פסקי דין על פנחס כהן | פסקי דין על מינהל מקרקעי ישראל | פסקי דין על מחוז ירושלים |

5042/96 עא     18/03/1999




עא 5042/96 פנחס כהן נ' מינהל מקרקעי ישראל, מחוז ירושלים




מדינת ישראל
נגד
קוקו עובדיה
ת.מ 15277/98
החלטה
. השתלשלות עובדתית:

1. המבקשת מנהלת חקירה מזה מספר חודשים, שבתחילתה היתה סמויה ומאז סוף אוק' 98' הפכה לחקירה גלויה, כאשר טיב החשד המיוזז למעורבים בכלל, ולחשוד שבפני
בפרט הינו שיווק דלקים לרשות הפלסטינאית, כאשר בפועל קיים פער משמעותי בין הכמות המשווקת לכאורה לרשות ושעל פיה נעשה החזר הבלו לרשות לבין הכמות המשווקת בפועל, היינו החשד הינו כי חלק נכבד מן הדלקים מוחזרים באותן מיכליות שהביאו את הדלקים ודלקים אלו נמכרים בישראל
, ללא תיעוד וללא תשלום מס, כאשר בכדי לכסות על מכירות אלו ועל תשלומים נכבדים המשולמים לכאורה לאנשים ברשות הפלסטינאית כשוחד, ו/או כאבטחה, קיימת מערכת מסועפת של חברות קש שמנפיקות חשבוניות פיקטיביות.

2. ביום 27.10.98 נעצרו מספר אנשים בחשדות הנ"ל ובטרם הדיון שהתקיים בפני
בימ"ש זה באותו ענין הוצא צו מעצר בהעדר כנגד החשוד, אשר שהה בחו"ל ואשר על פי המידע שהיה מצוי בידי הרשות החוקרת, אמור היה לחזור עם בוקר לישראל
.
3. החשוד לא שב לישראל
כצפוי, ובמהלך תקופת שהותו בחו"ל הסתעפה החקירה, אנשים רבים מאוד נח

קרו, חלקם נעצרו לפרקי זמן של מספר ימים, כאשר טרם שב החשוד ארצה, שוחררו כל החשודים ללא יוצא מן הכלל.
כמו כן, הוצאו שומלת אזרחיות לגבי חלק מהחברות המעורבות במעשים הנ"ל.
עוד יצויין, כי נכון להיום מלבד חשוד זה, קיים חשוד נוסף, ז'ק כהן
, אשר טרם אותר ואשר לכאורה יש לו חלק נכבד במעורבות בחשדות המיוחסים בפרשה זו.

4. בין ב"כ החשוד לבין הרשות החוקרת התנהל מו"מ (ראה במ/6 ובמ/7), אשר בו הוסכם כי החשוד יגיע ארצה, ייעצר למשך חמישה ימי חקירה לא כולל שבת, ובנוסף למעצר הראשוני של 24 שעות, כאשר בתקופת מעצר זו, תעשה הרשות החוקרת מאמץ בכדי לסיים את החקירה ובאם הרשות החוקדת סבורה, נוכח התפתחות החקירה, כי אין מנוס מהארכת המעצר, קויים דיון כשכל צד חופשי לטעון את טענותיו.

6. אכן, ביום 16.11.98 הגיע החשוד לארץ, כאשר מועד הגעתו הודע לרשות החוקרת על ידי ב"כ החשוד, הוא נעצר, וביום 17.11.98 הובא להארכת מעצרו, שם הוארך מעצרו בהסכמת הצדדים על פי האמור בבמ/6 עד להיום.

6. היום עותרת הרשות החוקרת להארכת המעצר ב18- ימים נוספים, כמפורט בבקשה שבפני
.
7. במהלך הדיון ועיוני בחומר החקירה עולות מספר שאלות שיש לדון בהן כסדרן:
א. משמעות הסכמת הצדדים במ/6.
ב. נוסח הבקשה שבפני
ומחדלים שונים של הרשות החוקרת.
ג. קיומו של חשד סביר כנדרש בסע' 18 (א) רישא לחסד"פ (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996 (להלן: "החוק").
ד. קיומה של עילת מעצר כנדרש בסע' הנ"ל.
ה. ענין האחידות בין החשודים השונים בפרשה.
1. אפשרות לתנאי ערובה שאינם בגדר מעצר ממש, כמבואר בסע' 18 (ב) לחוק.

8. נדון בשאלות אלה כסדרן.

הסכמת הצדדים:

9. כפי שפורט לעיל, במ/6 מהווה הסכמה בין היועצת המשפטית של הרשות לבין החשוד באמצעות ב"כ.
פרוטוקול הדיון מת17.11.98- מלמד, כי הצדדים פעלו באותו דיון על פי ההסכמה.

10. דומני, כי הסכמת הצדדים ברורה וחד משמעית ועולה ממנה בבירור כי באם במהלך תקופת המעצר המוסכמת, לא תהיינה התפתחויות בחקירה, הרי שבסיום תקופה זו ישוחרר החשוד - והרשות עוד הסכימה לעשות מאמץ בכדי שניתן יהיה לשחרר את
נ1. לאחר שעיינתי בחומר החקירה, לרבות במוצגים שסומנו על ידי, לא עלה בידי לראות, מהי אותה התפתחות חקירתית המצדיקה את הבקשה להארכת המעצר בתקופה של 18 יום נוספים ובכלל.

11. במ/2 מתיימר, כעולה מהכותרת לו, לפרט את פעולות החקירה שבוצעו מאז מעצרו של החשוד.
לצערי הרב, האמור בבמ/2 אינו מדוייק, אם לנקוט לשון המעטה :
סע' 3 לבמ/2 הפותח "בזמן שהותו במעצר..." מתייחס לפעולות שבוצעו עוד לפני מעצרו של החשוד, בתחילת חודש נובמבר. סעי 4 לבמ/2, שאף הוא פותח "בנוסף בזמן מעצרו..." מתייחס לבמ/29, אשר אף הוא בוצע טרם נח

יתתו של החשוד בארץ ובוודאי שטרס הדיון ביום 17.11.98.
לא למותר להוסיף, כי במ/29 אינו קושר את החשוד למיוחס לו. סע' 5 א' לבקשה מתייחט לבמ/30 ואולם, אין בבמ/80 כדי לקשור את החשוד למיוחס לו, ובוודאי שאין הוא מהווה התפתחות חקירתית המצדיקה את התפנית בהסכמת הרשות.
בתשובה לתמיהות ביהמ"ש בענין זה, הפנה הטוען לבמ/81 או לבמ/82 ואולם בכל הכבוד, שני מסמכים אלו לא זו בלבד שאינם קושרים את החשוד, אלא שניתן היה לבצעם ללא שום קשר להגעתו של החשוד ארצה ובוודאי שנכון הדבר לגבי במ/82.
18. העולה מן תאמור לעיל, הוא כי לא היתה התפתחות חקירתית כלשהיא, ובוודאי לא תפנית משמעותית אשר תצדיק את שינוי הגישה של הרשות.

14. תהיתי, מה המשמעות של ענין זה, היינו האם די בעצם אי עמידת הרשות בהתחייבותה, די בה כדי להורות על שחרורו של החשוד?
הנני סבור כי כאשר אנו דנים במעצרו של אדם, הגם שיש משקל רב להתחייבויות הרשות, הרי עצם אי עמידת הרשות בהתחייבותה כשלעצמה אינו מצדיק, באופן אוטומטי, את שחרורו של החשוד, היינו אם שוכנע ביהמ"ש כי יש הכרח בהמשך מעצרו וכי ייתכן ששגתה הרשות מלכתחילה בהסכמתה, אזי יש להעדיף את האינטרס הציבורי שבמיצוי החקירה על פני החובה של הרשות לעמוד בהתחייבויותיה ואינטרס ההסתמכות של החשוד על התחייבות זו. יחד עם זאת, אין כל ספק שלחזרת הרשות בפועל מהתחייבותה יש משקל רב מאוד במכלול השיקולים ואך ורק אם ביהמ"ש ישתכנע שאין כל מנוס מהמשך המעצר, יתן לכך עדיפות על פני חזרת הרשות מהתחייבויותיה.
15. בקשת המעצר שבפני
הינה חזרה כמעט מילולית על מספר רב מאוד של בקשות שהוגשו באותו ענין במהלך החודש האחרון, כאשר בסע' 10 לבקשת מצויינת כעילת המעצר חשש לשיבוש הליכי חקירה והשפעה על עדים, היינו עילה על פי סע' 18 (א) (1) לחוק .
עיון בבמ/8, דו"ח פעולות לביצוע, מלמד שעילת המעצר למעשה הינה סע' 13 (א) (8) לחוק לנשאלת השאלה מה הנפקות לשוני בין האמור בבקשה לבין עילת המעצר למעשה?
טרם שנדון בשאלה זו, נפנה למספר תמיהות נוספות בבקשה:
א. אין בבקשה כל זכר להסכמה המקדמית בין הצדדים.
ב. הסעיף המצויין בבקשה הינו סע' 117 לחוק מע"מ, תוך התעלמות מחוק הבלו .
ג. כמו כן, פירטתי לעיל את אי הדיוקים שבאמור בבמ/2.

16, מסעי 16 לחוק עולה, כי הבקשה למעצר משמשת כתשתית וכיסוד לדיון במעצר ולפיכך, כאשר הבקשה לוקה בעניינים שבמהות, היינו, בציון עילת המעצר, יש בכך כדי להשליך על כל הדיון, במיוחד כאשר החשוד וב"כ אינם יודעים מה מפורט בבמ/8 ואין באפשרותם לכוון את חקירתם לעילת המעצר למעשה.

17. גם בענין זה, אינני סבור כי הדבר מביא באופן אוטומטי לדחייתה של הבקשה, שכן הנני סבור שעדיין חובה על ביהמ"ש לבחון האם הפגם מנע מן החשוד להתגונן כראוי בפני
הבקשה, ומאחר והנני סבור, ני בדיוני המעצר, מעצם טבעס, ומעצם העובדה שמירב החומר חסוי בפני
החשוד וב"כ וגלוי רק
לביהמ"ש, הרי על ביהמ"ש לעשות את מלאכתו של החשוד במובן זה שעליו לבחון בקפידה האם יש חובה להמשך המעצר, ולפיכך, כאשר החומר עצמו מצוי בפני
ביהמ"ש, עצם העובדה שהבקשה לוקה הינה שיקול במכלול השיקולים אולם אינה שיקול המביא אוטומטית לשחרורו של החשוד.

18. מאחר ורוב רובה של חקירת ב"כ החשוד נסבה על מעצרו של החשוד בהעדרו ונטען כי אף מעצר זה היה לקוי, אתייחס לכך בקצרה, כמי אשף חתם על פקודת המעצר.
דומני כי ב"כ החשוד, הגם שהדבר ידוע לוע) באופן אישי, מתעלמים הן בטעונים בפני
והן בבקשה שהגישו לביהמ"ש מכך שעובר לאותו דיון שהתנהל בהעדר, התקיים דיון במעצרם של 4 חשודים באותו ענין, ולפיכך ביהמ"ש לא הסתמך בהחלטתו על האמור בבקשה אלא על חומר הראיות שהיה בפני
ו באותה שעה, אותו חומר ראיות אשר שימש ביסודו גם עילה למעצרם של אותם 4 חשודיס בדיון שהתנהל באותו יום.

ה. חשד סביר לחשד (18 (א) רישא לחוס):

19. הן לאחר העיון בחומר החקירה היום והן מחומר החקירה שהוצג בפני
בדיוני מעצר רבים בחודש האחרון באותו ענין, אין ספק כי יש יסוד לחשד כי חשוד זה מעורב באופן אינטנסיבי בכל
* המיוחס לחשודים בפרשת זו, וכי הוא בעל הקשרים המרכזי עם הרשות הפלסטינאית, כאשר על פיו יישק דבר, לפחות בחב' שפר את לוי בע"מ, שהינה גורם דומיננטי מאוד בכל הפרשה ונראה כי אף חברת דור אנרגיה עמדה בקשרים עם הרשית באמצעות החשוד, בשל אינטרסים כלכליים ובשל חוסר ברירה (ראה לענין
20. יחד עם זאת, כאשר אנו מצויים כחודש לאחר תחילתה של החקירה הגלויה, קשה להשתחרר מהתחושה שהגם שבידי הרשות החוקרת מסמכים רבים ועדויות רבות מספור, עדיין רחוקה הפרשה מפיענוח, אם בכלל יש יסוד לחשדות הכבדים המיוחסים לחשוד. יצויין, כי אינני מתעלם מהחומר הרב בענין החשבוניות הפקטיביות והתמיהות לענין כמויות הדלקים אשר הועברו לכאורה לרשות הפלסטינאית ואולם לאחר שעיינתי בכל קלסר העדויות שהוצג בפני
, תמוה הוא שאין בו ולו אדם אחד המאשש את החשדות לענין החזרת הדלקים בחזרה לישראל
.

21. לא אוכל להתעלם מבמ/17.
מסמך זה הוא לכאורה מסמך מהותי ביותר לעיגון החשדות המיוחסים לחשוד זה ולאחרים. חרף העובדה, שהמדובר במסמך מלפני כחודש ימים, עדיין לא לבש מסמך זה את הצורה הנדרשת בלדי שניתן יהיה להציגו כראיה בבימ"ש והגס שאין ספק כי בשלב זה (ראה סע' 15 (ו) לחוק) ביהמ"ש רשאי להוקק גם לראיות שאינן קבילות, הרי לא ייתכן שמסמך כה מהותי משך חודש ימים לא יובא בפני
בימה"ש בצורה מוחשית יותר.
עוד אציין, עם כל הכבודו כי מסמך זה עלול להטעות ואודה על האמת, באחד מן הדיוני0 הקודמים שהיו בפני
, אף הטעה אותי בפועל משום שאין בו אזכור כלשהו לעובדה שאין המדובר במידע עדכני, אלא במידע המבוסס על ידיעה מלפני זמן רב מאוד, ורק כדי שלא לחשוף את שאין ברצוני לחשוף, לא אומר את הדברים כצורה ברורה יותר.
22. עוד אציין, כי ב"כ החשוד טען כי מבדיקה שנערכה על ידו עולה כי אין שוני משמעותי בכמויות הדלקים ששווקו לרשות הפלסטינאית מאז חשיפת הפרשה לבין הכמויות ששווקו קודם לכן .
אכן, ענין זה לא הוכח בפני
ואולם הנני סבור כי מן הראוי שהרשות החוקרת תעשה בדיקה זו אשר ייתכן ויש בה כדי ללמד הא0 יש יסוד לחשד המיוחס לחשוד בפרשה זו (ומסע' 8 לבמ/1 נראה כי הרשות יכולה לבדוק זאת).

28. בשולי פרק זה, אתייחט לשימושו של החשוד בזכות השתיקה. קיימת פסיקה הגורגא כי אל לו לחשוך להלין על התמשכות החקירה באשר הוא בעצם שתיקתו לא מסייע לקידומת.
מאידך, קיימת פסיקה כי שימושו של החשוד בזכות יסוד המוקנית לו, אינה צריכה לשמש לו לרועץ והנני סבור כי יש לבחון הענין על פי נסיבות החקירה, ובענייננו, כאשר המדובר בחקירה המתנהלת באופן גלוי זה כחודש ימים, לא ניתן לזקוף לחובתו של החשוד, לצורך הדיון בהארכת המעצר, את בחירתו בזכות השתיקה.

עילת מעצר:

24. כפי שפירטתי לעיל, עילת המעצר המפורנינ בסע' 10 לבקשה, הינה עילה שולית, אס בכלל, כשהעילה המרכזית הינן פעולות החקירה המפורטות בבמ/8.
כפי שציינתי לעיל, חרף כל המחדלים דלעיל, הרי באם אשתכנע כי אין מנוס ממעצרו של החשוד לשם ביצוע פעולות החקירה, הרי אשקול בכל זאת את מעצרו ו/או שחרורו בתנאים מגבילים
א. סע' 2 לבקשה אמור להיות עילה מרכזית להמשך המעצר. ב"כ המבקשת, במופגן סירב לפרט במה המדובר, ומעבר לכך שהנני סבור שהדבר פוגע באמון הבסיסי הנדרש מהרשות השופטת, הרי אין בדעתי להתייחס כלל לאמור בסע' זה וכאשר בחר ב"כ המבקשת שלא לפרט לענין זה, החליט בעצם לוותר על האמור בסע' זה כעילה למעצר.

ב. סעיפים 1 וסעיפים 8-6 ניתנים לביצוע גם כאשר החשוד אינו נמצא במעצר.
סעיף 8 ניתן היה לביצוע ללא קשר למעצרו של החשוד, ומכל מקום, אין כל ידיעה מתי ניתן יהיה לבצעו ולפיכך גם הוא לא מהווה עילה למעצר.
לענין סע' 8 התייחסתי לעיל, שכן הוא נוגע לבמ/17. אף סע' 9 אינו מהווה עילה למעצר, מה עוד שמעיון בחומר החקירה הרלוונטי לכך, הנני מסופק לגבי התועלת שבו. סעיף 10 מבוסס על מידע המצוי ברשות המבקשת מזה זמן ואילו ניתן היה לבצעו עד היום, מן הסתם היה הדבר מבוצע, לפיכך איפוא, אינו עילה למעצר.
מרבית האמור בסעיפים 11-12 לבקשה בוצע כבר ואינני רואה במה יועיל המשך מעצרו של החשוד כדי לעשות את שלא נעשה עד כה.
הסיפא לאמלר בסע' 15, שהינה עילה עצמאית, לא הוכח בפני
ולא ראיתי כל חומר חקירה ממשי המאשש זאת.
26. אציין, כי ייתכן ואילו לא היתה השתלשלות העניינים כפי שפורט לעיל, אולי היה מקום בכל זאת, לאור העובדה שמדובר אכן בחקירה מסועפת ביותר ומורכבת, להאריך את מעצרו של החשוד במספר ימים מועט.
אולם, כאשר לספקותי כמפורט בסע' 24 לעיל, מתווסף האמור בפרקים ג' וד' לעיל, הנני סבור כי לא יהיה זה נכון להורות על המשך מעצרו של החשוד וכי ניתן להבטיח את מטרת המעצר, בנסיבות הענין, בתנאי ערוכה נאותים,

26. לאחר שנתתי דעתי לאמור בסע' 46 (א) לחוק, ליכולתיו הכלכליות של החשוד, כפי שעולה בין השאר מבמ/28, ולתנאי השחרור אשר נקבעו לחשודים האחרים בפרשה, ובמיוחד לאחים כהן
ולכך שלא ניתן להתעלם מכך שחשוד זה, לכאורה, הינו בראש הפירמידה, הנני מורה על שחרורו בתנאים הבאים:

א. הפקדה במזומן ו/או בערבות בנקאית ע"ס 1,000,000.- ש"ח, סך של 100,000.- ש"ח בערבות בנקאית יהווה תנאי לשחרור, כאשר 400,000.- ש"ח נוספים יופקדו עד ליום 29.11.98 בשעה 12:00 ו500,000.- ש"ח נוספים יופקדו עד ליום 10.12.98.

כ. התחייבות עצמית ע"ס 1,000,000.- ש"ח.

ג. ערבות צד ג' ע"ס 160,000.- ש"ח, אשר תומצא לא יאוחר מיום 27.11,98"
ד. מוצא בזה צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד החשוד, אשר יפקיד את דרכונו ברשות החוקרת (דרכונו של החשוד מופקד כבר בידי הרשות החוקרת).
צו עיכוב היציאה ותפקדת הדרכון יעמדו בתוקף למשך 120 יום מהיום.

ה. בכדי לאפשר לרשות החוקרת בכל זאת לנסות ולבצע את האמור בסע' 10 לבמ/8, הנני מורה כי החשוד ישהה במעצר בית מלא עד ליום 26.11.98 ועד בכלל, בביתו ברח' התומר 21, חולון.

ו. נאסר על החשוד ליצור קשר כלשהו, בין במישרין ובין בעקיפין, עם מי מן המעורבים בפרשה, לרבות בעלי ו/או עובדי שפר את לוי בע"מ ו/או רה סול בע"מ ו/או בנסול בע"מ ו/או דור אנרגיה בע"מ ו,או תושב כלשהוא של הרשות הפלסטינאית והכל למשך 7 ימים מהיום, כאשר לאחר מכן נאסר על החשוד ליצור קשר כלשהו עם אנשים ספציפיים העונים על אחד מן הקריטריוניס דלעיל, על פי רשימה שתומצא לב"כ החשוד על ידי הרשות החוקרת, וזאת לתקופה נוספת של 14 י ום.
ב"כ המבקשת:
מבקשים עיכוב ביצוע ל24- שעות, על מנת להגיש ערר לביהמ"ש המחוזי.

ב"כ המשיב:
לא ציפיתי לזה מן הרשות החוקרת. אנח

נו נמצאים משעה 20:00 בערב, היה דיון ארוך. ביהמ"ש קבע בהחלטה מנומקת שאין מקום להאריך מעצרו של החשוד, לבוא היום ולבקש ולהפוך את החלטת ביהמ"ש לפלסתר.

החלטה 1. כעקרון, הנני סבור כי מקום שביהמ"ש חש כי ייתכן וניתן היה להגיע להחלטה אחרת, מן הראוי לאפשר את בחינת ההחלטה בערכאה נוספת ולהשהות את השחרור לשם כך, על פי סעיף 55 לחוק.
2. הגם שזה המצב בענייננו, הרי לאור העובדה שהשעה עתה 02:80, כאשר טרם שחרורו יפקיד החשוד ערבות במזומן של 100,000.- ש"ח וכאשר עליו לישון בביתו, היינו הסיכוי כי בשעות אלו של הלילה הוא יוכל לחבל בחקירה קלוש ביותר, היינו הבחירה היא בין שהייתו בלילה בבית המעצר באבו כביר לבין שהייתו בחיק משפחתו, אינני סבור כי יש טעם אמיתי בהשהיית השחרור.
8. יחד עם זאת, לא יאוחר מהשעה 09:00 יצרו ב"כ של החשוד קשר טלפוני עם הרשות החוקרת, ובאם תודיע זו כי בכוונה להגיש ערר, הרי יגיע החשוד לביהמ"ש המחוזי, כשהנני מציין כי אין לראות בעצם שחרורו עתה כנימוק כלשהוא לענין ההחלטה בערר וכל מהותה של דחית הבקשה היא בשל השעה המאוחרת וחוסר התכלית שבלינת המשיב בבית המעצר. 22/11/98 מוקי לנדמן שופט









עא בית המשפט העליון 5042/96 פנחס כהן נ' מינהל מקרקעי ישראל, מחוז ירושלים, [ פ"ד: נג 1 743 ] (פורסם ב-ֽ 18/03/1999)