פסקי דין על בנימין סולומון | פסקי דין על רונית סלומון | פסקי דין על ועדה המקומית לתכנון ובנייה - מבוא עמקים | פסקי דין על לשכת רשום מקרקעין | פסקי דין על מנהל מקרקעי ישראל מחוז צפון ואח' |

15096-10/09 א     11/09/2010




א 15096-10/09 בנימין סולומון, רונית סלומון נ' ועדה המקומית לתכנון ובנייה - מבוא עמקים, לשכת רשום מקרקעין, מנהל מקרקעי ישראל מחוז צפון ואח'








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בנצרת



ת"א 15096-10-09 סולומון ואח'
נ' ועדה המקומית לתכנון ובנייה - מבוא עמקים
ואח'






בפני

כב' השופטת
עירית הוד


מבקשים

1
.
בנימין סולומון

2
.
רונית סלומון


נגד


משיבים

1.ועדה המקומית לתכנון ובנייה - מבוא עמקים
2.לשכת רשום מקרקעין
3.מנהל מקרקעי ישראל מחוז צפון
4.בנין ופתוח יפרח אברהם בע"מ
5.משרד הבינוי והשיכון
6.ע. אבידן ושות' יזום, בניה והשקעות בע"מ



החלטה

רקע ותמצית טענות הצדדים

לפניי בקשה לצו מניעה זמני אשר הוגשה במקור לבית המשפט המחוזי והועברה לבית משפט זה, על פי החלטה מיום 13.10.09. בהתאם לבקשה מבוקש, כי המשיבים או מי מטעמם יימנעו בין היתר מביצוע כל דיספוזיציה בחלקת המבקשים או בחלקה מס' 2 בגוש 12570 הגובלת בחלקת המבקשים.


המבקשים הינם בני זוג ובעליה של דירה המצויה בחלקה 41 גוש 12570 ביקנעם. במסגרת הבקשה האמורה טוענים המבקשים, כי ביום 4.9.09 החלו עבודות גידור לצורכי בנייה בחלקה 2 גוש 12570, מול דירתם. המבקשים טוענים, כי דירתם נבנתה על ידי המשיבה מס' 4 על פי היתר בנייה והמבנה הותר לאכלוס על ידי המשיבה מס' 1, וועדה מקומית לתכנון ובנייה מבוא העמקים.


לטענתם, הם רכשו את דירתם מקבלן- המשיבה מס' 4, לפני כ- 13 שנים ולא ביצעו פעולות המשנות את גבול החלקה או פולשות לחלקה אחרת ובוודאי שלא לחלקה 2 בגוש 12570. לטענת המבקשים, המשיב מס' 3, מנהל מקרקעי ישראל, הנפיק להם אישורי זכויות המעידים, כי לא חל שינוי בשטח המוחכר עליו בנויה דירתם. עוד טוענים, כי לבקשת המשיב מס' 5, משרד הבינוי והשיכון, בוצע תרשים מדידה ממנו עולה, לכאורה, כי דירתם חורגת משטח חלקה 41 עליה מצויה הדירה. התוכנית האמורה אושרה ככשרה לרישום. המשיבה מס' 6 הינה חברה פרטית אשר רכשה את הזכויות בחלקה 2 בגוש 12570 הגובלת בחלקת המבקשים, וככל הנראה מכרה אותו לצדדים שלישיים. המבקשים טוענים, כי חזקה שהמשיבה מס' 6 והצדדים השלישיים אשר רכשו ממנה את החלקה בדקו את הזכויות בחלקה 2 טרם רכישתה.


לטענת המבקשים, ביום 28.9.05 נתנה להם המשיבה מס' 1, בהתאם לבקשתם, היתר לבניית גדר אשר נבנתה כגדר אקוסטית בדיוק במקום בו נבנתה גדר על ידי המשיבה מס' 4 ובהתאם להיתר הבניה האמור. לטענתם, אין בבניית הגדר האמורה משום שינוי שטח החלקה, תוואי הגדר או שינוי גבולות חלקתם. עוד הם טוענים, כי הגדר נבנתה תחת פיקוח מחלקת ההנדסה במינהל ההנדסה במועצה המקומית יוקנעם.


לטענת המבקשים, בדף מידע המבוסס על צילום אוויר משנת 2008 מצוי קו החלקה על קו הבניין ולא על קו החלקה המקורי. לטענתם, ברי, כי קו החלקה לא זז בכוחות עצמו וכי השינוי האמור נעדר נפקות משפטית. לטענתם, ממידע תכנוני המצוי בידיהם עולה, כי מקו הבניין יש לשמור מרחק של 3 מ' או 5 מטר, בהתאם לשאלה האם עסקינן בקו בניין קדמי או אחורי. לטענתם, מכך עולה, כי ככל שהיה ממש בטענה בדבר השגת גבול הרי שלא ניתן היה לבנות את דירתם ולא היו ניתנים היתר בניה והיתר אכלוס.


לטענתם, מודד מטעמם מצא, כי דירתם עומדת בתנאים אשר הציבו רשויות התכנון לשם קבלת היתר בנייה וכי למעט דברים זניחים, הדירה בנויה בהתאם להיתרים. עוד מצא המודד, כי הדירה אינה פולשת לחלקה 2. לטענתם, אף על פי כן, ביום 23.2.09 נשלח אליהם מכתב מהמשיבה מס' 6 ובמסגרתו נטען, כי הם פלשו לשטח חלקה 2. לאחר פגישה בין המבקשים ונציג המשיבה מס' 6 פנו המבקשים למשיבה מס' 1 לשם בירור הסוגיה. המשיבה מס' 1 שלחה למקום מודד מטעמה לשם בדיקת המצב. המבקשים טוענים, כי בטרם הובהרה הסוגיה סופית, הם סירבו לשינוי תוואי הגדר באופן אשר הוצע על ידי המשיבה מס' 6. בהמשך שלחה המשיבה מס' 1 מכתב למבקשים ובמסגרתו טענה המשיבה מס' 1, כי קיים חשש שהיתרי הבנייה ניתנו על סמך מידע לא מדויק אשר מסרו המבקשים וכן קיים חשש שהם פולשים לחלקה הסמוכה.


עוד טוענים המבקשים, כי מול דירתם תקעו יתדות אליהם מסמרו לוחות כהגנה ו/או גידור לאתר בנייה. לטענתם, ככל שיש למישהו כוונה לבצע עבודות בהתאם לסימני המדידה החדשים הרי שכתוצאה מכך תיהרס הגדר ההיקפית של דירתם וכן יהרסו הריצוף, והפרגולה ולא תהא אפשרות פיזית להיכנס לדירתם.


המבקשים טוענים, כי קיים חשש שיבוצעו פעולות חד צדדיות ובלתי הפיכות אשר יש בהן כדי לשנות את המצב הקיים וליצור עובדות חדשות בשטח והכל תוך פגיעה בקניינם. לטענתם, ככל שנעשתה טעות במדידות, בפיקוח או במתן ההיתרים הרי שהיא רובצת לפתחם של המשיבים או מי מהם. לטענתם, ככל הנראה בשל טעות במדידות ו/או הפיקוח נעשתה טעות אף ברישום הזכויות אצל המשיב מס' 2 ועל כן יש לעכב כל שינוי, פעולה או דיספוזיציה בזכויות המצויות בחלקה 2 בגוש 12570 וזאת עד שייערך בירור ענייני, שאם לא כן המבקשים יהיו חשופים לפגיעה ממשית ובלתי הפיכה.


בנסיבות אלו, המבקשים עתרו, כי בית המשפט ייתן צו האוסר על המשיבים או מי מטעמם לבצע פעולות בשטח דירת המבקשים ובצמוד לה, לרבות החצר, הפרגולה והגדר מסביב למגרש, לבצע דיספוזיציה או שינוי בזכויות הרשומות בחלקה המבקשים או בחלקה 2 בגוש 12570 ולבטל או להשהות היתר בנייה אשר ניתן בחלקה 2 האמורה, ככל שיש בו בכדי לפגוע או לשנות את זכויות המבקשים בדירתם.


המבקשים טוענים, כי מטרת הסעד הזמני המבוקש על ידם הינה מניעת שינוי מצב קיים אשר יהפוך את השבת המצב לקדמותו עם קבלת פסק הדין בתובענה לבלתי אפשרית. לטענתם, ככל שלא יינתן הצו המבוקש ייפגעו זכויותיהם על לא עוול בכפם וללא הצדקה עובדתית או משפטית. לטענת המבקשים, עסקינן בפגיעה בלתי הפיכה ובלתי ניתנת לפיצוי. המבקשים טוענים, כי בשלב זה עליהם להוכיח זכות לכאורה ולא מוטלת עליהם חובה להביא את מלוא ראיותיהם. לטענתם, זכותם לקבל את הסעד המבוקש מעוגנת בשורה של חוקים וביניהם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ופקודת הנזיקין וכן דיני עשיית עושר ולא במשפט ודינים מתחום הקניין, דיני התכנון ובנייה וכדומה. המבקשים שבו וטענו, כי דירתם הוקמה על פי היתר כחוק, כדת וכדין וכן טענות כי אין בפעולה מאוחרת למתן ההיתר האמור כדי לבטל עובדה זו.


לטענת המבקשים, מאזן הנוחות נוטה לטובתם שכן במידה ולא יינתן הצו צפוי להיגרם להם נזק בלתי הפיך. עוד טוענים, כי אין שיקולי יושר בגינם יש לדחות את בקשתם.


המשיבים מס' 2, 3 ו-5 מתנגדים לבקשה וטוענים, כי דינה להדחות. לטענתם, מעיון בתשריטים הרלוונטיים עולה, כי המבקשים פלשו למקרקעין הסמוכים, אשר מצויים בבעלות פרטית. לטענתם, אין להם אחראיות לפלישה האמורה אשר נעשתה על ידי המבקשים, הקבלן או צדדים שלישיים. לטענתם, הקיר/גדר אשר בנו המבקשים פולש לחלקה 2 בגוש 12570. עוד הם טוענים, כי הגבול בין החלקות לא שונה או הוזז בקטע הרלוונטי.


בנוסף טוענים המשיבים מס' 2, 3 ו-5, כי ביום 28.3.95 נחתם חוזה פיתוח מהוון עם המשיבה מס' 4 ובמסגרת החוזה האמור קיבלה המשיבה מס' 4 זכויות בחלקות 17, 18, 39, 40 ו- 67 בגוש 11070. לטענתם, השטח אשר נמסר למשיבה מס' 4 אינו כולל חלק מחלקה 2 בגוש 12570, אשר כאמור הינה חלקה פרטית ואשר לא היה בידי מינהל מקרקעי ישראל להקצות למשיבה מס' 4. לטענתם נראה, כי הקבלן טעה עת בנה את ביתם של המבקשים תוך שהוא פולש לחלקה אשר לא הוקצתה לו או למבקשים. לטענתם, במהלך השנים בנו המבקשים תוספות בנייה אשר ככל הנראה החמירו את הפלישה האמורה. המשיבים מס' 2,3 ו-5 טוענים, כי המבקשים לא פנו למינהל ולא ביקשו הסכמה לבניית התוספות האמורות וזאת בניגוד למתחייב על פי חוזה החכירה.


המשיבים טוענים, כי ביום 12.2.98 חתמו המבקשים על חוזה חכירה לפיו הם קיבלו זכויות במגרש המצוי ביוקנעם עילית בגוש 11070 חלק מחלקה 17. לטענתם, בחוזה החכירה צוין, כי עסקינן בחלק מחלקה 17 כאשר בפועל בית המבקשים היה בחלקה 41. המשיבים מס' 2,3 ו-5 הוסיפו וטענו, כי בעבר בחוזים של חוכרים באמצעות חברה משכנת לא היה נהוג לציין את כל החלקות אשר הוקצו לקבלן ותחת זאת ציינו רק את אחת החלקות. ביום 22.10.07 נשלחה למבקשים הודעה באשר לרישום החלקה ברישום המקרקעין ונמסר להם, כי מספר הנכס אשר בזכויותיו הם מחזיקים הינו גוש 12570 חלקה 41.


המשיבים מס' 2, 3 ו-5 טוענים, כי במסגרת תוכנית 132/2006 תוארה החריגה לחלקה מס' 2 וצוינה בכל מפה באופן מפורש וברור ולא היה צורך בקיום ביקורת שדה לגביה. לטענתם, אין בבנייה פיזית מעבר לגבול כדי להקנות זכות במקרקעין. כן הם טוענים, כי במסגרת מדידה בתצ"ר 132/2006 לא נפלה שגגה וציון החריגה בתוכנית נעשה בהתאם למיטב הנוהג המקצועי ודרישות התקנות. לטענתן, מפ"י אינו מקיים ואינו נדרש לקיים ביקורת שדה בכל התוכניות. לאור כל האמור טוענים המשיבים מס' 2, 3 ו-5, כי הם אינם אחראים לפלישה אשר רובצת לפתחם של המשיבה מס' 4, המועצה המקומית, המבקשים או צדדים שלישיים. לטענתם, יש לדחות את הבקשה לסעד זמני.


המשיבה מס' 6 מתנגדת לבקשה וטוענת, כי דינה להדחות. המשיבה טוענת, כי רכשה את החלקה מבעליה הקודמים וזכויות הבעלים הקודמים, ובין היתר הזכות לסלק פולשים, הומחו לה. המשיבה מס' 6 ציינה, כי עסקינן במקרקעין מוסדרים. לטענתה, הבעלים הקודמים של החלקה התגוררה במשך שנים בחו"ל ולא הייתה מודעת לכך שגורמים שונים, וביניהם המבקשים, ניצלו את היעדרותה ופלשו לתחומי חלקתה.


המשיבה מס' 6 טוענת, כי לשם קבלת היתרי בניה היא פנתה למודד מוסמך בכדי שיערוך עבורה מפת מדידה ואז התברר לה, כי המבקשים פלשו לחלקתה. לטענתה, מנהלה פנה למבקשים בנוגע לפלישה והמבקשת אמרה, כי תבדוק את הסוגיה. בהמשך טענו המבקשים, כי ממפה המצויה בידיהם עולה, כי הם אינם פולשים לחלקתה של המשיבה מס' 6. לטענתה, בהמשך התברר, כי המבקשים הוליכו אותה שולל וכי לא החזיקו במפה כאמור. בהמשך ניתקו המבקשים מגע עימה והתעלמו מפניותיה. המשיבה מס' 6 טוענת, כי התנהלות המבקשים האמורה, במשך כשמונה חודשים, מלמדת על חוסר ניקיון כפיים וחוסר תום לב. עוד טוענת, כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר שכן כבר בחודש פברואר 2009 היו המבקשים מודעים לטענת הפלישה של המשיבה והיו מודעים לכך שמצוי
בידיה היתר בניה כדין.


עוד טענה המשיבה מס' 6, כי המבקשים לא צירפו לבקשה את כל בעלי חלקה מס' 2 ומשכך הרי שלא צרפו את כל בעלי הדין הדרושים. זאת על אף ששינוי אשר ייעשה בחלקה ישפיע על כלל בעלי החלקה. כמו כן, טוענת המשיבה מס' 6, כי המבקשים מתגוררים ביחידת דיור אשר עתידה להירשם כבית משותף יחד עם 2 יחידות סמוכות. בנסיבות אלו טוענת המשיבה מס' 6, כי היה על המבקשים לצרף את בעליהן של שתי היחידות הנוספות, מאחר והשטח שהמבקשים מבקשים לספח אליהם מוגדר כשטח משותף של הבית המשותף האמור.


לטענתה, המבקשים מודים, כי מהרישום בספרי המקרקעין ובספרי המיפוי בישראל עולה, כי המבקשים פולשים לתחומי חלקתה. לטענתה, בעוד שזכויותיה קנייניות הרי שזכויות המבקשים אובליגטוריות, בהתאם להסכם הרכישה אשר נכרת עם המשיבה מס' 4. המשיבה מס' 6 טוענת, כי בהתנגשות בין הזכויות האמורות זכותה גוברת. לטענתה, מאזן הנוחות נוטה לטובתה באופן מובהק. המשיבה מס' 6 טוענת, כי היא נמצאת בעיצומן של עבודות בנייה של יחידות מגורים בחלקה נשוא הבקשה ועצירת העבודות גורמת לה לנזקים כבדים המצטברים מידי יום.


לטענתה, אין בידי המבקשים להוכיח את הטעות עליה הם משתיתים את תביעתם. המשיבה מס' 6 טוענת, כי ככל שנפלה טעות בהיתרים אשר הוענקו למבקשים על ידי המשיבה מס' 1, הרי שאין בכך כידי ליצור זכויות קנייניות על חשבונה תוך פגיעה בזכויותיה הקנייניות הרשומות. עוד טוענת, כי משהמבקשים מבקשים לבטל רישום בספר המקרקעין, המהווה ראיה חותכת לתוכנו, הרי שמוטל על כתפיהם נטל מוגבר ביותר, נטל אשר לא עלה בידם לעמוד בו.


המשיבה מס' 6 טוענת, כי הסכם המכר אשר המבקשים הינם צד לו, מקנה להם זכויות בדירה ואינו מקנה להם זכויות בקרקע. כמו כן, בהסכם הובהר למבקשים, כי השטחים הצמודים לדירה אינם סופיים ועלולים לחול שינויים אשר יקטינו את השטח, עקב פעולות רישום. עוד טוענת, כי אין בידי החברה הקבלנית למכור זכויות אשר אינן שייכות לה ובענייננו עסקינן בשטח אשר מעולם לא היה שייך לחברה הקבלנית. כמו כן, אין בידי מנהל מקרקעי ישראל להקנות זכויות חכירה ביחס לקרקע פרטית אשר אינה מצויה בבעלותו.


לטענת המשיבה מס' 6, הרי שבהתאם להוראות סעיף 21 לחוק המקרקעין עומדת לבעל מקרקעין הזכות לסלק מתחומי חלקתו מבנה או נטיעות שהקים פולש. לטענתה, בענייננו מתקיימות הוראותיו של סעיף 21 האמור שכן עסקינן במקרקעין מוסדרים אשר המבקשים הקימו בהם מחוברים שלא כדין וללא הסכמתה. לטענתה, היא ביקשה מהמבקשים לסלק את הפלישה תוך פרק זמן סביר אולם הם התעלמו מדרישה זו.


עוד טוענת המשיבה מס' 6, כי המבקשים לא הציגו מפת מדידה לצרכי רישום, ערוכה לפי פקודת המדידות והתקנות. לטענתה, אין בחוות דעת המודד אשר הגישו המבקשים בכדי לסייע להם ולתמוך בטענותיהם שכן המודד מטעמם לא הכין מפה ברמה של מפה לצורכי רישום ותחת זאת התייחס למפות או לתשריטים אשר לא הוכנו לצורכי רישום ואשר לא אושרו על ידי המרכז למיפוי ישראל.


המשיבה טוענת, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. לטענתה, קבלת הבקשה תגרום לה לנזק גדול יותר מהנזק אשר ייגרם למבקשים בגין דחייתה. לטענתה, ככל שתתקבל הבקשה לא יהיה בידה לבנות את אחת מיחידות הדיור, אשר היא קיבלה היתר כדין לבנות. מנגד, דחיית הבקשה והזזת הגדר, כך שהמבקשים לא יפלשו לשטחה, תביא לצמצום שטח הגינה של המבקשים.


המשיבות מס' 1 ו-4 לא המציאו תגובתן בכתב לבקשה. במהלך דיון שנערך ביום 31.12.09 הודיע בא כוח המשיבה מס' 1, כי המשיבה מס' 1 מסכימה לצו הזמני. מטעם המשיבה מס' 4 לא הייתה הופעה בדיונים אשר נערכו בבבקשה.


דיון ומסקנות

הצדדים במסגרת הבקשה שלפניי חלוקים בשאלה האם המבקשים זכאים לסעד זמני לפיו לא ניתן יהיה לבצע את עבודות הבנייה המפורטות לעיל, אם לאו.


לאחר עיון במכלול טענות הצדדים והחומר אשר הונח בפני
י מצאתי, כי לא עלה בידי המבקשים להרים את הנטל להוכיח, כי הם זכאים לסעד המבוקש. על כן דין הבקשה לסעד זמני להידחות.


בדיון שנערך ביום 31.12.09 טענה באת כוח המשיבים מס' 2, 3 ו-5, כי לפי התב"ע שלהם ישנה פלישה. בא כוח המבקשים טען, כי הקבלן ידע אודות הפלישה ולקח את העניין בחשבון או שמישהו אצלו התרשל ולא לקח את העניין בחשבון. כן ציין, כי במקום עומד בית מזה 14 שנים ולדבריו עסקינן בבית אשר נבנה עם היתר. המשיבה מס' 1 טענה, כי קו המגרש חותך את הבית וכי ההיתר ניתן בהסתמך על סימון של המודד מטעם המבקשים, אשר הוועדה ראתה בו סימון מחייב. בא כוח המשיבה מס' 6 טען, כי בידי המבקשים לסדר את הבית בצורה אחרת וכי הדבר כרוך בהוצאות כספיות. לטענתו, המשיבה מס' 6 יכולה לפעול בשלבים בכדי שיעלה בידי המבקשים להיערך, אולם עליה להתחיל בעבודות. כן טען, כי להיתר של המבקשים יש בעיה שכן המבקשים לא קיבלו את חתימת המינהל. בתגובה טען בא כוח המבקשים, כי המינהל חתום על כל המסמכים. באת כוח המשיבים מס' 2,3 ו-5 טענה, כי הבנייה הינה מעבר לאישור אשר נתן המינהל וכנראה ניתן אישור של הוועדה.


במסגרת דיון שנערך ביום 31.12.09 מונה המודד מר מתניה חן ציון כמומחה מטעם בית המשפט. המומחה התבקש להכין מפת מדידה בה יתאר את המצב היום בפועל והיכן אמור היה לעבור הגבול בין חלקה 2 וחלקה 41 בגוש 12570. כן התבקש לסמן על גבי מפת המדידה את הפלישה, ככל שיש כזו. המומחה הגיש חוות דעתו וכן השיב לשאלות הבהרה אשר נשלחו אליו על ידי המבקשים.


במסגרת חוות דעתו קבע המומחה מטעם בית המשפט, כי על גבי המפה ניתן לראות בברור, כי קיימת פלישה של חלק קטן מהבית בחלקה 41 ובעיקר הפרגולה והחצר עד קיר הבטון לתוך חלקה מס' 2 (סעיף 3 לחוות הדעת). המומחה ציין, כי הוא ביקש לבדוק כיצד ארעה התקלה האמורה וטען, כי בבקשה להיתר בנייה אשר אושרה ביום 2.5.95 המגרש חורג לתחום חלקה 2 , בניגוד לתב"ע. לטענתו, הבקשה האמורה הוגשה ללא רקע גושים וחלקות כנדרש ולא ניתן היה להבחין בכך. כן ציין, כי בפועל חרגו המבקשים הרבה מעבר לגבול השגוי המופיע בתוכנית. לטענתו, אף שתי בקשות להיתר בנייה אשר הגישו המבקשים, בשנים 2003 ו- 2005 הוגשו ללא רקע של גבולות ואושרו על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה. לטענתו, ככל שהיו מקפידים על הדרישה הבסיסית של רקע גושים וחלקות ניתן היה לאתר את הבעיה כבר בשלב האמור.


במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה, שלל המומחה טענה לפיה מרבית שטח המריבה הינו בתחום שטח המסומן בתב"ע ג/55 המאושרת משנת 1992 כשטח ציבורי וטען, כי השטח כולו מיועד למגורים ומצוי בחלקה של המשיבה מס' 6.


הנה כי כן, מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט עולה, כי המבקשים פלשו לשטח המצוי בבעלות המשיבה מס' 6. לא עלה בידי המבקשים לסתור את האמור בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט. כמו כן, לא עלה בידי המבקשים להוכיח, כי הרישום בלשכת רישום המקרקעין מוטעה.


במסגרת דיון שנערך בפני
י טען בא כוח המבקשים, כי הקבלן בנה את קו הבית על קו המגרש. לטענתו, הדבר אינו חוקי והמינהל אישר את טופס 4. בא כוח המבקשים שאל היכן הם היו במועד האמור. בתגובה טענה באת כוח המשיבים מס' 2, 3 ו-5, כי כאשר ישנה חברה משכנת המנהל אינו עושה את הבדיקות והכל מותנה באישור הוועדה המקומית. לטענתה, המנהל מסתמך על מדידה מטעם החברה והוועדה המקומית.


במסגרת השלמת טיעונים טענו המבקשים, כי הם חולקים על עמדת המומחה וכי לא ניתן להתעלם מהמחדלים השונים אשר אירעו בענייננו, שלא באשמתם. במסגרת שאלות ההבהרה העלו המבקשים שאלות באשר לחוקיות היתרי הבנייה אשר הוציאה המשיבה מס' 1 והיתר האכלוס של דירתם. סבורני, כי שאלות אלו כמו גם טענות המבקשים באשר למחדלים הנטענים, אינם רלוונטיים לענייננו.


ככל שנעשו טעויות במדידות, בפיקוח או במתן ההיתרים הרי שהן אינן רובצות לפתחה של המשיבה מס' 6 ואין לתקן טעויות אלו תוך פגיעה בקניינה, על לא עוול בכפה. אף אם יעלה בידי המבקשים להוכיח, כי נגרם להם עוול, הרי שאין בכך בכדי להצדיק היעתרות לסעד המבוקש על ידם. ככל שנגרם למבקשים עוול הרי שהמשיבה מס' 6 איננה צד לו ואין לתקן את העוול האמור על גבה ותוך פגיעה בזכותה הקניינית.


יתרה מזאת, ככל שנגרם למבקשים עוול בשל נסיבות אשר אינן תלויות בהם הרי שעסקינן בעוול הניתן לפיצוי כספי. אין לתקן את העוול האמור על ידי גרימת עוול למשיבה מס' 6, אשר כאמור לא הייתה צד למסכת האירועים בגינם פלשו המבקשים לשטחה. המשיבה מס' 6 איננה הצד הנכון אשר בפני
ו אמורים לשטוח המבקשים את טענותיהם ולא היא זו אשר אמורה לספק מענה למצבם, על ידי כך שיימנע ממנה לבנות בחלקתה, לו איעתר לבקשה לצו מניעה זמני המופנה בעיקר כלפיה. המבקשים אינם זכאים לסעד המבוקש על ידם ואין להתיר להם למנוע מהמשיבה לעשות שימוש בקרקע המצויה בבעלותה ולבנות בהתאם להיתרים אשר מצויים בידה.


ברי, כי אין בידי הקבלן אשר מכר למבקשים את ביתם או בידי הוועדה אשר אשרה את אכלוס הדירה, להעניק למבקשים זכויות בחלקה המצויה בבעלות פרטית - זכויות אשר מלכתחילה לא היו נתונות להם. לפיכך, אף אם נעשו מחדלים או טעויות הרי שאין בהם כדי לשנות את מצב הזכויות בשטח ביחס לחלקה מס' 2, המצויה בבעלות המשיבה מס' 6.


במסגרת הדיונים אשר נערכו בפני
י, שבו המבקשים והעלו את השאלה האם המשיבה מס' 6 הייתה מודעת לשאלת הפלישה אם לאו. באת כוח המשיבה מס' 6 טענה, כי המשיבה מס' 6 ידעה, כי יש במקום פלישה של גדר אולם לא שיערה עד כמה העניין חמור, עד שהיא קיבלה מפה. עוד טענה, כי הפרצלציה נעשתה אחרי. לא עלה בידי המבקשים להוכיח, כי אין ממש בטענה זו. סביר בעיניי, כי המשיבה מס' 6 הסתמכה על הרישום המופיע בספרי לשכת רישום המקרקעין ועל ההיתרים אשר ניתנו לה לשם בניית המבנה אותו מבקשת לבנות בחלקה, ורק כאשר החלה במדידות התחוור לה עניין הפלישה לאשורו.


במסגרת דיון שנערך ביום 14.3.10 טענה המשיבה מס' 6, כי בהתאם להיתר הבנייה יש בידה לבנות בית דו משפחתי ובו שתי דירות. האחת, בצד הצפוני והשנייה בצד הדרומי, בסמוך לבית המבקשים. לטענתה, ככל שיינתן הצו יהיה בידה לבנות רק את אחד הבתים. המשיבה מס' 6 טוענת, כי מבחינת המפות הרי שישנה פלישה של המבקשים לשטחה.
לטענתה, היא לא תיגע בקירות של הבית אולם הפתח צריך להיות במקום אחר.


הנה כי כן, היעתרות לבקשה משמעותה, מתן הכשר לפלישה לחלקה של המשיבה מס' 6. כמו כן, באם תתקבל הבקשה תהא המשיבה מס' 6 מנועה מלבנות בשטח המצוי בבעלותה את שתי הדירות אשר ניתן לה היתר בנייה לבנות. אין מחלוקת, כי דחיית הבקשה תגרום לנזק למבקשים אשר ייאלצו לערוך התאמות ולשנות את הכניסה לביתם. עם זאת, סבורני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה מס' 6. זאת לאור הנזק אשר צפוי להיגרם לה בגין קבלת הבקשה אל מול הנזק אשר עלול להיגרם למבקשים בגין דחייתה. כמו כן, העובדה, כי היעתרות לבקשה תפגע בזכות הבעלות של המשיבה מס' 6 תומכת אף היא בעמדתי.


אוסיף ואומר, כי התרשמתי, כי בקשתה של המשיבה מס' 6 לבנות במקום תוך שינוי המצב הקיים בשטח איננה נובעת מטעמים דווקנים ומתוך מטרה לגרום נזק למבקשים. התנהלות המשיבה מס' 6 לאורך הדרך מלמדת את ההפך ומראה על נכונותה לנסות ולהגיע לעמק השווה עם המבקשים. שוכנעתי, כי המשיבה מס' 6 עומדת על זכויותיה בשל העובדה, כי אם המצב יוותר כפי שהוא כיום, לא יעלה בידה לעשות בקרקע המצויה בבעלותה את השימוש המרבי, אשר לגביו ניתן לה היתר כדין. דבר אשר יגרום לה לנזקים כספיים.


לאור כל האמור לעיל מצאתי, כי לא עלה בידי המבקשים להרים את הנטל המוטל על כתפיהם ולהוכיח, כי הם זכאים לסעד המבוקש על ידם. המבקשים לא הוכיחו, כי קיימת להם זכות לכאורה בגינה יש להיעתר לסעד הזמני המבוקש. בנסיבות אלו, אינני נעתרת לבקשה למתן צו מניעה זמני. הצו הזמני אשר ניתן בתובענה מבוטל.


אני מחייבת את המבקשים בסגום כולל בגין הוצאות המשיבה מס' 6 וכן הוצאות מדינת ישראל - המשיבים 2,3,5 ביחד ולחוד בסך 7,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק עבור כל אחד (ובסך הכל 14,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק) סכום זה כולל אף את ההוצאות בגין חוות דעת מומחה מטעם בית משפט. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.


מאחר והמשיבות 1 ו- 4 לא הגיבו לבקשה ולאור הנסיבות, איני עושה צו להוצאות.


המבקשים יודיעו בתוך 30 ימים מהיום, כיצד מבקשים להמשיך עם התביעה העיקרית על פי נוסחה היום. קובעת לעיוני ליום 1.11.10. בהעדר הודעה עד מועד זה תימחק התביעה.


המזכירות תמציא לצדדים.


ניתנה היום,
ג' תשרי תשע"א, 11 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.











א בית משפט שלום 15096-10/09 בנימין סולומון, רונית סלומון נ' ועדה המקומית לתכנון ובנייה - מבוא עמקים, לשכת רשום מקרקעין, מנהל מקרקעי ישראל מחוז צפון ואח' (פורסם ב-ֽ 11/09/2010)