פסקי דין על ליאורה ספקטור | פסקי דין על יוסי פורת | פסקי דין על מישל אוחיון שירותי נאמנות | פסקי דין על ערן שינקביץ ואח' |

58068/06 א     12/09/2010




א 58068/06 ליאורה ספקטור נ' יוסי פורת, מישל אוחיון שירותי נאמנות בע"מ, ערן שינקביץ ואח'






בפני

כב' השופט מיכאל תמיר
תובעים

ליאורה ספקטור

ע"י ב"כ עו"ד אורן טננבוים
נגד
נתבעים

1.יוסי פורת

ע"י ב"כ עו"ד עופר מוטולה ועו"ד אורן מאור

2.מישל אוחיון שירותי נאמנות בע"מ

3.ערן שינקביץ
4.ליאור שינקביץ
פסק דין
פסק הדין ניתן בתביעה כספית אשר הוגשה על ידי התובעת כנגד הנתבעים בסך של 326,113 ₪.

כנטען בכתב התביעה, התובעת הינה דודתם של הנתבעים 3 ו-4, הנתבע 1 הינו עו"ד אשר ייצג את הנתבעים 3 ו-4 במסגרת סכסוך אשר התגלע בין הצדדים, הנתבעת 2 הינה חברה פרטית אשר דרכה הועברו כספים מהתובעת לידי הנתבעים 3 ו-4 וזאת בהמשך להסדר פשרה אליו הגיעו הצדדים בהתייחס לעסקת מקרקעין, נכס ברחוב דרזנר 47 בתל אביב והידוע גם כגוש 6628, חלקה 730/1 (להלן "הנכס"). על פי ההסדר הנ"ל היה על הנתבע 1 להשאיר סך של 250,000$ בנאמנות, ועל הנתבעים 3 ו-4 לשאת בכל המיסים אשר יחולו עליהם מכוח הדין לשם העברת הזכויות משמם לשם התובעת, כאשר הסכום יופקד בחשבון עד להמצאת אישור מס שבח להעברת הזכויות בהתאם.

כן עולה מכתב התביעה כי בהמשך להסדר הנ"ל, הוכן ייפוי כוח בלתי חוזר אשר נחתם על ידי הנתבעים 3 ו-4 המופנה אל הנתבע 1 ואל ב"כ התובעת דאז עו"ד לבונטין - ייפוי כוח המאפשר העברת הזכויות בנכס על שמה של התובעת. התובעת מתארת כיצד העבירה סכומים רבים לידיו של הנתבע 1 בנאמנות, ובסה"כ 337,500$ וזאת ישירות לחשבון הבנק של הנתבעת 2 בבנק הפועלים.

עוד נטען כי במהלך שנת 2005 ביקשה התובעת למכור את זכויותיה לצד ג', ועל כן ביקשה להעביר את זכויות הנתבעים 3 ו-4 בנכס על שמה, אולם לא ניתן היה להוציא אישור ללא הסדרת חוב למס שבח בסך של 370,000 ₪ אשר חל על הנתבע 3. התובעת הוסיפה וטענה כי הנתבע 3 לא שילם את חובו, והנתבע 1 אשר היה אמור להחזיק את הכספים בנאמנות (כ- 87,500$ ארה"ב) הודיע בהמשך לפנייה אליו כי כספי הנאמנות אינם.

לבסוף נטען בכתב התביעה כי התובעת פנתה בעצמה לרשויות מס שבח והגיעה להסדר שלפיו החוב יסולק כנגד תשלום 231,497 ₪ והיא אכן שילמה סכום זה ביום 31/5/2005. כן שילמה התובעת סך של 111,437.93 ₪ בהמשך לדרישת תשלום על-ידי המנהל כדמי היתר להוספת בניה שהתבצעה בטרם הרכישה למרות שהיה על הנתבעים 3 ו-4 לשלם 1/3 מאותו סכום, 37,156 ₪.

התובעת תבעה, אם כן, 231,497 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום ועד למועד הגשת התביעה, ובסה"כ 253,881 ₪, 37,156 ₪ הנ"ל בתוספת והפרשי הצמדה וריבית ובסה"כ 40,748 ₪, סך של 6,000 ₪ עבור שכ"ט עו"ד בגין טיפול בסוגיית מס השבח ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית סך כולל של 6,484 ₪, וכן סך של 25,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

הנתבע 1 הכחיש בכתב הגנתו כי נטל לכיסו כספי נאמנות כלשהם, וכן טען כי מדובר בסכסוך משפחתי וכי לא היה באף שלב של הסכסוך נאמן על כספיה של התובעת. עוד נטען בכתב ההגנה לשיהוי רב של 4 שנים מיום ביצוע התשלום על ידי התובעת ועד למעד הגשת התביעה בפועל.

בכתב ההגנה של הנתבע 1 נטען כי היה הסכם בוררות שעל פיו שמאי התבקש להכריע בין חילוקי הדעות השונים, כאשר היה על התובעת לשלם לנתבעים 3 ו- 4 1/3 משווי הדירה וכפי שיקבע על ידי השמאי המכריע. לאחר קבלת הכרעת השמאי שילמה התובעת בנוסף ל- 250,000$, סכום של 87,000$ נוספים אשר הועבר ע"י הנתבע 1 לנתבעים 3 ו-4 בקיזוז התחייבויות שונות שלגביהן ניתנו לנתבע 1 הוראות לשלם לצדדים שלישיים במישרין.

על-פי כתב ההגנה, הסכם הבוררות הוא הקובע כאשר אין לייחס כל משקל לניסיונות הפשרה והמו"מ אשר התנהל בין הצדדים, וכאשר אין בהסכם הבוררות דבר וחצי דבר אודות העברת כספים לידי הנתבע 1 או הנתבעים 3 ו-4 בנאמנות. הנתבע 1 טען בכתב הגנתו כי המכתב מיום 27/11/00 (נספח ב' לכתב התביעה) צורף כמסמך חלקי, וכי מדובר במכתב שנמסר במסגרת הליכי מו"מ כאשר הנתבע 1 הבהיר בצורה גלויה כי 250,000$ יועברו מיידית לידי הנתבעים 3 ו-4.

בהתייחס לתשלום המס, נטען כי מייד לאחר קבלת 337,500$ מאת התובעת הוגשו בקשות לפטור ממס שבח, כאשר הנתבע 4 קיבל פטור ואילו בקשת הנתבע 3 לפטור נדחתה שכן מכר נכס פחות מ- 4 שנים קודם לכן. כמו-כן מתאר הנתבע כיצד הנתבעים 3 ו-4 פנו לתובעת על מנת לקבל קבלות בגין השקעות בנכס, אך התובעת סירבה להמציא מסמכים ובכך מנעה את קבלת הערר במלואו. בכתב ההגנה הוכחש כי עניין העדר קבלת אישור לגבי הפטור על המס אכן עלול היה לסכל את עסקת התובעת אל מול צד ג'.

הנתבע 1 הוסיף וחזר על הטענה לפיה לא הייתה כל נאמנות כאשר התובעת הייתה מיוצגת על ידי עו"ד לאורך כל הדרך. לעניין התשלום למנהל נטען כי גם בהתייחס לכך לא קיימת טענה כלשהי לפיה הנתבע 1 החזיק כספים בנאמנות, ומדובר בתשלום שנעשה כחמש שנים לאחר שהדירה נמכרה לתובעת ועל כן על התובעת לשאת במלוא חיוב זה בעצמה.

בתיק בקשה למתן

פסק דין
כנגד הנתבע 3, וכן החלטה מיום 11/5/2007 שלפיה יש להגיש פסיקתא לחתימה.

במסגרת דיון ההוכחות אשר התקיים ביום 9/9/08 ובהמשך להסכמה חלקית של הצדדים, ניתנה החלטה שלפיה התביעה אשר הוגשה כנגד הנתבעת 2 תדחה ללא צו להוצאות.

התובעת ועו"ד עמיר לבונטין הגישו תצהירי עדות ראשית מטעם התובעת.
הנתבע 1 הגיש תצהיר עדות ראשית יחד עם תצהירו של מר משה ראובני.

התובעת חזרה והצהירה כי במסגרת עסקת מכירת הנכס הפקידה לידיו הנאמנות של הנתבע 1 את כספי התמורה והוא היה מצווה להחזיק בכספים הנ"ל בנאמנות ולהעבירם לידי המוכרים רק לאחר סילוק כל חובות המס, אולם בפועל הכספים הועברו לידי הנתבעים 3 ו-4 בטרם תשלום כל חובות המס בגין העסקה והתובעת נאלצה לשאת בתשלומי המס. המצהירה מפנה למכתבו של עו"ד עמיר לבונטין מיום 27/11/2000 אשר לדבריה משקף את הסכמות הצדדים לאחר דין ודברים ביניהם ומהווה הסכם לכל דבר ועניין. המצהירה מפנה בנוסף לייפוי הכוח הבלתי חוזר הנ"ל [נספחים ב ו-ג לתצהיר התובעת]. התובעת הוסיפה והצהירה כי הצדדים פעלו הלכה למעשה בהתאם להוראותיו של אותו הסכם, שכן הועברו כספים, נפתח חשבון נאמנות וכן הלאה.

עו"ד עמיר לבונטין הצהיר, בין השאר, כי על רקע המחלוקות שנוצרו והניסיונות להגיע להסדר, כאשר מר משה ראובני שאינו עורך דין ייצג את הנתבעים 3 ו-4, הודיעה לו התובעת במהלך המו"מ כי הגיעה להסכם עם הנתבעים שלפיו היא תרכוש את חלקם בנכס, תעביר להם באופן מיידי 250,000$, ימונו שמאים מטעמם לצורך קביעת שווי הנכס והיתרה תופקד בידי הנתבע 1 בנאמנות עד שיהיו לנתבעים אישורי מס כנדרש, ובעקבות זאת נוסח המכתב מיום 27/11/2000 הנ"ל והצדדים פעלו על פיו. עו"ד לבונטין הוסיף והצהיר כי למיטב זכרונו, הנתבעים חתמו על המכתב בשוליים וזה היה תנאי לקבלת הכספים. עו"ד לבונטין הוסיף ותיאר כיצד נערך הסכם בוררות, וכן מונו בורר ושמאים מכריעים. בסעיף 24 לתצהירו הצהיר עו"ד לבונטין כי על פי מיטב הבנתו ובעת שהטיפול בעניין אחר עבר לידי עו"ד אחר מטעם התובעת, אבד עותק המכתב נספח א' לתצהירו שהיה חתום על ידי הנתבעים 3 ו-4.

הנתבע 1 חזר על טענותיו כפי שפורטו בכתב ההגנה. הנתבע 1 הדגיש כי לא לקח כספים לכיסו שלא כדין וכי בשום שלב של הסכסוכים נשוא התובענה לא היה בחזקת נאמן על כספיה של התובעת ומעולם לא היה סיכום על כך. כן הוצהר כי הצדדים פעלו בניגוד מוחלט למתווה במכתב מיום 27/11/2000 הנ"ל. בהקשר זה נטען כי התובעת זנחה את טענתה שלפיה 250,000$ ששולמו הועברו בנאמנות, להבדיל מסכום ההשלמה, והיא אף העלתה טענות רבות שהינן בגדר הרחבת חזית אסורה.

הנתבע 1 הדגיש בתצהירו כי מעולם לא ייצג את התובעת אלא את הנתבעים 3 ו-4 בלבד וכי אין כל יריבות בינו לבין התובעת. כן הוצהר כי החשבון הספציפי שאליו הועברו הכספים אינו חשבון נאמנות ספציפי לצרכי עסקת המקרקעין, אלא לצורך הפקדת וניהול כל הכספים אשר יתקבלו לידי הנתבעים 3 ו-4 בגין צוואתו של מר אליהו ספקטור ז"ל וצוואת אמם המנוחה, ומפנה לעניין זה למכתבם של הנתבעים 3 ו-4 אליו, נספח ה' מיום 31/8/2000.

הנתבע 1 תיאר כיצד מונה מר משה ראובני מטעם הנתבעים 3 ו-4 על מנת לנהל את נכסיהם וחלקם בעיזבונות, וכיצד פנו אליו על מנת לייצג אותם בעת שעבד כעו"ד שכיר במשרד עו"ד מישל אוחיון ושות'. בסעיף 26 לתצהירו תיאר הנתבע 1 כיצד התובעת אשר הייתה בעלת ממון ואף התגוררה בנכס, הציעה לרכוש את חלקם של הנתבעים 3 ו-4 בנכס ובעקבות חששות כי תפונה מהדירה אגב הליכי פירוק שיתוף במקרקעין הציעה לשלם לנתבעים 1/3 מערך הדירה.

הנתבע 1 הוסיף ותיאר כי הצדדים התקשו להגיע להסכמה לגבי קביעת שווי הנכס, אולם לאחר מו"מ ארוך ומתיש הוסכם כי התובעת תשלם להם מיידית 250,000$, ולאחר מכן יגיעו להסכמה בנוגע להסכם בוררות, כאשר העברת 250,000$ הנ"ל היוו תנאי לחתימה על גבי הסכם בוררות.

הנתבע 1 מתייחס למכתבו של עו"ד לבונטין מיום 27/11/2000 הנ"ל (גם בסעיפים 31-33 לתצהירו) ולכך שהמכתב הנ"ל היה חלק מהמו"מ אשר התנהל במעמד הצדדים ובהמשך לטיוטות אשר הוחלפו בין הצדדים. כן נטען כי ניתן ללמוד שלא מדובר בהסדר מוסכם כיון שעולה מניסוחו כי לא מדובר בהסכם כלשהוא בין הצדדים ותוכנו סותר את המוסכם בהסכם הבוררות. הנתבע 1 מפנה לנספח ז' אשר צורף לתצהירו, מכתבו מיום 28/11/2000, אשר נשלח לעו"ד לבונטין מיד למחרת כאשר הוא מציין בצורה מפורשת כי יש להבהיר ולמרות שהדבר ברור לשני עורכי הדין כי הוא רשאי להעביר את הסכום הנ"ל שהוזכר בסעיף 1 ו-2 במכתב הנ"ל למרשיו לאלתר. הנתבע 1 אף הדגיש כי מייד עם קבלת אותו מכתב הועברה טיוטה של הסכם הבוררות. כן הוצהר כי בניגוד להצהרות של עו"ד לבונטין, לא המשיכו לפעול בהתאם למכתב, וכיומיים לאחר מכן אף כתב הנתבע 1 מכתב נוסף מיום 29/11/2000 ובו ניתנו הנחיות מפורשות כיצד להעביר את הסכום על מנת שיגיע לידי הנתבעים 3 ו-4 באמצעות הנתבע 1. כן נטען כי הצדדים המשיכו ופעלו בהתאם להוראות הסכם הבוררות, כאשר הסכום האחרון ששולם על סך 87,000$ שולם בהתאם להוראות בהסכם הבוררות בלבד.

כמו-כן הוצהר כי הסכם הבוררות הינו ההסכם היחיד, כאשר לא ניתן לפעול בהתאם להוראות המכתב והסכם הבוררות בו זמניות לנוכח סתירות בהם. לעניין המכתב עצמו הוצהר כי מדובר במכתב חד צדדי מטעם עורך הדין אשר הנתבעים 3 ו-4 לא חתמו עליו וכי צירפו את העמוד הראשון ללא העמוד השני. עוד נטען כי לו המכתב היה הסכם משלים להסכם הבוררות, אזי הסכם הבוררות היה מזכיר זאת וקובע כי הסכם הבוררות אינו גורע מההסכם מיום 27/11/2000.

הנתבע 1 חזר בתצהירו על טענותיו בנוגע לתשלום המס ופניית הנתבעים 3 ו-4 לתובעת לצורך קבלת מסמכים וקבלות בהתאם, פנייה שסורבה, וכן הצהיר כי העסקה היחידה אשר דווחה לרשויות המס הייתה זו של הסכם הבוררות ולא כל הסכם מקדים אחר. הנתבע 1 הוסיף והצהיר כי בחלוף 4 שנים פנה אליו ב"כ התובעת ושאל האם נותרו בידיו כספים בנאמנות, ולכך השיב לו באופן מיידי כי לא היו כספים כלשהם בנאמנות וכי לא היה כל הגיון להחזיק אצלו למשך 4 שנים כספים בנאמנות.

בתצהירו של הנתבע 1 הצהרות אף לעניין הנזק הנטען. לעניין זה טען הנתבע 1 כי אין לו אחריות כלשהי בנוגע לתשלום חוב מס השבח, וכל זאת כאשר פנה ולא קיבל מסמכים חיוניים לעניין זה. לעניין הנזק בעניין תשלום למינהל הוצהר כי גם אם יקבלו את טענת התובעת לפיה המכתב מיום 27/11/2000 הינו הסכם, אין כל זכר לגבי חוב למינהל ומכאן שמדובר בתביעה ללא כל בסיס. לעניין שכר הטרחה נטען כי לא צורפו ראיות כלשהן לכך, וכי מדובר בחיוב למינהל אשר אינו בא לידי ביטוי בהסכם כלשהו בין הצדדים.

כאמור לעיל, מר משה זיו ראובני הגיש תצהיר מטעם הנתבע 1 והצהיר כי הגב' מרים שינקביץ ז"ל מינתה אותו למנהל העסקים שלה לאחר מות הסב המנוח, אליהו ספקטור ז"ל, וכי הנתבעים 3 ו- 4 ביקשו ממנו המלצה לעו"ד והוא קישר בינם ובין הנתבע 1. מר ראובני הצהיר כי היה שותף למו"מ עם התובעת, והובהר לתובעת לא אחת כי הסכמתם של הנתבעים לחתימה על גבי הסכם בוררות ועל מכירת חלקם בנכס מותנית בקבלת כספים לידיהם במזומן במישרין וללא כל תנאי, וכך אף הוסכם בהסכם הבוררות תוך הפניה לסעיף 4 שבו. עוד הצהיר מר ראובני כי מעולם לא הוסכם על נאמנות, וכי האמור במכתבו של עו"ד לבונטין מיום 27/11/2000 מעולם לא היה מקובל עליו או מוסכם, כאשר הראיה הטובה ביותר הינה הוראות הפוכות שבהסכם הבוררות. מר ראובני הוסיף כי הפעם הראשונה ששמע על טענת הנאמנות הייתה בעת שהוגשה התביעה כנגד הנתבע 1.

המצהירים הנ"ל נחקרו במסגרת חקירה נגדית ובהמשך לכך הוגשו סיכומים בכתב, כאשר הצדדים חזרו על טענותיהם הנ"ל. התובעת על כך שנערך הסכם - אותו מכתב מיום 27/11/2000 - כאשר הוסכם לגבי מנגנון נאמנות, ואילו הנתבע 1 על כך שהמכתב הנ"ל היה חד צדדי, לא מוסכם ומעולם לא הייתה הסכמה כלשהי לגבי נאמנות, כאשר הוראות הסכם הבוררות הן המחייבות והמוסכמות בין הצדדים בלבד.

טענות הצדדים

הטענה המרכזית של התובעת הינה כי הצדדים ניהלו מו"מ, המכתב מיום 27/11/2000 שיקף את הסכמת הצדדים ומהווה הסכם תקף ומחייב, הצדדים פעלו בהתאם להסכם הנ"ל ומכאן שבעת שהנתבע 1 העביר את כל הסכומים שקיבל מידי התובעת לידי הנתבעים 3 ו-4, וביניהם כספים שאמורים היו לשמש לתשלום חובות מס שבח, הופר ההסכם על ידי הנתבע 1 על כל המשתמע מכך.

הטענה המרכזית של הנתבע 1 הינה כי ניהלו מו"מ והמכתב מיום 27/11/2000 לא מהווה הסכם מחייב אלא פנייה חד צדדית והצעה של ב"כ התובעת, כאשר ההסכם המחייב היחיד הינו הסכם הבוררות אשר נחתם בפועל על ידי הצדדים בתום המו"מ, בעוד אותו מכתב מהווה רק חלק מהמו"מ הנ"ל. כמו-כן הוכחש כי היה על הנתבע 1 להחזיק כספים כלשהם בנאמנות ונטען כי העביר את הכספים לידי הנתבעים 3 ו-4 כפי שהבהיר שיעשה בפועל.

יש אם כן לקבוע תחילה, האם אותו מכתב מיום 27/11/2000 (נספח א' לתצהיר התובעת) אכן מהווה הסכם הדדי לכל דבר ועניין.

טענות התובעת

ב"כ התובעת מפנה בסיכומיו לעדותו של עו"ד לבונטין בעמוד 22 לפרוטוקול שורות 9-24:

ב"כ התובעת מפנה לפתיח של אותו מכתב: "הריני לפרט את ההסכמה שנעשתה בין הגב' ליאורה טוכרמן לבין מרשיך, ה"ה ליאור וערן שינקביץ".

לעניין היות הנתבע 1 נאמן מוסכם לקבלת הכספים צוין בסעיף 2 למכתב הנ"ל כדלקמן:

"2. הסך הנ"ל יועבר לידיך הנאמנות, עבור מרשייך, מייד בהתקיים התנאים שלהלן:

2.1 תאשר בכתב שמרשייך הפקידו בידיך יפוי כוח בלתי חוזר להעברת כל זכויותיהם בבית שברחוב דרזנר 47 ת"א לשם מרשתי...יפוי כוח הנ"ל ימסר למרשתי במועד העברת יתרת התשלום בגין הבית לידיך הנאמנות כאמור בסע' 2.5 להלן.

2.2 מרשייך מתחייבים לשאת בכל המיסים שיחולו עליהם מכוח הדין, לשם העברת הזכויות בבית לשם מרשתי...

2.5 ... יופקד סכום ההפרש בידיך הנאמנות בתוך שבעה ימים ממועד הקביעה, והוא יועבר לידי מרשך מיד כשיהיה בידם אישור מס שבח להעברת הזכויות".

ב"כ התובעת טען בסיכומיו כי התובעת ועו"ד לבונטין העידו כי הנתבעים 3 ו-4 אכן חתמו על המכתב הנ"ל כתנאי לקבלת 250,000$ הראשונים. עוד נטען כי התובעת העבירה תוך 24 שעות את הסכום הנ"ל בהתאם לסעיף 1 למכתב הנ"ל. כן נטען כי הנתבעים 3 ו-4 חתמו על ייפוי הכוח בדיוק כפי שהוסכם בסעיף 2.5 למכתב הנ"ל.

ב"כ התובעת בסיכומיו למכתבו של עו"ד לבונטין לנתבע 1 מיום 28/1/2001 שבו הוא מציין כי "מרשיך חתמו על המסמכים לאור ההסכם שנעשה בין הצדדים, וכחלק ממנו, ובמיוחד על בסיס העבודה שעם חתימת ההסכם קיבלו מרשיך סכומים נכבדים ממרשתי, כמקדמה".

לטענתו של ב"כ התובעת, חיזוק נוסף לכך שהמכתב מיום 27/11/2000 הינו בגדר הסכם מכונן הוא כי יום לאחר קבלת המכתב, נשלחו העתקים של הצוואה וצו קיום הצוואה כמוסכם.

ב"כ התובעת מפנה בסיכומיו לאמור במכתבו של הנתבע 1 לעו"ד לבונטין בסמוך ולאחר קבלת המכתב מיום 27/11/2000, כאשר הוא רואה צורך בהבהרה בהמשך להסכם לכך שאין כל מניעה להעביר את ה- 250,000$ אשר הועברו לידיו לידי הנתבעים 3 ו-4 כדלקמן:

"אבקשך להודיעני מועד העברת הסכום כאמור בסעיף 1 – 2 למכתבך בנדון מיום 27/11/2000.
יש להבהיר, למרות שהדבר ברור לשנינו, כי הנני רשאי להעביר את הסכום הנ"ל למרשיי לאלתר".

בנוסף לכך נטען בסיכומי התובעת כי הנתבע 1 אף פנה לעו"ד לבונטין במכתב מיום 29/11/2000 ושם פירט את פרטי חשבון הנאמנות אותו פתחה חברת נאמנות באותו יום ממש, ולמחרת ניתן היה לראות לאחר העברת הכספים כיצד הכספים נקלטו לחשבון הנאמנות הנ"ל.

עוד נטען בסיכומי התובעת כי סעיף 2.5 במכתב הנ"ל קובע מנגנון נאמנות ברור שלפיו "חלק מתמורת רכישת זכויות במקרקעין לא משולמת ישירות לידי המוכר, אלא משולמת לידי בא כוח המוכר אשר משמש כנאמן, לטובת הרוכש – נאמן אשר מבטיח כי אותה יתרת תשלום לא תועבר לידי המוכר אלא רק בכפוף לכך שיהיה בידיו אישור מס שבח לשם העברת הזכויות".

ב"כ התובעת התייחס להסכם הבוררות וטען כי מדובר בהסכם משלים נוסף, כאשר חלק מהתנאים אשר נקבעו בהסכם הבוררות, כגון זהות השמאים, רק מצביע על כך כי המכתב מיום 27/11/2000 הינו הסכם לכל דבר ועניין.

בסיכומים נטען בנוסף כי הנתבע 1 התרשל בכך שהסתמך על הצהרת הנתבע 3 שלפיה הוא זכאי לפטור ממס שבח שכן לא מכר דירה מספר שנים קודם לכן, ועל כן העביר לידי הנתבע 3 כספים ולא השאיר אצלו כספים בנאמנות לצורך תשלום החוב בגין מס שבח.

בעמוד 27 לסיכומי התובעת התייחסות לכך שהייתה טרודה בסכסוך גירושין מבעלה לשעבר, ועל כן התברר לה רק בשנת 2005 כי לא שולם מס השבח על ידי הנתבע 3 וכי הנתבע 1 העביר את הכספים שלדעתה היו אמורים להיות מוחזקים בידיו בנאמנות.

טענות הנתבע 1

הנתבע 1 התייחס בסיכומיו לשאלה האם המכתב מיום 27/11/2000 שיקף את הסכמת הצדדים והינו אכן בגדר "הסכם מכונן" כפי שנטען על ידי התובע.

בסיכומי הנתבע 1 נטען כי לא מדובר בהסכם נדל"ן פשוט ומובהק שנחתם על ידי הצדדים. כן נטען כי התובעת התעלמה כליל מעדותו של מר משה ראובני אשר היה הרוח החיה מאחורי המו"מ שהתנהל בין הצדדים, ואשר העיד כי מעולם לא סוכם על מנגנון נאמנות כלשהו.

באי כוח הנתבע 1 הוסיפו וטענו בסיכומיהם כי בפני
בית המשפט 3 גרסאות שונות בנוגע לכספים שהיו אמורים להיות מוחזקים בנאמנות: (1) בכתב התביעה מדובר על כל הכספים לרבות הסך של 250,000$ ששולמו תחילה (2) בסעיף 27 לתצהירה של התובעת נטען לראשונה ובסתירה לכתב התביעה כי היה על הנתבע 1 להחזיק סך של 87,500$ בלבד בנאמנות. באי כוח הנתבע 1 מפנים לעניין זה גם לאמור בסעיף 15 לתצהירו של עו"ד לבונטין על כך שאת הסך של 250,000$ אכן היה צריך להעביר ישירות לנתבעים 3 ו-4, כאשר יתרת הסכום בסך של 87,500$ הנ"ל הוגדרה בתור "סכום הנאמנות" בלבד ו-(3) גרסה שלישית שלפיה היו הסכמות מחייבות בעל פה אשר לא באו לידי ביטוי במכתב מיום 27/11/2000 – "ככה אנחנו דיברנו וככה התנהלנו. היו גם דברים בעל פה" (עמוד 83, שורה 20). באי כוח הנתבע 1 הפנו גם לעדותה של התובעת בעמוד 84, שורות 16-18:
באי כוח הנתבע 1 מפנים לקטע נוסף אשר מעלה תהיות בקשר להיות המכתב מיום 27/11/2000 הסכם מכונן מחייב ומפנים לעדותה של התובעת בעמוד 96, שורות 17-24, ובעמוד 97 שורות 1-3:
עוד נטען תוך הפניה לעדות נוספת של התובעת כי מדובר בהסכמות בעל פה לאחר כתיבת המכתב מיום 27/11/2000 שלפיהן ה- 250,000$ אשר הועברו לידיו של הנתבע 1 בנאמנות ישוחררו, כאשר אין על כך תיעוד או אישור בכתב שכן מדובר בהסכמות בעל פה. (עמוד 104 מול ש' 10).

בנוסף לאמור לעיל, נטען בסיכומי באי כוח הנתבע 1 כי אין יריבות בין הנתבע 1 ובין התובעת שכן התובעת הייתה מיוצגת כל אותה עת על ידי עו"ד לבונטין, וזאת תוך הפניות לפסקי דין שונים אשר קבעו, בין השאר, כי עורך דין איננו חב חובת זהירות כלפי הצד שכנגד.

באי כוח הנתבעת הדגישו בסיכומיהם כי מעולם לא הייתה כל נאמנות, לא סוכם דבר על נאמנות בין הצדדים והחשבון שאליו הועברו הכספים לא היה חשבון נאמנות ספציפי של העסקה נשוא התיק, כאשר מן הראוי היה להסדיר קיומה של נאמנות בהסכם מכר כמקובל.

בסעיף 62 לסיכומי הנתבע 1 התייחסות לסיכום שאליו הגיעו הצדדים לעניין העסקה: התובעת תשלם לנתבעים 3 ו-4 לאלתר את הכספים אשר אינם שנויים במחלוקת בסך של 250,000$ על חשבון שווי הדירה והצדדים ימשיכו לנהל מו"מ על תנאי הסכם הבוררות שבו אמורים היו לקבוע את המנגנון לקביעת השווי הסופי של הדירה, כשהעברת הסך של 250,000$ הנ"ל סכום מהווה תנאי לחתימה על הסכם הבוררות. בעניין זה הופנה בית המשפט לעדותו של מר משה ראובני, שלפיה הבהיר זאת לתובעת, והוא חושב שהנתבעים 3 ו-4 אף הבהירו לתובעת כי לא יחתמו על הסכם בוררות ללא קבלת 250,000$ הנ"ל (עמוד 133 שורות 5-9).

בנוסף לטענות אשר פורטו לעיל נטען כי ניתן ללמוד כי המכתב מיום 27/11/2000 הנ"ל אינו הסכם מחייב שכן כבר במכתבו של הנתבע 1 מיום 28/11/2000 נשאל ב"כ התובעת דאז מתי יעבירו את הסכום אשר פורט בסעיף 1 ו-2 במכתב וכי "יש להבהיר, למרות שהדבר ברור לשנינו, כי הנני רשאי להעביר את הסכום הנ"ל למרשי לאלתר". באי כוח הנתבע 1 מפנים בנוסף בסיכומיהם לכך שאכן עלה בעדויות הצדדים לרבות עדותו של עו"ד לבונטין כי הוחלפו מספר טיוטות לעניין הסכם הבוררות באותה תקופה, כאשר הזכירו שם זהותם של השמאים ועוד פרטים נוספים (עמוד 24, שורות 8-11).

הנתבע 1 הוסיף וטען כי ה- 87,500$ שולמו כפועל יוצא מהסכם הבוררות, ובדומה ל-250,000$ הועברו על ידי הנתבע 1 במלואו לידי הנתבעים 3 ו-4, בקיזוז התחייבויות שונות על פי הוראותיהם של הנתבעים 3 ו-4.

הנתבע 1 מפנה בסיכומיו לסעיף 4 להסכם הבוררות, שם נקבע בצורה מפורשת ללא מנגנון נאמנות כי "צד ב' מתחייב לשלם לצד א' בהתאם לצוואה 1/3 משווי הדירה כפי שייקבע ע"י השמאי המכריע, במזומן ותוך 7 ימים ממסירת החלטתו לצדדים", ולא נקבע כפי שצוין במכתב הנ"ל כי הסכום יועבר לידי הנתבע 1 בנאמנות.

בסיכומי הנתבע 1 הפניה למכתב של עו"ד לבונטין מיום 28/1/01 ונטען כי עו"ד לבונטין אף אישר בכתב כי הסכם הבוררות ההסכם היחידי, שם ציין בסעיף 3 במכתבו הנ"ל כי "להזכירך, - בין הצדדים נערך הסכם בוררות, במסגרתו קיבלו מרשיך ממרשתי סכומים נכבדים, ובו נקבע במפורש (סע' 5.2 להסכם) כי היקף זכויותיהם של מרשך בנכס ברחוב גוטליב הינו במחלוקת, ויתברר בפני
הבורר", וכל זאת כאשר עו"ד לבונטין כלל לא הזכיר כי קיים הסכם אחר נוסף – אותו מכתב מיום 27/11/2000 הנ"ל.

לעניין החוב בגין מס השבח נטען בסיכומי הנתבע 1 כי עו"ד לבונטין היה מודע גם בשנת 2001 לכך שבקשתו של הנתבע 3 לקבל פטור ממס שבח נדחתה, וכך גם באשר להשגה אשר הוגשה על ההחלטה ובהמשך על הליכי ערר, אולם לא מצא לנכון לפנות אל ב"כ הנתבע 1 בפני
יה כלשהי אלא פנה אליו במהלך שנת 2005 לראשונה.

בהתייחס לטענה שלפיה היה הסכם, אותו מכתב מיום 27/11/2000, נטען כי מעולם לא חתמו על המכתב, התובעת לא הצליחה להמציא ולו צילום של אותו מכתב ועו"ד לבונטין אף העיד תחילה כי הוא אינו זוכר כל מכתב חתום: "אמת. אין לי את המסמך המקורי היום. לא ראיתי, לא זוכר אותו" (עמוד 18, שורה 12). לאחר מכן העיד כי הוא "בטוח שהיה הסכם חתום" אלא שהוא אישר כי אין בידיו המסמך המקורי. בהקשר זה נטען בסיכומים כי התובעת ומי מטעמה כלל לא פנתה לעורכי הדין הקודמים בניסיון לאתר את המסמך. כך בעמוד 80 מול שורות 1-17: "לא, חשבתי שזה חשוב, אבל אני לא אלך לחפש לכם. אבל אני ראיתי כזה מסמך".

באי כוח הנתבע 1 התייחסו להעברת הסכום בסך 87,500$ ונטען כי גם בעת שעו"ד לבונטין העביר אותו סכום לא הזכיר את המכתב מיום 27/11/2000 או היות הכספים מועברים לידי הנתבע 1 בנאמנות (ראה עדותו של עו"ד לבונטין לעניין זה בעמוד 61, שורה 1).

בהתייחס לחתימה על גבי ייפוי הכוח אשר הוזכר לעיל, נטען כי ייפוי הכוח נחתם במסגרת המו"מ על מנת לגלות רצינות במסגרת הדרישה לקבלת 250,000$ כתנאי לחתימה על גבי הסכם הבוררות.

באי כוח הנתבע 1 הוסיפו וטענו בסיכומיהם כי הדיווח לרשויות המס בגין מכירת הנכס התבסס אך ורק על הסכם הבוררות עצמו, שכן זהו המסמך היחיד אשר הוגש לרשויות המס כנדרש ובהתאם לסעיף 8 לחוק המקרקעין. כך ולאחר ששולמו סכום כולל של 337,500$ בהתאם להסכם הבוררות, חתמו הנתבעים 3 ו-4 על טופסי מש"ח ובקשות לפטור ממס שבח. כן עלה כי עו"ד לבונטין לא ידע לומר מהו אותו הסכם שדווח לרשויות המס בפועל, כאשר אכן ייתכן והסכם הבוררות היה ההסכם היחיד שצורף (עמוד 55, שורות 12-24 ועמוד 56, שורות 1-3):
לעניין הנתבעים 3 ו-4 עצמם, נטען בסיכומי הנתבע 1 כי התובעת לא רק שלא מצאה לנכון לזמן אותם כעדים בדיון, אלא אף לא מצאה לנכון לבקש

פסק דין
כנגדם עד שעשתה זאת לראשונה בסיכומיה, וזאת על אף שלא הוגש מטעמם כתב הגנה לתיק, לא הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעמם והם לא התייצבו לדיון ההוכחות.

לעניין הוכחת הנזק נטען כי התובעת כלל לא הוכיחה כי שילמה את החוב בגין מס השבח, וכן נטען כי בשל השיהוי הרב והגשת תביעה בחלוף 4 שנים מהמועד שבו הייתה אמורה להיות מוגשת, יש לייחס לתובעת רשלנות תורמת בגובה 100%. לעניין החוב למינהל נטען כי המכתב מיום 27/11/2000 כלל לא מזכיר זאת, ואף לא צורפה ראיה כלשהי כדי לתמוך בתביעה בגין שכר טרחת עו"ד וגם מטעמים אלו יש לדחות את התביעה תוך חיוב התובעת בהוצאות.
סיכומי תשובה

בסיכומי התשובה נטען, בין היתר, כי יש נפקות למכתב מיום 27/11/2000 שכן לא יעלה על הדעת כי יועברו למעלה ממיליון ₪ ללא הסכם בין הצדדים, ובהקשר זה לא יעלה על הדעת כי יעבירו ייפוי כוח בלתי חוזר להעברת נכס בשלב של מו"מ ללא הסכם ברור בין הצדדים. התובעת טענה בנוסף כי אין כל סתירה בהתייחס להעברת ה- 250,000$ בנאמנות או שלא בנאמנות, שכן מדובר ב- 250,000$ אשר הועברו לידי הנתבע 1 בנאמנות והכספים אכן הגיעו לחשבון נאמנות של הנתבע 1, אולם משנתקבל יפויי הכוח לידי עו"ד לבונטין יחד עם העתקי הצוואות, רשאי היה הנתבע 1 להעביר את הסכומים לידי הנתבעים 3 ו-4.

לעניין טענת הנתבע 1 שלפיה סעיף 4 להסכם הבוררות קבע כי יש להעביר 1/3 לידי הנתבעים 3 ו-4 ישירות, נטען בסיכומי התשובה כי הסכם הבוררות אינו קובע כי הסכום יועבר לידיהם ישירות שכן הניסוח "צד ב' מתחייב לשלם לצד א'" אינו שולל בהכרח תשלום באמצעות בא כוחם כפי שנעשה בפועל. לטענת ב"כ התובעת, העדר התייחסות לנאמנות בהסכם הבוררות אינו שולל בהכרח קיומו של מנגנון כזה בהסכם קודם, כאשר ברור היה כי הצדדים הגיעו להסכמות לפני הכנת הסכם הבוררות שכן הכספים הראשוניים הועברו בהתאם. לעניין זה נטען בנוסף, כי אין כל מקום לקבל את טענת הנתבע 1 לפיה ה- 250,000$ עברו לידי הנתבעים משום שהיה ברור לתובעת כי היא החזיקה בידיה מילוני ₪ של הנתבעים, בין השאר משום שאז היה מתייתר הצורך להכין הסכם בנוגע ל- 250,000$ הנ"ל וגם מדובר בטענה שלא הוכחה כלל. עוד הודגש בסיכומי התשובה כי עצם החתימה על גבי ההסכם אינה קובעת אם הוא תקף אלא הביצוע בפועל, שכן מיד לאחר כריתת ההסכם "המכונן" הועברו הכספים הנ"ל, והמצאת ייפוי הכוח הבלתי חוזר מוכיחה אף היא כי ההסכם "המכונן" מחייב. לעניין טענות הנתבע 1 בדבר העדר הוכחת כל נזק, נטען כי התובעת אכן צירפה קבלות שמהן ניתן ללמוד כי שילמה עבור מס השבח, והטענה שלפיה כביכול לא שילמה את המס לא נטענה מעולם והינה בגדר הרחבת חזית אסורה.
דיון

כפי שצוין לעיל, הטענה המרכזית של התובעת הינה כי הצדדים ניהלו מו"מ, המכתב מיום 27/11/2000 שיקף את הסכמת הצדדים ומהווה הסכם תקף ומחייב והצדדים פעלו בהתאם להסכם הנ"ל. מכאן שלטענת התובעת היה על הנתבע 1 להחזיק כספים שקיבל בנאמנות ולדאוג לתשלום סכומי המס שחלו על עסקת המכר, ובעת שהנתבע 1 העביר את כל הסכומים שקיבל מידי התובעת לידי הנתבעים 3 ו-4, וביניהם כספים שאמור היה לדאוג לשלם באמצעותם חובות למס שבח, הופר ההסכם על ידי הנתבע 1 עם כל המשתמע מכך.

ראיות וטענות הצדדים נפרשו לעיל במסגרת טענות הצדדים כנ"ל ולאורן דין התביעה להדחות.

התובעת לא הצליחה להוכיח כי בידיה עותק חתום ומאושר של אותו מכתב מיום 27/11/2000 הנ"ל. כן עלה כי התובעת יכולה הייתה לנסות ולברר האם אותו מכתב מהותי נמצא בידי אחד מבין עורכי הדין הנוספים אשר טיפלו בענייניה, אולם התובעת לא מצאה לנכון לעשות כן.

אל מול זאת, לפי עדותם של הנתבע 1 ומר משה ראובני לא הוסכם מנגנון כלשהו של נאמנות, ואותו מכתב מיום 27/11/2000 הינו מכתב חד צדדי בלבד וחלק ממו"מ אשר התנהל בין הצדדים.

עו"ד לבונטין הצהיר כי התובעת הודיעה לו מה סוכם בין הצדדים, ובעקבות זאת הכין את המכתב מיום 27/11/2000 הנ"ל. כן עלה כי הוא לא היה נוכח בעת סיכום הדברים, וגם הנתבע 1 לא היה נוכח באותו מעמד. בחקירתו הנגדית של עו"ד לבונטין עלה בנוסף כי "בני" מי שהיה בעלה של התובעת בזמנו נכח אף הוא בפגישה. ראה להלן עמוד 22, שורות 13-24.
אותו "בני" לא הוזמן להעיד לטובת התובעת במסגרת תיק זה.

יוצא, אם כן, כי בפני
נו מכתב אשר הנתבעים לא אישרו בחתימתם כי הוא אכן הסכם מחייב, כאשר מנסח המכתב לא היה נוכח בעת גיבוש ההסכמות הנטענות, ובפני
בית המשפט גרסת התובעת אל מול גרסת הנתבע 1 ומר משה ראובני ולא הוזמנו עדים נוספים כלשהן מטעם התובעת אשר יכלו "לשפוך אור" על הסוגיה שבפני
נו.

על רקע טען הנתבע 1 כי הסכם הבוררות הוא ההסכם החתום היחיד והמחייב, כאשר על פי הסכם זה והסכם זה בלבד הוגשו דיווחים לרשויות המס בגין עסקת המכר.
ב"הואיל" החמישי לאותו הסכם נקבע כי:

"הואיל: והצדדים הגיעו לידי הסכמה למסור את ההכרעה בחילוקי הודעתו שביניהם בקשר לדירה להכרעתו של שמאי מכריע כהגדרתו להלן, ולגבי שאר הנושאים אשר במחלוקת בענין העיזבון ולהכרעתו של בורר דן יחיד ומוסכם שימונה על ידם כמפורט בהסכם בוררות זה, על מנת שידון ויכריע באופן סופי בחילוקי הדעות ביניהם."

הסכם הבוררות אינו מזכיר ומייחס למכתב מיום 27/11/2000 כל מעמד של הסכם מכונן ומחייב.

במכתב מיום 27/11/2000 הנ"ל הערות ספציפיות בהמשך לקבלת טיוטה של הסכם הבוררות. כך נכתב בסעיף 3 באותו מכתב כי "במקביל ובאותו המועד ייחתם הסכם בוררות שהועבר לידי בשינויים כדלקמן".

ב"כ הנתבע 1 הפנו גם למכתבו של הנתבע 1 מיום 28/11/2000 אשר נשלח מיידית לידי ב"כ התובעת. באותו מכתב התייחסות מפורשת לסעיפים 1 ו-2 במכתב תוך דרישה לקבל מועד שבו יועבר הסכום אשר פורט שם, קרי ה- 250,000$. בסוף אותו מכתב התייחסות מפורשת לכך שלמרות שהכל ברור בין הצדדים, יש להבהיר כי הנתבע 1 רשאי להעביר את הסכום הנ"ל לאלתר לנתבעים 3 ו-4, בעוד במכתב מיום 27/11/2000 צוין כי מדובר בכספים אשר מועברים כולם לידי הנתבע 1 בנאמנות.

מהמכתב הנ"ל ניתן לראות כי היו הסכמות מחוץ למכתב, וכל זאת במקביל לשלב של חתימת הסכם בוררות בכתב. התובעת אף העידה, כאמור לעיל, כי היו הסכמות בעל פה אשר לא באות לידי ביטוי במכתב מיום 27/11/2000. אין חולק כי היו הסכמות בעל פה בין הצדדים בטרם סיום הכנת הסכם הבוררות וחתימת ההסכם הנ"ל. המחלוקת כאמור לעיל הינה האם הוסכם בין הצדדים כי הנתבע 1 יחזיק בכספים שקיבל בנאמנות. מהראיות שבפני
עלה בצורה ברורה כי בניגוד לאמור במכתב מיום 27/11/2000 כי ה- 250,000$ יועברו לידי הנתבע 1 בנאמנות, לא דובר בתשלום שבו היה על הנתבע 1 להחזיק בנאמנות.

אמנם שני התשלומים הופקדו לידי הנתבע 1 בחשבון נאמנות, אולם אין בכך כדי לקבוע שאכן הוסכם עוד לפני שיגור המכתב מיום 27/11/2000 כי על הנתבע 1 להחזיק ולשמור את הכספים בנאמנות. עורכי דין נוהגים להעביר כספים אשר מיועדים ללקוחותיהם בחשבונות נאמנות, וכך נעשה גם במקרה דנן, כאשר טענת הנתבע 1 שלפיה מדובר בחשבון נאמנות שלא היה ספציפי לעסקת המכר שבפני
נו לא נסתרה.

נכון למועד כתיבת המכתב מיום 27/11/2000 הנ"ל, הצדדים עדיין היו בהליך של מו"מ, לפחות בנוגע לגיבוש הסכם הבוררות, שהוא ההסכם היחיד שהוכח כי נחתם בכתב ואשר דווח לרשויות המס.
המכתב מיום 27/11/2000 נוסח על ידי ב"כ התובעת, ואין גם לשלול כי ייתכן והוכנסו המילים "לידיך הנאמנות", אף מקום שבו לא הוסכם כך בפועל, וכל זאת כאשר עלה כי הייתה זו התובעת אשר הודיעה לבא כוחה מה סוכם לדבריה בין הצדדים והוא היה נוכח באותה פגישה.

נותרים אנו, אם כן, עם גרסת התובעת אל מול גרסתם של הנתבע 1 ומר משה ראובני, כאשר הסך של 250,000$ אכן הועבר מצידה של התובעת לפני חתימת הסכם הבוררות והנתבע 1 העביר צוואה, צו קיום צוואה וטיוטת הסכם בוררות מתוקנת ואכן נחתם ייפוי כוח בלתי חוזר, אולם כאמור לעיל, בית המשפט איננו קובע כי לא היו הסכמות בין הצדדים, אלא שהיו הסכמות בעל פה ובכתב השונות מכלל התנאים אשר פורטו במכתב מיום 27/11/2000 הנ"ל, ומכאן שאין לקבוע כי האמור במכתב מיום 27/11/2000 הנ"ל שיקף את מלוא ההסכמות בין הצדדים.

נטען על ידי ב"כ הנתבע 1 בסיכומיהם כי הסכום של 250,000$ הנ"ל הועבר לידי הנתבע 1 עבור הנתבעים 3 ו-4 כיון שהם היו זקוקים לכסף ודובר בסכום אשר לא היה שנוי במחלוקת. חיזוק לעניין זה ניתן לראות במכתבו של הנתבע 1 מיום 11/10/2000 כי גם אז לא היה מקובל שהתובעת ובא כוחה יקבעו מה ישולם ומה לא ישולם כאשר היא התבקשה להעביר בטרם חתימה על הסכם הבוררות כל סכום אשר לגישתם אינו שנוי במחלוקת (סעיף 2 במכתב הנ"ל, "מן הראוי היה, אם פיכם ולבכם שווים הם, כי תעבירו לאלתר לידי הח"מ כל סכום אשר אף לגישתכם מגיע למרשי ולא לנהל "סחר סוסים" על ירושת המנוח אליהו ספקטור ז"ל"). בסעיף 5 לאותו מכתב צוין כי "כל יתר המחלוקות בין הצדדים, לרבות הסדרת החוב בגין המניות יוסדר במסגרת של בוררות כנדרש במכתבי מיום 4/10/2000."

לאור כל האמור לעיל, הנני קובע כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת התביעה ולכן דין התביעה להידחות.

בסיכומי התשובה של התובעת בקשה לחייב את הנתבע 1 בסכום התביעה בתוספת הוצאות ושכר טרחת עו"ד. בנוסף לכך התבקש בית המשפט "לתת דעתו ללשון הרע בה נקט הנתבע לכל אורך סיכומיו". בית המשפט אינו מוצא לנכון לנהל תביעה בתוך תביעה, כאשר בפני
בית המשפט סיכומים לעניין התביעה ואין לנתבע 1 זכות להשיב על טענות התובעת כעולה מסיכומי התשובה. אין בהחלטה זו כדי להביע עמדה כזו או אחרת לגבי טענות אלו.

על כן, ולאור האמור לעיל, הנני דוחה את התביעה שהוגשה כנגד הנתבע 1, ומחייב את התובעת לשלם לנתבע 1 סך של 25,000 ₪ + מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לגבי הנתבעים 3 ו- 4, בסיכומי התובעת התבקש בית המשפט ליתן

פסק דין
כנגדם, משלא הגישו כתבי הגנה בתיק, כאשר הנתבע 4 בחר שלא להיות מיוצג, והנתבע 3 היה מיוצג ואף קיבל אורכה להגשת כתב ההגנה, אך זה לא הוגש גם במועד הנדחה.

משלא הגישו הנתבעים 3 ו- 4 כתבי הגנה בתיק, לא התייצבו לדיון הוכחות ולא נטלו כל חלק בהגשת סיכומים, הנני מקבל את התביעה כנגדם במלואה, ומחייב את הנתבעים 3 ו- 4 יחד וכל אחד לחוד לשלם לתובעת סך של 326,113 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

כמו-כן הנני מחייב את כל אחד מהנתבעים 3 ו-4 בנפרד, לשלם לתובעת סך של 20,000 ₪ + מע"מ בגין שכר טרחת עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ד' תשרי תשע"א, 12 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו
ת"א 58068-06 ספקטור נ' פורת ואח'

1 מתוך 17








א בית משפט שלום 58068/06 ליאורה ספקטור נ' יוסי פורת, מישל אוחיון שירותי נאמנות בע"מ, ערן שינקביץ ואח' (פורסם ב-ֽ 12/09/2010)