פסקי דין על אבי (אנדי) מנצל | פסקי דין על דב עפרון | פסקי דין על ורדית עפרון |

22724-07/10 א     05/09/2010




א 22724-07/10 אבי (אנדי) מנצל נ' דב עפרון, ורדית עפרון








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 22724-07-10 מנצל נ' עפרון ואח'






בפני

כב' הרשם
נמרוד פלקס


התובע

אבי (אנדי) מנצל
, עו"ד


נגד


הנתבעים

1.דב עפרון
2.ורדית עפרון



החלטה

1. בפני
בקשה לביטול עיקול זמני, אשר הוטל על כספי הנתבעים המוחזקים בידי עוה"ד שי רווה. עסקינן בתביעתו של עורך דין לשכר טרחתו. על פי הנטען בכתב התביעה, התובע ייצג את הנתבעים בהליכים משפטיים שונים, לרבות הליכי בוררות, אך הנתבעים לא פרעו את שכר הטרחה אותו היה עליהם לפרוע.

2. אליבא דהתובע, התובעים ואחרים כרתו עמו הסכם לייצוגם בהליכים משפטיים לשם קבלת זכויותיהם, לרבות הזכויות הכספיות, מאת מושב שילת ואחרים. נטען שלכלל חברי הקבוצה שיוצגו בידי התובע, לרבות הנתבעים, היו אינטרסים זהים וכלל חברי הקבוצה זכו אף לתועלות כספיות כתוצאה מעבודת התובע. אין חולק, כי זמן מה לאחר תחילת הייצוג המשפטי הודיעו הנתבעים לתובע, כי הם אינם מעוניינים עוד בשירותיו.
לוז טענת התובע הינה, כי בפועל נהנו הנתבעים מפירות ייצוגו את יתר חברי הקבוצה, חרף שהפסיקו את ההתקשרות עמו, ולפיכך חייבים הם בשכר טרחתו, כפי ששילמו יתר חברי הקבוצה אותם ייצג עד סיום ההליכים המשפטיים.

3. הנתבעים חולקים על טענת התובע וטוענים, כי לכל היותר חובם כלפי התובע מסתכם בסכום זניח, אשר התגבש עד למועד הפסקת ההתקשרות בין הצדדים ולמיטב זכרונם אף סכום זה נפרע. לטענת הנתבעים הם התנגדו לקו פעולתו של התובע ולאופן הייצוג לו זכו, יחד עם יתר חברי הקבוצה, ולפיכך הודיעו לתובע על הפסקת ההתקשרות בין הצדדים.

4. אין חולק, כי הנתבעים זכאים לתשלום כספי מאת המושב שילת, המיוצג בידי עוה"ד רווה, הוא המחזיק אצלו הוטל העיקול. זכאות הנתבעים נובעת מפסק דינו של כב' השופט בדימוס אורי שטרוזמן (להלן – "הבורר"), אשר אף הורה בפסקו, כי על המושב שילת לקזז מהתשלומים שעליו לשלם על פי הפסק את הסכומים אותם על הזכאים לשלם לעורכי דינם.

5. מספר שנים לאחר מתן פסק הבורר פנה עוה"ד רווה אל בית המשפט בטען בינים בכדי שיוכרע למי עליו להעביר את סכומי הכסף להם זכאים הנתבעים ואשר נותרו בידיו (ת"א 175-09-09 רווה נ' עפרון ואח'). הצדדים להליך טען הבינים הגיעו להסכמה, כי ככל שהתובע דכאן לא יפנה אל בית המשפט המוסמך בתובענה מתאימה ויקבל בגדריה סעד של עיקול זמני, המונע מעוה"ד רווה להעביר את סכומי הכסף שבידיו לידי הנתבעים, יועברו הכספים לידי הנתבעים. מכאן התביעה ובקשת התובע להטלת העיקול הזמני.

6. באשר לסוגיית ההכבדה טען התובע, כי ככל שלא יוטל העיקול הזמני יקשה עליו עד מאד ואולי אף תסוכל אפשרותו להיפרע את סכום פסק הדין שיינתן לטובתו, ככל שיינתן. התובע לא תמך טיעונו בראיה כלשהי, למעט הצהרה לקונית בתצהירו החוזרת על האמור בבקשתו.

7. לשם השלמת הדברים יאמר, כי בבקשה לביטול העיקול, בתצהיר התומך בה ובחקירתו הנגדית של הנתבע מס' 1 פורטו נכסי הנתבעים, לרבות סך של למעלה משמונה מאות אלף שקלים חדשים בניירות ערך, פקדונות ובחשבון העובר ושב, זכויות במספר נכסי מקרקעין והכנסות חודשיות בסך העולה על 20,000 ₪. טענת הנתבעים בעניין זה לא נסתרה.

הפן הנורמטיבי

8. מבקש הסעד הזמני נדרש לשכנע את


בית המשפט
"על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה"

. ראו: תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן – "התקנות"). לפיכך נדרש מבקש הסעד הזמני להראות כי תביעתו העיקרית אינה טרדנית וכי קיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. ראו: רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט נ' אמר, פ"ד נו(1) 529, 533; רע"א 8553/07 כתנאי נ' שכטר (פורסם במאגרים)- פסקה 11 להחלטה.
ודוק, הראיות הנדרשות לשם מתן צו עיקול זמני אינן צריכות להוכיח את התביעה ברמה המאפשרת מתן

פסק דין
לטובת התובע, אלא די בהיותן מצביעות על כך שהתביעה אינה מחוסרת סיכוי. ראו: רע"א 7139/96 טרינגוב נ' טפחות
, פ"ד נא(2) 661, 666; רע"א 970/02 ריבר נ' מגדל (פורסם במאגרים) – פסקה 4 להחלטה.

9. הערכת סיכויי התביעה נעשית באורח לכאורי בלבד, בשים לב לחומר הראיות שהניחו הצדדים לפני בית המשפט. הערכה זו אינה אמורה לשקף עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית. ניתן אף לומר שראוי כי בית המשפט יימנע מלשוות לממצאיו העובדתיים לגבי הסעד הזמני, נופך של ממצאים חלוטים. ההליך בו מתבררת הבקשה לסעד זמני, הוא הליך מקדמי באופיו, שבו נבחנות ראיות וטענות הצדדים במבט על, לשם הכרעה בשאלה אם הונחה תשתית הולמת לכאורה לקיומה של עילת התביעה.
הואיל והראיות שמביאים בעלי הדין עת נדונה הבקשה לסעד זמני, אינן משתרעות על מלוא הפלוגתאות הנטושות במחלוקת ביניהם, ייתכן כי בתום הדיון בהליך העיקרי, לא יימצא מתאם בין הקביעות המקדמיות לגבי סיכויי התביעה, לבין התוצאה הסופית. ראו: ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פ"ד לח(4) 105, 108.

10. סוגייה נוספת אותה יש לשקול היא נטיית מאזן הנוחות לטובת מבקש הסעד הזמני. יש לערוך בחינה השוואתית של "הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר". ראו: תקנה 362(ב)(1) לתקנות. קיים יחס גומלין בין הזכות לכאורה לבין מאזן הנוחות. יחס גומלין זה זכה בפסיקת בתי המשפט לכינוי "מקבילית-כוחות". משמעות הדבר היא שככל שסיכויי התביעה טובים יותר, כך מתמתנת הדרישה בעניין מאזן הנוחות ולהיפך. ראו: רע"א 3577/09 ביבי נ' אייץ אנד או (פורסם במאגרים) – פסקה 13 להחלטה; רע"א 2397/06 אברג'יל נ' מינהל מקרקעי ישראל (פורסם במאגרים) – פסקה 8 להחלטה.
יחד עם זאת יוער, כי הן מאזן הנוחות והן הזכות לכאורה חייבים לעמוד ברף מינימלי, שאם לא כן לא יהיה מקום למתן סעד זמני. ראו: רע"א 706/09 קופת חולים מאוחדת נ' המרכז הכירורגי ירושלים (פורסם במאגרים) – פסקה 8 להחלטה; רע"א 2826/06 שלמה אליהו נ' ישעיהו לנדאו (פורסם במאגרים) – פסקה 3 להחלטה.

11. דומה, כי הדרישה לקיום חשש סביר שאי מתן צו העיקול יביא להכבדה על ביצוע פסק הדין (ראו: תקנה 374(ב) לתקנות), הינה למעשה פירוט חלק ממאזן הנוחות לעניין עיקול זמני. אם הונחה תשתית עובדתית המקימה חשש סביר שדחיית הבקשה לעיקול זמני תכביד על ביצוע פסק הדין הרי, שיש בכך משום הצבעה על נזק למבקש העיקול הזמני. אזי ייבחן הנזק הצפוי למשיב ממתן הסעד הזמני.

מן הכלל אל הפרט

12. השאלה האם "נוסע חופשי", קרי – אדם הנהנה מעמלו של אחר מבלי ששילם עבור ההנאה דבר, חייב בתשלום עבור הנאתו הינה שאלה נכבדת הטעונה בירור ודומני שהתשובה לשאלה זו תשתנה בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. אין לשלול את התזה אותה מציג התובע לפיה, הנתבעים נהנו מפירות עמלו ואף אם לא היה ביניהם הסכם המחייבם לשלם עבור הנאתם יש מקום לחייבם בתשלום. די בכך כדי להצביע על קיומה של שאלה רצינית אשר יש לדון בה.

13. דא עקא, שהתובע לא הצביע ולו על קצה קציה של הכבדה. מחומר הראיות עולה כאמור, כי הנתבעים אמידים ומצבם הכלכלי איתן. לנתבעים, כאמור, הכנסה חודשית העולה על 20,000 ₪; ניירות ערך ומזומנים אחרים בסך העולה על 800,000 ₪ וכן נכסי מקרקעין שונים. איתנותם הכלכלית של הנתבעים מפריכה את טענת ההכבדה על ביצוע פסק הדין והדעת נותנת, כי יהיה בידיהם לפרוע את סכום פסק הדין שיינתן כנגדם, ככל שיינתן. השוו: רע"א 5935/97 סיני נ' גלנץ, פ"ד נב(1) 193.
אכן, כאמור, התובע הצביע על שאלה רצינית הטעונה בירור, אך באשר לדרישת ההכבדה לא עברה בקשתו את הרף המינימלי הנדרש, ולפיכך דינו של צו העיקול הזמני שניתן על פי צד אחד להתבטל.

14. בשולי הדברים אציין, כי איני מקבל את טענת התובע לפיה נוכח פסק הבורר יש להותיר את צו העיקול הזמני בעינו עד להכרעה סופית בזכויות הצדדים לתובענה שבפני
. הבורר הכריע בזכויות הצדדים בעניין שהובא בפני
ו, הוא המחלוקת בין הצדדים שנדונה בפני
ו. המחלוקת שבין התובע לבין הנתבעים באשר לסוגיית שכר טרחת התובע כלל לא נמסרה להכרעת הבורר וממילא הוא לא הוסמך לקבוע לגביה דבר. לא זו אלא אף זו, שהצדדים הסכימו במסגרת הליך טען הבינים הנ"ל, כי המחזיק ינהג בכספים שבידיו בהתאם להכרעת בית המשפט הדן בתובענה שבין התובע והנתבעים דכאן. בית משפט זה אינו כבול להוראות שניתנו בפסק הבורר, ככל שניתנו, בסוגית זכויות הצדדים לתובענה דנן, ביחסים שביניהם. סוגיה, אשר כאמור כלל לא נידונה בהליכי הבוררות וכלל לא נמסרה להכרעת הבורר.



אשר על כן מתקבלת בזה הבקשה לביטול העיקול הזמני, אשר הוטל על כספי הנתבעים, המוחזקים בידי עוה"ד שי רווה.

התובע יישא בשכ"ט ב"כ הנתבעים בסך 6,000 ₪ בצירוף מע"מ ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.







ניתנה היום,
כ"ו אלול תש"ע, 05 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 22724-07/10 אבי (אנדי) מנצל נ' דב עפרון, ורדית עפרון (פורסם ב-ֽ 05/09/2010)