פסקי דין על עו"ד יורם ביתן | פסקי דין על תמיר בורנשטיין

621/09 א     01/09/2010




א 621/09 עו"ד יורם ביתן נ' תמיר בורנשטיין








בית משפט השלום באשדוד



ת"א 621-09 ביתן נ' בורנשטיין






בפני

כב' השופט
אריאל ברגנר


התובע

עו"ד יורם ביתן


נגד


הנתבע

תמיר בורנשטיין



פסק דין


בפני
תביעה כספית ע"ס 16,650 ₪.

כתב התביעה הוגש בתחילה לבית המשפט לתביעות קטנות בת"ק 1137/08 ולאחר מכן הועבר לבית משפט השלום על פי החלטת כב' השופטת גילת שלו.

בכתב התביעה טוען התובע בין היתר כדלקמן:
1.
כי הוא עו"ד במקצועו העוסק בעיקר בתחום המעמד האישי.
2.
כי בחודש יוני 2008 הגיע הנתבע למשרדו וביקש ממנו כי ינהל בשמו מו"מ לכריתת הסכם גירושין כולל וכן כי ייצגו בהליכים המשפטיים המתנהלים בינו לבין אשתו הגב' קרן בורנשטיין.
3.
כי ביום 22.6.08 נערכו ונחתמו בין הצדדים 2 הסכמי שכר טרחה. האחד לייצוג וטיפול בתביעת גירושין כרוכה מתוקנת לביה"ד הרבני באשדוד כמו גם טיפול וייצוג בהתגוננות מפני תביעת מזונות קטינים שהוגשה ע"י אשתו של הנתבע לביהמ"ש לענייני משפחה באשדוד וסה"כ עד 5 כתבי בי-דין. השני לניהול מו"מ עם ב"כ אשתו של הנתבע, עו"ד טל קולסקי, לכריתת הסכם גירושין כולל.
4.
כי במסגרת ההסכם הראשון סוכם כי שכר הטרחה שישלם הנתבע לתובע הינו בסך של 25,000 ₪ בצירוף מע"מ ובסך של 28,875 ₪ ובמסגרת ההסכם השני סוכם כי שכר הטרחה שישלם הנתבע לתובע הינו 5,000 ₪ בתוספת מע"מ ובסך של 5,775 ₪. סה"כ בגין שני ההסכמים הינו הסך של 34,650 ₪ כולל מע"מ.
5.
כי הנתבע שילם לתובע את הסכומים כדלקמן:

א.
ביום 22.6.08 סך של 12,000 ₪ כולל מע"מ.

ב.
ביום 30.6.08 סך של 6,000 ₪ כולל מע"מ.
6.
כי נותרה יתרת חוב של שכ"ט בסך של 16,650 ₪ אשר לא שולמה ע"י הנתבע.
7.
כי פנה אל הנתבע בדרישות לתשלום יתרת החוב אך נענה כי הנתבע שילם מעל ומעבר וכי אין לו כל כוונה לשלם כספים נוספים.
8.
כי השקיע עבודה רבה בניהול התיק של הנתבע כנגד אשתו אשר היתה כרוכה בהכנת כתבי בי-דין שונים שהוגשו
לביה"ד ובשעות רבות ומורטות עצבים של מו"מ. כי הכין את כתבי בי-דין להגשה במסגרת תביעת המזונות של אשתו של הנתבע אך אלה לא הוגשו לבסוף בשל הודעת הנתבע לתובע כי הנתבע חזר לשלום בית עם אשתו וכי אין ברצונו להמשיך בייצוג ובהתדיינות המשפטית.
9.
כי הודעתו של הנתבע כי חזר לשלום בית היתה פתאומית.
10.
כי מילא אחר כל התחייבויותיו לפי ההסכמים וכי ההסכמים קובעים מפורשות כי שכה"ט ישולם במלואו לתובע ללא כל קשר ו/או תלות בתוצאות התביעות ו/או במקרה של פשרה ו/או בכל מקרה שבו יחליט הנתבע להפסיק את הטיפול של התובע בכל שלב.

הנתבע הגיש כתב הגנה ובו טען בין היתר, כדלקמן:
1.
כי בחודש מאי 2008 התדרדרו יחסיו עם אשתו.
2.
כי ביום 19.5.08פנה אל התובע לצורך התייעצות לגבי הסכם גירושין.
3.
כי התובע דרש סך של 2,000 ₪ בגין הכנת ההסכם וניהול מו"מ עם ב"כ של האשה ושילם מיידית סכום זה לידי התובע אשר לא מסר לו חשבונית.
4.
כי טיוטת ההסכם נמסרה לב"כ האשה אשר מסר כי תוכנו אינו משקף את המציאות ונוגד את החוק ולכן הנתבע ואשתו הסכימו לתקן את ההסכם על מנת שיחסיהם לא יתדרדרו יותר מידי.
5.
כי לאחר שפנה לתובע קבע התובע פגישה עם ב"כ האשה, פגישה שהסתיימה תוך 20 דק' לאחריה הוציא התובע מכתב לב"כ האשה שם טען התובע כי נשכר לייצג את הנתבע לניהול מו"מ בלבד ובמידה והצדדים יגיעו לבית המשפט כי הנתבע יצטרך לשכור את שירותיו לגבי הדיונים המשפטיים בבית המשפט.
6.
בסמוך לפגישה במשרדו של ב"כ האשה הגיש הנתבע בעצמו תביעה בבית הדין הרבני בהמלצתו של התובע.
7.
במקביל הגישה האשה תביעת מזונות ובקשה לעיקולים בבית המשפט לענייני משפחה.
8.
כי ביום 22.6.08 התייצב הנתבע במשרדו של התובע על מנת לבנות את האסטרטגיה בניהול הליך הגירושין ו/או שלום בית לחילופין. התובע הגיש לנתבע הסכם שכ"ט לניהול מו"מ ע"ס 5,000 ₪. הנתבע סירב לחתום על הסכם זה בטענה כי שילם כבר לתובע את הסך של 2,000 ₪. לאחר מכן שוכנע ע"י התובע להילחם והתובע הכין הסכם שכ"ט שני ע"ס 25,000 ₪ בתוספת מע"מ וקרע את ההסכם הראשון. הנתבע עוד טוען כי לא קיבל לידיו העתק מההסכם הראשון.
9.
כי התובע ניסה להרחיק את הנתבע משלום בית ודחף אותו לכוון המלחמה והליכים בביהמ"ש.
10.
כי הנתבע ואשתו ניסו לשקם את יחסיהם והתובע המשיך לחבל בכך ודרבן את הנתבע להמשיך ולהילחם.
11.
כי התובע לא הגיש כתב הגנה ו/או תגובות לכתבי בי-דין שהגישה האשה וכי גם בביה"ד הרבני הנתבע טיפל בהכל בעצמו, למעט תיקון כתב התביעה אשר הגיש.
12.
גם כאשר פנה עם האשה לרב ע"מ להגיע לשלום בית, הבהיר לו התובע כי גם במקרה כזה יהיה עליו לשלם לו כסף רב ולכן כדאי לו להמשיך עמו בבית המשפט.
13.
כי התובע גרם להחמרת היחסים עם האשה ויעץ לו להפסיק לראות את הילדים דבר אשר שבר אותו נפשית, להפסיק לשלם חשבונות וכיוצ"ב.
14.
כי התובע סירב לשמוע את הנתבע כאשר פנה אליו וניסה לנהל מו"מ להגיע להסכם עם האשה.
15.
כי לאחר החתימה על הסכם שכ"ט ע"ס 25,000 ₪ שילם לתובע 500 ₪ ע"ח באותו היום, ולמחרת היום פנה לבנק לבקש הלוואה של 25,000 ₪ ביחד עם מפקדו שערב להלוואה.
16.
כי מסר לתובע, בנוכחות מפקדו, את הסך של 12,000 ₪ ולאחר מספר ימים גם את הסך של 6,000 ₪.
17.
כי עד ליום 30.6.08 שילם לתובע את הסכום של 20,500 ₪ וקיבל מהתובע חשבוניות מס ע"ס 18,000 ₪ בלבד.
18.
כי התובע לא עשה כלום עבור הנתבע למעט עריכת אותו הסכם דמיוני שלא תאם את המציאות.
19.
כי ביום 30.7.08 ישב עם עו"ד ממשרדו של התובע, ובמשך 3 שעות כתבו תביעה מתוקנת לביה"ד הרבני לרבות בקשות לצווי עיקול, איסור יציאה מן הארץ, התובע שלח אותו לדואר ולפתוח תיק הוצל"פ באשדוד והנתבע שילם סך של 370 ₪ מכספו. הנתבע מדגיש כי סכום זה היה על התובע לשלם מהכספים שהנתבע העביר לידיו.
20.
כי לאחר מכן שילם לתובע סך של 700 ₪ ו- 400 ₪ במזומן וכי התובע רשם סכומים אלה כדמי כיס וזאת בפתקים קטנים ליד המחשב במשרדו.
21.
כי ביום 9.7.08 התקיים דיון בנוכחות התובע.
22.
כי לאחר הדיון שילם הנתבע לתובע סך של 2,000 ₪ במזומן ומסר לו שיק דחוי ע"ס 2,000 ₪ נוספים.
23.
כי התובע לא ביצע כל פעולה בהקשר לתביעות האשה כנגדו. הדיון טרם הסתיים, העיקולים בוטלו ע"י האשה וכתב הגנה לא הוגש.
24.
כי במסגרת התביעה כנגד האשה, הנתבע הוא זה שהכין והגיש אותה והתובע רק תיקן "ושיפץ" אותה, כי הנתבע הטיל וביטל את העיקולים ורץ בין בתי המשפט וביה"ד.

תיק זה החל כאמור בבית המשפט לתביעות קטנות אך לאחר מכן הועבר לבית משפט השלום והיה אמור להיות נדון בסדר דין מהיר.

ביום 21.12.09 התקיימה בפני
ישיבה מקדמית בה קבעתי כי לאור מחדלי הצדדים שלא הכשירו את כתבי טענותיהם לסדר דין מהיר, לא צירפו תצהירי אימות ואף לא הגישו תצהירי עדות ראשית, כי המשך הדיון התובענה יהיה בסדר דין רגיל.

בתום אותה ישיבה קבעתי כי על הצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית וקבעתי את התיק להוכחות.

בתיק זה התקיימו 2 ישיבות הוכחות בהן שמעתי את עדותם של התובע, הנתבע ועד מטעמו מר משה ברשבסקי.

יודגש כי במהלך הישיבה מיום 8.6.10 הצהיר התובע כי הוא מוותר על חקירתם של יתר עדי הנתבע ולכן אקבע כבר עתה כי יש לקבל את גרסתם שמסרו בתצהירים.

בתום אותה ישיבה הוריתי לצדדים לסכם טענותיהם וכך עשו.

הכרעה

המחלוקת העיקרית העולה מכתבי הטענות של הצדדים היא, האם ביצע התובע את המוטל עליו לפי הסכמי שכר הטרחה עליהם חתם הנתבע והאם יש לחייב את הנתבע בתשלום יתרת שכר הטרחה הנתבע ע"י התובע.

כפי שציינתי לעיל, לאור ויתור התובע על חקירת יתר עדי הנתבע, יש לקבל את גרסתם. לפיכך ומתוך גרסת יתר עדי הנתבע אני קובע כי:

1.
ביום 16.7.08 התקשרה עו"ד ליאת כהן הופרט אל הנתבע וזאת בעקבות מכתבו של התובע כי אינו מייצג את הנתבע בהליכי המזונות וזאת כאשר הנתבע לא ידע על כך (תצהיר עו"ד כהן-הופרט מיום 22.7.08).

2.
כי התובע נהג בגסות ובחוסר אמינות כלפי לקוחה בשם עטיה (אתי) פישר (תצהיר הגב' פישר מיום 17.2.10 ותצהיר הגב' רקפת הרשקוביץ מיום 18.2.10).

אציין כבר עתה כי גרסתן של הגב' פישר והרשקוביץ’ אינן רלוונטיות לתובענה שבפני
שכן הן מתייחסות לפרשה אחרת אשר התקיים בגינה הליך בבית המשפט וניתן בו פס"ד.

הנתבע ביקש מהתובע שיחשוף ויגלה את המכתב ששלח לב"כ האשה, מכתב שהוזכר בתצהירה של עו"ד כהן-הופרט אך למרבה הצער התובע סירב לבקשתו והנתבע נאלץ להגיש בקשה בעניין זה, בקשה שנעתרתי לה וקבעתי כי הוצאותיה תישקלנה במסגרת פסה"ד הסופי.

במכתב התובע מיום 16.7.08 (הוגש וסומן נ/1) מצהיר התובע כי הוא מייצג את הנתבע רק בתביעה שהגיש לביה"ד הרבני ולא בכל הנוגע להליכים אחרים.

הסכמי שכר הטרחה

התובע צירף את שני הסכמי שכר הטרחה עליהם חתם עם הנתבע, לטענתו, שני הסכמים הנושאים את אותו תאריך 22.6.08.

ההסכם נספח א/2 לכתב התביעה קובע את הטיפול הנדרש (סע' 2.1 להסכם) כדלקמן:

"ניהול מו"מ עם ב"כ האשה, עוה"ד טל קולסקי, לכריתת הסכם גירושין כולל".

שכר הטרחה שהוסכם כאמור בסע' 3.1 הינו:

"... סך השווה 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, ללא כל קשר או תלות בתוצאות התביעות".

סע' 4.3 להסכם קובע כי:

"במקרה של משא ומתן לא צולח ישולם בכל מקרה סך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק".

הנתבע טוען כי הסכם זה (נספח א/2) נקרע ע"י התובע וזאת לאור העובדה כי התובע שכנע אותו לפנות לכוון של "מלחמה" ולכן נערך הסכם נוסף הוא ההסכם נספח א/1 לכתב התביעה.

ההסכם נספח א/1 לכתב התביעה קובע את הטיפול הנדרש בו (סע' 2.1 להסכם) כדלקמן:

"טיפול וייצוג בתביעת גירושין כרוכה ומתוקנת שתוגש לביה"ד הרבני האזורי באשדוד, כמו גם, הגשת כתב הגנה בתביעת מזונות קטינים שהוגשה ע"י האישה לביהמ"ש לענייני משפחה באשדוד, וסה"כ עד 5 כתבי בי-דין לכל היותר (כתבי תביעה/הגנה ו/או בקשות/תגובות שונות)".

שכר הטרחה שהוסכם כאמור בסע' 3.1 הינו:

"... סך השווה 25,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, ללא כל קשר או תלות בתוצאות התביעות".

גרסתו של התובע לעומת זאת הנה כי מדובר בשני הסכמים נפרדים אשר שניהם תקפים ואשר כל אחד מתייחס לייצוג בעניין אחר, האחד לניהול מו"מ והשני להליכי ביהמ"ש וביה"ד הרבני וכי מגיע לתובע בשל כך לקבל את סכומי שכר הטרחה המופיעים בשני ההסכמים.

לאחר ששמעתי את הצדדים ומעיון בשני המסמכים, אני מעדיף את גרסת הנתבע.

אין כל היגיון בעריכת ההסכם נספח א/2 הדן אך ורק בניהול מו"מ לכריתת הסכם גירושין ובאותו מועד ממש לערוך הסכם נוסף לכאורה לייצוג בנושא אחר, אך כאשר מעיון בו עולה כי קיימת חפיפה חלקית ומסוימת לנושא הייצוג והטיפול, בהקשר לניהול מו"מ.

מניסוח סע' 2.1 להסכם נספח א/1 ע"י התובע ("טיפול וייצוג בתביעת גירושין .."), ניתן להבין את גרסת הנתבע כי הטיפול והייצוג כוללים גם ניהול מו"מ שהרי הטיפול והייצוג לא צומצם באופן מפורש, בניסוח הדברים, להגשת כתבי טענות בלבד ולכן זכאי הנתבע להבין כי הטיפול והייצוג שנרשם באופן כוללני יכלול גם ניהול מו"מ.

לא זאת אף זאת, בסע' 4.3 להסכם א/1 הוסיף התובע את הדברים הבאים:

"במקרה של מו"מ לא צולח ישולם בכל מקרה סך של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק".

סעיף זה מראה כי ההסכם, נספח א/1, כלל בטיפול ובייצוג גם את האפשרות לניהול מו"מ.

לאור האמור לעיל אני מעדיף את גרסת הנתבע בעניין זה כי ההסכם נספח א/2 בוטל.

לאחר קביעתי זו, נותר לברר מה בדיוק התחייב התובע לבצע עבור התובע, בהסכם נספח א/1, האם ביצע התובע את שהתחייב ומכוח אלה, האם נותרה יתרת חוב אשר יש לחייב את הנתבע לשלם לתובע.

כפי שציינתי לעיל, סע' 2.1 להסכם (נספח א/1) קובע כדלקמן:

"טיפול וייצוג בתביעת גירושין כרוכה ומתוקנת שתוגש לביה"ד הרבני האזורי באשדוד, כמו גם, הגשת כתב הגנה בתביעת מזונות קטינים שהוגשה ע"י האישה לביהמ"ש לענייני משפחה באשדוד, וסה"כ עד 5 כתבי בי-דין לכל היותר (כתבי תביעה/הגנה ו/או בקשות/תגובות שונות)".

אין חולק, וגם לא הוכח אחרת, כי כל שעשה התובע עבור הנתבע היה הכנת טיוטת הסכם, תביעה לבית הדין הרבני, הגשת מספר בקשות, הופעה לדיון אחד בביה"ד הרבני – הא ותו לא.

אין חולק כי התובע לא הגיש עבור הנתבע את כתב ההגנה לבית המשפט לענייני משפחה.

טענתו כי הכין את כתב ההגנה במחשב ולא הגישו מטעמים טקטיים אינה מקובלת עלי ומנוגדת למה שהתחייב בהסכם שכר הטרחה.
איני מקבל את טענת התובע כי השקיע שעות רבות בעבודה שכן טענה זו לא הוכחה והתובע לא הביא ולו ראיה אחת לתמיכה בטענתו זו.

יתרה מזאת, במכתבו של התובע מיום 16.7.08 (נ/1) מסתבר כי התובע ראה עצמו כמי שמייצג את התובע רק בתביעת הגירושין בביה"ד הרבני ולא בהליכים האחרים שבביהמ"ש לענייני משפחה.

זאת בצירוף לתצהירה של עו"ד כהן-הופרט, מבסס את טענתו של הנתבע כי הפסקת הייצוג היתה של התובע באופן חד צדדי.

הפסקת הייצוג כאמור לעיל פחות מחודש ימים לאחר החתימה על הסכם שכר הטרחה נספח א/1 לכתב התביעה, נוגדת את שהתחייב התובע לבצע עבור הנתבע.

איני מקבל את טענת התובע כי הפסיק את הייצוג לאחר שהנתבע לא שילם לו את מלוא שכר הטרחה.

בשום מקום בהסכם שכר הטרחה לא צוין כי היה ולא יתבצע תשלום במועדו, יופסק הייצוג.

לפיכך אני קובע כי התובע לא ביצע את כל שהתחייב לבצע בהסכם שכר הטרחה.

הפסקת הייצוג באופן זה נוגדת את חובתו של עוה"ד לייצג ולטפל בלקוחו בנאמנות ובמסירות והיתה אף ללא קבלת רשות מבית המשפט, באותו המועד.

כפי שציינתי לעיל, לאור סירובו של התובע לחשוף את מכתבו נ/1 נאלץ הנתבע להגיש בקשה בעניין זה, בקשה שנעתרתי לה.

אני קובע כי התנהלות התובע בעניין זה בסירובו למסור את העתק מכתבו, היתה בחוסר תום לב מהותי ובניסיון להסתיר מסמך מהותי.

לאור כל האמור לעיל אני קובע כי התובע אינו זכאי לקבל מהנתבע שכר טרחה נוסף מעבר לזה ששולם לו זה מכבר.

בטרם אחתום את פסק הדין אתייחס לטענת התובע כי ביצע מו"מ עבור הנתבע ולטענת הנתבע כי שילם לתובע הסך של 2,000 ₪ במזומן בגין שירות זה.

אמנם אין לנתבע כל ראיה כי אכן שילם לתובע את הסך של 2,000 ₪ אך מתצהירו ומעדותו של עד הנתבע, מר משה ברשבסקי, שמצאתיה מהימנה עלי עד מאד, עולה כי התובע עצמו הודה בפני
ו כי קיבל את הסכום.

אך לאור המסקנה שהגעתי אליה קודם לכן כי התובע אינו זכאי לקבל שכר טרחה נוסף מהנתבע מעבר לזה ששולם לו זה מכבר, איני נדרש להכרעה האם קיבל התובע תשלום במזומן ללא הוצאת חשבונית שכן איני נדרש לבצע התחשבנות או האם סיכם כלל על מחצית מתשלום שכר הטרחה שיהיה במזומן וללא הוצאת חשבונית.

לפיכך איני קובע כל קביעה עובדתית בעניינים אלה אשר אינם רלוונטיים לתוצאה אליה הגעתי כאמור לעיל.

היה והנתבע יבקש הכרעה בנושאים אלה, יהיה עליו לפנות אל הרשויות המתאימות אשר תפקידן לעשות כן.

אשר על כן, ולאור כל שקבעתי לעיל, דין התביעה להידחות.

בהקשר להוצאות המשפט, לקחתי בחשבון את התנהלות התובע כאשר סירב למסור לנתבע את המסמך נ/1, ואת התנהלותו לכל אורך הדיונים, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון מספר פעמים.

לפיכך אני קובע כי על התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום,
כ"ב אלול תש"ע, 01 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 621/09 עו"ד יורם ביתן נ' תמיר בורנשטיין (פורסם ב-ֽ 01/09/2010)