פסקי דין על עופרי נפתלי סידה | פסקי דין על שרה סידה | פסקי דין על יטב סיידא ואח' | פסקי דין על יוסף ליפנר

22523-07/10 ער     16/09/2010




ער 22523-07/10 עופרי נפתלי סידה, שרה סידה, יטב סיידא ואח' נ' יוסף ליפנר








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ע"ר 22523-07-10 סידה ואח'
נ' ליפנר






בפני

כב' השופט
משה סובל
-שלום ת"א


מערערים

1
.
עופרי נפתלי סידה

2
.
שרה סידה

3
.
יטב סיידא

4
.
אריאל רוקח

5
.
מרגלית רוקח

6
.
רוני רוקח

7
.
ארז רוקח

8
.
שירי רוקח

9
.
אלון רוקח

10
.
שרה טהר

11
.
אסתר אדלר

12
.
מנחם ברנשטיין

13
.
לי ברנשטיין

14
.
נוי ברנשטיין

15
.
פנינה בידרמן

16
.
יעל אברהם

17
.
נטע אברהם

18
.
נתן אברהם

19
.
יהושע אדלר

20
.
אפרת אדלר

21
.
אלעד אשר אלדר

22
.
איתן אלדר

23
.
נועם אדלר

24
.
נריה אדלר

25
.
פנחס בידרמן

26
.
רחל בידרמן

27
.
דניאל בידרמן

28
.
אודליה בדירמן

29
.
גיל משיח

30
.
זהבה משיח

31
.
מרים הרוש

32
.
מרדכי הרוש

33
.
דוד הרוש

34
.
רחל אזיזוב

35
.
אלה בנימין

36
.
שלום בנימין

37
.
אליאור בנימין

38
.
נאור בנימין

39
.
אוראל בנימין

40
.
אוריה בנימין

41
.
תמר הרוש

42
.
מיטל ארז

43
.
רפאל הרטש

44
.
מזל הרוש


נגד


משיב

יוסף ליפנר



פסק דין


1.
בתאריך 6.6.10 החליט כב' הרשם יגאל נמרודי לבטל את פסה"ד שניתן כנגד המשיב ביום 9.7.09, בהעדר הגנה.

פסה"ד בוטל מתוך חובת הצדק וההחלטה נתנה לאחר דיון, חקירות וסיכומים.


בגין החלטה זו הוגש הערעור שבפני
י.






ב"כ הצדדים הגישו עיקרי טיעון וסיכום טענות בכתב ובהם הבהיר כל צד את עמדתו ואף הפנה לחוק ולפסיקה הרלוונטית.

2.
המערערים תוקפים בערעורם קביעות וממצאים עובדתיים שקבע הרשם הנכבד בהחלטתו, כגון לעניין המסירה וההמצאה של כתב התביעה והאזהרה של ההוצל"פ, ובנוסף מעלים טענות כנגד אופן ניהול ההליך בפני
הרשם, אי מתן צו לגילוי מסמכים.

וכן פגם בתצהיר המשיב שהוגש במסגרת בקשתו לבטול פסה"ד, ובנוסף נטען כי הבקשה לבטול פסה"ד הוגשה באחור של 11 ימים.


המערערים מצאו להידרש לסיכויי התביעה להתקבל וסבורים כי הסיכוי גבוה ביותר מהטעם שהגנתו היחידה של המשיב הינה שאין להרים נגדו את מסך ההתאגדות ואיננו חולק על העובדות שבכתב התביעה.


ב"כ המשיב התייחס בתגובתו לכל טענותיהם של המערערים ועתר לדחייתו של הערעור.



לאחר שעיינתי בכל הכתבים והמסמכים שהוגשו לתיק ושקלתי את טענותיהם של ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה שדינו של הערעור להדחות.


3.
ראשית, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן, ואין זה המקרה להתערב בהחלטתו של הרשם הנכבד אשר החלטתו נתנה לאחר דיון.


שנית לא מצאתי להתערב באופן ניהול הדיון ע"י הרשם הנכבד ולא מצאתי כי נפגעו זכויותיהם של המשיבים.


הגבלת משך החקירה הנגדית בהליך ביניים איננו מצדיק בטול ההחלטה ומסמכותו הטבועה של הרשם להגביל משך החקירה ולנהל הדיון עפ"י שיקוליו ועפ"י המקובל.


בשלב הבקשה לבטול

פסק דין
אין מקום למתן צו לגילוי מסמכים, כפי הנהוג והמקובל בהליך העיקרי.


אף לא מצאתי ממש בטענותיהם של המערערים בכל הקשור לעניין קבילות תצהיר המשיב ומשקלו של התצהיר.

4.
החלטתו של הרשם לבטל את פסה"ד מתוך חובת הצדק מבוססת על קביעתו שלא מצא בתיק אשור מסירה, ומסירה לבנו של המשיב שאיננו מתגורר עמו, לא יכולה להיחשב למסירה כדין עפ"י התקנות.




ראה בעניין זה בספרו של אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה תשיעית עמ' 354.


"כאשר פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, פגום, ובדרך כלל נובע הפגם מהיעדר המצאה כדין למבקש – יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה.

הלכה זו נסמכת על ההשקפה, שלפיה בעל דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים עובר למתן פסק הדין. ביטול כזה נעשה "מתוך חובת הצדק"...

פסק דין
זה פגום הנהו, ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין. בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק – דין, אפילו פסק- דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה.

...

פסק דין
שניתן שלא בפני
הנתבע, כשלא הוכח שהנתבע אמנם זומן כדין, חייב בית המשפט לבטלו מתוך חובת הצדק".




באשר למסירה לבן משפחה ראה הפסיקה בנדון: ביהמ"ש המחוזי בירושלים בע"א 4479/03 בעניין אלגבסי נ. וולכברג תק – מח 2005 (1) 6953:

"על תובע המבקש להסתמך על המצאה שלא נמסרה לנמען גופו – כנדרש בתקנה 477 רישא לתקנות סדר הדין האזרחי – ומבצע מסירה לאחד מבני משפחתו, מוטל לשכנע כי מתקיימים תנאי תקנה
481 רישא, לרבות התנאי שהם "גרים עמו"".

תנאי נוסף הנדרש בתקנה 481 – שגם הוא לא הוכח במקרה דנן – הנו ש "אין אפשרות למצוא את הנמען". על כך נאמר בת"א (מחוזי ירושלים) 6080/04 כהן נ' יונה, תק – מח 2004 (2) 1359:

"על פי תקנה
הנ"ל, כתב המצאה יומצא לבן משפחה רק אם לא הייתה אפשרות למצוא את הנמען. במקרה זה מאחר וזו כתובתו הקבועה של הנמען, היה מקום לאתר אותו אישית".

ראו עוד: רע"א 324/87 צרצור נ' דלתה להשקעות ומסחר ,
תק – על 88 (2) 1170; בר"ע (מחוזי תל אביב) 1758/01 בנק אוצר החייל בע"מ נ' מרגלית, דינים מחוזים לג (2) 171; בש"א (מחוזי ירושלים) 4871/04 אחזקה וניהול של האידרא בע"מ נ' ווקף אלשיח' יחייה שרפאלדין אלאמאם אלחוסיני,
תק – מח 2004 (2) 1396; המ' (מחוזי תל אביב) 6071/90 שהרבני נ' תואם מפעלים אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, תק – מח 92 (1) 1276.

5.
גם אם לא צריך היה לבטל את פסה"ד מחובת הצדק, וודאי שצריך היה לבטלו מחמת שיקול הדעת של ביהמ"ש, שכן לפחות ספק בביצוע מסירה ותקפותה קיים בעניינינו.

ובמסגרת זו העיקר הינו טענות ההגנה, שיקול הגובר על מחדל אי ההתגוננות.





הפיצוי בגין המחדל הינו כספי, ואכן פסק הרשם הנכבד הוצאות לטובת המערערים ויש לבחון את ההגנה, על בסיס זכות הגישה לערכאת של כל בעל דין, גם אם כשל דיונית ואף אם התרשל ובלבד שלא התעלם במודע ובמתכוון מההליכים המשפטיים.

6.
עילת התביעה כנגד המשיב של הרמת המסך, הנטל להוכיחה הינו על המערערים ואין מדובר בנטל של מה בכך.

ייתכן ובעת שניתן פסה"ד כנגד המשיב, בהעדר הגנה, היה מקום לבקש ראיות להוכחת העילה, טרם שיינתן

פסק דין
.

ולבסוף באשר לטענה כי המשיב איחר ב- 11 יום בהגשת בקשתו לבטול פסה"ד, גם אם חל אחור הרי שלא מדובר באחור משמעותי ומחדל זה, ככל שהיה, בטל אל מול זכות הגישה לערכאת.


הלכה היא כי על ביהמ"ש לשאוף להכריע בסכסוכים לגופם, ולאחר שמיעת בעלי הדין, על מנת לנסות ולהגיע לחקר האמת ומטרה זו, בדרך כלל, גוברת על כל שיקול דיוני.


ראה בנדון בספרו של שלמה לוין כפי שהובא בסעיף 11 לעיקרי הטיעון של המשיב.






7.
לאור כל האמור לעיל אני דוחה את הערעור ומחייב את המערערים לשלם למשיב את הוצאות הערעור בסך של 3,500 ₪ בצירוף מע"מ בחוק.



ניתן היום,
ח' תשרי תשע"א, 16 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.











ער בית משפט שלום 22523-07/10 עופרי נפתלי סידה, שרה סידה, יטב סיידא ואח' נ' יוסף ליפנר (פורסם ב-ֽ 16/09/2010)