פסקי דין על כהן אורה | פסקי דין על בן אבו רחל | פסקי דין על בן אבו אילן |

5421/02 א     24/03/2004




א 5421/02 כהן אורה נ' בן אבו רחל, בן אבו אילן




1
בתי המשפט

א 005421/02
בית משפט השלום ירושלים
24/03/2004

כב' השופט ר' כרמל

סגן-נשיא
לפני

כהן אורה

בעניין:
התובעת
עו"ד שיפמן נועם

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . בן אבו רחל

2 . בן אבו אילן
הנתבעים
עו"ד גרינבוים גדעון

ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין
1. התובעת, ילידת 1970, הגישה תביעתה בקשר לאירוע של נשיכת כלב. הנתבעת 1 הינה אימו של הנתבע מס' 2. נטען כי השניים מתגוררים יחדיו, ושניהם החזיקו או היו הבעלים של כלב מסוג רוטוילר זאב, אשר בשני אירועים שונים נשך את התובעת. נטען כיום ביום 29.10.98, בעת שהתובעת הלכה לתומה בגן ציבורי ברחוב קוסטה ריקה בירושלים, לטיול עם כלבה, הגיח לפתע מבין העצים הכלב כאשר הנתבע היה אוחז בו, הכלב התנפל על התובעת ועל כלבה ונשך את אצבעות ידה הימנית של התובעת. בנוסף, נטען כי ביום 30.6.99, שעה שהתובעת טיילה עם כלבה באותו הגן, הגיח הכלב פעם נוספת מבין העצים, כאשר הוא לבדו וכאשר אינו קשור וללא מחסום, ותקף את כלבה של התובעת ואת התובעת ונשך את התובעת ביד שמאל (להלן: "האירוע השני"). התובעת טוענת לאחריות הנתבעים מכח הוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. כן נטען כי בגין האירוע השני הוגש כתב אישום כנגד הנתבע אך כתב האישום נמחק מאחר שהנתבע שילם קנס בנוגע לכך שהכלב הסתובב באותו יום בלא זמם ובלא השגחה. התובעת צירפה לכתב תביעתה חוות דעת רפואית בקשר עם פגיעתה באירוע השני. המומחה, מטעמה ד"ר יצחקי, קבע כי התובעת סבלה מפצע קרוע רוחבי באמה השמאלית, אובחנה גם פגיעה בעצב המדיאנוס. כיום קיימת צלקת רגישה מאוד לניקוש ולמגע וכן פגיעה קבועה בעצב המדיאני השמאלי המתבטאת בחולשה של שרירי הטנור, בעיקר בהפרעה תחושתית לאזור החשוב לתפקוד כף יד שמאל. המומחה ד"ר יצחקי, קבע לתובעת 10% נכות צמיתה בגין הצלקת ואותו שיעור עבור הפגיעה בעצב המדיאנוס, כאשר להערכתו נכות זו של הפגיעה בעצב הינה בעלת משמעות תפקודית מאחר שהיא מונעת מהתובעת לעבוד עבודה עדינה ועבודה פיזית ביד שמאל.

2. הנתבעים הכחישו את אשר נטען נגדם ובין היתר הכחישו כי יש ברשותם כלב מסוג רוטוילר זאב ונטען כי ברשותם כלב מסוג אחר. עוד נטען כי מי שמחזיק בכלב הוא הנתבע מס' 2 בלבד, והכלב אינו מעורב באירועים אשר התובעת מתארת אותם ולנתבעת 2 אין כל נגיעה בעניין ככול שהתרחש. עוד נטען כי בכל מקרה, התובעת היא זו שגרמה בכוונה תחילה להטרדת הכלב ולהתגרות בו, לרבות שהכתה בו במקל גדול עד כדי התעללות וגרמה לפציעתו עד אשר נשבר המקל על גופו של הכלב, ובסופו של דבר הכלב התגונן מפניה.

3. התובעת פירטה בתצהירה כי היא מתגוררת באותה דירה ברחוב קוסטה ריקה, למעשה מאז שנולדה, כאשר משפחת הנתבעים מתגוררת ברחוב הנרד הסמוך למעלה מ- 10 שנים. התובעת הצהירה כי מאז ומעולם אהבה כלבים, טיפלה בהם והיא אף מחזיקה בשלושה כלבים. לדבריה, לנתבעים יש והיה: "כלב מסוג רוטוילר מעורב, בצבע חום בשם גורי . . . שמחזיק אותו במשך הרבה שנים. למיטב ידיעתי אילן מתגורר בבית הוריו . . . ברצוני לציין שנמסר לי מכתב של עו"ד של הנתבעים שאליו היו מצורפות תמונות המצורפות לתצהיר זה ונטען כי זה היה הכלב של הנתבעים. התמונות אינם של הכלב התוקף . . . ואני מצרפת תמונות נכונות של הכלב התוקף שנשך אותי שעד היום נמצא בבית הנתבעים תמונות אלה צולמו בימים האחרונים". עובדה אחרונה זו אושרה ע"י הנתבע כפי שיובהר להלן (לעניין צירוף תמונות שגויות). התובעת חזרה בתצהירה על פרטי שני האירועים. באשר לאירוע השני הוסיפה התובעת כי כאשר הכלב התוקף התנפל על הכלב שלה היא ביקשה להפריד ביניהם, תוך כדי כך נפל המקל שהיא החזיקה בידה, היא התכופפה להרימו אולם הכלב התוקף קפץ עליה ונשך אותה נשיכה חזקה ביד שמאל. בעקבות כך היא הוחשה לבית החולים הדסה-עין כרם. התובעת הכחישה כי המקל בו השתמשה נשבר או כי אחיה שחרר את ידה מהכלב כפי שאחיה אמר בהודעתו, והוסיפה כי היחסים בינה לבין אחיה אינם טובים. אחותה של התובעת, טירנית כהן, הצהירה: "שמעתי זעקות שבר של אחותי, יצאתי מיד החוצה בלווית אחי וראינו את אורה מיד רצה כשהיא מחזיקה בידה שהיתה מלאה בדם ומאחורה רץ הכלב של משפחת בן אבו כלב בשם גורי שאותו הכרתי ששיך למשפחת בן אבו ומצורפות בזה תמונות של הכלב של משפחת בן אבו שאותו ראיתי רודף אחרי אחותי". בעדותה הוסיפה הגב' טירנית כהן כי היא ואחותה התובעת אוהבות כלבים ולגדל כלבים ולהערכתה מדובר בכלב מסוג רוטוילר מעורב. היא שבה על כך כי הכלב רדף אחרי אחותה התובעת.

4. הנתבעים מטעמם צירפו חוות דעת רפואית של ד"ר פלבסקי כאשר להערכתו הצלקת באמה השמאלית של התובעת מהווה מטרד קוסמטי, מבחינה תפקודית היד חזרה למצבה הרגיל, הפגיעה בעצב היא מינימלית ולהערכתו של ד"ר פלבסקי נותרה לתובעת נכות בשיעור של 10% בגין הצלקת.

5. הנתבע פירט בתצהירו כי הוא מחזיק בכלב שהינו בצבע חום בהיר מעורב ואינו מסוג רוטוילר. הכלב בדרך כלל שקט ורגוע, אינו תוקף אנשים כלל, והוא סגור בחצר בית ללא כל יכולת יציאה מהחצר שכן הכלב גם קשור בשרשרת. לדבריו, לנתבעת, היא אימו, אין שייכות לכלב והיא אינה מטפלת או מחזיקה בו. הנתבע טוען כי התובעת סיפרה את האירועים לאחיה יצחק כהן, ולפי גרסה זו אחיה הגיש תלונה במשטרת ישראל בעקבות פירוט מדויק אותו קיבל מהתובעת ובעדות זו נאמר כי הכלב שתקף את התובעת הינו מסוג רוטוילר, צבעו שחור חום, וכי בין היתר, כאשר הרוטוילר ניסה לתקוף את כלבה של התובעת, הכתה התובעת את אותו כלב עם מקל עד שנשבר. נטען כי התובעת לא תיקנה ולא שינתה את עדותו של אחיה שעה שהיא מסרה את הודעתה במשטרה והנתבע שב, בין היתר, על הטענות כפי שפורט לעיל, לרבות העובדה שבמעשיה של התובעת יש משום עילת הגנה. דברים דומים אמרה הנתבעת 1 בתצהירה.

6. לעניין הבעלות על הכלב, הפנתה התובעת להודעתה של הנתבעת במשטרה, ת/1, שם אמרה הנתבעת הכלב הוא של כל המשפחה וכן אמרה הנתבעת באותה הודעה כי היא ראתה את הכלב במועד הרלבנטי, דהיינו במועד האירוע ביום 30.6.99, כשהוא נכנס חזרה לגינה עד אשר הגיעו נציגי העירייה ונטלו אותו. הנתבע אומר בהודעתו ת/3, בין היתר, כי הנתבעת 1 דואגת לקשור את הכלב בלילה. כאשר נשאל הנתבע כיצד יצא הכלב מהשער של הבית השיב הנתבע: "אני לא יודע איך הוא יצא מהשער". הנתבעת בעדותה טענה, בנוסף, כי בנה הנתבע גר עימה בדירה, ברשותם כלב ששמו גורי הנמצא ברשותם 7 או 8 שנים, הנתבעת הכחישה בעדותה כי ראתה את הכלב נכנס בבוקר האירוע. הנתבע אישר כי ברשיון, ת/2, רשום כי מדובר בכלב מסוג רוטוילר. הנתבע גם הסביר כי למרות טענותיו הוא הסכים לשלם את הקנס בקשר עם הכלב.

7. בתום שמיעת הראיות הסכימו הצדדים לכך שחוות דעת המומחים, לרבות חוות דעת של הוטרינר ישמשו כראיה, כמו גם עדותו של אח התובעת ועדותה של התובעת שהוגשו למשטרה, ועל סמך אלה ועל סמך הראיות שבתיק ולאחר שהצדדים יסכמו, בית המשפט יפסוק בהתאם לסעיף 79 א' (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984. הצדדים אכן הגישו סיכומיהם: התובעת התייחסה לאירועי האירוע הראשון, בחודש אוקטובר 98', זאת על מנת להעיד על אופיו של הכלב אשר תקף אותה בשנית ביום 30.6.99. באה הפניה לאמור בסעיף 15 לתצהירו של הנתבע שם אישר הנתבע כי צילומי הכלב אשר נשלחו אל ב"כ התובעת כאשר צילומים אלה אמורים היו להראות את כלבם של הנתבעים, אינו אלא טעות: "נפלה פה טעות מצערת היתה פה אי הבנה ביני ובין בא כוחי". (דהיינו נשלחו צילומים של כלב אחר). עוד נטען כי גם אם התובעת טעתה בסוג הכלב (מבחינת גזעו) אין לכך משקל, מה עוד שברשיון ת/2 נרשם שמדובר בכלב מסוג רוטוילר. באו טענות לבסיס אחריות הנתבעת כאשר באה הפניה לעדותה במשטרה שם אמרה הנתבעת כי הכלב הוא של "כל המשפחה" והיא אף פירטה איזה טיפול היא מעניקה באופן אישי לכלב, זאת בסתירה לאמור בתצהירה כי אינה מעניקה כל טיפול לכלב, ולכך שמהודעתה במשטרה עולה כי הכלב אכן עזב את שטח החצר. עוד באה התייחסות לעדותו של האח יצחק כהן, ולכך שבהודעתו הוא אמר במפורש כי הוא לא היה עד לאירוע, והתובעת הפנתה להוראות סעיפים 41 א' ו- 41 ב' לפקודת הנזיקין בדבר אחריות בעליו של כלב מזיק. בהמשך, בא פירוט לנזקי התובעת ולפגיעות אותן סבלה. מנגד, הנתבעים חזרו על טענתם בקשר להעדר עילה כנגד האם. באו טענות לגבי שיוך הכלב התוקף של או יותר נכון העדר קשר, למי מהנתבעים. באו הפניות לדבריו של יצחק כהן הוא אחיה של התובעת אשר הנתבעים ראו בהם משום בסיס לדחיית גרסת התובעת, כמו כן באה הפניה לאמור בחוות דעתו של הוטרינר לפיה המדובר בכלב שאיננו מסוג רוטוילר ואיננו דומה לו, כלב המפגין רגיעות ולבטח לא אלימות אלא אם כן ובאופן מיוחד מרגיזים ומסכנים אותו. בנוסף לכך שהנתבעים טענו שזיהוי הכלב מצוי תחת סימן שאלה גדול (ראה למשל סעיף ג' בעמוד 11 לסיכומי הנתבעים) באו טענות לגבי התגרותה של התובעת בכלב, עובדה שפוטרת את הנתבעים מאחריות לאירוע, ככול שהתרחש, וכמובן שבאו טענות לגבי נזקים אם וככול שנגרמו לתובעת.

6. בהסתמך על הדרך בה הסכימו הצדדים כי בית המשפט יפסוק, דהיינו בהתאם להוראת סעיף 79 א' (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד- 1984, לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים המוסכמים שהוגשו על ידם כמפורט לעיל, ולאחר שערכתי שקלול של הסיכונים והסיכויים, ולאחר שהמסקנה היא כי הכף נוטה לכך שהכלב אשר תקף את התובעת ביום 30.6.99 הוא אכן כלבם של הנתבעים ולאחר שנראה כי הכלב התוקף תקף את התובעת בלא התגרות מצידה, ולאחר שהבאתי בחשבון את האמור בחוות דעת המומחים, ולאחר, שמנגד, קשה לקבל את הטענה שהשתכרותה של התובעת ויכולתה של התובעת לתפקד נפגעו בצורה כה משמעותית כפי שטענה התובעת, ובהתחשב בכך כי עובר לאירוע, בחודש יוני 99', עבדה התובעת כמוכרת בארנקי שטיינר ושכרה עבור שלוש השבועות בהם עבדה באותו מקום עובר לתאונה עמד על סך של 1,843 ₪ כערכם אז, ובהתחשב בכך שהתובעת לא עבדה בתקופת חודשיים וחצי שלאחר האירוע, תקופה התואמת לנכות הזמנית שהוענקה לה מטעם ד"ר יצחקי, ובהתחשב בכך כי שכרה הממוצע של התובעת ב- 6 החודשים האחרונים עד לינואר 2003, עומד על סך 2,300 ₪ עבור מחצית משרה בלבד ובלא קשר לאירוע (ראה סעיף 13 עמ' 9 לסיכומי התובעת), אני מחייב את הנתבעים שוב, בהסתמך על הסכמתם של הצדדים לגבי אופן הפסיקה לפשרה על כל המשתמע מכך, לשלם לתובעת בגין הפריטים כולם, דהיינו הוצאות והפסדים בעבר, עזרה וסיעוד בעבר, נזק לא ממוני, עזרה וסיעוד בעתיד והפסדי שכר בעתיד, סך של 42,500 ₪. לסכום הנ"ל יווסף סך של 4,000 ₪ בגין שכ"ט וכן הוצאות התובעת בגין חוות הדעת.

ניתן היום, ב' בניסן, תשס"ד (24 במרץ 2004), בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.
ר' כרמל
, שופט
סגן - נשיא

קלדנית: מאיה כהו








א בית משפט שלום 5421/02 כהן אורה נ' בן אבו רחל, בן אבו אילן (פורסם ב-ֽ 24/03/2004)