פסקי דין על אלכסנדר בורייב | פסקי דין על יעקב בורייב | פסקי דין על מריה בורייב | פסקי דין על מועצה מקומית באר יעקב | פסקי דין על סהר חברה לביטוח |

3627/01 א     14/03/2004




א 3627/01 אלכסנדר בורייב, יעקב בורייב, מריה בורייב נ' מועצה מקומית באר יעקב, סהר חברה לביטוח בע"מ




1
בתי המשפט

א 003627/01
בית משפט השלום רמלה
14/03/2004
תאריך:
השופטת אסתר נחליאלי - חיאט

בפני
:

התובעים
1. אלכסנדר בורייב

, קטין
2. יעקב בורייב

3. מריה בורייב

בעניין:

נ ג ד
הנתבעים
1. מועצה מקומית באר יעקב

2. סהר חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

ענינה של התביעה שבפני
- פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע 1 בגין אירוע שארע לטענתו במרכז הקהילתי בבאר יעקב, מקום מגורי התובעים.
העובדות הצריכות לענין
1. 1. ביום 12.4.00 שהה התובע 1 עם חבריו במרכז הקהילתי של נתבעת 1, כדרכו בשעות הפנאי שלו.
2. 2. המרכז הקהילתי משמש את תושבי הנתבעת 1 וכן את הילדים שבאים למרכז להשתתף בחוגים, ובאין חוגים לשחק סתם. במקום מתקיימות פעילויות שונות למען תושבי הקהילה.
3. 3. המרכז הקהילתי פתוח ופעיל רב "ימות השנה בין השעות 09.00 - 21.00" [סעיף 3 לתצהיר מרציאנו מטעם הנתבעים].
4. 4. במהלך משחק מחבואים ששיחק עם חבריו נפגע התובע מדלת זכוכית שהתנפצה עליו וגרמה לו לנזקים רפואיים כאמור בחוות הדעת של ד"ר וסטרייך, שצורפה לתביעה.
גדר הדיון
הצדדים הגיעו להסכמות בדבר גובה הנזק שנגרם לתובע, ואין לי לדון בכך.
הצדדים ניהלו הוכחות אך ורק בשאלת האחריות, אם קימת, ואם אכן קימת אחריות האם יש ליחס רשלנות תורמת לתובעים, ומה שיעורה.
לשאלת האחריות
מטעם התובעים הופיעו בפני
התובע 1, שנפגע באירוע וכן אמו, התובעת 3. ומטעם הנתבעים הופיעו שנים, העד מרציאנו , מנהל המחלקה לתרבות נוער וספורט של הנתבעת 1, וכן חוקר מטעם נתבעת 2.
אין חולק כי שני עדי הנתבעים לא היו נוכחים במקום בזמן האירוע נושא כתב התביעה, ועדותם ככל שהיא מתיחסת לאירוע ענינה במסקנות בדיעבד, או מפי השמועה.
התובע שהעיד בפני
תאר בבהירות את אירוע התאונה, שהתרחשה במהלך משחק מחבואים; חברו שי היה ה"עומד" והיה עליו לחפש את המתחבאים, כאשר "הציץ" התובע וראה כי המקום פנוי רץ לכיוון הדלת מקום בו היה על המתחבאים לדפוק, אך הוא נתקל בברזל ו"עפתי לכיוון הדלת מבפני
ם החוצה" [עמ' 8], הוא לא ראה לפני כן את הברזל, והציג בפני
בית המשפט את הברזל הזה באמצעות תמונות שצילם בסמוך לאירוע.
ראיתי גם את התמונות שצולמו ע"י הנתבעים וייאמר כי תמונות אלו ביחוד נ/2 ו-נ/4 המראות את הברזל שמצוי ברצפת המקום, צולמו מזוית של אדם עומד קרי, מגובה, ולפיכך לא ניתן לראות האם הברזל מוגבה אם לאו, מה שברור כי ניתן לראות בהחלט את מיקומו, מיקום שמתישב עם גירסת התובע ביחס לדלת הזכוכית, וכן עם טענתו שנתקל בברזל וכי "אני נתקלתי, הרגשתי שהרגל שלי ממש תקועה" [עמ' 9]. גם האם שהעידה בפני
הצהירה כי ראתה עוד ביום הפגיעה את הברזל שהיה לדבריה בולט, "הלכתי למתנס לראות את הברזל" [עמ' 11] וזאת לאחר שנודע לה כי בנה נפצע.
במקום לא היתה כל השגחה, ואף לא היה מי שהעיר לקבוצת הילדים כיצד לשחק. אם אכן השתוללו הילדים כדברי הנתבעים, הרי לא ברור מי הוא שראה אותם משתוללים, שהרי העדים שהעידו בפני
לא נכחו במקום. גם מטעם זה מקובלת עלי גירסתו של התובע כי הוא וחבריו לא השתוללו, אלא שיחקו.
העד מרציאנו סיפר בהגינותו כי "נכון שילדים ובני נוער נכנסים ויוצאים למתנס בשעות הפעילות ולא בשעות הפעילות. המקום פתוח מ-9 בבוקר עד 9 בערב...נכון שגם כאשר אין חוגים יש ילדים ששוהים במקום..."[עמ' 12, 13].
עוד סיפר עד זה כי במקום יש אב בית שתפקידו להרחיק ילדים משתוללים מן המקום, אולם בעת התאונה לא היה אב הבית במקום, "מורה חילת שהיתה במקום היתה עונה לטלפונים והיה לה רק נוכחות. לא היה לה תפקיד שהיתה צריכה לעשות משהו" [עמ' 13]. עדות זו גם מתישבת עם עדות התובע שאמר כי החילים היו בחדר ולא במקום שאירע האירוע.
הנה כי כן, העדויות שבפני
מצביעות על אירוע שארע תוך כדי משחק מחבואים. התובע היה בן 14 שנים בעת האירוע, שיחק עם חבריו במקום משחק המיועד לילדים, מקום המשמש בילוי בשעות הפנאי, או כפי שאמר התובע בסעיף ד לתצהירו "אנחנו גרים קרוב למרכז הקהילתי ואנחנו נוהגים להיכנס למקום לעתים קרובות, גם כשאין פעילות, על מנת לשחק או להנות ממיזוג אויר".
עניננו במקום המיועד לשהות של ילדים בשעות הפנאי, אם בחוגים כאשר יש פיקוח או אם לשהות לצורך משחקים, ללא כל פיקוח. במקום היה ברזל שנשאר בולט לאחר ששימש בסיס למשקוף דלת שהועברה למקום אחר. הברזל היווה את המיפגע שבו נתקל הילד, התובע, עת שיחק במקום.
אני מקבלת לחלוטין את דברי התובע, שבחקירה הנגדית הבהיר בצורה קולחת את האירוע, את מיקום הברזל בו נתקל, את צורת נפילתו, ואני נותנת אמון מלא בדבריו כמו גם בתשובותיו הבהירות, ואני חוזרת על כל שאמרתי לעיל כי דבריו מתיישבים באופן התואם את אשר ניתן לראות מן התמונות שהוצגו לי.
הנתבעת 1 היא המחזיקה של המקום ומנהלת מרכז קהילתי בו שוהים ילדים מכל הגילים, וחובת המחזיקה במקום לדאוג לבטיחותם המירבית. לשאלה האם חלה על הנתבעת 1 החובה המושגית כלפי התובע, האם ניתן היה לצפות את הנזק שנגרם בפועל לתובע, והאם נתקיימו בנסיבות שהוכחו בפני
, הציפיות הנורמטיבית וחובת הזהירות הקונקרטית - לכל השאלות הללו תשובה חד משמעית בפי - התשובה חיובית היא!
רואה אני את חובת הזהירות המושגית בעניננו הנגזרת ממדיניות משפטית, שעיקרה במקרה הנדון כי בעלים ו/או מחזיק במקרקעין חייב חובת זהירות כלפי הנמצאים במקרקעין אשר לו השליטה עליהם, ממילא מקרקעין שנועדו לשהות של ילדים ובני נוער, ללא פיקוח. ברור כי בשלב איתור האינטרסים והערכים עליהם מגנה המדיניות המשפטית, שלב בו חייב בית המשפט לשקול ו"לאזן בין האינטרסים השונים הנאבקים על הבכורה..."(ע"א 145/80 ועקנין נ. המועצה המקומית בית שמש, פד"י ל"ז(1),113, 123) הרי אין לי אלא לומר כי חובת הזהירות המושגית אכן קימת, וזאת לאחר שבחנתי את כל הרכיבים הצריכים להחלטתי, כפי שקבעה הפסיקה, ולרבות שיקול הגנה על גופם של ילדים הבאים בצל קורתו של המרכז הקהילתי, המעמסה הכספית הצריכה לענין הציפיות כי אכן יכול שנזק יתרחש במקום בו ילדים נוהגים לשחק ועוד...
גם לשאלה אם קימת חובת זהירות קונקרטית, ציינתי כי התשובה חיובית שהרי עסקינן במרכז קהילתי פתוח לציבור ילדים. המרכז פותח שעריו בשעות מסוימות לקהל הילדים, על מנת שישחקו בו וישתתפו בחוגים שבו. מקום זה חייב לבחון בחינה קפדנית את מצבו הפיסי ולנקוט פעולות ראויות להגנת קטינים מפני פגיעה, כדי להבטיח את שלום מוזמניו הילדים, וכדי שאפשר יהיה למנוע נזקים מן הסוג שארע בעניננו. סבורה אני כי הנזק שנגרם לתובע לא היה חריג, ואין הוא מסוג הנזקים שאי אפשר היה לצפותם, אלא להיפך, מקום שיש מיפגע ודלת זכוכית ממוקמת לידו, סביר ביותר לצפות כי יגרם נזק ממיפגע זה.
מידת הזהירות הנדרשת מהנתבעת 1 תלויה היא לא רק בחומרת הסכנה אלא גם בקושי למנעה. "סכנה שניתן למנעה באמצעים קלים ופשוטים, סביר הוא לדרוש מאדם לנקוט באמצעים כאלה, אף כשאין הסכנה כה חמורה" (ע"א 635/70 מנדלסון נ. קפלן פד"י כ"ה 2 113, 120) ואכן במקרה זה אפשר היה בנקל למנוע את הנזק, למשל אם היה המיפגע נעקר ממקומו והיו מחליפים ריצוף תחתיו ו/או בכל דרך מקצועית אחרת. גם הזכוכית שבדלת הקימת במקום, עבה ככל שתהיה, לא היתה הפריט הנכון במקום הומה ילדים, והיה צורך להגן עליה אם בסורגים צפופים ואם בזכוכית מחוסמת. אלא שלא כך נעשה בניגוד לכל מחזיק סביר במקרקעין שילדים באים בשעריו, ואשר כלפיהם חב הוא חובת זהירות קונקרטית.
אשר לרשלנות התורמת לה טוענים הנתבעים, גם טענה זו מצאתי לדחות. ראשית ייאמר כי עדותו של התובע, אותה קיבלתי כמהימנה בעיני, לא נסתרה, וכפי שציינתי ברישא ל

פסק דין
זה, לא הובאה כל עדות לסתור את הטענות הללו שהרי עדי הנתבעים לא נכחו במקום, ולכן לענין זה עדות אחת ויחידה בפני
, האומרת כי "אנחנו לא השתוללנו. אני רצתי ריצה קלה.." [עמ' 9] ולשאלת ב"כ הנתבעים באותו עמוד "יכול להיות שרצת מהר כדי שלא יתפסו אותך ונקשת על הדלת חזק" עונה התובע "לא". וככלל אינני רואה מדוע יש להטיל רשלנות כלשהי על הילד בן ה-14 שכל "רשלנותו" היא משחק המחבואים? אם נאסר על ילדים ללא פיקוח, לשחק במרכז הקהילתי - חייבת היתה הנתבעת לאסור זאת במפורש, אלא שלא רק שאין היא עושה זאת אלא שבשעריה הפתוחים והמזמינים את הילדים היא מאפשרת להם לשחק במקום שבאחזקתה ללא כל פיקוח של מדריך. אפילו אב הבית שתפקידו בין השאר לפקח על התנהלות סבירה של ילדים ולמנוע השתוללות - עובד משרה חלקית באופן שבעת האירוע לא היה נוכח במקום. השאיפה לתת חופש לילדים לשחק במקום מוגן, וכל עוד לא הטילה הנתבעת כל הגבלות, ובצדק כך נראה לי, אין לייחס לתובע כל תרומת רשלנות. ייאמר כי אפילו היו הילדים משתוללים בעת משחקם, דבר שכזכור אינו רלוונטי לעניננו כי לא הוכח, הרי גם אז לא הייתי רואה לקבוע רשלנות תורמת, שהרי בילד בן 14 עסקינן, שבלהט המשחק יכול להביא להתפרצות של אנרגיות שיש שיכנו אותה כהשתוללות ויש שיכנו אותה כמשחק סביר והוצאת אנרגיה גרידא.
אשר על כן ראיתי לקבל את התביעה ולקבוע כי אחריות הנתבעת 1 (וממנה נובעת אחריות הנתבעת 2 כמבטחת) לאירוע הוכחה, ומשכך חיבים הנתבעים לשאת בסכום עליו הסכימו הצדדים, ביניהם.
מאחר שהוברר לי כי גובה הנזק הוא שנקבע בין הצדדים, (כך גם מפי ב"כ הנתבעים בסעיף 1.4 לסיכומיה "גובה הנזק הוסכם") אני מחייבת את הנתבעים לשאת בנוסף לגובה הנזק שהוסכם על הצדדים, גם בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ בתוספת מ.ע.מ. כחוק.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין.
ניתנה היום כ"א באדר, תשס"ד (14 במרץ 2004) בהעדר הצדדים
____________________
אסתר נחליאלי-חיאט,
שופטת








א בית משפט שלום 3627/01 אלכסנדר בורייב, יעקב בורייב, מריה בורייב נ' מועצה מקומית באר יעקב, סהר חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 14/03/2004)