פסקי דין על מיכאל תבור | פסקי דין על אינטל אלקטרוניקה בע"מ

2261/08 תעא     19/09/2010




תעא 2261/08 מיכאל תבור נ' אינטל אלקטרוניקה בע"מ





בפני

כב' הנשיא מיכאל שפיצר

התובע
מיכאל תבור

ע"י ב"כ עו"ד אלכסנדר ספינרד


נגד

הנתבעת
אינטל אלקטרוניקה בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד תמר גולן

פסק דין
1. התובע, מר מיכאל תבור
, הועסק בנתבעת אינטל אלקטרוניקה בע"מ
מיום 22/12/02 ועד לסיום עבודתו ביום 31/3/08.

2. השאלה המרכזית להכרעתנו היא, האם נעשו הפיטורים שלא כדין, או שנפל בהם פגם המצדיק את ביטולם, וכן בירורם של סעדים חלופיים לרבות דרישה לפיצויים אותם דורש התובע בעילות שונות.

העובדות

3. התובע החל עבודתו באינטל בחודש 12/02 וזאת עד ל- 11/06 עת התקבל לעבוד במפעלה של הנתבעת בקרית גת בתפקיד "מהנדס תהליך וציוד (tool owner)".

4. בחודש ינואר 2007 נשלח התובע להכשרה במפעל אינטל בארה"ב, ממנה היה אמור לחזור ארצה ולפעול בתפקיד של מהנדס תהליך וציוד מתוצרת היטאצ'י.

5. לקראת סיום תקופת ההכשרה, התלונן התובע על כאבים בידיו שפגעו ביכולת עבודתו, ועוד במהלך שהותו בארה"ב הוטלו על עבודתו מגבלות משמעותיות של עבודה עד ל- 8 שעות ביום, מתוכן כשעה עד שעתיים עבודת מחשב, אך זאת לא יותר מרצף של 20 דקות בכל פעם.

6. עם שובו של התובע ארצה בסוף חודש 9/07, המציא התובע לנתבעת אישורי מחלה שיצרו רצף של אי יכולת לעבודה עד ליום 31/3/08, למעט עיסוק ב"עבודה ייעוצית", אף זאת רק מסוף חודש 2/08, ובעבודה שאינה כרוכה במאמץ או בעבודה על מחשב. (פירוט התעודות הרפואיות – סעיף 3 לתצהיר ד"ר סגל מטעם אינטל).

7. על פי נהלי העבודה באינטל:

"העסקתו של העובד באינטל תסתיים לכל המאוחר עם השלמת 6 חודשי היעדרות בגין האירוע שגרם לאבן הכושר ..." (סעיף 1 לפרק "סיום העבודה" ב"נוהל אבדן כושר עבודה וחזרה לאחר מחלה ממושכת").

8. ביום 6/1/08 זומן התובע לשימוע לפיטורים, על רקע מצבו הבריאותי ואי כושרו לבצע עבודה באינטל.

השימוע התקיים ביום 10/1/08. במכתב שהעביר לקראת השימוע, מאשר התובע את העובדות בדבר מצבו הרפואי ומבקש לאפשר לו להמשיך בעבודה.

9. בעקבות השימוע, ועל רקע דבריו כי צפוי שיפור במצבו, החליטה החברה לדחות את קבלת החלטתה בעניינו, בחודש נוסף שבעקבותיו ייבחן מצבו הרפואי ויכולתו לשוב לעבודתו כמהנדס (מכתב אורן ריס מטעם החברה מיום 22/1/08, נספח ו' לתצהיר התובע).

התובע במכתב מיום 13/2/08 הבהיר כי הוא מצוי בעיצומה של סדרת טיפולים, ומר ריס מנהל מפעל אינטל השיבו ביום 17/2/08 כי החברה תמתין חודש נוסף עד לקבלת החלטתה.

10. ביום 17/3/08 הודע לתובע במכתב על ההחלטה לפטרו בתוקף מיום 31/3/08, ולמחרת היום התקיימה פגישה עם התובע בנושא זה.

11. אין חולק כי עבודתו של התובע באינטל הסתיימה בדיעבד ביום 21/4/08 – זאת במטרה לאפשר לתובע לזכות במנת מניות שהבשילו רק בחודש 4/08, ושאם היה מסיים עבודתו בחודש 3/08, כפי שתוכנן, לא היה זוכה בהם.

12. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית, וכן העיד מטעמו מר ערן קטני, העובד אף הוא בתפקיד אליו נועד התובע. מטעם אינטל הוגשו תצהיריהם של מר אורן ריס, מנהל מפעל אינטל בקרית גת, גב' מירית שורר ממחלקת משאבי אנוש של החברה, גב' ימית לבנה ממחלקת שכר והטבות, ורופא החברה- ד"ר ברוך סגל. כל המצהירים נחקרו בפני
, והצדדים סיכמו טיעוניהם בכתב.
הכרעה

13. לאחר בחינה של חומר הראיות וטענות הצדדים, סבור אני כי יש לדחות את התביעה בעיקרה. כבר עתה ראוי לציין כי אינטל נהגה בתובע בהגינות רבה, וחרגה למענו מנהליה, כל זאת בציפייה לשיפור במצבו באופן שיאפשר לו לשוב לעבודתו, ורק משכלו כל הקיצין – סיימה את העסקתו .

נוהלי החברה לסיום עבודה בשל אבדן כושר

14. התובע, כיתר עובדי הנתבעת עובד מכח חוזה אישי, ובין היתר חלות על הצדדים הוראות "נוהל אבדן כושר עבודה וחזרה לאחר מחלה ממושכת" (נספח ג/1 לתצהיר אורן ריס) ("הנוהל").

"אבדן כושר עבודה" מוגדר בנוהל :-

"עובד ייחשב לבלתי כשיר לעבודה אם עקב מחלה או תאונה נשלל ממנו הכושר, באופן חלקי או מלא, להמשיך ולעבוד במקצוע שבו עבד או לעסוק בעיסוק שבו עסק עד אותה מחלה או תאונה או בעיסוק סביר אחר המתאים לנסיונו, להשכלתו ולהכשרתו, והכל בתנאי שאובדן הכושר עומד על 25% לפחות. חברת הביטוח היא שתקבע אם קיים אובדן כושר עבודה, מלא או חלקי, ומהו שיעור אחוזי הכשירות. אובדן כושר של פחות מ- 25% אינו מכוסה במסגרת כיסוי אובדן כושר עבודה (הביטוח מכסה רק מקרים שבהם הוגדר אובדן כושר עבודה של 25% ומעלה".

ההוראה העוסקת בסיום העסקתו של עובד נקבעה בסעיף 1 לפרק "סיום עבודה" שבנוהל שזו לשונה:-

"העסקתו של העובד באינטל תסתיים לכל המאוחר עם השלמת 6 חודשי היעדרות בגין האירוע שגרם לאובדן הכושר ובהיעדר אישור רפואי בדבר חזרה לעבודה עד לתום ששת החודשים האמורים, ולאחר הליך סיום עבודה מסודר בהתאם לנהלים".

15. כעולה מתצהירו של ד"ר סגל הציג התובע עם שובו ארצה תעודות רפואיות אשר מונעות ממנו לבצע עבודה כלשהי באינטל :-

א) תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום 8/10/07, ולפיה התובע "התובע אינו מסוגל לעסוק בעבודתו ואף לא בעבודה מתאימה אחרת" וזאת מיום 7/10/07 ועד ליום 31/10/07.

ב) אישור מחלה מיום 1/11/07 ולפיו התובע "אינו מסוגל לעבוד עד ליום 30/11/07".

ג) תעודה רפואית נוספת לנפגע בעבודה מיום 7/12/07, המעניקה לתובע תקופת אי כושר מלאה נוספת עד ליום 31/12/07.

ד) מסמך רפואי של ד"ר אסתר ליפסקר מומחית לכירורגיה של כף היד המוסיפה בשולי מכתבה בכתב יד כי "בשלב זה לא יכול לשוב לעבודתו ולא יוכל לשוב לסוג עבודה כפי שהיה עד עתה".

ה) "תשובת יועץ" של ד"ר ליפסקר מיום 31/1/08 ולפיה "לא יכול לחזור עדיין לעבודה", ושעל התובע להתייצב למעקב בעוד חודש ימים.

ו) תעודה רפואית נוספת לנפגע בעבודה מיום 5/12/08 של ד"ר חיימסקי המאריך את תקופת אי הכושר עד ליום 1/3/08, וגם לדעתו של רופא זה התובע "אינו מסוגל עדיין לעסוק בעבודתו או בעבודה מתאימה אחרת".

ז) 2 תשובות יועץ של ד"ר ליפסקר מיום 28/2/08 ומיום 4/3/08 ולפיהן "הומלץ לחזור לעבודה ייעוצית בלבד שאינה כרוכה בעבודה על מחשב או מאמץ".

16. רואים אנו אם כן, כי התובע לא היה מסוגל לעבודה כלשהי באינטל, מיום שובו ארצה ועד לקבלת ההחלטה על פיטוריו, למעט "עבודה ייעוצית שאינה מול מחשב", ואף זאת רק מיום 28/2/08, שעה שהתובע כבר מצוי היה בהליכי פיטוריו, שהחלו כזכור בחודש 1/08.

ודוק, כל אישורי המחלה ואי הכושר אליהם התייחסתי לעיל, ניתנו על ידי רופאים שונים של קופת חולים מכבי שהיו תמימי דעים שהתובע אינו כשיר לעבודה.

17. לא זו אף זו, התובע זכה לליווי צמוד של ד"ר ברוך סגל רופא החברה, אשר תיעד את פגישותיו עימו, שהראשונה בהן ביום 30/9/07, ממש עם שובו ארצה, ובו סוכם שהתובע יעבור הערכת אורטופד וכי "עד אז כל עוד כואב – לא יעבוד" (נספח טו' /1 לתצהיר ד"ר סגל).

18. כעולה מיתר נספחי טו' לתצהירו, נפגש ד"ר סגל עם התובע בתדירות רבה – ביום 29/10/07 ; 5/11/07 ; 26/11/07 ; 12/12/07 ; 24/12/07 ו- 30/1/08.

19. במהלך פגישות אלו בחן ד"ר סגל את מצבו של התובע ותיעד את דבריו שנאמרו בזמן אמת, ומכאן שעצם המעקב התכוף אחר מצבו של התובע, לא רק שאינו מצביע על רצונה של החברה "להיפטר" מהתובע – אלא להיפך.

20. מהתיעוד הרפואי שערך ד"ר סגל עולה, כי בפגישתם הראשונה ביום 26/11/07 אמר התובע כי הוא "חושב שכדאי להכשיר אדם לתחומי האחריות בהן עוסק. כמו כן חושב שמצבו הנוכחי לא מסייע להחלמתו. כל פעולה כמו הרמת סל קניות, הפעלת שלט וכד', מכאיבים לו".

21. התובע היה מודע למצבו, ועל כן גם בפגישתו הבאה עם רופא החברה, שב על הצעתו לאתר מהנדס שיחליפו לתקופה של עד חצי שנה, אלא שביום 24/12/07, רשם ד"ר סגל מפי התובע:-

"מעוניין במכתב על כך שלא מסוגל לעבוד במקצועו כ-tool owner, מהנדס תהליך. מבקש שנכין את המכתב בהקדם" (נספח טו/8 לתצהיר הרופא).

ואמנם, יומיים לאחר ביקור זה של התובע, הוציא ד"ר סגל את המכתב האמור מופנה לחברת הביטוח, ולפיו אין התובע מתאים להמשך עבודה באינטל, וכי יש להפנותו להערכת רופא בשאלה של אובדן כושר עבודה.

22. לא רק רישומיו של ד"ר סגל, שכאמור נרשמו בזמן אמת – אמינים ומקובלים עלי, כך גם עדותו. עדותו של ד"ר סגל בפני
היתה אמינה ובהירה, והשתלבה במארג המסמכים הרפואיים שצורפו לתצהירו.

23. במהלך עדותו נשאל ד"ר סגל על ידי ב"כ התובע :-

"ש. האם אין פירושו של דבר שברגע שהפנית את התובע למסלול אי כושר בחב' הביטוח נזנחה האפשרות להתאמת העבודה ליכולתו הרפואית ?

ת. מה שאני אומר במפורש במצבו כפי שבדקתי אותו ועל סמך המלצות הרופאים שטיפלו בו, הוא לא היה כשיר לשום עבודה והתאים לטיפול במסגרת ביטוח אובדן כושר עבודה. התהליך נעשה כדי להגן עליו".

לבקשתי, הבהיר הרופא את תשובתו לב"כ התובע:-

"כשאני מתבקש להבהיר את המילים "שום עבודה", אני משיב שמהנדס באינטל שיושב מולי עם שני קיבועים על שתי ידיו, שמתלונן שאחרי דקות בודדות של שימוש בשלט של טלוויזיה הוא סובל מכאבים, אני לא מכיר שום עבודה באינטל שניתן לבצע מצב זה".

24. התובע בתצהירו אינו מאזכר הליכים אלו שפורטו לעיל, וכל שמצאנו בתצהיר הוא האמירה הסתמית בסעיף 3.10, כי מאז שובו ארצה שהה בתקופת מחלה שבמהלכה שמר על קשר שוטף עם אינטל.

25. יש לזכור כי הנתבעת השקיעה בהליך הכשרתו של התובע בארה"ב כ – 140,000 $ (לבד מהשכר ששולם לו באותה עת), ומאליו מובן כי חפצה לקבל מהתובע את תפוקותיה של אותה השקעה, והלוך מחשבה זה מצא ביטוי ברור ביחסה אליו, ובמיוחד בעובדה שעיכבה את פיטוריו בחודשיים נוספים, בתקווה שמצבו ישתפר.

26. תימוכין לכך מוצאים אנו גם בתצהירו של התובע עצמו, המאשר כי השתתף ב- 13 קורסים פנימיים, ואף בישיבות הצוות השבועיות (סעיף 3.10 לתצהירו).

27. בהקשר זה אוסיף כי לא ניתן לתת אמון בנסיונו של התובע להציג עצמו כמי ש"גורש" מהמפעל על ידי מנהלו מר אנרי שרון.

לדבריו, הודיע למר שרון ביום 9/12/07 שעל פי הוראות הרופא המטפל, הוא יכול לחזור לעבודתו באופן הדרגתי, אך זאת ללא אישור מתי יוכל לחזור לעבודה בהיקף מלא. דברים אלו שבסעיף 3.9 לתצהירו עומדים בסתירה מוחלטת לתעודה הרפואית הנוספת לנפגע בעבודה שתקפה מיום 1/12/07 ועד ליום 31/12/07, השוללת לחלוטין את חזרתו לעבודתו או לעבודה מתאימה אחרת" (נספח יד/3 לתצהיר ד"ר סגל).

28. אדרבא, מהתנהלותו של התובע אותה עת – נראה כי גם לו היה ברור שכלו כל הקיצין, ועל כן ביקש התובע את מכתב ההפנייה לחברת הביטוח, על מנת לעבור למסלול של הפעלת פוליסת הביטוח לאבדן כושר עבודה.

29. בפני
מנהליו של התובע עמדה מסקנתו של ד"ר סגל, שבאה לידי ביטוי בדבריו בפני
ולפיהם לא היה התובע כשיר לשום עבודה באינטל.

הליכי השימוע וסיום עבודתו של התובע

30. חרף העובדה שביום 24/12/07 ביקש התובע עצמו מד"ר סגל מכתב הפנייה לחברת הביטוח, מכתב המצביע על השלמתו עם העובדה כי אינו יכול עוד לעבוד באינטל, זומן התובע ביום 6/1/08 לשימוע.

סיבת הפיטורים מפורטת בסעיף 2 למכתב הזימון וזו לשונה :-

"בהתאם לחוות הדעת הרפואיות שקיבלנו בעניינך ולאישורים הרפואיים אשר מסרת לנו, אינך כשיר לבצע עבודה כלשהי בחברה.
כך אף מסרת לרופא אינטל (בנוכחות אחות המרפאה), כי אינך מסוגל לעבוד מול מחשב מעבר ל- 45 דקות ביום.

לא למותר לציין, כי כל התפקידים באינטל דורשים לפחות מאמץ מינמאלי כנ"ל של עבודה מול מחשב".

31. התובע בתחילת השימוע הציג את עמדתו במכתב הנושא את תאריך השימוע (10/1/08), ולדבריו :-

"אינני כופר בעובדות כפי שנשלחו אלי ב- 6/1/08 במסגרת ההזמנה לשימוע.

אני פונה אל הנהלת המפעל בבקשה לאפשר לי פרק זמן נוסף ככל שתוכל ובמסגרת נהלי החברה, בכדי להשלים את החלמתי".

32. זו היתה גם רוח דבריו של התובע במהלך השימוע עצמו, שעה שמחד התלונן כי כאביו מתעוררים תוך כדי הקלדה על פלאפון או שלט טלוויזיה, ומנגד – תקוותו כי החלמתו תארך מספר שבועות, אם כי אינו יכול להעריך מתי יוכל לשוב לעבודתו כמימים ימימה.

33. על רקע זה – התקבלה תשובת החברה ולפיה החליטה להשהות את ההחלטה, ובסיומה של התקופה, יוזמן התובע לפגישה נוספת בה תבחן מידת יכולתו לשוב לעבודה.

34. ביום 13/2/08 שב התובע ופנה למר ריס במכתב "עדכון מצב" ובו הוא מבקש זמן נוסף כדי לאפשר את החלמתו וחזרתו לעבודה, וזאת על רקע סדרת טיפולים נוספת אותה הוא עובר.

35. אינטל נענתה בחיוב אף לבקשה זו, וביום 17/2/08 השיב אורן ריס לתובע כי "לפנים משורת הדין החלטנו להמתין חודש נוסף אחד ואחרון עד לקבלת החלטתנו בעניין סיום עבודתך".

36. ואכן, בחלוף חודש ימים, ביום 17/3/08 הודיעה החברה לתובע על סיום עבודתו, ולמחרת התקיימה פגישה עם התובע ובה נכחו מנהלו מר רוני בלאט, אורן ריס וגב' עירית שורר.

בפגישה זו הלין התובע על אפליה כלפיו, ולדבריו לא העלה טענה זו קודם לכן על רקע חששו כי יפוטר. עוד הלין על כך שלא נערך לו שימוע נוסף כפי שהובטח לו.

כן נרשם מפיו כי הוא מקבל את ההחלטה על סיום העסקתו, וכי הוא מעריך את הדחיות בהחלטה על סיום עבודתו.

37. בהקשר לאי קיום שימוע נוסף – נכון שהדבר הובטח לתובע במכתב הנתבעת מיום 22/1/08 , בו הודיעה לו לראשונה על כך שהיא דוחה את ההחלטה על פיטוריו בחודש, אלא שמקובלת עלי תשובתם של מנהלי התובע לטענה זו, כפי שהיא משתקפת בפרוטוקול הפגישה, ולפיה :-

"רוח הדברים בסיכום השימוע היתה שנקיים ישיבה לפני החלטה עימך במידת הצורך. במקרה זה, ההמלצה הרפואית היתה חד משמעית וקבלת ההחלטה לא דרשה פגישה נוספת עמך".

38. גם אם נפל פגם פורמלי כלשהו באי זימונו של התובע לפגישה נוספת, הרי שלא מדובר בפגם מהותי. יש לזכור כי שאלת המשך העסקתו של התובע היתה תלויה אך ורק במצבו הרפואי, ומשלא היתה בידיו אסמכתא רפואית שתאפשר את המשך העסקתו, לא היה מנוס מסיום עבודתו, כך שבהקשר זה – לדבריו של התובע, אין משקל כלשהו – ושעה שהנתבעת ביססה את החלטתה על מצבו הרפואי (שהוכר גם על ידי חברת הביטוח כאבדן כושר), הרי שבנסיבות העניין לא היה בשימוע נוסף כדי להועיל.

39. כאן המקום להעיר כי מהתרשמותי מעדי אינטל ניתן להגיע למסקנה, כי גם אם במועד כלשהו עד לסיום עבודתו של התובע – היה התובע ממציא אסמכתא רפואית לכך שהוא יכול לשוב לעבודתו – לא היתה מהססת החברה להחזירו לעבודה והדבר כאמור קיבל ביטויו בדחיות החוזרות ונשנות של סיום העסקתו.

40. בסופו של יום, נדחה כאמור מועד סיום העסקת התובע ליום 21/4/08, וזאת ברצונה של החברה לאפשר לו לקבל מניות שהוקצו לו ושהבשילו בחודש זה.

41. המסקנה היא שהליך פיטוריו של התובע בנסיבות המצערות של העניין נעשו כדין, תוך שהחברה מפגינה התחשבות מירבית והגינות כלפי התובע, שלקה בידיו, וממתינה להחלמתו שבוששה להגיע.

42. נראה כי גם בהתנהלותו של התובע לאחר פיטוריו ניתן למצוא פגמים רבים – ובמרכזם, הנחת מצגי שווא, העולים כדי הטעייתה של ד"ר פטיש, שהסתמכה בחוות דעתה על דבריו בפני
ה.

כזכור, קיבל התובע מד"ר פטיש 2 מסמכים רפואיים :-

א) תשובה לרופא המשפחה מיום 5/5/08 ("המכתב").

ב) חוות דעת רפואית מיום 22/10/08 ("חוות הדעת").

43. כבר במכתבה מיום 5/5/08 מציינת הרופאה כי "אין לי ספק שאיננו יכול לחזור לעבודתו במתכונת הקודמת, אולם יוכל לחזור לעבודה מקבילה לעבודתו אם יותאמו לו עזרים שיורידו עומס מהגו העליון והגפיים – כגון עכבר המופעל לא באמצעות הידיים, תכנת זיהוי קולי או עזרים אחרים שאינם מוכרים לי לפרטיהם".

44. ד"ר פטיש ערכה חוות דעת רפואית ביום 22/10/08 – כמחצית השנה לאחר סיום העסקתו של התובע באינטל. את חוות דעתה מסכמת ד"ר פטיש :-

"עקב עבודתו של מר מיכאל תבור
בחברת אינטל, ובפרט בתקופה בה שהה בהכשרה בארה"ב נגרמה לו נכות לצמיתות. עקב נכות זו איבד את כושר עבודתו במקצועו ובתפקיד בו עסק במועד פציעתו.
אובדן כושר עובדתו הינו בשיעור של כ- 75%. נכותו הרפואית כיום (מעבר לנכותו התעסוקתית) הינה בשיעור של 10% ...".

45. בעדותה הכנה בפני
נו, הבהירה ד"ר פטיש כי חוות דעתה התבססה על תלונותיו הסובייקטיביות של התובע ועל הספרות הרפואית הרלוונטית.
עדותה זו מגובה גם בחוות הדעת, שם מציינת ד"ר פטיש כי :-

"התלונות הסובייקטיביות מרשימות ועקביות, הממצאים האובייקטיביים דלים יחסית ..." (עמ' 2).

ד"ר פטיש מסכימה עם קביעתה של ד"ר ליפסקי שטיפלה בתובע, כי "מדובר במחלת מקצוע שנובעת ממאמץ יתר של השרירים בעבודה במקלדת ובעכבר הנובעת ממשך שעות מרובות של חזרה על פעולה בעלת אופי דומה, והיא מציינת כי לא קיימת דרך אובייקטיביות להוכיח את הממצא הנ"ל".

46. מעדותה של ד"ר פטיש בפני
, נראה כי התובע הציג בפני
ה מידע חלקי, או לא מדוייק. כך למשל לא מסר לה התובע על כך שעבודתו באינטל כוללת עבודה פיזית, ובתשובה לשאלת בית הדין השיבה כי "לו ידעתי שהוא עובד בעבודה פיזית לא הייתי ממליצה שהוא יחזור לעבודה".

47. כל הפעילות בתחום הרפואי שנועדה להצביע על השיפור במצבו הרפואי של התובע, החלה רק לאחר סיום עבודתו באינטל. אלא שלמרות שהתובע כבר החזיק בידיו מסמכים רפואיים מיום 5/5/08 ומיום 15/5/08, הרי שלמרבה הפלא לא צורפו מסמכים אלו לכתב התביעה שהוגש ביום 1/6/08. המסמכים האמורים צורפו רק לתצהירו של התובע.

48. גם פנייתו של התובע לקופת חולים מכבי בבקשה לקיים בדיקת כשירות לביצוע עבודה נעשתה ביום 2/6/08, היינו יום לאחר הגשת התביעה.

יצויין כי התובע החל לעבוד סמוך לאחר מכן בעבודה על מחשב בחברת סכמה. הגם שהתובע מתאר את תנאי עבודתו כתואמים את מצבו הרפואי – לא הוגשה על ידיו לתיק אסמכתא רפואית כגון השלמת הליך הבירור עם קופת חולים מכבי וקבלת חוות דעת מטעמה על מגבלות העסקתו, וחזקה על התובע שהיה ממציא לתיק בית הדין אסמכתא מסוג זה.

49. עצם העובדה שהתובע עובד בתנאים מסויימים, אין בה כשלעצמה לשלול את מצבו הרפואי המבוסס על חוות דעת מקצועית.

50. ואולם כאמור – התאוששות במצבו של התובע חלה רק לאחר פיטוריו, ועל כן קשה להשתחרר מהתחושה כי כל ההתרחשויות בנושא זה שחלו לאחר פיטוריו, נועדו לבנות את התשתית לתביעה זו.

51. ראוי לציין כי התובע הציג את ראיותיו באופן מגמתי וחלקי, ובאותה דרך נהג כלפי ד"ר פטיש, ועדותו כולה לא היתה מהימנה אלינו, ודי אם נביא כדוגמא את טענתו כי עבד 19 שעות ביום, שעה שהתברר כי בדיעבד חלק לא מבוטל מהם היו שעות כוננות.

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות

52. עילת תביעה לה מקדיש בא כוחו המלומד של התובע חלק עיקרי בסיכומיו, מתייחסת לטענה כי הנתבעת הפרה את הוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח -1998 ("החוק").

סעיף 5 לחוק מגדיר "אדם עם מוגבלות" – אדם עם לקות פיסית נפשית או שכלית, לרבות קוגנטיבית, קבועה או זמנית, אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי בתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים.

סעיף 8 (א) לחוק אוסר אפליה בין עובדיו מחמת מוגבלותם "ובלבד שהם כשירים לתפקיד או למשרה הנידונים" ובין היתר מתייחס איסור האפליה בכל הקשור בפיטורים.

סעיף 8 (ב) קובע כי הפליה משמעה "לרבות אי ביצוע התאמות הנדרשות מחמת צרכיו המיוחדים של אדם עם מוגבלות אשר יאפשרו את העסקתו".

53. כאמור, סעיף 8 לחוק מתנה את איסור האפלייה בכך שהעובד כשיר לתפקיד או למשרה הנדונה. כבר קבענו שלא זה המקרה, שכן התובע לא היה כשיר כלל ועיקר לביצוע תפקידו.

54. חרף זאת, הנתבעת המשיכה לשלם את שכרו ולראותו כעובד וציפתה לשיפור במצבו, בכך עשתה אינטל יותר מאשר התאמה של תנאי העבודה למצבו הרפואי. שכן בהתאמה כלשהי לא היה כדי לסייע לתובע לעבוד בשל אבדן כושר עבודתו והנתבעת המתינה להחלמתו.
אלא שהתובע למרבה הצער לא החלים במידה המאפשרת לו לשוב לעבודה.

55. התובע טוען כי אינטל יכולה היתה להשיג לו ציוד חלופי, כמו עכבר אחר, או התקנת זיהוי קולי במחשביה. טענה זו נטענה בעלמא וללא בסיס כלשהו, ובהקשר זה נאמנים עלי דבריו של מר ריס בתצהירו בדבר העדר יכולת לבצע שינוי מסוג זה על הציוד האמור.
הדברים פורטו בתצהירו (סעיפים 54-55) וכך גם בעדותו :-

"אם אתה שואל אותי אם שאלתי את מר בטאט אם אפשר לבצע התאמה באמצעות מערכת פיקוד קולית במקום מקלדת – אני משיב שלא הייתי צריך לשאול אותו עניין זה כי אנחנו מחוייבים לתהליך שנקרא "העתקה מדוייקת" שבו אנו מעתיקים את מה שנמצא במפעל הפיתוח בפורטלנ ד עד רמת הצבע, הכיפוף בכבל, הרמה של ההעתקה המדוייקת היא גדולה מאוד.

כל סטייה מהעתקה מדוייקת צריכה להיות בקשה של המפעל שמאושרת על ידי ואז היא מועברת לאישור במפעל בפורטלנד.

שינוי במחשב שמפעיל את המכונה, כגון הוספת תוכנה, היא שינוי רדיקלי בהשפעה של תהליך הייצור, ולכן אני כמי שאחראי על אישור הבקשות, לא הייתי מאשר בקשה כזו, כי הן מסוכנות מדי למפעל.
כדי לעשות פיקוד קולי, צריך להתקין בשני המחשבים השונים תוכנה כזו, וגם מערכת נילווית של מיקרופון - וזה לצורך העניין נחשב לשינוי רדיקלי שאנו לא יודעים מהן השלכותיו. אני החלטתי שלא להתקין מערכת קולית, וזאת משום שזו המומחיות שלי". (עמ' 3-4 לפרוטוקול מיום 24/5/09)

56. ככל שהיתה צריכה הנתבעת להוכיח כי לא ניתן לבצע התאמה כזו שתאפשר את עבודתו של התובע כ- tool owner הרי שעמדה במטלה זו באופן ברור ומשכנע.

57. תמים דעים אנוכי עם טיעוניו של באת כוחו המלומדת של הנתבעת כי די בעובדה שהתובע לא היה כשיר לעבודה כלשהי, כדי לשחררה מהחובה למצוא לו עבודה חלופית, והדבר אף ברור מהניסוח של סעיף 5 לחוק המדבר על הגבלת תיפקוד ולא על חוסר יכולת מוחלט לתפקד בעבודה.

יחד עם זאת, יש להבהיר כי התובע בנסיון להעלות טענת "אפליה" כלשהי באמתחתו, זרק לחלל האוויר שלל תפקידים שלדעתו יכול היה לשמש בהם ובכללם "תפקיד ייעוצי" או "תפקיד הדרכה" "מנהל ללא עובדים ופיקוח" וכיוצ"ב.

58. הנתבעת הפריכה אחת לאחת טענותיו אלו של התובע, תוך שהיא מוכיחה שמדובר בתפקידים המחייבים עבודה פיסית, או בתפקידים שאינם קיימים אצלה – או שהתובע אינו מתאים להם. הנתבעת אף הוכיחה כי היא מעסיקה אנשים מוגבלויות ומתאימה לצרכיהם הרפואיים את סביבת עבודתם.

59. התובע בדרכו לתביעה בסכום המופרז של למעלה מ- 500,000 ₪, לא משך ידיו מטענות שנזנחו על ידיו, ובהן – כי על אינטל חל ההסכם הקיבוצי לענף החשמל המתכת והאלקטרוניקה – מכוח חברותה בהתאחדות התעשיינים – טענה שהופרכה וכל שהיה בפי התובע בנושא זה הוא כי התייעץ עם בא כוחו בנושא (עמ' 6 לעדותו).

60. הוא הדין לדרישתו של התובע לפיצוי על בסיס שכר כמעט כפול מזה המשולם לו – תוך שהוא מוסיף רכיבים מן הגורן ומן היקב כדי להעלות את שכרו לצורך הפיצוי הנתבע מ- 12,000 ₪ לכ- 21,000 ₪, תוך שהוא מעמיס על השכר הנתבע רכיבים שאין להם עם שכר ולא כלום. (ראו סעיף 10.3 לסיכומים).

די להיווכח כי חברת הביטוח שילמה לתובע פיצוי בגין אבדן כושר השתכרות לפי 12,937 ₪ שזהו שכרו של התובע, וקביעה זו של חברת הביטוח לא זכתה למחאה כלשהי של התובע ביחס לשכרו.

61. גם דרישתו של התובע לתשלומים לקרן הפנסיה הופרכה, שכן בתקופה זו משלמת חברת הביטוח את התשלומים לקרן הפנסיה.

62. תביעתו של התובע להשתתפות בתכנית המניות של הנתבעת (spp) אף בה אין ממש, (וראו סעיף 16 לתצהיר גב' לבנה והבהרותיה בעדותה), ודי באלו כדי לדחות את תביעתו ברכיב זה.

63. באשר לתביעתו של התובע לתשלום עבור חופשה במסגרת תקופת תביעתו ל- 2 שנות שכר, הרי שהצדק עם הנתבעת כי מדובר בכפל תביעה. מה גם שהתביעה עניינה פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בעוד שהחופשה נועדה למי שעבד בפועל .

64. הדרישה לתשלום עבור טיפול פסיכולוגי – הגם שאינה לסכום גבוה, מצביעה לטעמי על המרחק אותו היה מוכן התובע לעבור כדי להוציא דבר מה נוסף מכיסה של הנתבעת. נספח ל' לתצהירו הוא אישור של פסיכולוגית, גב' צופית בר-און מיום 2/9/08 כמחצית השנה לאחר פיטורי התובע, בו מציינת היא כי כבר בחודש 2/08 פנה התובע לקבלת טיפול.

אלא שאין בחומר שבתיק אזכור כלשהו לטיפול פסיכולוגי, ועל אף טענתו לתשלום מסובסד – לא המציא התובע אסמכתא כלשהי לתשלום זה, והגם שמדובר בהחזר הוצאות מובהק, נכלל סכום זה בגדר "שכרו" לצורך הגדלת תביעתו לפיצוי.

65. הסבריה של אינטל בנושא המניות החסומות מקובלים עלי לחלוטין, ואף התובע עצמו ער היה לכך – שמועד סיום עבודתו נדחה כדי לאפשר לו לממש פעימה אחת של המניות החסומות ושאילו היתה אינטל עומדת על פיטוריו במועד, חודש 3/08, לא היה מקבל גם מנה זו.

66. התביעה לפיצויים בגין נזק לא ממוני – אין בה ולא כלום. התובע לא הציג תשתית ראייתית מינימלית לביסוס טענותיו בהקשר זה, ודומה שההיפך הוא הנכון. טענותיו של התובע בדבר "בריונות משפטית" של אינטל כלשון בא כוחו (סעיף 10.10 לסיכומיו), דומה שניתן להעלותן דווקא כלפי התובע עצמו שבחר בהליך משפטי ארוך וחסר פשר נגד אינטל על לא עוול בכפה.

67. מתוך תביעה של 544,000 ₪ הרכיב המוצדק היחיד הוא פיצוי בגין מענק מגורים. בנושא זה חלות הוראות "נוהל מענק לסיוע בהעתקת מגורים" (נספח לב' לתצהיר התובע).
מעיון בנוהל עולה כי התובע עומד בתנאיו וזכאי לסכום של 4,600 $ הנתבעים על ידיו.

68. אין בידי לקבל את טענת אינטל כי מדובר ב"מעבר בין פעילויות" כמו גם את הטענה כי התובע לא עבד בפועל במפעלה בקרית גת. מדובר בעובד חולה, שאין חולק על מחלתו – ועל כן יש לראות את התובע כעובד הזכאי לתשלום מענק הסיוע לדיור.

69. זאת ועוד. בפרוטוקול השיחה עם התובע מיום 18/3/08 (נספח יג' לתצהיר הנתבעת), עולה כי נושא זה נותר לבירור ובדיקה נוספת – והנתבעת לא העלתה טענות כלשהן בעניין.
יתכן כי העובדה שסמוך לאחר מכן הוחל בהליכים משפטיים, מנעה התייחסות לעניין זה אולם מכל מקום כאמור התובע זכאי למענק המגורים.

70. הנתבעת תישא איפוא בתשלום המענק כפי שנתבע בסך של 18,492 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 17/10/07 ועד התשלום בפועל .

71. סוף דבר – תביעת התובע על כל רכיביה – למעט מענק הדיור הנזכר לעיל - נדחית .

72. צר לי כי התובע בחר לגרור את הנתבעת ואת בית הדין לתביעה מופרכת זו, באופן העולה לכדי ניצול לרעה של ההליך המשפטי.

בנסיבות אלו, ושעה שמדובר בתביעה בסכום של למעלה מ- 500,000 ₪, (שהתקבלה בחלקה הקטן כ- 3%), נכון יהיה להשית על התובע הוצאות ממשיות שיהא בהן משום כיסוי, ולו חלקי, של העלויות בהן נשאה הנתבעת.

מדובר בתביעה המבטאת כפיות טובה רבתי של עובד כלפי מעסיק שעשה כל שביכולתו לשמרו בין שורותיו, ואשר נהג בו בהגינות מירבית.

לטעמי, יש צורך להרתיע תובעים מ"ניפוח" תביעות הגורמות להליכים ממושכים ומיותרים החוסמים דרכם של מידיינים אחרים לברור עניינם .

73. יחד עם זאת החלטתי שלא להטיל על התובע את מלוא סכום ההוצאות שראוי היה להשית עליו. התובע ישא בשכר טרחת עו"ד של הנתבעת בסכום של 35,000 ₪ בצירוף מע"מ, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום בפועל.

74. לבקשת ב"כ הצדדים בדיון ביום 24/11/08 שהתקיים בפני
חברי כב' הש' סופר – נשמע ההליך בדן יחיד.

ניתן היום, י"א בתשרי תש"ע, 19 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.
בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע
תע"א 2261-08 מיכאל תבור
נ' אינטל אלקטרוניקה בע"מ
1 מתוך 15








תעא בית דין אזורי לעבודה 2261/08 מיכאל תבור נ' אינטל אלקטרוניקה בע"מ (פורסם ב-ֽ 19/09/2010)