פסקי דין על דוד קלימיאן | פסקי דין על רחל קלימיאן | פסקי דין על ועדה המקומית לתכנון ולבניה "שיקמים"

402/09 ער     30/08/2010




ער 402/09 דוד קלימיאן, רחל קלימיאן נ' ועדה המקומית לתכנון ולבניה "שיקמים"








בית משפט השלום בקריית גת



31 אוגוסט 2010

ע"ר 402-09 קלימיאן ואח' נ' ועדה המקומית לתכנון ולבניה "שיקמים"


בפני

כב' השופט
אלון אינפלד







1
.
דוד קלימיאן
2. רחל קלימיאן

ע"י ב"כ עו"ד אלדד שורק
המערערים


נגד

ועדה המקומית לתכנון ולבניה "שיקמים"

ע"י ב"כ עו"ד כרמית רבי
המשיבה


החלטה

הליך זה הוכתר כ"הודעת ערר", על החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בדבר חיובם בתשלום היטל השבחה.

הצדדים פרטו את עמדתם בשאלה העקרונית העומדת ביסוד ערר זה. שאלה משפטית, אשר תלויה ועומדת בערעור בבית המשפט העליון, על פסק הדין הממצה והמסקרן של כבוד השופט י' עמית, עם חבריו, בבית המשפט המחוזי בחיפה, בע"א 2152/04 ועדה מקומית לתו"ב שומרון נ' בלוך, מיום 16.12.04.

עם קריאת סיכומי הצדדים, נמשך הלב להיכנס לעובי הקורה בשאלות הפרשנות, הצדק החלוקתי, פרשנותן עסקאות בהיבט של דיני המיסים, המעמד של "בר רשות" הנוהג בפועל מנהג בעלים כחוכר ועוד. דא עקא, שלא מצאתי דרך להתגבר על הטענה הפרוצדוראלית של המשיבה, כי הערר הוגש באיחור, מבלי שנתבקשה לכך ארכה כדין.

המשיבה הצביעה על סעיף 14 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה - 1965, כנוסחו בתקופה הרלוונטית, אשר לפיה המועד להגיש ערר על חיוב בהיטל השבחה הוא תוך 45 יום מהמועד שבו נדרש ההיטל. הסמכות להאריך תקופה זו נתונה לשר הפנים לפי סעיף 20 לאותה תוספת.

מגוף הודעת הערר עצמו משתמע כאילו ההחלטה על החיוב בהיטל השבחה היה ביום 18.1.09, כחודש לפני הגשת הערר. אולם טענת המשיבה היא כי ההודעה בדבר הדרישה לתשלום היטל השבחה התקבלה אצל המשיבים ביום 14.4.08, כי לאחר מכן הייתה החלטה חד משמעית של הוועדה לתכנון ובניה מיום 13.5.08, וכי לאחר מכן אף נעשתה מסירה רשמית של
השומה ביום 20.7.08 (נספחים 1-3 בתיק המוצגים מטעם המשיבה). משמע חלפו חודשים רבים מאוד בטרם הוגש הערר, ומכאן שהערר הוגש שלא כדין ודינו להימחק על הסף.

תשובת המבקשים לטענות אלה היא כי הטענות מועלות שלא בתום לב. לדבריהם, הם היו בקשר עם המשיבה במשך כל התקופה, בתכתובת ובשיחות בעל פה, בהם ניסו לשכנע כי אין להטיל עליהם את השומה, ואף נשאו ונתנו בעניין פשרה. בין השאר אף הוגשה שומה נגדית, ונדרשו מסמכים שונים על ידי הוועדה על מנת לבדוק את טענות המבקשים.

ב"כ המערערים לא הצביע על סעיף בחוק הקובע כי מו"מ בין הצדדים או אפילו הגשת שומה נגדית דוחה את המועד הקבוע בחוק להגשת הערר. יתרה מזו, עיון במסמך מיום 18.1.09 (נספח ו' להודעת הערר) מגלה בבירור כי אין זו הודעה רשמית על היטל ההשבחה, אלא תשובה לפנייה של השמאי מטעם המערערים לגבי טענותיו.

הטענה כי התנהגות המשיבה לוקה בחוסר תום לב בהקשר זה אינה הוגנת. העובדה כי הרשות שומעת את טענות האזרח, ומוכנה לבדוק את עצמה, תוך בקשה של מסמכים משלימים לבדיקת הטענה, היא התנהגות ראויה. אין לבוא בטרוניה על הרשות שניהלה מו"מ עם המבקשים בניסיון להגיע לתוצאה הוגנת. אולם, משפנו המערערים לבקש את הסעד של בית המשפט, עליהם לעמוד בתנאי הסף.

אף הפסיקה אליה היפנה ב"כ המשיבה יש בה כדי לחזק המסקנה כי לא ניתן היה להגיש את הערר במועד בו היא הוגשה, ללא קבלת אישור שר הפנים לעניין זה. זאת, למרות שמרבית הפסיקה אינה נוגעת ישירות למצבים המקבילים למצב דנן, אלא לטענות שיהוי בבג"ץ.

היעילות השלטונית, מחייבים וודאות במצב משפטי, וודאות המושגת, בין השאר, על ידי תיחום הזמנים בהם ניתן להשיג על החלטות הרשות. כאשר המחוקק קבע מנגנון מסוים להארכת המועד, לא ניתן באופן סביר לאפשר לצד לגרום, באופן חד צדדי, להארכת המועד, על ידי המשך פניות ותכתובת עם הרשות. אינטרס זה של יעילות שלטונית משתלבת עם השאיפה להשגת יעילות דיונית בבית המשפט, על ידי עמידת צדדים במועדים הקבועים בדין, או הסדרה של הארכת המועד במתחם שיקול דעת מובנה, על ידי הגורם המוסמך.

ב"כ המערערים לא ביקש מבית המשפט להאריך את המועד להגיש הערר, ולא הצביע על סמכות של בית המשפט לעשות כן. למעשה, ב"כ המערערים מבקש להתעלם מהוראת חוק התוחמת את הזמן, משיקולי צדק. זאת, כאשר המחוקק קבע סעד מתאים לנסיבות חריגות – פנייה לשר הפנים בבקשה להארכת המועד.

עלי לציין כי טענותיו של ב"כ המבקשים לעניין הנימוק לארכה, אינם מופרכים על פניהם, אך אלו צריכים היו להיות מופנים לשר הפנים מבעוד מועד. לא נכון היה להגיש את הערר ללא בקשה להארכת מועד כדין, תוך הפנייה למסמך שאינו מסמך הדרישה לתשלום ההיטל, ושמירת הטיעונים לתשובה אם תועלה הטענה.

נוכח כל האמור, הערעור נמחק
על הסף.



ניתנה היום,
כ' אלול תש"ע, 30 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.














ער בית משפט שלום 402/09 דוד קלימיאן, רחל קלימיאן נ' ועדה המקומית לתכנון ולבניה "שיקמים" (פורסם ב-ֽ 30/08/2010)