פסקי דין על דהאן שלומי | פסקי דין על שפונט סמואל | פסקי דין על חמו יוליה | פסקי דין על חמו סילבן |

2370/06 א     30/08/2010




א 2370/06 דהאן שלומי נ' שפונט סמואל, חמו יוליה, חמו סילבן








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 2370-06 דהאן שלומי
נ' שפונט סמואל
ואח'






בפני

כב' השופטת
רנר שירלי


תובע

דהאן שלומי


נגד


נתבעים

1.שפונט סמואל
2.חמו יוליה
3.חמו סילבן




פסק דין



1. התביעה עניינה שטר חוב על סך 140,000₪ משוך לפקודת איתמר טרגן ו/או שלומי דהאן.

על פי ההתנגדות לביצוע השטר הנתבעים 2-1 – בעלי מניות בחברת נאור את הגת מסעדות בע"מ (להלן – החברה) והנתבע 3 – בעלה של הנתבעת 2 ומנהל בחברה. התובע היה אחד מבעלי המניות והמנהלים של חברת ריקאסולי שירותי קייטרינג בע"מ עימה התקשרה החברה ביום 8.7.03 בהסכם לרכישת ציוד, ריהוט וזכויות שכירות במסעדה תמורת 140,000₪. על פי ההסכם החברה התחייבה לשלם לריקאסולי את התמורה באמצעות נטילת התחייבויותיה של ריקאסולי לספקים בסך 140,000₪. למעשה העמידו הצדדים את התמורה על סך 100,000 ₪ מתוך הערכה שהנתבע 3 -
בעל נסיון בתחום, יצליח ל"סגור" את החובות ב-100,000₪. לאחר חתימת ההסכם הצליחה ריקאסולי לאחר פנייה לנושים להפחית את סך כל חובות החברה לסך של 140,000₪ ובעקבות זאת פנה הנתבע 3 באמצעות באת כוחו אז לריקאסולי ובעלי מניותיה בדרישה להעמיד את התמורה על סך 100,000₪ וכך הוסכם. סכום זה שולם במלואו (בדרכים שונות) ואף הוצאה חשבונית מס. בדיעבד התברר כי ביום 26.9.04 גנב התובע את שטר החוב מעורך דינו – שטר שהוחזק בנאמנות. לטענת הנתבעים שותפו של התובע בניהול ריקאסולי שייצג אותה יחד עם התובע בהסכם הודיע כי התמורה שולמה במלואה ואין לו כל טענה נגד הנתבעים.

בעקבות הדיון בבקשת הרשות להגן ניתנה החלטתו של כב' השופט פרידלנדר (שלום תל-אביב) ולפיה יש ליתן רשות להגן בשתי טענות: האחת כי התובע אינו "אוחז" בשטר משום שגנבו. השניה, בדבר אי קיום התנאי במסירת שטר החוב לביטחון נוכח סילוק כל החוב של הנתבעים לתובע.

2. מטעם התובע הוגש תצהירו של התובע. עוד העיד ללא תצהיר עו"ד איל ראובינוף, מי שהחזיק את שטר החוב בנאמנות. מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם של הנתבע 3 ושל מר איתמר טרגן שהיה שותפו של התובע בניהול ריקאסולי.

כל המצהירים נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

3. לטענת ב"כ התובע בסיכומיו שטר החוב אותו עשה הנתבע 1 ואשר הנתבעים 3-2 הינם ערבים לפרעונו, הופקד בנאמנות בידי עו"ד ראובינוף אשר שימש אך כנאמן של התובע ושל שותפו, איתמר טרגן, וזאת לנוכח הסכסוך שביניהם. מהראיות עולה כי עו"ד ראובינוף לא יצג את הנתבעים ולא שימש כנאמן עבורם. הוא היה אמור להגיש את השטר לביצוע במקרה של הפרת ההסכם על ידי הנתבעים, אך לא עשה כן עקב חלוקי הדעות בין השותפים. בנסיבות אלו משנטל התובע את השטר ממי שלמעשה שימש כשומר השטר, אין כל פגם באחיזתו. התובע הינו הנפרע של השטר ביחד עם שותפו לשעבר ועל כן אין בטענה ולפיה השטר נגנב מאת עורך הדין כדי להפקיע את זכותו הקניינית בשטר ואף לא את החזקתו בו. התובע גם יכול היה להגיש את השטר לביצוע כאשר היה בידי עו"ד ראובינוף וזאת מכח "החזקה להלכה" שכן השטר הוחזק עבורו. עוד מציין ב"כ התובע כי עו"ד ראובינוף גם לא הביע כל התנגדות להגשת השטר או הטיל ספק בזכותו הקניינית של התובע בשטר. לטענת ב"כ התובע דיני השטרות מטילים במקרה זה את נטל ההוכחה על חותם השטר כי האוחז אינו רשאי לתבוע על פיו ואולם הנתבעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם. כעולה מעדות הנתבע 3 (להלן – הנתבע) הוא ידע על הסכסוך בין השותפים עוד קודם לחתימת ההסכם ולטענת ב"כ התובע חבר לאיתמר טרגן כדי ליצור קנוניה נגד התובע. עוד טוען ב"כ התובע כי הוכח כי התקיים התנאי להגשת השטר לביצוע שכן הנתבעים הודו כי לא שילמו את תשלומי החובות לספקים על פי הפניית עו"ד ראובינוף והתשלום אשר נעשה לטענת הנתבע לטרגן אינו עולה בקנה אחד עם הוראות ההסכם. לטענת ב"כ התובע קיימות סתירות פנימיות בעדויותיהם של הנתבע ושל איתמר טרגן ככל הנוגע לטענת הנתבעים כי חלו שנויים בתנאי הסכם המקורי, דבר המצביע על כך כי הסכמות מעין אלו לא היו מעולם. טענות הנתבע בעניין זה הן גם טענות בעלפה כנגד מסמך בכתב, ומנוגדות להגיון שכן מהראיות עולה כי חברת ריקאסולי היא זו שהיתה אמורה ליהנות מהפחתת החובות לספקים. עוד טוען ב"כ התובע כי עדותו של הנתבע מלאה סתירות פנימיות ומהותיות ועומדת בניגוד לתנאי ההסכם בין הצדדים. אף עדותו של עו"ד ראובינוף תומכת במסקנה כי לא היתה כל הסכמה לשנוי תנאי ההסכם. הנתבע גם כלל לא טען וממילא לא הוכיח כי הצדדים הגיעו לכדי הסכמה גם בעניין שנוי דרך תשלום התמורה על פי ההסכם. גירסתו של הנתבע כי שילם את התמורה באופן חלקי או מלא לא הוכחה ואין לקבל אותה. עוד טוען ב"כ התובע כי מהראיות עולה שהחשבונית אותה הציג הנתבע כראיה לתשלום נמסרה בדיעבד לאחר הגשת השטר לביצוע ואין בה כדי להוות הוכחה כלשהיא על תשלום התמורה כנטען על ידי הנתבע.

לטענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו מחומר הראיות עולה כי על פי ההסכם מי שהיה אמור ליהנות מהפחתות מול הספקים הוא דווקא הנתבע ולא התובע. עוד עולה כי זמן קצר לאחר חתימת ההסכם עם הנתבע וההסכמות אליהן הגיעו הצדדים במהלך המשא ומתן, פנתה ריקאסולי בחוסר תום לב ובניגוד למוסכם לכמה מנושיה לצורך הפחתת חובותיה, וזאת על מנת להטיל על הנתבע את סילוק כלל חובותיה של ריקאסולי כלפי ספקים. אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 25.8.03 חתמו התובע ואביו על מסמך המאשר כי כלל העיסקה נכון לאותו היום עמדה על סך 80,000 ₪ כאשר הנתבע שילם באותו היום סך של 3700 ₪ במזומן ובשיק. מהראיות גם עולה כי הנתבע מסר שיקים בעקבות הפגישות ו/או הישיבות שערכו הצדדים בתקופה שלאחר אוגוסט 2003 ועד ינואר 2004. לטענת ב"כ הנתבעים מסירת השיקים החל מינואר 2004 מלמדת כי הצדדים הסכימו כי מסירתם תהווה סגירת חשבון בין הצדדים ככל הנוגע להסכם שנחתם ביניהם, כך גם עולה מהעדויות ואף השנוי במנגנון העברת התשלומים מלמד כי הצדדים הגיעו להסכמה בדבר סכום התמורה שעל הרוכש לשלם חלף ההסכמה המקורית. לטענת ב"כ הנתבעים מהראיות עולה כי התובע נטל את השטר ממשרדו של עו"ד ראובינוף ללא הסכמתו, לא מלכתחילה ולא בדיעבד. התובע גם נהג בחוסר תום לב קיצוני כאשר כלל לא בדק עובר להגשת השטר לביצוע כמה כספים שולמו, וכלל לא ניסה לגבות את החוב באמצעות השקים שניתנו לפירעונו. לנוכח האמור למעשה הוגש השטר לפירעון בטרם התקיים התנאי במסירתו. עוד טוען ב"כ הנתבעים כי בהתאם למסכת הראיות עולה כי הנתבע שילם את כלל התמורה שעמדה על סך 100,000₪. מהעדויות עולה כי התובע גנב את השטר ועל כן לא יתכן כי יוכל לתבוע על פי השטר. החזקת השטר על ידי עו"ד ראובינוף נעשתה עבור מושכי השטר ובמישור הצדדים לעיסקה – המוכרת מחד והרוכשים מאידך. כעולה מההסכם, עד למסירה מעו"ד ראובינוף לנפרעים, החזקה בשטר והבעלות בו הינה של מושכי השטר. אמנם ניתנה לעו"ד ראובינוף הרשאה למסור את השטר לנפרעים ככל שיסבור שהתקיימו התנאים לכך ואולם מאחר וטרם עשה כן עולה כי התובע כלל אינו מחזיק את השטר.
מאחר והתובע הוא צד קרוב על פי השטר אין הוא יכול להיות אוחז כשורה והנתבע רשאי להעלות כנגדו הן טענות בדבר זכותו הקניינית בשטר והן טענות אישיות שיש לו כלפי הנפרע לרבות טענות בעלפה כנגד השטר. לטענת ב"כ הנתבעים דין התביעה להידחות שכן לתובע אין כל זכות קניינית בשטר. עוד טוען ב"כ הנתבעים כי הנתבע עמד בנטל הראיה להוכיח כי התנאי בשטר לא התקיים.

4. דין התביעה להידחות.

העסקה שבמסגרתה ניתן שטר החוב היתה למכירת ציוד, ריהוט וזכויות שכירות במסעדה של חברת ריקאסולי שירותי קייטרינג בע"מ לנתבע. בסעיף 4 להסכם כך נאמר:
"תמורת העסק ישלם הרוכש למוכר את הסך של 140,000 ₪ (להלן: "התמורה").
א. התמורה תשולם באמצעות תשלומי חובות לספקים הנאמדים בסך 140,000 ₪.
ב. התשלום לספקים יבוצע ע"י הרוכש בתוך 14 יום ממועד משלוח כל הודעה והודעה בכתב המפנה אותו לשלם לכל ספק וספק בהתאם לנתוני כל הודעה והודעה, עד לסך תשלומים כולל של 140,000 ₪......
ג. מובהר בזה כי היה והרוכש לא יגרום לפרעון חובות אלה ו/או לא ימציא אישורי התשלום כולם בהתאם להפניית המוכר, כי אז ישלם הרוכש למר איתמר טרגן מר שלומי דהאן הסך של 140,000 ₪ (או את יתרת התשלום שתוותר), וזאת לא יאוחר מ-7 יום ממועד קבלת דרישתם הראשונה.
ד. מיד עם ביצוע מחצית התשלומים ע"י הקונה, ינפיק המוכר לרוכש חשבונית מס ע"ס של 140,000 ₪
"

בסעיף 5 נאמר:
"להבטחת התשלום המנוי בס' 4 ולקיום התחייבויות הרוכש על פי הסכם זה יפקיד הרוכש בידי עו"ד אייל ראובינוף את הביטחונות כמפורט להלן:
א. ירשום משכון ברשם המשכונות לטובת המוכר על הציוד המצוי בעסק.
ב.
הרוכש ימציא במעמד חתימת הסכם זה, שטר ערבות ע"ס 140,000 ₪, בחתימת שני ערבים טובים לשביעות רצון המוכר, אשר המוטבים בו יהיו מר איתמר טרגן ו/או שלומי דהאן
".

בסעיף 6 נאמר:
"בכל מקרה שההסכם יופר ע"י הרוכש לעיל, יהא המוכר רשאי לממש את הביטחונות המנויים בסעיף 5 לעיל ובכלל זה מימוש משכון, מכירת ציוד".

שטר החוב נשוא התביעה נמסר בהתאם לסעיף 5 האמור לעו"ד ראובינוף וזאת להבטחת התחייבויות הרוכש על פי ההסכם. על פי ההסכם בין הצדדים הזכות לממש את השטר היא על תנאי. התנאי הוא כי הרוכש לא קיים את התחייבותיו על פי ההסכם.

5. לגרסת התובע הפר הנתבע את התחייבויותיו על פי ההסכם שכן לא שילם לספקים על אף הודעות שניתנו לו בעניין זה.

לגירסת הנתבע לאחר כריתת ההסכם נתגבשו הסכמות נוספות אשר שינו מתנאי ההסכם המקורי והוא קיים במלואן הסכמות אלו. לגירסת הנתבע ההסכמה שנתגבשה בהסכם המקורי היתה לרקע הנחה כי לחברת ריקאסולי חובות גבוהים בהרבה מהסך של 140,000₪. אמנם בהסכם נקבע כי התמורה תעמוד על סך 140,000 ₪ אך כוונת הצדדים היתה כי הנתבע לאור נסיונו יצליח להפחית את החובות האמורים באמצעות משא ומתן ישיר מול הספקים כשלהערכת הצדדים יאלץ לשלם סך של כ-100,000 ₪. לאחר חתימת ההסכם ראו מנהלי ריקאסולי כי ביכולתם לנהל בעצמם משא ומתן ישיר מול הספקים ולהפחית את החובות, כך עשו, והעבירו לבסוף לנתבע רשימת חובות שכבר צומצמה בהרבה בהשוואה למקורית. למעשה הועמד הנתבע בפני
מצב בו לא יהא ביכולתו להפחית את החובות הפחתה נוספת מול הספקים ויאלץ לשלם את הסכום המלא של 140,000₪. בעקבות זאת התקיימה ישיבה בין הצדדים בה נתגבשה הסכמה להעמיד את סכום התמורה על סך 100,000 ₪ כאשר סכום זה שולם במלואו (ר' סעיפים 10-8 לתצהיר הנתבע).

6. האם נתגבשה אכן הסכמה מאוחרת ולפיה תעמוד התמורה על סך 100,000₪ בלבד לאור הנסיבות על פי גירסת הנתבע? סבורה אני כי יש להשיב לכך בחיוב. ראשית. גירסתו של הנתבע בתצהירו בעניין זה נתמכת בתצהירו ובעדותו של איתמר טרגן, שותפו לשעבר של התובע (ר' סעיפים 7-6 לתצהיר; עדותו בעמ' 14, שורות 30-11, עמ' 15, שורות 9-5). עדותו של איתמר טרגן היתה מאוד מהימנה עלי. שנית, גירסת הנתבע בעניין זה נתמכת בכך שמחומר הראיות עולה כי על אף האמור בהסכם המקורי לא שילם הנתבע את התמורה ישירות לספקים אלא באמצעות שיקים ישירות לתובעת באמצעות עו"ד ראובינוף (ר' עדותו של אייל ראובינוף בעמ' 5, שורות 24-14; שורה 29 – עמ' 6, שורה 1; עמ' 8, שורות 26-25, עמ' 10, שורות 2-1; עדותו של איתמר טרגן בעמ' 17, שורות 14-13;
עדותו של הנתבע בעמ' 36, שורות 22-13, עמ' 39, שורות 20-16). שלישית, הנתבע קיבל בעקבות השיקים שניתנו על ידו חשבונית על סך 100,000₪ מאת איתמר טרגן (ר' נספח ה' לתצהירו של הנתבע; ר' עדותו של איתמר טרגן בעמ' 17, שורה 25 – עמ' 18, שורה 2). לא מצאתי ממש בטענות התובע כנגד חשבונית זו. רביעית, ביום 25.8.03 חתמו התובע ואביו על מסמך ולפיו כלל העסקה עמדה אותה עת על סך 80,000₪ (ר' נספח ד' לתצהירו של הנתבע) כאשר הסברו של התובע ככל הנוגע לחתימתו על מסמך זה אינו מניח את הדעת (ר' עמ' 29, שורות 26-4; עמ' 30, שורות 16-8) ואין טענה, לא מצד התובע ולא
מצד הנתבע, כי עד לאותה עת שילם הנתבע סך של 60,000₪ כפי שהיה מתחייב מההסכם המקורי. חמישית, הנתבע צירף לתצהירו מסמך ולפיו גובה החובות של ריקאסולי בעת החתימה על ההסכם עמד על סך של 257,644₪ (נספח א' לתצהירו), כאשר תשובותיו של התובע כשנשאל לגבי גובה החוב אינן מספקות (ר' עמ' 31, שורה 29 – עמ' 32, שורה 2). במכתב אשר כתבה עורכת דינו של הנתבע בסמוך לאחר חתימת ההסכם לתובע ולאיתמר טרגן מפורטת ההשתלשלות כפי שפורטה על ידי הנתבע בתצהירו (נספח ב' לכתב התביעה). לנוכח כל האמור סבורה אני כי הנתבע הוכיח כי אכן נתגבשה הסכמה מאוחרת להסכם שבכתב ולפיה תעמוד התמורה על סך 100,000 ₪.

7. האם שולמה תמורה זו? גם לכך יש להשיב בחיוב. לגירסת הנתבע עד ליום 25.8.03 עמדה התמורה על סך 80,000₪ בשל תשלום ששולם ישירות לחברת דיקם מערכות בע"מ וכן בגין תשלומים נוספים שבוצעו בגין חובות חשמל, מים וטלפון עבור התקופה קודם לקבלת ההחזקה בנכס על ידי הנתבע (סעיף 13 לתצהיר). כאמור, ביום 25.8.03 מאשרים התובע ואביו כי גובה העיסקה אותה עת עומד על סך 80,000 ₪. באותו מסמך מפורט כי שולם סך של 3700 ₪ על חשבון הסך האמור של העיסקה. נמצא איפוא כי גובה החוב עמד אותה עת על סך 76,300₪. ביום 4.7.04 פונה ב"כ הנתבע לעו"ד ראובינוף, מציין בפני
ו כי גובה החוב עומד על סך 35,000₪ אשר שולמו ב-7 שיקים דחויים והוא מבקש לנוכח קשיים של הנתבע פריסה מחודשת של גובה החוב כמו גם השלמת יתרה במזומן בגין שיק אחד על סך 5000 ₪ אשר חזר (ר' נספח ו' לתצהיר הנתבע). בתגובה מציין עו"ד ראובינוף כי הוא מסכים לקבלת השיקים והמזומן "מבלי לפגוע בטענות מרשתי" (ר' נספח ז' לתצהיר הנתבע). מעדותו עולה כי המזומן התקבל והשיק שחזר הוחזר (ר' עמ' 10, שורות 19-16). גם על פי תצהירו של התובע מסר לו עו"ד ראובינוף כי נתקבל במשרדו על חשבון חובות לספקים סך של 39,200₪ (סעיף 12 לתצהיר). סכום התומך באמור במכתבו של ב"כ הנתבע מיום 4.7.04. מחומר הראיות עולה כי גם סך של 35,000₪ שולם מאוחר יותר על ידי הנתבע לאיתמר טרגן (ר' סעיף 21 לתצהירו של הנתבע ונספח ח' לתצהירו; סעיף 11 לתצהירו של איתמר טרגן; עדותו של התובע בעמ' 25, שורה 8). גירסתו של הנתבע בדבר אופן פרעון החוב אף נתמכת באופן מלא בתצהירו ועדותו של איתמר טרגן (ר' סעיפים 11-8 לתצהיר; עדותו בעמ' 17, שורות 15-14; עמ' 19, שורות 23-9) אשר כאמור היתה מהימנה עלי.

לנוכח כל האמור הוכיח הנתבע במידה מספקת את פרעון החוב והתנאי למימוש השטר לא התקיים.

8. לנוכח המסקנה אליה הגעתי אין לי צורך לדון בשאלת זכותו של התובע לתבוע על פי השטר.

התוצאה היא שהתביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ.

ניתן היום,
כ' אלול תש"ע, 30 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.












א בית משפט שלום 2370/06 דהאן שלומי נ' שפונט סמואל, חמו יוליה, חמו סילבן (פורסם ב-ֽ 30/08/2010)