פסקי דין על דוד סויסה | פסקי דין על ענת סויסה | פסקי דין על משה יעקובוביץ | פסקי דין על עדי ליסק | פסקי דין על דורית ליסק |

1160/09 עא     20/09/2010




עא 1160/09 דוד סויסה, ענת סויסה נ' משה יעקובוביץ, עדי ליסק, דורית ליסק








בית המשפט המחוזי בבאר שבע


בפני
כב' השופטת ס. הנשיא ש. דברת – אב"ד
כב' השופטת רחל ברקאי
כב' השופט אריאל ואגו

ע"א 1160/09
20 ספטמבר 2010





בעניין:
1. דוד סויסה
2. ענת סויסה
ע"י ב"כ עו"ד א. שורק
המערערים
(המשיבים שכנגד 1)

נגד



1. משה יעקובוביץ
ע"י ב"כ עו"ד פז
2. עדי ליסק
3. דורית ליסק
ע"י ב"כ עו"ד דרור ברוטפלד
המשיב 1
(המשיב שכנגד 2)
המשיבים 2-3
(המערערים שכנגד)




פסק דין


כב' השופטת רחל ברקאי
מונח בפני
נו ערעור המערער וכן ערעורים שכנגד מטעם המשיבים, על פסק דינו של בית המשפט השלום
באשדוד (כב' השופט א.חזק), שניתן בת.א. 1488/05 ביום 29.7.09 ועל החלטות הביניים שניתנו במהלך הדיונים. בהסכמת הצדדים בערעור שבפני
נו הוסכם כי לעניין פסק הדין יהיו הגב' ענת סויסה
והגב' דורית ליסק
צדדים לפסק הדין ביחד עם בני זוגם, הכל כמפורט להלן. לפיכך, בכל מקום בו נוקט פסק הדין בשם סוויסה או ליסק בלשון יחיד הכוונה ללשון רבים.


אין חולק כי המערערים והמשיבים הינם חברי "כפר אחים", מושב עובדים
להתיישבות שיתופית בע"מ

(להלן: "מושב כפר אחים") וכי עובר לזמנים הרלבנטיים היו המערערים (להלן: "סוויסה" לחילופין בלשון יחיד ורבים) בעלי הזכויות בנחלה מספר 77 במושב "כפר אחים" (להלן:"הנחלה" או "המשק"). ביום 29.11.96 נחתם בין סוויסה לבין המשיב 1 (להלן:"יעקובוביץ'") הסכם להשכרת חלקות א' ו-ב' במשק סוויסה,

ליעקובוביץ', בשטח של כ-24 דונם לשם נטיעת ושתילת גידולים רב שנתיים (להלן: "הסכם השכירות"). תקופת השכירות הוגדרה כ"תקופת אורך חיי המטע". תמורת השכרת החלקות שילם יעקובוביץ’ לסוויסה סך של 48,750 ₪ עבור 11 שנים.

במסגרת אותו הסכם, הוסכם בין הצדדים כי במקרה של מכירת הנחלה על ידי סוויסה לידי צד שלישי, ואם צד שלישי יסרב לקבל על עצמו את התחייבויות סוויסה, על פי הסכם השכירות, ימונה שמאי מוסכם שיעריך את שווי המטע, הפרי וכל הבנוי והנטוע וקביעת השמאי תהיה סופית ויעקובוביץ' יהיה זכאי לפיצוי בהתאם לקביעה זו.

בסוף שנת 1996, תחילת 1997, נטע יעקובוביץ' במשק סוויסה את המטעים הבאים: על חלקה א' (בשטח של 8 דונם) מטע אפרסמונים ועל חלקה ב' (בשטח של 17 דונם), מטע אפרסקים. כעבור כשמונה שנים, ביום 13.3.04 חתמו סוויסה על הסכם מכר לפיו מכרו למשיבים 3- 2 (להלן
:
"ליסק") את זכויותיהם במשק החקלאי. עסקת מכר זו היתה עסקה משולבת עם עסקה מקבילה על פיה רכשו סוויסה את בית המגורים של ליסק במושב. בהסכם המכר למכירת המשק שנערך בין סוויסה לליסק, הוסכם, במישור היחסים בין השניים, כי חלקה א' תפונה עד לסוף חודש דצמבר 2004 וחלקה ב' תפונה עד ליום 30.11.08 כאשר דמי השכירות בגין השנה האחרונה, בסכום של 800 דולר, ישולמו לליסק על ידי סוויסה ובכל מקרה הוסכם כי כל האחריות לפינוי יעקובוביץ' מן השטחים החקלאיים בהם הוא מחזיק חלה על סוויסה.


ביום 19.6.04, לאחר שהתברר כי יעקובוביץ' מקשה את דבר פינויו מהשטחים החקלאיים שבמשק, נחתם בין סוויסה לליסק נספח להסכם המכר לפיו הוסכם כי ליסק מסכימים לדחות את פינויים של יעקובוביץ' מן המשק עד לחודש יוני 2005.


בפועל, נמצא כי ביום 22.9.05 עלה מר ליסק על הקרקע ועקר שניים וחצי דונם של מטע אפרסמונים מחלקה א'. בעקבות זאת הגיש יעקובוביץ’ ביום 29.9.05, כתב תביעה וכן בקשה לצו מניעה כנגד סוויסה וליסק כי יאסר עליהם או על מי מטעמם לבצע כל פעולה בחלקות שיש בה כדי למנוע ממנו את המשך השימוש בחלקות מכח הסכם השכירות בינו לבין סוויסה.


ביום 11.10.05, במסגרת הדיון שהתקיים בבית משפט קמא, בבקשה לצו מניעה, הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של החלטה, לפיו נקבע, כי ימונה שמאי אשר יקבע את גובה הפיצוי שיקבל יעקובוביץ' וזאת לאחר שיפנה את חלקה א' עד ליום 15.12.05 ואת חלקה ב' יפנה עד ליום 30.11.08. השמאי התבקש להעריך את הפיצוי שיקבל יעקובוביץ' מתקופה זו ועד לסוף חיי המטע.

עוד הוסכם, כי בתום 30 יום מיום קבלת חוות הדעת ימסרו סוויסה
וליסק הודעה מוסכמת בדבר החלוקה ביניהם של סכום הפיצוי שיקבע ליעקובוביץ', ובהעדר הסכמה יכריע בית המשפט. עוד נקבע, וזו ההוראה החשובה בענייננו, כי החלטת השמאי תהיה סופית. בהמשך, בהתייחס לסמכות שהוענקה לשמאי, נקבע כי השמאי יידרש לקבוע את יתרת ההנבה של העצים הן בחלקה א' והן בחלקה ב' וכן את הפסד ההכנסה, אם בכלל כי ייגרם ליעקובוביץ’, כתוצאה מעקירת העצים בחלקות.

בעקבות החלטה זו, מונה השמאי אייל שפירא אשר ביקר בשטח ביום 6.12.05, עוד לפני עקירת מטע האפרסמון והגיש את חוות דעתו ביום 5.4.06. בחוות דעתו, קבע השמאי בהתייחס לחלקה א', מטע האפרסמון, כי פוטנציאל הניבה הרב שנתי ממוצע, הינו 3.5 טון לדונם וכי נותרו למטע עוד 20 שנות יבול כלכליים לפחות. השמאי ציין, כי לא הוצגו בפני
ו נתונים רב שנתיים של השיווק במטע הנ"ל ולפיכך, הנתונים שהציג בחוות דעתו הינם נתונים נורמטיביים – סטטיסטיים - המשקפים רמת עיבוד ופדיון ממוצעים. בסיכום הנזקים קבע כי שווי המטע הינו 484,528 ₪ ואובדן ההכנסה בשנת 2005 הינו 29,203 ₪ ולפיכך בגין מטע זה העריך את הנזק בסכום כולל של 513,731 ₪.

בהתייחס לחלקה ב', מטע האפרסק נקטרינה, קבע השמאי, כי פוטנציאל הניבה הרב שנתי הינו 2.5 טון לדונם, וכי נותרו למטע עוד 15 שנות ניבה כלומר, מסוף שנת 2008 יוותרו למטע כעוד שלוש שנים בלבד.
גם כאן, מאחר ולא הוצגו בפני
השמאי נתונים רב שנתיים של שיווק מהמטע, ביסס
השמאי את קביעותיו בחוות דעתו על נתונים סטטיסטיים המשקפים את רמת העיבוד והפדיון בממוצע (נתונים המתפרסמים על ידי משרד החקלאות) ובסך הכל העריך את שווי הנזק למטע זה בסכום של 86,836 ₪, בהתחשב בעובדה כי המטע נועד לעקירה בשנת 2008.

לאחר קבלת חוות הדעת נדרש בית משפט קמא להכריע בשלוש שאלות:
האחת - המהלכים הדיוניים שעליו לנקוט, השנייה – מעמדו של השמאי האם מדובר בשמאי מכריע או מעין בורר והשלישית – כיצד יחולק סכום הפיצוי ליעקובוביץ' בין סוויסה וליסק.

בית משפט קמא קבע, בהחלטתו מיום 2.7.07, כי לצדדים לא תינתן האפשרות להפריך את חוות דעת השמאי לגוף העניין, אך ניתן יהיה לתקוף אותה אם יוכח, כי פועלו של השמאי נעשה בחריגה מסמכות, שלא בהגינות ובחוסר תום לב, תחת השפעה בלתי הוגנת או שהושגה בתנאים בלתי כשרים.
באשר לניהול ההליכים, קבע בית משפט קמא, כי סוויסה רשאי להגיש בקשה באשר לחלוקת תשלום סכום הפיצוי שיקבע, אך לא יוכל להגיש הודעת צד ג' כנגד גורם כלשהו. בקשת רשות ערעור של סוויסה על החלטה זו נדחתה על ידי כבוד השופט הנדל, ביושבו בבית משפט זה.

ביום 22.3.07, הגישו ליסק כתב תביעה לבית משפט קמא (ת.א. 572/07), כנגד סויסה ובתביעתם ביקשו את בית המשפט לחייב את סויסה לשלם להם את סך הנזק שקבע השמאי בחוות דעתו במסגרת התיק הנדון, נשוא הערעור. בנוסף, ביקשו את בית המשפט לחייב את סויסה לשלם להם סך בשקלים השווה ל-35,000 דולר, הקבוע כפיצוי מוסכם בהסכם המכר מיום 13.3.04, שנחתם ביניהם. לאחר שהוגש כתב הגנה בתובענה זו, נדרש בית משפט קמא
לבקשת סויסה לאחד את הדיון בתובענות הנדונות (ת.א. 1488/05 ו-ת.א. 572/07).

בית משפט קמא, בהחלטתו מיום 27.12.07, מצא לנכון למחוק את התובענה, נשוא ת.א. 527/07, שהגישו ליסק כנגד סויסה, יחד עם זאת איפשר לליסק להגיש, במסגרת ת.א. 1488/05, בקשה בעניין חלוקת התשלום שיש לשלם ליעקובוביץ' בגין נזקיו.

בעקבות החלטה זו, הגישו ליסק, בקשה כנגד סוויסה ויעקובוביץ' בה ביקשו כי בית המשפט יחייב את סוויסה לשלם להם את מלוא הסכום שקבע השמאי וכן ביקשו כי בית המשפט יחייב את סוויסה לפצות אותם בפיצוי מוסכם, על פי האמור בחוזה המכר ביניהם, בגין הפרת הסכם המכר. בהסכמת הצדדים, ובהתאם להמלצת בית המשפט, נקבע כי בית המשפט יכריע בבקשה זו במסגרת פסק הדין בתובענה.


בית משפט קמא, אפשר לצדדים להשמיע ראיות בפני
ו וכן לחקור את המומחה במסגרת הדיונית המוגבלת שהתוותה דהיינו, ככל שיש בשאלות כדי להוכיח את החריגה מסמכות או את חוסר תום הלב.

לאחר מכן,
נתן את פסק דינו ביום 22.7.09
בקובעו את הדברים הבאים:
-
כי סוויסה חייב באופן ישיר בפיצוי יעקובוביץ'.
-
כי אם לא יפקיד סוויסה את סכום פסק הדין יחוייב ליסק בתוך 90 יום להפקיד את כל הסכום שלא הפקיד סוויסה וליסק יהיה רשאי לנקוט בהליכי הוצאה לפועל לגביית הסכום מסוויסה.
-
כי חוות דעתו של השמאי הינה חוות דעת מכרעת ובפועל לא ניתן להפריכה לגופו של עניין. בהתאם קבע כי לא הוכח שחוות הדעת ניתנה בחוסר תום לב או בחריגה מסמכות.
-
בית המשפט קבע את דבר חובתו של יעקובוביץ’ להקטין את הנזק ובהתאם הקטין את הפיצוי שעל סוויסה וליסק לשלם לו והעמיד את סכום הפיצוי על סך כולל של 440,000 ₪ במקום 600,000 ₪, סכום אותו קבע השמאי.
-
את דרישת ליסק לחייב את סוויסה לשלם להם פיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם המכר דחה בית משפט קמא.

טענות סוויסה

טען סוויסה כי שגה בית משפט בהחלטתו מיום 2.7.07
לפיה לא ניתן להפריך את קביעת השמאי לגופה אלא בטענות של חריגה מסמכות או חוסר תום לב. כן טען כי שגה בית משפט קמא כאשר לא קבע כי השמאי שמונה על ידו כמומחה מוסכם, הינו מומחה מכריע, כמובנו של מונח זה על פי הוראות תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן:
"תקנות סד"א"), במובן זה כי ניתן לתקוף את חוות דעתו של המומחה על תוכנה, על פי הוראות תקנות סד"א, ובהתאם כי שגה בית משפט קמא עת קבע שקביעות השמאי בחוות דעתו, הינן סופיות ולא ניתן לתקוף אותן ולכן גם לא אפשר את חקירת המומחה בסוגיות הנוגעות למהות קביעותיו.
עוד טען, כי שגה בכך שלא אפשר לצדדים להגיש הודעות צד ג' ולנהל את המשך ההליך המשפטי באשר לחלוקת הפיצוי לפי סדרי הדין המקובלים.


הוסיף וטען סוויסה כנגד פסק הדין של בית משפט קמא, כי שגה בית משפט קמא משלא קבע כי חוות דעת השמאי נעשתה בחריגה
מסמכות, בחוסר סבירות וכי לוקה היא בטעויות מהותיות, משנמצא כי השמאי ערך חוות דעתו על יסוד נתונים נורמטיביים ולא על יסוד נתוני הגידול הספציפיים של המטע, נתונים אותם נמנע יעקובוביץ' להמציא, על אף שנדרש לעשות כן על ידי השמאי. לטענת סוויסה היה זה מחובתו של בית משפט קמא לפסול את חוות דעת השמאי ולדרוש כי זו תבוסס על ממצאים ספציפיים בפועל.

עוד טען סוויסה, כנגד קביעות הפיצוי ליעקובוביץ' בהסתמך על חוות דעת המומחה וביקש לתקוף את חישוביו של בית משפט קמא בנושא הקטנת הנזק. כמו כן, טען סוויסה כי שגה בית משפט קמא כאשר קבע כי בידי השמאי להכריע אודות משך תקופת השכירות. לטענתו, היה על בית המשפט להכריע בסוגיה זו על פי הסכם השכירות ולקבל את העמדה לפיה המדובר ב-12 שנות שכירות או לכל היותר ב-11 שנות
שכירות + 3 שנות אופציה.


אשר לעצם החיוב – טען סוויסה כי שגה בית משפט קמא, עת חייב אותו לשלם באופן ישיר את סכום הפיצוי ליעקובוביץ', מבלי להטיל על ליסק את החובה לפצות את יעקובוביץ' על נזקיו, בין השאר לאור העובדה כי ליסק לקח את החוק לידיים ועקר חלק מהמטע הנטוע ולא המתין עד לפינויו על ידי יעקובוביץ'.


טענות יעקובוביץ'
בערעור שכנגד, השיג יעקובוביץ' אחר קביעותיו של בית משפט קמא ככל שהן נוגעות לסוגיית הקטנת הנזק, לה נדרש בית משפט קמא. לדידו מקום שלא נטענה טענה שכזו על ידי מי מן הצדדים לא היה בית משפט רשאי להעלותה מיוזמתו. ואם ראה לנכון להתייחס לסוגייה זו, היה עליו לאפשר לצדדים לטעון טענותיהם בפני
ו בעניין זה.

עוד טען יעקובוביץ' כי שגה בית משפט קמא בחישוביו כאשר ביצע חישובים לעניין הקטנת הנזק וכן השיג אחר קביעות בית משפט קמא לעניין הוצאות ושכר טרחת עורך דין.

טענות ליסק
בערעור שהגישו ליסק, הצטרפו הם חלקית לטענות סוויסה, ככל שהן נוגעות לבטלות הכרעתו של חוות דעת המומחה. לטענתם המדובר בחוות דעת הנגועה בפגמים מהותיים שיש בה כדי להקים עילה של חריגה מסמכות ובהתאם פסלות חוות הדעת.

כמו כן, ביקשו הם להשיג אחר קביעתו של בית משפט קמא ככל שהיה בה כדי לדחות את תביעתם לחייב את סויסה לשלם להם את הפיצויים המוסכמים מכוח הסכם המכר עם סוויסה.

דיון
סבורה אני כי כל השגות הצדדים הנוגעות להחלטת הביניים של בית משפט קמא מיום 2.7.07 דינן להידחות. החלטת בית משפט קמא עמדה במבחן ערכאת הערעור, במסגרת בר"ע 692/07, ונדחתה. אומנם, אין בכך כדי לחסום בעל דין מלחזור ולעורר טענה במסגרת הערעור על פסק הדין כולו לאחר שחזרתי ועיינתי בהחלטת בית משפט קמא אני סבורה, כי הסכמת הצדדים לפיה החלטת השמאי תהיה סופית מהווה הסכמה מפורשת כי אין המדובר במומחה מטעם בית משפט, כלשון תקנה 130 לתקנות סד"א, כי אם המדובר בשמאי מוסכם, שעילות ההתערבות בחוות דעתו מצומצמות ביותר למקרים חריגים בהם פעל השמאי בחריגה מסמכות, שלא בהגינות, שלא בתום לב, במרמה וכיוב', הכל בהתאם להלכה שנפסקה בע.א. 609/93 מרום שרותי תעופה בע"מ נ' רשות שדות התעופה, פד"י מח' (5) 381, 391.


אשר לטענות הנוגעות לפסק הדין גופו, סבורה אנוכי כי דין הערעור שהגישו סוויסה וכן הערעור שכנגד שהגישו ליסק, ככל שהם נוגעים לתוקפה של חוות דעת המומחה, להתקבל.

כאמור, ביום 11.10.05 גיבשו הצדדים ביניהם הסכם פשרה על פיו, בין היתר, הוסכם בזו הלשון: "בית המשפט ימנה שמאי חקלאי, שיהיה שמאי מטעם בית משפט, לצורך קביעת הפיצוי שיקבל המבקש (יעקובוביץ' – הבהרה שלי ר.ב.) ... החלטת השמאי תהיה סופית."
ברור מלשון ההסכם, כי הצדדים כיוונו להסכם השכירות שנחתם בין יעקובוביץ' וסוויסה ביום 29.11.96, על פיו הוסכם כי אם ימכור סוויסה את זכויותיו במשק החקלאי לצד ג' וזה יסרב לקבל על עצמו את מלוא התחייבויותיו לפי הסכם זה, אזי, ימונה שמאי מוסכם אשר יעריך את שווי המטע, הפרי וכל הבנוי והנטוע וסוויסה יהיה חייב לפצות את יעקובוביץ'
בסכום אותו יקבע השמאי.
הסכמת הצדדים למינוי שמאי, בקונסטלציה החוזית הראשונה, אשר קרמה עור וגידים בהסכם הפשרה בבית משפט כוונה למינויו של שמאי בורר מכריע, שהכרעתו תהיה סופית ותחייב את הצדדים. בקביעה זו של בית משפט קמא, לא מצאתי כל פסול או שגגה והכרעתו
בעניין מעמדו של השמאי ומעמד הכרעותיו, מעוגנות בדין ובפסיקה.
כמו בפרשת מרום (ע.א. 609/93 מרום שירותי תעופה בע"מ נ. רשות שדות התעופה, פ"ד מח' (5) 381, 391) גם כאן, ביקשו הצדדים לשים קץ למחלוקת שביניהם על דרך של קבלת פסיקת השמאי כסופית ומחייבת ולפיכך מוגבלת עילת ההתערבות של בית המשפט להחלטת שמאי שכזה, רק למקרים חריגים כגון חריגה מסמכות, חוסר הגינות, חוסר תום לב, מרמה, או השפעה בלתי הוגנת או שחוות הדעת הושגה באמצעים בלתי כשירים.

במקרה דנן, סבורה אנוכי כי השמאי חרג מן הסמכות שניתנה לו ואף אם לא התכוון לכך לא נתן דעתו למכלול הנסיבות אשר עמדו בפני
ו באופן המביא לבטלות חוות דעתו, אבהיר–
-
ראשית קיימת חובה של צד להסכם לנהוג בתום לב בקיום ההסכם (סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973). חובה זו הקימה חובה על יעקובוביץ' להביא בפני
השמאי את כל המסמכים הרלבנטיים אשר יש בהם כדי לשפוך אור על רמת הניבה של המטעים ורמת הכנסותיו מהם. ממכתב ששלח ב"כ של ליסק אל השמאי מיום 19.2.06 (מב/3) עולה כי השמאי אכן פנה אל יעקובוביץ' ביום 8.12.05 כדי לקבל נתוני שיווק והכנסות מן המטעים אולם לא קיבל את המסמכים הרלבנטים ואלה שהוצגו בפני
ו היו בבחינת מסמכים בלתי רלוונטים, במובן זה שהוו מסמכים הנוגעים לשיווק זן אחר של מטע אפרסמון שיש ליעקובוביץ' בשטח אחר. חובת קיום הסכם בתום לב הצמיחה את חובתו של יעקובוביץ' להעביר לשמאי את כל המסמכים הרלבנטיים ולא להסתיר מידע באופן שיביא אותו להסתמך על נתונים סטטיסטיים ולא נתונים אמיתיים בפועל. השמאי הודה בחקירתו בבית משפט
כי אין לפסול את האפשרות כי חקלאי יהנה מרמת הכנסות נמוכה מזו המבוססת על נתונים סטטיסטיים. אם אכן יעקובוביץ' הינו חקלאי מצליח לא היתה כל מניעה מטעמו מלהביא מידע אוביקטיבי בפני
המומחה. המומחה לא עמד על כך, גם לאחר שקיבל את מכתבו של ב"כ של ליסק ובכך כשל. יכול היה להפנות שאלת הנחיה או הבהרה לבית משפט וגם זאת לא עשה.

-
אומד דעת הצדדים נלמד מן הכתוב בהסכם ובהעדר הכתוב מתחקים אנו אחר כוונת הצדדים הנלמדת מן המסגרת הכללית של נסיבות ההתקשרות. אין ספק כי בנסיבות דנן הוסכם על פיצוי של יעקובוביץ' אשר יבוסס על נתונים אמיתיים בפועל אותם יבסס יעקובוביץ' בפני
שמאי. והרי אין לך חקלאי אחד באותו מושב שמצליח בעסקיו החקלאיים כאחר. אמנם, ליעקובוביץ' שטחי עיבוד רבים במושב ואולי גם במקומות אחרים אך הצדדים בדרישתם כי יעקובוביץ' יעביר נתונים מדוייקים אודות הכנסותיו מן המטעים גילו דעתם כי זה היה אומד דעתם. שלא לומר כי יעקובוביץ' לא יצא מוחה כנגד דרישה זו אלא פשוט לא קיים אותה ואם קיים אותה חלקית, הרי שלא היה בה כדי
לסתור את אומד דעת הצדדים.

21.
בהינתן האמור לעיל, משלא עמד השמאי על קבלת נתונים ספציפיים הנוגעים למטע נשוא הדיון ובחר בדרך שאין בה כדי למצות את ההכרעה במחלוקת, בדרך של הצמדות לנתונים סטטיסטיים, פעל הוא בחריגה מסמכות. חריגה מסמכות זו היה בה כדי לקפח את זכויותיו של סוויסה לדיון הוגן ועיניני בפני
השמאי, דיון שיהיה מבוסס על נתונים אוביקטיבים שלא היתה כל מניעה מלקבלם מיעקובוביץ'.

רק כאשר נבצר מנסיבות אובייקטיביות מוכחות להצמד לנתונים ספציפיים מן הראוי לפנות לדרך החלופית של נתונים סטטיסטיים, שאחרת מדוע לא יגלה בעל דין מידע אובייקטיבי אודות הכנסות המטע המשליכות על שוויו. אי עמידה על קבלת נתונים ספציפיים מיעקובוביץ' היה בה בבחינת חריגה מן הסמכות שניתנה למומחה.

22.
לאור קביעתי זו, סבורה אנוכי כי דין הערעור להתקבל. העניין יחזור לבית משפט קמא לשם החזרת העניין לבחינת המומחה אשר יתן חוות דעת חדשה בשאלות הנוגעות למטעים נשוא הדיון, תוך עמידה על כך שבפני
המומחה תונח תשתית ראייתית מדוייקת אודות הכנסות בפועל מהמטע, אותה ימסור יעקובוביץ' ושעל פי נתונים אלו, בצירוף שיקולי השמאי, ידיעותיו בתחום ומומחיותו, לרבות התייחסותו לאורך חיי המטע, תונח חוות דעת בפני
בית המשפט.
לאור קביעתי זו, מתייתר הדיון ביחס ליתר הטענות שהועלו כלפי קביעותיו של בית משפט קמא ככל שהן נגזרות ממלאכת השמאי.

23.
אשר לערעורם של ליסק הנוגע לאי חיוב סוויסה בפיצוי מוסכם לטובתו, בגין הפרת הסכם המכר לטענתם, סבורה אני כי דין הערעור להדחות. אין בנמצא כתב תביעה של ליסק הטוען ראש נזק זה. להזכיר כי כתב התביעה שהגיש ליסק כנגד סויסה נמחק והרשות שניתנה לליסק היתה מצומצמת ביותר והיא, בהתאם להחלטת בית משפט קמא מיום 27.12.07, להגיש בקשה, כלשון בית משפט קמא: "בעניין חלוקת התשלום שיש לשלם למשיב 3 (יעקובוביץ' – הבהרה שלי ר.ב.) בהתאם ובכפוף להוראות שנקבעו לעניין זה בהחלטה מיום 2.7.07...". אין בהחלטה זו מתן היתר לליסק לתבוע פיצוי מוסכם מסויסה. מעבר לאמור אציין, כי בעצם ההסכמה המאוחרת אליה הגיעו כל הצדדים, לרבות ליסק שהיה צד להליך, במסגרת הדיון בצו המניעה הזמני (דיון מיום 11.10.05), לפיה הוסכם כי יעקובוביץ' יפנה את חלקה א' עד ליום 15.12.05, והדבר בפועל נעשה, נשמטת הקרקע תחת הטענה של ליסק בדבר הפרת הסכם אשר עשויה להקים זכות לפיצוי מוסכם. הסכמתו לפינוי מאוחר של הקרקע היה בה כדי לוותר על טענת הפרה.
בהינתן האמור, סבורה אני כי יש לדחות את ערעורו של ליסק בכל הנוגע לאי חיוב סויסה בפיצוי מוסכם.

24.
לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי יש לבטל את תוצאת פסק הדין של בית משפט קמא ככל שהיא מסתמכת על קביעות השמאי ובהתאם את קביעותיו בדבר חיוב סוויסה וליסק בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של יעקובוביץ'.
בית משפט קמא יחזור ויידרש לכך בפסק הדין החדש שייתן לאחר קבלת חוות דעת השמאי.
יתר קביעותיו של בית משפט קמא, בין השאר בדבר חלוקת האחריות בין סוויסה לליסק כלפי יעקובוביץ' ואי חיוב סוויסה בתשלום פיצוי מוסכם לליסק, תעמודנה בעינן.





בנסיבות העניין אמליץ לחבריי שלא לחייב בהוצאות וכי הערבון שהופקד יוחזר למערער באמצעות בא כוחו.


רחל ברקאי
, שופטת






השופטת שרה דברת – אב"ד:
אני מסכימה.

שרה דברת, שופטת,
ס.נשיא






השופט אריאל ואגו :
אני מסכים.



אריאל ואגו, שופט













לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינה של כב' השופטת רחל ברקאי
.



ניתן היום,
י"ב בתשרי תשע"א, 20 ספטמבר
2010, בהעדר הצדדים.




שרה דברת, שופטת,
ס.נשיא

רחל ברקאי
, שופטת

אריאל ואגו, שופט











עא בית משפט מחוזי 1160/09 דוד סויסה, ענת סויסה נ' משה יעקובוביץ, עדי ליסק, דורית ליסק (פורסם ב-ֽ 20/09/2010)