פסקי דין על י.צ. פרויקטים | פסקי דין על רוני יעקב | פסקי דין על עיריית טירה

6182/07 א     19/09/2010




א 6182/07 י.צ. פרויקטים, רוני יעקב נ' עיריית טירה






בפני

כב' השופטת רחל קרלינסקי
תובעים

1. י.צ. פרויקטים
- באמצעות מנהלה יעקב ציון
2. רוני יעקב
נגד
נתבעת

עיריית טירה

פסק דין
בעניינה של התובעת 1

1. התובעים בקשו לחייב את הנתבעת בתשלום בגין שירותי ייעוץ שהוענקו לה ואשר אושרו ע"ג שתי דרישות תשלום שהופנו אליה. לעומתה, מבקשת הנתבעת לדחות את התביעה בהעדר הסכם מחייב על פי דין.
תביעתו של התובע 2 נמחקה, ועל כן נותרה להכרעה שאלת זכאותה של התובעת על פי התביעה שנוהלה גם על ידו.

רקע עובדתי

2. התובע 2 עוסק במתן שירותי ייעוץ והדרכה לרשויות מקומיות בנושאים מוניציפאליים.
בתקופה הרלבנטית פעל באמצעות השם המסחרי של י.צ. פרויקטים
שנוהל על ידו וע"י אביו במשותף (לצורך הנוחות יקרא שם העסק להלן: "התובעת").
לגרסת התביעה העניקה התובעת את שרותי הייעוץ בין השנים 98'-04' ויחסי הצדדים הוסדרו מידי פעם בהסכמים שונים. כך התקשרו הצדדים בשנת 98' בהסכם בכתב, שאושר על ידי הנתבעת ומכוחו שולמו לתובעת תשלומים רבים באישור כל גורמי הנתבעת הרלבנטיים.

3. לטענת התובעת, אין באפשרותה להציג את ההסכם בכתב משנת 98' הואיל והוא מצוי אצל הנתבעת בלבד אשר מסתירה אותו מביהמ"ש. יחד עם זאת, מבקשת התובעת להסתמך על פקודות תשלום המעידות על תשלומים ששולמו לה ע"י הנתבעת בין השנים 99'-00', ואלה מלמדים לטענתה הן על כריתתו של ההסכם הנ"ל , הן על ביצוע העבודה מכוחו והן על תשלום לידיה מכח הסכם כנ"ל ערוך כדין.
לטענת הנתבעת, בהיותה רשות מקומית הפועלת על פי דין בכלל , ובהתאם לפק' העיריות בפרט, אין היא מחויבת בתשלום בגין הסכם ,שלא אושר ע"י מליאת המועצה ושאין לו הקצבה מתאימה בתקציב מאושר.
עוד נטען, כי הואיל ולא עלה בידי נציגי הנתבעת לאתר את ההסכם המאוזכר ע"י התובעת משנת 98', אין כל עילה לחיובה. יתר על כן, פקודות התשלום שהוצגו מעידות אמנם על תשלום שבוצע כדין אלא שאין בהן ראייה כי בוצעו עפ"י או מכח הסכם משנת 98', לא ניתן ללמוד מהם על מהות העבודה, היקפה, מועדה ובאיזה פרויקט מדובר, ובוודאי יש בהם לקבוע כי לא נותרה בגינם כל יתרת חוב לתשלום.

4. אין חולק, כי ביום 1.6.03 נחתם הסכם בכתב בין הצדדים (להלן: "הסכם 03'"). הסכם זה חתום כדין ע"י ראש העירייה וגזברה.
לטענת התובעת, הסכם זה נוסף לקודמו משנת 98', נערך על בסיסו של האחרון, והוא חתום ע"י התובע 2, שהיה למעשה מורשה החתימה של התובעת ושימש כמנהל העסק.
הנתבעת אינה מתכחשת לקיומו של הסכם כלל כי אם לחיוב על פיו. לטענתה, הואיל וההסכם אינו חתום ע"י התובעת אלא ע"י התובע 2, ממילא אין בין הצדדים הסכם מחייב וכל שנותרה היא הצעה שלא התגבשה להסכם בהעדר קיבול.

5. לטענת התובעת, ניתן לנתבעת שירותי יעוץ בחודשים יולי עד דצמבר 00' במגוון רחב של נושאים ודרישותיה לתשלום לא נענו, וכך גם בחודשים יוני 03' עד אוגוסט 04' , שבגינם לא בוצע תשלום ע"י הנתבעת.
התובעת שלחה לנתבעת 2 דרישות תשלום כדלקמן:
האחת, ביום 8.5.03 שלטענת התובעת אושרה ע"י מהנדס הנתבעת בחתימתו ובחתימת היועמ"ש דאז אשר קבע, כי לנוכח אישורו של מהנדס הנתבעת אין מניעה לאשר את החשבון (להלן: "דרישת התשלום הראשונה") ולמרות חלוף 9 שנים מאז לא שולם לה תמורת שירותיה בגין שנת 00'.
השנייה, דרישת תשלום מיום 12.8.04 בגין העבודה בשנים 03'-04'. גם זו אושרה לטענת התובעת בחתימתם של היועמ"ש ומהנדס העיר, וגם זו לא נפרעה מעולם (להלן: "דרישת התשלום השנייה").

לטענת הנתבעת, אין משמעות לאישור הדרישה ע"י הגורמים הנ"ל בהעדר סמכות של מי מהם להתחייב בשמה לתשלום ,ואין אישורם יכול לבוא חלף חתימת הגורמים המוסמכים עפ"י סעיף 203 לפק' העיריות.

6. התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת לסלק את יתרת החוב כלפיה עפ"י שתי דרישות התשלום הנ"ל בגין השירותים שלא הוכחשו.
עוד נטען, כי ההמתנה ארוכת השנים לתשלום הביאה לעריכת הסכם פשרה מיום 9.5.05 המאשר את דבר החוב ע"י החשב המלווה, שמונה מטעם משרד הפנים לנתבעת נוכח מצוקתה הכלכלית. האחרון הגיע להסדרי חוב עם ספקים שונים של הנתבעת, וזאת לאחר שאושרו סכומים שונים ע"י משרד הפנים. לכן נטען, כי הגם שהנתבעת לא חתמה אמנם בסופו של דבר על ההסכם יש בו משום הודאת בעל דין בקיום החוב.
לעומתה טען ב"כ הנתבעת בסיכומיו, כי אין בהסכם הפשרה שאינו חתום להעיד דבר על קיומם של הסכמים, תנאיהם ומהותם.

7. לסיכום טענות התובעת ביקש בא כוחה בסיכומיו לחייב את הנתבעת בתשלום החוב נוכח הוכחת כל תנאי זכאותה עפ"י ההסכם, ולחלופין מכח עשיית עושר ומכל מקום עתר שלא לאפשר לנתבעת להתחמק מתשלום בדרך של התנהלות חסרת תום לב בשימוש ציני בהוראת סעיף 203 לפק' העיריות.
מנגד סיכם ב"כ הנתבעת, והדגיש כי בהעדר הסכם מחייב עפ"י הדרך הנקובה בדין, אין היא מחויבת על פיו. יתר על כן, התובעת לא טענה בכתב התביעה לעילה בדבר עשיית עושר ולא במשפט, מה גם שלא הוכיחה זכאותה או שיעורו של שכר ראוי, ועל כן מנוע ביהמ"ש ממתן הוראה על ביצוע השבה שלא הוכחה.

8. המחלוקת המרכזית בין הצדדים נוגעת לשאלת קיומו של הסכם מחייב .
הואיל ונטען לקיומם של שני הסכמים, יש לבחון תחילה את עצם עריכתם, היריבות בין הצדדים ועמידה בדרישות הדין כדי לקיים את תנאי הזכאות לתמורה הנטענת.

כריתתו של הסכם משנת 98'

9. בהעדר הצגת מסמך הנחזה להיות הסכם כראייה לקיומו של הסכם בכתב כדין, ביקשה התובעת להסתמך על מסמכים חיצוניים כמו פקודות תשלום, דו"חות עבודה לששת החודשים האחרונים לשנת 00' ודרישת התשלום המאושרת.
פקודות התשלום שהוגשו ע"י התובעת כוללות פירוט שיעור התשלום, ומועדו. כולן מופנות אליה, ובחלקן צוינה מטרת התשלום בעבור ייעוץ ארגוני. לצד פקודות התשלום הוגשו חשבוניות שהונפקו בגינן על ידה ודו"ח העבודה.
הראיה המרכזית של התובעת שבאמצעותה היא מבקשת להוכיח דבר קיומו של הסכם התקשרות לשנת 98' הוא דרישת התשלום הראשונה שעל גביה צוינו פרטים בכתב יד הכוללים את נתוני תקופת ביצוע העבודה – (חודשים יוני-דצמבר 00') מס' הפרויקטים ושיעור התשלום הכולל שאושר. לטענת ב"כ התובעת תואם אישור זה את מספר השעות הנקוב בדו"חות העבודה החודשיים כאשר החישוב נעשה עפ"י שיעור של 120 שעות בחודש.

10. סעיף 203 לפק' העיריות קובע דרישה צורנית להתחייבות החוזית של רשות מקומית.
הדרישה הצורנית שנקבעה בהוראת החיקוק הנ"ל נקבעה כתנאי מהותי לחיוב ובלעדיה נשלל תוקפו של ההסכם ויכול שיקבע כי לא נעשה כלל הסכם.

(ראה: ע"א 500/75 קליק נ. עת"א, פ"ד ל(2) 621, ע"א 739/86 שם אור נ. עירית קרית גת פ"ד מד(2) 562, שצוטטו וכן ע"א 8561/03 חלקה 21 בגוש 6286 בע"מ נ' עירית ראשל"צ פד" (נט(3) 398).
תכליתה של ההוראה הנ"ל היא שמירת האינטרס הציבורי להגן על שימוש זהיר ומבוקר בכספי הציבור.
על פי ההלכה אופי הדרישה הצורנית הנ"ל מאפשר לצד לחוזה מכח סעיף 23 לחוק החוזים ( חלק כללי) להתכחש מטעמים צורניים להתחייבויות החוזיות שנטל על עצמו. יתר על כן, אי קיום הדרישה הצורנית המהותית הקבועה בסעיף 203 משמעה סיווג החוזה כחוזה בלתי חוקי. הגם שיש לתת משקל להתנהלות הרשות בכל הנוגע להשבה באם החוזה פסול.
( ראה : ע"א 6707/04 בית הרכב בע"מ נ' עירית בת ים )

11. אני קובעת, כי לא עלה בידי התובעת להוכיח דבר כריתתו של הסכם התקשרות כדין משנת 98' על פי מאזן ההסתברויות האזרחי .
אמנם להוכחת כריתתו של הסכם אין בהכרח צורך במסמך שכותרתו חוזה סדור. אולם סדרת המסמכים שהוצגה ע"י התובעת מלמדת על יריבות בין הצדדים בתקופה הנטענת אולם, אינה עונה כדי הוכחת פרטי ההתחייבות במלואה. בנוסף,לנוכח הדרישה הצורנית המהותית מתחייבת גם הקפדה גבוהה יותר על עול ההוכחה ורמת השכנוע המוטלת על הטוען לקיומה של התקשרות חוזית מחייבת עם הנתבעת.
התובעת ביקשה להסתייע בעדותו היחידה של התובע 2 שנחקר על תצהירו וגם הוא לא הצליח להעמיד תשתית ראייתית מלאה ואמינה להוכחת תנאי הסכם הנטען לשנת 98 על כל סייגיו וחיוביו.
כדבריו:
"ההסכם הזה הוא מלפני מספר שנים, לא כל דבר שנעשה בהסכם אני זוכר. אני מניח שכל הדרישות שנדרשו ע"י היועץ המשפטי והגזבר וראש העיר נתקבלו על ידם".
(ר' ע"מ 3 לפר').

אמנם הראיות החיצוניות להסכם הנטען שהוצגו ע"י התובע מצביעות על תשלום. ברם, לא די בהן כדי לעמוד בעול ההוכחה הרובץ על התובעת, וזאת בעיקר בהעדר הוכחה מלאה של זיקת התשלומים והדיווחים הנ"ל להסכם כלשהו, שנכרת כדין משנת 98' והעדר הוכחת ביצוע עבודה שלגביו קיים חיוב שלא נפרע מכח הסכם כנ"ל.
המסמך היחידי שיכול היה להקים יסוד ראייתי מסוים לגרסת התובעת בכל הנוגע להסכם משנת 98' הוא דרישת התשלום הראשונה החתומה לטענתה ע"י מהנדס הנתבעת והיועץ המשפטי. דא עקא, שהמסמך אינו קונקלוסיבי דיו לצורך הגעה למסקנה, כי מדובר בהסכם מחייב משנת 98. האישור ע"ג המסמך מפרט התחשבנות שאינה חופפת להסכם מוגדר וכוללת מחד, הנחה שעקבותיה לא נודעו ומאידך, דחיית חובת תשלום בגין אחד הפרויקטים למועד אחר.
לא זו אף זו,התובעת לא הוכיחה כי הגורמים המאשרים כביכול, הם שאמורים לחייב את הנתבעת עפ"י הסכם כלשהו בין הצדדים, שהרי אין חולק כי הם אינם הגורמים המנויים בפקודת העיריות.
עד התביעה שהיה כנראה ער לבעייתיות הנ"ל העלה רק בחקירתו גרסה חדשה, על פיה ההסכם בכתב שנערך בשנת 03' נעשה על בסיס ההסכם הקודם משנת 98', לעומת האמור בתצהירו בדבר הדמיון ביניהם. ב"כ הנתבעת התנגד להרחבת החזית, ומלבד זאת ניתן לראות בגרסה הנ"ל משום גרסה כבושה, שמהימנותה מוטלת בספק. יתר על כן, העד הודה כי חלק מדו"חות העבודה שולמו וכי פקודות התשלום לא תאמו את מסמכי הדרישה. מידת הצלחתו להבחין בין תשלומים שקיבל לבין אלו שנתבעו היתה חלקית ביותר.

12. משהכחישה הנתבעת את סמכותם של הגורמים המאשרים לחייבה, היה על התובעת לשכנע אחרת, ואי העדתם עומדת לה לרועץ. שהרי הלכה היא, כי הימנעות צד מהבאת ראיה או מהעדת עד כמוה כראיה נסיבתית העשויה להקים לחובתו של אותו צד חזקה עובדתית כי אילו הובאה אותה ראיה היה בה כדי לפגע בגרסתו.
(ראה: ע"א 55/89 קופל בע"מ נ' טלקאר פ"ד מד(4) 595 וכן ע"א 8151/98 שטרנברג נ' ד"ר צ'ציק פ"ד נו(1) 539)
כל המקובץ מחייב את המסקנה ,כי לא עלה בידי התובעת להוכיח קיומו של הסכם מחייב כדין משנת 98' או את זכאותה מכוחו ליתרת החוב ביסוד דרישת התשלום הראשונה. לכן ניתן לומר כי הדרישה הצורנית בפקודת העיריות יפה דווקא למקרים כנ"ל.

עשיית עושר

13. לטענת ב"כ התובעת גם אם ההתקשרויות עם הנתבעת לא אושרו כדין ולמעשה מדובר בהסכם בלתי חוקי במשמעות סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) יש לחייב את הנתבעת בתשלום ואין ליתן הכשר להתנהלותה חסרת תום לב. בהפנותו לפסיקה רלבנטית טען כי על פיה אין מקום להחיל את סעיף 203 באופן דווקני כך שיתאפשר לרשות להתחמק מתשלום ומכל מקום יש לפעול על פי דוקטרינת הבטלות היחסית .

ב"כ הנתבעת ביקש לדחות את התביעה על פי עילה בדיני עשיית עושר משום שלא נטענה כלל בכתב התביעה. יתר על כן ,לטענתו גם אם יותר לתובעת לתקן תביעתה וביהמ"ש יגיע למסקנה כי היא זכאית לשכר כנ"ל , דין תביעתה להדחות הואיל ולא הוגשה על ידה כל חוות דעת להוכחת שכר ראוי מה גם שהנסיבות כאן הופכות את ההשבה לבלתי צודקת.

מקובלת עלי טענת ב"כ הנתבעת כי העילה חרגה מעילות כתב התביעה שהוגש מלכתחילה בסדר דין מקוצר. יתרה מזו, בכל הנוגע להתקשרות בשנת 98 כשלה התובעת לא רק בהוכחת קיומו של הסכם אלא גם בהוכחת יסודות העילה המעין חוזית. לא עלה בידי התובעת להוכיח את יסוד ההתעשרות של הנתבעת משום שלא הוכיחה כדבעי את עצם ביצוע העבודות בתקופה הנטענת ואי תשלום בגינן. יודגש, כי זה לא היה מקום לקבע כי נכרת בנסיבות חוזה פסול אלא קבעתי כי לא הוכח קיומו של חוזה על כל תנאיו.
לא התרשמתי כי בכל הנוגע להתקשרות הנטענת משנת 98 התנהלה הנתבעת בחוסר תום לב קיצוני או כי התעשרה על חשבון התובעת שלא כדין ועדותו חסרת הבהירות והמסוימות של עד התביעה לא יכולה הייתה לשמש בסיס לחיוב כנ"ל .
עוד יצוין, כי גם לצורך השאלה בדבר שיעורו של שכר ראוי בנסיבות כשלה התובעת לעמוד בעול ההוכחה למרות המסמכים שהוגשו.

תוקפו של הסכם מ-03'

14. כאמור, אין חולק על דבר כריתתו של המסמך מיום 1.6.03 הנחזה להיות הסכם בין התובעת לבין הנתבעת.
לטענת האחרונה, לא נחתם ההסכם בפועל ע"י התובעת אלא ע"י התובע 2, וחתימתו גרידא אינה מחייבת את התובעת.

כאן המקום לציין, כי תביעת התובע 2 נמחקה בהחלטתי מיום 14.1.10 בהעדר טענה אודות יריבות חוזית ישירה מולו.
אינני מקבלת טענת הנתבעת, כי לא נוצרה התקשרות מחייבת מכח המסמך שהוצג.
אני דוחה גם את טענת הנתבעת כי תוקפו מתאיין עת שנחתם ע"י התובע 2 בלבד.
עפ"י עדותו של האחרון, שלא נסתרה הוא ניהל את העסק המשפחתי ומורשה לחתום כנציג התובעת 1. לכן, ציטוט סלקטיבי של דברי התובע 2 ע"י הנתבעת אינם באים חלף העובדות מפיו שלא נסתרו.
אמנם ההסכם נוקב בשמו של התובע 2 כמבצע השירות ועליו הוטלה חובת הדיווח על שעות העבודה שבוצעו בפועל אלא שגרסת האחרון, כי הדבר נועד על מנת להימנע מקיום יחסי עובד ומעביד לא נסתרה ואף בא לה חיזוק בהסכם עצמו .על כן זיקת החתום על המסמך לתובעת 1 יוצקת תוקף להתקשרות של הנתבעת מולה.

15. בדרישת התשלום השנייה, פירטה התובעת את שיעור שעות ביצוע העבודה למול קביעות ההסכם וחישוב החיוב לתשלום עפ"י המחיר המוסכם.
המסמך נחזה להיות חתום בשתי חתימות אשר לטענת התובעת היו של מהנדס הנתבעת והיועץ המשפטי .
האישור מיום 12.8.04 כולל את מספר שעות העבודה וחישוב החוב בסך של 276,412 ₪.
לטענת ב"כ התובעת, תואם האישור את המתווה החוזי הן לגבי שיעורה של שעת העבודה והן לגבי הגורם המאשר בהסתמך על דוחות עבודה. לכן נטען, כי הואיל והנתבעת קבעה בהסכם מ-03' את מתווה אישור התשלום הרי אישורו של מהנדס העיר על דו"חות העבודה והפרויקטים שבוצעו ע"י התובעת מהווה אישור סופי ללא צורך בקבלת אישור נוסף של גורם אחר בעירייה.

16. בהסתמך על הוראת החיקוק ועל הקביעה הצורנית המהותית הגלומה בו טענה ב"כ הנתבעת, כי אין חתימות הגורמים המאוזכרים ,שלזהותם לא התכחשה על דרישת התשלום יכולה לבוא במקום חתימת הגורמים המוסמכים המפורטים בסעיף 203 לפק'.

אני סבורה, כי יש לקרוא את לשונו ותכליתו של הסעיף הנ"ל, כך שהדרישה הצורנית באה על סיפוקה במקרה דנן.
הסכם ההתקשרות הנ"ל נושא כאמור את חתימות הגזבר וראש העיר כנדרש על פי דין.
על פי סעיף 2.6 להסכם נקבע כי :
"אישור שעות העבודה החדשי וכן דוחות הפרויקטים שיוגשו עם גמר כל פרויקט (או כל חצי שנה) ע"י מהנדס העיר יהיו אישור סופי ללא צורך בקבלת אישור נוסף של גורם אחר בעירייה."

לכן, שעה שההסכם בין הצדדים קבע את אופן אישור התשלום בגין ביצוע העבודה מחייב מנגנון חוזי זה את שני הצדדים .התנערות הנתבעת מחיובי ההסכם בדרך של פרשנות צרה, שיכול ואף חוטאת לכוונת הצדדים אינה מהווה התנהלות תקנית או תמת לב.
על כן מתחייבת המסקנה כי הוכח ע"י התובעת קיומו של הסכם משנת 03 מחייב כדין.

17. במבחן ראיות הצדדים מצאתי בסיס אמין ורחב יותר לראיות התביעה לא רק בכל הנוגע לקיומו של הסכם משנת 03 אלא גם לעצם ביצוע העבודות על פיו , שלגביהן עמדה התובעת בעול ההוכחה ואילו על העדר התשלום לא הייתה מחלוקת. לעומת זאת, עד ההגנה בחר במסירת עדות מעורפלת ,ידע רק באופן חלקי את מסכת העובדות הרלבנטית ותרץ את ידיעתו החלקית בעובדה שהוא שימש כגזבר הנתבעת רק מיולי 07'.

מששוכנעתי, כי נכרת ההסכם הנ"ל כדין בין הצדדים והופר, אינני צריכה להידרש לטענות האחרות הן בעניין הראייה הנוספת בדמות הסכם הפשרה והן לקיומה של עילה בדיני עשיית עושר בנוגע להתקשרות הנ"ל. לכן, למעלה מן הצורך יצוין, כי מקובלת עלי טענת ב"כ הנתבעת דווקא, כי כל שיכול הסכם הפשרה להעמיד הוא ראייה להכרה מסויגת מאד של הנתבעת בקיומו של חוב כלפי התובעת.

לסיכום

18. לאור האמור, אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 276,412 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
אני פוסקת לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ + מע"מ.
ניתן היום, י"א תשרי תשע"א, 19 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

בית משפט השלום בכפר סבא

19 ספטמבר 2010
ת"א 6182-07 י.צ. פרוייקטים -באמצעות מנהלה יעקב ציון ואח' נ' עיריית טירה
1 מתוך 8









א בית משפט שלום 6182/07 י.צ. פרויקטים, רוני יעקב נ' עיריית טירה (פורסם ב-ֽ 19/09/2010)