פסקי דין על אבו מור מגדי | פסקי דין על אבו מור נאגי | פסקי דין על אבו מור מאגד | פסקי דין על אבו מור סאלמה |

3107/99 פ     23/03/2004




פ 3107/99 מדינת ישראל נ' אבו מור מגדי, אבו מור נאגי, אבו מור מאגד, אבו מור סאלמה




59
בתי המשפט
פ 003107/99
בית משפט השלום רחובות
23/03/2004
תאריך:
בפני
כבוד השופט גדעון ברק

מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
נגד
1 . אבו מור מגדי

2 . אבו מור נאגי

3 . אבו מור מאגד

4 . אבו מור סאלמה
הנאשמים

הכרעת-דין

1. א. הנאשמים, כולם, מואשמים בכך שביום 20.10.97 בשעה 16.00 או בסמוך לכך
באתר הבניה שבגבעת האהבה ברחובות (להלן: "האתר"), תקפו שלא כדין וללא הסכמה את מאיר גוזלן (להלן: "המתלונן") וחבלו בו חבלה חמורה בכך שהיכו בו בגופו ובידיו באמצעות מקלות, ברזלים, צינור ואבנים וגרמו לו לפציעה וחבלה חמורה שהתבטאה בפצע באורך 2 ס"מ בכף יד ימין וכן שבר בכף יד ימין.

ב. בשל המעשים הנ"ל הואשמו הנאשמים בחבלה חמורה - עבירה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") ובפציעה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 334 + 335 (א) (ו') ו-(2) לחוק.

2. א. הנאשמים לא הודו בעובדות כתב האישום, ברם לאחר כפירה זו הפסיקו
הנאשמים להתייצב לדיונים עד כי ביום 20.12.01 ביקשה התביעה להתלות הליכים עד לאיתורם.
ואכן, ביום האמור הותלו ההליכים נגד הנאשמים.
ב. לאחר איתור הנאשמים, הוגש ביום 14.2.02 כתב אישום מחודש והפעם נתבקשו הנאשמים לפרט כפירתם.
הנאשמים טענו כי בשעה האמורה בכתב האישום היו אמנם במקום אך לטענתם נמצאו שם משום שהם עובדים במקום. עוד נטען כי בזמן שהגיעו הנאשמים למקום הייתה משטרה, היו הרבה פועלים מעזה והמשטרה לקחה את כולם. הנאשמים עצמם - לטענתם - לא עשו כלום ולכן כפרו בעובדות כתב האישום.

ג. א) ביום 12.9.02 בו נקבע שמיעת ההוכחות - התייצבו 4 עדי תביעה, אך
הנאשמים לא התייצבו.
ביום 16.2.03 - יום שנקבע להוכחות - התייצבו הנאשם 1 - אבו מור מגדי
(להלן: "מגדי") ונאשם 3 - אבו מור מאגד
(להלן: "מאגד") ואילו הנאשם 2 - אבו מור נאגי
(להלן: "נאגי") והנאשם 4 - אבו מור סלאמה (להלן: "סלאמה") לא התייצבו משום שהיו בעזה ולא יכלו לצאת משם בשל העוצר.

ב) ב) על פי בקשת ב"כ התביעה, הופרד הדיון בין הנאשמים 1, 3 ובין הנאשמים 2, 4 ונשמעו ראיות התביעה בנוכחות מגדי ומאגד ובהעדר נאגי וסלאמה.

3. א. מטעם התביעה העידו 11 עדים והם: רפ"ק צביקה רוזנברג (להלן: "צביקה"),
השוטר אלי גודום (להלן: "אלי"), השוטר יורם סמואל (להלן: "יורם"), המתלונן, יהודה גוזלן, אחיו של המתלונן (להלן: "יהודה"), השוטר קבלאן רשדי (להלן: "רשדי"), דודו ג'ורג' - עובד בחברה י.ג. כאינסטלטור שעבד באתר (להלן: "ג'ורג'"), דוד אסייג - גם הוא עבד בחברה הנ"ל כאינסטלטור, שעבד באתר (להלן: "דוד"), השוטר גיל מרצ'י (להלן: "גיל"), סנ"צ יגאל חדד (להלן: "יגאל") והשוטר יחיאל דהן (להלן: "יחיאל").
ב. 3 נאשמים העדיפו לנצל את זכות השתיקה ולא להעיד בבית המשפט, למרות שבית המשפט הסביר לכ"א מהם משמעות שתיקתם.
מגדי הסכים להעיד ועדותו נשמעה (עמוד 50 לפרוטוקול).

4. א. א) למעשה, על פי העדויות ובמיוחד על פי עדותם של המתלונן, אחיו
יהודה, ג'ורג' ודוד ועל פי האמור בתעודה רפואית (ת/2) אין ספק כי המתלונן הותקף, הוכה ונזקק לטיפול רפואי.

ב) הנאשמים הודו כי בשעה האמורה בכתב האישום היו הם במקום - אם כי כופרים בביצוע המעשים המיוחסים להם בכתב האישום. לטענתם לא עשו כלום (עמוד 7 לפרוטוקול).

ג) מאחר והנאשמים 2, 3, 4 בחרו שלא להעיד, הרי שגירסתו של המתלונן לא נסתרה והיא אף נתמכת בעדויותיהם של יהודה, ג'ורג' ודוד.
עדים אלה היו במקום האירוע וכל אחד מהם ראה חלק מסוים מאותה תקיפה ובהתחבר העדויות יחדיו, כאשר אין גירסה נגדית של הנאשמים, הרי שאני מאמין לעדויותיהם ולתיאור שנתנו בבית המשפט.

ב. עם זאת, נשאלת השאלה, הגם שהנאשמים היו במקום - האם היו הם אלה שתקפו את המתלונן.
שאלה נוספת היא, האם זוהו הנאשמים או מי מהם כתוקפים את המתלונן.

5. א. לאחר שבחנתי את עדויותיהם של אלה שהיו במקום בעת התקיפה ושל אלה
שהגיעו למקום לאחר התקיפה, אני קובע כי הנאשמים כולם זוהו כאלה אשר ביצעו המעשים המיוחסים להם בכתב האישום - הכל כפי שיפורט להלן:
א) (1) הנאשמים עשו כל המאמצים להכחיש מעורבות במעשים
המיוחסים להם. הם הלכו בדרך ההכחשה עד כדי כך שגם הכחישו חתימתם על ההודעות במשטרה וגם לאחר שהובהר להם הכתוב בהודעה, הכחישו הם את הנאמר בהודעה וטענו שהם לא אמרו כך במשטרה.

(2) (2) הנאשמים או מי מהם אמנם חקרו בחקירה נגדית, אך שלושה מביניהם אף ביקשו שלא להעיד ולא למסור גירסתם בביהמ"ש.
היחיד שהעיד הוא מגדי, אשר ידע להסביר כי יתר הנאשמים לא מעידים כי הם לא זוכרים כלום (עמוד 56 לפרוטוקול, שורה 21).

ב) אי מסירת עדות אך מחזקת גירסת עדי התביעה ומאחר ואיני מאמין לנאשמים שהם לא אמרו את שנכתב על ידי השוטר בהודעותיהם במשטרה ומאחר ואינני מאמין להם שהם לא חתמו על ההודעות, הרי שהלכה פסוקה היא שגם שקרי נאשמים יש בהם כדי לתמוך בגירסת עדי התביעה.

6. א. עדי התביעה: צביקה, אלי, יורם, רושדי, גיל, יגאל ויחיאל הינם אנשי משטרה
שלא ראו התקיפה או את מהלכה, והגיעו למקום אחרי קריאה.
כל אחד מהם מפרט בעדותו את שראה ואת שמצא במקום והיו גם חלק מהעדים אשר התייחסו ספציפית לנאשם זה או אחר.

ב. תאוריהם של חלק מהעדים גם כוללים תיאורים בדבר מעורבות נאשם זה או אחר וכן יש בתאורים אלה כדי להצביע גם על זיהוי מי מהנאשמים בביצוע המעשים המיוחסים להם בכתב האישום.
7. להלן אפרט כ"א מהעדויות הנ"ל התומכים הן בזיהוי והן בתוצאות המעשים:
א. א) צביקה מעיד כי לאחר שהתקבלה הודעה על קטטה, יצא לשם יגאל
ויורם ולאחר מספר דקות שמע בקשר את יורם שמבקש סיוע.
בעקבות כך, יצא צביקה למקום יחד עם שוטרים נוספים.
כאשר צביקה הגיע לשם, הייתה עדיין התקהלות של אנשים, שמע קללות וצעקות והיו יגאל עם עוד מספר שוטרים.
כאשר צביקה הגיע למקום, הורה לו יגאל לעצור אחד החשודים - וכך נעצר מגדי והועבר לתחנה (עמוד 14 לפרוטוקול).
רשדי ערך את דו"ח המעצר של מגדי (ראה ת/3 וראה עמוד 24 לפרוטוקול, שורות 23-29).
רשדי ענה לשאלות מגדי ואמר שמגדי נעצר בשל תקיפה בנסיבות מחמירות. כמובן שרשדי לא ראה האירוע כי הוא הגיע לאחר האירוע (עמוד 25 לפרוטוקול).

ב) צביקה נשאל על ידי מגדי אם זכור לו מאיפה עצר אותו - אם בין אנשים או בתוך מכונית ועל כך השיב צביקה "לא זוכר".
(עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 3-4).

ג) לנאשם מאגד - לא היו שאלות.

ב. א) אלי העיד פעמיים:
פעם ביום 16.2.03 בנוכחות נאשמים 1, 3 (מגדי, מאגד) ופעם ביום 25.2.04 בנוכחות כל 4 הנאשמים.
אלי גבה הודעות ממאגד, מסלאמה ומנאגי.
לטענתו גבה ההודעות לאחר שהנאשמים הוזהרו, הם חתמו מרצונם הטוב והחופשי וגם חתם כחוקר.

ב) ב) בפני
מאגד הוצגה ההודעה והוא ציין, שהוא לא חתם על ההודעה.
גם לאחר שהוקראה בפני
ו תוכן ההודעה, גם אז ציין כי לא זוכר שאמר הדברים הרשומים בה (עמוד 15-16 לפרוטוקול).
ג) ג) גם סלאמה וגם נאגי החרו והחזיקו אחר מאגד וטענו שהם לא חתומים על גבי ההודעות שנגבו על ידי אלי (עמוד 48-49 לפרוטוקול).

ד) ד) אלי טען כי אמנם אין הוא זוכר פני הנחקרים, אך הוא לא חתם בשמם והם עצמם זוהו לפי תעודות זהות (עמוד 15 לפרוטוקול, שורה 29).

ג. א) יורם, שהיה ראש קבוצת סיור, מציין אף הוא את קבלת ההודעה על
קטטה בין בני מיעוטים לבין עובדי בניין.
יורם הגיע למקום עם יגאל ובהגיעם למקום פנה אליהם המתלונן, שידו נראתה שבורה וחבולה.
(עמוד 17 לפרוטוקול, שורות 6-8).
יורם הזמין מד"א דרך המוקד ובמקביל הגיע בחור בשם סבג, שטען שתקפו אותם במוטות ברזל וקרשים.
הפונים אל גיל הצביעו לכיוון המקום שבו לנו החשודים בתוך אתר הבנייה במבנה מעץ.
אחד החשודים היה נאג'י, שהיה עם מקל ביד, קרש ביד. גיל תפס ממנו המקל, סימן אותו והעביר אותו לחקירות (עמוד 17 לפרוטוקול, שורה 10-13).
יגאל תומך בגירסה זו ומציין כי ראה את נאג'י מרים מוט של את חפירה מהקרקע ויגאל מיד תפס לו המוט והודיע לנאגי שהוא מעוכב כחשוד בתקיפה.
(עמוד 36 לפרוטוקול, שורות 21-22, עמוד 38 לפרוטוקול, שורות 8-9 ועמוד 40 לפרוטוקול, שורות 11-13).
נאג'י טען בפני
גיל כי הוא הגיע בסוף.
מאחר והיו חשודים נוספים, הזמין גיל עוד כוחות על מנת שניתן יהיה להביאם לתחנת המשטרה (עמוד 17 לפרוטוקול, שורות 15-16).

ב) ב) למגדי ומאגד ניתנה אפשרות לחקור את גיל בחקירה נגדית, אך שניהם הצהירו שאין להם שאלות.
(עמוד 17 לפרוטוקול, שורות 18-22).
ג) ג) משכך, לא נסתרה עדותו של גיל.

ד. א) גיל עצר את מאגד וערך דו"ח מעצר (ת/4).
לדבריו, רשם את תגובת מאגד על גבי הדו"ח והנאמר ע"י מאגד הוא: "אני הרבצתי לו בגלל שהוא הרביץ עם קרש (עץ) מקל" (ראה גם דברי גיל בעמוד 34 לפרוטוקול, שורות 8-12).
מאגד מכחיש שהוא חתום על גבי הדו"ח, למרות שגיל מציין כי מאגד חתם שם (עמוד 34 לפרוטוקול, שורות 14-15).
גיל גם מציין כי זיהה את מאגד על פי ת.ז (עמוד 25 לפרוטוקול, שורות 2-5).

ב) ב) לשאלת מאגד, משיב גיל, כי הוא עצר את מאגד במקום וכך גם רשם את תגובתו על גבי הדו"ח (עמוד 35 לפרוטוקול, שורות 24-25).
גיל גם נשאל שאלה על ידי נאג'י, אך גם כאן חזר גיל על מה שכתב בדו"ח (עמוד 36 לפרוטוקול, שורות 2-4).

ה. א) יגאל מאשר דברי יורם, שהגיעו יחד למקום. כאשר הגיעו למקום פגשו
הם את יהודה, שהצביע על קבוצת אנשים וטען שהם תקפו בצורה חמורה את מאיר ויהודה גם ציין בפני
ו כי הייתה אווירה של התלהטות רוחות וחילופי האשמות במקום.
יגאל, לא יכול היה לזהות את נאג'י בבית המשפט - זאת לאור עבור הזמן (עמוד 36 לפרוטוקול, שורה 25-27), אך במקום זיהה אותו על פי תעודת זהות (עמוד 37 לפרוטוקול, שורות 4-5).

ב) ב) עוד מעיד יגאל כי נאג'י סרב לעלות לניידת וחבריו התקהלו סביבו וניסו למשוך אותו.
תוך כדי מאבק זה, ראה יגאל בחור צעיר כבן 30 שהוא פצוע בידו - יד שותתת דם ונפוחה באזור עצם האמה ופצוע זה הצביע לעבר האנשים שתקפו אותו.
אותו פצוע הצביע לעבר אדם שזוהה כסלאמה ואז יגאל הודיע גם לו שהוא מעוכב ודרש ממנו לעלות לניידת.
לאחר מכן, הצביע הפצוע על חשוד נוסף בשם מאגד וגם הוא עוכב.
(ראה עמוד 37 לפרוטוקול, שורות 6-11).
יגאל גם תפס באותו מעמד מוצגים ששימשו את התוקפים והם: מוט של את חפירה, מוט ברזל עגול וסכין יפנית (עמוד 37 לפרוטוקול, שורות 14-16).
יגאל ערך את המזכר (ת/5) בו ציין את התפוסים וגם ציין שמות עדים שהיו במקום: ג'ורג' ודוד.

ג) ג) יגאל נחקר על ידי כל הנאשמים:
(1) (1) לשאלותיו של מגדי חוזר ומאשר יגאל כי בהגיעו למקום פגש את יהודה ואת החשודים שאח"כ זוהו כנאג'י, מאגד וסלאמה והיה גם חשוד נוסף שנעצר (עמוד 38 לפרוטוקול, שורות 22-24).
יגאל, כמובן, הגיע לאחר התקיפה אך יהודה עדכן אותו בנעשה (עמוד 39 לפרוטוקול, שורות 1-6).
בהמשך ראה גם את מאיר - הפצוע וזה חיזק את דברי יהודה על השתלשלות העניינים ועל הקטטה שהייתה (עמוד 39 לפרוטוקול, שורות 12-14).
מגדי שאל את יגאל כיצד הוא כחשוד לא נזכר בדו"ח שלו ומוזכרים רק שלושה.
על כך, השיב יגאל כי אם נעצר על ידי שוטר אחר, לא יכול הוא לציין בדו"ח שלו פעולות שבוצעו על ידי שוטר אחר (עמוד 39 סיפא ועמוד 40 רישא לפרוטוקול).

(2) (2) לתשובותיו של נאג'י משיב יגאל כי הגיע לשטח אחרי התקיפה ומאיר כבר היה פצוע. לדברי יגאל, נמצא הפצוע באתר הבניה.
לשאלה כמה אנשים היו שם, משיב יגאל כי היו יותר משניים, הקבוצה של הנאשמים היא אותה קבוצה של 4 אנשים (עמוד 40 לפרוטוקול, שורות 16-21).
(3) (3) מאגד שאל את יגאל מדוע עצר אותו ועל כך משיב כי המותקף הצביע גם על אדם נוסף בשם מאגד שגם הוא הכה את המתלונן. מאגד נעצר בשטח האירוע (עמוד 40 לפרוטוקול, שורות 24-28).

(4) (4) סלאמה פונה אל יגאל בשאלה: כיצד זה נעצר אם הגיע אחרון לשטח בשעה 16.30 והיו שם כל מיני פועלים.
על כך, השיב יגאל כי יש להציג שאלה זו למותקף משום שהמותקף הוא זה שהצביע לעבר סלאמה כמכה (ראה עמוד 37 לפרוטוקול, שורות 9-10 ועמוד 41 לפרוטוקול, שורות 11-13).

ו. יחיאל הוזמן כגובה הודעתו של מג'די. לדברי יחיאל נגבתה הודעתו לאחר שהוזהר שהוא חשוד בתקיפה והחשוד - מג'די - חתם על האזהרה וגם בסוף ההודעה חתם.
ההודעה נגבתה מרצונו הטוב והחופשי (ראה ההודעה ת/7).
עד זה כלל לא נחקר על ידי אף נאשם.

8. א. העולה מעדויות השוטרים צביקה, אלי, יורם, רשדי, גיל, יגאל ויחיאל הוא
ששוטרים אלה לא ראו את האירוע עצמו, ברם השוטרים (למעט גובי ההודעות) הגיעו למקום כאשר עדיין נותרו שרידי התקיפה וכאשר עדיין הייתה שוררת אווירת התקיפה ובמקום הצביע יהודה והמתלונן על התוקפים ואלה נעצרו על ידי השוטרים שהיו במקום - הכל כמפורט בעדויות הנ"ל.

ב. א) כך ובאופן כזה תפס יורם את נאג'י כאשר הוא עדיין מחזיק מקל ביד,
קרש.
יורם תפס ממנו המקל, סימן אותו והעבירו לחקירות (עמוד 17 לפרוטוקול, שורות 10-13).

ב) ב) גם יגאל ראה את נאג'י מרים מהקרקע מוט של את חפירה ובעת שראה כך הודיע לו שהוא מעוכב כחשוד בתקיפה (עמוד 36 לפרוטוקול, שורות 21-22).

ג) ג) גיל עצר את מאגד וערך דו"ח מעצר.
בדו"ח המעצר ת/4 אף רשם גיל את תגובתו המיידית של מאגד (עמוד 34 לפרוטוקול, שורות 9-14).

ד) ד) יגאל עיכב את סלאמה ואת מאגד לאחר שהמתלונן הצביע עליהם כעל התוקפים.
(עמוד 37 לפרוטוקול, שורות 9-12).

ה) ה) צביקה עצר את מג'די בהוראת יגאל והועבר לתחנה (עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 21-22).

9. עדויות השוטרים הנ"ל יחד עם עדות המתלונן, עדויות יהודה, ג'ורג' ודוד - אך מחזקים הן את הראיות הנסיבתיות והן את העובדות שהועלו על ידי העדים ואשר לא נסתרו בדברי הנאשמים.

10. א. המתלונן מעיד כי ביום האירוע, היה הוא מנהל האתר והיו לו ביום ההוא 6
פועלים.
המתלונן, אשר ביקש לברר מי מלכלך בכניסה למחסן, נאמר לו שאולי זה השומרים.
המתלונן גם ביקש לברר מי השומרים ואז שמע מאן דהוא אומר לו "אני".
לאחר מכן, אותו שומר שאמר "אני" סימן למתלונן לבוא אליו.
המתלונן ירד אליו והחלו לדבר ולהתווכח. אחד דחף את השני ואז אותו שומר אמר למתלונן: "חכה חכה אני כבר חוזר" והלך. תוך כדי כך, אחד הפועלים ראה וקרא ליהודה (עמוד 18 לפרוטוקול, שורות 4-10).

ב. (1) בסוף היום, כאשר המתלונן הורה לפועליו להתחיל ולקבל הכלים, הגיעו
שני רכבים ומאחד הרכבים - טנדר סובארו - קפצו 6 אנשים מצוידים באלות, ברזלים ובאו בריצה אל המתלונן.
המתלונן הרים ברזל כדי להתגונן ומאשר כי כאשר הגיעו אליו השומרים הוא כבר החזיק מוט ברזל (עמוד 21 לפרוטוקול, שורות 1-2) ובזמן שהמתלונן מעיף לאחד את הקרש, מצד שני הנחיתו עליו קרש על ידו הימנית. התעופפו ברזלים, התחילו לזרוק לכיוון המתלונן ברזלים. כל פועל תפס אחד מאותם האנשים והרחיק אותם מהמתלונן.
יהודה הצליח להכניס את המתלונן למחסן - שם הצליחו לשמור עליו.
תוך כדי כך, חדר אחד מהשומרים ובידו סכין יפנית. המתלונן הצליח ביד אחת לקחת את הסכין מידיו והצליח לחנוק את מחזיק הסכין, אשר השתולל.
תוך כדי שהמתלונן חונק את בעל הסכין, נתן לו מחזיק הסכין ביס בצלעות.

(2) (2) המתלונן נשאל בעדותו בביהמ"ש, אם מזהה את השומרים והוא הצליח לזהות פחות או יותר את מג'די - לפי הסלסול בשיער - אך את מאגד לא זיהה.
מפאת עבור הזמן מאז האירוע - לא זכר ספציפית המתלונן (עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 2-5).
המתלונן גם נשאל אם אלה שהגיעו בפעם שניה היו אלה שהגיעו פעם ראשונה, ועל כך השיב כי הכל היה מבולבל, ממש תוקפני. אבנים וחתיכות ברזל שעפו לכיוונו. הייתה מהומה גדולה (עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 18-22).
מכל מקום, בהמשך עדותו לא היה המתלונן בטוח כי זיהה את מגדי, שכן לדבריו הוא לא יודע אם מגדי היה או שלא היה וזה לא נראה לו שמגדי הוא זה שרכב על האופניים (עמוד 20 לפרוטוקול, שורות 7-9).
ג. (1) המתלונן לא ידע לומר מי הוא זה שגרם לו שבר ביד. הוא גם לא ידע ולא
זכר את תאורו, אך זכר מי נתן לו הביס כי את זה הוא תפס.
מכל מקום, לדברי המתלונן נותן הביס לא היה מגדי ולא מאגד (עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 23-29).
המתלונן לא יכול היה לזהות את נותן הביס כי ביום שהעיד לא היו נוכחים כל הנאשמים.

(2) המתלונן נשאל ע"י מגדי, בחקירה נגדית, אם הוא מזהה שמגדי ומאגד היו מההתחלה ועל כך השיב כי, הוא לא יודע אם הם היו, אבל מוסיף שהיו כולם קבוצה, אך לא יכול להצביע על מגדי כזה שרכב על האופניים, אבל זה לא נראה לו שזה מגדי (עמוד 20 לפרוטוקול, שורות 6-9).

ד. בסופו של דבר, עולה מדברי המתלונן כי את מגדי לא יכול היה לזהות בצורה וודאית ומעדותו גם לא עולה בצורה המניחה את הדעת כי זיהה את מגדי בעוד שלגבי מאגד אומר המתלונן כי אותו - את מאגד - לא זיהה.
לא זיהה באולם, אך במקום הצביע המתלונן על אלו שהיכו אותו.

ה. א) יהודה אחיו של המתלונן, שמע צעקות ואז ראה את המתלונן מתווכח
עם שניים. כשירד לעברם, ראה שאחד מהם הספיק לעלות לבוטקה שלו והשני נסע על האופניים תוך שהוא צועק "חכה, תראה אתה מת היום" (עמוד 21 לפרוטוקול, שורות 27-30).
בהמשך מספר יהודה כי הגיע טנדר ממנו פרצו כמה חבר'ה עם מקלות, קילשונים וטוריות.
לא שאלו כלום, הצביעו לעבר המתלונן והם כולם רצו והתנפלו עליו.
יהודה תפס אחד עם המקל שלו, ויחד עם המתלונן ועוד שני פועלים ניסו לעצור בעדם מלהתנפל על המתלונן (עמוד 22 לפרוטוקול, שורות 6-13).
ב) (1) המתלונן ברח מאחורי הבניין והם רצו אחריו. יהודה תפס
שניים ומנע מהם מלהתקרב למתלונן.
כאשר יהודה עזב את אלה שאחז בהם, הלך לראות את המתלונן ומצא אותו עם יד פגועה כאשר שני האחים הקטנים ששמרו בשטח, אחד קופץ עליו ונושך אותו בבטן והשני זורק עליו בלוקים וברזלים וכל מה שהיה לידו.
יהודה זיהה את מגדי ואת השני לא זיהה (עמוד 22 לפרוטוקול, שורה 31).
לדברי יהודה, החזיק מגדי קרש ויהודה התחנן בפני
ו שיירגע ומגדי השיב לו שהיום המתלונן ימות (עמוד 23 לפרוטוקול, שורה 4).

(2) לחקירה הנגדית של מגדי משיב יהודה כי הוא תפס את מגדי כשהיה לו - למגדי - ברזל ביד.
יהודה גם נחקר על ידי מאגד, אך לא עלה מחקירה זו שיהודה זיהה את מאגד כזה שתקף.

ו. א) ג'ורג' עבד באתר ביום האירוע. שמע צעקות וירד למטה ואז ראה את
המתלונן מקבל מכות.
לדבריו, היה זה בסוף היום כאשר ירדו חברים מרכב עם ברזלים, בלוקים שלקחו מהאתר והחלו להתנפל על המתלונן. המתלונן חטף מוט ברזל על היד. המתלונן תפס מישהו וגם ג'ורג' תפס מישהו כדי להרגיע (עמוד 25 לפרוטוקול).
את המתלונן בסופו של דבר הכניסו לחדר וגם שניים מהחברים נכנסו לחדר וגם שם היה מכות. לדבריו קיבל המתלונן מכה וגם נשיכה (עמוד 26 לפרוטוקול, שורות 1-2).
ב) ב) ג'ורג' לא יכול היה לומר מי נתן למתלונן המכה.
את הנאשמים מגדי ומאגד שישבו באולם לא זכר (עמוד 26 לפרוטוקול, שורות 7-8). שני נאשמים נוספים לא היו באותו יום באולם ביהמ"ש, לכן לא יכול היה ג'ורג' להתייחס לשאלת הזיהוי מתוך 4 נאשמים.

ג) (1) ג'ורג' נחקר על ידי מגדי ובחקירתו אומר ג'ורג' כי ראה אחד
השומרים בא עם מוט ברזל על המתלונן והמתלונן גם הלך לכיון האחר לקחת ברזל (עמוד 27 לפרוטוקול, שורות 1-3).

(2) (2) לשאלותיו של מאגד עונה ג'ורג' כי לא זוכר עם מי מבין שני השומרים היה וויכוח.
השניים שהיו לא נמצאים כאן.
עוד אמר ג'ורג' כי אחד מהשניים הרים ברזל, אך הוא לא יודע מי זה (עמוד 28 לפרוטוקול, שורות 2-7).

(3) (3) לשאלת ביהמ"ש אומר ג'ורג' כי מי שנסע על האופניים איננו אחד מהשניים שהיו באולם, קרי לא מגדי ולא מאגד וגם הוסיף כי אף אחד משניים אלו לא בא עם מוט ברזל.
(עמוד 28 לפרוטוקול, שורות 15-19).

ז. א) דוד, עבד בזמנו באתר.
עד זה מעיד כי ראה את המתלונן מתווכח עם אחר, אחד מחזיק בשני. הפרידו ביניהם וכאשר ביקשו מהשומר להירגע, אמר השומר שיזמין את חבריו ויראו מה יהיה להם.
אחרי כמה דקות הגיע רכב ממנו ירדו 5-6 אנשים עם אלות ביד וברזלים, נכנסו לבניין.
עדות זו תומכת בעדות המתלונן.
דוד הצליח להחזיק באחד, שנראה הכי מבוגר ביניהם וביקש ממנו לעצור את חבריו או אחיו.
שניים רצו לחדר בו היה המתלונן כשאלות בידיהם. לאחד היה ברזל ותקף את המתלונן. המתלונן הרים את ידו כדי להגן על פניו והיד נשברה לו.

ב) דוד לא יכול היה לזהות מי מבין השניים שהיו באולם (מגדי או מאגד) נתן למתלונן המכה.
בהמשך אומר, שהוא חושב שהוא נראה כמו מאגד, עם קצת שיער (עמוד 29 לפרוטוקול).
יש לציין גם כאן כי בעת שהעיד היו רק שניים מהנאשמים נוכחים ואילו שניים, היו חסרים.

ג) ג) העד נחקר על ידי מגדי ועל ידי מאגד.
בחקירתו של מגדי ושל מאגד לא עלתה שאלת הזיהוי, אלא שהיו שאלות כלליות על מה באמת ראה העד.

11. א. מארבעת הנאשמים, העיד רק מגדי ואילו יתר הנאשמים החליטו, כאמור
להכחיש הכל, החליטו שלא להעיד ואפילו הכחישו תוכן ההודעות שמסרו וחתימותיהם על מסמכי תביעה שהוגשו.

ב. מגדי מעיד לא רק בשמו, אלא לקח על עצמו גם להיות מליץ יושר של הנאשמים האחרים ודיבר בשמם.
וכך ציין מגדי "אנחנו לא היינו מעורבים במקרה בכלל".
הוא אמנם העיד גם בשמו הוא ואמר שלא היה מעורב במקרה (עמוד 50 לפרוטוקול, שורות 7-10).

ג. בתחילת הדיון הצהירו הנאשמים כי הם עובדים שם (עמוד 7 לפרוטוקול, שורה 7) ברם, בעדותו אומר לנו מגדי כי לא עבדו כולם אלא היה שומר אחד - עבד רק אחד (עמוד 50 לפרוטוקול, שורות 16-17) ומי מכל האחים עבד? דווקא זה שאיננו בין הארבעה שבכתב האישום?! (עמוד 50 לפרוטוקול, שורות 18-19, עמוד 51 לפרוטוקול, שורות 26-29).
ד. מאגדי אשר מעיד שאין לו שום קשר נשאל מה בכל זאת עשה שם.
על כך משיב: כששמע שבאה משטרה, הלך, ראה משטרה ואספו את כל האחים. איפה בדיוק היה מגדי כששמע שבאה משטרה? איך הגיע למקום - אם לא עבד שם? (עמוד 50 לפרוטוקול, שורות 22-23).

ה. מגדי אומר בהודעה במשטרה כי הוא נהג בטנדר של חברת השמירה והסיע את כל האחים לעבודה - לשמירה (ת/7, שורות 8-10).
ברם בביהמ"ש מכחיש גם אמירה זו וטוען כי לא הסיע את אחיו (עמוד 50 לפרוטוקול, שורות 14-15).

הוביל את אחיו לעבודה בשמירה - אך בעדות בביהמ"ש טוען כי האחים לא עבדו בשמירה אלא רק שומר אחד (עמוד 50 לפרוטוקול, שורה 17).
למרות שהתובע מזכיר לעד את שאמר במשטרה על כי הסיע את כל אחיו - מכחיש העד שהוא אמר כך במשטרה (עמוד 50 לפרוטוקול, שורות 24-26).
בהודעה במשטרה העיד מגדי כי נהג בטנדר של חברת השמירה, אך בביהמ"ש הכחיש אמירה זו וטען שזה טנדר שלו פרטי (עמוד 50 לפרוטוקול, שורות 27-28).
גם הפעם הצהיר בביהמ"ש כי לא כך אמר במשטרה (עמוד 50 לפרוטוקול, שורות 27-30).

ו. (1) מגדי גם מתחכם בתשובותיו ומנסה לא רק להרחיק עצמו מהמקום
ומהאירוע, אלא מנסה גם להרחיק את הנאשמים האחרים, כאשר לדבריו למעט חאלד (שאיננו בין הנאשמים) לא היו שם האחרים.
את סלאמה לא ראה שם, אלא רק בתחנת המשטרה!
כאשר הוצגה לו סיטואציה שתאר מאגד, אמר מגדי כי הוא לא זוכר כלום כי זה סיפור לפני 7 שנים, אך בהמשך אומר שזוכר טוב מאד וכאשר נשאל איך זוכר טוב מאד כאשר קודם אמר לא זוכר, השיב: "בגלל השוטרים. הם לא זוכרים" (עמוד 52 לפרוטוקול, שורות 1-14).

(2) (2) לא רק את סלאמה ראה רק במשטרה, אלא שאת כל האחים ראה רק במשטרה (עמוד 52 לפרוטוקול, שורות 24-25).

12. א. הודעתו של מגדי היא עדות מתחמקת, מתחכמת ובלתי אמינה.
עדותו לא עקבית ומנסה להסתיר, ללא הצלחה עובדות אמיתיות, עובדת היותו במקום ואת מעורבותו באירוע.

ב. ב. עדויות התביעה מתארות מצב שהיה בשטח והשוטרים למדו במקום ומיד לאחר המעשים מה באמת ארע ובשעה שהגיעו קרוב לאירוע והיות והמעורבים באירוע היו עוד במקום הרי שיכול היה המתלונן וגם יהודה לזהות את התוקפים.

ג. ג. התנהגות הנאשמים ביום האירוע ובזמן האירוע, כפי שנראתה על ידי הנוכחים במקום, נוכחותם של הנאשמים בצוותא חדא, אינה מותירה מקום לספק כי פעלו בצוותא חדא ומהות פעולתם מתחייבת גם מהקשר המשפחתי ביניהם ומשקריהם של הנאשמים ומהעדר גירסה בבית המשפט של נאשמים 2, 3, 4.

13. לפיכך ולאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בהכרעת הדין - אני קובע כי התביעה הוכיחה את העובדות שבכתב האישום ואת העבירות המיוחסות לנאשמים ולכן אני מחליט להרשיע כל אחד מהנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

ניתנה היום א' בניסן, תשס"ד (23 במרץ 2004) במעמד ב"כ המאשימה - עו"ד ארד טל ובנוכחות הנאשמים בעצמם.
ברק גדעון - שופט
ב"כ המאשימה:
הנאשמים הורשעו לאחר ניהול ראיות בתיק חמור של עבירת אלימות, חבלה חמורה ופציעה בנסיבות מחמירות. הנאשם 1 יליד 73' ללא הרשעות קודמות. הנאשם 2 יליד 76' ללא הרשעות קודמות, הנאשם 3 יליד 71' ללא הרשעות קודמות. הנאשם 4 יליד 77' ובעברו הרשעה אחת קודמת משנת 99', בגין עבירות מאוגוסט 97' של נהיגה ללא רשיון, קבלת דבר במרמה.
מגיש גליון הרשעות קודמות לגבי הנאשם 4 - ת/10.

הנאשם 4:
מאשר את ההרשעות.

ב"כ המאשימה:
העבירה היא מאוקטובר 97' אך ניתן בהחלט לומר שלא צריך לבוא אל התביעה לעניין הדחיות הרבות, כפי שבית המשפט פרט, היו דחיות לא מעטות בתיק, הן בגלל אי התייצבות נאשמים, הן בגלל נסיון ניהול התיק מצד הנאשמים בכל מיני דרכים שגרמו לדחיות ולכן אנו סבורים שחלוף הזמן אינו נסיבה לקולא בתיק זה.
מדובר בארוע שהחל בהערות מילוליות בין המתלונן לבין אחד הנאשמים, כאשר בסופו של יום, הגיעו כל הנאשמים ועשו במתלונן שפטים כמפורט בכתב האישום. ניתן להתרשם מהפציעה שנגרמה למתלונן, חוץ מפצע נגרם לו שבר בכף יד ימין. אנו סבורים שבנסיבות העניין, מדיניות ענישה ראויה היא מדיניות של מיצוי הדין, לא צריך לשכוח שמדובר בתקיפה צוותא חדא, מלבד התקיפה שבמהותה היא חמורה, גם התקיפה נעשתה צוותא חדא על ידי ארבעת הנאשמים וגם אם רק אחד מהם הוא זה שחבט במתלונן באמצעות קרש, הרי שיש בהתנהגותם של האחרים כדי לסייע באותו מעמד ולסייע למעשה.
התביעה לקחה בחשבון גם את העובדה שלשלושת הנאשמים הראשונים 1, 2, 3 אין הרשעות קודמות ולנאשם 4, ההרשעה היא ישנה ולא קשורה מבחינה מהותית לתיק הזה.
לכן, תהיה מוכנה התביעה בנסיבות אלה, לשקול מאסר בדרך של עבודות שירות, בנוסף נבקש להטיל על הנאשמים קנס ופיצוי למתלונן.
יצויין שיש מספר הפקדות בתיק ואין התנגדות מצד התביעה לקזז את כספי ההפקדות כנגד קנס ופיצוי למתלונן.
בנוסף, נעתור למאסר על תנאי שיחול על העבירות בהן הורשעו לרבות כל עבירת אלימות. אנו סבורים שבאיזון שבין עתירה לעבודות שירות או למאסר בפועל שאפשר להמירו בעבודות שירות, לבין חומרת העבירה, יש מקום לקנוס ולהטיל פיצוי וגם להטיל מאסר על תנאי מכביד.
לולא היה מדובר בנאשמים נעדרי עבר פלילי וחלוף הזמן שעומד לפתחם של הנאשמים אך בכל זאת לקחנו אותו בחשבון, היינו עותרים למאסר בפועל.
אבקש צו להשמדת מוצגים.

הנאשם 1:
אנו מסכימים לקנס או על תנאי. אין לנו תיקים פליליים.
אנחנו מסתפקים בקנס, למרות שלא מגיע לנו.
אנחנו כולנו עובדים, אנחנו לא יכולים לעבוד עבודות שירות.

הנאשם 2-4:
אנו מצטרפים לדברי הנאשם 1.

גזר - דין
אכן העבירות שביצעו הנאשמים הן עבירות חמורות, עבירות שמצביעות על מעשי בריונות על ידי תקיפת אדם בצוותא חדא על ידי ארבעה אחים, שהם הנאשמים בתיק זה.
לכן, בנסיבות אלה, ולאור התוצאה - הפגיעה שנגרמה למתלונן - אכן היה מקום להשית על כל אחד מהנאשמים עונשי מאסר בפועל לתקופה ארוכה.
יחד עם זאת, אני מתחשב בעובדות שלנאשמים 1, 2, 3 אין הרשעות קודמות ואין להם עבר פלילי כלל ואילו לנאשם 4 ישנה הרשעה אחת, אך גם הרשעה זו איננה מסוג העבירות שבהן הורשעו בתיק זה.
כמו כן, אני מתחשב בעובדה שהארוע ארע בשנת 97' ואילו כתב האישום הוגש כשנתיים לאחר הארוע.
לאחר ששקלתי את כל הנסיבות, אני גוזר על כל אחד מהנאשמים את העונשים הבאים:
א. בהתחשב בעובדה שלנאשמים אין עבר פלילי, אני גוזר על כל אחד מהם 8 חודשי מאסר אולם הנאשמים לא ישאו בעונש זה אלא אם תוך 3 שנים מהיום יעברו על אחת העבירות שבהן הורשעו בתיק זה או על עבירת אלימות כלשהיא.
ב. אני גוזר על כל אחד מהנאשמים קנס כספי בסך 4,000 ₪ או חודשיים מאסר תמורתו.
ג. כל סכום שהופקד על ידי מי מהנאשמים יגבה על חשבון הקנס הנ"ל ויתרת הקנס תשולם על ידי כל אחד מהנאשמים תוך 7 ימים מהיום.
לא ישולם הקנס במועד, ישא כל סכום שלא שולם קנס פיגורים וריבית בהתאם לחוק.
ד. שקלתי את בקשת ב"כ התביעה לגבי הטלת עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות.
לאור הנסיבות, החלטתי להסתפק בעונש שהושת על הנאשמים כפי שציינתי לעיל.
באשר לפיצוי שיש להשית על הנאשמים לשלם למתלונן, הרי לאור תוצאת הפגיעה, לא אוכל לאמוד את סכום הפיצוי ואם סבור המתלונן שיש מקום לתבוע לקבלת פיצוי, רשאי הוא להגיש תביעה בגין כך.
ה. להשמיד המוצגים כמבוקש.
ו. מאחר והמשפט הסתיים, אני מבטל את צווי ההבאה.

לנאשמים זכות ערעור תוך 45 ימים מהיום.
ניתן היום א' בניסן, תשס"ד (23 במרץ 2004) במעמד הצדדים.

ברק גדעון - שופט

003107/99פ 133 - אביבה חיה פינטו/דקלה בן









פ בית משפט שלום 3107/99 מדינת ישראל נ' אבו מור מגדי, אבו מור נאגי, אבו מור מאגד, אבו מור סאלמה (פורסם ב-ֽ 23/03/2004)