פסקי דין על מ.י. שלוחת תביעות כפר סבא | פסקי דין על משה חי ישראל

1763/08 פ     20/09/2010




פ 1763/08 מ.י. שלוחת תביעות כפר סבא נ' משה חי ישראל




בפני

שופטת נאוה בכור
בעניין:
מ.י. שלוחת תביעות כפר סבא

ע"י ב"כ עו"ד קייסי
המאשימה

נ ג ד

משה חי ישראל
– בעצמו
ע"י ב"כ עו"ד אלון דוידוב
הנאשם

הכרעת דין

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים לפי ס' 192 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, והיזק בזדון לפי ס' 452 לחוק הנ"ל – בנסיבות המפורטות בו.

2. בעניינו של הנאשם הוגשה חוו"ד פסיכיאטרית לפיה הנאשם אינו סובל ממחלת נפש במובן המשפטי.
כיום הוא מסוגל להבחין בין טוב לרע, מבין את טיב ותוצאות מעשיו ומסוגל לעמוד לדין וכן כי ישנה הנחה בסבירות גבוהה שמצבו היה דומה בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו, ואינו זקוק לאשפוז פסיכיאטרי.

3. א. על עדי התביעה נמנו:
(1) ע"ת/1 – עמית בן שלוש (עמ' 7-8 לפרוטוקול).
(2) ע"ת/2 – דני פולג (עמ' 8-9 לפרוטוקול).
(3) ע"ת/3 – איציק חלפון (עמ' 9-10 לפרוטוקול).
(4) ע"ת/4 – משה יעקבי (עמ' 12-24 לפרוטוקול).
(5) ע"ת/5 – עדינה יעקבי (עמ' 24-30 לפרוטוקול).

ע"ת/1 – עמית בן שלוש העידה כי היא חוקרת במשטרת רעננה, ובתקופה הרלוונטית לכתב האישום היתה סיירת במשטרת כפ"ס, וערכה את דוחות הפעולה ת/4 ות/5.
בת/4 ציינה כי מדובר בסכסוך שכנים, לאחר שהמודיעה ששמה עדינה דיווחה ביום 11.4.07 בשעה 09:7:55 – לקח שכנה את צינור המים, ומילא את כל חצרה במים. מים נכנסו לתוך ביתה, ויש לה הצפה. מבקשת ניידת למקום, ומוסרת כי השכן נמצא במקום.
הם הגיעו למקום, ופגשו במודיעה עדינה יעקבי המתגוררת בשכנות למטריד, וזו מסרה כי השכן מטריד אותם כל הזמן. הארוע התחיל ערב קודם לכן כשפתח צינור מים מהבית שלו לתוך בית של השכנים המודיעים, העיף צנצנות זכוכית וכסאות מעבר לחומת ביתו.
היא דיברה עם בעלה של המודיעה בטלפון, והוא מסר ששמו של השכן המטריד הוא שמעון משה, טל': 0523757237, ומסר שיום קודם הם הגישו תלונה במשטרה, והגיעו מחב' המים וניתקו לו את המים.
היא הבחינה כי חצרו של המודיע מלאה במים, יש מים על המדרכה והכביש, בקבוקי אקונומיקה מוטלים על הכביש, וכסאות פלסטיק זרוקים במקום שהמודיעה מסרה שהשכן זרק עליה.
המודיעה גם מסרה לה שהשכר אמר להם שיש לו אקדח, והוא ירה למישהו בראש אם יתעסקו איתו.
בעת שדיווחה מתוך הניידת ל- 341, ברק ויינר, קראה לה המודיעה, והראתה לה שהוא זרק מהבית שלו עציץ לתוך הבית שלה.
הבית של המטריד נעול מבפני
ם ומוגף כולו, ומסביב לחומת ביתו ישנם דיקטים ודלתות בגובה כ-4 מ'.
היא צלצלה בפעמון וקראה בשמו, הוא לא ענה בתחילה, ולאחר מכן אמר שהם לא יכולים להכנס והוא לא יוצא החוצה ושיעשו מה שהם רוצים, שישלחו לו הזמנה לבימ"ש והוא יגיע.
השכן ממול שהיה מעורב בעבר בארוע הטרדה עם המטריד ציין כי כל הזמן יש בעיות עם השכן הזה, והגיע הזמן שיאשפזו אותו.
היא הסבירה למודיעה שעליה לפנות לביהמ"ש לקבלת צו במקביל לתלונות במשטרה, דיווחה שוב ל- 341 על המסוכנות, וזה אמר לה לרשום דו"ח פעולה ולהעבירו לחקירות.

בת/5 ציינה כי מדובר בהמשך לארוע 62 (ת/4) - התקבל דיווחה ביום 11.4.07 שעה 10:36:02 מהמודיעה עדינה יעקובי – וכעת מסרה כי השכן ממשיך למלא לה את החצר במים וזורק עליה בקבוקים מלאים במים. מבקשת שניידת תחזור למקום.
היא הגיעה למקום והמודיעה סיפרה לה שלאחר שהם הלכו – עלה השכן על החומה המשותפת, הציץ מהבית שלו לבית שלה, זרק עליה בקבוקי אקונומיקה מלאים, החזיק בידו חפץ שנראה כמו אקדח, ואיים עליה שירצח אותה.
כן ציינה המודיעה בפני
ה כי יום קודם הגישו תלונה על כך שהשכן איים להרוג אותם בסכין. היא דיווחה ל- 341, עלה מולה דני פולג - שהגיע למקום, ודיבר עם השכן שמעון חי משה, שדיבר בצורה לא צלולה, ולא הפסיק לדבר.
דני פולג דיבר עם הרווחה, ונמסר לו שהם אינם יכולים לאשפזו. השכן עוכב לתחנה לבירור וחקירה.

בחקירתה הנגדית ציינה כי לאחר שדיווחה ל- 341 שהינו ראש משמרת סיור ו- 34א, שהוא רמ"ס כפ"ס – הקפיאה מצב, והם הגיעו למקום לאחר מכן. בזה הסתיים תפקידה.
היא הבחינה שחצר המודיעה מלאה במים ויש מים על המדרכה ועל הכביש, וכמו כן שיש בקבוקי אקנומיקה על הכביש.
היא לא ראתה את מקור המים, ולא ראתה שיש צינור היוצא מהחצר של הנאשם.
היא ראתה את הבקבוקים, והבחינה כי חצרו של המודיע מלאה במים, כפי שרשמה.
היא צלצלה בפעמון של הנאשם, הוא לא ענה, ולאחר מכן אמר שהם לא יכולים להכנס אליו והוא לא יוצא החוצה.
בארוע הראשון הם פינו את המקום, ובארוע השני, מס' 76, הם חזרו אחרי שעה וחצי ב- 10:36, לאחר שהמודיעה הודיעה שהוא ממשיך למלא את החצר שלה במים, וזורק עליה בקבוקים.
היא לא ספרה את הבקבוקים שהיו בארוע הראשון ואינה יודעת אם הוא זרק בקבוקים נוספים של אקונומיקה.
היא לא זוכרת אם היה נשק קר במקום, ולו היתה רואה - היתה מציינת בדו"ח.
הנאשם נעצר, והועבר להמשך טיפול.

ע"ת/2 דני פולג העיד כי כיום הוא דובר מחוז ש"י ועוזר למפקד המחוז שלומי קעטבי. במועד הרלוונטי (11.4.07) הוא היה ע. רמ"ס בתחנת כפ"ס.
הוא כתב את המזכר ודו"ח הפעולה ת/6 ות/7.
בת/6 מיום 12.4.07 שעה 08:50 ציין, כי בהמשך לארוע 76 מתאריך 11.4.07, נכנס לביתו של הנאשם, וראה אותו יושב על הספה בסלון הצמודה לחלון הסלון כשהוא קורא ספרי זוהר או משהו דומה לכך, ועברו מס' דקות עד שהוא השיב לקריאותיו. הבית נראה מסודר אך ריק מדברים.
הוא ביצע חיפוש קל בבית בעקבות הטענה כי יש לו נשק והוא מאיים בו על השכנים, ולא מצא דבר מלבד סכיני מטבח רגילים.
בזמן שהסתובב בבית הכניס הנאשם אותו ואת המאבטח אולג לחדר צדדי, שנראה כמו חדר של "כת השטן" (או "סטן" כמצויין בת/6), מסריח מעובש, וכן נרות נשמה בכמות גדולה מאוד שהיו בקצה החדר.
כשיצאו מהבית - שאב הנאשם את זקנו בשואב אבק, החל להסתובב בבית ובדק שאף מוצר חשמלי לא פועל. כמו כן הנרות בחדר החשוך לא דלקו, והוא בדק שנר הנשמה שנמצא בסלון בתוך כד זכוכית ליד הטלויזיה גם כן כבוי.
תוך כדי התפרצויות זעם זרק הנאשם את השולחן של הסלון על הרצפה, וגרם לשבירתו. לאחר מכן החזיק את המאוורה שהיה בסלון, זרק אותו לתקרה וריסק אותו. לאחר מכן נרגע.
תוך התפרצות זעם נוספת שבר את הקומקום במטבח, ואז נרגע.
ביציאתם מהבית - נעל הנאשם את דלת החדר החשוך וכן את החלון הגדול בסלון עם בורג. לאחר מכן נעל את דלת הבית הראשית במנעול עליון ותחתון.
הם יצאו מהחצר וסגרו את השער שניתן היה לפתוח מבחוץ רק עם מפתח.

בת/7 מיום 11.4.07 שעה 12:15 ציין כי התקבלו שני ארועים (62 ו- 76) בגין תקיפה, איומים והטרדות בדיווח של השוטרת עמית בן שלוש שהגיעה למקום הארוע הראשון (62) והרגיעה את המצב. לאחר מכן היה ארוע 76 שהיא הגיעה אליו, ובעקבות כך הוא הגיע.
הוברר כי חצר הנאשם סגורה, אין יכולת להכנס, וכן הוסבר לו כי הנאשם איים עם נשק.
הוא עלה על הגדר ונכנס לחצר. בתוך הבית ישב הנאשם כשהוא קורא ספר תפילה. הוא הסביר לו לשם מה נכנס, והנאשם הסביר לו כי מדובר בסכסוך ישן.
הוא פנה לגורמי הרווחה שאמרו לו שאין להם מה לטפל בנושא, כי הנאשם היה מטופל במחלקה לבריאות הנפש.
בשלב כלשהו הוא ביקש מהנאשם שילתווה אליו, וזאת לאחר שנאמר לו שיש תלונה על איומים.
תוך כדי העיכוב – שבר הנאשם את השולחן בסלון, את הקומקום שעל השיש, ואת המאוורר שבסלון.
הוא רשם מזכר בקשה לבי"ח שלוותא שיבדקו את עניין בריאותו הנפשית של הנאשם.
הנאשם הועבר גם להמשך טיפול חקירתי.

בחקירתו הראשית ציין עוד כי הם הגיעו לארוע, שהינו סכסוך בין שכנים צמודים אחד לשני.
בסופו של דבר הם נכנסו לחצר הבית דרך הדלת הראשית. הנאשם ישב בסלון וקרא את ספר הזוהר או משהו דומה. הבית של היה מסודר, הנאשם ישב על הספה וקרא ספר.
במהלך ההסתובבות בבית היה חדר נעול הנמצא מול הכניסה בסוף הפרוזדור. כשפתחו את הדלת ראו חדר עם קירות צבועים בשחור, ומיד כשנכנסים לחדר ופונים ימינה, על הקיר הימני יש כוכב שעושים בפס אחד, והוא מוכר מכל הארועים של כת השטן.
במרכז היה מעין דרגש - שולחן עמוס בשעווה נמסה ועליה נרות, ואינו זוכר אם הם היו כבויים. כשיצאו מהבית הם וידאו שהם כבויים, ואפילו כיבו את נר הנשמה שהיה בסלון.
להגדרתו - מצבו של הנאשם היה של מאניה דיפרסיה, עליות ומורדות, רגע אחד הוא יושב בשקט ואחרי שניה - משתולל, והופך את השולחן בסלון. מצליחים להרגיע אותו והכל בסדר, ופתאום - הוא הופך את הקומקום במטבח ושוב נרגע, ואז המאוורר נשבר.
כשעמדו לצאת מהבית החל הנאשם לשאוב את זקנו בשואב אבק.
בחקירתו הנגדית ציין כי אינו זוכר מי הגיע עם צו חיפוש לביתו של הנאשם. הוא עצמו לא הגיע לשם בצו חיפוש, הכניסה שלו לבית היתה במסגרת הארוע של סכסוך שכנים, ולאחר שקיבל אישור מהנאשם.
הוא לא ראה סכין, חרב, או אקדח, ולא זכורה לו מכונה להשחזת סכינים. במטבח היו סכיני מטבח רגילים. אם היה רואה חרב, פיגיון, זוג סכינים גדולות, או אקדח – היה מתייחס לכך.
הנאשם הטיח את הקומקום על השיש, ולא עליהם. הוא התעצבן מזה שלא לקחו את השכן לתחנה.
ביקשו ממנו לרשום מזכר על הארוע ולקחת את הנאשם להסתכלות, והוא רשם את המזכר לבי"ח שלוותה על פי הנוהל.
כשמגיעים לארוע בוחנים את מכלול הדברים במקום, לוקחים דברים בפרופורציה וקולטים דברים. רואים את המתלונן ואת הצד שכנגד, ורואים שהוא אדם שלא מחובר לעצמו. על רקע ההתרשמות הזו הסכינים במטבח לא נראו לו חריגים אבל הוא לא התכוון להפוך את הבית, לא פתח מגירות, ומה שהוא ראה - לא נראה לו חריג.
בחקירתו החוזרת ציין כי בביתו של הנאשם היו סכיני קצבים במטבח.

ע"ת/3 – איציק חלפון העיד כי כיום הינו סייר בתחנת כפ"ס, וזה גם היה תפקידו ביום הארוע.
הוא ערך שני דוחות פעולה – ת/8 ות/9.

בת/9 מיום 11.4.07 שעה 01:00:12 ציין כי המודיע דיווח על השכן שלו שזורק עליו מקלות ומאיים לרצוח אותו.
הם הגיעו למקום, ושם חברו למודיע, שמסר שהשכן שלהם ששמו משה ישראל חי שמעון זרק להם דברים לחצר ואיים עליהם שירצח אותם. בחצר ביתו של המודיע נראו שברי שולחן פלסטיק, שברי זכוכית, וזרימת מים שלטענת המודיע נגרמה ע"י השכן.
נגבתה תלונה מאשת המודיע על האיומים.
החשוד לא נענה לדפיקותיהם בדלת מס' פעמים. הם דיווחו ל- 341 אלכס, שמסר שיש להשאיר לו הזמנה על הדלת, ומידי פעם לבדוק ולבצע סריקות בכתובתו.
כן נמסר למודיעים כי במידה ויראוהו - יצרו קשר איתם.

בת/8 מיום 11.4.07 ציין כי בהמשך לארוע מס' 8 (ת/9) דיווח המודיע על כך שהוא רוצה ניידת בדחיפות כי השכן שלו כל שניה יוצא מהבית, מקלל אותו, מאיים עליו ונכנס שוב הביתה כי הוא יודע שיזמינו לו ניידת. המודיע כבר חסר סבלנות, ומסר שאם ניידת לא תגיע - הוא "יזיין אותו במכות".
הם הגיעו למקום בניידת בלי כחולים ובלי אורות, עמדו ליד הבית של המודיע כדי לבדוק האם השכן אכן יוצא החוצה ומקלל אותו. הם עמדו שם מס' שניות ואז המודיע ניגש אליהם ומסר שהשכן עוד פעם התחיל לזרוק כוסות וצלחות, לקלל, ולדבריו - אף איים עליו בסכין, השכן נעמד מאחורי החומה, והיתה לו סכין ביד, והוא איים עליו שירצח אותו.
בזמן שהותם במקום לא ראו את השכן, והכניסה לביתו היתה סגורה.
הם דיווחו ל- 341 – אלכס, שהורה להם לעזוב את המקום ולהמשיך בסריקות מידי פעם במהלך המשמרת.
כן נגבתה עדות קצרה מהמודיע, שהופנה למש"קית המקומית, ונאמר לו שהוא יכול להוציא צו הרחקה מבימ"ש.
החומר הועבר לחוקר להמשך טיפול, ובמהלך המשמרת יערכו סריקות במקום.

בחקירתו הנגדית ציין כי לא ראה את מקור המים שבהם הבחין. שברי הפלסטיק היו של שולחן חצר, הוא אינו זוכר כמה חלקים היו, מדובר בשולחן של "כתר", ואינו יודע של מי השולחן.
בפעם הראשונה שהגיעו למקום - זה היה ב- 01:00 כפי שרשם. הם לא דיברו עם הנאשם, וגם לא ראו אותו.
לאחר שעה - חזרו למקום בעקבות קריאה של אותו מודיע, שאמר שאם לא יגיעו - הוא יזיין אותו במכות.
הפעם הם באו בשקט, בלי אורות, כדי "לתפוס אותו על חם", אבל הכל היה שקט. המודיע יצא אליהם והסביר שבשעה שלא היו שם - נזרקו צלחות וכוסות, ואיימו עליהם בסכין.
אם הוא לא ציין בדו"ח הפעולה שראה צלחות או כוסות – אז הוא לא ראה.
לא היה ניתן לראות דבר דרך הבית, הם דפקו על הדלתות, ודלת החצר היתה סגורה.
הוא לא יודע אם הנאשם היה בבית, והמודיע לא אמר לו שהוא ראה אותו נכנס לבית. במקרים כאלה החשוד בד"כ בורח מהמקום.
הם הסתכלו דרך הבית, דפקו בדלת וצעקו לו, אך לא היה מענה, והם החליטו לעזוב את המקום.
אף אחד מהם לא ראה צלחות, כוסות או סכין.

ע"ת/4 – משה יעקבי העיד כי הוא בן 34 נשוי + 2, יש לו חברת נקיון, והוא גר בכפ"ס בשכירות בכתובת שאינו מעוניין לחשוף, על מנת לא להיות חשוף לאיומים והטרדות מצידו של הנאשם שממנו הוא פוחד.
הוא התגורר בשכנות לנאשם ברח' החרוב 6א בדירה שלו שקנה אחרי עבודה קשה מאוד ומאומצת, ומכר אותה רק בגלל הנאשם.
באוגוסט 2006 הוא קיבל את המפתחות לבית בשכנות לנאשם. אין ביניהם קיר משותף, וישנה צמחיה המפרידה בין הבתים.
יום לאחר שהתחיל לשפץ את הדירה - התחילו הצרות עם השכן. בהתחלה הוא היה פותח צינור מים ומשפריץ על הפועלים שעבדו אצלו, אמר שחם לו, והוא משקה שיהיה אוויר טוב יותר שיכנס הביתה.
אח"כ הוא ביקש מהם להפסיק לעבוד בין 14:00 ל- 16:00 כי זה מפריע לו בתפילה. הוא הסכים, אפילו שהעבודה נמשכה 4 חודשים במקום חודש, בגלל ההפסקות.
אח"כ ההטרדות הלכו והחמירו – וזה התחיל באיומים.
הוא רצה לבנות חומה כי היו שיחים עם חרקים, ולכן אמר לנאשם שיוריד את השיחים, ושהוא יטייח את החומה גם מהצד של הנאשם, אך הנאשם לא הסכים.
הוא התרחק 20 ס"מ לתוך החצר שלו עם החומה, והתחיל לבנות בלוקים. הנאשם, בלי שום הודעה מוקדמת, לקח את חפירה, שבר את כל הבלוקים, ופיזר אותם על הכביש.
הוא ביקש מהנאשם שירים את זה, אז הנאשם רץ הביתה, הביא מגרפה ורדף אחריו בשכונה עם המגרפה, וכל השכנים ראו את זה. זה היה פחות מחודש לאחר שקיבל את הבית, ועוד לא נכנס לגור בו.
הנאשם אמר לו שבסוף יהרוג אותו.

אחרי הארוע עם המגרפה הוא הבין שיש לו עסק עם בן אדם לא שפוי, והתרחק 2 מ' לתוך השטח שלו ובנה את החומה בגובה של 2 מ' כדי לא לראות את הנאשם, ממנו העדיף לשמור מרחק.
הנאשם עבר לשיטות אחרות – הוא היה מבעיר אש בשטח הבית שלו, מבעיר טלויזיות ופלסטיק שרוף, ומעביר צינור פלסטיק מעל החומה שלו, והעשן היה נכנס לחדר של הילדים שלו. הנאשם הוא אדם מתוחכם.
הוא סיפר למשטרה על דברים שקרו, ומאז המצב החמיר. יום אחד ראה אותו הנאשם ליד הבית ואמר לו שחלם חלום שהוא רוצה אותו יושב עליו מאסר עולם.

במשך 8 חודשים מאז קיבל את הבית לא התלונן, העדיף לספוג ולא להתלונן כי בא לגור שם לכל החיים, אבל כשראה שהמצב מחמיר ובלתי נסבל, ושזה פוגע באשתו ובילדים - הגיש תלונה ב-11.4.07.
הוא נשאר ימים שלמים בבית והפסיד ימי עבודה כדי שהנאשם לא יחבל לו בבית.
ערב אחד היה מתחת לכל ביקורת, כששמע את הנאשם יושב על גג הבית שלו ורב עם שני גננים שעבדו בגינה הציבורית שליד הבית. הנאשם האשים אותם שהם שברו לו משהו בתוך הבית והם קיללו אחד את השני. האחראי של העובדים הגיע, והרחיק אותם מהמקום.
אחד הגננים שנשאר שם ראה את העד בחצר ושאל אם הוא יכול להכין לו קפה. הוא אמר לו שהוא צריך לעשות את כל הסיבוב כדי להכנס אליו, ובאותו זמן הנאשם היה שוכב על גג ביתו. אחרי הקפה הבחור הלך, ובאותו לילה ב-02:00 בערך שמע רעשים של מפתחות, וצרור מפתחות. בגלל הנאשם הם לא ישנו חזק בלילה, והוא יצא החוצה לפרגולה שמסתירה אותו - אך הוא יכול לראות את הנאשם.
אז ראה את הנאשם שם כיסא, טיפס עליו עם פנס קטן, וזרק זבל בגינה שלו - שקיות טונה, חלב, ופרחים נבולים. כשראה את זה - החל לצעוק על הנאשם שנבהל, וכנראה נכנס לפחד והחל לזרוק לבית שלו את כל מה שהיה לו בחצר – זכוכיות ובקבוקי אקונומיקה. אחד השכנים הזמין משטרה. הנאשם ידע שבלי צו אי אפשר להכנס לבית שלו, והוא מכיר את החוקים.
השוטרים קראו לו מאחורי הדלת והוא לא פתח אותה, אז באותו לילה, שעה לאחר מכן הוא יצא לחצרו, ומהחור שנשאר בחומה - הוא פתח צינור מים, הכניסו לחור, והשפריץ מים לתוך החצר והציף אותה.
הנאשם הוא מטרד, והשכנה שלו לוקחת כדורי הרגעה כי 25 שנה היא סובלת ממנו.
הוא מרחם על הנאשם, אף אחד לא מגיע אליו, אשתו עזבה אותו לפני כמה שנים, והילדים שלו לא באים אליו.

באותו לילה, אחרי שהמשטרה הלכה, הנאשם יצא החוצה והחל להשחיז סכינים ואמר לו שעם הסכינים האלה הוא ישחט אותו והם לא ישארו שם.
כבר בשבוע הראשון שהם עברו לשם אמר הנאשם לו ולאשתו שברח' הזה יש חוקים וכולם מצייתים להם, שצריך לשמור על השקט, ושהשיפוץ שלהם פגע לו במזגנים. הוא היה מוכן לקנות לנאשם מזגן, אפילו שזה במרחק גדול ממנו.

היה מקרה שבו הנאשם ראה אותו בחצר מעליית הגג שיש לו, ירד, עלה על החומה והיה לו משהו ביד שנראה כמו אקדח. הוא אמר לו שיתן לו כדור בראש בסוף.
הוא הזמין משטרה כי הנאשם איים עליו שירצח אותו וישב עליו מאסר עולם, כי הוא הפסיד הכל בחיים, ושאפילו הכלא יהיה טוב יותר בשבילו.
הנאשם המשיך להציק בכל דרך שהיה יכול – במים, אזעקות, וחיבר את הבית שלו לרמקולים.
הוא מכר את הבית שלו במחיר הפסד והוא רוצה לתבוע את עמידר על ההפסד שנגרם לו.
הנאשם גר בעמידר אבל הוא בריא והוא ראה אותו מערבב בטון.
המקום שבו גר הוא מקום שקט, יפה, גרים שם ניצולי שואה, והנאשם ממרר לכולם את החיים. הנאשם אמר לו שהוא יראה אצלו רק שחור.
הוא גר במקום כשנה-שנה וחצי, לאשתו היו סיוטים, הוא מכר את הדירה במחיר הפסד, והיום הוא גר בשכירות כי כל הכסף הלך לו רק בגלל הנאשם. היתה לו משכנתא גבוהה.
הנאשם אמר לו שיש לו חרבות בבית, והוא יכניס לו אותן בבטן.

ב- 11.4.07 הגיש את התלונה כי כבר לא יכל, כלו כל הקיצים, הגיעו מים עד נפש – הנאשם הציף את החצר במים כמו תמיד, זה היה יום שישי, והבת שלו החליקה על האבנים המשתלבות.
הוא שתק כל התקופה, ואמר לאשתו שהוא לא רוצה לריב.
הוא הגיש את התלונה כי הרגיש מאויים, הנאשם הפחיד אותו כי זה הגיע לפגיעה בילדה. הרגיז אותו שהנאשם קרע את דגל ישראל שהוא תלה על עמוד בגינה שלו.
הנאשם טיפס על כיסא בזמן שהוא היה בחצר, אמר לו שיתן לו כדור בראש ויגמור עליו, ואשתו הזמינה משטרה.
הוא חושב שהנאשם היה במצב פסיכוטי, לא שפוי, והוא הפחיד אותו "חבל על הזמן".
הנאשם כיוון אליו אקדח, וזה גרם לו לפחד. אינו יודע אם זה היה אקדח פלסטיק או אמיתי, הוא לא היה אומר סתם.
הנאשם איים עליהם במשך תקופה ארוכה. הוא שם מצלמות דמה בבית שלהם ובכל זאת הנאשם העז להכנס ולעשות את החבלות, והם חיו בפחד.
הוא התקשר לעיריית כפ"ס כדי שיעשו גינה יפה ליד הבית שלהם, אמרו לו שאין תקציב למשהו גדול אבל אחרי כמה ימים עשו מערכות השקייה ושתלו עצים יפים. הנאשם פלש לשטח, ובצד שלו ושל השכנה הוא לקח פנס וגרזן בלילה, והרס הכל.
הוא התקשר לעירייה וסיפר שנהרסה הגינה והבחורה בשם מתוקה אמרה לו שהיא לא מתעסקת עם הנאשם ושהיא יודעת שזה הוא. גם בעמידר בחורה בשם קרול אמרה לו שהם לא מתעסקים עם הנאשם.
הוא צילם את ת/14 ות/15 - הנאשם עקר את כל העצים, חתך את צינורות ההשקייה כשהעצים עדיין היו בניילון, וחיבל במנורה כדי שאנשים לא ישבו על הספסלים.
כשביקש מהעירייה שיבואו לתקן את זה - נאמר לו שכל עוד הנאשם שם – הם לא ישפצו.
הנאשם לא צריך ללכת לכלא, הוא צריך עזרה. הוא היה אצל מפקח המשטרה, ואמר לו שהוא לא רוצה להכניס את הנאשם לכלא אלא שהוא צריך עזרה נפשית.
בחקירתו הנגדית ציין כי ב- 11.4.07 התקשר למשטרה ולא היה צריך לומר דבר - כי הם ראו הכל.
הוא אמר למשטרה שאם הם לא יגיעו הוא יזיין את הנאשם במכות - כי היה בסערת רגשות.
אין לו עבר פלילי, והוא לא יסתבך בגלל הנאשם.
זה נכון שהוא אמר לנאשם באולם ביהמ"ש שאם היה יכול - היה אוכל לו את הלב, ואם לא היו חוקים במדינה - הם היו גומרים את העניין בדרך אחרת.
הנאשם יותר בריא מכולם.
הוא דיווח למשטרה (כעולה מת/5) שהנאשם איים עליו ועל אשתו בנשק, והוא כמעט בטוח שראה נשק, סוג של אקדח שהוא לא יודע לזהותו, הוא לא מומחה, וזה היה לקראת הערב בסביבות 18:30-19:00. הם תמיד היו רבים, ומדובר בדברים מלפני שנה.
ביד הנאשם לא איים עליו, אם לא היה לו אקדח. הוא ראה משהו ביניהם מבצבץ. הוא היה למטה והנאשם מעליו, במרחק של 20 ס"מ של בלוקים. הוא ראה את הקנה.
הנאשם מירר לו את החיים, והוא לא טלית שכולה תכלת.
הוא קרא למשטרה כשהנאשם זרק את הזכוכיות, ובפעם הראשונה השכנים הזמינו את המשטרה.
הוא אמר שהנאשם איים עליו בחרב כי הנאשם אמר לו שהוא יכניס לו אותה לבטן. הוא לא אמר שראה חרב, אלא שראה סכין.
לגבי הטענה לפיה במשטרה אמר שראה את הנאשם מחזיק חרב באורך חצי מטר – השיב כי התכוון למשהו אחר, ראה סכין חצי מטר, לא חרב. הנאשם גם אמר לו שיש לו חרבות בבית. הוא ראה סכין עם להב של חצי מטר. הוא אמר חרב, אבל התכוון לסכין.
הוא לא התלונן מאוגוסט ועד אפריל (8 חודשים) כי שתק, רצה לשמור על שכנות טובה, רצה להיות בסדר. יתכן שבספטמבר 2006 היה במשטרה, ולא התלונן.
לא איכפת לו מה יקרה עם הנאשם כי הוא כבר לא גר שם, הוא חשב לא להגיע לעדות בביהמ"ש, ובא רק בגלל הנזק שהנאשם גרם לו.
הוא נכנס עם החומר שלו 2 מ' לחצר שלו, באורך של 40-45 מ', הקטין את החניה שלו, וויתר על 8 מ"ר. הוא הקים את החומה כדי להתרחק מהנאשם, והאדם שקנה ממנו את הבית קנה אותו במטרז' קטן יותר. הוא ויתר כדי שיהיה לו שקט, למען שלום בין שכנים.
יום למחרת בניית החומה - הביא הנאשם בטון והשתלט על השטח, הוא עשה את המלט בעצמו, יישר את השטח וריצף אותו, והסיני שלו הלך לעשות לו את העבודה. היום לא ניתן להרגיש במה שקרה. הנאשם סיפח את השטח הזה לשטח שלו, ריצף וביטן, וגם לשטח של העירייה הוא פלש.
כשהוא הביא אנשים למכור להם את הבית, הוא השתדל לעשות את זה כשהנאשם בתוך הבית. הוא הביא קונים שרצו לחתום על חוזה, ויום לאחר שיצאו משם - ביטלו את זה.
הוא בהפסדים של 300,000$ בגלל הנאשם והוא יוציא אותם ממנו, אם לא ממנו - אז מעמידר. הוא יסחב את הנאשם למשפטים כל החיים, הוא מירר לו את החיים, רק הוא מכיר אותו טוב, ואם הוא היה טוב - אשתו והילדים שלו לא היו בורחים לו (דברים אלה נאמרו ע"י העד בפני
יתו אל הנאשם).
הנאשם סיפר לו שיש לו עבר פלילי, וגם אנשים שגרים באזור אמרו לו לא להתעסק עם הנאשם כי יש לו בעיות פליליות.
הנאשם אמר לו שאם יגיע למשפט ויצא אשם - הוא יתנקם בו. הקם להורגך השכם להורגו.
מפעל המים הגיעו לסגור לנאשם את המים והוא אמר להם שיש להם 3 שניות לפתוח את הנעילה. הם מפחדים ממנו.
קרול מעמידר אמרה לו שהם רוצים להוציא משם את הנאשם כדי לתת לצעירים עם ילדים לגור. הנאשם סיפר לו שהוא הסכים להתגרש רק בתנאי שהאישה תוותר על הבית.
הבת שלו אורלי אמרה שאמא שלה התגרשה כי הוא אנס את האמא ליד הילדים. הבת שלו גרה לא רחוק ממנו, אבל לא באה לבקר בכלל. הוא לא מכיר את בתו של הנאשם, אבל יודע שהיא בתו.
שכונת יוספטל – גבעת אשכול היא שכונה שבה אנשים מכירים אחד את השני.
הוא פנה לאחיו של הנאשם כדי שיעזור להם, וזה אמר לו שהם ניתקו קשר לפני 20 שנה, ומבחינתם - הוא מת.
הוא עובד בניקיון, ולא מחזיק ציוד בבית, כי מדובר בחומרים מסוכנים שהוא לא רוצה שהילדים יגעו בהם. הוא מחזיק ליטר וחצי אקונומיקה לשטוף אסלה פעם בשבוע.
במקום שבו החומה נגמרת שם הנאשם אסבסט, גלגלים, טלויזיות ופסולת, והוא היה מצית אותם עם משהו דליק. זה היה עושה עשן שחור, והוא היה מכוון את זה עם צינור לחדר של הילדים. הוא הזמין בגלל זה מכבי אש.
זה היה לפני המקרה של השריפה בבית הנאשם. הוא היה שורף קוצים. גם הזוג שגרו שם לפניו אמרו לו שהוא שרף קוצים, וכמעט הצית להם את הבית.
לנאשם היתה מערכת סטריאו עם דיסק של אזעקות, הוא חיבר רמקולים לכל הבית, והיה משמיע דיסק עם צפצוף של אזעקה, ומשמיע להם את זה 24 שעות.
כל השכנים היו שומעים את זה, כולם חשבו שזה מהמתנ"ס, עד שיום אחד הוא הסתכל וגילה את הרמקולים שאותם הסווה הנאשם. הוא מתוחכם, לא ילד בן 4.
הוא צילם את הנאשם מבצע עבודה פיזית, עם טוריה, מחליף אסבסטים. הוא לא רוצה לפגוע בנאשם, הוא מרחם עליו מאוד.
הנאשם מתיז מים במשך 8-9 שעות, המים מגיעים עד לכמה רחובות למטה, רחוקים. אי אפשר לדבר איתו, ומפעל המים לא יכול עליו.
הוא לא פוחד מהנאשם, השכנים חשבו שהנאשם עבריין, שהוא מסוכן. הם אנשים מבוגרים, ולא יכולים להתעמת עם הנאשם.
היה לו זמן וכסף, והוא בנוי לאנשים כמו הנאשם, הוא לא ישתוק לו, ילך איתו עד הסוף. לא מגיע לו לשבת בחינם ולהציק לאנשים, לא איכפת לו הכסף, אבל שלא יציק.
הוא לא התלונן על כך שהנאשם פלש לשטח העירייה כי זה לא איכפת לו, רק כשהוא הציק - הוא התלונן. הנאשם כל הזמן עשה בלאגן, זה לא שהוא חיפש אותו.
הוא ידע שהנאשם יצא ויהרוס את הגינה, הוא גם אמר לאשתו שזה מה שהנאשם יעשה, לכן חיכה לו עם פנס, וראה אותו הורס. אפילו העירייה התלוננה על הנאשם במשטרה, יש נגדו כמה תלונות, הוא אוסף זבל ומפזר על הדשא והולך הביתה.
הנאשם עמד בחצר שלו ופיזר זבל לחצרו.

ע"ת/5 – עדינה יעקבי- היא אשתו של ע"ת/4, יש להם שני ילדים, והם גרים בכפ"ס.
הם עזבו את הבית בו גרו בשכנות לנאשם כי הוא היה מטריד אותם, מפריע, וזורק כל מיני חפצים דרך החומה לבית שלהם.
לפני שהם נכנסו לבית - בעלה עשה שיפוץ, ובנה חומה גבוהה מאוד בינם לבין השכן, והוא עדיין הצליח לזרוק חפצים מעבר לחומה - אקונומיקה, וצנצנות זכוכית.
הנאשם נהג להבעיר אש ולגרום לכך שהאש תגיע לכיוון שלהם והיא היתה נאלצת לסגור את החלונות בבית.
הנאשם היה מתיז מים לכל עבר ועושה להם הצפות - עד שזה פגע במשקופים.
הנאשם היה מקלל, מאיים שלא יתן להם לחיות בשקט, שהם יראו ממנו שחור. הם לא עשו לו כלום, והיא אינה יודעת למה עשה זאת.

לילה אחד התעוררו בעלה והיא בעקבות רעש – הנאשם העיף באמצע הלילה, בחצות – 01:00 – שולחן פלסטיק וכסאות פלסטיק לחצר שלהם. הוא שם צינור בחור שהיה בחומה בצד שלו, הכניס אותו לכיוון שלהם, וגרם להם להצפה בגינה. הכל היה מוצף, תוך שהוא מקלל ואומר כל מיני דברים, שלא יתן להם שקט, יגרום להם לנזק, אם לא יעזבו את הבית - הוא יכול להרוג, שיש לו נשק והוא מסוגל לירות לבן אדם בראש, והם שמעו אותו משחיז סכינים.
בסה"כ הם חיו בשקט ובשלווה עם הילדים, השקיעו המון כסף ונאלצו לעזוב, עד כדי כך שהיום הם גרים בשכירות ולא קנו בית.
ידוע לה שגם השכנים בצד השני שלו סובלים ממנו הרבה שנים.
לפני שקנו את הבית היא לא ידעה על הבעייתיות של הנאשם, זה רחוב שקט הפונה למתנ"ס.
ב- 2006 בערך היו כל הבעיות עם הנאשם, עוד לפני שהם נכנסו לבית, כשעשו שיפוץ – הנאשם היה צועק על הפועלים שלהם, ושופך עליהם מים.

היו 3 ארועים, אחד מהם הוא זה שהיה באמצע הלילה.
זו הטרדה שהוא מקלל אותם, הוא גרם להם להשאר בבית כדי לשמור עליו, הוא יכול היה להזיק לרכוש שלהם, כפי שהוא אמר תמיד. בעלה נאלץ לחזור הביתה לבדוק שהכל תקין.
הנאשם זרק כל מיני חפצים, אי אפשר היה לחיות שם בשלווה ובשקט עם שני ילדים קטנים, הם לא יכלו לצאת לחצר ולהשתולל כי הוא היה זורק חפצים, אקונומיקה, מיכלים של אקונומיקה.

יום שישי אחד, כשניקתה את הבית ויצא החוצה לחצר, עף לעבר פתאום ג'ריקאן של אקונומיקה.
היה מקרה שהשכן רץ אחרי בעלה עם מגרפה, היא לא ראתה את זה אבל שמעה על זה. בעלה סיפר לה על כך באותו יום, כשחזרה בהעבודה.

היא מתייחסת לכל התקופה שגרו שם כארוע אחד.
היא שמעה רעשים, יצאה החוצה, ראתה את כל החצר מוצפת במים, והשכן צועק וצורח. בעלה החזיר לו בחזרה, ואמר לו שיסגור את המים. הנאשם אמר לו שהוא יהרוס להם את הצמחים ופתאום כסאות ושולחנות עפו, צנצנות זכוכית, כל מה שבא ליד הוא העיף מהצד של הבית שלו לכיוון שלהם. כנראה שהוא שם כיסא – כך הבינה מהשוטרים.
הנאשם היה צועק שלא יתן להם מנוחה, יעשה להם שחור עד שיעזבו את הבית, עד שהזמינו משטרה, וכשהיא הגיעה - הוא נכנס הבית ולא יצא, ואחרי שהמשטרה עזבה - הוא שוב יצא והתחיל להציק.
בפעם השניה שהם יצאו - הוא צעק שיש לו אקדח, והוא יהרוג אותם. היא הציצה מתחת לחומה וראתה אותו עם משהו, כנראה שזה היה אקדח. היא לא יודעת מה היה לו ביד, זה היה לילה וקצת חשוך.
הנאשם כל הזמן מדבר עם עצמו וצועק.
היה ערב אחד שהם היו עם חבר בסלון שלהם, ואז הם שמעו רעש. הם יצאו החוצה, היא הציצה והם לא ראו כלום, וחזרו הביתה. לאחר מס' דקות היה פיצוץ מבית הנאשם והם ראו עשן יוצא ממנו. הם הזמינו מכבי אש והגיעו מהמשטרה ואמבולנס.
היו המון ארועים שהיא לא זוכרת את כולם ולא לפי הסדר.
היא סיפרה לשוטרים שהם רצו לצאת לטייל עם הילדים ומאחורי הגב שלהם נחתה צנצנת ריקה.
היה ארוע מסויים שהיא זוכרת כמה היא פחדה כשבלילה היא התעוררה בבהלה כי שמעה את בעלה ופתאום עפו של הדברים לעברם. היא פחדה עד כדי כך שלא הדליקה את האור כדי שהנאשם לא יפגע בחלונות.
כשהמשטרה הגיעה בפעם הראשונה הנאשם לא פתח את הדלת והם הלכו. זה קרה בלילה. בבוקר למחרת היא נשארה בבית, וכשיצאה החוצה - הנאשם זרק לעברה בקבוק אקונומיקה.

בשלב זה רוענן זכרונה של העדה והיא השיבה כי בבוקר כשהם התעררו ראו שהמים המשיכו לזרום לעבר החצר שלהם, בעלה הזמין את מפעל המים, היא נשארה בבית, וכשהם הגיעו - ראו שההצפה באה ישירות מביתו של הנאשם, אליהם. הם ניסו לקרוא לנאשם אך הוא לא ענה להם, הם המשיכו כמה פעמים וחיכו עד שהוא יצא כעבור כ- 10 דקות ואמר להם שיש להם 3 דקות לחבר את המים. הם אמרו לו שהוא עושה נזק, אך הוא התחיל לקללם ולאיים עליהם. הם טענו שאין להם ברירה והם חייבים לחברו למשים כי אסור שיהיה בן אדם ללא מים. הם חיברו אותו ונאלצו לעזוב חסרי אונים.
הנאשם היה זורק עליהם גם אבנים וצועק שיש להם 3 ימים לעזוב את הבית, ולא - הוא יהרוג אותם, ואז הוא כיוון משהו שנראה כמו אקדח, ואמר שהוא יכול לירות להם ישר בראש.
היא התקשה למשטרה והנאשם הסתגר מיד בתוך הבית. היא היתה בפאניקה ובבהלה. בעלה חזר, והם חיכו למשטרה.
בחקירתה הנגדית ציינה כי אם אמרה בהודעתה שהנאשם רדף אחרי בעלה עם גרזן – הוא העיף עליהם גרזן בלילה לכיוון העץ, ועם המגרפה זה היה בבוקר.
ב- 11.4.07 בלילה הנאשם העיף עליהם גרזן, זה היה בלילה שבאה המשטרה, וגם צנצנות, כסאות הפלסטיק ושולחן הפלסטיק. הגרזן נשאר ליד עץ התמרים הגדול שהיה להם. הם השאירו אותו שם כדי שהשוטרים יוכלו לראות.
יכול להיות שהתבלבלה בהודעתה כשציינה שכמה חודשים לפני כן הנאשם רץ אחרי בעלה עם גרזן ולא באותו יום.
הם השאירו את הדברים זרוקים כפי שהנאשם זרק אותם, היא לא יודעת איפה הגרזן היום, השוטרים לא לקחו כלום. הגרזן היה בחצר, הכל נשאר בחצר.
היא עומדת על זה שהנאשם איים עליה שיהרוג אותה והחזיק משהו ביד שנראה כמו אקדח, הוא גם אמר שהוא מסוגל לירות לכל בן אדם בראש.
בנ/6 היא מציינה (ש' 36 ואילך) שהנאשם כיוון לעברה אקדח – הוא אמר שהוא יהרוג אותה, היא משערת שמה שהיה לו ביד זה אקדח, היא לא ראתה בבירור אקדח, אלא משהו שנראה כמו אקדח, משהו שהוא מכוון, היא לא ראתה אם זה היה המקל שאיתו הוא הולך, היא היתה מפוחדת באותו רגע וזה נראה כמו אקדח, לפי הגודל והאורך, בנוסף לדברים שהוא אמר וצורת האחיזה.
היא גם אמרה שהיא לא בטוחה שזה אקדח.
היא אינה יודעת מה המרחק בין הבית שלהם לבית השכן, מפרידה ביניהם חומה שהם בנו כשעשו את השיפוצים. היו שם בעבר שיחים, הם הורידו אותם, ובנו חומה וגם נכנסו קצת לשטח שלהם כי הנאשם התנגד. הם הפסידו שטח, היא לא יודעת כמה, אך בעלה בטוח יודע. הנאשם הרוויח שטח.
החומה עומדת שם מיום הקמתה. הנאשם לא פגע בה, אלא רק בשלבים הראשוניים.
הנאשם היה משמיע להם רעדים בקולי קולות, היא לא יודעת איך הוא עשה את זה, כנראה ששם את הרמקולים על החלון. הוא היה שם רמקולים על החומה ומשמיע קולות של אזעקה. היא ראתה את הרמקולים על החומה.
כשהמשטרה היתה מגיעה - הוא היה מפנה את הרמקולים. הוא לא היה עושה את זה ברציפות, וזה היה חזק, בפול ווליום.
הנאשם היה גורם לעשן להגיע אליהם, עשן שחור, ברגע שהמשטרה היתה מגיעה הוא היה מכבה את זה כאילו כלום. היא לא יודעת איך הוא כיוון את העשן אליהם, והיא פחדה להתקרב לכיוון שלו.
לפני התלונה ב- 11.4.08 לא היו תלונות נוספות.
3 פעמים המשטרה הגיעה אליהם - ב- 11.4.08 בלילה המשטרה הגיעה פעמיים ובבוקר פעם אחת.
היא שמעה את הנאשם משחיז סכינים כי החצרות שלהם צמודות, ותוך כדי כך הוא ממלמל משפטים. היא לא ראתה אותו משחיז סכינים, היא לא יודעת אם זה היה ברצפה, היא רק שמעה אותו.
באותו יום היא יצאה לזרוק את הזבל והנאשם זרק עליה בקבוק אקונומיקה פתוח. היא נרטבה מהחומר והתקשרה למשטרה. השוטרים שהגיעו ראו את הפגיעה של החומר ולקחו את הבגדים שהיו עליה, והם אמורים להיות במשטרה.
האקונומיקה הורידה צבע, ולפי הריח היא זיהתה שזה אקונומיקה, זה גם נראה כמו גאלון של אקונומיקה. אם זה היה מים - זה לא היה מוריד צבע.
הארוע שבו זרקו צנצנת על הבן שלה זה היה באחד הבקרים, ולא קשור לארוע של הלילה עם המשטרה.
במשטרה גם ראו את כל הזכוכיות, השברים, הכסאות שעפו והגרזן. הם השאירו הכל בכוונה איך שהיה.
לעניין הדגל – היא לא ראתה שהנאשם עשה את זה, על הברזל שיוצא מהחומה בעלה תלה דגל, היא ראתה שהוא מכופף, ושיערה שזה הנאשם שכופף אותו וקרע את הדגל. היא לא יודעת אם מישהו ראה את הנאשם עושה את זה.
הם בשכנות טובה עם כולם גם במקום החדש שבו הם גרים.

ב. כן הוגשו בהסכמה:
(1) ת/1 – הודעת הנאשם מיום 11.4.07 שעה 13:52 שנגבתה ע"י רס"ר גלית ישראל.
(2) ת/3 – הודעת הנאשם מיום 12.4.07 שעה 19:11 שנגבתה ע"י רס"ב מנחם מנקדי.
(3) ת/10 – מזכ"ר שערכה אתי אנג'ל מיום 12.8.07 – לפיו התקשרה אל המתלונן שמסר לה כי החשוד (הנאשם) פתח ברז מים בחצר שלו והמים עוברים אליו, כנראה מאיזשהו פתח בקיר, לא ידוע לו מהיכן.
(4) ת/11 – זכ"ד שערך רס"ב מנחם מנקדי מיום 12.4.07 – לפיו משיחה עם המתלונן עולה כי מרגע שנעמד ליד הסככה - הוא ראה את כל מה שעשה הנאשם, כמפורט בהודעתו ש' 50-58 – על כך שעמד במקום שבו הנאשם לא ראה אותו, יש לו סככה, והוא שמע את הנאשם עולה על כיסא שנמצא בחצר שלו, בסמוך לחומה, החזיק בידו פנס ובידו השניה הוא ראה שהוא זורק ורדים ושקית של זבל. הוא צעק עליו "משה תגיד למה אתה עושה את זה?", הנאשם התחיל להשתולל, העיף מהצד שלו כיסא פלסטיק, שולחן פלסטיק, בקבוקים זכוכית, צנצנות של זכוכית, זרק עליו נבוט של מקל שפספס אותו במילימטר מהעין, התחיל ויכוח, ואז השכן נחום סולימן שגר בחרוב מס' 7, ממול, לא בטוח, אולי מס' 3, התחילו להתווכח. הוא אמר לו "משה מה אתה גבר בו החוצה ונלך מכות", המים כבר הגיעו עד נפש, הוא לא רצה להגיע איתו למצב כזה, אשתו התעוררה. הוא שכח לומר שהנאשם גם זרק עליהם 3 בקבוקים של אקונומיקה, פתח את הפקק וזרק בקבוקים מלאים של אקונומיקה, והוא לא יצא מהבית, באה המשטרה והוא לא פתח את הדלת, המשטרה הולכת, הוא שומע שהם הולכים ואז שוב פעם הוא זרק צנצנות, כוסות, מה שבא לו ביד הוא מעיף, אז הוא נכנס פנימה ושוב התקשר למשטרה שיבואו.

הנאשם נכנס לבית ויצא ואז עמד על החומה וכיוון אליהם אקדח ואמר "אני אתן לכם כדור בראש".
(5) ת/12 – זכ"ד שערך רס"ב מנחם מנקדי מיום 12.4.07 – לפיו יחד עם המתנדב מנחם נתנזון והעצור משה ישראל, נסעו לביתו לצורך חיפוש עפ"י צו. החשוד הביע הסכמתו לחיפוש, ולא רצה עדים.
בחיפוש לא נתפס דבר, ולא נגרם נזק לדירה. הדירה עצמה לאחר ארוע שריפה כמצויין בדו"ח נפרד שרטוט של המקום לפי הבנתו.
(6) ת/13 – שרטוט ששרטט רס"ב מנחם מנקדי ביום 12.4.07.
(7) כן הגש ת/14-ת/15– תמונות.

4. מטעם ההגנה העיד הנאשם כי הוא לא יכול להתחיל את העדות מה- 11.4.07, המתלונן בא עוד לפני זה. הוא אמר לו שלמעשה הוא רוצה לחפות על השיניים שהוא זרק עליו, ובעדות שלו הוא הודה בזה.
הוא לא הכיר את המתלונן לפני כן, מדובר בבתים ישנים עם חצר וגגי אסבסט ופלטות בטון בחוץ, בתוך הקירות יש בידוד. אלה בתים שכולם סובלים מהם, כל השכנים משקים את הגג בזמנים חמים, שופכים 2-3 דליים כדי לקרר את האסבסט. אם נוגעים בו יוצאים מים רותחים. כולם מכירים את זה. בלולים של עופות שמים ממטרות למעלה.
המתלונן בא ואמר לו שהוא מכיר אותו, ניסה להזכיר לו מהבית הקודם שהם גרו, הוא לא יודע מי הכניס לו בראש, מישהו כאן השפיע עליו, שיחק לו בראש.
יש כאן משהו מושחת כי המשטרה נטתה אל המתלונן ולא אליו, שהוא דתי, וגר שם 24 שנים והמשטרה לא נטתה לצדק שלו.
הוא נעצר ללילה אחד ובלילה הזה הבית שלו נשרף. כשהוא היה הולך למכולת הוא היה משאיר את הדלת פתוחה, מספיק השער של הכניסה שהיה עם צילינדר.
המתלונן בא אליו עם הילד שלו, והוא כיבד אותו והכניס אותו הביתה.
הוא למד פסיכולוגיה, משפטים ובזכותו הבת שלו גמרה אוניברסיטת בר אילן, אבל הוא לא למד חוכמה כדי לעשות פשע, הוא רצה להיות עו"ד אבל לא הסתדר לו כי הוא חלה.
המתלונן עשה עליו רושם, סיפר לו שלאמא שלו יש חנות ממתקים ואז הוא ידע במי מדובר, בתקופה של לפני 20 שנה.
הוא אמר לו שהוא לא זוכר אותו כי הוא היה ילד, והוא היה נשוי יותר מ- 20 שנה.
המתלונן סיפר לו שאחייניתו קנתה בית ממולו, באותו רחוב והוא שונא אותה שנאת מוות ובעלה הוא רומני. הוא ביקש ממנו שיזיק לבעלה הרומני. הוא לא מזיק לנמלה וחוץ מזה הוא בתשובה ובא ללמד את המתלונן איך להתנהג באזור הזה, הוא בא אליו לקבל ממנו אינפורמציה על האזור.
המתלונן אוהב לחקור, לשאול הרבה שאלות, יש לו עין צרה וקנאה שאותה הוא גילה מבחינה פסיכולוגית.
הוא עשה לו קפה והמשכירים שהוא היה צריך לקחת מהם את הבית היו גרים שם עדיין והוא לא יכל להכנס לבית. זה היה ב- 2007.
כשלא רצה לדבר עם המתלונן היה נותן לילד שלו ממתקים.
לפני שהבית שלו נשרף הוא היה ארמון מבפני
ם. המתלונן קינא במטבח שלו שהוא מטבח אמריקאי, והוא לא ישיג אותו ב- 100,000 ₪.

הוא פוחד מאנשים קנאים, הוא לא אדם אלים, ובחיים לא קיבל מכות כמו שהמתלונן עשה לו.
המתלונן ביקש ממנו להכנס דרך החצר שלו כשעוד לא היתה חומה. היה שם מטר וחצי של שיחים שגודלים, הוא גידל אותם והשקה אותם במשך 24 שנים. אפילו שזה בינו ובין השכן, השכנים ששוכרים את הבית לא איכפת להם.
לא רק שהוא לא רצה לעשות חומה, הוא אמר למתלונן שיבנה חומה כמו כל השכנים עד לגובה החזה שיוכלו לראות נוף, כביש, שיכנס אוויר.
לפני שהמתלונן נכנס לבית הוא אמר לו שהוא רוצה לפלוש ולהוציא את העשב. הוא אמר לו שיפעל באופן חוקי כי הוא קנה את הבית, ושלא יכנס מהבית שלו. המתלונן אמר לו שחסר לו 3-4 אלף דולר לבעל הבית.
ישנו ספר של שמות צדיקים שהשופטת ניצה מימון לקחה את השם שלו כדי לבדוק, ספרים קדושים מהאדם הראשון עד האחרון – אמוראים, שופטים, צדיקים.
הוא חוזר בתשובה כבר 18 שנה, לא נולד דתי, והוא מקיים את התורה באהבה ומכל הלב.
המתלונן ביקש ממנו שיעזור לו להתחיל להוציא את העשב כדי לשבור את השוכרים שהיה להם חוזה לצאת בעוד חודש.
הוא אמר לו שיחכה חודש ויכנס, שלא יכנס מאצלו כי הוא בקשר עם השכן שהיה גר שם לפני.
זה רחוב שקט, כולם טובים, אבל סנובים בפינה שלהם, כשנפגשים שלום-שלום וזהו.
המתלונן רצה להתחלק איתו בכסף שהוא יקח, אמר שמגיע לו 4,000 ₪ והוא יתן לו 2,000 ₪. הוא אמר לו שהמשכירים יזמינו משטרה, והמתלונן אמר שהוא דיבר איתם, והם אמרו לו שהם מדברים רק עם המשכיר, ושהם יתנו רק לבעל הבית את המפתח.
הוא אמר למתלונן שהוא גר שם 24 שנים, שיש לו כבוד עם כל השכנים, הוא לא אדם אלים ולא רוצה בעיות. הוא לא צריך את זה, הוא צריך שקט. הוא גרוש כבר עם 3 בנות ששרתו בצבא. הוא שרת בחיל השיריון בגיס 71', והיה חייל מתנדב וחזק. הוא שכנע את 3 הבנות שלו והן סיימו צבא.
הוא לא הסכים שיוריד את הגדר דרך החצר שלו.
כשהוא יצא מפה פגשה אותו האחיינית של המתלונן, השכנה, ושאלה אותו מה המצב במשפט, אז הוא אמר לה בקטן כי היא שונאת אותו והוא שונא אותה. אז התברר שבזכותו הם השלימו והיא הלכה וסיפרה לו את כל מה שהתנהל במשפט. הוא אמר לה שהמתלונן משקר ושכנע אותה לבוא להעיד אבל היא פוחדת.
הוא אמר לה שהוא הקורבן שלהם כי לא רצה להתערב בנוגע לבעלה, שהמתלונן רצה שיזיק לבעלה.
המתלונן בא לגור שם אחרי המלחמה והביא פועלים משכם ומכל מיני מקומות, ערבים שאין להם תעודות זהות ישראליות והם צריכים אשרה בשביל לישון בישראל, הם צריכים להכנס ולצאת באותו יום והם אנשים מסוכנים, שוחטים אנשים ביניהם ולא רק בישראל.
הם אנשים רעבים שאין להם מה לאכול, והוא הסית אותם נגדו.
המתלונן החליף רכב 4x4, אבל הוא לא מקנא בו. המשטרה צריכה לבדוק מי שרף לו את הבית.
המתלונן שבר לו את השיניים.
כשהשכנים הקודמים הלכו הוא אפילו הביא להם מתנה, תהילים וכתב להם ברכה להצלחה והוא אפילו לא יודע את שמותיהם. הם היו כל הזמן שקטים.
המתלונן שיגע את המשטרה, כל מה שהוא סיפר - התקבל, מה שסיפר בביהמ"ש הוא שקר, בתביעה האזרחית הוא שיקר, ואמר בדלתיים סגורות שהוא אנס את האישה שלו ליד הבנות שלו. המשפחה שלו שמעה את זה ורצו להרוג את המתלונן במכות. הוא אמר להם שלא יעשו את זה כי הוא יסתבך.

בתשובה לשאלת ביהמ"ש השיב הנאשם כי המתלונן עשה את זה כי הוא למעשה נציג העירייה, מפעל המים, הארנונה, עמידר ולא איכפת לו ממנו. לאף שכן אין בעיה איתו, ואף שכן לא התקשר לעמידר ולא בא להגיד לו מה שלומו כי הוא דתי וגם הם דתיים.
הוא שרת בצבא שנתיים ומשהו כי זו היתה תקופה משעממת בלי מלחמות. היתה לו חברה והיתה לו נפקדות. אפילו לא מלאו לו 18 כשהתגייס.
אחרי הנפקדות הפנו אותו לעו"ס, שלחו אותו לקורס טנקים בג'וליס, הוא הסתובב בכל הכלים, הוא לא רוצה להכנס לזה, העו"ס נתנה לו המלצה בגלל המצב המשפחתי שלו שהוא יתום – אמו הביאה אותו מאב אחר מאחיו. ריחמו עליו ורצו שהוא יעבוד וישתקם אז שחררו אותו בפרופיל שלו והפנו אותו ליחידת שיקום.
הוא אהב ללמוד, לקרוא ספרים, לא רצה להיות על כלי כזה כבד, ביקש להיות טייס הליקופטר, היה צעיר ועד היום הם מצטערים שלא נתנו לו את זה. הם חשבו שהוא צוחק עליהם, זה לא הסתדר כי הוא לא גמר לימודים. הוא אמר להם שהוא מבין בחבלים אז שלחו אותו לבדיקה פסיכיאטרית.
הוא אמר את זה לשופטת מימון, הוא ייצג את עצמו במשפט שרצו עד תום ההליכים, השופטת נזפה בחוקר ובקצין החקירה ואמרה שאין בכלל עילה למעצר, היא גם ראתה שהבית שלו נשרף.
לפני יום העצמאות המתלונן תלה את הדגל על ברזל "צרוע", הוא אדם ציוני, יש לו בארנק תעודות חבר בית"ר ונאמן בית"ר העולמי, לא הישראלי, הוא מקבל מכתבים מכל העולם ומזמינים אותו (בשלב זה הנאשם מסתכל לצדדים) – הוא מסתכל אם אין אויבים כי אם היה אוייב לא היה מדבר, גם ערבי מטירה יכול להיות אוייב.
יש לו תעודה נוספת שהוא מגלה עכשיו שהיא נעלמה.
הוא קיבל הזמנה ללכת לכל המוזיאונים בחינם, אין לו כסף, יש לו קצבה.
יש לו תעודת גבורה, הוא ציוני, לא פוחד מאף אחד, הוא מסתיר את זה מהאוייב שלא ידע, הוא ציוני ואוהב את הארץ.
הוא הוריד את הדגל, כופף אותו טיפה כי המתלונן שם את הדגל בשביל להתגרות בו, הדגל נכנס לתוך החצר שלו. יש לו דגל שהוא מרים אותו ביום העצמאות וביום השואה הוא מוריד אותו לחצי התורן. השכנים רגילים לזה. ברזל צרוע קורע את הדגל.
ברזל צרוע זה ברזל דק בגודל אצבע שמכונה מועכת אותו בצורה מסובבת שיתפוס את הבטון בבניינים.
המתלונן שם דגל גדול יותר מזה שבאולם, והדגל נכנס לחצר ואין לו שער בחצר רק סגירה כזו שלא יכנסו מכוניות או אנשים.
השופטת ניצה שמה אותו בהרחקה, כתב האישום היה אחר, המתלונן סיפר במשטרה שהוא שלח מישהו לשרוף לו את הבית בשביל לקבל כסף מהביטוח.
בלילה שבו היה עצור שרפו לו את הבית. הוא בלי אישה ובלי ילדים ובצער סובל.
הוא הוריד את הדגל מהברזל הצרוע, קיפל אותו, ושם אותו ליד המקום שלו. אחרי 5 דקות בא המתלוננת, התחיל לקללו, ויש לו פה מלוכלך, הוא לא מקלל, מקסימום יגיד למישהו שעשה מעשה רע - "רשע".
מהיום שהשתחרר מהצבא לא החזיק נשק, הוא לא צריך נשק וגם לא מחזיק סכינים, הוא הולך באמונה. 3 פעמים עשו חיפוש ואין לו חרב.
המתלונן הסית נגדו את הערבים, בתוך הגג יש מזרונים לבידוד מלפני 50 שנה, הם מתפוררים והאבק מגרד בגוף, וצריך להתרחץ אחרי זה. היה חום לא נורמאלי, הוא לא יכל לשבת ולשמוע את הפועלים דופקים כי הוא עוסק בתורה בלי אף אחד בבית וגם שומע דברי תורה ברדיו.
פה התחיל הסיפור הרציני, הסיפור עם המגרפה היה לפני הדגל, הוא יודע הכל בעל פה בלי להסתכל בחומר.
פתאום הוא שמע שהמזגן נחנק, ראה שהאוטומט לא קפץ, ולא ידע מה לעשות. המזגן נסתם כי שאב את כל האבק. הוא לקח שני שואבי אבק, והתחיל לשאוב את הרדיאטורים בחוץ. הוא הלך אל המתלונן, ושום דבר לא עזר.
הוא יצא החוצה, דיבר עם הפועלים, הם אמרו לו שתיכף יבוא המתלונן, אך הוא לא בא. הוא אמר למתלונן שהמזגן נסתם לו, והם כבר היו ברוגז באותו זמן .
המתלונן התחיל להסית את הערבים, הוא (המתלונן) לא יודע לדבר ערבית, אבל הוא כן, הוא מדבר איתם בשפה שלהם ובסגנון שלהם ואמר להם שהוא לא מאופס, שהוא צריך אשפוז, פסיכיאטר.
הוא שמע על הרבה אנשים ששיפצו ותיקנו לשכנים אם נשבר להם קיר, אבל המתלונן לא רוצה, הוא אמר שיביא לו מזגן שהוא מתכוון לזרוק מהבית, אך הוא לא רצה שיביא לו מזגן ישן.
המתלונן אמר שהוא אוהב ערבים יותר מיהודים וזה מה שהכריע אותו.
היתה לו מגרפה ביד אותה הוא לקח כדי להתפרק עד שהמתלונן יבוא, הבית היה "חם אש", זה גג אסבסט. לפעמים הוא שופך דליים של מים כדי להתקרר.
המתלונן שיגע את כל השכנים, ואמר לו שלא יקבל מזגן.
הוא יצא עם המגרפה כי המתלונן השפיל אותו ליד הערבים, ואמר לו שיעשה לו מה שהשוטר השמן העיד שהוא אמר – שיעשה לו מעשה סדום, בצורה המילונית, הערבים שמעו את זה - ופתחו את העיניים, כי אצלם זו מילה כבדה.
הוא יצא עם המגרפה ומהעצבים שלו שבר את המגרפה בכביש. הוא לא אדם אלים, הוא חשב "מאיפה בא לנו שכן כזה?" וכל השכנים מכירים אותו שהוא אדם חולה, והוא בא להוסיף לו. כל השכנים עמדו ובכו כי הם יודעים שהוא גר שם לבד.
הוא חולה, מוגבל, לא יכול לעבוד, עבר ארוע מוחי לפני 8 שנים, היה בבית לוינשטיין בטיפולים בהמשכים. לפני כן היה עצמאי, היה לו מוסך בע"מ, עם מנה"ח והכל. הוא נפל כשהתגרש מאשתו והבנות גדלו. הוא טיפל בהם וגם אשתו טיפלה בהם, הוא נתן כל מה שהיה לו.
הוא שבר את המגרפה על הכביש והערבים שראו את זה הבינו שזה הזמן ללכת הביתה. הוא נכנס הביתה עם המגרפה השבורה וזרק אותה בחצר.
אסור לו להתעצבן, הוא שכב במיטה, לקח תרופה ולא יכל לקום עד הבוקר. לא היה לו מזגן, הוא הזיע, היו לו שני מאווררים, והוא הלך וקנה עוד מאוורר גדול ועוד מישהו נתן לו מאוורר. 4 מאווררים עבדו והוא לא יכל לצאת מהבית כי הערבים דפקו שם והיו יכולים לבוא, כי הם לא ערבים מישראל.

לאחר הסיפור עם הדגל הוציא נגדו המתלונן צו שאוסר עליו לדבר איתו במשך 90 יום, ואוסר עליו להכנס לביתו. הוא הסכים לקבל את זה אפילו שהמשפט לא התנהל בפני
ו, כי היה מורחק מהבית באופן שהיה מתוכנן עם המשטרה.
כשהסתיים הצו של השופטת ניצה, הוא חזר הביתה ורצה לשטוף את הבית ואז אמרו לו שרוצים לעשות חיפוש וטביעת אצבעות כדי לבדוק מי שרף לו את הבית. באו שני שוטרים ואמרו לו שהוא לא יכול להכנס הביתה כי יש צו של שופט, זה היה לפני פסח. בשביעי של פסח הוא חזר הביתה, הביא פועלים ואמרו לו שאין מה לעשות ושהבית ישאר שחור כי צריך הרבה כסף לתקן את זה. הבית נשאר כמו שהוא עד היום.
באו מהרווחה ומעמידר, העריכו את הנזק ואמרו לו שישפצו עבורו את הבית, הוא ביקש שישלחו אותו לבית מלון בתקופת השיפוץ או לבית חלופי, כי כבר שנה שהוא סובל ועבר ארוע מוחי ולא יכול לסבול את המכונות והמקדחות וצריך להחליף את החשמל.
הוא קנה מזגן חדש מכסף שנתן לו גבאי בית הכנסת.

לגבי טענת המתלונן לפיה הוא זורק זכוכיות ובקבוקי פלסטיק של אקונומיקה – טען כי יש לו מוצגים אצל השומר שלא נותן לו להכניסם לביהמ"ש.
הוא אכל טרור מהמתלונן שבנה חומה והוא כבר לא יכול לדעת מי אצלו ומי לא ותמיד הוא שומע דיבורים בערבית, תמיד יש אצלו קבוצה.
הוא גם לא זרק זבל כמו שאומר המתלונן ואדם נורמאלי לא הולך לזרוק עם פנס.
המתלונן הוא פרסי רע, רשע, יש בו שנאה בלב וקנאה ממנו ומאחייניתו ובעלה שהוא רומני שהמתלונן ביקש ממנו להזיק לו בשביל להרוויח 4,000$.

הוא לא מחבר את ביתו למערכת סטריאו, יש לו מערכת שהוא שומע בה באופן פשוט. המערכת לא נשרפה בשריפה כי היא היתה בחדר של הילדים אך יצאה בשן ועין והוא לא סובל אותה.
אין לו מוזיקה של אזעקות, הוא שומע רק שיעורים של דת, קסטות, ערוץ של דתיים.

הפועלים של המתלונן הרגו אותו, הוא אמר שהוא שפך עליהם מים אבל זה אל נכון, הם קיבלו ממנו שני ג'ריקנים של פטל כי היה לו מקרר גדול שאז לא היה שרוף.
הוא הביא לפועלים שני ג'ריקנים, כבל מאריך ומשולש חשמל כי למתלונן לא היה חשמל "אורגינל".

המתלונן עמד עם המספריים שלופות ביד ואיים, חצי רחוב עמד והסתכל.
הוא סובל מהמתלונן שנה וחצי בקבוקים, אבנים, סלעים, הוא שבר את הגג שלו, ויש שם 9 אבנים עד עכשיו, הוא עשה את העבודה של המשטרה.
כשהוא יצא - המתלונן כמעט דקר אותו, הוא הלך להביא צילינדר חדש אחרי שהמתלונן שבר אותו, אבל המתלונן חטף לו את הצילינדר מהיד.

בחקירתו הנגדית ציין כי היו צריכים להגיש את כתב האישום נגד המתלונן, הבית שלו נשרף וכל השוטרים באו וראו אותו שרוף.
המתלונן שבר לו 7 שיניים.
זה לא נכון שהורשע 5 פעמים בעבירות אלימות.
בנוגע להרשעותיו מ- 84' ועד 94' – השיב כי אינו יודע, ושישאלו אותו על התיק הנוכחי, ולמה לא מתייחסים למספריים ולכן שהמתלונן שבר לו 7 שיניים?
אם יש לו הרשעות זה בעיניינים עירוניים קטנים מלפני 20-30 שנה, ואולי היו ענייני אלימות עם האישה בעבר.
לגבי הטענה כי הורשע בשנת 84' באיומים כלפי עובד ציבור – השיב כי הם רגילים לשקר.
בשנת 85' הוא לא הורשע בסחיטה ואיומים.
לא היה ולא נברא מקרה בשנת 88' בו הורשע בעבירה של חבלה או פציעה כשהעבריין מזויין, והוא אינו יודע במה מדובר.
הוא לא הורשע בשנת 91' בעבירת איומים ותקיפה, בין השנים 90' ו- 92' היה בישיבות בירושלים וכך גם ב- 94' עד 95'.
יש הרבה דברים עם האישה שרצתה להתגרש וסיפרה סיפורים, אך זה לא דבר חדש, בתאריכים האלה היו לו הרבה בעיות איתה, לא היו לו בעיות עם אף אחד, אולי משהו עירוני.

הוא רצה לשפוך מים על גג האסבסט שלו כי היה חם, כל השכנים עשו את זה. המים לא נשפכו מהאסבסט שלו לשכן, הם יורדים לחצר שלו ויש מרחק בין הבית שלו לחצר שלהם, יש חומה והמים לא יכולים להגיע.
האבק של המתלונן הגיע למזגן שלו והרס אותו.
אם השוטרים שהגיעו לבית המתלונן ב- 01:00 ראו שהחצר שלו מוצפת במים – הוא הזמין את שוטרים, והשכן משקר. הוא הזמין קצינים באמצע הלילה, הכניס צינור לתוך הויטרינה שנשרפה ופתח את המים. המתלונן מילא לו את הבית במים, ויש עדים לכך, שוטרים.

(בשלב זה ביקש הנאשם להפסיק את העדות על מנת שיוכל לקחת תרופה אותה הוא צורך ליציבות – כדבריו, זה מייצב אותו, הוא מתנדנד, תרופה הנקראת קסנגיס.
ביהמ"ש מפנה תשומת ליבו של הנאשם לכך שהתרופה מיועדת להקלה בחרדה ומתח – משיב כי זה לא רק לחרדה ומתח, אלא גם ליציבות – כפי שכתוב שם.
ביהמ"ש מפנה תשומת ליבו לכך שלא כתוב יציבות ושהשימוש בתרופה עלול לגרום לפגיעה ביציבות – השיב כי הוא אומר שכתוב, ושהוא קרא.)

בנוגע לת/5 – ת/9 – לפיהם מי שהזמין את המשטרה והתלונן הוא המתלונן ולא הוא – השיב כי הוא יודע את האמת, הספרים שלו קדושים ולא יזרקו בעוד 1,000 שנה, ואם הוא יחליט לעשות עבירה... המתלונן אמר לו שאם לא היה חוק הוא היה הורג אותו ושבר לו 7 שיניים. הוא אוכל דברים רכים, הוא יודע לבשל, מכין סיר ליומיים – שלושה, מכין חביתה, אורז, תפוחי אדמה.
אין מה להתייחס לחקירה של מנחם כי כב' השופטת ניצה שללה את כל מה שהיה בעדות של גינדי, ארקדי, אבל למנחם מנחם הוא מסר עדות מסודרת.

העבירו אותו מחדר לחדר, חצי תחנה, התחילו לשאול אותו שאלות, והוא אמר שבסה"כ מדובר בדגל, ושהמתלונן שבר לו את השיניים. לא התאים להם לשמוע את זה, וכשנכנס הקצין הוא אמר לו שהלך לקרוא את הזוהר בשביל להרגע, ולא לעשות כלום. הוא סיפר להם על השיניים, אך הם לא רצו לשמוע ולא רצו לרשום, כולם חברים של המתלונן, מתחילת הדרך ועד הסוף.

בנוגע לאמור בת/1 ש' 11 (בה נשאל האם איים על שכנו בסכין) – השיב כי זה לא מעניין אותו, הוא לחתום על החקירה הזו כי זה שטויות.
בדבריו בש' 11 ואילך התכוון שהמשטרה היא לא טלית שכולה תכלת, השופט חשין אמר את זה בפירוש בטלויזיה. הוא גם אמר את זה לשופט פדר.
כל מי שרואה את זה שהמשטרה הגישה כתב אישום נגדו במקום נגד המתלונן – רואה שהמשטרה תפרה לו תיק.
הוא אמר לחוקרת שכל שאלה שהיא תשאל היא תקבל תשובה מהמנורה – כי בא מבולבל עם שתי שיניים. הוא שמר את השיניים והביא אותן לדיון, עטופות, יש לו גם זקן. לא לקחו את המתלונן לחקירה כשהוא נכנס אחרי השריפה ועשה לו פרובוקציה כדי להזמין משטרה ובא עם המשטרה.
הוא נכנס לבית לנוח והם הדליקו את העשב כדי לעשות פרובוקציה. הוא יצא לכבות את האש, שריפה קטנה, ואז באה המשטרה.
השכן נכנס לחצר ליד השוטרים, זו הסגת גבול, הוא אמר לו שיצא משם אך הוא רשע בן רשע ואמר שהוא רוצה לבדוק את הקיר שבנה. הוא אמר למתלונן שהוא הבטיח לו שיעשה טיח אך לא עשה והמתלונן השיב שהוא לא רוצה לעשות טיח.
הוא הכניס דיקטים בגלל שהיו מלא נמלים.
המתלונן משך לו את הזקן ליד השוטר. יש לו זקן חזק והמתלונן אמר שהוא חייב לקרוע לו אותו. השוטר תפס לו את היד והוא התחיל להשתולל בחצר ולקללו בקללות שהוא לא מסוגל להגיד.
הוא ביקש מהשוטר שיוציא אותו משם כדי שיסגור את השער, אך הוא קפץ עליו שוב ומשך לו את הזקן ליד השוטר, והשוטר לא לקח אותו לחקירה ולא עצר אותו. החוק מחולק לשניים.
אנשים עלו על החצר שלו והשוטרת כהן יצאה החוצה לגרש אותם.
הוא לא הזמין את השוטרים.
שנתיים שהוא חי בבית שרוף, בקרוב תהיה לו טלויזיה, הוא מותקף מכל הכיוונים, זה המשפט של דמייניוק.
בתשובה לשאלה מדוע שבר את השולחן והקומקום כשהגיעה המשטרה לביתו – השיב כי אינו יודע במה מדובר, הוא לא משקר, המקרה הזה היה במקרה של הדגל. הוא שבר את זה כי לא הבין למה הוא עצור, הוא אמר לשוטר שהמתלונן שבר לו שתי שיניים, הוא לא ידע שהאחרון יפלו, הן נפלו לו למחרת במעצר.
הוא אמר לשוטר שיקח את שיניהם לתחנה כי המתלונן שבר לו את השיניים, ושהוא לא ילך אם לא יקחו גם את המתלונן לתחנה. מים הגיעו עד נפש. השוטר גם אמר את זה בביהמ"ש.
הוא מעולם לא השחיז סכינים ואילו אפילו סכין להגנה עצמית, הוא הולך ככה, מאמין בהשם. אין לו בבית סכינים גדולות, רק כאלה שחותכות לחם.

בנוגע לת/14 (תמונות) – השיב כי זה לא שייך לו ולא למתלונן, זה לא ליד הבית שלו, אלא 4 בתים מהבית שלהם.
בנוגע לטענה לפיה המתלונן רצה לבנות חומה שתסתיר אותו ממנו – השיב כי החוק אוסר עליו לבנות חומה כזו, הוא אמר למתלונן שיבנה חומה בגובה נורמלי שיהיה לו אוויר.
המתלונן בנה את החומה בגובה כזה כדי לעשות לו בכוונה, הוא היה צריך להכנס עוד 20 ס"מ בגלל המידות, הוא הלך למודד כי הוא פרסי.

הוא מגיס 71, שרת בצבא בשנת 72' וחצי בערך.
בתגובה לטענה לפיה לא שרת בצבא בתקופה זו – השיב כי אולי היה בחו"ל, ופונה לתובע שיעזוב את הצבא וישאל אותו שאלות כי הפה שלו יבש והוא לא חוקר מקרה רצח. הוא מנע רצח במקרה של המספריים שהמתלונן רצה לרצוח אותו ואיים על כל השכנים. יש לו עדים לכך שנקראים עדי תביעה ויעידו את האמת. המתלונן אמר להם "מי שיזוז אני קורע אותו".

הוא התגייס לצבא בשנת 71'.
בתגובה לטענה לפיה לא היה בצבא בשנת 71' השיב כי זה לא יכול להיות, הוא לא יודע את הטלפון שלו בעל פה, אבל את המס' האישי שלו יכול לגיד – 2142795. החתימו אותו לפני הגיל.
הוא זוכר שהיתה לו הפסקה, היתה לו בעיה, הוא יתום וסבל כל כך שגם בצבא ניסו לעזור לו, שלחו אותו לחיל השיריון וקורס טנקים. הוא היה מתנדב לכל דבר, אבל היה כל הזמן עצוב, בוכה בסתר, לא ליד אנשים, אז הם הפנו אותו לעו"ס של הצבא והוא סיפר לה שהוא יתום.
בתגובה לטענה לפיה לא היה בצבא בין השנים 69' עד 74' – השיב "אם ככה אני הולך הביתה, כל התובעות התפטרו, במקום שתשאל אותי מה היה עם המספריים, ותביא את השכנים כעדים, אסור לי לתעצבן, הבית שלי שרוף, אין לי שיניים".

בחקירתו החוזרת בתשובה לשאלת ביהמ"ש מדוע לא תיקן את שיניו – השיב שמת מכאבים ולא היה לו כסף לעקור שן, הוא עקר את השן עם שואב אבק וקוניאק לאחר שהרדים את המקום, הצליח לעקור את השיניים עם שואב האבק. אין לו כסף ללכת לרופא שיניים כי זה עולה 400 ₪ לעקור שן.

כן הוגשו הודעותיהם של המתלוננים (נ/1-נ/6).

5. דיון ומסקנות
(א) לאחר ששקלתי ובחנתי את מכלול הראיות שהוצגו בפני
– שוכנעתי כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
התביעה הוכיחה את אחריות הנאשם למיוחס לו מעבר לכל ספק סביר.

(ב) עדויותיהם של המתלוננים, ע"ת/4 וע"ת 5 – שכניו של הנאשם מרח' החרוב 6 בכפ"ס – היו ברורות, סדורות, רציפות והגיוניות – ונתמכו גם בעדויותיהם ומזכריהם של שוטרים שהגיעו לזירת העבירות (ע"ת/1-ע"ת/3, ת/4 – ת/9), וכן במזכרים שהוגשו (ת/10 – ת/15) ותמונות מזירת האירועים (ת/13).

המתלונן תיאר בעדותו את השתלשלות יחסיו הרעועים עם הנאשם, לאחר שהחל לשפץ את ביתו באוגוסט 2006.
הנאשם הגיב לכך באופן המפורט בכתב האישום – באופן מסלים, שנתפס בעיניו של המתלונן כבלתי שפוי, עד שהזמין משטרה ב- 11/4/07, כשהמצב החמיר, הפך בלתי נסבל, ופוגע באשתו וילדיו.
סופו של דבר, אף מכר את ביתו – באופן שגרם לו נזקים כלכליים משמעותיים.

גם אשת המתלונן העידה על האירועים כנ"ל, ושוטרים שזומנו למקום העידו וגם ציינו במזכריהם כנ"ל את ממצאיהם במקום, באופן שתאם את גרסת המתלוננים (הצפת מים, חפצים מושלכים לחצרם) – גם בנוגע להתרשמותם כי הנאשם לוקה בנפשו (ת/6, ת/7, ת/9) - כך התרשמו השוטרים מביתו ומהתנהגותו – וכך גם התרשמתי מעדותו, כמפורט להלן.

ההתרשמות הברורה מעדויותיהם של עדי התביעה היתה כי הנאשם יורד לחייהם של שכניו באיומים, ובגרם נזק במזיד לרכושם – עד שהניסם מהמקום.
לא היה בהודעותיהם של המתלוננים (נ/1-נ/6) כדי לפגום במהימנותם או במשקל עדויותיהם.

(ג) הנאשם עצמו הותיר בעדותו רושם ביזארי, ואף קשר עצמו לסכסוך עם המתלונן – אך לדבריו היה זה המתלונן שדיבר אליו בפוגענות מינית לעיני ערבים – ולכן יצא עם מגרפה ושברה על הכביש (עמ' 38 ש' 9 ואילך).
הנאשם העיד באופן מנותק מן המציאות, האדיר את עצמו ללא כל תימוכין כאיש ספר, פטריוט ובעל רצונות להיות טייס – ואף צחק ללא סיבה (עמ' 35 ש' 20 ואילך)
וזאת בצד היותו אומלל, יתום, נרדף ונזקק – עד שהצליח לעקור את שיניו עם שואב אבק... (עמ' 45 ש' 6 ואילך).

גם בהודעותיו של הנאשם ניכרת מוזרותו – כשמצביע על התקרה או המנורה ושותק (ת/1), או מכחיש כללית את המיוחס לו ומסרב להשיב לשאלות (ת/3).

ברי, כי הנאשם הותיר רושם בלתי מהימן, מוזר ותמהוני – ובוודאי שעדיפה עלי גרסת המתלוננים והשוטרים אודות אופן התרחשות האירועים – כמפורט בכתב האישום.

יצויין, כי התקבלה חוו"ד פסיכיאטרית בנוגע לנאשם – על פיה הינו כשיר לעמוד לדין, אך בעברו אשפוזים פסיכיאטריים, וכעת הינו לכל היותר במצב סכיזופרני-רזידואלי כשסביר להניח כי הינו לוקה בהפרעת אישיות ברמת ארגון נמוכה עם קווים סכיזוטיפליים.

לא הובאה חוו"ד נגדית, והנאשם עצמו סרב לעצת בא כוחו לערוך בדיקה מטעם ההגנה.

6. סופו של דבר, הנני קובעת כממצא שבעובדה כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, היה מודע לטיב ותוצאות מעשיו, ועל כן הנני מרשיעה אותו בעבירות המיוחסות לו.
ניתנה היום, י"ב תשרי תשע"א , 20 בספטמבר 2010, במעמד הצדדים
בית משפט השלום בכפר סבא

21/09/2010
ת"פ 1763-08 מ.י. שלוחת תביעות כפר סבא
נ' חי ישראל
1 מתוך 26








פ בית משפט שלום 1763/08 מ.י. שלוחת תביעות כפר סבא נ' משה חי ישראל (פורסם ב-ֽ 20/09/2010)