פסקי דין על יעקב נתנאל | פסקי דין על יעקב בן יחזקאל | פסקי דין על רוזי קרודו |

150519/09 תאמ     03/10/2010




תאמ 150519/09 יעקב נתנאל נ' יעקב בן יחזקאל, רוזי קרודו








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 150519-09 נתנאל נ' בן יחזקאל ואח'






בפני

כב' השופט
רונן אילן


תובע

יעקב נתנאל


נגד


נתבעים

1. יעקב בן יחזקאל
2. רוזי קרודו




פסק דין


בפני
תביעה לתשלום סך של 13,860 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד.
העובדות
התובע הינו עורך דין במקצועו. הנתבע 1 הינו בעל השליטה בחברה בשם דביר ל.ג. בניין והשקעות בע"מ (להלן: "חברת דביר"). הנתבעת 2 הינה בת זוגו של הנתבע 1.
במהלך יולי 2007, פנה הנתבע 1 לתובע, התעניין בשכירת שירותיו והעביר לו מסמכים בקשר עם חובות המגיעים לחברת דביר. בהמשך לשיחה זו נפגש התובע עם הנתבע 1 במשרד התובע. בפגישה זו נכחו, מלבד התובע והנתבע 1, גם עופרה, אחותו של הנתבע 1 ואדם נוסף בשם מר מנחם שני. בעקבות הפגישה, ביום 22.7.08, הוציא התובע בשם חברת דביר והנתבע 1 מכתב ובו דרישה להשבת הלוואה בסך 709,682 ₪ ותשלום סך של 1,500,000 ₪ בגין דיבידנד (להלן: "מכתב הדרישה"). פגישה נוספת התקיימה לאחר מכן בין התובע לבין הנתבע 1. בעקבות פגישה זו הכין התובע טיוטא של "הסכם לחיים משותפים" בין הנתבעים (להלן: "הטיוטא"). בסמוך לאחר מכן, ביום 28.9.09, פנה התובע לנתבעים בכתב בדרישה לתשלום שכר טרחתו. פניות התובע לא נענו ובעקבות זאת הוגשה תביעה זו.
תמצית טענות הצדדים
לטענת התובע, בשלב בו הוצא על ידו מכתב הדרישה מיום 22.7.08, טרם סוכם שכר טרחתו אולם לאחר משלוח מכתב הדרישה, פנה אליו הנתבע 1 בבקשה שיכין הסכם לחיים משותפים בין הנתבעים וכן כי יברר את היקף תיקי ההוצאה לפועל המתנהלים כנגד הנתבע 1. בשלב זה, טוען התובע, סוכם בינו לבין הנתבע 1 כי בגין מכלול שירותיו (דרישת הכספים כאמור במכתב הדרישה, הייעוץ, ההסכם לחיים משותפים ובירור רשימת תיקי ההוצאה לפועל) ישולם לו שכר טרחה בסך 12,000 ₪ + מע"מ. הנתבעים לא נענו לדרישת התובע ולפיכך הוגשה תביעה זו. סכום התביעה הינו בדיוק הסכום אשר לטענת התובע סוכם עם הנתבעים ולחילופין עותר התובע לשכר ראוי.
הנתבעים מכחישים את טענת התובע. לטענתם, אין כלל יריבות בינם לבין התובע והוא כלל לא נתבקש ליתן למי מהם שירותים. לשיטתם, במכתב הדרישה ייצג התובע אך ורק את חברת דביר כך שאם בכלל – אליה צריך היה לפנות התובע. אשר ליתר השירותים בגינם הוגשה התביעה, טוען הנתבע 1 כי בסך הכל בקש מהתובע להוציא עבורו רשימת תיקי הוצאה לפועל ובגין שירות זה שילם לו סך של 140 ₪ במזומן. למעט שירות זה, טוענים הנתבעים, כלל לא התבקש התובע ליתן כל שירות לנתבעים ולא כל שכן שהם לא התחייבו לשלם לו שכר טרחה כלשהו. הנתבעים מדגישים כי בהעדר הסכם שכר טרחה בכתב, לא זכאי התובע אף לשכר ראוי.
ישיבת ההוכחות התקיימה ביום 5.5.0 ובמהלכה העידו ונחקרו בחקירה נגדית התובע והנתבע 1. בתום חקירתו הנגדית של התובע, הסכים התובע לדחיית התביעה כנגד הנתבעת 2 וכך גם הוחלט. שאלת החיוב בהוצאות בגין דחייה זו נותרה להכרעה ב

פסק דין
זה. יצוין כי על אף האמור בהחלטה מיום 5.5.10, לא הגישו הנתבעים כלל סיכומים מטעמם. גם החלטה מיום 23.7.10, במסגרתה הובהר כי ניתנת לנתבעים ארכה נוספת להגשת סיכומיהם, לא זכתה לתגובה.
דיון
אין מחלוקת בין הצדדים על עצם מתן שירותים על ידי התובע אך המחלוקת הראשונה בין הצדדים הינה באשר לזהות מקבל השירותים בהוצאת מכתב הדרישה. לטענת הנתבע 1, שירותי התובע ניתנו לחברת דביר שלכן, ככל שיש חובת תשלום שכר טרחה הרי היא, לא הוא, החייבת בתשלום.
עיון במכתב הדרישה מראה כי מכתב זה פותח באלו המילים:
"בשם מרשתי, דביר ל.ג. בניין והשקעות בע"מ, ומנהלה מר יעקב בן יחזקאל
, הנני לפנות אליכם כדלקמן:..."
מלשון המכתב ברור איפה כי לקוחותיו של התובע, אלו בשמם פנה, היו הן חברת דביר והן הנתבע 1.
בחקירתו הנגדית, העיד הנתבע 1 כך:
ש.
נכון שסיפרת לי שהשקעת סכום גדול בעסק?
ת. לא אני השקעתי אלא חברת דביר.
ש. האם מגיעים לך כספים מחברת דביר?
ת. חברת דביר נמצאת בבעלותי.
ש. האם נתת הלוואת בעלים לחברת דביר על סך 700,000 ש''ח?
ת. יש טעות במספרים. הסכומים שהלוויתי לחברה דביר השתנו מדי פעם אבל הם לא היו 700,000 ש''ח.
ש. נכון שאת המכתב שכתבתי נטלת ממשרדי ומסרת במסירה אישית לנמענים?
ת. נכון.
מעדותו של הנתבע 1 מתברר איפה שהנתבע 1 הינו "הבעלים" של חברת דביר ואף העמיד הלוואות לטובתה. עוד מתברר שהנתבע 1 היה זה שמסר אישית את מכתב הדרישה לנמענים. כך איפה, מתברר שלנתבע 1, לא רק לאותה חברת דביר, היה אינטרס אישי בעניין נשוא מכתב הדרישה וחזקה עליו שידע כי המכתב נשלח גם בשמו הוא.
זאת ועוד, כאשר אין מחלוקת על עצם מתן שירותיו של התובע בהוצאת מכתב הדרישה, לו בתום לב סבר הנתבע 1 שחובת התשלום מוטלת על חברת דביר, הרי יכול היה בנקל לצרפה להליך, למשל בהודעת צד ג'. הנתבע 1 לא עשה כן וסבורני שהניסיון לגלגל האחריות לתשלום לחברת דביר נעשה בחוסר תום לב. מהראיות עולה כי שירותיו של התובע בעניין נשוא מכתב הדרישה ניתנו גם לנתבע 1 עצמו שלכן הוא זה החייב בתשלום בגינם.
המחלוקת השנייה בין הצדדים הינה באם בכלל הוזמנו מהתובע שירותים בקשר עם עריכת הסכם בין הנתבע 1 לנתבעת 2, כאשר הנתבע 1 מכחיש הזמנת שירותים אלו. לגבי הוצאת רשימת התיקים התלויים ועומדים כנגד נתבע 1 בלשכות הוצאה לפועל אין מחלוקת ששירות זה הוזמן מהתובע (עדות הנתבע 1 מיום 1.7.09; מוצג ת/1 מיום 1.7.09).
בישיבת ההוכחות ביום 5.5.10 נשאל הנתבע 1 באם נתבקש התובע להכין הסכם שיתוף וכך השיב (עמ' 5 בפרוט'):
ש. האם ביקשת ממני להכין הסכם?
ת. לא. הוא היה צריך רק להוציא רשימה ארצית עבורה שילמתי אך לא ראיתי מעולם.
מאידך, בדיון אשר התקיים ביום 1.7.09 העיד הנתבע 1 כך:
"בפגישה אחרת שהייתה בינינו, בקשתי שיעשה הסכם שיתוף ביני ובין בת זוגתי, אבל לא עירבתי אותה בכך."
עדותו של הנתבע 1 בישיבה ביום 5.5.10 עומדת בסתירה לעדותו ביום 1.7.09 וקשה ליתן אמון בגרסתו לפיה כלל לא בקש מהתובע להכין הסכם שיתוף. גם מעיון בטיוטא אשר הוכנה (נספח ג' לכתב התביעה) נראה שזו כוללת פרטים שלא סביר כי היו נמסרים לתובע אלמלא נתבקש להכין הסכם שכזה (למשל מעמדה האישי של הנתבעת 2 ורכוש השייך לנתבעת 2). גם אם התבססה הטיוטא על "הסכם סטנדארטי" כטענת הנתבע 1, אין ספק כי הוזמנה מהתובע על ידי הנתבע 1 ועל יסוד פרטים שמסר הנתבע 1 לתובע.
הנה איפה, מקובלת עלי גרסת התובע לפיו הוזמנו ממנו שירותים על ידי הנתבע 1, הן בשל החוב נשוא מכתב הדרישה, הן בהכנת הסכם בין הנתבע 1 לנתבעת 2 והן בשליפת נתונים מתיקי הוצאה לפועל.
לנוכח מסקנה זו, יש לבחון את גובה שכר הטרחה הנתבע.
אך ברור כי נטל ההוכחה בקביעת שכר הטרחה מוטל על התובע, הן לנוכח העיקרון לפיו "המוציא מחברו עליו הראיה" אך גם ממהותה של התביעה. יחסי עורך הדין והלקוח מתבססים על חוזה התקשרות (הסכם שכר הטרחה) הנכרת ביניהם עת שוכר הלקוח את שירותי עורך הדין. ברור כי אלו אינם יחסים חוזיים רגילים, אלא יחסים הכוללים יחסי אמון מיוחדים. בין החובות המוטלות על עורך הדין, כל עורך דין, מצויה גם חובתו של עורך הדין לגלות ללקוח מראש את כל הנתונים הרלוונטיים להתקשרות. על עורך הדין החובה להבהיר ללקוח את היקף השירותים אשר יינתנו ואת העלות בה יחויב הלקוח בגינם. לנוכח מידת חשיבותם של הסכמי שכר טרחה בין עורך דין ללקוח, יש אף שממליצים להשית חובה חוקית על עורך הדין לערוך הסכמי שכר טרחה בכתב (ראה למשל: ד. פרידמן, שכר טרחה ראוי לעורך דין, המשפט ב' (תשנ"ה), 105). עמימות ואי ודאות הנוצרים בהעדר חוזה התקשרות כתוב מיוחסים בראש ובראשונה לעורך הדין, כאשר ממנו ניתן היה לצפות להסדרה כתובה וסדורה של חוזה ההתקשרות.
בעניין נשוא תביעה זו, לא ערך התובע הסכם שכר טרחה כתוב מראש והדבר עומד לו לרועץ.
לטענת התובע סוכם כי בגין שירותיו ישולם לו סך של 12,000 ₪ בצירוף מע"מ. גם אם סכום זה אכן עלה בשיחות התובע עם הנתבע 1 לא שוכנעתי שאכן הושגה הסכמה לתשלום סכום זה. מעבר להכחשת הנתבע 1, לא ברור עבור אילו שירותים דרש התובע סכום זה. לא ברור באם עבור מכתב הדרישה בלבד שמא גם עבור המשך הטיפול בעניין נשוא המכתב. לא ברור באם עבור עריכת טיוטת הסכם השיתוף בלבד שמא גם עבור המשך הטיפול עד לחתימתו של הסכם. גם היעדר אזכור לסכום זה ממכתבי התובע לנתבעים מקשה על קבלת גרסתו. במצב זה, אני סבור שלא הוכח כי סוכם דווקא על תשלום הסך לו טוען התובע.
יחד עם זאת, מובן כי אין בכך כדי לסתום את הגולל על תביעת התובע, שכן אף בהעדר הסכם שכר טרחה, כאשר שירותיו ניתנו גם ניתנו, זכאי הוא שכר ראוי בגינם.
הבסיס הנורמטיבי לקביעת שכר ראוי מעוגן בהוראות סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, לפיו "חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה". הוראה זו מקורה בדיני עשיית עושר ולא במשפט, והגיונה טמון בעיקרון כי אדם זכאי לשכר בגין עמלו, שאם לא כן יימצא מקבל השירות מתעשר שלא כדין. קביעת השכר הראוי בגין שכר טרחת עורך-דין נעשית בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. שיעורו של השכר הראוי אינו בגדר ידיעה שיפוטית, ואין בית המשפט מוסמך לקובעו על-פי שיקול דעתו בלבד, בלי שקביעותיו תתבססנה על ראיות שהובאו לפניו. בין הגורמים המשפיעים על קביעת שיעורו של השכר, ניתן למנות שיקולים כגון: היקף העיסקה שבה מדובר, היקף העבודה המשפטית שבוצעה בפועל, מידת מורכבותה, סוג העבודה - טכנית ושיגרתית או יצירתית ומקורית, טיפול עבור לקוח קבוע או מקרי, הכישורים, הוותק ומעמדו של עורך הדין, וכן המוניטין שיצא לו כמומחה בנושא.
התובע עותר לתשלום סך של 12,000 ₪ כך שלשיטתו מהווה סכום זה גם את שכר הטרחה הראוי בנסיבות בעניין. כיוון שהתובע הוציא את מכתב הדרישה אך לא השיב למענה שקבל, כיוון שהתובע הכין הטיוטא אך לא השלימה בהתבסס על הערות הנתבעים וכיוון שהשירות השלישי שהעניק הסתכם בשליפת נתונים מלשכת הוצאה לפועל אני סבור שמחצית מסכום זה יהווה שכר ראוי בגין שירותי התובע. בקביעת סכום זה לקחתי בכלל חשבון, בנוסף לעמדת התובע, את הערכת השעות שנדרשו מהתובע, את קיומן של שתי פגישות במשרדו ואת היקף החוב אשר נדרש במכתב הדרישה (סך של 2,209,682 ₪). הנתבע 1 יחויב איפה לשלם לתובע סך של 6,000 ₪ בצירוף מע"מ כשכר ראוי.
התביעה נגד נתבעת 2 נדחתה עוד בישיבת ההוכחות ובשים לב לכך שהנתבעת 2 יוצגה על ידי בא כוח הנתבע 1, אינני סבור שיש להשית על התובע הוצאות בגין דחיית התביעה בנסיבות אלו.
אשר על כן הנני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע 1 לשלם לתובע סך של 6,960 ₪. כמו כן יישא הנתבע 1 באגרת בית המשפט ובהוצאות התובע בגין הליך זה בסך של 6,000 ₪ בצירוף מע"מ.
ניתן היום,
כ"ה תשרי תשע"א, 03 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.








תאמ בית משפט שלום 150519/09 יעקב נתנאל נ' יעקב בן יחזקאל, רוזי קרודו (פורסם ב-ֽ 03/10/2010)