פסקי דין על ראובן גולדשמיט ו- 21 תובעים אח' | פסקי דין על טי.ג'י. אי. השקעות נדל"ן | פסקי דין על יוסף טוביהו | פסקי דין על ontario limited ואח' |

14281-05/10 א     21/09/2010




א 14281-05/10 ראובן גולדשמיט ו- 21 תובעים אח' נ' טי.ג'י. אי. השקעות נדל"ן בע"מ, יוסף טוביהו, ontario limited ואח'





לפני
כב' השופט יעקב שינמן
תובעים

ראובן גולדשמיט ו- 21 תובעים אח'
ע"י ב"כ עוה"ד רועי הלוי
נגד

הנתבעים
1. טי.ג'י. אי. השקעות נדל"ן בע"מ

2. יוסף טוביהו
ע"י ב"כ עוה"ד ניר רבר

3. ontario limited
4. herring cove road investments inc 349
5. king carleton street inc
6. oak point investments inc
7. 680 north service road investmets inc
8. juno investments inc 61
9. 111 th avenue investments
10. autumnwood investments inc 1031
11. mercer building investments inc
12. kc hotel & resorts co ltd
13. nantucket ltd

ע"י ב"כ עוה"ד יהודה לוי
החלטה

בתובענה המתבררת לפניי, הגישו התובעים (שהינם אזרחים פרטיים, אשר אין בינהם היכרות מוקדמת), תביעה כנגד נתבעים שונים, בקשר עם הסכמים שעשו התובעים עם מי מהנתבעים בקשר לרכישת נכסים בקנדה ובתיאלנד (להלן: "התובעים").

בטרם החלה התובענה להתברר, עתרו התובעים בבקשה לעיקולים זמניים במעמד צד אחד שנענתה, אשר עתה עותרים הנתבעים לביטולה, ומנגד הגישו התובעים בקשה חדשה לעיקולים, כנגד הנתבע 2 וחברות שבבעלותו (שאינן נתבעות בשלב זה).

שתי הבקשות נידונו במאוחד לפי הסכמת הצדדים ובלאו הכי החלטה זו מהווה הכרעה בשתיהן.

שתי הבקשות:

האחת- בקשה לביטול העיקולים- מיום 5.9.2010, אשר הגישו הנתבעים לביטול צווים ארעיים שניתנו כלפיהם במעמד צד אחד (להלן: "הבקשה הראשונה").
הנתבעים- המבקשים- מתחלקים ל- 4 קבוצות:1. טי. ג'י. איי השקעות נדלן בע"מ- אשר הינה חברה העוסקת בשיווק נדל"ן, ואשר יזמה ושיווקה לתובעים את העסקאות נשוא התובענה, ובאמצעותה התקשרו התובעים בעסקאות (להלן: "הנתבעת 1" או "טי.ג'י.איי").
2. יוסי טוביהו - שהינו בעל השליטה ומנהל הנתבעת 1 (להלן: "הנתבע 2" או "מר טוביהו").
3. ontario limited - הנתבעת 3, שהינה חברה קנדית, בשליטה ובניהול הנתבע 2, שהוצגה לתובעים כחברה היזמית לעסקאות הנדלן נשוא התובענה, המבצעת עבור התובעים את העסקאות לרבות ניהול הנכסים.
4. החברות הזרות- הנתבעות 4-13, אשר הינן כולן חברות נאמנות שהוקמו על ידי הנתבעות 1 ו 3, המצויות בשליטה ובניהול של הנתבעת 3, ועל שמן נרשמו הנכסים נשוא התובענה שנרכשו באמצעות הנתבעים עבור התובעים (הנתבעות 3-13 יקראו להלן: "חברות הנאמנות" או "הנתבעות הזרות").
(בבקשה לעיקול זמני שהגישו התובעים הם כרחו את ontorio עם החברות הזרות ולפיכך בהחלטה זו כשאתייחס לחברות הזרות תכלל בהן גם ontorio).

השנייה- בקשה להטלת עיקולים- מיום 7.9.2010, אשר הגישו התובעים, לצו עיקול זמני, כנגד מר טוביהו, מי-טובים מערכות טיהור מים, טי.ג'י.איי פיור בע"מ וכנגד טי.ג'י.אי השקעות מניבות (2008) בע"מ. שלושת החברות הנ"ל אינן נתבעות בתובענה והתובעים הודיעו כי הם מתעתדים לצרפן כנתבעות (להלן: "הבקשה השנייה").

הרקע לבקשות: התובעים, הגישו ביום 9.5.2010, תביעה ע"ס 6,695,213 ₪, שעניינה, על פי כתב התביעה, ביטול הסכמי התקשרות, להשבת כספים ששולמו בקשר להתקשרויות אלו ולפיצוי, וזאת בעיקר בגין תרמית, הונאה והפרת ההסכמים מצד הנתבעים.

ביסוד התובענה התקשרויות שנערכו בקשר לעסקאות נדל"ן בעיקר בקנדה ובתאילנד, כאשר התובעים התקשרו עם הנתבעים, תוך שהנתבעים מסתירים מהתובעים עובדות מהותיות בקשר לעניין. בין היתר נטען, כי הנתבעים פעלו באמצעות הנתבעת 1 שהציגה עצמה ועדיין מציגה עצמה כחברת השקעות המתמחה בנדל"ן, מומחית לכאורה לאיתור נכסים בחו"ל שפוטנציאל התשואה, עליית הערך וההשבחה שלהם גבוהים. כך למשל הנתבעים טענו והציגו בכתב ובע"פ מצגים לפיהם לכאורה המדובר בנכסים המושכרים בתפוסה מלאה, לשוכרים וותיקים ובטוחים והכל בהסכמי שכירות ארוכי טווח המוגנים בערבויות מתאימות. על יסוד נתוני דמי השכירות הקיימים לכאורה ועל יסוד תקופות השכירות לפי חוזים לכאורה, הציגו הנתבעים תחשיבי תשואה מדויקים לתקופות ברורות ומוגדרות בגין כל נכס ונכס. תחשיבי תשואה אלו, הציגו את דמי השכירות המדויקים המתקבלים בפועל בגין כל נכס לתקופת שכירות מוגדרת, וכך הציגו את תשלומי המשכנתא המדויקים הנדרשים לשם מימון רכישת הנכס. למעשה, בהתאם לנתונים שהוצגו ע"י הנתבעים, הרי שבאמצעות דמי השכירות המתקבלים בגין הנכסים ממומנים באופן מלא התשלומים הנדרשים למשכנתא שהתקבלה לרכישת הנכס וההפרש שנותר מקנה למשקיעים רווח סביר מובטח.

הנתבעת 1 הציגה עצמה כמשווקת בלבד של הנכסים ושל ההשקעה והיא החתימה את התובעים על הסכמי הרכישה, גבתה מהם את הכספים ומהווה הקשר היחיד והבלעדי של הנתבעים האחרים. הנתבעת 1 החתימה את התובעים על הסכם השיתוף בקשר לכל נכס, שנחתם בינם לבין שאר המשקיעים בנכס ובין יזם העסקה לכאורה –הנתבעת 3, וחברות נאמנות- הנתבעות 4-13 המבצעת את עסקת רכישת הנכס עבורם.

התברר לתובעים שלמעשה כל הנתבעים פועלים כגוף אחד ולמעשה מאחוריהם עומד בעל אינטרס אחד- הנתבע 2, והפיצול ביניהם הוא מלאכותי ונועד כולו כדי לאפשר ולשרת את התרמית וכדי להקשות על התובעים.

שיטת התרמית, הייתה בשלב הראשון לאחר רכישת הנכסים, הנתבעת 1 העבירה לתובעים את התשואות המובטחות בגין הנכסים כפי המובטח. הסתבר בדיעבד כי תשלומי התשואה הראשונית שהועברו למשקיעים, מקורם לא בתשואה אמיתית המתקבלת בגין הנכסים, אלא בחלק קטן מכספי ההשקעה של התובעים עצמם (או חלק מכספי משקיעים חדשים ואחרים שהתקשרו לאחר מכן עם הנתבעים בעסקאות אחרות)- למעשה המדובר בתרמית בשיטת הפרמידה. בין היתר הנתבעים הצליחו "לממן" את תשלום התשואה באופן זה ולהוציא התרמית אל הפועל, לאור שהם מסתירים מהמשקיעים את המחיר האמיתי בו נרכשו הנכסים, ובמקביל מציגים בפני
הם כי הנכסים נרכשו לכאורה עבורם במחיר שהנו למעשה גבוה באופן ניכר מהמחיר ששולם בפועל-והכל בפערים של עשרות אחוזים- המסתכמים במאות אלפי דולרים. כך למעשה תוך הטעייה ותרמית הנתבעים הצליחו לגבות מהמשקיעים תשלום ביתר, ואף בכפל, עבור רכישת הנכס לכאורה, כאשר את ההפרש הגדול הם משלשלים שלא כדין לכיסם וככל הנראה באמצעות חלק קטן ממנו הם מימנו בשלב הראשון את תשלומי התשואה המובטחת. מסתבר כי תשלום התשואה בשלב הראשון, נעשה למעשה מכספם של המשקיעים עצמם המוחזר להם בעסקה סיבובית ובלתי כשרה. לאחר זמן מה ובכל העסקאות והנכסים, הנתבעים הפסיקו להעביר את התשואה בגין דמי השכירות עבור כל שלושה חודשים מראש כפי שהתחייבו, אלא מודיעים באופן חד צדדי והתחילו להעביר את התשואה כל שלושה חודשים בדיעבד, וכך למעשה דילגו למשקיעים על תשלום דמי השכירות של רבעון שלם. לאחר מכן, הנתבעים המשיכו להפר את ההסכמים ונמנעו מלהעביר לתובעים את מלוא התשואה המובטחת כסדרה, עד שלמעשה הפסיקו לחלוטין להעביר לתובעים תשואה בגין הנכסים, תוך התלות בטענות סרק בלתי מבוססות כגון המשבר הכלכלי העולמי, הוצאות בלתי צפויות על הנכס, בריחת שוכר, פשיטת רגל של שוכרים, קושי להשכיר וכו'. לאחר מכן הנתבעים אף התחילו לדרוש מהתובעים שיעבירו להם תשלומים נוספים בגין ההוצאות לכאורה בקשר לנכסים ולמעשה התחילו לטעון כי התובעים הם אלו שחייבים להם כספים לכאורה, ובגינם הם מחלטים את הנכסים.

התברר לתובעים בין היתר, כי לא בכדי הנתבעים לא השקיעו בעצמם בעסקאות, וזאת לאור שהנתונים שהוצגו ע"י הנתבעים בקשר למכירי הרכישה של הנכסים, אינם נכונים ולמעשה הנכסים נרכשו לטובת התובעים באמצעות הנתבעים במחיר נמוך משמעותית מהמחיר שהוצג לתובעים והכל תוך שהנתבעים משלשלים שלא כדין את ההפרש העצום לכיסם, ללא ידיעת והסכמת התובעים.

במסגרת התובענה, בנוסף לסעד הכספי, התבקשו, בין היתר, הסעדים הבאים: להורות על ביטול ההסכמים וההתקשרויות נשוא התובענה שנערכו בין התובעים לנתבעים. להורות לנתבעים להשיב לתובעים את כל סכומי ההשקעה ("ההון העצמי"), שקיבלו מהתובעים בהתאם להתקשרויות בין הצדדים. להורות לנתבעים לפצות את התובעים בגין כל ההוצאות שנגרמו להם בקשר עם ההתקשרויות בעסקאות (לרבות תשלומים בגין רכישת הנכס, "הוצאות רכישה", שכ"ט עו"ד, מס רכישה, הוצאות נלוות וכו'). להורות לנתבעים לפצות את התובעים בגין כל הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מאובן הרווח הצפוי האלטרנטיבי שהיה יכול לצמוח להם על סכומי ההשקעה, ולחילופין להורות להם להשיב לתובעים את כל התשלומים שקיבלו מהם בהתאם להתקשרויות בין הצדדים. לחילופי חילופין להורות לנתבעת 1 להשיב לתובעים את הסכומים שגבתה מהם שלא כדין בגין "עמלת שיווק". לחילופי חילופין, להורות לנתבעים להשיב לתובעים את הסכומים ששלשלו לכיסם בקשר עם ההפרש שבין מחיר הרכישה של הנכסים שנמסר והוצג לתובעים ובין המחיר האמיתי בפועל. להורות על הרמת מסך ההתאגדות בין כל הנתבעים.

ומכאן התובענה.
הבקשה הראשונה:
ביום 8.8.2010, הגישו התובעים לבית המשפט, בקשה למתן סעדים זמניים במעמד צד אחד. בה התבקש ליתן: צווי עיקול זמניים על כל הנכסים ו/או הכספים ו/או הזכויות של מר טוביהו המוחזקים בחשבונות הבנקים. צווי עיקול על כל הנכסים ו/או הכספים ו/או הזכויות של חברת טי.ג'י.אי המוחזקים בחשבונות הבנקים. צווי עיקול על זכויות חברת טי.גי'.איי בנכסי המקרקעין הידועים כגוש 6523 חלקה 133 גוש 6523 חלקה 120, גוש 6572 חלקה 2 וגוש 6409 חלקה 5. צווי הגבלת שימוש בנכס ("צווי מרווה") כנגד הנתבעות הזרות, על מנת למנוע דיספוזיציה בחלקם של התובעים בנכסיהם בקנדה ובתיאלנד.
באותו היום ניתנה החלטה במעמד צד אחד לפיה בית המשפט נענה לבקשה והטיל את העיקולים המבוקשים, וביום 11.8.2010 ניתן צו הגבלת השימוש בנכסים. ומכאן בקשה זו.

לטענת הנתבעים, בקשת התובעים שוטחת בפני
בית המשפט סיפור בדים המגולל מסכת עובדתית אשר אין בינה ובין המציאות לא כלום. התובעים הינם אנשים אמידים אשר בחרו להשקיע במשך שנים בעסקאות נדלן רבות מסביב לגלובוס ואף קיבלו תשואות נאות על השקעותיהם. לאחר המשבר הכלכלי העולמי בשנים 2008-2009 ומשלא התגשמו תקוותיהם של התובעים לרווחים גבוהים החליטו התובעים כי הם יכולים למשוך את השקעותיהם משל לא היה מדובר בזכויות בנכס אלא בפקדון כספי.

התובעים הסתירו מבית המשפט כי המשמעות של "צו הגבלת השימוש" באותם נכסים לגביהם מבוקש צו הגבלת שימוש בנכסים, הוא פגיעה במאות משקיעים שונים שאינם צד לסכסוך זה שהם הבעלים של הנכס. עוד הסתירו את מרשם הזכויות העדכני בנכסי המקרקעין שעיקולם התבקש, המעידים כי זכויות מסוימות נמכרו לצדדים שלישיים בתום לב ובתמורה, ואף בחלקם נרשמו הערות אזהרה. כמו כן, לא ברור על על סמך מה התובעים הטעו וכתבו כי הוגשה כנגד הנתבעות הזרות וכנגד מר טוביהו בקשת עיקול בתיק אחר 20913-12-09 (להלן: "עניין ממן") וכי ניתן כנגדו צו וכי אף נקבע כי הן נעדרות יכולת כלכלית כאשר לא היו דברים מעולם. התובעים הסתירו את הוראות הסכמי השיווק הקובעות כי התשואות שהם טוענים כי הובטחו להם הן צפי בלבד ואין שום התחייבות בעניין הזה.

הבקשה לסעדים הזמניים לא עומדת באף לא אחד מהתנאים המצטברים למתן סעד זמני:
סיכויי התובענה העיקרית קלושים- כל התזה עליה מבוססת טענת ההטעיה בנוגע למחיר ושווי הנכסים הינה מופרכת וחסרת קשר או עיגון להסכמי השיתוף- לא ניתן לקבל את התזה כי התובעים סברו כי החברה היזמית הינה מלאך העובדת עבורם בהתנדבות וכי הזכויות להשתתף בפרויקטים נמכרות להם בדיוק באותו מחיר בו החברה היזמית השיגה את הזכויות במקרקעין. התובעים ידעו היטב כי המחיר אשר הוצג להם הינו המחיר בו נמכרות להם זכויות ההשתתפות בפרויקטים הוא המחיר המוצע להם על ידי החברה היזמית, ולא המחיר אשר החברה היזמית רכשה את הנכס. מטבע הדברים היזמית של הפרויקטים גילמה במחיר המכירה של הנכסים את הוצאותיה ורווחיה, והתובעים לאחר ששקלו בדבר הגיעו למסקנה כי המחיר שהוצע להם הינו מחיר כדאי עבורם ומחיר שהינו אטרקטיבי להשתתפות בפרויקטים. גם הנתונים המספריים באשר למחירים האמיתיים שכביכול נרכשו הנכסים והוצגו לבית המשפט בלתי נכונים ואינם משקפים את העלויות וההוצאות הכרוכות ברכישת הנכסים.
הטענה שהנתבעות הזרות התחייבו כלפי התובעים לתשואה מובטחת בפרויקטים היא שקרית- בדוגמאות לחישוב הפנסיה הצפויה נאמר במפורש כי מדובר בדוגמאות ו/או צפי בלבד. מעבר לכך, בהסכמי השיווק שהתובעים בבקשתם במעמד צד אחד בחרו להסתיר, אינם כוללים שום התחייבות לתשואה מובטחת.
אף הטענה הלאקונית כי תשלומי התשואה שהועברו לתובעים אינם מבוססים לכאורה על תשואה אמיתית המתקבלת מהנכסים, הינה חסרת יסוד ומסד.
הבקשה אינה נתמכת בתצהיר כדין- הבקשה מתייחסת ל-22 תובעים המתייחסים לעסקאות שונות שנכרתו עם כל אחד מהם במועדים שונים ביחס לנכסים שונים בעולם, למרות זאת ניתן תצהיר בודד רק ע"י אחד התובעים, שאין לו כל ידיעה או היכרות לגבי המצגים או ההתחייבויות שניתנו לתובעים אחרים בעסקאות אחרות.
התובעים לא טרחו להביא בדל ראיה מהימנה לקיום תנאי ההכבדה- ההחלטה בעניין ממן הינה נטולת כל ערך ראייתי, לא נקבע בה שום קביעה בקשר עם הנתבע 2 והנתבעות הזרות והיא ניתנה בנסיבות שונות מענייננו והוגש ערעור על החלטה זו אשר לאחריו הגיעו הצדדים להסדר במסגרתו התקבל הערעור.
התובעים לא הביאו בדל של ראיה לכך שהחברה היזמית נעדת יכולת כלכלית וחסרת פעילות ונכסים. טענה בעלמא כזו אינה יכולה להוות בסיס לצווי הגבלת שימוש בנכסים
גם ביחס לטי.ג'י.אי לא הביאו התובעים בדל של ראיה מהימנה המקימה חשש להכבדה על ביצוע פסק הדין- מלבד הטענה בדבר צו עיקול אשר ניתן בנסיבות שונות לגמרי בהם טי.ג'י.אי היתה קורבן למרמה ולכן היא לא חלקה על עילת התביעה, בענייננו אין בבקשה אפילו ראשיתו של פירוט המבסס את הטענה בעלמא על "העדר יכולת כלכלית" של חברת טי.ג'י.אי. גם הטענות בעלמא על קיום תביעות אחרות ומופרכות שלא הובאו להן ראיות מהימנות לא במסגרת בקשה זו ולא במסגרת אחרת, אינן יכולות לשמש בסיס לעיקול בתיק זה. לפיכך טוענים הנתבעים, כי משלא הוכח כל חשש להכבדה על

פסק דין
אם יינתן, יש לדחות את הבקשה.
מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקשים ומחייב את דחיית הבקשה וביטול הצווים הארעיים-משמעות מתן הצווים המבוקשים הינה פגיעה בצדדים שלישיים רבים המהווים את בעלי הזכויות בעסקאות המשותפות, אשר לא צורפו להליך זה. הותרת הצווים על כנם, תמנע מכירתם של נכסים רבים בניגוד להסכמי השיתוף ותוך פגיעה במאות משקיעים אחרים שלא צורפו להליך ודעתם לא נשמעה. הצו מבקש הלכה למעשה לתפוס נכסים אשר שווים עשרות מונים יותר מסכום התביעה ושיתוק האפשרות לעשות בהם פעולות. ניהול הנכסים נעשה לטובת המשקיעים השונים, והוא כלל בחובו גם את האפשרות ולעיתים הכורח לפעול למכירת הנכסים, למשל במקרה של חשש שהבנק המלווה יפעל למימוש המשכנתא.הגבלת האפשרות לעשות כן משמעה סיכון לפגיעה ממשית בטובת המשקיעים, הגבלה זו חושפת את החברה היזמית ואת חברות הנאמנות לתביעות בסכומי עתק מצידם של יתר בעלי הזכויות בעסקאות המשותפות.
לעומת נזקים אלו התובעים לא הצביעו על נזק ממשי שייגרם להם כתוצאה מדחיית הבקשה, טענתם היחידה בקשר למאזן הנוחות הינו פגיעה בזכויותיהם בנכסים, אלא שטענה זו סותרת את הסעד העיקרי שהתובעים מבקשים, שהוא השבת הכספים שהשקיעו בנכסים.
דין הבקשה להידחות גם שכן לא ניתן לדרוש במסגרת הצו את הבטחתם של נכסים מסוימים- תביעתם של התובעים היא כספית גרידא. התובעים אינם מבקשים בתביעתם סעד כלשהו הקשור בקבלת הנכסים נשוא הצו, ברור כי כל הניסיון של התובעים לטעון כי יש להם זכות כלשהי לקבל במסגרת תביעה כספית ולא במסגרת תובענה לדבר שבעין סעד זמני הנוגע לנכסים נשוא הפרויקטים הספציפיים בהם השקיעו, הוא ניסיון חסר בסיס על פי הדין.
כמו כן טענו הנתבעים, כי יש לסלק את הבקשה ככל שהיא מתייחסת לתובע 14 אשר בחר שלא להפקיד התחייבות אישית.
הבקשה השניה:
כפי שיפורט עוד בהמשך, יש להאיר כבר עתה, כי בקשה זו הינה שנייה בסידרת בקשות שהוגשו ע"י התובעים גם כנגד הנתבע 2, כאשר בקשה ראשונה, הזהה כמעט לבקשה זו נמחקה על ידי התובעים בהמלצתי, בדיון שהתקיים לפני ביום 6.9.10, לאחר שהסתבר כי היא כללה נתון עיקרי- לפיו ניתן צו עיקול זמני כנגד הנתבע 2 בתיק אחר, נתון שהסתבר כבלתי נכון בעליל.
יום אחד, לאחר שנמחקה הבקשה הקודמת הגישו התובעים בקשה חדשה הזהה לראשונה, למעט נתונים לכאורה חדשים, לעניין "ההכבדה" מהם הושמט נתון העיקול שהוטל לכאורה על הנתבע 2.

בבקשה החדשה ביקשו התובעים ליתן צו עיקול זמני על כל הנכסים ו/או הכספים ו/או הזכויות של מר טוביהו או אשר יגיעו אליו, המוחזקים בידי: הבנק הבילאומי הראשון, בנק הפועלים, בנק לאומי, בנק דיסקונט, בנק איגוד לישראל, בנק אוצר החייל, בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, יובנק בע"מ ובנק מזרחי טפחות (להלן: "המחזיקים"), עד לסך של 6,695,213 ₪, כמו כן מבוקש ליתן צו עיקול זמני על כל זכויות מר טוביהו בגוש 6145 חלקה 454, ליתן צו עיקול זמני על כל זכויות מר טוביהו בגוש 6144 חלקה 586, ליתן צו עיקול זמני על כל הנכסים ו/או הכספים ו/או הזכויות, המשיבה 2 בבקשה- מי טובים מערכות טיהור מים בע"מ (להלן: "מי טובים"), או אשר יגיעו לידה והמוחזקים בידי המחזיקים, וזאת עד לסך של 6,695,213 ₪. ליתן צו עיקול זמני על כל הנכסים ו/או הכספים ו/או זכויות המשיבה 3- טי.ג'י.איי פיור בע"מ (להלן: "פיור"), או אשר יגיעו לידה והמוחזקים בידי המחזיקים, וזאת עד לסך של 6,695,213 ₪. ליתן צו עיקול זמני על כל הנכסים ו/או הכספים ו/או זכויות המשיבה 4, טי. ג'י.איי השקעות מניבות (2008) בע"מ (להלן: "השקעות מניבות"), או אשר יגיעו אליה והמוחזקים בידי המחזיקים, וזאת עד לסך של 6,695,213 ₪.

נימוקי הבקשה- בתמצית:
כאמור, ביום 8.8.2010, הוגשה מטעם התובעים בקשה למתן סעד זמני, כנגד מר טוביהו ושאר הנתבעים, ובאותו היום ניתן צו עיקול על נכסי הנתבעים, כפי המבוקש בבקשה (להלן: "הבקשה הקודמת"). ביום 18.8.2010 הוגשה מטעם טוביהו בקשה לביטול העיקול, (בנוסף הוגשה ביום 5.9.2010 מטעם כל הנתבעים לרבות טוביהו בקשה נוספת לביטול העיקול שהיא "הבקשה הראשונה" הנ"ל).
ביום 6.9.2010 נערך קדם דיון בתובענה, בה המלצתי לתובעים, כאמור, לשקול למחוק את הבקשה וזאת לאור העובדה שבמסגרת הבקשה לעיקול שהגישו לא טענו ו/או ביססו לכאורה את יסוד ההכבדה לגבי טוביהו להבדיל משאר הנתבעים ובעיף ההכבדה שפורט בה (עיקול זמני בתיק אחר כנגד טוביהו) הסתבר כלא נכון.

לאור האמור ביקשו התובעם לחזור בהם מהבקשה לעיקול שהוגשה כנגד טוביהו, תוך שמירת טענותיהם, ואף הודיעו כי לאור העובדה שבידיהם ראיות מבוססות לקיומו של יסוד ההכבדה גם כלפי טוביהו, הריי שבדעתם להגיש בקשה עיקול חדשה ומפורטת הפעם כנגד טוביהו, ובקשה כזו אכן הוגשה שהיא ה"בקשה השניה" הנ"ל.

בקשה זו דומה במהותה ובתוכנה לבקשה למתן סעד זמני מיום 8.8.2010, ואשר בקשר אליה ניתן צו העיקול הזמני, אולם בבקשה זו פירוט לכאורה בנוגע לביסוס קיומו של חשש מהותי וממשי כנגד טוביהו להכבדה בביצוע פסה"ד. במסגרת הבקשה, לאור המידע שהתגלה לתובעים, מבוקש להורות על מתן צו עיקול זמני על נכסי המשיבות 2-4, שהן חברות בבעלות ובשליטת טוביהו ולאור עירוב נכסיהם ופעילות מוחלט בינן לבין טוביהו. המדובר באשכול חברות שההפרדה בין החברות באשכול ובין בעל השליטה בהן- טוביהו היה מלאכותית ונעשתה רק לצרכים פסולים, והכל כאשר מדובר באשכול חברות המתנהל מאותם משרדים, באותו שליטה וניהול, אותם עובדים ותוך עירוב נכסים.
לאור הדחיפות, הבקשה להטלת עיקול על הנתבעות 2-4 הוגשה בטרם הגשת תביעה להרמת מסך כנגדם ו/או בטרם הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה ולהוספתם כנתבעים.
הבקשה דנן הוגשה כנגד טוביהו, לאחר שכנגד טי.ג'י.אי הוטל כבר צו עיקול ארעי.

העובדות המקיימות חשש מהותי להכבדה בביצוע פסק הדין כלפי טוביהו:
גובה סכום התביעה כ- 7 מיליון ₪ מהווה אינדיקציה לחשש להכבדה. בנוסף, כנגד טוביהו ו/או טי.ג'י.אי תלויות ועומדות מספר רב של תביעות (בעניינים דומים) בסך כולל של כ- 15 מליון ₪, מאידך עולה כי לטוביהו אין נכסים ורכוש כדי לבצע את פסק הדין כנגדו ויתרה מכך עולה כי הוא בחובות כספיים, עד שנאלץ לקבל הלוואות שונות מבלי שיש ברשותו נכסים לשעבד להבטחת הלוואות אלו וגופים אחרים נאלצים לשעבד נכסים שלהם להבטחת הלוואות אישיות של טוביהו. לאור העדר מסוגלותו הכלכלית נאלץ טוביהו להיעזר גם בטי.ג'י. אי שלגביה כבר נקבע (במסגרת ת.א 20913-12-09 וצו העיקול שניתן כנגדה), כי היא עצמה נעדרת יכולת כלכלית. עירוב נכסים כאמור, בין טוביהו ובין החברות שבבעלותו, נבסס גם הוא כשלעצמו חשש להכבדה.

העיקול הקודם לא תפס כמעט כלום- העיקול מיום 8.8.2010, על כל חשבונותיו של טוביהו בתשעת הבנקים המסחריים הגדולים, תפס כספים בסך כולל של 12,758 ₪ בלבד, דבר המעיד על יכולתו הכלכלית הגרועה ומבססת כלפיו את יסוד ההכבדה.

עירוב נכסים והברחת נכסים- ההפרדה בין טוביהו לטי.ג'י.אי הנה מלאכותית. אין חולק כי יש לבצע הרמת מסך- המדובר בבעל מניות אחד המחזיק בבעלותו את החברה, ולפי שההפרדה הנה מלאכותית ונעשתה למטרת הונאת התובעים, והכל כאשר טי.ג'י.אי עצמה נעדרת יכולת כלכלית והיא משמשת למעשה צינור להעברת כספים מהמשקיעים לטוביהו.

טי.ג'י.איי, מי טובים ופיור הנן כולן חברות הקשורות באשכול אחד, שכולן בשליטה מלאה ובניהול של טוביהו, הן חולקות משרדים משותפים ומנהלות את פעולתן ללא הפרדה ממשית ביניהם. יתר על כן, קיים חשש מהותי כי בנוסף מתנהל עירוב נכסים בין החברות ובינם לבין טוביהו וכי בקשר לכולם הנהלת חשבונות אחת, וכמו כן עולה כי כל החברות מערבות נכסים לא רק בינם לבין עצמן אלא גם עם טוביהו עצמו. עירוב נכסים זה כשלעצמו מעלה חשש להכבדה כלפי טוביהו עצמו ובנסיבות אלו לאור שחברות אלו נעדרות יכולת כלכלית גם הן, יש להורות על הטלת עיקול גם על נכסיהן.

הטלת עיקול על אשכול חברות- לבית המשפט סמכות להורות במסגרת צו עיקול על הרמת מסך ההתאגדות באשכול חברות. בענייננו המדובר בחברות קשורות שהוקמו ונוהלו בידי אותו הבעלים- טוביהו, והן למעשה ישות כלכלית אחת, וההפרדה בינהן מלאכותית ויש מקום להורות על הרמת המסך שינהם ולהטיל גם עליהם צו עיקול.

התנהלות טוביהו מבססת חשש להכבדה- ביום 1.9.2010 נפגש טוביהו עם אסף רפפורט והודה בפני
ו כי התביעות שהוגשו כנגדו גורמות לו הפסדים של מיליוני שקלים. טוביהו "איים" כי לא כדאי לתובעים להמשיך עם התביעות לפי שבסופו של דבר יכריז פשיטת רגל ויקפל את העסק ולתובעים לא ישאר מי לתבוע.
חשש להכבדה בגין מעשי המרמה- בענייננו המדובר בהתנהלות חסרת תום לב של טוביהו תוך מרמה והטעיית משקיעים רבים וגזלת כספים, הרי שבגין המרמה כשלעצמה מתגבש יסוד ההכבדה ומוצדק ליתן את צו העיקול.
התנהגות אדישה ומזלזלת בנתבע בכל הקשור לבירור הטענות ו/או החוב ו/או קיום התחייבות מוכיחה כשלעצמה כי תגרם הכבדה בביצוע פסק הדין.

האחריות האישית של טוביהו למעשה המרמה ועילת התביעה האישית כנגדו- טוביהו הנו בעל השליטה בטי.ג'י.אי והוא בעל השליטה בנתבעות האחרות – החברות הזרות, הוא למעשה הרוח החיה ומי שעומד מאחורי טי.ג'י.אי ואחראי לכל פעילותיה, הו אאשר הגה והוציא לפועל את מעשה התרמית כנגד המשקיעים והכל באמצעות עובדי טי.ג'י.אי וסוכני המכירות שלה שתודרכו והונחו ע"י טוביהו בכל מעשיהם, הוא גם הנהנה מהכספים שהתקבלו כתוצאה מפעולות המרמה שנעשו. בהתאם התובענה הוגשה כנגד טוביהו גם בעילה אישית כאחראי ומבצע פעולות המרמה באמצעות אחרים וגם בעילה של הרמת מסך.

ההטעייה בקשר למחיר ושווי הנכסים-טוביהו באמצעות נציגיו- הנתבעים הציג ומסר לתובעים בנוגע לכל נכס את המחיר בו נרכש הנכס, וכאמור בהתאם למחיר הרכישה חושב הסכום הנדרש מכל משקיע ומשקיע בגין חלקו בהשקעה, כאשר סך כל סכומי ההשקעות בנכס שווים למחיר הרכישה של הנכס. התברר כי בין המחיר שהוצג לתובעים כמחיר הרכישה של הנכס ובין מחיר הרכישה האמיתי, קיימים פערים מהותיים של עשרות אחוזים המסתכמים במאות אלפי דולרים, ולגבי עסקאות מסוימות בפערים של למעלה ממיליון דולר. טוביהו והנתבעים הפרו חובתם לגלות לתובעים את מחיר הרכישה האמיתי והטעו את התובעים בקשר למחיר הרכישה אמיתי, והכל תוך שגבו מהתובעים תשלום ביתר ותוך ששלשלו לכיסם שלא כדין וללא ידיעת התובעים את ההפרש. הדבר מקים לתובעים עילות תביעה של ע"ע, ביטול הסכמים, השבת כספים ופיצוי.

לעניין דמי השכירות- טוביהו והנתבעים הפרו את ההסכמים, לא העבירו לתובעים את התשואה המובטחת, בין אם לאור שבפועל הם גוזלים לעצמם שלא כדין את התשואה המתקבלת מדמי השכירות ובין אם למעשה ובניגוד למצגי הנתבעים, דמי השכירות המובטחים לא משולמים כלל מלכתחילה מאחר ומלכתחילה אין בנכסים שוכרים המשלמים דמי שכירות כמובטח והנתונים שהציגו הנתבעים בקשר לדמי השכירות ולתשואת השכירות לתקופה המובטחת היו מפוברקים. הימנעותם של טוביהו והנתבעים להעביר לתובעים את דמי השכירות כמובטח מקימה לנתבעים עילה בגין הפרת הסכמים ולחילופין ככל שמלכתחילה לא מתקבלים דמי שכירות כמובטח וכמוצג, הרי שקמה לתובעים עילת תביעה בגין תרמית והונאה.
טוביהו והנתבעים משעבדים את הנכסים ומשלשלים לכיסם את כספי ההלוואות- התברר כי טוביהו והנתבעים שעבדו שלא לצורך את נכסי התובעים תוך ששילשלו לכיסם את כספי ההלוואה.

ראיות מהימנות לקיומה של עילת תביעה וסיכויי הצלחתה- לטענת התובעים הוכחו והוצגו ראיות מהימנות לקיומה של עילת תביעה. הראיות המהימנות הנוגעות להטעיה בנוגע למחיר האמיתי של הנכסים והראיות המוכיחות כי הנתבעים שלשלו לכיסם שלא כדין את הכספים שנגבו ביתר, מקימים מעל לכל ספק ומבססים בין היתר עילת תביעה וזכות לביטול כל ההסכמים ולהשבת הכספים שהשקיעו ולקבלת הכספים שהיו אמורים לקבל בגין ההסכמים.
דיון והכרעה
מעיון בבקשות, לאחר שמיעת המצהירים וטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה הראשונה להתקבל בחלקה, משמע- דין העיקולים שהוטלו במעמד צד אחד ביום 8.8.10 וביום 11.8.10, דינם להתבטל למעט העיקולים כנגד טי.ג'.אי, אשר יוותרו בעינם (למעט המקרקעין שנמכרו בטרם העיקול נרשם), ודין הבקשה השניה להדחות.

בשתי הבקשות המדובר באותן העקרונות באשר לשיקולים שיש לבחון בעת מתן סעד של עיקול זמני:

על פי תקנות 362+374 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984 (להלן: "התקסד"א") סעד של עיקול זמני ינתן כאשר:

א. בית המשפט שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת תביעה;
ב. מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש צו העיקול, דהיינו: הנזק אשר ייגרם למבקש צו העיקול אם לא יינתן צו העיקול גדול יותר מהנזק אשר ייגרם למשיב אם יינתן צו העיקול;
ג. הבקשה למתן צו עיקול הוגשה בתום לב והינה מידתית;
ד. בית המשפט שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין.

(לענין המבחנים למתן סעד זמני שכזה רבה הפסיקה. ר' לדוגמא רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) בע"מ נ' icc industries inc (מיום 4.1.07, פורסם ב"נבו").

שני המרכיבים – סיכויי הצלחת התביעה ומאזן הנוחות – זכו בפסיקה לכינוי "מקבילית הכוחות", וההכרעה בשאלת מתן הסעד הזמני תיפול לאחר איזון ושקלול שני המרכיבים הללו (ר' רע"א 9308/08 אלול נ' רביב (מיום 21.4.09, פורסם ב"נבו").
האיזון בין שני המרכיבים- סיכויי הצלחת התביעה ומאזן הנוחות, תוארו ע"י כב' השופט א. גרוניס ברע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות 1993 בע"מ (פורסם ב"נבו"):

"תובע המבקש לקבל סעד זמני במסגרת תביעה עיקרית נדרש לעמוד בראש וראשונה בשני תנאים מצטברים. תנאי ראשון הוא קיומה של זכות לכאורה, היינו סיכוי של ממש לזכות בתביעה. תנאי שני הוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. היינו, שנזקו, אם לא יינתן הסעד הזמני והוא יזכה בבוא היום בתביעה, יהיה גדול יותר מהנזק שייגרם לבעל הדין שכנגד אם יינתן הסעד הזמני והתביעה תדחה בסופו של דבר. שני התנאים אינם נבחנים במנותק, אלא נשקלים תוך שימת לב לזיקת הגומלין ביניהם, על בסיס מה שמכונה לעיתים – מקבילית כוחות. ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכויי מבקש הסעד לזכות בתביעותו גבוהים, כך יקל עמו בדרישת מאזן הנוחות, וכן גם להיפך, ככל שיעלה בידי מבקש הסעד להצביע על כך שמאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן חד, כך יקפיד פחות בית המשפט על עצמת הזכות לכאורה עליה הוא נדרש להצביע" (הדגשה בקו שלי – י.ש).

כידוע, צווי עיקול וצווי הגבלת שימוש בנכסים, אינם ניתנים כעניין שבשגרה, ועל פי תקנות 374 ו-383 לתקסד"א, כאמור, רק אם בית המשפט או הרשם "שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין.". (הדגשה שלי י.ש).
כפי שיפורט בהמשך חלק מהצווים שניתנו כנגד החברות הזרות היו צווי מרווה. בנוסף להלכות האמורות בקשר לסעד העיקול בכלל (כשפרק העיקול כולל בקסד"א את צו המרווה), אני לכשעצמי סבור, כי מי שמבקש צו "מרווה" במעמד צד אחד, חייב להציג ראיות מהימנות לכאורה ולהוכיח הכבדה, ברמה גבוהה יותר מאשר בכל סעד זמני אחר, במקרה בו מבוקש צו ה"מרווה" או בכינויו החדש "הגבלת שימוש בנכס" (תקנה 383 לתקסד"א) מבוקש, בקשר לנכס של המבקש עצמו שאת ביטול העיסקה בגינו הוא מבקש וכאשר זכויות המבקש באותו נכס כרוכות עם זכויות של אחרים, כפי שהיה בעניננו. אמנם מלשון הדין אפשרות שכזו קיימת, אך לטעמי יש להתייחס אליה כאמור, במשנה זהירות שכן מבוקשים בדרך זו סעדים סותרים לכאורה.

באשר לאיכות הראיות הנדרשות לקיומה של עילת תביעה, כבר נפסק כי:
"אין מקובלת עלי הגישה שעיקול זמני ניתן 'על דרך השגרה, בתובענות לתשלום סכום כסף...
עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שהכיר בזכות הקנין כזכות חוקתית, שומה על בית המשפט לייחס משקל רב מבעבר לאיכות הראיות שיש בהן כדי לתמוך בקשת עיקול כמותן".
(הדגשה שלי י.ש) (ראו לעניין זה: 5242/95 סינגל שירותי אלקטרוניקה בע"מ נ' דנבאר בע"מ, דינים עליון, כרך מג, 456.).

וכך גם נקבע לעניין הראיות הנדרשות להוכחת ההכבדה מפי כב' הנשיאה הילה גרסטל (השופטת כתוארה אז):
"...תקנות אלו מקשות עוד יותר במתן צו עיקול זמני, שכן בנוסף על היסוד הראשון (ראיות מהימנות לכאורה המקימות עילת התובענה) הוחמרו הדרישות לקיומו של היסוד השני, ועתה נדרשות ראיות מהימנות לכאורה לכך שאי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין לכשינתן. היינו, בבואו לבחון את היסוד השני, לא עוד יבחן בית המשפט את השאלה האם אי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין, אלא האם קיימות ראיות מהימנות לכאורה כי אי מתן הצו עשוי להכביד על ביצוע פסק הדין". (הדגשה שלי י.ש). (ראו לעניין זה: ע"א (ת"א) 2052/01 אלרוב נדל"ן ומלונאות בע"מ נ' רובנר (פורסם בנבו 29.8.10).

ומן הכלל אל הפרט:

הבקשה הראשונה- קיומה של עילת תביעה לכאורה
בתובענה דנן הנטל על כתפי התובעים להוכחת תביעתם, הנו כבד, לאור הטענה כי הנתבעים הונו אותם. טענה שכזו המצריכה ירידה לפרטים לאור תקנה 78 לתקסד"א הקובעת כי מקום שנטענת טענת מצג שוא, תרמית, זדון או השפעה בלתי הוגנת ובכל מקרה אחר המזקיק לפרטים, יפורשו הפרטים ותאריכיהם בכתב הטענות.

כידוע, בשלב זה של הדיון בוחן בית המשפט את גדר המחלוקת וקיומן שלראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה על סמך כתבי הטענות והבקשות ומבלי לקבוע מסמרות.

כאמור, מכתב התביעה ומהבקשה אשר הוצגו בפני
י בשלב זה עולה, כי לכאורה קיימות ראיות מספקות כדי לקבוע כי קיימת עילת תביעה כנגד טי.ג'י.איי בלבד, ובאשר ליתר הנתבעים- טוביהו (אליו אתייחס בהמשך) והנתבעות הזרות, לא מצאתי כי קימות בשלב זה די ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, כדי להותיר את הצווים הארעיים שניתנו במעמד צד אחד ביום 8.8.10 ומיום 11.8.2010, באשר לנתבעות הזרות, והכל כפי שיפורט להלן:
האם הוכח: קיומה של עילת תביעה לכאורה, ויסוד ההכבדה באשר לנתבעות הזרות?
לצורך הבקשה בכלל ובין הייתר להוכחת עילת התביעה כנגד הנתבעות הזרות, צורף תצהירו של מר רפפורט.
מלבד תצהירו של מר אסף רפופורט, לא תמכו התובעים בקשתם בכל תצהיר נוסף מטעמם, על אף שבענייננו המדובר בתובעים שונים ובעסקאות שונות לגבי נכסים שונים במקומות ובזמנים שונים.
במהלך חקירתו של העד אסף רפופורט, התברר, כי הטענות שנטענו ע"י התובעים אינן מבוססות למצער, שכן העד לא ידע פרטים רבים שנשאל בקשר למערכת היחסים שבין התובעים האחרים לנתבעים ובכלל זה לא ידע, אם התובעים האחרים קיבלו תשואה וכמה, בניגוד לנאמר בבקשה כי התובעים הפסיקו לקבל תשואה על כספם. וכך הוא מעיד למשל:
"ש. אמרת שאתה מכיר את התובעים ואת כל העסקאות שלהם
ת. אני לא יודע אם אני מכיר את הכל"
ש. ד"ר גולדשמיט זה התובע 1
ת. נכון
ש. אתה יודע אם היו לו עוד השקעות אשר אותן הוא מכר ברווח
ת. אני לא יודע
ש. לגבי התובע 2...נכון שהתובע 2, המשיך להרוויח ולקבל תשואות גם בשנים 2009-2010
ת. אני יודע שהוא קיבל תשואות מזעריות
ש. למה כתבת שכל התובעים הפסיקו לקבל תשואות
ת. אין לי תשובה".
(ראה עמוד 12 שורות 30-32 עמוד 13 שורות 1-8 לפרוטוקול מיום 14.9.2010).

אמירות כלליות הכורכות את הנתבעות הזרות במעשי מרמה מבלי שניתן פירוט או מסמך כלשהו הקושר אותן באופן ספציפי למעשי המרמה אין די בכך לצורך מתן סעד זמני כנגדן בשלב מוקדם שכזה. ייתר על כן יש לזכור כי חברות אלו, גם לגירסת התובעים, הן חברות הנאמנות המחזיקות עבורם בנכסים והן למעשה חברות אחזקה שאין להן כל פעילות ממשית (היכולה להיכנס לגדר תרמית) והתובעים הם חלק מבעלי המניות באותן החברות.
כפי שיפורט בהמשך גם טענה של הרמת מסך ב"אשכול חברות" צריך שתהא נתמכת בראיות מהימנות, ואין די ב"הפרכת" עילות תביעה לאויר. כדי שיחשבו כמבוססות דיין לצורך הטלת עיקול זמני.

לא רק שאין בידי התובעים להוכיח קיומן של ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה אלא שהם גם לא הצליחו להרים את הנטל המוטל עליהן להוכיח "הכבדה".
התובעים, מסבירים ומפרטים בבקשתם כי בקשה זו הוגשה באופן יחסי מאוחר להגשת התביעה (כשלושה חודשים לאחר הגשת התביעה) בכך שהם גילו כי ניתן צו עיקול זמני כנגד הנתבעים בתיק אחר שהתברר בבית משפט זה (להלן:"תיק ממן").
התובעים תומכים טענתם לצווים הזמניים בקשר לרכיב "ההכבדה" על ההחלטה שניתנה בעניין ממן, הקובעת לשיטתם כי מהחלטת העיקול בעניין ממן ניתן ללמוד כי הנתבעים נעדרים יכולת כלכלית.
התובעים לא הוכיחו כי מצבן שחל החברות הזרות רע או שיש חשש כי לא יוכלו לשלם

פסק דין
שניתן כנגדן. יש לחזור ולזכור בעניין זה כי התובעים שהינם בעלי אחוז מניות קטן בכל אחת מהחברות (כשחלק מהתובעים הינם בעלי מניות רק בחברה אחת מהנתבעות הזרות) יוכלו בבוא היום, אם יקבלו

פסק דין
כנגד החברות הזרות לממש רק את חלקם באותה חברה שיש להם בה חלק שכן שאר המניות שייכות למשקיעים אחרים שאינם צד להליך.
משמע על התובעים היה להוכיח הכבדה רק על החלק הקטן והמזערי באותן החברות וגם זאת לא עשו.
ייתר על כן ההתבססות על העיקול בעניין ממן התבררה כטענה שאינה תואמת את העובדות שהיו בתיק ממן ולכל הפחות אינה מדוייקת שכן הסתבר שהנתבעות הזרות לא היו כלל צד להליך זה, לא הוטל עליהן עיקול ובתיק ממן היו נסיבות שונות מהמקרה דנא (טי.גי.אי רומתה ביחד עם התובעים בנוגע לקרקע שנרכשה). בניסובותיו של תיק ממן הגיעה הנתבעת 1 להסדר עם התובעים אך בטרם נחתם ההסכם, עירערה טי.ג'י.אי על החלטת העיקול הארעי שם, אלא שהצדדים הגיעו להסדר בטרם התברר העירעור, והצדדים במסגרת ההסדר שקיבל תוקף שך

פסק דין
הסכימו כי דין הערעור להתקבל משמע העיקול בוטל.
עובדות אלו לא הובאו בפני
בית המשפט כשנתבקש העיקול הזמני ואין צורך לפרט ולהרחיב בעניין ההלכה המחייבת מצד מי שמבקש סעד לנהוג בגילוי לב ולפחות להציג עובדות התואמות את המציאות המשפטית.

בנוסף, טענת התובעים כי לאור היעדר יכולתה הכלכלית של הנתבעת 1 לכאורה ניתן להקיש גם לגבי מסוגלותן של הנתבעות הזרות, אין לה רגליים, שכן המדובר בישויות משפטיות שונות ונבדלות, אשר לכל אחת מהן בעלי מניות שונים ופעילות עסקית שונה.

לבסוף לעניין החברות הזרות יש לזכור כי הצו שהתבקש כנגדן וניתן, הינו צו מרווה המונע מהן, לבצע דיספוזיציה בחלקם של התובעים בנכסיהם בקנדה ובתיאלנד.
משמעות מתן הצווים המבוקשים הינה פגיעה בכל בעלי הזכויות בעסקאות המשותפות. הטענה היחידה של התובעים בעניין זה הינה פגיעה בזכויותיהם בנכסים, אלא שטענה זו סותרת את הסעד העיקרי שהתובעים מבקשים, שהוא השבת כספים שהשקיעו בנכסים. היינו ככל שימכרו הנכסים, ברי כי הדבר ישרת את הסעד העיקרי שהתובעים מבקשים, שהרי עם מכירת נכס תחולק יתרת תמורתו בין בעלי הזכויות ובלאו הכי החוב לתובעים יפחת ככל שתתקבל תביעתם לביטול והשבה.
התובעים שהינם בעלים של אחוזים בודדים בכל נכס, מבקשים כי יינתן צו הגבלת שימוש בנכס שיחול לכאורה אך ביחס לחלק שלהם בנכסים, אלא שהמשמעות הפרקטית של צו מעין זה הינו הגבלת השימוש בנכס כולו, לרבות ביחס לזכויות של המשקיעים האחרים, שאינם צד לתביעה, וכך הותרת צווי המרווה יכולה לגרום לנזק למשקיעם האחרים שלא צורפו להליך, שכן הלכה למעשה יסכל הצו את מכירת הנכסים.
מהאמור עולה כי גם בהיבט מאזן הנוחות כף החובה נוטה לצד התובעים.
אשר על כן, אני קובע כי התובעים לא הצליחו בשלב זה לבסס טענתם לעניין קיומה של עילת תביעה לכאורה כנגד הנתבעות הזרות, לא הצליחו להציג ראיות לעניין ההכבדה בקשר לנתבעות אלו ולא הוכחו כי מאזן הנוחות נוטה לצידם.

אשר על כן, אני קובע כי הצווים הזמניים בעניין הנתבעות הזרות אשר ניתנו ביום 8.8.10 וביום 11.8.10 בטלים בזאת.

התובעים ישלמו ביחד ולחוד לכל החברות הזרות ביחד, הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪ + מע"מ.

קיומה של עילת תביעה לכאורה, יסוד ההכבדה ומאזן הנוחות בקשר לטי.ג'י.אי

הן מעיון בכתב התביעה והן מעיון בבקשה, עולה כי לתובעים טענות קשות כנגד טי.ג'י.אי, באשר לפעולותיה של טי.ג'י.אי, כמשכנעת והמחתימה את התובעים על גבי הסכמי השיתוף, בין היתר תוך כדי הטעייה, מרמה והצגת מצגי שווא כלפיהם.

לביסוס הטענות כנגד טי.ג'י.אי, העיד בפני
י מר אסף רפופורט.

מעיון בחומר הראייתי המונח בפני
י, ומבלי לקבוע מסמרות, הוכח לי כי קיומה של עילת תביעה לכאורה כנגד טי.ג'.אי:
כך למשל מדפי התחשיב לעסקאות אשר צורפו כנספח ב'1-ב7 לבקשה לעיקול, הוטעו התובעים לחשוב, כך לטענתם שלא נסתרה בשלב זה, כי הנכסים שנרכשו בעסקאות, נרכשו ע"י חברות הנאמנות תמורת סכומים נמוכים בפועל מהמחיר שהתבקשו לשלם עליהם. גם מתשובת טי.ג'י.אי לכאורה לא נשללת בשלב זה, הטענה כי טי.ג'י.אי לא גילתה לתובעים את מחיר הרכישה האמיתי. התובעים שסברו כי טי.ג'י.אי פועלת בנאמנות עבורם, גורסים כי היא הטעתה את התובעים בקשר למחיר הרכישה האמיתי, תוך ששילשלה לכיסה סכום עתק ללא ידיעת התובעים. וכך גם עולה מעדותו של אסף רפופרט (ראה עמוד 13 שורות 21-23 לפרוטוקול הדיון מיום 14.9.2010), כך אף אישר מר שאתי בעדותו (ראה עמוד 19 שורות 14-16 לפרוטוקול הדיון מיום 14.9.2010).
בשלב זה של הדיון אין התובעים צרכים להוכיח תביעתם. כשברור מטענות הצדדים כי קיים פער משמעותי בין מחיר הרכישה של הקרקעות לבין המחיר שנמכר להם והם מציגים ראיות התומכות לכאורה בטענה זו די בכך כדי להרים את הנטל המוטל על התובעים לוכחת עילת תביעה לכאורה כנגד טי.ג'י.אי.
העובדה שנתבעת זו טוענת כי המסמכים שבידה מוכיחים ההפך, אין בכך די, שכן טענת התובעים הינה כי הם הוחתמו על מסמכים הנוגדים הצהרות והתחייבויות שניתנו להם בע"פ ע"י נציגי טי.ג'י.אי. וכפי שכבר נאמר לא נסתרה בשלב זה האפשרות כי טענת התובעים, כי מדובר בשרשת נאמנויות נתמכת ע"י חלק מהמסמכים של טי.ג'י.אי.
כפי שכבר נאמר דרך לא קלה בפני
התובעים להוכיח תביעתם, אך בעניין עילת התביעה כנגד טי.ג'י.אי הדרך אפשרית (לעומת הנתבעים האחרים).

כידוע, מקום בו קיימות ראיות לכאורה להוכחת טענת תרמית כנגד נתבע עת המדובר בסכומי כסף לא מבוטלים, מתקיים יסוד ההכבדה לצורך הטלת עיקול זמני. וכבר נפסק בעניין זה ברע"א 9569 עמי רוזנברג, עו"ד נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, תק-על 2008(2) 3578, בעמ' 3761, מפי כב' השופט דנציגר:
"בהתבסס על פסיקתו של בית המשפט זה בעניין אוחנה ובעניין סלע, בהתחשב בקביעה כי קיימות ראיות לכאורה התומכות בטענת התרמית, ובהינתן סכום התביעה הגבוה, סבורני כי בדין קבעו הרשם ובית משפט קמא כי בעניין שבפני
י מתקיים יסוד ההכבדה ומשכך יש להשאיר על כנו את צו העיקול הזמני על נכסי המבקש".
בעניין ההכבדה אין "לזלזל" גם בכמות התביעות שעומדות ותלויות כנגד טי.ג'י.אי
ברור שיש הבדל בין חוב הנובע מ

פסק דין
לבין תביעה התלויה ועומדת. אך כשכמות תביעות גדולה, עומדת ותלויה כנגד נתבע, מלמד אותנו ניסיון החיים, כי קיים סיכון כי חלקן לפחות תתקבלנה ואין להתעלם מנתון שכזה לעניין ההכבדה.

בענייננו לא רק שטי.ג'י.איי לא הצביעה על כל נזק שיגרם לה כתוצאה מצו העיקול הרובץ עליה, (למעט הנכסים שנמכרו על ידה בטרם העיקול לגביהם מבוטל העיקול, אך בהתאם לבקשה אחרת שהגישו התובעים הטלתי עיקול על הכספים שאמורה טי.ג'י. אי לקבל מהרוכשים) אלא משמצאתי כאמור, כי ישנם ראיות לכאורה להוכחת עילת התביעה.
ייתר על כן מתעורר קושי אמיתי וחשש למימושו של פסק הדין למקרה שט.ג'י.אי תחוייב בדין גם לנוכח הימנעותה של טי.ג'י.אי להביא אסמכתא להוכחת מסוגלותה הכספית.

אשר על כן, אני קובע כי צווי העיקול הרובצים על טי.ג'י. אי יעמדו בעינם למעט העיקולים בנוגע לעיקול המקרקעין:
בגוש 6572 חלקה 2 בקשר לממכר שנרכש ע"י מרדכי גולן
בגוש 6409 חלקה 5 בקשר לממכר שנרכש ע"י אבישי סלע והממכר שנרכש ע"י פול מתי.
(למניעת ספק העיקול שהוטל ביום 15.9.10 בנוגע לכספים המגיעים בגין עיסקאות אלו שריר וקיים ולא בוטל).

טי.ג'י.אי תשלם לתובעים הוצאות ושכ"ט עוד בקשה זו בסך כולל 5,000 ₪+מע"מ.

הבקשה השנייה-

קיומה של עילת תביעה כנגד מר טוביהו
באשר לבקשה השנייה- מכתבי הטענות ומהבקשה, עולה כי התובעים לא הציגו ולו ראשית ראיה לקיומה של עילת תביעה ביחס למר טוביהו, כל שנטען בכתב התביעה לגבי מר טוביהו נכלל בטענות כלליות שהפנו התובעים לגבי כלל הנתבעים, ואילו למר טוביהו מלבד עילת הרמת מסך לא נטען דבר, ורק בבקשה, ניסו התובעים "לקשור" את מר טוביהו באופן אישי לנטען בכתב התביעה כלפי כלל הנתבעים, אלא שגם על סמך האמור בבקשה, לא הוכח לי בשלב זה קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לעילות המיוחסות למר טוביהו.

מההסכמים שבפני
י עולה, כי מר טוביהו לא היה באופן אישי צד להסכמים שנחתמו עם התובעים ולא נטל חלק בהליכי המו"מ ואלו נכרתו גם בהיבט הפורמאלי בין התובעים לטי.ג'י.איי או הנתבעות הזרות. לא נטען ולא הוכח כי מר טוביהו נטל מחויבות אישית כלפי התובעים, או כי היה שותף לפגישות שנערכו עם התובעים ו/או מי מהם בטרם חתימתם על ההסכמים, או כי ניהל מגע ישיר עם התובעים ו/או מי מהם בנוגע למשא ומתן, וכי מצגי השווא הנטענים ע"י התובעים נמסרו להם ע"י מר טוביהו.

העילה היחידה המיוחסת באופן אישי למר טוביהו הינה עילת הרמת מסך, וכבר נפסק בעניין זה, כי בית המשפט יפעיל את סמכותו שבסעיף 6 לחוק החברות התשנ"ט -1999 (להלן: "חוק החברות"), רק "במקרים חריגים ומטעמים חריגים ביותר", כאשר נעשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה באופן פסול. עילות הרמת המסך הינן מצומצמות והכלל הינו כי בית המשפט בדרך כלל מכבד את עקרון ההפרדה בין האיישיות הנפרדת של החברה לבין בעלי מניותיה ורק במקרים חריגים וקיצוניים שנקבעו לגביהם קריטריונים קבועים בפסיקה, יסכים בית המשפט להטיל חבות על בעל המניות. הרמת מסך הינה עילה קשה להוכחה שהדרך להוכחתה, גם אם אינה בלתי אפשרית, היא קשה ובודאי שבשלב זה, בנסיבות שתוארו בכתב התביעה לא ניתן כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה לעילה זו המצדיקות הטלת עיקול זמני בגין עילה זו.

לא הובאה לי כל ראיה המקימה חשש להכבדה ביחס למר טוביהו, והעובדה שהוגשו מספר תביעות נוספות כנגד טוביהו ביחד עם טי.ג'י.אי, אשר לא הובאו בפני
י, אינה יכולה לשמש קנה מידה להכבדה על ביצוע פסק הדין. השיעבודים שנרשמו על מר טוביהו מביאים למסקנה הפוכה מזו שביקשו התובעים ללמוד מרישומים אלו. ראשית משיעבודים אלו עולה כי טוביהו העמיד לטובת טי.ג'י.אי נכסים שלו (ולא להפך כפי שטענו התובעים בבקשתם) ושאר השיעבודים הינם חלקם ישנים על סכומים מינוריים והשאר נרשמו לכאורה לצורך רכישת נכסים ולא עקב קשיים כלכליים.

נטל ההוכחה גם בעניין זה מוטל על התובעים והם לא הוכיחו שטוביהו מצוי בקשיים כלכליים או בחובות .

ייתר על כן בבקשה השניה שהוגשה ביום 7.9.10, במסגרתה התבקש סעד כנגד שלוש חברות שאינן נתבעות בתביעה זו ובבקשה נאמר כי אם יתקבל צו העיקול יבקשו התובעים לצרף נתבעים אלו.
וכך נאמר בס' 13 לבקשה:

"בהתאם ולאור הדחיפות, הבקשה להטלת עיקול על הנתבעות 2-4 מוגשת בטרם הוגשה תביעה להרמת מסך כנגדם ו/או בטרם הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעהדנן ולהוספתם כנתבעים, ובמידה וינתן כנגדם צו עיקול כמבוקש הרי שהתובעים יגישו כנגדם תוך 7 ימים תביעה להרמת מסם (כך במקור) ו/או יבקשו את תיקון כתב התביעה והוספתן כנתבעות" (ההדגשה בקו וההגדלה אינם במקור י.ש.).

כידוע באופן תיאורטי ובמקרים חריגים ניתן בהתאם לדין להגיש בקשה לסעד זמני בטרם מוגשת תביעה ואם בית המשפט מאשר הגשת הבקשה, לכל המאוחר התביעה מוגשת בתוך 7 ימים.
מאז הגשת הבקשה חלפו למעלה מ-7 ימים ואפילו בקשה טרם הוגשה.
אני סבור כי דרך זו של בקשה והחלטה אם לצרף נתבע תלויה בהצלחת בקשת העיקול, הינה דרך פסולה בלשון המעטה.

למותר לציין כי מעבר לאמור, התובעים לא הוכיחו שמץ של ראית לכאורה לעניין שלושת החברות הנ"ל למעט העובדה שהן בעלות מניות בטי.ג'י.אי והן בבעלות טוביהו וכי קבלה אחת הוצאה ע"י אחת החברות (מי טובים) לטובת טי.ג'י.אי בקשר לאחת הרוכשות על סך של 8,450 ₪ כשמדובר על תביעה של כ- 7,000,000 ₪ וכלל לא ברור אם אין מדובר בהתחשבנות פנימית בין חברות שיכול ותברר כהתחשבנות לגיטימית ואמיתית וכל עוד לא הוכח אחרת ע"י התובעים, זו ההנחה.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה למתן צווי עיקול על נכסי מר טוביהו, וכפועל יוצא נדחית גם הבקשה להטלת העיקולים על נכסי מי טובים, פיור והשקעות מניבות.

מאחר והמשיבים לא נדרשו לתשובות בבקשה זו והיא התבררה ביחד עם הבקשה לביטול העיקולים, הרי שבנסיבות אלו אני מחייב את התובעים כולם ביחד ולחוד לשלם לטוביהו הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין הבקשה בסך כולל של 3,600 ₪+מע"מ.

סוף דבר

צווי העיקול מיום 8.8.10 בעניין טי.ג'י.אי יוותרו על כנם (למעט העיקול שבוטלו כאמור לעניין שני המגרשים שנמכרו).

הבקשה, לביטול העיקול/ הצו שניתן כנגד הנתבעות הזרות, מתקבלת וכתוצאה מכך מתבטל צו הגבלת השימוש שניתן כנגדן ביום 11.8.10.

הבקשה למתן צו עיקול על נכסי טוביהו נדחית.

התובעים ביחד ולחוד ישלמו לכל החברות הזרות ביחד (הנתבעות 3-13), הוצאות ושכ"ט עו"ד בקשה זו בסך כולל של 10,000 ₪ + מע"מ.

טי.ג'י.אי (הנתבעת 1 ) תשלם לכל התובעים ביחד הוצאות ושכ"ט עו"ד בקשה זו בסך כולל 5,000 ₪+מע"מ.

התובעים ביחד ולחוד ישלמו לטוביהו (הנתבע 2 ), הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין הבקשה בסך כולל של 3,600 ₪+מע"מ.
המזכירות תשלח עותק מההחלטה לצדדים.
ניתן היום, י"ג תשרי תשע"א, 21 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

בית המשפט המחוזי מרכז
ת"א 14281-05-10
גולדשמיט ואח'
נ' טי,גי אי, השקעות נדל"ן בע"מ ואח'
21 ספטמבר 2010

עמוד 1 מתוך 16








א בית משפט מחוזי 14281-05/10 ראובן גולדשמיט ו- 21 תובעים אח' נ' טי.ג'י. אי. השקעות נדל"ן בע"מ, יוסף טוביהו, ontario limited ואח' (פורסם ב-ֽ 21/09/2010)