פסקי דין על משה מרום | פסקי דין על אסקוטק אלקטרוניקה | פסקי דין על אלי בלס |

8885/07 תעא     29/08/2010




תעא 8885/07 משה מרום נ' אסקוטק אלקטרוניקה בע"מ, אלי בלס








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו



תע"א 8885-07 משה מרום
נ' אסקוטק אלקטרוניקה בע"מ
ואח'






בפני

כב' השופטת
חנה בן יוסף
נ.צ. מר עודד הון
נ.צ. מר משה בק


תובע

משה מרום
ע"י ב"כ עו"ד שלמה בכור


נגד


נתבעים

1.אסקוטק אלקטרוניקה בע"מ
2.אלי בלס
ע"י ב"כ עו"ד בן ציון רזניק




פסק דין



רקע כללי:
1.
לפנינו תביעה שהגיש מר משה מרום
(להלן "התובע", "מרום") כנגד אסקוטק אלקטרוניקה בע"מ
(להלן "הנתבעת", "אסקוטק") ומר אלי בלס
(להלן "הנתבע") לתשלום הודעה מוקדמת, הפרשי פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ועגמת נפש, הפרשי שכר, עמלות, מתן צו המורה לנתבעים לשחרר לתובע את כל כספי קרן ההשתלמות וכן לתשלום פיצוי בגין אי הפרשה לביטוח מנהלים בעבור 12 חודשים. בנוסף, מבקש התובע כי בית הדין יורה לנתבעים להמציא לו דו"ח מפורט מאושר על ידי עו"ד, של כל הפרויקטים שבוצעו על ידו ו/או באמצעותו, תוך פירוט שם הפרויקט, שם הלקוח, שם היצרן, היקף הפרויקט, הסכומים שהתקבלו והסכומים שעתידים להתקבל.
2.
הנתבעת הינה חברה לאלקטרוניקה העוסקת ביבוא רכיבים אלקטרוניים לישראל ויצוג של יצרנים זרים הפועלים בתחום האלקטרוניקה בישראל.
3.
הנתבע הינו מנכ"ל הנתבעת.
4.
התובע עבד בנתבעת כאיש מכירות החל מיום 30.7.02 ועד לפיטוריו ביום 11.7.07.
5.
תנאי העסקתו של התובע פורטו בהסכם העבודה מיום 30.7.02 ולפיו, שכרו החודשי הועמד על סך של 5,000 ₪ נטו, התובע זכאי לבונוס מכירה בשיעור 1.5%, לרכב וטלפון סלולרי בהשתתפות סמלית ולביטוח מנהלים כנהוג אצל הנתבעת, כעבור 3 חודשי העסקה (נספח א' לכתב התביעה).

6.
כאמור לעיל, ביום 11.7.07 פוטר התובע. במכתב הפיטורים (נספח ז' לכתב ההגנה) צוין כי נוכח מעילת התובע באמון הנתבעת, מפוטר התובע לאלתר. התובע נדרש שלא ליצור קשר עם לקוחותיה ו/או ספקיה של הנתבעת ועם חברת

rf core

ואלביט בפרט.
7.
מטעם התובע העידו גב' עינב כהן- בת דודתו של התובע, והתובע בעצמו.
8.
מטעם הנתבעים העידו בסדר שלהלן:

א.
מר עדי בלס- מנהל אחזקה בחברת גאש שמשרדיה ממוקמים באותו מבנה בו ממוקמים משרדי הנתבעת. מר עדי בלס הינו אחיינו של מר אלי בלס
- הנתבע.

ב.
רו"ח אמיר רוזנברג שהוגשה חוות דעת מטעמו.

ג.
גב' רינה הירש- עובדת בנתבעת.

ד.
הנתבע- מר אלי בלס
- מנכ"ל הנתבעת.

ה.
גב' איריס רייזלר- מנהלת חשבונות בנתבעת.
9.
להשלמת התמונה נציין כי כנגד מרום הוגשה בקשה במסגרתה עתרה אסקוטק למתן צו מניעה זמני אשר יאסור על מרום ושתי משיבות נוספות, מלפנות ללקוחות אסקוטק ו/או ליצרנים עימם קשורה ולהציע להם שירותים בתחום יבוא או רכישת רכיבים אלקטרוניים בתחום האר. אפ –

radio frequency
(בש"א 9323/07, תיק עיקרי עב 10364/07). הבקשה נדחתה מטעמיה בהחלטה מיום 30.12.07 ונקבע מועד לקדם משפט בתיק העיקרי. במועד קדם המשפט בתיק העיקרי ביקש ב"כ אסקוטק לדחות את התביעה העיקרית. לבקשתו, ניתן

פסק דין
ביום 17.2.08 הדוחה את התביעה. ביום 19.9.07 נפתח על ידי התובע ההליך דנן- עב 8885/07.





דיון והכרעה:
10.
נדון להלן ברכיבי התביעה תוך התייחסות לטענות הצדדים לעניין כל רכיב ורכיב.

יחסי עובד ומעביד בין התובע לנתבע:
11.
התובע תבע את הנתבע- מר בלס בתביעה אישית. לטענתו התקיימו יחסי עבודה בינו ובין הנתבע שהינו, כאמור, מנכ"ל הנתבעת. התובע לא נימק מדוע קיימת עילת תביעה ויריבות בינו ובין הנתבע. התובע כלל לא הוכיח כי בנסיבות העניין יש להרים את מסך ההתאגדות ולחשוף את הנתבע לתביעה אישית בשל תפקידו כמנכ"ל. מעבר לדרוש, הרי ששוכנענו, לגופו של עניין, כי התובע לא היה עובד הנתבע. זאת עולה ממכתב הפיטורים של התובע ומיתר התכתובות בין הצדדים. גם מתלושי השכר של התובע עולה כי הנתבעת הייתה מעסיקתו של התובע, והיא בלבד.
12.
לפיכך, דין התביעה האישית כנגד הנתבע, להדחות.

הפרשי פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת:
13.
התובע קיבל סך של 49,198 ₪ בגין פיצויי פיטורים על ידי הסבת חלק מפוליסת ביטוח המנהלים על שמו.
14.
לטענת התובע זכאי ליתרת פיצויי פיטורים בסך 286,392 ₪. בנוסף, לטענתו, משפוטר ללא מתן הודעה מוקדמת זכאי לסך של 67,118 ₪ בגין דמי הודעה מוקדמת. התובע סבור כי מטרת הפיטורים האמיתית הייתה להתחמק מתשלום עמלות עכשוויות ועתידיות שהגיעו לו בגין עסקאות שביצע ואשר מוערכות במיליוני דולרים (סעיף 5 ה' לכתב
התביעה).
15.
לטענת הנתבעת היא הייתה רשאית לפטר את התובע ללא תשלום פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת כלל, בגין מעילה באמון, גניבה וגרימת נזקים כבדים לנתבעת. לטענתה שילמה לתובע פיצויי פיטורים חלקיים בסך 49,198 ₪ ע"י הסבת חלק מפוליסת ביטוח המנהלים על שמו, וזאת לפנים משורת הדין. מטרת הפיטורים לא הייתה על מנת להתחמק מתשלום עמלות, אלא להוציא משורות הנתבעת עובד שמעל באמונה וניצל לרעה את חופש הפעולה שניתן לו על ידי הנתבעת כדי לגזול את לקוחותיה.
16.
אין חולק כי התובע פוטר, אלא שלטענת הנתבעת נסיבות פיטוריו שוללות זכאות לפיצויי פיטורים. להלן נדון בטענת הנתבעת לנסיבות פיטורים השוללות פיצויים:
17.
הנתבעת טוענת כי, בתקופה אשר קדמה לפיטוריו, מעל התובע באמונה בכך שחבר לאחד היצרנים עימם ניהלה הנתבעת קשרי מסחר - יצרן דרום קוריאני בשם

rf core
וסיפק לאותו יצרן מידע סודי אשר אפשר ליצרן לוותר על שירותיה של הנתבעת ולעמוד בקשר ישיר עם לקוחותיה. בין היתר, קישר התובע בין היצרן הדרום קוריאני לבין חברת אלביט מערכות בע"מ באופן אשר גזל מהנתבעת עסקה בהיקף גדול.
18.
עוד טוענת הנתבעת כי התובע פנה לאלביט על דעת עצמו כשליחו של מנהל חברת

rf core
בניסיון "לשפץ" את מחירי המכירה של מוצרי
rf core
לאלביט, ללא ידיעתה של הנתבעת ועל חשבונה ולאחר מכן דאג להעביר ל-
rf core
את הזמנת הרכש שהוציאה אלביט לנתבעת. התובע גילה ל-
rf core
את פירטי הלקוח הישראלי עבורו נרכשים הפריטים ותיאם עם
rf core
את מחירי המקסימום שבהם יכולה
rf core
למכור את הטובין. לטענת הנתבעת התובע פעל באותו האופן גם מול לקוחות נוספים שלה. לאחר שנודע לנתבעת כי התובע מעל באמונה, פיטרה את התובע מעבודתו לאלתר. לטענתה, לאחר שנמסר לתובע מכתב הפיטורים הוא החל למחוק קבצים רבים מן המחשב הנייד שהעמידה הנתבעת לרשותו תוך שהוא מסרב כי יערך תיעוד של הקבצים הנמחקים.
19.
לטענת התובע כל פעולותיו נעשו בתיאום ובידיעת הנתבעת, וכן מחשבו עמד בפיקוח של הנתבעת במשך כל שעות היממה, כולל כניסה לדואר האלקטרוני שלו.
20.
הנתבע מתאר בתצהירו (סעיפים 25-94), מסכת ארוכה של התנהלות ממנה עולה כי התובע קשר קשר עם מנהלה של

rf core

על מנת לעקוף את אסקוטק ולעבוד ישירות מול אלביט, תוך גזילת פירות העמלה מאסקוטק (נספחים א'-כ' לתצהיר הנתבע).
21.
פעילות זו של התובע לא נסתרה. עיון בפרוטוקול החקירה הנגדית של הנתבע מעלה כי ב"כ התובע נמנע מלחקור את הנתבע על האמור בסעיפים 25-94 לתצהירו, המנעות זו מחזקת את גרסתו של הנתבע.
22.
על פעילות זו של התובע ניתן ללמוד מתכתובת האי- מייל בינו ובין מר לורנס, מנהלה של

rf core
. ביום 11.10.06 כתב התובע למר לורנס:
"dear laurence
pls use only with my private e-mail about all our projects and not to
[email protected]
thanks,
moshe”

(ההגדשות במקור)
(נספח ג' לכתב ההגנה).

23.
כשנשאל התובע בחקירתו הנגדית באשר להעברת מחירי המכירה לאלביט- למנהל

rf core
- פעולה אשר הינה חסרת כל היגיון כלכלי מבחינת הנתבעת (נספחים ב'- ה' לתצהיר הנתבע), השיב התובע כי הנתבע הורה לו לעשות כן (עמ' 11, ש' 16, 22). גרסה זו של התובע אינה מהימנה בענינו.
24.
בהמשך אף הודה התובע כי אין כל אינטרס לנתבעת כי ספקיה השונים

rf core
ו-
sg tech
יתאמו ביחד עמדות מולה (עמ' 13, ש' 20-22).
25.
התובע מעיד כי סדרת הפגישות שתיאם ללקוחות וספקים של הנתבעת ישירות עם

rf core
, נעשו בידיעת הנתבע (עמ' 14, ש' 11-20). פעילות זו למעשה מייתרת את נחיצותה של הנתבעת שמתפרנסת מקניית רכיבים ומכירתם. ברי כי לנתבע כמנהל הנתבעת אין כל אינטרס לאשר פעילות מסוג זה.
26.
לאור האמור, לא שוכנענו מגרסתו של התובע כי פעילותו של התובע המתוארת לעיל הייתה בידיעתו של הנתבע ובהסכמתו. בהקשר זה נציין כי התובע הגיש תצהיר מטעם מר לורנס מנהלה של

rf core
, אלא שזה לא הופיע לעדות ותצהירו נמשך מתיק בית הדין.
27.
מחומר הראיות אשר לפנינו עולה כי יש ממש בטענות הנתבעת להפרת אמון מצד התובע. מתצהירו של מר בלס נמצאנו למדים, על התנהלות פסולה של התובע, וזאת תוך תקופת העסקתו. שוכנענו כי התובע סייע לחברת

rf core

ליצור קשר ישיר עם לקוחות של הנתבעת ובכך לייתר את שירותי הנתבעת ולשלול ממנה את רווחיה.
28.
לא שוכנענו כי פיטוריו של התובע נעוצים בנסיון הנתבעת להתחמק מתשלום עמלות לתובע.
29.
לטעמנו הוכח כי התובע פעל בניגוד לחובת האימון שהיה חייב בה כלפי מעבידתו עת יצר קשר ישיר בין לקוחות וספקים של הנתבעת, על חשבון עמלה של הנתבעת.
30.
לשונו של סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג- 1963 (להלן "החוק"), העוסק בפיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים, הינה כדלקמן:
"בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו על עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא-פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בענין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים".
31.
אמנם נקבע בפסיקה כי שלילת פיצויי פיטורים הם מהלך חריג וכי הפיטורים עצמם, אפילו כרוכים הם בתשלום פיצויים, הם בבחינת עונש בנסיבות מסוימות (ראה


ע"ע 300327/98 אטקה בע"מ - דוד רטר), אולם, בנסיבות האמורות כפי שהובאו לעיל, ובהסתמך על סעיף 17 לחוק, אנו מוצאים כי קיימת תשתית המצדיקה הפחתת פיצויי הפיטורים לשיעור של 50%.
32.
על פי סעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א- 2001, עובד שפוטר בנסיבות בהן אינו זכאי לפיצויי פיטורים, או זכאי לפיצויי חלקיים בלבד, על פי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים, לא יהיה זכאי לדמי הודעה מוקדמת. בנסיבות האמורות אין התובע זכאי לדמי הודעה מוקדמת משברור שהנתבעת חששה מהמשך העסקתו נוכח העובדה שחבר אל מתחריה.
33.
לאחר שקבענו כי התובע זכאי לשיעור מופחת של פיצויי פיטורים, יש לדון האם תשלום העמלות, הינו למעשה חלק מה"שכר הרגיל" שיש לכלולו בחישוב פיצויי הפיטורים.
34.
התובע טוען כי תשלום העמלות הינו חלק מהשכר הרגיל ויש לכלולו בחישוב פיצויי הפיטורים. לטענתו, משכורתו הקובעת לצורך חישוב פיצויי פיטורים, עומדת על 67,118 ₪: שכר יסוד של 21,074 ₪ וממוצע עמלות של 46,044 ₪.
35.
הנתבעת טענה תחילה כי אין לכלול את רכיב העמלות בחישוב פיצויי הפיטורים. בסיכומיה טענה כי יש להעמיד את שכרו הקובע של התובע על 19,057 ₪ משכורת בסיס בצירוף 3,000 $ לחודש בגין עמלות. לטענת הנתבעת התובע ביקש "לדחוס" עמלות של שנתיים למספר חודשים ומכאן נובעים הסכומים הגבוהים בחודשים עבודתו האחרונים.
36.
טענת הנתבעת באשר לסכומי העמלות לא הוכחה. אנו קובעים כי יש להעמיד את משכורתו הקובעת של התובע לצורך פיצויי הפיטורים על סך של 65,101 ₪: 19,057 ₪ שכר יסוד- כטענת הנתבעת וכפי שעולה מתלושי שכרו של התובע, בתוספת 46,044 ₪-
ממוצע עמלות ב- 12 חודשי עבודתו האחרונים.
37.
לאור האמור לעיל אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע שיעור מופחת של פיצויי פיטורים בסך של 113,554 ₪ שהינם מחצית מפיצויי הפיטורים הנתבעים בהפחתת הסכום שכבר שולם לתובע ע"ח פיצויי פיטורים, לפי החישוב שלהלן:
(49,198 – 162,752), (162,752=325,505/2), (325,505 = 5 שנים
x
65,101)
איננו מוצאים מקום לפסוק לתובע פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, זאת לאור המחלוקת הכנה בין הצדדים באשר לזכאותו של התובע לפיצויי פיטורים.

פיטורים שלא כדין ועגמת נפש:
38.
לטענת התובע ביום 11.7.07 הגיעו למשרדיה של הנתבעת "אנשי אבטחה בריונים" אשר סילקו אותו מהמשרדים לעיני כל העובדים, תוך השפלתו, גרימת עוגמת נפש עצומה וללא עריכת שימוע. כמו כן נאסר עליו לקחת את ציודו האישי. בשל כך זכאי התובע, לטענתו, לפיצוי בגובה 6 חודשי משכורת בסך 126,000 ₪.
39.
לטענת הנתבעת, התובע לא הושפל לעיני העובדים ולא סולק בבושת פנים על ידי אנשי אבטחה בריונים. חפציו האישיים של התובע נשלחו בארגזים על חשבון הנתבעת.
40.
מעיון בפסיקה עולה כי בית הדין הארצי לעבודה הכיר בפיטורים כפיטורים שלא כדין במקרים בהם הפיטורים נעשו שלא בתום לב, משיקולים זרים ושרירותיים או מתוך שיקולים שאינם רלוונטיים
(ראה ע"ע 1212/02 מועצה מקומית נחף - אחמד קייס).
41.
בנסיבות האמורות כפי שתוארו לעיל אנו סבורים כי מתייתר הצורך לדון בטענת התובע לפיטורים שלא כדין. שוכנענו כי פיטוריו של התובע לא נעשו ממניעים שאינם רלבנטיים וכי הפיטורים אינם נגועים בשיקולים זרים ושרירותיים.

42.
באשר לטענת התובע להיעדר שימוע הרי שאמנם פיטורים שבוצעו מבלי שקדם להם הליך
שימוע וללא שניתנה לעובד הזדמנות אמיתית להגיב על הטענות נגדו, הוכרו כפיטורים שלא כדין ( ע"ע 516/09 מלכה אברהם - עגם מפעלי מתכת בע"מ), אולם במקרה דנן, בו שוכנענו כי מעל התובע באמון הנתבעת, רשאית הייתה הנתבעת לפטר את התובע לאלתר וללא עריכת שימוע.



"ניכויי רשות":
43.
בחודש 7/07 נוכו ממשכורת התובע סך של 42,000 ₪ נטו תחת הכותרת "ניכויי רשות". לטענת התובע מדובר בניכוי שלא כדין משכר שהגיע לו כדין ועל כן על הנתבעת להשיבו בתוספת פיצויי הלנת שכר מיום 1.8.07.
44.
הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי אין מדובר כלל ב"שכר" אלא בבונוסים וכי סכום זה אשר קוזז משכרו של התובע מקורו בהלוואות לצורך בניית בית שביקש התובע וקיבל מאת הנתבעת.
45.
על פי החלטת כבוד הרשמת עדי ריכטמן מיום 1.6.08, היה על הנתבעת להמציא אסמכתא על הפקדת סך של 42,000 ₪ לחשבון הבנק של התובע. הנתבעת לא המציאה כל אסמכתא על הפקדת סכום זה.
46.
בתצהירו של רו"ח רוזנברג הועלתה טענה שונה לפיה סך זה הינו מקדמה.
47.
הנתבעת שינתה גרסאותיה לעניין זה ולא הובא נימוק המניח את הדעת לניכוי סך זה ממשכורתו האחרונה של התובע. כמו כן לא הובא הסבר הולם להתעלמות הנתבעת מהחלטת כבוד הרשמת.
48.
לאור האמור, על הנתבעת להשיב לתובע את סכום הניכוי בגובה 42,000 ₪. לנוכח המחלוקת הכנה בין הצדדים בעניין זה אין מקום לפסוק הלנת פיצויי פיטורים.

עמלות:
49.
לטענת התובע, כאמור, מטרת הפיטורים הייתה להתחמק מלשלם לו עמלות עכשוויות ועתידיות בשווי מוערך של 797,625 $ ויותר. לטענתו זכאי לעמלות בגין העסקאות המפורטות בסעיף 13 לכתב התביעה. בד בבד ביקש התובע בכתב התביעה כי בית הדין יורה לנתבעים להמציא לו דו"ח מפורט מאושר על ידי עו"ד, של כל הפרויקטים שבוצעו על ידו ו/או באמצעותו, תוך פירוט שם הפרויקט, שם הלקוח, שם היצרן, היקף הפרויקט, הסכומים שהתקבלו והסכומים שעתידים להתקבל.
50.
לעניין העמלות טוענת הנתבעת בכתב ההגנה, ראשית, כי העובדה שהתובע לא תובע עמלות בסכומים גבוהים ביותר, שהיו צפויות להשתלם בעסקת אלביט-
rf core
, מלמדת כי הוא גזל את העסקאות האמורות. שנית, כי חלק המעסקאות המפורטות בסעיף 13 לכתב התביעה, לא בוצעו כלל, חלקן בוצעו בהיקף מצומצם לאחר פיטורי התובע בלא שהתובע תרם להן דבר וחלקן בוצעו לשיעורין כך שהתובע קיבל את העמלות שהגיעו לו בגין החלקים שבוצעו עד לפיטוריו. לטענת הנתבעת התובע מעוות את שיטת חישוב העמלה שנהגה בינו לבין הנתבעת כאשר אינו מזכיר את העובדה כי סף סכום העסקאות שרק ממנו והלאה זכאי התובע לעמלה שונה במהלך עבודתו. בתצהיר הנתבע קיימת התייחסות פרטנית ביותר לכל אחת מהעסקאות שנזכרו בכתב התביעה ובתצהיר התובע.
51.
מחד, בתביעה שהגיש התובע הוא נקב בסכום העמלה המגיעה לו בגין 15 עסקאות ספציפיות ובסכום הנאמד על כ- 3 מליון שקלים. התובע לא שילם אגרה בגין תביעה זו וכבר מכאן דינה להדחות.
52.
מאידך, בסיכומיו זנח התובע את התביעה לעמלות וכל שבקש היה קבלת צו המחייב את הנתבעת להמציא את הדוחות כמפורט בכתב התביעה.
53.
בפני
התובע עמדו כלים דיוניים כדי להוכיח טענתו בעניין זכאותו לעמלות. היה באפשרות התובע להגיש בקשה לגילוי מסמכים ועיון במסמכים כללית וספציפית, בקשה למשלוח שאלון בפורט לנתבעים וכו'. התובע לא נקט באחד מההליכים העומדים לרשותו.
54.
כשנשאל הנתבע היכן המסמך שמלמד על העמלות המגיעות לתובע, נקבע על ידי בית הדין כי השאלה אינה מותרת משצריך ורשאי היה ב"כ התובע לבקש את המסמכים המלמדים על העסקאות והעמלות במסגרת בקשה לגילוי מסמכים ואין זה השלב לבקש הצגתם
(עמ' 28, ש' 1).
55.
בחקירתו הנגדית הודה התובע כי הסכום שננקב בכתב התביעה לקוח
"מתוך הזיכרון" (עמ' 9, ש' 13) והתחמק מלהשיב לשאלה האם שילם אגרה בגין רכיב העמלות (עמ' 9, ש' 16).
56.
במסגרת חקירת התובע הודיע בא כוחו כי "מרגע שבית הדין בפסק הדין הסופי יתן את הסעד המבוקש, נגיש בצירוף בקשה לפיצול סעדים, את התביעה הכספית המדוייקת לגבי העמלות" (עמ' 9, ש' 22-23).
57.
התובע זנח בסיכומיו את תביעתו הכספית בגין העמלות ומקומה של בקשתו להורות לנתבעת ליתן צו להמצאת דוחות מפורטים, הינה בשלב המקדמי.
58.
לאור האמור התביעה הכספית לעמלות נדחית ופתוחה בפני
התובע הדרך לפנות בהליך נפרד לעניין התביעה לעמלות- הוכחת זכאותו לעמלות וכימותן.

קרן השתלמות:
59.
לטענת התובע הנתבעת מסרבת לשחרר לתובע את כספי קרן השתלמות.
60.
לטענת הנתבעת לתובע אין זכאות על פי הסכם העבודה ו/או על פי הדין לשחרור כספי קרן ההשתלמות שלו ובפרט לאור הנסיבות המפורטות.
61.
קרן השתלמות נפתחת לעובד מכוח הסכמה בין העובד למעביד וכטבה לעובד . על כן אין ההתייחסות לכספים המופרשים לקרן ההשתלמות דומה לזו הנוגעת לכספי פיצויים המופקדים בביטוח מנהלים או בקרן פנסיה,שלגביהם מוקנית למעביד שליטה על הכספים ושחרורם, ובגינם מוקנית למעביד זכאות על פי חוק לעכב את תשלומם במקרים בהם יש לבקש את להכרעת בית הדין בשאלה האם נעשתה הפרת משמעת חמורה. לפיכך, יש לשחרר לעובד את כספי קרן ההשתלמות.
62.
לאור האמור, אנו קובעים כי הנתבעת תשחרר לתובע את הכספים שנצברו לזכותו בקרן ההשתלמות.

ביטוח מנהלים:
63.
לטענת תובע, על פי המוסכם בחוזה העבודה הייתה חייבת הנתבעת לבטח את התובע בביטוח מנהלים לאחר 3 חודשי עבודה, מיום 1.11.02. הנתבעת החלה לבטח את התובע בביטוח מנהלים מחודש 11/03 בלבד. משכך זכאי התובע לפיצוי בגין אי הפרשה לביטוח מנהלים בין 12 חודשים.
64.
לטענת הנתבעת בהגיע המועד לעריכת הביטוח התנגד התובע לכך שיערך עבורו ביטוח שכן לטענתו ביטוח כאמור היה פוגע בביטוחים שונים שהיו לו בחברה קודמת שבה עבד. התובע סרב שהנתבעת תנכה משכרו 5% בגין תגמולים. רק לאחר שהנתבעת שבה והזכירה לתובע פעמים רבות כי טרם נערך עבורו ביטוח מנהלים, התרצה התובע והודיע כי הוא מוכן שיערך לו ביטוח מנהלים.
65.
הנתבעת העידה את הגב' איריס רייזלר- מנהלת החשבונות, אשר העידה כי התובע סרב לעריכת הביטוח (עמ' 31-32). התובע העיד כי לאחר שלושה חודשי עבודה בנתבעת הוצע לו לבצע את פוליסת ביטוח המנהלים והוא הסכים (עמ' 16, ש' 20-22). התובע הדגיש: "אין זה נכון שאמרתי לאיריס שאני לא מעוניין להפריש לביטוח מנהלים, כי אני רוצה למשוך את הכספים שהופרשו בגין עבודתי באלישרה. היו לי שאלות בקשר לביטוח מנהלים, אך לא מנעתי ניכוי מהשכר"
(עמ' 16, ש' 23-25).
66.
כאמור, ע"פ הסכם ההעסקה, זכאי התובע לביטוח מנהלים לאחר 3 חודשי עבודה. משכך, על הנתבעת מוטל הנטל להוכיח מדוע לא נעשה כן. גב' רייזלר טענה כי פנתה אל התובע פעמים רבות בכדי שיבצע ביטוח מנהלים, אולם הלה טען כי אינו מעוניין. לא הוצגה בפני
נו אף ראיה לפניה בכתב לתובע וכן לא הוצגו בפני
נו מסמכי הפוליסה שכביכול הוכנו עבור התובע, על אף שטענה גב' רייזלר כי לסוכנות הביטוח עותק מהם (עמ' 31, ש' 23).
67.
לאור האמור, הנתבעת לא הרימה את הנטל הדרוש להוכחת טענתה. משכך, הנתבעת תשלם לתובע סך של 11,434 ₪ (19,057

x
5%
x
12) בגין פיצויי על אי הפרשת כספים במשך 12 חודשים לביטוח מנהלים.

קיזוז:
68.
לטענת הנתבעת לזכותה סכומים לקיזוז העולים בהרבה על סכום פיצויי הפיטורים שלא שולם לתובע. הסכומים לקיזוז מקורם בשכר ששולם לתובע בגין עבודה בימי ו' על אף שלא בוצעה על ידי התובע עבודה בימים אלו, נזקים שגרם התובע לנתבעת במעשיו ובמחדליו, נזקים הנובעים מאי תיאום עם הלקוח, אבדן רווחים, שימוש עודף בטלפון הסלולרי וצריכת דלק בעלות גבוהה.
69.
התובע התייחס בתצהירו לטענות הקיזוז שהעלתה הנתבעת בכתב ההגנה (סעיף 41).

לטענת התובע כל נסיעותיו ברכב היו ללקוחות הנתבעת ובמסגרת עבודתו וכל שיחותיו בטלפון הסלולרי היו ללקוחות הנתבעת.
70.
הנטל להוכחת טענת הקיזוז מוטל על הנתבעת. הנתבעת העלתה טענות לקיזוז אשר נסתרו על ידי התובע בתצהירו. בתצהיר הנתבע הועלו טענות לקיזוז בצירוף מסמכים (סעיף 151). לא מצאנו כי יש די בנספחים שצורפו על מנת להרים את נטל הוכחת הנזקים המוטל על כתפי הנתבעת. הנתבעת לא חקרה את התובע בעניין טענות הקיזוז. באשר לעסקאות בגינן טענה הנתבעת כי נגרמו לה נזקים, מדובר בעסקאות מתקופות שונות, כאשר לא הובאה כל ראיה כי בעבר נשא התובע בנזקים בגין עסקה שלא עלתה יפה. בנוסף, שוכנענו כי שימוש התובע בטלפון הסלולרי וברכב, לא חרג מהסיכום שסוכם עימו בהסכם העבודה.
71.
לפיכך, דין טענות הקיזוז להדחות.

סוף דבר:
72.
הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק הדין, כדלקמן:

א.
פיצויי פיטורים בסך 113,554 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 19.9.07 ועד למועד פירעונם המלא בפועל.

ב.
החזר "ניכויי רשות" בסך 42,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 19.9.07 ועד למועד פירעונם המלא בפועל.

ג.
הנתבעת תשחרר לתובע את הכספים שנצברו לזכותו בקרן ההשתלמות.

ד.
פיצוי בגין אי הפרשה לביטוח מנהלים בסך 11,434 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 19.9.07 ועד למועד פירעונם המלא בפועל.

ה.
משהתביעה כנגד הנתבע נדחתה במלואה, יישא כל צד בהוצאותיו.





ניתן היום,
י"ט אלול תש"ע, 29 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.















נ.צ. מר עודד הון, עובדים

חנה בן יוסף
,שופטת

נ.צ. מר משה בק, מעבידים












תעא בית דין אזורי לעבודה 8885/07 משה מרום נ' אסקוטק אלקטרוניקה בע"מ, אלי בלס (פורסם ב-ֽ 29/08/2010)