פסקי דין על עליזה בן אלישע | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

535/09 עבל     15/09/2010




עבל 535/09 עליזה בן אלישע נ' המוסד לביטוח לאומי





עליזה בן אלישע
המערערת
-

המוסד לביטוח לאומי

המשיב

בפני
: השופט יגאל פליטמן
, השופטת ורדה וירט ליבנה
, השופטת רונית רוזנפלד

נציג עובדים, מר אלי וייץ, נציג מעבידים מר אבי ברק

בשם המערערת – עו"ד שמחי וכניס

בשם המשיב – עו"ד מיכל מזוז


פסק דין

השופטת רונית רוזנפלד

פתח דבר
1. תביעת המערערת לתשלום דמי לידה נדחתה על ידי בית הדין האזורי בנצרת (השופטת עידית איצקוביץ ונציגי הציבור מר יוסף לוי ומר מוני סגל; בל 2974/08). בית הדין האזורי קבע כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין המערערת לבין בעלה, שהוא בעלים של מלונית "נופש הרימון" שבטבריה (להלן- בית המלון). על קביעת בית הדין האזורי כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין המערערת לבין בעלה, וכפועל יוצא מכך, דחיית התביעה לדמי לידה, סב הערעור שלפנינו.

2. התשתית העובדתית הרלוונטית, כפי שעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי היא כדלקמן:
2.1 בית המלון שבבעלות בעלה של המערערת (להלן- הבעל) נפתח בשנת 2005. בעת שנפתח הוא היה בן שתי קומות והיו בו 9 חדרים. לאחר מכן הוספה לבית המלון קומה, וכעת הוא מונה 13 חדרים. מאז חודש מאי 2007, ולמעט החודשים אוקטובר 2007 ועד דצמבר 2007, מדווחת המערערת כעובדת המלון, מונפקים עבורה תלושי שכר, ומשולמים בעדה דמי ביטוח למוסד לביטוח לאומי, על פי משכורת חודשית של 3,000 ש"ח.
2.2. לפי קביעת בית הדין האזורי, אין חולק כי מאז שנפתח, מבצעת המערערת עבודה בבית המלון. בית הדין קבע כי "אנו מאמינים כי התובעת עבדה בפועל בעסק של בעלה מאז הקמתו. היא הקדישה לעבודה במלון את מיטב מאמציה ושעות העבודה היו בהתאם לצורך בהתאם למספר האורחים שהיו במלון". על פי המפורט בתצהיר המערערת היא בצעה עבודות ניקיון, סידור חדרים, שירותי כביסה וטיפול ברכישות שוטפות.
2.3. בחודשים אוקטובר 2007 עד דצמבר 2007, בעת שלא דווחה כעובדת המלון של בעלה, עבדה המערערת כעוזרת טבח במלון חן .
2.4. המערערת ילדה בחודש אפריל 2008 את ילדה השלישי. תביעתה לתשלום דמי לידה, היא התביעה מושא ערעור זה, נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי
. לאחר מכן ילדה המערערת את ילדה הרביעי.
2.5. בית הדין האזורי קבע, על סמך עדותם של המערערת ובעלה, כי לא היה שוני מהותי בין עבודת המערערת במלון לפני שדווח עליה כעובדת שכירה קרי עד מאי 2007, לבין עבודתה בבית המלון לאחר מכן, אם כי יתכן שהיקף העבודה היה קטן יותר לפני שהוגדל המלון. בית הדין קבע כי לא הוכח המועד שבו הוגדל בית המלון.
2.6 אין חולק כי שכרה של המערערת לא שולם לה בהמחאות או בהפקדות לבנק. טענת המערערת היא כי שכרה בשיעור של 3,000 ש"ח לחודש שולם לה במזומן, ללא קשר להיקף שעות העבודה, שהיה בהתאם לתפוסה.

פסק הדין של בית הדין האזורי

3. בפסק דינו נדרש בית הדין לשאלת מעמדה של המערערת, האם הייתה בגדר "עובדת" של בעלה, או שמא יש לראות את עבודתה במלון כ"עזרה משפחתית". בית הדין עמד על כך כי בהיותה אשת "המעסיק" הנטען, אין היא עונה להגדרת "עובד" בן משפחה, לפי חוק הביטוח הלאומי, וכי על מנת שתחשב "עובדת", צריך שיתקיימו בה המבחנים לקיומם של יחסי עובד מעביד בינה לבין בעלה, כאשר אחד המאפיינים העיקריים הוא קבלת שכר בפועל. בית הדין ציין כי המערערת ובעלה לא היו עקביים וברורים בתשובותיהם לשאלה מי החליף את המערערת בעבודה עם צאתה לחופשת לידה, ותשובותיהם אף סתרו זו את זו. כך גם בנוגע לתקופה שמחודש אוקטובר ועד דצמבר 2007 לא זכרה המערערת אם מישהו עבד במקומה, וגם בעלה לא היה עקבי בתשובותיו לשאלות שנשאל בעניין זה.
לאחר שסקר את מכלול התשתית העובדתית כפי שנפרשה לפניו קבע בית הדין האזורי כי המערערת ביצעה את עבודתה בבית המלון ללא תמורה, כשותפה של בעלה, תוך שאיפה להצלחה משותפת. השיקול שככל הנראה הניע את הבעל לדווח על העסקתה של המערערת כעובדת היה שיקול חשבונאי. נוכח חוסר הבהירות בהתייחסויות המערערת ובעלה, לשאלה מי החליף את המערערת בתקופות היעדרותה בהן לא דווחה כעובדת, ציין בית הדין כי יתכן שהמערערת המשיכה לבצע את עבודתה בבית המלון גם בתקופות אלה, קרי בחודשים אוקטובר 2007 ועד דצמבר 2007, וכן בתקופת חופשת הלידה. בית הדין עמד על כך כי לא הוכח שהמערערת קיבלה בפועל שכר, וכי למרות שהיו שינויים בהיקף עבודתה, שכרה הנטען היה קבוע. על סמך הדברים האלה קבע בית הדין כי המערערת לא הוכיחה כי התקיימו יחסי עובד מעביד בינה לבין בעלה, ומשכך דחה את תביעתה לדמי לידה.

הערעור

4. הדיון בערעור התנהל על דרך של סיכומים בכתב, לאחר שבמסגרת דיון "קדם ערעור" הודיעה המערערת על בקשתה לסכם טענותיה בכתב.

5. המערערת טוענת כי התקיימו יחסי עובד מעביד בינה לבין בעלה. לטענתה, התעלם בית הדין משיבוש ממשי שנפל בהקלדת הודעתה, שנשמטה שורה שלמה בה נרשם מפי המערערת כי בעלה היה ממונה עליה בעבודה. התברר כי החוקר נמנע מלבקש רישומי נוכחות של המערערת למעט רישומי חודש אוגוסט, וכן עלה מחקירת החוקר בבית הדין כי הוא לא הקריא למערערת את הדברים כפי שנרשמו מפיה, קודם שחתמה על ההודעה. בית הדין טעה כשהתעלם מכך כי בחודשים בהם לא הייתה עבודה במלון המערערת לא ישבה בחיבוק ידיים אלא יצאה לחפש מקור פרנסה חלופי. כמו כן עבודה יומיומית קשה ומפרכת בהיקף כפי שעבדה המערערת בבית מלון בן 13 חדרים, לא יכולה להיחשב כ"עזרה משפחתית". משהוצאו תלושי שכר למערערת, אין כל צורך בראיה להעברת שכרה במזומן. המערערת מעולם לא ויתרה על שכרה.
בית הדין לא נתן דעתו לכך כי בתקופת חופשת הלידה עבדו אחרים במקום המערערת. לבית הדין הוגשו תלושי שכר של אותם עובדים, ואף הוגשו תצהירים בעניין.

6. לטענת המוסד לביטוח לאומי
, הערעור כולו מושתת על שאלה עובדתית והיא האם התקיימו יחסי עובד מעביד בין המערערת לבין בעלה. בית הדין שלערעור אינו מתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, ואין מקום שיסטה ממנהגו במקרה זה. בית הדין צדק כשקבע כי לא הוכח שהמערערת קיבלה משכורתה בפועל. המערערת גם לא השכילה להוכיח כי מדובר בעבודה שאלמלא נעשתה על ידה, הייתה נעשית בידי אחר. על כן דין הערעור להידחות.
ההכרעה

7. לאחר שעיינו בפסק הדין שבערעור, בטענות הצדדים ובכלל בחומר שבתיק הגענו לכלל החלטה כי דין הערעור להידחות, וכי ראוי פסק דינו של בית הדין האזורי להתאשר מטעמיו, על פי הוראת תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. על האמור נוסיף הערות אחדות משלנו כמפורט להלן.

8. בהתייחס לטענת המוסד לביטוח לאומי
נקדים ונזכיר, כי השאלה בדבר קיומם או אי קיומם של יחסי עובד מעביד בין שני צדדים הינה שאלה מעורבת שבעובדה ובחוק, ובית דין זה בהחלט יזקק ויבחן את קביעתה של הערכאה הדיונית בדבר קיומם של יחסי עובד מעביד, אם היא עולה בקנה אחד עם התשתית העובדתית כפי שנפרשה לפניה, כמו גם עם הוראות הדין וההלכה הפסוקה. כך בדרך כלל, וכך גם בקשר לפסק דינו של בית הדין האזורי מושא הערעור.

9. הלכה פסוקה היא כי שעה שמדובר בהעסקת בן משפחה, יש לבחון בקפידת יתר אם אכן היחסים שנוצרו בין הצדדים הינם יחסי עובד מעביד, או שהעבודה שנעשתה, הינה בגדר עזרה משפחתית (דב"ע נג/0-87 פייגלשטוק – המוסד לביטוח לאומי
פד"ע כ"ו,283). עם זאת, בפעילות משותפת של בני משפחה בעסק משפחתי, לרווחת העסק ולקידומו, אין כדי לשלול קיומם של יחסי עובד מעביד.
אכן, כפי שסבור היה בית הדין האזורי, בבדיקת טיב הקשר בין הצדדים, אם הם יחסים וולונטריים התנדבותיים, או יחסי עובד מעביד, נודעת חשיבות רבה לשאלת תשלום השכר, התמורה בעד העבודה. זאת מן הטעם שיחסי עובד מעביד מחייבים מטבעם, וכרגיל, קבלת תמורה עבור ביצוע העבודה [עב"ל 279/98, חטמי יצחק – המוסד לביטוח לאומי
( 29.06.00); עב"ל 604/07 כחלון- המוסד לביטוח לאומי
(11.11.08) להלן- עניין כחלון)].
כמו כן צדק בית הדין האזורי בקובעו כי בהליך זה לא עומדת לבחינה שאלת מעמדה של המערערת לפי ההגדרה המרחיבה שבס' 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה- 1995, לפיה "עובד" הוא:ו

"לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד מעביד ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה היא הייתה נעשית בידי עובד".
לעניין זה "בן משפחה" - אחד ההורים, ילד, נכה, אח או אחות".

משבת זוג איננה בגדר "בן משפחה" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק, אין מעמדה "כעובדת" נבחן בהתאם להגדרה המרחיבה שבהוראה זו. עם זאת, בעת שנבחנת השאלה בדבר קיומם של יחסי עובד מעביד בין בני זוג, וכמו במקרה של העסקת בני משפחה העונים על הגדרת "עובד" שבחוק , בהחלט יש ליתן משקל לשאלה האם, אלמלא עשה בן הזוג את העבודה, היא הייתה נעשית בידי עובד.

10. בית הדין האזורי קבע כי אכן, המערערת עבדה בבית המלון. בשים לב לכך שמדובר בבת זוג של המעסיק הנטען, בחן בית הדין בקפידה את השאלה בדבר קיום יחסי עובד מעביד בין המערערת לבין בעלה. שני עניינים מהותיים שנבחנו על ידי בית הדין האזורי היטו את הכף לקבוע, כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד ביניהם. העניין האחד הינו תשלום בפועל של השכר, ושיעורו הבלתי משתנה, והעניין השני הינו החלפתה של המערערת בעובד אחר בעת שהייתה בחופשת לידה, כמו גם בחודשים אוקטובר ועד דצמבר 2007.

11. באשר לשכרה של המערערת - אין לקבל את טענת המערערת כי די בהנפקת תלושי שכר כדי לשמש ראיה לתשלום שכר. בהנפקת התלושים בנסיבות העניין שלפנינו, יש לכל היותר ראיה בדבר דיווח אודות תשלום שכר, ובדבר ניכוי מס כמצוין בהם. המערערת ובעלה העידו כי השכר שולם למערערת על ידי בעלה במזומן. אכן יש קושי להוכיח תשלום שכר באופן זה, במיוחד כשמדובר בבני זוג שלהם "קופה משותפת". אלא שבמקרה שלפנינו מתעוררת שאלה אם בכלל שולם שכר, וזאת לאור גרסאותיהם הסותרות של בני הזוג בדבר אופן תשלומו. נמצאנו למדים כי בהודעה לחוקר מסרה המערערת כי בסוף כל חודש קיבלה את שכרה במזומן מבעלה, בעוד שהבעל מסר לחוקר המוסד כי השכר שולם "במזומן זה לא דבר קבוע, כוונתי פעם 1000 ש"ח ע"ח שכרה או נותן לה יותר מתחשבן עימה על פי שכרה כך שפעם משלם לה 1000 ש"ח או יותר". בחקירתה הנגדית בבית הדין שינתה המערערת מגרסתה המקורית, ומסרה כי שכרה שולם לה לשיעורין ובמפרעות, כי ניהלה רישומים על כך, ובסוף כל חודש השמידה אותם. הנה כי כן הסתירות בין הגרסאות מעוררות ספקות בקשר למהימנות הטענה בדבר תשלום שכר. ויובהר, לא מצאנו כל ממש בטענות המערערת כנגד האופן שבו נרשמו הדברים בהודעתה. על סימני השאלה המתעוררים בקשר למהימנות הגרסה בדבר ביצוע תשלום בפועל יש להוסיף, כי שכרה של המערערת לפי המצוין בתלוש היה בשיעור קבוע, וזאת ללא קשר להיקף העבודה שנדרש ממנה, שהיה לפי טענתה תלוי במידת העומס בבית המלון.

12. לספקות המתעוררים בדבר עצם התשלום למערערת, עוד מתווספות הגרסאות הסותרות של בני הזוג בקשר לעובד או עובדים, ככל שבכלל היו כאלה, שהחליפו את המערערת בתקופת חופשת הלידה. בית הדין האזורי עמד על גרסת הבעל לפיה בתקופת חופשת הלידה "לא הייתה לי הרבה עבודה והיה חלש ואני בעצמי עשיתי עבודתה", כמו גם על דברי הבעל כפי שנרשמו בהודעתו לחוקר, לפיהם אלמלא העסיק את אשתו, היה מסתדר לבד כי הוא עובד קשה. הגרסה השתנתה לחלוטין בדיון, שאז העיד הבעל בחקירה נגדית כי המערערת הוחלפה על ידי מר שלמה עמרוסי וגם על ידי עובדת בשם חגית. בחקירתה הנגדית לא זכרה המערערת מי החליף אותה. במסגרת הערעור מפנה המערערת לתצהירים שהגישו עובדים שהחליפו אותה כמו גם לתלושי שכר שלהם מן התקופה הרלוונטית. אלא שלפי העולה מפסק דינו של בית הדין האזורי עובדים אלה לא התייצבו לחקירה נגדית, ועקב כך נמשכו תצהיריהם מן התיק. מכל מקום אך תמוה הוא, כי מי שאמור להיות מעסיקם, לא ידע לציין בהודעתו לחוקר כי העסיק עובדים בתקופת חופשת הלידה.

13. יצוין כי בחקירתם על ידי חוקר המוסד לא זכרו המערערת וגם בעלה מדוע לא עבדה המערערת בחודשים אוקטובר ועד דצמבר 2007. ובכל זאת, לפי עדות הבעל בחקירה נגדית סביר להניח שהעסיק עובדים באותה תקופה, ולא דיווח אודותם.

14. הנה כי כן נוכח ריבוי הסתירות בגרסאות המערערת ובעלה, לא ניתן לקבוע כי היה עובד שהחליף את המערערת בתקופת חופשת הלידה או בתקופת היעדרות אחרת. כמו כן על פני הדברים ונוכח ריבוי הגרסאות, לא הונחה לפני בית הדין האזורי תשתית עובדתית מהימנה בדבר תשלום שכר למערערת. התרשמותו של הדין הייתה כי לאמיתו של דבר לא חל כל שינוי במעמדה של המערערת בחודש מאי 2007, עת שהתחיל בעלה לדווח עליה כעובדת לבין התקופה שקדמה לכך, שבה, לפי גרסת המערערת עצמה, הייתה חייבת לעזור לבעלה , ועזרה לו "בכל מה שצריך". מכאן שקביעת בית הדין האזורי בדבר היות עבודת המערערת בגדר "עזרה משפחתית" לבעלה, מבוססת היטב בתשתית העובדתית כפי שנפרשה לפניו.

15. בחנו את טענות המערערת המבקשת ללמוד גזירה שווה מפסיקתו של בית דין זה בעניין כחלון, ונמצאנו למדים כי נסיבות המקרה שם אינן דומות לאלה שלפנינו. באותו עניין לא הייתה מחלוקת כי בת הזוג הייתה "עובדת" בעסק של בעלה במשך תקופה ארוכה. נקבע שם כי ויתור מפורש שויתרה המערערת החל ממועד מסוים על תשלום השכר, נוכח קשיים אליהם נקלע העסק, אינו פוגע במעמדה כ"עובדת", שלא היה שנוי במחלוקת בתקופה שקדמה לויתור. עמדנו בהרחבה על התשתית העובדתית הרלוונטית להליך זה, ולא ניתן למצוא דמיון בין הנסיבות בשני המקרים.

16. אשר על כן ונוכח כל האמור, לא נותר אלא לקבוע כי דין הערעור להידחות, באשר המערערת לא הוכיחה כי התקיימו יחסי עובד מעביד בינה לבין בעלה. לא למותר הוא לציין כי אין בקביעותינו כדי לחסום את המערערת מתביעת דמי לידה בגין לידות נוספות. על המוסד לביטוח לאומי
לברר תביעות אלה לגופן, על סמך כלל הנסיבות הרלוונטיות לכל תביעה.
17. סוף דבר

הערעור נדחה. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ז' בתשרי תשע"א (15 בספטמבר 2010) בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.
יגאל פליטמן
,
שופט, אב"ד

ורדה וירט-ליבנה,
שופטת

רונית רוזנפלד
,
שופטת
נציג העובדים, מר אלי וייץ
נציג המעבידים, מר אבי ברק

בית הדין הארצי לעבודה

עב"ל 535-09
1 מתוך 8








עבל בית הדין הארצי לעבודה 535/09 עליזה בן אלישע נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 15/09/2010)