פסקי דין על נירה מזרחי |

4653/09 עפ     01/09/2010




עפ 4653/09 נירה מזרחי נ' מדינת ישראל




לך



8


בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

בפני
כב' השופטת מוסיה ארד
- נשיאה

ע"פ 4653-09
01 ספטמבר 2010





המערערת
נירה מזרחי
ת"ז 024806317
ע"י ב"כ עו"ד ורד בירגר


נגד

המשיבה
מדינת ישראל
באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים
ע"י ב"כ עו"ד רים בראנסה


<#2#>
נוכחים:
בשם המערערת: עו"ד ורד בירגר

והמערערת
בשם המשיבה: עו"ד רים בראנסה


פסק דין

זהו ערעור על חומרת העונש שהוטל על המערערת על ידי בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט חיים לי-רן).

המערערת הורשעה בתקיפת עובד ציבור, עבירה לפי סעיף 381(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. המערערת תקפה באוגוסט 2005 רופאת ילדים בקופת חולים. המערערת ביקשה מהרופאה אישור רפואי לגבי השפעתם המזיקה של שיפוצים שנעשו בבנין מגוריה על עיניה של ילדתה, ומשסירבה הרופאה ליתן למערערת את האישור המבוקש, "פרצה הנאשמת בצעקות כלפי הרופאה, כינתה אותה רוצחת, אמרה לה שאינה יודעת רפואת ילדים... סטרה לה על לחייה, משכה אותה מאחור בשערותיה ודחפה אותה בגבה".

במסגרת הטיעונים לעונש הגישה המאשימה גיליון הרשעות קודמות של המערערת לפיו למערערת ארבע הרשעות קודמות בגין עשרות עבירות ובכללן תקיפה, איומים, עבירות רכוש ועבירות סמים. המאשימה טענה כי מדובר בעבירה חמורה, שבוצעה כלפי רופאה בעת מילוי תפקידה וכי בנסיבות העניין ולמרות שמרבית הרשעותיה של הנאשמת אינן מן הזמן האחרון, מן הראוי להטיל עליה עונש של מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת.

בא כוחה דאז של המערערת אמר כי היא איננה מעוניינת שיוגש אודותיה תסקיר קצין מבחן. בא כוח המערערת טען כי הרישום הפלילי ישן ולא רלוונטי. עוד טען בא כוח המערערת כי מדובר באישה בת 39 שנים שמגדלת ילדה קטנה בת תשע ושהתנהגותה מתונה מבעבר. הסניגור הוסיף כי התפרצויות הזעם של המערערת נובעות לא מהלך רוח עברייני, אלא ממחלת נפש שממנה היא סובלת, שנגרמה כתוצאה מטראומה קשה שחוותה לפני 15 שנים, כאשר נפגעה מיריות. בנוסף עמד בא כוח המערערת על המצוקה הכלכלית הקשה שממנה סובלת המערערת, על הזמן הרב שחלף ממועד ביצוע העבירה עד למועד הגשת כתב האישום (כשנה וחצי) ועל כך שגם אם מדובר במעשה ראוי לגינוי, אין מדובר בתקיפה חמורה או בתקיפה שגרמה נזק של ממש לקורבן ואין מדובר בתוקפת סדרתית של רופאים אלא במעשה שבוצע על רקע דאגתה של המערערת לילדתה הקטנה. נוכח האמור ביקש בא כוח המערערת מבית משפט קמא להסתפק בעונש של התחייבות.

בית משפט קמא גזר תחילה את עונשה של המערערת לחמישה חודשי מאסר בפועל בעבודות שירות בכפוף לחוות דעת הממונה על עבודות שירות וכן לארבעה חודשי מאסר על תנאי. בית משפט קמא ציין כי נותני שירותים לציבור, ובכלל זה רופאים, ראויים להגנת החוק בעת מילוי תפקידם, וחשוב שידעו כי התוקף אותם ייענש בחומרה. מטעם זה, סבר בית משפט קמא, כי יש לתת בכורה לאינטרס הציבור בהרתעה מפני שימוש באלימות כלפי רופא. בית המשפט עמד בגזר הדין גם על נסיבותיה האישיות של המערערת כפי שתוארו על ידי סניגורה, וציין כי יש להתחשב גם בהם בקביעת העונש. עם זאת קבע בית משפט קמא כי גם אדם קשה יום חייב להבין ולהפנים כי אין לתקוף נותן שירות כדי לקבל ממנו בכוח את שהוא חפץ.

ביום 30.3.09 הודיע הממונה על עבודות השירות כי המערערת מסרה לו שנוכח מצבה הרפואי, היא לא תוכל להתייצב לראיון ההתאמה שנקבע לה עמו. הממונה ציין בהודעתו כי הרופא המחוזי של שירות בתי הסוהר עיין במסמכים רפואיים שהמערערת העבירה להם, לבקשתם, וקבע כי היא כשירה לעבודות שירות. הממונה ביקש לקבוע למערערת בדיקה שבה תוכל להציג אישורים נוספים אולם המערערת סירבה לדבריו להתייצב לבדיקה נוספת וטענתה כי היא איננה כשירה לבצע עבודות שירות. בלית ברירה, והואיל והממונה בדעה כי אין לאלץ אדם לבצע עבודות שירות, הוא קבע כי המערערת איננה מתאימה לריצוי מאסר בעבודות שירות.

בדיון שהתקיים בבית משפט קמא ביום 14.6.09, ציינה בתחילה באת כוחה (הנוכחית) של המערערת כי היא איננה כשירה לביצוע מאסר בעבודות שירות. באת כוח המערערת הוסיפה כי אין לשלוח את המערערת למאסר אלא , לבחון באמצעות תסקיר קצין מבחן את התאמתה של המערערת לביצוע שירות למען הציבור. ואולם, משציינה המערערת, במעמד הדיון, כי היא מוכנה לבצע עבודות שירות, ביקשה באת כוחה כי תינתן לה הזדמנות נוספת לעניין זה. בית משפט קמא נעתר לבקשה והורה על קבלת חוות דעת נוספת מאת הממונה על עבודות השירות.

ביום 14.7.09 ניתנה חוות דעתו הנוספת של הממונה. על פי האמור בחוות הדעת, המערערת "בת 40 לאחר חבלת ראש קשה, סובלת מכאבי ראש עזים...במעקב פסיכיאטר, נוירולוג, מרפאת כאב, אורטופד, מטופלת באופן קבוע במשככי כאב...זקוקה לטיפול נגד דיכאון..." אינה כשירה, נוכח מצבה הרפואי, לביצוע עבודות שירות.

ביום 6.9.10 התקיים דיון נוסף בעניינה של המערערת בבית משפט קמא. באת כוח המערערת ציינה כי מדובר באירוע ישן ובעבירה לא חמורה, וביקשה להטיל על המערערת עונש של מאסר על תנאי והתחייבות או קנס. מנגד ציינה באת כוח המאשימה כי למערערת נפתחו שני תיקים נוספים לאחר האירוע נשוא הערעור, בגין הטרדה באמצעות מתקן בזק ובגין איומים. באת כוח המאשימה חזרה על טיעוניה הקודמים וביקשה להטיל על המערערת עונש מאסר בפועל.

ביום 9.9.09 קבע בית משפט קמא כי "חרף מצבה הבריאותי והנפשי של הנאשמת, וחרף נסיבותיה האישיות...סבור הייתי אז, וסבורני כך אף היום, כי משום ההיבטים הציבוריים שבענישה כפי שפורטו על ידי בגזר הדין, יהא באי מאסרה של הנאשמת משום החטאתו של המסר הענישתי במקרים מסוג זה". עם זאת הוסיף בית משפט קמא וקבע כי "מכיוון שעתה אין מדובר עוד בתקופת מאסר לריצוי על דרך עבודות שירות, ראיתי לנכון לקצרה ולהעמידה על תקופת מאסר ממש בת שני חודשים ומחצה".

ביום 31.12.09 התקיים דיון בערעורה של הנאשמת על חומרת העונש. לדבריה למערערת בעיות נפשיות וקושי לשלוט על כעסים. היא לא מתמידה בלקיחת תרופות ויוצרת אוירה לא נעימה המקשה עליה. הסניגורית טענה כי מדובר באשה במצוקה נפשית, אם חד הורית ללא תמיכה משפחתית, הסבורה שכל המערכות פועלות נגדה. הסניגורית איננה חולקת על כך שהנסיבות חמורות, אך טוענת כי העונש חורג מהענישה המקובלת ועלול לפגוע בה באופן חמור. לטענתה, יש להסתפק בעונש מרתיע אחר כגון קנס או מאסר על תנאי. הסניגורית הפנתה לפסקי דין בעניין העונש ובתשובה לשאלה אמרה כי לא הפנתה למקרה של תקיפת רופא אך היא מבקשת ללמוד ממקרי תקיפה שכוונו כלפי משרתי ציבור אחרים.

בא כוח המאשימה ציין כי המערערת התנגדה לקבלת תסקיר קצין מבחן לגבי מצבה והדברים נשמעו בבית משפט קמא מפי באת כוחה בלבד. בא כוח המאשימה ציין כי המערערת הייתה מעורבת בעבר בעשרות עבירות קודמות ולאחרונה אף נפתחו נגדה שני תיקים נוספים האחד משנת 2006 והשני משנת 2009. עוד טען בא כוח המאשימה כי המערערת הייתה מעורבת במעשי אלימות עוד לפני אירוע הירי שאירע כשהייתה בת 23 שנים.
עם תום טיעוני המאשימה לעונש הודיעה באת כוח המערערת כי היא איננה מתנגדת לקבלת תסקיר קצין מבחן. בנסיבות אלה החלטנו להורות על קבלת תסקיר קצין מבחן לגבי המערערת והדיון נדחה ליום 24.3.10.

מתסקיר שירות המבחן שהוגש לעיוננו עולה, בין השאר, כי המערערת, כבת 40, אם חד הורית לילדה כבת 10. היא איננה עובדת בשל בעיות רפואיות פיזיות ונפשיות ומתקיימת מקצבת נכות של הביטוח הלאומי. מדובר באשה בעלת קשיים רגשיים ומציאות חיים מורכבת. כשהיא איננה מאוזנת תרופתית ומצויה במצבי לחץ ומצוקה, היא מתנהגת באופן אימפולסיבי ותוקפני ומייצרת בקרב הסובבים אותה תגובות של דחייה, התנגדות ואף פחד מפניה. בעבר השתמשה בסמים באופן אינטנסיבי אך כיום, לדבריה, היא משתמשת במריחואנה באופן מזדמן בלבד ותוכל להפסיק את השימוש בסם באופן עצמאי. נוכח מורכבות מצבה של המערערת וחרף ספקות רבים המליץ שירות המבחן לדחות את הדיון בעניינה של המערערת בשלושה חודשים. במהלך תקופה זו תהייה המערערת במעקב בדיקות שתן לגילוי שריד סם ותיבדק התאמתה להשתתף בקבוצה טיפולית בנושא שליטה בכעסים. שירות המבחן ציין כי אם תישלח המערערת למאסר בפועל, תוכל הבת לשהות אצל אביה שהינו אדם אחראי הדואג לשלום בתו, מעורב בחייה ובליווי של הדרכה מתאימה, מסוגן לטפל בבתו באופן ראוי וחיובי.

המערערת לא התייצבה לדיון שנקבע ליום 24.3.10.
באת כוחה אמרה כי המערערת הודיעה לה שהיא חולה, בדרכה לקבלת טיפול רפואי, וכי תשלח אליה את האישורים הרפואיים. בלית ברירה ולא בלי היסוס הוחלט לתת למערערת הזדמנות נוספת ולקבל את המלצת שירות המבחן לדחות את הדיון בעניינה של המערערת לתקופה של שלושה חודשים. שירות המבחן התבקש להגיש תסקיר משלים לפני מועד הדיון הבא.

מתסקיר משלים שהוגש לנו עולה כי המערערת הייתה אמורה למסור לשירות המבחן בדיקות שתן לגילוי שרידי סם מידי שבוע. המערערת לא עמדה בחובתה זו ומסרה בדיקות באופן חלקי בלבד. כמו כן, בדיקה אחת בלבד נמצאה נקייה. בבדיקה נוספת נמצאו שרידי חשיש, ובשאר הבדיקות נמצאו שרידי סמים ממכרים שעשויים להימצא בשתן גם בשל תרופות שהמערערת מקבלת במרפאת כאב בה היא מטופלת. בסיום התסקיר הציע שירות המבחן לדחות את הדיון בעניינה של המערערת לחודשיים נוספים "לאור מורכבות מצבה (של המערערת), העובדה כי לא מסרה את הבדיקות באופן עקבי כפי שנתבקשה וכן קושי שלנו לבחון עד כמה השימוש בתרופות אלו הנו הכרחי בשל מצבה הפיזיולוגי או שנירה עושה בתרופות אלו, הנושא אופי התמכרותי רגשי...".
שירות המבחן הוסיף כי פתיחת הקבוצה הטיפולית לשליטה בכעסים נדחתה "וכפי הנראה עתידה להיפתח רק במהלך חודש אוקטובר 2010".

לא בלי היסוס, הסכמנו גם הפעם לקבל את המלצת שירות המבחן ולדחות את הדיון כדי לקבל תסקיר משלים. בהחלטתנו ציינו כי: "אנו מדגישים כי על המערערת להקפיד על מילוי כל דרישות שירות המבחן, כולל המצאת בדיקות שתן כסדרן...".

בתסקיר משלים שהוגש לעיוננו, המליץ אמנם שירות המבחן להמיר את עונש המאסר בעונש של עבודות לתועלת הציבור וצו מבחן. ואולם, גם הפעם, למרות שהדגשנו בהחלטתנו כי על המערערת לקיים את הוראות שירות המבחן כולל המצאת בדיקות שתן כסדרן, נמנעה המערערת מלעשות כן. כמו בעבר גם עכשיו מסרה המערערת בדיקות שתן באופן חלקי בלבד, ונמנעה מלמסור בדיקות שתן במשך כשלושה שבועות.

יתרה מזו, לדברי באת כוח המשיבה, נפתחו נגד המערערת שני תיקים נוספים
בעת שתיק זה תלוי ועומד לפני בית המשפט (הטרדה באמצעות מתקן של בזק ושימוש בסם שלא לצריכה עצמית).

בא כוח המערערת ביקשה כי נתחשב בכך שמאז הגשת כתב האישום חלף זמן רב. ואולם, כפי שעולה מהסקירה האמורה לעיל, וכפי שהדגשנו בהחלטתנו מיום 27.6.10, בנסיבות הנדונות אין בחלוף הזמן מאז ביצוע העבירה כדי למנוע את דחיית הערעור ושליחת המערערת לריצוי עונש המאסר בפועל וזאת מן הטעם שלמערערת חלק לא מבוטל בהתארכות ההליך.

אמנם חל שיפור מה בהתנהלות המערערת אך נראה כי הערכת שירות המבחן בתסקיר קודם לפיה המערערת אימפולסיבית וכוחנית מאוד, הנוטה להתפרצויות זעם חסרות שליטה ונוהגת באופן חסר גבולות עדיין נכונה. לפיכך, נוכח הארכות החוזרות ונישנות שניתנו למערערת, ובשים לב להחלטתנו האמורה ולהתנהגות המערערת כפי שהיא עולה מכלל התסקירים שהוגשו בעניינה ומהעבירה הנוכחית, אין בידינו אלא לקבל את נימוקיו המפורטים של בית משפט קמא לדחות מטעמים אלה את הערעור.

המערערת תתייצב לריצוי עונש המאסר במשטרת ישראל במגרש הרוסים בירושלים ביום ראשון 3.10.10 עד השעה 10:00.

המזכירות תשלח העתק החלטה זו לשירות המבחן.
<#3#>
<#4#>
ניתן והודע היום כ"ב אלול תש"ע, 01/09/2010 במעמד הנוכחים.




מוסיה
ארד, נשיאה
יוסף שפירא, שופט
נעם סולברג, שופט

<#6#>
ניתן והודע היום כ"ב אלול תש"ע, 01/09/2010 במעמד הנוכחים.








מוסיה
ארד, נשיאה
יוסף שפירא, שופט
נעם סולברג, שופט








הוקלד על ידי: ענת גבע







עפ בית משפט מחוזי 4653/09 נירה מזרחי נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 01/09/2010)