פסקי דין על יואל מירון | פסקי דין על לעמי 2000 (1996) | פסקי דין על מאיר עזרא יבוא ושיווק | פסקי דין על נטו מ.ע. סחר מזון | פסקי דין על חברת מאיר עזרא ובנו (1980) ואח' |

31620/05 א     10/09/2010




א 31620/05 יואל מירון, לעמי 2000 (1996) בע"מ נ' מאיר עזרא יבוא ושיווק בע"מ, נטו מ.ע. סחר מזון בע"מ, חברת מאיר עזרא ובנו (1980) בע"מ ואח'








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 31620-05 לעמי 2000 (1996) בע"מ
נ' מאיר עזרא יבוא ושיווק בע"מ ואח'






בפני

כב' השופט
חגי ברנר


תובעים

1. יואל מירון
2. לעמי 2000 (1996) בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ערן פלס


נגד


נתבעים

1.מאיר עזרא יבוא ושיווק בע"מ
2.נטו מ.ע. סחר מזון בע"מ
3.חברת מאיר עזרא ובנו (1980) בע"מ
4.דוד עזרא

ע"י ב"כ עו"ד יואב רומן




פסק דין



מבוא

1.
בפני
י תביעה למתן חשבונות ולתשלום סך של 2,500,000 ₪, שעילתה בחוזה בעל פה שנכרת בין התובעים לבין הנתבע 4, דוד עזרא, לתשלום עמלות בגין שיווק בשר בהכשר מהדרין של רבנות ירושלים. התביעה הינה לתשלום בגין השיווק בין השנים 2000- 2005.

2.
אין המדובר בתביעה הראשונה בין הצדדים. ביום 10.1.2000 הוגשה תביעה דומה, בבית משפט השלום בתל אביב, לפיה תבעה התובעת 2 (להלן: "התובעת"), חברה בשליטתו של התובע 1 (להלן: "התובע"), את הנתבעים שבפני
י לתשלום העמלה החוזית בגין השנים 1998- 1999, במסגרת ת.א. 13072/00 (להלן: "התביעה הראשונה"). התביעה הראשונה הוכתרה בהצלחה מלאה. ביום 16.2.2003 פסק בית משפט השלום (כב' השופט ע' אזר ז"ל), במסגרת

פסק דין
חלקי בשאלת החבות, כי אכן נכרת חוזה בעל פה כנטען על ידי התובעת, ולפיו התחייב דוד עזרא לשלם לתובעים סך של 1 ₪ בצירוף מע"מ בגין כל ק"ג בשר בהכשר מהדרין של רבנות ירושלים, אשר ישווק על ידו באמצעות חברות מטעמו. לאחר מכן ניתנו שני פסקי דין חלקיים נוספים, ביום 6.1.2004 (כב' השופטת י' שבח) וביום 11.3.2004 (כב' השופט ק' ורדי), לפיהם חוייבו הנתבעים לשלם לתובעת סכומי כסף שונים בגין שיווק הבשר בין השנים 1998- 1999.

3.
הנתבעים ערערו לבית המשפט המחוזי על פסקי הדין בתביעה הראשונה (ע"א 2446/03). ערעורם נדחה. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו מיום 31.3.2005 כי לא רק שההסכם הנטען הוכח על ידי התובעת, אלא שהוכח גם כי התחייבותם של הנתבעים אינה מוגבלת בזמן כך שהתובעת הפכה למעשה למעין שותפה ברווחי הנתבעים בגין שיווק בשר בהכשר מהדרין של רבנות ירושלים, וכי הנתבעים אינם יכולים לבטל את ההסכם.


בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, שהגישו הנתבעים לבית המשפט העליון (רע"א 4591/05)- נדחתה ביום 18.11.2005.

4.
ביום 5.6.2005 הוגשה התביעה שבפני
י, ובגדרה תבעו התובעים מתן חשבונות וכן תשלום עמלות בגין שיווק בשר בהכשר מהדרין של רבנות ירושלים עבור השנים 2000- 2005.

5.
במסגרת הליכים מקדמיים שהתנהלו בפני
המותב הקודם שדן בתיק (כב' השופטת ד' מארק- הורנצ'יק), הציגו הנתבעים נתונים בדבר מכירות
בשר בהכשר מהדרין של רבנות ירושלים עבור השנים 2000- 2005 (מוצג נ/1). על פי נתונים אלה, שיווק הבשר היה בהיקפים כדלקמן:

(א)
בשנת 2000- 187,933 ק"ג.
(ב)
בשנת 2001- 182,633
ק"ג.
(ג)
בשנת 2002- 107,287 ק"ג.
(ד)
בשנת 2003- 66,836 ק"ג.
(ה)
בשנת 2004- 129,948 ק"ג.
(ו)
בשנת 2005- 79,940 ק"ג.

סך הכל- 754,577 ק"ג.

6.
לעומתם, התובעים טענו כי הלכה למעשה, כמויות הבשר ששיווקו הנתבעים היו גבוהות הרבה יותר. לענין זה הסתמכו התובעים על מסמך של המועצה הדתית בירושלים מיום 21.6.2006 (מוצג ת/1), אשר בו פירטה המועצה הדתית את כמויות הבשר שנשחטו בחו"ל בשחיטת מהדרין ירושלים, ואשר יובאו לארץ על ידי הנתבעים. ואלה הכמויות הנקובות במוצג ת/1:


(א)
בשנת 2000- 350,000 ק"ג (משוערך).
(ב)
בשנת 2001- 361,564
ק"ג.
(ג)
בשנת 2002- 317,169 ק"ג.
(ד)
בשנת 2003- 310,716 ק"ג.
(ה)
בשנת 2004- 175,405 ק"ג.
(ו)
בשנת 2005- 266,000 ק"ג.

סך הכל- 1,780,854 ק"ג.

יצויין כי עורך המסמך ת/1, דוד מלכה, העיד כי נפלה טעות במסמך, כך שהכמות של 350,000 ק"ג (משוערך) מתייחסת לשנת 2001 ולא לשנת 2000, ואילו הכמות של 361,564 ק"ג מתייחסת לשנת 2000 ולא לשנת 2001 (ע' 6 לפרוטוקול מיום 16.10.2006).

7.
ביום 22.5.2006 ביקשו התובעים ליטול

פסק דין
חלקי נגד הנתבעים, על יסוד נתוני השיווק שקיבלו מהנתבעים במסגרת שאלון וגילוי מסמכים (בש"א 163567/06), קרי, באמצעות המוצג נ/1. התובעים ציינו כי הם זכאים ליטול

פסק דין
חלקי בגין כמויות הבשר שאינן שנויות במחלוקת ואשר נמסרו כאמור על ידי הנתבעים, תוך שהתובעים שומרים על זכותם לתבוע תשלומים נוספים בהתאם לנתוני היבוא שיוכחו בפועל במסגרת שמיעת הראיות בתיק העיקרי.


במסגרת הדיון בבקשה זו נחקר מר דוד מלכה, עובד המועצה הדתית בירושלים ומי שהפיק את המסמך ת/1.

8.
ביום 2.11.2006 נעתר המותב הקודם (כב' השופטת ד' מארק- הורנצ'יק) לבקשת התובעים. ב

פסק דין
חלקי הוא חייב את הנתבעים לשלם לתובעים סך של 1,099,769.13 ₪. בית המשפט ציין כי פסק הדין בתביעה הראשונה יוצר השתק פלוגתא בנוגע לקיומו של הסכם בלתי מוגבל בזמן ולפיו זכאים התובעים לעמלה בסך 1 ₪ בצירוף מע"מ בגין כל ק"ג בשר המיובא על ידי הנתבעים בהכשר מהדרין של רבנות ירושלים. בית המשפט הוסיף וציין כי הוא מקבל את דברי העד דוד מלכה, ולפיכך הכמויות הנטענות על ידי התובעים הוכחו, ולכן הם זכאים ליטול

פסק דין
חלקי כמבוקש על ידם. ייאמר כבר עתה, כי בענין זה נתפס המותב הקודם לכלל טעות גלויה על פני הפסק, שכן באותה עת התובעים לא ביקשו ליטול

פסק דין
על יסוד המוצג ת/1, קרי, נתוני היבוא אליבא דרבנות ירושלים, אלא על יסוד נתוני היבוא בהם הודו הנתבעים, בהם ננקבו כמויות קטנות יותר של בשר, אשר פורטו במסגרת המוצג נ/1. למעשה, התובעים ביקשו

פסק דין
חלקי על יסוד כמויות הבשר שאינן שנויות במחלוקת, אשר הנתבעים הודו בהן, מן הטעם שלגבי כמויות אלה לא יכולה לעמוד לנתבעים כל הגנה מפני התביעה. זו גם הסיבה שלאחר מתן פסק הדין החלקי היה עוד צורך להמשיך בברור התביעה, שהרי נותרה על הפרק השאלה האם מעבר לכמויות הבשר שהנתבעים הודו בהן במסגרת המוצג נ/1, הם ייבאו כמויות נוספות בהיקף שפורט במוצג ת/1. אם אכן בית המשפט היה פוסק לתובעים תשלום לפי נתוני היבוא הנקובים במוצג ת/1, לא היה עוד צורך בברור התביעה, שהרי נתוני היבוא הנקובים במוצג ת/1 משקפים את מלוא תביעתם של התובעים.


למען שלמות התמונה יש לציין עוד כי למרות שעסקינן בתביעה למתן חשבונות, הרי שבפועל לא ניתן על ידי המותב הקודם

פסק דין
למתן חשבונות. אמנם, המותב הקודם יצא מתוך הנחה כי

פסק דין
כזה ניתן על ידו (ראה החלטה מיום 14.3.2006 בתיק בש"א 182179/05), ולכן הורה על מעבר לדיון בחלק הכספי של התביעה, אך פסק הדין למתן חשבונות איננו מצוי בתיק וגם לא ברשותם של בעלי הדין. ענין זה חדל להיות רלבנטי, שכן בפועל, משנמסרו החשבונות על ידי הנתבעים, יש מקום לברר האם לגופו של ענין זכאים התובעים לתשלום נוסף על יסוד החשבונות שנמסרו.

9.
השאלה העומדת איפוא כיום על הפרק היא איזה מבין המוצגים- ת/1 או נ/1- הוא שמשקף נכוחה את כמויות הבשר ששווקו על ידי הנתבעים בהכשר מהדרין של רבנות ירושלים בין השנים 2000- 2005.


התובעים טוענים כי המוצג ת/1 הוא המשקף כהלכה את נתוני היבוא, ועל כן הם זכאים לתשלום סכום נוסף של 1,788,542 ₪ בצירוף מע"מ, מעבר למה שפסק להם המותב הקודם.


מנגד, הנתבעים טוענים כי המוצג נ/1 הוא המשקף בצורה מדוייקת את נתוני היבוא, ולכן התובעים אינם זכאים לתשלום נוסף כלשהו מעבר למה שכבר נפסק לזכותם על ידי המותב הקודם על יסוד המוצג נ/1 במסגרת פסק הדין החלקי.

10.
במאמר מוסגר נציין כי הלכה למעשה הסכום הנוסף שמבקשים התובעים כיום חורג מעל ומעבר לסמכותו העניינית של בית משפט השלום, שכן המותב הקודם כבר פסק לזכותם של התובעים תשלום בסך של
1,099,769.13. על כן, גם אם תביעתם של התובעים היתה מתקבלת במלואה, הם היו זכאים לכל היותר להפרש שבין סך של 2,500,000 ₪ לבין הסכום שכבר נפסק לזכותם, קרי, לכל היותר לסך של 1,400,231 ₪.



דיון

11.
מטעם התובעים העידו מר דוד מלכה, המשמש כמזכיר אגף הכשרות במועצה הדתית ירושלים ומי שהפיק את המסמך ת/1, מר אסף אצור המכהן כמנכ"ל המועצה הדתית ירושלים ועו"ד משה אוסטדייטשר שהיה בעבר ראש המועצה הדתית בירושלים. שני העדים הראשונים העידו בפני
המותב הקודם.

מטעם הנתבעים העידו הרב יהושע פולק שהיה בעבר הממונה על הכשרות ברבנות ירושלים, הרב דוד בריסק שהוא מנכ"ל מערכת הכשרות של חסידות בעלז ודוד עזרא. יצויין כי דוד עזרא העיד פעמיים: פעם אחת בפני
המותב הקודם (ביום 13.11.2006) ופעם אחת בפני
י.

12.
לאחר שעיינתי בפרוטוקול עדותם של העדים שלא העידו בפני
י, שמעתי את עדויות העדים האחרים ועיינתי בחומר הראיות ובסיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות, משום שהמסמך ת/1 איננו משקף נכוחה את כמויות הבשר שייבאו הנתבעים בהכשר מהדרין של רבנות ירושלים, והכל מן הטעמים שיפורטו להלן.

13.
ראשית לכל, אין חולק כי המסמך ת/1 הוא תולדה של עיבוד נתונים שביצע דוד מלכה, מזכיר אגף הכשרות במועצה הדתית ירושלים, על יסוד מסמך אחר, מוצג ת/2, הוא כרטסת הנהלת החשבונות של רבנות ירושלים. כרטסת זו משקפת את הכנסותיה של הרבנות מאגרות שחיטה בין השנים 2000- 2005, לרבות מאגרות שחיטה ששילמו לה הנתבעים. ראה הודאתו של דוד מלכה:

"אני מבקש להבהיר כי במסמך יתכנו אי דיוקים מכיוון שאת הכמויות שאבתי מאגף החשבונות. אגף החשבונות זה ערך כספי ואת הערך הכספי היינו צריכים לחלק לקיולגרמים ולא בכל התקופה הסך לקילוגרם שנקבע מפי דודי עזרא הוא שווה." (ע' 6 לפרוטוקול מיום 16.10.2006).

"את הכמות אני שאבתי מכסף של החברה נטו מלינדה או מאיר עזרא. את הכמויות של הקילוגרמים שאבתי מתשלומים של דודי עזרא למועצה הדתית ירושלים. אם היו כשרויות אחרות בתוך התשלומים האלה אני לא יודע ... אני אישרתי כשרות אחרת של אגודת ישראל, זה מופיע על הבשר." (ע' 7 לפרוטוקול מיום 16.10.2006).

מכאן שאין למועצה הדתית מסמך גולמי המתעד בזמן אמת את כמויות הבשר שייבאו הנתבעים בהכשר מהדרין של רבנות ירושלים.

גם העד הנוסף שהעיד מטעם התובעים, עו"ד משה אוסטדייטשר, לשעבר ראש המועצה הדתית ירושלים, הודה כי אין לו כל ידיעה בנוגע לכמויות הבשר שייבאו הנתבעים (ע' 9 לפרוטוקול מיום 11.3.2008).

14.
בנוסף, עיון במסמך הגולמי ת/2, המשקף את התשלומים ששילמו הנתבעים למועצה הדתית ירושלים בין השנים 2000- 2005, מגלה כי לא ברור כיצד בדיוק נגזרו מתוכו כמויות הבשר שייבאו הנתבעים במסגרת המוצג ת/1. אין חולק כי בדרך כלל שילמו הנתבעים אגרת שחיטה למועצה הדתית בסכום של 1.25 ₪ לכל 1 ק"ג בשר, כך שאם נחלק ב- 1.25 את התשלומים ששילמו הנתבעים בכל שנה, אנו אמורים לקבל את כמויות הבשר שייבאו הנתבעים באותה שנה. דא עקא, כלל לחוד ומציאות לחוד, שכן אם נחלק בכל שנה את הסכום הכולל ששילמו הנתבעים ב- 1.25 לפי המפתח האמור, לא נגיע לכמויות הנקובות במוצג ת/1. כך למשל, לגבי שנת 2001 לא נרשמו בכרטסת ת/2 תקבולים כלשהם מאת הנתבעים, אך חרף זאת, העד דוד מלכה טוען כי הנתבעים ייבאו באותה שנה
350,000 ק"ג (משוערך). גם הביטוי "משוערך" המופיע במוצג ת/1 כלל איננו ברור, ומעיד כי לא מדובר בנתונים אותנטיים אלא בנתונים שעברו עיבוד כלשהו. גם לגבי שנת 2002 לא נרשמו בכרטסת ת/2 תקבולים כלשהם מאת הנתבעים, אך במוצג ת/1 מיוחס להם יבוא של 317,169 ק"ג. באשר לשנת 2003, נרשמו בכרטסת ת/2 תקבולים בסך כולל של 249,375 ₪ מאת הנתבעים, ומכאן שלכאורה במוצג ת/1 צריך היה להופיע יבוא של 199,500 ק"ג, אך בפועל נרשם שם יבוא של 310,716 ק"ג.

15.
זאת ועוד, וזה העיקר, התברר כי הנתבעים שילמו למועצה הדתית אגרות שחיטה גם בגין בשר שיובא על ידיהם במסגרת הכשרים אחרים, שאינם הכשר מהדרין של רבנות ירושלים. מדובר ביבוא בשר במסגרת הכשר של חסידי בעלז ובמסגרת הכשר של בית דין צדק של אגודת ישראל. מכאן שאגרות השחיטה המשתקפות במוצג ת/2 אינן מעידות אך ורק על כמות הבשר שיובא במסגרת הכשר מהדרין של רבנות ירושלים, אלא גם על יבוא בשר של הכשרים נוספים, כאשר אין למצוא במסמך זה כל הבחנה בין אגרות ששולמו עבור שחיטה במסגרת הכשר זה או אחר, אלא מדובר בסכומים גלובליים. ממילא לא ניתן לגזור מתוך המוצג ת/2 את כמויות הבשר בגינם זכאים התובעים לעמלה, שכן התובעים זכאים לעמלה אך ורק בגין שיווק של בשר בהכשר מהדרין ירושלים.

כעולה מעדותו של דוד עזרא:


"אלה הן [הכשר חסידי בעלז והכשר אגודת ישראל- ח.ב.] שתי מערכות כשרות למהדרין נפרדות, לא קשורות לרבנות ירושלים ולכן הכמויות שהצהרתי עליהם [במוצג נ/1- ח.ב.] הן רק כמויות של רבנות ירושלים" (ע' 5 לפרוטוקול מיום 13.11.2006).


ואכן, לכל אחד מן הגופים הללו ישנה תעודת כשרות נפרדת משל עצמו (ראה מוצגים נ/4- נ/6), והוא רואה את ההכשר שלו כהכשר עצמאי ולא כהכשר של מהדרין ירושלים (ראה המכתב נ/2 של חסידי בעלז והמכתב נ/3 של אגודת ישראל).


ראה גם הודאתו של אסף אצור, מנכ"ל המועצה הדתית ירושלים:


"אז כך אני אמרתי, שנטו שלמה על כל הבשר שנשחט כולל הבשר של בלז." (ע' 11 לפרוטוקול מיום 29.11.2006).


גם הרב יהושע פולק, לשעבר הממונה על הכשרות ברבנות ירושלים, אישר כי המועצה הדתית נהגה לגבות אגרת שחיטה מהנתבעים גם בגין שחיטות של הכשרי בעלז ואגודת ישראל (ע' 16 לפרוטוקול מיום 14.5.2009).


אישור דומה ניתן על ידי מר אסף אצור, מנכ"ל המועצה הדתית, שהסביר כי המועצה הדתית רצתה תשלום אגרה גם בגין הכשרים אחרים, משום שצוות השוחטים הוא שלה (ע' 7 לפרוטוקול מיום 29.6.2006).

16.
התובעים טוענים כי גם בשר שיובא במסגרת הכשר בעלז או הכשר אגודת ישראל נכלל בגדרו של הכשר מהדרין של רבנות ירושלים, וממילא על הנתבעים לשלם גם בגין בשר כזה את העמלה המוסכמת.


אינני מקבל טענה זו. ראשית, מדובר בהרחבת חזית לעומת כתב התביעה, שכן במסגרת התביעה טענו התובעים כי ההסכם עם הנתבעים התייחס לבשר המיובא בהכשר מהדרין של רבנות ירושלים. אין כל איזכור לבשר המיובא במסגרת הכשרים אחרים.

שנית, בהליך שבפני
י לא הביאו התובעים ראיות בנוגע לתוכנו של ההסכם בינם לבין הנתבעים. הם השליכו את יהבם באופן בלעדי על השתקי הפלוגתא מן התביעה הראשונה. דא עקא, השתקי הפלוגתא מן התביעה הראשונה מתייחסים אך ורק לבשר המיובא במסגרת הכשר מהדרין של רבנות ירושלים, להבדיל מבשר המיובא במסגרת הכשרים אחרים. מכאן שלא עלה בידי התובעים להוכיח כי הם זכאים מכוחו של ההסכם עם הנתבעים לתשלום עמלה דומה גם בגין בשר המיובא
במסגרת הכשרים אחרים.


זאת ועוד, כאשר עסקינן בהסכם בלתי מוגבל בזמן כמו במקרה דנן, שלא קיימת כל אפשרות מצד הנתבעים לסיימו, אין מקום לאמץ פרשנות מרחיבה שתגרוף לתוך ההסכם פעילויות מסחריות נוספות שלא הוסכם באופן ברור ומפורש כי יכללו בגדרו. לעניננו, אין הצדקה לפרש את ההסכם בין התובעים לנתבעים באופן שהוא יקנה לתובעים עמלה גם בגין יבוא בשר במסגרת הכשרים נוספים, מעבר להכשר הספציפי עליו הוסכם באופן מפורש. טעמו של דבר הוא שאין זה סביר לייחס לנתבעים הסכמה להרחיב עוד יותר את התחייבותם לשלם עמלה לתובעים, מעבר להיקפה המוגדר, שגם כך הוא רחב מאוד הואיל וההתחייבות אינה מוגבלת בזמן.

17.
אכן, התברר כי לעתים גם כאשר מדובר בשחיטה בהכשר בעלז או בהכשר אגודת ישראל, צוות השחיטה הוא אותו צוות שביצע את השחיטה עבור הכשר מהדרין של רבנות ירושלים, אך אין בכך כדי ליצור זהות בין הכשר בעלז או הכשר אגודת ישראל
לבין הכשר מהדרין של רבנות ירושלים. הסיבה לכך היא שמה שקובע לענין סיווגו של ההכשר אינו זהותם של צוות השוחטים, אלא זהותו של ראש הצוות, שהוא זה שמאשר את זהותם של השוחטים, בודק את סכיני השחיטה, וגם קובע את נוהל השחיטה ואת היקפה היומי. כאשר מדובר בהכשר בעלז או הכשר אגודת ישראל, ראש הצוות איננו אותו ראש צוות המופקד על הכשר מהדרין של רבנות ירושלים, אלא מדובר ברב מומחה לדבר שנשלח במיוחד על ידי אנשי בעלז או אנשי אגודת ישראל כדי להכשיר את השחיטה.


כך למשל העיד הרב מיכאל בריסק, מנכ"ל מערכת הכשרות של חסידות בעלז, כי תנאי למתן הכשר של חסידות בעלז הוא שרב בשם שובקס, שנשלח מטעמם, יאשר כל אחד ואחד מחברי צוות השוחטים, יבדוק את סכיני השחיטה ויהיה נוכח באופן אישי בכל שחיטה. הרב בריסק גם הסביר כי חסידי בעלז אינם מוכנים להסתפק בהכשר מהדרין של רבנות ירושלים, ודרושה להם חותמת של הכשר בעלז (ע' 4- 6 לפרוטוקול מיום 14.5.2009).

גם אסף אצור, מנכ"ל המועצה הדתית, הודה בעדותו כי לצורך מתן הכשר בעלז חייב להיות נוכח רב מטעמה של חסידות בעלז, ולא די ברב של רבנות ירושלים (ע' 12 לפרוטוקול מיום 29.11.2006).


כדברי דוד עזרא:


"לכל ראש צוות יש את ההיררכיה שלו. ראש צוות של בעלזא איננו מוכר על ידי כשרות מהדרין ירושלים וראש צוות של אגודה לא יוכר על ידי ראש צוות של בעלזא." (ע' 7 לפרוטוקול מיום 13.11.2006).


"יש שני גורמים שקובעים את הנושא הזה של שחיטה ואת ההבדלים בשחיטה. זה הרב שקובע את האנשים שמאומנים עליו ונוסף לזה יש פרמטרים הרבה יותר מבחינתנו מסחרית שהרבה יותר חשובים. שזה מהירות השחיטה למשל. הרבנות ירושלים נתנה לנו לשחוט ב- 40 לשעה, זה 40 ראשים לשעה. סתם לסבר את האוזן, בית יוסף אני שוחט 100 לשעה ... בעלז הגענו ל- 80 לשעה ... יכול להיות אותם אנשים עם ראש צוות אחר והוא זה שקובע. מה הוא קובע? הוא קובע בדיקת הפנים, קובע צורת שחיטה, לכן אין משמעות לבעלזי או לחבדניק או לאיש של ירושלים שמבצע את העבודה. מי שקובע את הקצב ואת השחיטה עצמה זה ראש הצוות." (ע' 24 לפרוטוקול מיום 14.5.2009).


ולבסוף, גם הרב יהושע פולק, לשעבר הממונה על הכשרות ברבנות ירושלים, אישר כי "העיקר זה הרב הפוסק" וכי לכל הכשר יש שיטות שחיטה משל עצמו, וקצב שחיטה אופייני, כאשר החסידות המעניקה את ההכשר גם פוסלת לעתים חבר כזה או אחר בצוות השוחטים (ע' 14- 15 לפרוטוקול מיום 14.5.2009). כמו כן, לעתים אגודת ישראל נהגה לשחוט באמצעות שוחטים משל עצמה, ולא באמצעות שוחטים של רבנות ירושלים, כאשר הכל תלוי בכמות הבשר לשחיטה והאם היא מצדיקה משלוח של צוות שוחטים נפרד (ע' 17 לפרוטוקול מיום 14.5.2009).

18.
נשאלת השאלה מדוע שילמו הנתבעים למועצה הדתית ירושלים אגרת שחיטה גם בגין בשר שיובא במסגרת הכשרים אחרים שאינם הכשר מהדרין של רבנות ירושלים. התשובה על כך באה מפיו של דוד עזרא, שהסביר כי הדבר נעשה כחלק מהסדר עם המועצה הדתית ירושלים, לפיו הנתבעים ישלמו אגרת שחיטה בגין כל הבשר המיובא על ידם, ולא רק עבור בשר המיובא במסגרת הכשר מהדרין ירושלים, בתמורה לקבלת בלעדיות על שיווק בשר ועופות בירושלים, במובן זה ששום יבואן אחר לא יוכל למכור בירושלים בשר ועופות:

"הסכומים שאנחנו שילמנו לרבנות ירושלים אלה סכומים שבעצם נתנו לנו בלעדיות על שיווק בשר ועופות בירושלים, כלומר שבעצם שום יבואן אחר לא היה יכול למכור בשר ועופות בירושלים בכלל. אז בעצם כל הסכומים שמופיעים ששילמנו לירושלים באמת שילמנו אותם, זה היה איזשהו מס שבעצם על ידי זה קיבלנו את הזיכיון למכור בירושלים גם בשר וגם עופות וגם מוצרים אחרים" (ע' 6 ו- 7 לפרוטוקול מיום 13.11.2006).

"לנו היה שווה לשלם את האתנן הזה על כל הבשר שנשחט כדי לקבל בלעדיות בירושלים, ואז אף אחד לא יכול היה להכניס קילו בשר לשום מקום אחר ... הבשר זה הכסף הקטן של הסיפור הזה הכסף הגדול בכלל נמצא בעופות. למה? כי בעצם כמויות של העופות הם בערך פי עשר או פי עשרים מכמויות הבשר ...
אנחנו רק נראים מטומטמים, אנחנו לא מטומטמים. העסקה שעשינו עם הרב פולק על ידי זה שאנחנו לא משלמים שום דבר לא על העוף וגם על ההודו גם אם נתנו לו עוד 100 אלף שקל בשנה, עוד 200 אלף שקל בשנה, מעבר למה שהוא היה זכאי לקבל. בדרך הזאת קיבלנו את המספר הירוק למכור בבלעדיות עופות והודו בירושלים שזה הרבה מאוד כסף בסיפור הזה." (ע' 32 לפרוטוקול מיום 14.5.2009).

עדותו זו של דוד עזרא לא נסתרה. היא מצביעה אמנם על התנהלות של המועצה הדתית בירושלים שספק רב בעיני אם היא חוקית, אך שאלת החוקיות אינה רלבנטית לעניננו.

אישור עקיף לדבר קיומו של הסדר כאמור ניתן למצוא בעדותו של הרב יהושע פולק, לשעבר הממונה על הכשרות ברבנות ירושלים, שהעיד כי:

"ואז אותה חברה עזרא גם התחילו לשחוט בשביל הודו בקריית מלאכי או משהו שם בבאר טוביה, הם שחטו בשבילנו, זאת אומרת, בשבילנו אני מתכוון השגחת הרבנות ירושלים ... ואני אז אמרתי להם לא רוצה להיכנס לכל החישובים ולקבל כל פעם אגרה על כל הודו וזה, אז אני אמרתי להם שאני לוקח עכשיו על השחיטה גלובלי כל מה שנוגע לשחיטה שלכם וזה החשבון היחידי שאני מנהל איתכם. ... ואמרתי שאני לא רוצה להיכנס אתכם על כל עוף ועל כל הודו לחשבון, אז לכן אנחנו לוקחים גלובלי על שחיטת הבקר ..." (ע' 13- 14 לפרוטוקול מיום 14.5.2009).

19.
סיכומו של דבר, הוכח כי הנתבעים שילמו אגרת שחיטה לרבנות ירושלים גם בגין בשר שנשחט במסגרת הכשרים אחרים, וכי גם מטעם זה לא ניתן ללמוד מן המסמך ת/1 מהן כמויות הבשר שיובאו במסגרת הכשר מהדרין ירושלים. עוד הוכח כי ישנו שוני בין סוגי ההכשרים השונים. מנגד, התובעים לא הוכיחו כי מכוחו של ההסכם עם הנתבעים הם זכאים לעמלה גם בגין הכשרים נוספים מלבד הכשר מהדרין ירושלים.

20.
התובעים טוענים כי פסק הדין החלקי של המותב הקודם מיום 2.11.2006, יצר השתק פלוגתא ולפיו כמויות הבשר בגינן הם זכאים לעמלה משתקפות במוצג ת/1.


אינני מקבל טענה זו. עסקינן בהחלטה שניתנה במסגרת הליך ביניים בתיק (בקשה למתן

פסק דין
חלקי בתיק בש"א 163567/06), וברור שהמותב הנוכחי, ששמע את יתר הראיות בתיק ומונחת בפני
ו תמונה ראייתית רחבה הרבה יותר, אינו כבול למסקנות לכאוריות של המותב הקודם. אחד התנאים לקיומו של השתק פלוגתא הוא שמדובר בהכרעה סופית, ולא בהחלטה במסגרת הליך ביניים, כמו בעניננו.

זאת ועוד, בפועל, גם המותב הקודם פסק את הדין לא לפי הכמויות המפורטות במוצג ת/1, אלא דווקא לפי הכמויות הנמוכות יותר, המפורטות במוצג נ/1. פשיטא שאם המותב הקודם היה פוסק תשלום לפי הכמויות הנקובות במוצג ת/1, המשפט היה מסתיים בו ביום, שהרי בכך היתה נענית במלואה תביעתם של התובעים. הסיבה שהמשפט נמשך גם לאחר מתן פסק הדין החלקי היא שנותרה על כנה המחלוקת בדבר כמויות הבשר בגינם זכאים התובעים לעמלה, מעבר לכמויות שלא היו שנויות במחלוקת לפי המוצג נ/1.

21.
התובעים טוענים בסיכומיהם כי הנתבעים הרחיבו את החזית בכך שטענו כי ייבאו בשר במסגרת הכשרים נוספים מלבד הכשר מהדרין ירושלים.

אינני מקבל טענה זו. הרחבת החזית בענין זה נעשתה דווקא על ידי התובעים, שכן לאחר שנוכחו לדעת כי הנתבעים ייבאו בשר גם במסגרת הכשרים נוספים, הם טענו לפתע כי לא קיים כל הבדל בין סוגי ההכשרים וכי על פי ההסכם הם זכאים לעמלה גם בגין ההכשרים האחרים.

22.
התובעים טוענים בסיכומיהם כי הנתבעים פעלו בדרכי כחש כדי להתחמק מחובת התשלום המוטלת עליהם לפי ההסכם, בכך שהחלו לייבא בשר במסגרת חברה חדשה, היא חברת נטו מלינדה בע"מ, המצוייה בשליטתו של דוד עזרא.

אין ממש בטענה זו, שכן הנתבעים כללו במידע שמסרו במסגרת המוצג נ/1 גם את השיווק שביצעה חברת נטו מלינדה בע"מ, ואף חוייבו לשלם עמלה במסגרת פסק הדין החלקי בגין מכירות אלה.

23.
מסיכומי התשובה של התובעים עולה כי סכום של 96,513 ₪ מתוך סכומו של פסק הדין החלקי מוחזק עדיין בנאמנות בידי ב"כ התובעים עד להכרעה בשאלת גורל העמלות בגין יבוא באמצעות חברת נטו מלינדה בע"מ. התובעים מבקשים כי סכום זה יועבר לידיהם.

בענין זה הצדק עם התובעים. אין ספק שהנתבעים חבים בעמלה בגין יבוא בשר בהכשר מהדרין ירושלים שביצעה נטו מלינדה בע"מ, שכן דוד עזרא הודה בעדותו מיום 13.11.2006 כי היבוא של חברה זו כמוהו כיבוא מטעם הנתבעים. זאת ועוד, התחייבותו של דוד עזרא במסגרת ההסכם היתה לשלם עמלה בגין יבוא באמצעות כל חברה בשליטתו, גם כזו שהוקמה רק לאחר כריתת ההסכם. על כן, יש להעביר את הסכום המעוכב לידיהם של התובעים.

24.
התובעים טוענים כי ישנו השתק שיפוטי לחובתם של הנתבעים, משום שהללו טענו במסגרת עתירה לבג"צ בשנת 2007 (תיק בג"צ 741/07) כי מתן רשות למתחרה לייבא בשר בהכשר מהדרין ירושלים, יביא להתמוטטות כלכלית שלהם, ומכאן שאין הם יכולים להשמע כיום בטענה לפיה ייבאו בשר בהכשרים נוספים.


אינני מקבל טענה זו. אינני רואה כל סתירה חזיתית בין מה שטענו הנתבעים באותו בג"צ לבין מה שטענו בהליך הנוכחי. העובדה שהנתבעים עסקו ביבוא בשר עם הכשרים נוספים, אינה סותרת בהכרח את טענתם לפגיעה אנושה בעסקיהם אם תישלל מהם הבלעדיות של יבוא בהכשר מהדרין ירושלים.

25.
סוף דבר, משלא הובאו על ידי התובעים ראיות משכנעות לפיהן היקף הבשר שיובא על ידי הנתבעים בהכשר מהדרין ירושלים עולה על הכמויות עליהן הצהירו הנתבעים במסגרת המוצג נ/1, ומשניתן כבר

פסק דין
חלקי לפיו חוייבו הנתבעים לשלם לתובעים את מלוא העמלה בגין הכמויות הנקובות במוצג נ/1- דין התביעה להדחות.

26.
אשר על כן, התביעה נדחית. הואיל והנתבעים חוייבו לשלם לתובעים הוצאות משפט עם מתן פסק הדין החלקי, מן הראוי להשית כעת על התובעים הוצאות משפט עם דחייתה של יתרת תביעתם. לפיכך, התובעים, ביחד ולחוד, ישלמו לנתבעים שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

27.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.






ניתן היום,
ב' תשרי תשע"א, 10 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 31620/05 יואל מירון, לעמי 2000 (1996) בע"מ נ' מאיר עזרא יבוא ושיווק בע"מ, נטו מ.ע. סחר מזון בע"מ, חברת מאיר עזרא ובנו (1980) בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 10/09/2010)