פסקי דין על סעיד חילו | פסקי דין על חילו מחמוד | פסקי דין על חילו מוסא | פסקי דין על עזבון המנוח נאיף גזאל עאסלה ז"ל |

1544/07 א     20/09/2010




א 1544/07 סעיד חילו נ' חילו מחמוד, חילו מוסא, עזבון המנוח נאיף גזאל עאסלה ז"ל





בפני

כב' השופטת עפרה אטיאס
תובע

סעיד חילו
, ת.ז. 021072038

נגד
נתבעים

1. חילו מחמוד
, ת.ז. 021072012
2. חילו מוסא
, ת.ז. 021072046
3. עזבון המנוח נאיף גזאל עאסלה ז"ל
שנשא בחייו, ת.ז. 021069570
פסק דין
תביעה שהחלה דרכה בפני
י כתביעה לקביעת זכויות שימוש במקרקעין, תוקנה, על פי החלטתי מיום 4.11.07, לתביעה שעניינה פירוק שיתוף, וחזרה למתכונתה הקודמת של "חזקה ושימוש", לאור הסדר דיוני שהוסכם בין התובע לנתבעים 2-1 (בלבד), שעליו אעמוד להלן.

רקע כללי:
1. התובע והנתבעים 2-1 הם אחים (להלן: "האחים"). בינם לבין נאיף גזאל עסאלה ז"ל שהיה בנו של המנוח מר אברהים עאסלה (להלן: "המנוח"), אין יחסי קרבה משפחתית.
2. התובע והנתבעים הינם בעלים ו/או זכאים להירשם כבעלים משותפים, במושע, של המקרקעין הידועים כגוש 19343, חלקה 14, בשטח של 18,313 מ"ר, באדמות כפר עראבה (להלן: "המקרקעין"). הנתבע 3 הינו בעלים ו/או רשאי להירשם כבעלים במושע של מחצית הזכויות במקרקעין, ואילו כל אחד מן האחים הינו בעלים ו/או זכאי להירשם כבעלים במושע של 1/6 מן הזכויות במקרקעין.
3. זכויות האחים במקרקעין הוקנו להם על פי הסכם עם המנוח, שנערך ביום 19.10.56, ואשר יובא להלן, בהתאם לתרגום מאושר על ידי נוטריון שצורף לת/1 (תצהיר העדות הראשית מטעם התובע מיום 8.6.09):
"הוסכם בין שני הצדדים כלהלן:
1. צד ראשון ימסור לצד שני חלקת האדמה אשר בבעלותו והנמצאת במקום הידוע כ- ראס אל-ח'אנוק ושטחה (24) עשרים וארבעה דונם, ואשר גבולותיה: ממערב רכושו של אברהים אל-חילו, ממזרח רכושו של מוחמד אל ג'רבוני, מצפון חורשה ומדרום רכושו של סאלח אל-ג'רבוני.
2. הצד השני יקבל את חלקת האדמה הנ"ל, בתנאי כי ינקה, יחרוש ויטע בה עצים מכל סוג שהוא יבחר.
3. הצד השני יקבל את האדמה לתקופה של עשר שנים, שבמהלכה הוא יעבוד בה... הצד השני אינו רשאי לחלק את האדמה, אלא בעבור עשרת השנים הנ"ל / ואין הצד השני זכאי לחלק את האדמה.
4. שני הצדדים זכאים לחלק את האדמה לאחר עבור התקופה הנ"ל, בתנאי שהצד השני יקבל את מחצית האדמה תמורת טרחתו ועבודתו באדמה (בכתב יד הוסף לתרגום: "נ.ב. יתכן, ולאחר בדיקה, כי תרגום המלים הנ"ל הוא כלהלן: "לאחר שהשתילים ייהפכו לעצים קטנים"., ע.א.).
5. כל מה שיזרע באדמה כגון ירקות, יחולק שווה בשווה בין שני הצדדים."

4. אין חולק כי החלק המערבי של המקרקעין מצוי באזור הררי, ולכן פחות פורה ואיכותי מן החלק המזרחי שהינו מישורי.
5. בשלב מסויים, במועד שלגביו חלוקות הדעות, הוסכם בין הצדדים על חלוקת השימוש במקרקעין. לאור הפערים באיכות בין החלק המערבי למזרחי, הותנה בין הצדדים כי מי שייפול בחלקו החלק ההררי שבמערב, יקבל שטח גדול יותר מכפי זכויותיו היחסיות במקרקעין.
6. לנתבע 3 הוקצו זכויותיו במקרקעין (9,156 מ"ר), באמצע המקרקעין, כך שנפלה בחלקו גם האדמה הפורייה שבחלק המזרחי, וגם האדמה הפחות פורייה שבחלק המערבי. הנתבע 2 שבחלקו נפל החלק המערבי, קיבל שטח אדמה העולה על זכויותיו היחסיות במקרקעין (3,973 מ"ר).
7. על החלקים שהוקצו לנתבעים 3-2 אין מחלוקת בין הצדדים, והמחלוקת ממוקדת רק בחלוקה שבין התובע לנתבע 1 בחלק המזרחי של המקרקעין.
8. ביום 18.4.90 הגיש התובע לבית משפט השלום בעכו תביעה נגד הנתבעים לפירוק שיתוף במקרקעין (ת.א. 2034/90). במסגרת תביעתו, טען התובע כי הנתבע 1 פלש לחלקו במקרקעין, ומחזיק שלא כדין חצי דונם ללא הסכמתו. על כן, ביקש התובע מבית המשפט להורות לנתבע 1 לסלק ידו ולפנות את חצי הדונם הנ"ל, וכן לאסור עליו או על כל מי מטעמו להיכנס לשטח זה (ראו: סעיף 1 לפסק דינו של כב' השופט סעב מיום 28.7.96 בת.א. 2034/90). הנתבע 1 טען כי קיימת חלוקה מוסכמת, וכי איננו מחזיק בשטח העולה על החלוקה המוסכמת הנ"ל.
9. בפסק דינו של כב' השופט סעב לעיל, נדחתה תביעת התובע (לאחר שהצדדים הסמיכוהו לפסוק על פי כתבי הטענות). בסעיף 2 סיפא ובסעיף 3 לפסק דינו של כב' השופט סעב נאמר כי:
"בישיבה מיום 11/02/93 הודיע עו"ד ג'רבוני בשם הנתבע 1 כי החלוקה כפי שנערכה ע"י המודד המוסמך מקובלת עליו אך הוא אינו מסכים לתיקון חלוקה זו. גם הנתבעים 2 ו- 3 הופיעו לישיבה הנ"ל וטענו בפני
שהחלוקה הקיימת נעשתה וכי הם לא חולקים עליה.
הנתבעים טענו כי בפועל מי שביצע את החלוקה זה התובע, הוא היה זה שהזמין את המודד והדריך אותו באיזה אופן ובאיזה דרך יקבע את הגבולות. התובע הוא זה שבצע את החלוקה בפועל, חלוקה זו התייחסה למצב הקרקע, איכותה וערכה, למעשיו של התובע הסכימו יתר השותפים בחלקה.
חלוקה שווה בין התובע לנתבע 1 תביא לכך שאחיהם הנוסף נתבע מס' 2 (מוסא חילו) יקבל שטח קטן יותר ממה שיקבלו שני האחים, כך שתוצאה זו אינה רצוייה, אינה צודקת ואינה נכונה".
בסעיף 4 לפסק דינו פירט כב' השופט סעב את הנימוקים לדחיית התובענה כדלהלן:
"החלוקה בוצעה בשנת 88. כל צד השקיע משאבים, עבודה והוציא הוצאות רבות בהכשרת הקרקע, כך שדיון בחלוקה היום אינה צודקת משום שהקרקע היום משקפת השקעת כל אחד מהבעלים בחלקו. החלוקה בוצעה בשנת 88 בהתאם למצב הקרקע שוויה ונתוניה. כיום לאחר שנוצרו שנויים והושקעו כספים, כל חלוקה שתהיה תביא לעיוות דין לגבי מי שהשקיע מזה שנים בחלקה ותזכה את מי שלא השקיע דבר בחלק שלא מגיע לו.
לאור הסכמה זו אציין רק שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים, בתשריטים ובמסמכים אחרים והגעתי לכלל מסקנה שהתובע לא הוכיח את תביעתו במידה הדרוש במשפט אזרחי. אשר על כן ועל סמך האמור לעיל אני דוחה את התביעה ללא צו להוצאות".
10. ביום 13.2.01 ניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה, על ידי כב' השופט ר. ג'רג'ורה, במסגרת ה.פ. 237/00, תוקף של

פסק דין
להסכם פשרה שבו ניתן תוקף קנייני לזכויות הצדדים במקרקעין, ונקבע כי המקרקעין יירשמו בלשכת רישום המקרקעין, באופן שהנתבע 3 יירשם כבעלים במושע של מחצית המקרקעין, ואילו האחים יירשמו, כל אחד, כבעלים במושע של 1/6 ממחצית המקרקעין הנותרת, היינו: 3,052 מ"ר. בסעיף 4 להסכם הפשרה צוין, בהסכמת הצדדים, כי:
"אין בהסכם זה כדי לפגוע בטענה כלשהי שיש למי מהצדדים כי בפועל קיימת חלוקה דה פקטו מוסכמת מלפני שנים ואין באמור בהסכם זה כדי לפגוע בזכותו של מי מהצדדים לפנות לבית המשפט המוסמך בתביעה לפירוק השיתוף כפוף לכל טענה בענין כל חלוקה קיימת, לרבות הטענה שכבר הוגשה פעם תביעה לפירוק השיתוף שנדחתה."
11. ביום 28.6.04 הגיש הנתבע 2 בבית משפט זה תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין כנגד התובע והנתבעים 1 ו- 3 (ת.א. 3087/04), במסגרתה עתר הנתבע 2 כי בית המשפט יורה על פירוק השיתוף במקרקעין, לפי השטח המוחזק על ידי כל אחד מן הצדדים, וכי חלוקה זו תירשם במרשם המקרקעין.
12. ביום 31.10.05 מינתה כב' השופטת, ס. נשיא, בית-נר אביטל, את המהנדס והמודד המוסמך, מר אבו ריא סאלח (להלן: "המודד אבו ריא"), כמומחה מטעם בית המשפט לשם מתן הצעת חלוקה הוגנת וצודקת כולל תשלומי איזון במידת הצורך.
13. ביום 27.12.05 ביקר המודד אבו ריא במקרקעין בנוכחות בעלי הדין, ולאחר שנפגש עם הצדדים במשרדו ביום 31.1.06, ערך הצעת חלוקה (שצורפה לכתב התביעה בתיק שבפני
י), וביום 24.5.06 הודיע לבית המשפט כי חוות דעתו מוכנה, וביקש לאשר את שכרו.
14. התובע שילם למודד אבו ריא את חלקו בשכר טרחתו, וקיבל לידיו את הצעת החלוקה אשר הכין המודד אבו ריא. אולם, התביעה בת.א. 3087/04 נמחקה על ידי הנתבע 2 עוד לפני שניתנה חוות דעתו של המודד אבו ריא, וזאת, כך לטענת התובע, משום שהנתבעים 2-1 צפו כי הצעת החלוקה של המודד אבו ריא לא תהא לרוחם.
15. ביום 17.5.07 הוגשה התובענה שבפני
י כתביעה לקביעת זכויות שימוש במקרקעין. בקשת הנתבע 1 מיום 18.6.07 לדחיית התובענה על הסף (בש"א 1683/07) מחמת העדר סמכות עניינית, ומפאת מעשה בית דין – נדחתה בהחלטתי מיום 4.11.07. בקשת רשות ערעור על ההחלטה הנ"ל נדחתה בהחלטתה של כב' ס. הנשיאה ש. וסרקרוג במסגרת בר"ע (מחוזי חי') 2258/07 חילו נ' חילו (לא פורסם, 14.1.2008). בהחלטתי מיום 4.11.07 לעיל התרתי לתובע להגיש כתב תביעה מתוקן שבו יתבע באופן מפורש את הסעד של פירוק שיתוף.
16. כתב תביעה מתוקן כאמור, הוגש ביום 13.11.07, ואולם ביום 12.5.09 הגיעו הצדדים להסדר דיוני כדלקמן:

"א. השאלה היחידה שהכרעת ביהמ"ש בה מתבקשת כעת על ידי הצדדים, הינה מה היתה ההסכמה ההיסטורית בין הצדדים, לגבי האופן שיש לחלק את השימוש והחזקה במקרקעין נשוא המחלוקת.
ב. לצורך הכרעה בשאלה האמורה, הצדדים ו/או מי מהם יהיו מנועים מלטעון למעשה בית דין ו/או השתק עילה ו/או השתק פלוגתא, ו/או כל טענה מקדמית אחרת שיש בה כדי למנוע בירור והכרעה של בימ"ש זה, בשאלה האמורה.
ג. מוסכם בזה על ידי כל הצדדים כי על פי ההסכמה ההיסטורית חלקו של הנתבע 3 בזכויות השימוש והחזקה במקרקעין הינו החלק המסומן בצהוב בתשריט המצורף בזה, ועל כן הנתבע 3 הינו צד פורמלי בלבד בתיק, ובמידת הצורך לא תהא מניעה מלמחוק אותו מכתב התביעה.
ד. מוסכם בזה בין הצדדים כי הם מתחייבים לפעול בהתאם להכרעת בית המשפט, ובמידת הצורך להעביר חלקים במקרקעין לשימושו וחזקתו של הצד אשר יהא זכאי לכך, אם יהא זכאי."

17. ביום 17.9.09 חודדה הסכמת הצדדים, לבקשתי, לאור העובדה שיורשיו החוקיים של הנתבע 3 או מנהל עזבונו, לא צורפו כצד להליך, והובהר כי פסק הדין בתיק שבפני
י יתייחס לחלוקת שימוש בלבד, ולא לפירוק שיתוף, ידון רק בחלקים שמחזיקים האחים (התובע והנתבעים 2-1), ויחייב אותם צדדים בלבד.

טענות הצדדים:

18. התובע טוען כי במסגרת החלוקה ההיסטורית, קיבלו התובע והנתבע 1 בחלקים שווים ביניהם את החלק המזרחי של המקרקעין. שטח החלק המזרחי הנותר של המקרקעין, לאחר ניכוי חלקת המנוח (9,156 מ"ר), ולאחר ניכוי חלקת הנתבע 2 (3,973 מ"ר), הינו 5,184 מ"ר, כך שהתובע והנתבע 1 זכאים היו, כל אחד, לקבל לעיבוד שטח של 2,592 מ"ר.
19. התובע טוען כי בעת חלוקת המקרקעין בפועל בין האחים, לא נעזרו בתחילה במודד, ולכן הנתבע 1 "השתלט על השטח כראות עיניו". רק בשלב מאוחר יותר, לאחר שהועלו טענות, לפיהן החלוקה שבוצעה בפועל בשטח, אינה שוויונית, הוסכם בין הצדדים כי יזמינו מודד שיתאר מהו שטח האדמה המוחזק בפועל על ידי כל אחד מן הצדדים. לאחר בדיקת המודד משנת 1988, נתגלה כי הנתבע 1 מחזיק בשטח אדמה של כשלושה דונם, בעוד שהתובע מחזיק בשטח של שני דונם בלבד, וזאת בניגוד להסכמה לחלק את החלק המזרחי של המקרקעין שווה בשווה בין התובע לנתבע 1. אולם, הנתבע 1 לא נענה לדרישתו של התובע להשבת השטח "העודף".
20. הנתבע 1 טוען כי רק לאחר עריכת ההסכם מיום 19.10.56 בינו לבין המנוח (ולא בין המנוח לכל האחים), שיתף הנתבע 1, בעניין, כאח בכור, את אחיו.
21. הנתבע 1 טוען כי בהתאם לעקרון החלוקה שהוסכם בין הצדדים, לפיו החלוקה תתבצע בהתאם לטיב, לאיכות ולפוריות המקרקעין, הוסכם כי החלק המזרחי יחולק בין התובע לנתבע 1 באופן שהתובע יקבל שטח של 2,092 מ"ר שהינו החלק המשובח ביותר במקרקעין, ואילו הנתבע 1 יקבל שטח של 3,091 מ"ר. לטענת הנתבע 1, בשל סוג הקרקע שנפל בחלקו, היה עליו להשקיע השקעות מרובות יותר ביחס לתובע.
22. הנתבע 1 מוסיף וטוען כי התובע היה מודע בעת ביצוע החלוקה לעובדה ששטחו הוא המשובח ביותר, ולכן החלק שקיבל קטן יותר, ובהתאם לכך נערכה תוכנית החלוקה על ידי המודד המוסמך משנת 1988 המשקפת חלוקה מוסכמת בין הצדדים. אף על פי כן, התובע נקט בדרכים פסולות ולא ראויות, תוך שהוא מתנהג בחוסר תום לב כלפי אחיו כאשר הגיש את התביעה בת.א. 2034/90 בעניין החלוקה, לאחר שנוכח לראות כי שטחים אחרים במקרקעין מניבים רווחים גבוהים יותר.
23. עוד טוען הנתבע 1 כי לא יהא זה הוגן להתחשב בטיב הקרקע בחלוקה ביחסים מול הנתבע 2, ולהתעלם ממנה בחלוקה בינו לבין הנתבע 1.
24. הנתבע 2 טוען כי כי המחלוקת בתיק שבפני
י הינה אך ורק בין התובע לנתבע 1 החלוקים ביניהם בעניין חלוקת החלק המזרחי בשטח של 5,184 מ"ר, ואילו השטח המוחזק על ידו בחלק המערבי של המקרקעין, כלל אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים.

ראיות הצדדים ומהלך הדיון:
25. שלושת האחים, התובע והנתבעים 2-1, הגישו תצהירים ונחקרו עליהם בישיבה שהתקיימה ביום 21.3.10. לאחר בחינת הראיות וסיכומי הצדדים בכתב, ראיתי לנכון לזמן הצדדים לישיבה נוספת שהתקיימה ביום 11.7.10, לשם מתן הצעת פשרה שלא התקבלה, ולחלופין - על מנת לשמוע עמדתם לענין זימון המודד שערך את החלוקה בשנת 1988, מר עסמאן סמעאן, שפרוטוקול עדותו במסגרת ת.א. 2034/90, סומן כראיה בתיק (נ/1), כעד מטעם בית המשפט. הצדדים הסכימו לכך, ועדות המודד נשמעה ביום 16.9.10. בתום שמיעת העדות, השלימו הצדדים בקצרה, טיעוניהם בעל-פה, ועתה באה השעה ליתן את פסק הדין.

דיון והכרעה:

26. לאחר שבחנתי את כל המסכת הראייתית שהובאה בפני
י, ונתתי דעתי לטענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, וזאת לאחר ששוכנעתי כי ההסכמה ההיסטורית בין התובע לנתבע 1 הייתה הסכמה בדבר חלוקת החלק המזרחי של המקרקעין באופן שוויוני בין הנתבע 1 לתובע.
27. למרות גרסתו הבעייתית-משהו של התובע, וכוונתי בעיקר לגרסאות הכבושות שהועלו בעדותו, ואשר להן לא ניתן ביטוי מוקדם בתצהירו, שוכנעתי כי התובע הוכיח במידה הנדרשת במשפט אזרחי (הטיית מאזן ההסתברויות) את טענתו בדבר הסכמה לחלוקה שוויונית.
28. גרסתו של התובע בנקודה זו נתמכת בגרסת אחיו מוסא, הנתבע 2, שקיבל את החלק המערבי. בכתב ההגנה שהגיש הנתבע 2 לבית המשפט השלום בעכו במסגרת ת.א. 2034/90, אישר הנתבע 2 כי: "כל אחד מהתובע הנתבע מס' 1 מגיע לו חצי מהחלקה שווה בשווה" (סעיף 3 לכתב ההגנה).
29. גם בפרוטוקול הדיון מיום 11.2.93, נשוא ת.א. 2034/90 (ת/4), ציין הנתבע 2 כי התובע והנתבע 1 אמורים היו להתחלק בחלק המזרחי שווה בשווה:

"שני האחים שלי התובע סעיד והנתבע מחמוד קבלו 5 דונם ו- 194 מ' בערך בחלק המזרחי. חלק זה היה עבור שניהם. ואני קבלתי את את החלק המערבי שכלל 3 דונם ו- 973 מ'. אנחנו בהתחלה ערכנו חלוקה ביננו, ולאחר מכן הזמנו מודד אשר קבע את הגבולות. אני לא הייתי איתם. היה מוסכם ביננו כי המודד יערוך את החלוקה בחלק המזרחי. שניהם קבלו אותו חלק. היה מוסכם כי בחלק המזרחי יחולק בחלקים שוים בין שני האחים ואני יקח (כך במקור, ע.א.) את החלק המערבי לבד. ואם משהו משני הצדדים לא מסכים לחלוקה זו אני מוכן לתת לו את החלק שלי בצד המערבי ואקבל את מחצית החלק בצד המזרחי."

30. כך גם בתצהיר שהוגש על ידי הנתבע 2 במסגרת תיק זה (סעיפים 14-9 לתצהיר, ת/3).
31. בחקירתו הנגדית שינה הנתבע 2 את טעמו, והציג לפחות שלוש גרסאות שונות באשר לסוגיה במחלוקת. תחילה, אישר כי הייתה הסכמה לחלוקה שווה בחלק המזרחי; בגרסה השנייה שלל קיומה של הסכמה כזו; ובגרסה השלישית טען כי אינו יודע מה היה תוכן ההסכמה.
32. ואדגים: בתחילת עדותו טען הנתבע 2 כי: "סעיד לקח אותי לעורך הדין ואני אמרתי לו שההסכם היה שהאדמה בחלק המזרחי תחולק שווה בשווה" (פרו' מיום 21.3.10, עמ' 9, ש' 32); לאחר מכן, חזר בו הנתבע 2 וטען: "לפי דעתי האדמה המזרחית לא צריכה להתחלק חצי חצי כי כל אחד קיבל מה שמגיע לו" (פרו' מיום 21.3.10, עמ' 9, ש' 2), וכן: "אני לקחתי את החלק המערבי, לא אכפת לי מהמזרחי" (פרו', עמ' 9, ש' 8), וכן: "לשאלתך אם נכון הוא שבאמת היה סיכום שאני מקבל את המערבי והמזרחי מתחלק חצי חצי אני משיב שלא כך סוכם. לשאלת בית המשפט איך סוכם אני משיב שכל אחד לוקח את החלק שהוא אוחז בו" (פרו', עמ' 9, ש' 11-10); ולבסוף, שב וטען כי אינו יודע מה היה תוכן ההסכמה ביניהם: "הוסכם לפני הרבה שנים שאני לוקח את החלק המערבי ואיך הם חילקו ביניהם אני לא יודע, לא התערבתי. אף אחד לא בא אלי ואמר לי חילקו חצי בחצי. גם לא סעיד" (פרו', עמ' 9, ש' 19-18).
33. לאור הסתירות בחקירתו הנגדית של הנתבע 1 בנקודה זו, לעומת הצהרותיו החוזרות והעקביות, לפיהן הוסכם בתחילה על חלוקה שוויונית בחלק המזרחי, ובשל התרשמותי כי הנתבע 2 בעדותו בפני
י "יצא מגדרו", מטעמים השמורים עמו, לסייע לנתבע 1, אני מעדיפה את גרסאותיו הראשונות על פני גרסאותיו המאוחרות הסותרות האחת את רעותה.
34. לא למותר להוסיף כי הנתבע 1 אשר טען בתצהירו כי החלוקה בחלק המזרחי הייתה מבוססת על שוני באיכות חלקו לעומת חלקו של התובע, לא הציג כל ראייה אובייקטיבית תומכת לביסוס טענתו זו, למשל: חוות דעת שמאית.
35. יותר מזה, בחקירתו הנגדית חזר בו הנתבע 1 מגרסתו בדבר שוני בטיב ובאיכות האדמות שהוקצו לו ולתובע:

"ש. מבחינת איכות האדמה אין הבדל בין החלק הצפוני לדרומי.
ת. מדובר באותה אדמה." (פרו' מיום 21.3.09, עמ' 13, ש' 12-11).

בכך, למעשה, אישר את גרסת התובע כי לא היה כל שוני בטיב ובאיכות החלקים שהוקצו לשניהם: "הכל היה אותו דבר - אצלי ואצל מחמוד" (פרו' מיום 21.3.10, עמ' 8, ש' 11).
36. כשנשאל הנתבע 1 בחקירתו הנגדית כיצד הוא מסביר את העובדה שהוא מחזיק בשטח גדול יותר מזה של התובע, הסביר כי:

"יש לנו 9 דונם. לי יש שלוש, לו יש שניים והאח השלישי יש לו 4 דונם. הוא מודע לכך שיש לו שני דונם. כשבא המודד הוא העלה את הטענה שמגיע לו עוד חצי דונם. אמרתי לו שלא מגיע לו ממני אלא ממוסא כי החלקה שלי 3 לפי החלוקה. כך גם העיד המודד בבית המשפט." (פרו' מיום 21.3.10, עמ' 13, ש' 3-1).

ואולם, תשובתו זו של הנתבע 1 לעיל, אינה מתיישבת עם האמור בתצהירו, סעיף 12, שם אישר כי הוסכם על כך שאחיו מוסא, הנתבע 2, יקבל חלק גדול יותר משום שטיבה של הקרקע המערבית נחות יותר. למעשה, יש בגרסה זו תימוכין לטענתו של התובע כי הוא זכאי לחלק שווה, שאם לא כן, מדוע הפנה אותו הנתבע 1 לקבל את החלק החסר ממוסא?!
37. לא נעלמה מעיניי סוגיית העתקת הכביש שנפל בחלק שהוקצה לנתבע 1, שהועתק למקום אחר לאחר ביצוע החלוקה. ואולם, אם הייתה לכך משמעות מבחינת שווי החלק שנפל בחלקו של הנתבע 1, סביר להניח כי הנתבע 1 היה מוכיח זאת באמצעות חוות דעת שמאית ואולם מתצהירו של הנתבע 1 ועדותו עולה כי ההחלטה להעתיק את הכביש הייתה משיקולים פנימיים שלו, ואין היא קשורה לטיב המגרש שהוקצה לו. וראה: סעיף 18 לתצהיר: "סללתי כביש אחר כדי לאחד את השטח שלי" וחקירתו הנגדית: "אני שיניתי את תוואי הכביש... החלק מעבר לכביש היה שיך לי ולכן כשהזזתי את הכביש ניקיתי את החלקה מאבנים" (פרו', עמ' 13, ש' 27-26).

38. סיכום ביניים: התובע הוכיח הסכמה לחלוקה שוויונית בינו לבין הנתבע 1, בחלק המזרחי, ולכן בשלב זה, עבר נטל השכנוע לנתבע 1 להוכיח הסכמה מאוחרת לשינוי החלוקה השוויונית שעליה הוסכם בתחילה.

39. אקדים ואומר כבר עתה כי הנתבע 1 לא עמד בנטל המונח על שכמו להוכיח הסכמה של התובע לסטייה מן החלוקה השוויונית.
40. ככלל, יש להיזהר מפגיעה בזכויות קנייניות על סמך הסקת קיומה של הסכמה מכללא או בהתנהגות המבוססת על המצב בשטח, שאין עימה הסכמה ברורה ומפורשת.
41. בענייננו, אין חולק כי בעת ביצוע החלוקה בפועל, לא נעזרו הצדדים במודד, וכי המודד הגיע לראשונה לשטח רק בשנת 1988. שלושת בעלי הדין הציגו גרסאות שונות באשר למועד שבו חולקו המקרקעין בין בעלי הזכויות במקרקעין. התובע לא נקב בתצהירו בתאריך, ואולם בחקירתו הנגדית טען כי ההסכמה בדבר חלוקה שוויונית הייתה "כשנה או שנתיים לפני שהמודד הגיע לשטח" (פרו' מיום 21.3.10, עמ' 7, ש' 18); הנתבע 1 טען כי מדובר בחלוקה שבוצעה בשנת 1966 (סעיף 8 לתצהירו), אך בחקירתו ציין כי אינו יודע את התאריך שבו בוצעה החלוקה (פרו' מיום 21.3.10, עמ' 12, ש' 20); ואילו מוסא, הנתבע 2, נקב בתאריך מדויק: "את החלקה חלקנו בשנת 82. ב- 82 אני לקחתי את החלק המערבי" (פרו' מיום 21.3.10, עמ' 9, ש' 12).
42. מכאן, שהן התובע והן הנתבע 2, שוללים את טענת הנתבע 1 בדבר קיומה של חלוקה מוסכמת בת עשרות בשנים, ושניהם מדברים על חלוקה בפועל שבוצעה שנים בודדות לפני הגעת המודד לשטח בשנת 1988, כאשר התובע הגיש את תביעתו לבית המשפט השלום בעכו (ת.א. 2034/90) בשנת 1990, ובמסגרתה דרש לקבל לידיו את חצי הדונם שנגרע ממנו.
43. תקופה זו של מספר שנים לא די בה, לטעמי, כדי לבסס הסכמה ולו הסכמה מכללא או בהתנהגות. גם אם אניח כי התובע יכול היה להבחין באופן כללי כי החלק שעליו, לטענתו, השתלט הנתבע 1 היה גדול יותר, הרי שבהעדר מדידה, לא יכול היה לדעת שיעורה המדויק של החריגה, ואף לא להוכיח את קיומה. התובע בעדותו ציין כי הסיבה להזמנת המודד בשנת 1988 הייתה טענתו כי השטח שהוקצה לאחיו, הנתבע 1, היה גדול יותר, אלא שהנתבע 1 לא הסכים לתקן החלוקה, ו- "שלח אותי למוסא" (פרו', עמ' 7, ש' 27-26). גם הנתבע 1 מאשר בעדותו כי התובע "בא בטענות" "אחרי שהמודד הגיע" (פרו', עמ' 14, ש' 3), היינו: לאחר שהייתה לתובע ראיה לכך ששטחו קטן מכפי המגיע לו על פי הסכמת הצדדים. העובדה שנדרשו לתובע שנתיים כדי להגיש תביעתו לבית המשפט השלום בעכו, אינה פועלת במקרה זה לחובתו, שהרי מדובר בסכסוך בין אחים, והואיל ובבני משפחה מדרגה ראשונה עסקינן, הנטייה הטבעית היא להסדיר את המחלוקת בדרכי שלום, ולא למהר בהגשת תביעה משפטית.
44. הנתבע 1 טוען כי החלוקה נשוא המצב בשטח, היא חלוקה מוסכמת, גם בהתבסס על עדותו של המודד בפרוטוקול הדיון מיום 27.7.92 בת.א. 2034/90 (נ/1), ואביא את הדברים כלשונם:

"אני ערכתי את תוכנית החלוקה ב- 23/8/88. זו תוכנית שצורפה לכתב התביעה, לפי תוכנית זו אני ערכתי את החלוקה. בתוכנית זו אני פרטתי את החלקים של כל אחד ואחד תוך רישום המספר של כל חלק מהחלקה ולמי הוא שייך.
מי שהזמין את תוכנית החלוקה היה סעיד חילו
שהוא התובע בתיק זה. את החלוקה של 1/14 יהיה שיך למוסא חילו ו- 2/14 יהיה שיך למחמוד חילו ו- 3/14 יהיה לסעיד חילו
ו- 4/14 היה שייך לנאיף עסאלה הם קבעו בעצמם בהסכמה.
אני כשהגעתי לשטח הגבול בין c ל- bשהוא בעצם הגבול בין החלק 4/14 לבין החלקים 2 ו- 3/14 מוסכם. גם הגבול בין a ו- d שהוא הגבול בין החלק 4/14 לבין 1/14 מוסכם. בתוכנית שערכתי ב- 88 הגבולות נקבעו בין כל הצדדים בהסכמה. אני חילקתי את החלקה בהתאם למצב הקיים בשטח. בשנת 90 נתבקשתי ע"י התובע לעשות חלוקה שווה בין החלק 3/14 ל- 2/14 כי יש הבדלים בשטח החלקות." (ההדגשות אינן במקור, ע.א.)

45. כאמור, הצדדים הסכימו להצעתי, שהובאה בפני
הם לאחר הגשת הסיכומים, כי המודד יזומן לעדות בפני
י ביחס לתוכן עדותו הנ"ל. לאור תוצאות חקירתו של המודד על ידי ב"כ שני הצדדים, לא אוכל לקבוע בהתבסס על עדות המודד כי מפת המודד משנת 1988 התבססה על חלוקה מוסכמת. בחקירתו על ידי ב"כ הנתבע 1, לא יכול היה המודד לאשר בוודאות כי אכן מדובר בחלוקה מוסכמת:

"אתה שואל אם היתה חלוקה בין שני המגרשים של 2/14 ו- 3/14 אני משיב שכנראה היתה חלוקה. אני לא יודע אם מוסכמת או לא. אחרת לא הייתי מסמן את הקו הזה, כי אני מניח שהיה חישוב אחר. אני לא שולל את המילה "מוסכמת". כנראה שהבעלים הסכימו על גבול מסויים ביניהם, הראו לי אותו ואז אני סימנתי אותו. אני מניח שאם סימנתי זאת כך אז כנראה שזה היה מוסכם. הכוונה בין 3/14 ל- 12/14" (פרו', עמ' 19, ש' 10-6). (ההדגשות אינן במקור, ע.א.)

46. בחקירתו על ידי ב"כ התובע, היה המודד נחרץ עוד פחות, וציין כי אין מדובר בחלוקה מוסכמת, אלא כנראה בחלוקה המשקפת מצב בפועל בלבד:

"לגבי החלוקה בין 2/14 ל- 3/14 (חלקות התובע והנתבע 1, ע.א.) לא אמרו לי שזו חלוקה מוסכמת וכנראה שזה תאר המצב שהיה קיים בשטח וכך ציינתי גם בפרוטוקול. שני דברים מנחים אותי, מצב קיים והנחיות של בעלי השטח.

כנראה כשהערכתי את מפת החלוקה עיקר המחלוקת לא היתה בין 2/14 ל- 3/14 אלא היתה לתחום בוודאות את החלק של 4/14" (פרו', עמ' 18, ש' 25-20). (ההדגשה אינה במקור, ע.א.)

47. סיכומו של דבר, משהוכח בפני
י כי החלוקה בפועל בוצעה בתחילה ללא מפת מדידה, לאור טענת התובע כי הנתבע 1 השתלט על שטח כראות עיניו, וכי החלוקה בפועל לא הייתה מוסכמת עליו; בהתחשב בכך שנסתרה טענת הנתבע 1 כי התובע עורר את טענותיו לאחר חלוקה בפועל רבת שנים; בהעדר אינדיקציה כלכלית לחלוקה לא שוויונית (כפי שקיימת ביחס לחלקו של הנתבע 2 שהינו אכן גדול יותר); ומשלא ניתן לסמוך על עדותו של המודד לביסוס הסכמה לחלוקה על פי המצב בשטח, לא עמד הנתבע 1 בנטל המונח על שכמו להוכיח הסכמה פוזיטיבית של התובע לסטות מן החלוקה השוויונית שעליה הוסכם בתחילה.

סוף דבר:

48. לאור האמור לעיל, אני מורה כי בחלוף 90 יום מהיום יועתק קו הגבול בין המגרש המסומן 2/14 למגרש המסומן 3/14 במפת המודד, לגבול המתוקן אשר סומן ע"י המודד במדידה המעודכנת מיום 14.3.90. קו הגבול החדש סומן עלי ידי לצרכי זיהוי סומן על ידי בנקודות, "א" ו- "ב" על גבי תשריט המודד (נספח ב' לתצהיר התובע) ומהווה חלק בלתי נפרד מ

פסק דין
זה. הנתבע 1 יעביר בחלוף 90 יום מהיום את החלק שבחזקתו ובשימושו שהינו מעבר לקו הגבול העובר בין שתי נקודות אלו, לחזקתו של אחיו, התובע.
49. עד למועד הנ"ל רשאי הנתבע 1 לעקור את כל הבנוי והנטוע בשטח שאמור להיות מועבר, על פי

פסק דין
זה, לחזקתו ולשימושו של התובע.
50. למען הסר ספק,

פסק דין
זה אינו

פסק דין
לפירוק שיתוף, והוא עוסק, על פי ההסדר הדיוני שעליו הסכימו הצדדים, אך ורק בחזקה ובשימוש. פסק הדין מחייב רק את התובע והנתבעים 2-1 (האחים), ולא את הנתבע 3 אשר לא היה צד לדיון.
51. למרות התוצאה, לא ראיתי לעשות צו להוצאות לזכות התובע, בעיקר משום שמדובר באחים, אך גם משום שרק בזכות מאמצי הנתבע 1 שפעל מול המנוח לעריכת ההסכם משנת 1956, קיבלו האחים הנותרים (התובע והנתבע 2) את זכויותיהם במקרקעין.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 45 יום.

ניתן היום, י"ב תשרי תשע"א, 20 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.
בית משפט השלום בקריות
ת"א 1544-07 חילו נ' מחמוד ואח'
1 מתוך 11









א בית משפט שלום 1544/07 סעיד חילו נ' חילו מחמוד, חילו מוסא, עזבון המנוח נאיף גזאל עאסלה ז"ל (פורסם ב-ֽ 20/09/2010)