פסקי דין על יוסף חלבלי | פסקי דין על רונן(זאבי) חזיזה | פסקי דין על גרשון סיני | פסקי דין על בנק דיסקונט ואח' |

3967/07 א     12/09/2010




א 3967/07 יוסף חלבלי נ' רונן(זאבי) חזיזה, גרשון סיני, בנק דיסקונט ואח'








בית משפט השלום בראשון לציון



ת"א 3967-07 חלבלי נ' חזיזה ואח'





התובע

יוסף חלבלי
ע"י ב"כ עו"ד אליהו ריכטר


נגד

הנתבעים
1. רונן(זאבי) חזיזה
–
ניתן פס"ד בהעדר הגנה
2. גרשון סיני
ע"י ב"כ עו"ד גולן לוי
3. בנק דיסקונט
4. אלי ברזילי
ע"י ב"כ עו"ד יורם וסרצוג



פסק דין


כללי

1.
התובע עתר לחייב את הנתבעים 2-1 להשיב לו סכום כסף אשר לפי הנטען נלקחו ממנו במרמה וקנוניה, ושלא כדין. התביעה מופנית גם כנגד הנתבעים 4-3 – הבנק בו ניהל התובע חשבונותיו ומנהל הסניף הרלבנטי – וזאת בטענה כי פעלו ברשלנות בכך שהגדילו את מסגרת האשראי שלו בבנק, לא עידכנוהו בשינויים קיצוניים בחשבונו, ולא אימתו את חתימתו על שיקים שונים. בכך, לפי הנטען, איפשרו את נטילת כספו על ידי הנתבעים 2-1, ותוך הפרת חובת הזהירות כלפיו כלקוח. על כן, לפי הנטען, הם חבים בהשבת הסכומים ביחד ולחוד עם אלה שנטלוהו בפועל.

2.
התביעה כנגד הנתבע 1 התקבלה בהעדר הגנה (ר' פסיקתא מיום 18.10.2007, כב' הרשם ר' ארניה). יתר הנתבעים הגישו כתבי הגנה. בתמצית, הנתבע 2 הכחיש את המיוחס לו וטען כי התובע התנהל מול הנתבע 1 בלבד, וכי כל הטענות המופנות כלפיו הן כלליות וסתמיות. הנתבעים 4-3 טענו כי לא נפל כל פגם בהתנהלות הבנק ומנהלו, וכי הפעולות בחשבון הבנק של התובע אושרו על ידי הלקוח עצמו.

3.
במישור הדיוני: התקיים דיון הוכחות, והתובע והנתבע 4 נחקרו על תצהיריהם. הנתבע 2 לא התייצב להחקר על תצהירו. ב"כ הנתבע 2 הודיע כי מרשו שוהה בחו"ל וכי אינו צפוי להתייצב להחקר (ר' פ' ע' 17-19). בנסיבות אלה, הוריתי כי תצהיר הנתבע 2 לא ישמש כראיה (ר' החלטה מיום 22.4.2010, פ' ע' 19). ב"כ הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

התביעה כנגד הנתבע 2
4.
בתצהירו פירט התובע את השתלשלות הענינים העובדתית. בתמצית, דבריו הם כדלקמן: הנתבע 1 ("רונן") פנה אליו בחודש אפריל 2007 וענין אותו באפשרות לקבל כספים מכח פוליסות ביטוח שעשה בעבר; הנתבע 1 הציג עצמו כסוכן ביטוח של הסוכנות "אפ-גרייד", בה הנתבע 2 ("גרשון") משמש מנהל, והציג כרטיס ביקור של הנתבע 2 (ר' צילום נספח א' לתצהיר התובע). לדברי התובע, "רונן וגרשון התיידדו עמי ורכשו את אמוני" (ס' 3 לתצהירו). התובע סיפר להם אודות כסף נזיל העומד לרשותו (ס' 3 לתצהירו), והם הציעו לו להשקיעו ולקבל רווח של 4% לחודש (ס' 6 לתצהירו). התובע השתכנע בכדאיות ההשקעה, והחל להזרים להם כספים ממקורות שונים: כסף מזומן "שהחבאתי במקום עבודתי", כספים מקופות גמל וכן הלוואות משפחתיות (ס' 14 לתצהירו). בתוך כך אף עתר (בסיוע הנתבע 1) להגדיל לו את מסגרת האשראי בבנק (ס' 10-12 לתצהירו) – פעולה שלפי הנטען איפשרה לנתבע 1 למשוך כספים מחשבון התובע, תוך שימוש בפנקסי שיקים פתוחים (ס' 13 לתצהיר התובע). בנוסף, ביום 1.6.2007 נחתם הסכם הלוואה בין התובע לבין הנתבע 1, לפיו התובע מלווה לנתבע 1 סך של 295,000 ₪ (נספח ב' לתצהיר התובע).

5.
התובע פירט בסעיף 48 לתצהירו את סכומי הכסף שהנתבע 1 נטל ממנו:
א.
סך של 295,000 ₪ כהלוואה;
ב.
סך של 92,637 ₪ בשיקים שלפי הנטען נמשכו ע"י הנתבע 1 ללא ידיעתו, לפי פירוט המופיע בתדפיס החשבון נספח יב' לתצהיר;
ג.
משיכת מזומנים מחשבונו בסך 27,748 ₪;
ד.
סך של 56,910 ₪ שהתובע לווה מבני משפחה וחברים;
ה.
פעולות בכרטיס אשראי בסך 4,845.78 ₪, לפי פירוט המופיע בתדפיס הכרטיס (נספח יג' לתצהיר).

6.
התובע העיד כי מעולם לא קיבל פרוטה מכספו בחזרה, ובוודאי שלא ראה כל רווח בגין השקעתו (למשל, ס' 18,
25 לתצהירו; פ' ע' 35 ש' 8-7). לדבריו, באחת מפגישותיו עם הנתבע 1, "רונן הכין לי קפה ואני נרדמתי באופן פתאומי וכשהתעוררתי רונן כבר עזב. ... ככל הנראה סוממתי על ידי רונן. במעמד זה נעלמו לי צ'קים נוספים, כרטיסי אשראי ותעודת זהות. רונן החזיר לי את תעודת הזהות כעבור שלושה ימים" (ס' 19 לתצהירו). התובע טען שבכרטיס האשראי שלו בוצעו עסקאות שלא על ידו (ס' 20 לתצהירו). לדבריו, שיקים מחשבונו נמשכו שלא בידיעתו ותוך זיוף חתימתו (ס' 41, ס' 48ב' לתצהירו). לבסוף, בעקבות התייעצות עם בא-כוחו, הגיש תלונה במשטרה (ס' 35 לתצהירו). ביום 12.8.2007 הודיע לחב' האשראי על ביטול כרטיסי האשראי. ביום 14.8.2007 הודיע לבנק על ביטול סדרת שיקים מחשבונו (ר' נספחי ז' לתצהירו).

7.
כאמור, התביעה כנגד הנתבע 1 התקבלה בהעדר הגנה. התובע ביקש לכרוך ולקשור את הנתבע 2 למעשי הנתבע 1, בטענה כי השניים "פעלו כיחידה אחת" (למשל, ס' 49ב' לתצהירו). לדבריו, אף כי העביר את הכספים לנתבע 1, הרי ש"גרשון [הנתבע 2] ידע על המתרחש ועל העברת הכספים במשך כל התקופה" (ס' 4 לתצהירו). התובע ציין כי כבר בפגישה הראשונה עם רונן, קיבל ממנו את כרטיס הביקור של הנתבע 2 (נספח א' לתצהירו). בנוסף, "גרשון יצר שיחות טלפון עם רונן בזמן שבו ישבתי ברכבו של רונן. גרשון שאל את רונן אם לרונן יש מקורות כספיים להשקעה שתניב רווח של 4% לחודש" (ס' 6 לתצהירו). בחקירתו פירט (פ' ע' 26 ש' 12-17): "... כל פעם שאני יושב איתו [עם רונן] הוא [גרשון] פתאום מתקשר אליו ומדבר איתו אם יש מישהו שיתן לי הלוואה. גרשון שאל את רונן אם יכול למצוא לו בן אדם שיתן לו הלוואה של 50,000$ כדי שהוא יתן לו ריבית. את זה שמעתי שגרשון דיבר באוטו וזה היה בדיבורית... הוא בשביל [לשכנע] אותי להוציא עוד כספים בשביל שיתן לו בשביל, הוא דאג שאני אשמע את השיחה כדי שרונן ישכנע אותי
למשכן את הדירה של אמא שלי...".

8.
התובע טען כי הנתבע 2 "אישר כי גם הוא אחראי אישית על הכספים שיינתו לו על ידי" (ס' 7 סיפא לתצהירו). לדבריו, הוא נפגש לא רק עם הנתבע 1, אלא גם עם גרשון עצמו: "הם הזמינו אותי לבריתה של הבת של רונן חזיזה ורונן הכיר לי את גרשון, ואמר שהוא בעל הבית שלו. אח"כ במשרד של סיני [גרשון] באזור, גם נפגשנו ושם הייתי מבקר את רונן חזיזה בקשר לכספים שהבאתי לו שם. גם באוטו כמה פעמים גרשון צלצל ודיבר עם רונן ובזמן השיקים שמסרתי במשרד באזור לגרשון סיני
, הם היו ביחד כל החבורה. החבורה זה רונן חזיזה, וגרשון ועוד אחד שהיה שם מנהל תימני..." (פ' ע' 34 ש' 28 עד ע' 35 ש' 2).

9.
ב"כ הנתבע 2 ביקש בסיכומיו לדחות את התביעה כנגד מרשו, בטענה כי הנתבע 2 שורבב לתביעה בהעדר עילה או בסיס עובדתי (למשל, ס' 78 לסיכומיו). ב"כ הנתבע 2 הדגיש כי הסכם ההלוואה נחתם רק עם הנתבע 1 (נספח ב' לתצהיר התובע), וכי לא הוכח שהנתבע 2 קשור למשיכות שיקים או כספים מחשבון התובע. ב"כ הנתבע 2 הפנה את תשומת הלב לכך שהתובע הגיש תלונה במשטרה רק כנגד הנתבע 1 (ס' 37 לתצהיר התובע).

10.
ואמנם, אין מחלוקת כי הנתבע 1 היה הגורם הדומיננטי שפעל במסכת האירועים המתוארת. הוא אשר נקשר עם התובע בהסכם (ס' 15 לתצהיר התובע), פנה עמו לבנק לצורך הגדלת מסגרת האשראי (ס' 10 לתצהיר התובע), ומשך כספים מחשבונו (ס' 13 לתצהיר התובע). ואולם, גם הנתבע 2 הותיר את טביעות אצבעותיו בפרשה הנדונה: התובע הציג את כרטיס הביקור של הנתבע 2 שנמסר לידיו (נספח א' לתצהירו). התובע הציג שיק המשוך לטובת הנתבע 2, בסך 15,200 ₪, ז.פ. 10.9.2007 (ת/8). הנתבע 2 לא חלק על כך שקיבל מהתובע שיק, ואף הודה שהתקשר אליו בדרישה לפרעו (ס' 88 לסיכומיו). בכך אישר את עדות התובע, לפיה הנתבע 2 דרש את פרעון השיק (פ' ע' 25 ש' 25-27). הנתבע 2 לא סיפק כל הסבר לדרך בה התגלגל השיק לידיו, ומה התמורה ששילם בגינו.

11.
הנתבע 2 לא התייצב למסור עדות. בנסיבות אלה, הנתבע 2 לא העמיד כל גרסה עובדתית פוזיטיבית נגדית. לעומתו, התובע הותיר בבית המשפט רושם של אדם פשוט-הליכות ותמים, אשר למרבה הצער הולך שולל. לדבריו, הנתבע 2 נתן לו להבין כי הוא עומד מאחורי פעולותיו של הנתבע 1 בכל הקשור לקבלת הכספים ולהשקעתם. יושם אל לב כי הנתבע 2 לא חלק על עצם הקשר העיסקי שבינו לבין הנתבע 1 (ס' 15 לכתב ההגנה). קשה להניח כי התובע "המציא" את דבר קיומו של הנתבע 2 או בדה מליבו את התיאורים בדבר שיחות הטלפון ברכב של הנתבע 1, המפגשים במשרד הנתבע 2 באזור, כמו גם הפגישה בין הצדדים בארוע ה"בריתה".

12.
התובע הורים את הנטל, ברמה המספקת במשפט אזרחי, הקושרת את הנתבע 2 למעשה של קבלת כספים מהתובע, באמצעות הנתבע 1.

13.
במישור הנזק: התובע ביקש להטיל על הנתבע 2 חבות כוללת בסך 444,547 ₪, בגין השבת כספי ההלוואה (295,000 ₪), כספי שיקים שנמשכו ללא הסכמה (92,637 ₪), מסירת כספים נוספים (56,910 ₪) ועוגמת נפש (20,000 ₪); (ר' ס' 51 לתצהירו). יש לדחות את התביעה בכל הקשור לסכומי השיקים, משום שבפועל השיקים לא נפרעו (ר' הודאת התובע בחקירתו, פ' ע' 28 ש' 16 עד ע' 29 ש' 21). ממילא לא נגרם לתובע נזק בגינם. אשר ל"כספים נוספים" – מדובר בסכומי הלוואות שהתובע נטל, לטענתו, מקרובי משפחה וחברים (ס' 48ג לתצהירו). ואולם, לעומת סכום ההלוואה העיקרי (295,000 ₪), שגובה באסמכתא (ההסכם נספח ב' לתצהיר התובע), הרי שהעברת הסכומים הנוספים לא גובתה באסמכתא כלשהי. התובע טען כי לווה כספים משישה גורמים שונים (מר חיידר, מר אטיאס, מר פייג, מר משה חלבלי, מר הרצל חלבלי, גב' רותי חלבלי), אך לא הוגש תצהיר של אף אחד מהם. התובע יכול היה להעידם, ולא עשה כן. אי הגשת ראיה רלבנטית נזקף כנגד התובע. התביעה בראש זה נדחית אף היא, מחמת העדר הוכחה.

14.
אשר על כן, אני מקבלת את התביעה כנגד הנתבע 2 בחלקה ומטילה עליו לשלם לתובע סך של 315,000 ₪, בצירוף הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. אציין, כי סכום הפיצוי המבוקש בגין עוגמת נפש נראה לי ראוי וסביר בנסיבות הענין, בשים לב לטיב המעשה (מרמה) ולהיקף הסכום שניטל ולא הושב.

15.
הנתבע 2 יישא בהוצאות התובע בהליך זה (אגרה) ובנוסף בשכ"ט עו"ד בסך 63,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק.

התביעה כנגד נתבעים 4-3
16.
אני דוחה את טענת התובע כי הבנק (או מנהלו) התרשלו כנגדו בכל הקשור להגדלת מסגרת האשראי (ס' 10-13 לתצהירו). אין חולק כי הפגישות בבנק, בהן התבקשו הגדלות אשראי, נעשו בנוכחות התובע עצמו. הנתבע 1 הציג עצמו באותן הזדמנויות כאחיינו של התובע – מבלי שהתובע מחה בידו (ס' 10 לתצהיר התובע; ס' 6.3 לתצהיר הנתבע 4). התובע אישר את דבר המצג השיקרי בשתיקתו. התובע גם היה ער לטיעוניו של הנתבע 1 בבנק, כאילו האשראי נועד לרכישת רכב ולשיפוץ דירה -- בה בעת שהאשראי נועד להשקעה (ר' עדותו בפ' ע' 20 ש' 6-21). לא היה מקום לכך ש"ישב בשקט", כהודאתו (פ' ע' 20 ש' 21), מקום בו הושמעו בשמו ובנוכחותו טיעונים שאינם אמת.

17.
הנתבע 4 העיד כי אישר את הגדלת האשראי "לאור הנסיון רב השנים של הבנק עם התובע" (ס' 6.6 לתצהירו), "שהינו לקוח בעל ותק של 35 שנות עבודה עם הבנק, ללא כל אירועים חריגים" (ס' 6.8 לתצהירו). לא מצאתי כל פסול בהתנהלות הבנק, אשר אישר את מסגרת האשראי המוגדלת, לבקשת התובע עצמו.

18.
בסיכומיו התמקד ב"כ התובע בטענה לפיה הבנק התרשל כלפי התובע בבדיקת החתימות על שיקים מחשבונו (ס' 16-35 לסיכומיו). לפי הנטען, החתימות על השיקים נשוא התביעה זויפו, אך הבנק מעולם לא טרח לזהות את החתימה או להתקשר לתובע לצורך וידוא חתימתו. חלף זאת, השיקים חזרו בציון אכ"מ (אין כיסוי מספיק). התרשלות זו הובילה, לפי הנטען, להגבלת חשבונו של התובע ול"מבול" של בקשות לביצוע שטר (למשל, ס' 24 לסיכומי התובע).

19.
התובע לא הוכיח את טענתו לפיה כל השיקים נשוא הסכסוך (נספחי ד' לתצהירו) אמנם זויפו. בסיכומיו איזכר חוו"ד של הגרפולוגית אורה כבירי (ס' 19 לסיכומים), ואולם חווה"ד לא הוגשה כראיה. טענת אי ההתאמה בחתימות ע"ג השיקים הוכחה בהליך זה אך בקשר לשני שיקים שסומנו ת/1: שיק 994, ז.פ. 1.8.2007, ע"ס 10,000 ₪, ושיק 999, ז.פ. 5.8.2007, ע"ס 23,500 ₪. השיק הראשון (994) חזר בציון אכ"מ, ואילו השני (999) חזר בציון "מוגבל" וכן "מבוטל". מנהל הבנק אישר, כי החתימות המופיעות ע"ג שני השיקים אינן זהות זו לזו
(עדותו בפ' ע' 38 ש' 21-25), וכי הן אף נראות שונות מחתימות המושך על שיקים אחרים מחשבון התובע (ר' עדותו בפ' ע' 41 ש' 23 עד ע' 42 ש' 2). ואמנם, החתימות ע"ג שני השיקים (994 ו- 999) נראות שונות זו מזו, אף בעין בלתי מקצועית: באחת האותיות עגולות (994) ואילו בשניה האותיות חדות יחסית (999). בנוסף, שם המושך נרשם בשניהם בסדר "יוסף חלבלי
", בה בעת שבשקים אחרים נרשם השם בסדר הפוך: "חלבלי יוסף" (ר' צילומי השיקים ת/2, ת/3, ת/4, ת/5, ת/6, ת/7, ת/8, ת/9). יושם אף לב כי במסמך של הבנק שהוגש כראיה, התובע חתם: "חלבלי יוסף" (ר' בקשה לסגירת חשבון עובר ושב, נספח ג' לתצהיר התובע). השונות במראה החתימות וההיפוך בסדר השמות, ע"ג שני השקים הנ"ל, היו צריכים להדליק בבנק נורה אדומה.

20.
מעדות מנהל הסניף עולה, כי הבנק לא בדק את אמיתות החתימות על השיקים שנמשכו מחשבון התובע בתקופה הרלבנטית. לדבריו, מקום בו השיק נמצא חסר כיסוי, הרי שזוהי "הסיבה הגוברת" לסירוב השיק (פ' ע' 38 ש' 6-7 וכן ש' 12-15). ואולם עמדה זו אינה מספקת הסבר סביר להתעלמות מן החתימות. כידוע, שיק המסורב מחמת העדר כיסוי מספיק נמנה במנין השיקים המסורבים לצורך הגבלת החשבון (ר' ס' 2 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א- 1981). מר בריזילי אישר: "כדי שחשבון יהיה מוגבל צריכים לחוזר בו 10 שיקים אכ"מ" (פ' ע' 45 ש' 28). מקום בו מדובר בשיק שכלל לא נמשך על ידי בעל החשבון, אין לכאורה מקום למנותו במנין השיקים הנמנים לצורך הגבלת החשבון. הלכה היא, כי שיק שזויף אינו מחייב את בעליו (ר' ס' 23 לפקודת השטרות [נוסח חדש], וכן למשל:

ע"א 542/87
קופת אשראי וחסכון אגודה הדדית בע"מ
נ'
מוסטפא בן אחמד עוואד
, פ"ד מ"ד(1) 422
). על
כן, בוודאי כי ראוי שהבנק יידרש לסוגיה של אמיתות החתימה כשלב מקדמי, ויציין את העדרה של חתימה אוטנטית כסיבה לסירוב.

21.
מנהל הסניף העיד כי הבנק בודק את החתימות על כל שיק ושיק, למעט שיקים בסכומים קטנים של עד 1,000 ₪ -- שאף הם נבדקים באורח מדגמי (פ' ע' 47 ש' 28 עד ע' 48 ש' 18). כאשר מתגלה חתימה לא זהה, הבנק "מתקשר ללקוח ואמור להודיע לו" (עדותו בפ' ע' 48 ש' 14). והנה, במקרה הנדון, שונות החתימות ע"ג שני השיקים שבת/1 לא עוררה את הבנק לכלל פעולה. הנתבע 4 הודה כי אין בידו להראות מה עשה הבנק בקשר אליהם (ר' עדותו בפ' ע' 48 ש' 19-22). מר ברזילי אישר, שכאשר נמצא שחתימת המושך בלתי תקינה, השיק חוזר בהערה: "חתימת המושך אינה בסדר, ללא היסב" (פ' ע' 38 ש' 1-2). אך על השיקים דנא לא צוין דבר בקשר עם אמיתות החתימה. ולהיפך: בהתראה ששלח הבנק לתובע לפי חוק שיקים ללא כיסוי, ביום 12.8.2007, מופיע שיק 994 כאחד השיקים שסורבו מחמת חוסר כיסוי (נספח י' לתצהיר התובע).

22.
הבנק התרשל כלפי התובע כאשר לא בדק את אמיתות החתימות ע"ג שני השקים שבת/1, אשר על פניהן נראות בלתי
תקינות. על חובתו של בנק כלפי לקוחו במישור זה ראו, למשל:
דנ"א 1740/91
בנק ברקליס-דיסקונט בע"מ נ' ש' פרוסט קוסטמן, יורשו של המנוח ד"ר א' כחולי
, פ"ד מז(5) 31.

23.
במישור הנזק: מחדל הבנק בקשר עם שני השיקים הנ"ל לא הסבה לתובע נזק ממשי. אמנם, נראה כי לפחות אחד מן השיקים שימש בסיס להגבלת החשבון (כעולה מהמסמך נספח י' לתצהיר התובע), ואולם התובע הודה כי שיק זה היה אך אחד מיני שיקים רבים (ס' 42-43 לתצהירו). ממילא אין להניח כי על בסיסם של שני השיקים הנ"ל קם ונפל דבר. יושם אל לב כי הבנק התריע בפני
התובע אודות ההגבלה הצפויה בחשבונו (נספח י' לתצהיר התובע). היה בכוחו של התובע לפנות אל הבנק בעקבות ההתראה ולהודיע כי החתימה על שיק 994 אינה חתימתו. בכך היה מקטין את נזקו. אין מחלוקת כי לא עשה כן.

24.
בכל הקשור להוצאות שהוציא התובע בהתנגדויות לביצוע שטר – המקום לדרשם הוא בהליכי ההתנגדויות עצמם. ככל שהתובע זכה בהתנגדויותיו, יש להניח כי שופה (או למצער דרש שיפוי) בגין הוצאותיו. בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור או כערכאה משלימה להליכים ולהחלטות שניתנו בערכאות משפט אחרות. מן הטעם הזה, אין גם מקום לפסוק לתובע את הסכום שנדרש לשלם מכח פסק הדין בת.א. (ת"א) 29201/08 (כב' הש' ע' מאור). יושם אל לב כי פסק הדין שם אישר הסכם פשרה שאליו הגיעו הצדדים (נספח א' לסיכומי התובע). אם התובע הסכים לשלם, מה לו עתה כי ילין?

25.
יחד עם זאת, אין לפטור את הבנק בלא כלום. הציפיה הסבירה של הלקוח היא כי הבנק יקפיד בפעולותיו וידייק בחיובי החשבון. המחדל שבאי בדיקת החתימות אינו עולה בקנה אחד עם בנקאות אחראית ומסורה. אני פוסקת כי
על הנתבע 3 לשלם לתובע, בגין עוגמת הנפש ובהתחשב בהיקף המחדל, סך של 5,000 ₪. בנוסף, ישלם שכ"ט עו"ד והוצאות התובע בהליך זה בסך 1,000 ₪.

26.
התביעה כנגד הנתבע 4 נדחית. הנתבע 4 לא פעל כלפי התובע בשמו, אלא בשם הבנק. לא הוכח כי נפל דופי בפעולותיו שלו. אין ליחס לו באופן אישי את אחריות הבנק למחדל של אי בדיקת החתימות על שני השיקים הנ"ל. בדחית תביעה זו איני עושה צו להוצאות, מחמת שהנתבעים 4-3 יוצגו במאוחד. נראה כי הגנת הנתבע 4 לא הצריכה עבודה או הוצאות החורגות מהגנת הנתבע 3.

27.
לסיכום: התביעות כנגד הנתבע 2 והנתבע 3 מתקבלות חלקית, וכמפורט לעיל. התביעה כנגד הנתבע 4 נדחית, ללא צו להוצאות.

ניתן היום,
ד' תשרי תשע"א, 12 ספטמבר 2010, בלשכתי בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 3967/07 יוסף חלבלי נ' רונן(זאבי) חזיזה, גרשון סיני, בנק דיסקונט ואח' (פורסם ב-ֽ 12/09/2010)