פסקי דין על שייקה פייקוב | פסקי דין על דנה פייקוב-תמיר

1016/97 עא     01/06/1997




עא 1016/97 שייקה פייקוב נ' דנה פייקוב-תמיר








בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים


ע"א 97 / 1016


בפני
: כבוד הנשיא א' ברק


המערער:


שייקה פייקוב



נגד


המשיב
ה: דנה פייקוב-תמיר


ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט
המחוזי בתל-אביב-יפו בהמרצה 10047/96 (ה.פ.
-1873/95א), מיום 3.2.97, שניתנה על ידי
כבוד השופטת ר. שטרנברג-אליעז


בשם המערער: עו"ד יעקב רובין

בשם המשיבה: עו"ד דוד שהרבני


פסק -דין



ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ר' אליעז-שטרנברג) מיום 3.2.97, בה סירב בית המשפט לפסול עצמו מלישב בדין.

1. המערער והמשיבה התגרשו ונחלקו בדעותיהם באשר לחלוקת הרכוש הנובעת מגירושיהם. הוסכם בין הצדדים, כי עו"ד ש' אלוני (להלן: "הבורר") ימונה כבורר ויכריע במחלוקות שבין הצדדים על פי הדין המהותי. הבורר נתן "החלטה ופסק בינים" (להלן: "הפסק הראשון) בעניינם של הצדדים. המערער הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול הפסק הראשון, בטענה, כי הבורר לא פסק לפי הדין המהותי, כפי שנקבע בהסכם הבוררות, לא השלים את מלאכתו ולא הכריע בכל הנושאים שנמסרו להכרעתו. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ר' אליעז-שטרנברג) דחה את הבקשה בקבעו:

"עיינתי בפסק המלא והמנומק ולא מצאתי בו פגם כלשהו. הבורר דן בהרחבה בדרישה לאיזון מכלול חובות של המבקש וקבע בלשונו הוא כי אין הם ברי איזון. דעתו לגיטימית במסגרת הסמכות שמעניק לו חוק הבוררות ובכל הכבוד, גם נראית לי. הבורר לא טעה טעות שבדין, גם אם לא ציטט את סעיף 6 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, בגוף הפסק. הפסק מסיים את המחלוקת ואינו מותיר אלא אפשרות פיקוח על דרכי הביצוע של חלוקת המשאבים, מבלי להטריח את ביהמ"ש ובמסגרת סמכויות העזר של הבורר."


2. המערער הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו, אולם בקשה זו לא התבררה, משום שהצדדים הגיעו להסכם פשרה, לפיו יובאו בפני
הבורר כתבי בי-דין שהוגשו במסגרת הבקשה לביטול הפסק הראשון, יועלו בפני
ו טיעונים בעל-פה ובהסתמך על אלה יתן הבורר החלטה או פסיקה לפי הדין המהותי והחלטה או פסיקה זו יהוו השלמה לפסק הראשון. הסדר זה יושם ובעקבות זאת נתן הבורר החלטה בת עמוד אחד (להלו: "הפסק המשלים") שעיקרה חזרה על ההכרעה בפסק הראשון וקביעה, כי לא נפלה בה כל טעות. המערער הגיש איפוא בקשה לביטול הפסק הראשון והפסק המשלים. זאת משני טעמים: האחד - כי הבורר נתן את הפסק המשלים בלא שעיין בכתבי בי דין שהוגשו במסגרת הבקשה לביטול הפסק הראשון, וזאת בניגוד למוסכם בין הצדדים; והשני - כי פסקי הבורר ניתנו תוך התעלמות מן הדין המהותי.

3. גם בקשה זו נקבעה לדיון בפני
כב' השופטת ר' שטרנברג-אליעז. במועד שנקבע לטיעון בבקשה ביקש המערער כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון, משום שכבר הביע דעתו באשר לפסק הראשון. בית המשפט דחה את הבקשה בקבעו:

"ההחלטה שהגעתי אליה ביולי 1996 מבוססת על המצב המשפטי שנטען בפני
. אין מניעה לפסוק אחרת, אם ישכנעוני טענות המבקש להגיע למסקנה אחרת. לא הבעתי דעה בעניינים של מהימנות, ולא העברתי ביקורת על בעלי הדין שיהא בה ולו חשש למשוא פנים. בנסיבות אלה איני רואה טעם להעביר את הדיון אל שופט אחר."



4. מונח בפני
ערעורו של המערער על החלטה זו של בית המשפט המחוזי. טענתו העיקרית של המערער היא, כי בית המשפט כבר גיבש עמדה משפטית באשר לטענת המערער באשר לפסק הראשון, עמדה אותה מכנה המערער "דעה קדומה משפטית". המערער טוען, כי הואיל ובפסק המשלים שב הבורר ואימץ את ההנמקה והתוצאה של הפסק הראשון קיימת למעשה חפיפה בין הבקשה לביטול הפסק הראשון לבין הבקשה לביטול הפסק השני.

5. המשיבה מתנגדת לקבלת הערעור. לטענתה, ידע המערער על מינויה של כב' השופטת אליעז-שטרנברג לדון בתיק עוד באוגוסט 1996 ואף הודיע על כך למשיבה בנובמבר 1996, ובכל זאת העלה לראשונה את בקשת הפסלות רק בתחילת הדיון. לגוף הענין טוענת המשיבה, כי בית המשפט אמר, כי יבחן את טענות המערער לגופן ולפיכך אין חשש כי בית המשפט "נעול" על החלטתו הקודמת.

6. לאחר שעיינתי במסמכים שבפני
הגעתי לכלל מסקנה שיש לקבל את הערעור. במקרה שבפני
קיימת חפיפה ממשית (אם כי לא מוחלטת) בין הטענות שנדונו והוכרעו על ידי בית המשפט בבקשה ביטול הפסק הראשון לבין הטענות הממתינות להכרעה במסגרת הבקשה לביטול הפסק המשלים. הטענה כי בית משפט שדן בעבר בעניין הנוגע לצד כלשהו או לשאלה עובדתית או משפטית כלשהי מנוע מלשוב ולדון בענין כזה נדחתה לא פעם על ידי בית משפט זה. אלא שהנסיבות העובדתיות באותם מקרים היו שונות מהנסיבות בענייננו: עתים דובר על החלטה שניתנה במסגרת הליך ביניים ואשר אינה מצביעה בהכרח על ההחלטה שתתקבל בסופו של דבר (וראה: ע"א 8304/96 יורם גלובוס נ'
melchers ltd. n. v.
, טרם פורסם וכן ע"א 6447/96 אחים שרבט נ' משרד הבינוי והשיכון, טרם פורסם); עתים דובר על הכרעה בסוגייה דומה (אך לא זהה) (וראה: ע"ב 1/88 ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות, פ"ד מב (4) 177, 182); עתים דובר בעניין שהוחזר על ידי ערכאת ערעור להכרעת בית המשפט קמא, בצירוף הנחיות (וראה: ע"א 990/96 ד"ר דבורה כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה, טרם פורסם). במקום אחר חיוויתי דעתי באשר למבחן לפסלות שופט, כי "מבחן האפשרות הממשית משמעותו שהשופט גיבש לעצמו עמדה (סופית) בעניין נושא הדיון השיפוטי, באופן שאין עוד טעם בהמשך רגיל של המשפט" (וראה: בג"צ 2148/94 גלברט נ' יושב ראש ועדת החקירה לבדיקת אירוע הטבח בחברון, פ"ד מח (3) 573, 605). סופיות העמדה נגזרת מן האופן בו הובעה ומן המסגרת הדיונית בה הובעה. אין דין התבטאות כוללנית כדין התבטאות פרטנית, אין דין התבטאות שנאמרה שלא במסגרת דיון כדין התבטאות שנאמרה במהלכו, ואין דין התבטאות מסוייגת בהליך ביניים המבוססת על הנחות עובדתיות כדין התבטאות נחרצת בסיום הליך המבוססת על ממצאים עובדתיים ומשפטיים. במקרה שבפני
נו קבע בית המשפט קביעות ברורות, חדות ומנומקות בהחלטתו בבקשה לביטול הפסק הראשון. אותן טענות ממש שעמדו ביסוד בקשה זו עומדות גם ביסוד הבקשה הנוכחית. מהלכיהם הדיונים של הצדדים הובילו, למעשה, לכך שבית המשפט נדרש לשוב ולהתייחס לטענות אלו, ובנסיבות אלו מוטב יהיה אם השופט שכבר דן והכריע בטענות יימנע מלשוב ולדון בהן.

7. הערעור מתקבל.

ניתן היום, כ"ה באייר התשנ"ז (1.6.97).

ה נ ש י א
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
97010160.
a01
/דז/







עא בית המשפט העליון 1016/97 שייקה פייקוב נ' דנה פייקוב-תמיר (פורסם ב-ֽ 01/06/1997)