פסקי דין על אברהם יהושע | פסקי דין על ברכה יהושע | פסקי דין על ירון יהושע |

282/07 עמק     04/10/2010




עמק 282/07 מדינת ישראל נ' אברהם יהושע, ברכה יהושע, ירון יהושע






מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
רייך

ע"י ב"כ עו"ד
נגד
1. אברהם יהושע

2. ברכה יהושע
- נמחקה
3. ירון יהושע
הנאשמים
רביב

ע"י ב"כ עו"ד
הכרעת - דין

1. בפתח הכרעת הדין אני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשמים (1 ו-3).

א. רקע כללי:
2. שלושת הנאשמים הואשמו בביצוע עבודות בנייה בסטייה מהיתר מס' 20030466, שניתן ביום 27.10.04 על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה בהרצליה, לבניית תוספת שטח לדירה בקומת קרקע בבית מגורים משותף ברח' צה"ל 24, הרצליה (להלן - ההיתר והבית, בהתאמה).
3. על פי הנטען בעובדות כתב האישום, ביום 21.12.06 נמצא כי בבית מבוצעות עבודות בנייה, בסטייה מההיתר, כמצוין בתשריט הנספח לכתב האישום וכדלקמן:
(א) בניית מעקה, מעל תוספת הבנייה, בגובה 1 מ' במקום 30 ס"מ (להלן - המעקה);
(ב) בניית גדרות מצידו המזרחי של הבית (להלן - הגדר);
(ג) אי-בניית ממ"ד, שבניייתו נדרשה לפי ההיתר (להלן - הממ"ד).
4. עוד נטען בעובדות כתב האישום, כי הנאשמים היו האחראים לעבודות הבנייה האמורות מכוח היותו של נאשם 3 בעל ההיתר ומכוח היותם של נאשמים 1 ו-2 בעלי המקרקעין או מי שהוחזקו כבעלי המקרקעין בעת ביצוע העבודות. לפיכך הואשמו הנאשמים, בכתב האישום, בעבירה של ביצוע עבודות בנייה בסטייה מהיתר לפי הוראות סעיפים 145, 204(ב) ו-208(א) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן - חוק התכנון והבנייה).
5. מתן תשובת הנאשמים לכתב האישום התמהמה על רקע פנייתם ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לעיכוב ההליכים המשפטיים נגדם, כמו גם משא ומתן שניהל בא-כוחם דאז עם ב"כ המאשימה. משא ומתן זה התנהל, בין השאר, לרקעו של היתר בנייה נוסף שנתקבל (להלן - ההיתר הנוסף), בו הוכשרה בניית המעקה ואושרה הקמת הממ"ד במיקום שונה, בו אמנם נבנה, כך שמרבית הבנייה-בסטייה הוכשרה, אם גם בדיעבד.
6. במסגרת המשא ומתן האמור הודיע ב"כ המאשימה על מחיקת נאשמת 2 מכתב האישום (ר' בפרוטוקול הדיון מיום 13.7.09). עם זאת, הצדדים לא הגיעו להסכמות באשר לנאשמים 1 ו-3 (שיכונו מכאן ואילך - הנאשמים), וההליכים נגדם נמשכו.
7. בתשובת הנאשמים לכתב האישום נטען כי כל הליך הבנייה נעשה על ידי נאשם 1 בלבד, אשר פעל בהתאם להנחיות שקיבל מהאדריכלית ובהתאם להיתר. ואולם, באותה נשימה נטען כי הבנייה נשוא כתב האישום לא נבנתה, הגם שבמסגרת שמיעת הראיות הסתבר כי כמעט ואין מחלוקת לעניין עצם הבנייה. באשר לנאשם 3 נטען, כי אף שנאשם זה הוא בעל ההיתר לא היו לו יד ורגל בבנייה. נאשם 3 העביר לנאשם 1 את מלוא זכויותיו בבית, זמן רב לפני ביצוע הבנייה, ועל כן - כך נטען - הוא בכל מקרה אינו אחראי לביצועה.

ב. גדר המחלוקת וטיעוני הנאשמים:
8. שמיעת הראיות לפניי התמקדה בסוגיית הגדר, שכן כבר בתחילת שמיעת הראיות לא כפרו הנאשמים בהקמת המעקה ובאי בניית הממ"ד נכון למועד עריכת הביקורת מפקח הבנייה ביום 21.12.06 (כאמור בדו"ח המפקח ת/4, ר' בפרוטוקול, בעמ' 4).
9. ואולם, גם באשר להקמת הגדר הסתבר כי המחלוקת העובדתית בין הצדדים הינה מצומצמת עד מאוד. בעוד שב"כ המאשימה טען כי הגדר - שנבנתה לגובה של 1.80 מ' מבלוקים ומבטון - נבנתה מחדש במקום בו היתה בעבר גדר קלה (רשת) בלבד, ב"כ הנאשמים גרס כי הגדר הקלה הוצבה על בסיס בטון בגובה של 30 או 60 ס"מ, כך שכל שנעשה במסגרת עבודות הבנייה דנא הוא "הגבהת" הבסיס האמור לגובה של 1.80 מ' בלבד.
10. ייאמר מיד כי "הגבהת" גדר מבלוקים ומבטון - בין אם מדובר בהגבהה ב-1.50 מ' או ב-1.20 מ' בלבד - היא עבודת בנייה מובהקת, הטעונה היתר בהתאם להוראות סעיף 145(א)(2) לחוק התכנון והבנייה. לפיכך, לנוכח העובדה שאין ולא יכולה להיות מחלוקת כי הגדר לא נכללה בהיתר, על פני הדברים הוכחו, גם לעניין הגדר, יסודות העבירה של בנייה בסטייה מההיתר בניגוד להוראות סעיף 204(ב) לחוק התכנון והבנייה.
11. הנה כי כן, חרף ההיקף הנכבד של הראיות והטיעונים שהקדישה ההגנה למחלוקת העובדתית האמורה בדבר אופן בניית הגדר - לרבות בדרך של הגשת בקשה להוספת מסמך לאחר הגשת הסיכומים - ברי כי מדובר במחלוקת בעלת חשיבות מהותית משנית בלבד. אכן, כפי שציין נכונה ב"כ המאשימה בסיכומיו, אף לפי גרסת הנאשמים הנ"ל יסודות העבירה בה הואשמו הוכחו-לכאורה.
12. בנסיבות אלה, גם אחריותם האישית של הנאשמים לפי הוראות סעיף 208(א) לחוק התכנון והבנייה הוכחה-לכאורה, שכן אין מחלוקת שנאשם 1 הינו בעל המקרקעין ואף עמד מאחורי ביצוע עבודות הבנייה, ואילו נאשם 3 הינו בעל ההיתר.
13. כאמור, אחריותו של נאשם 3 נובעת מהיותו בעל ההיתר ולכן אין משמעות לטענתו כי העביר את זכויותיו בבית לנאשם 1 עוד לפני ביצוע עבודות הבנייה. יוטעם, כי במקרה דנא אף לא נטען לקיום התנאים הנדרשים לביסוס הגנה לפי הוראות סעיף 208(ב) לחוק התכנון והבנייה, ומכל מקום על פני הדברים הם אינם מתקיימים בו.
14. משעובדות כתב האישום הוכחו נותר לדון אך בטענת ההגנה של הנאשמים, שהינה טענה להגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית. ואולם, בעניין זה יש להרחיב.
15. לטענת הנאשמים, הורתו ולידתו של כתב האישום דנא היא בסכסוך שכנים רע ומר שנפל בינם לבין שכנם ברח' צה"ל 24, מר שמואל לוי, המופיע ברשימת עדי התביעה שבכתב האישום הגם שלא זומן למתן עדות. לגרסת הנאשמים, מר לוי הינו קרוב משפחתו של בכיר-לשעבר בעירייה, אשר לאחר שהנאשמים גילו כי ביצע עבירות בנייה החל להגיש נגדם תלונות שונות ומשונות ולהביא להפעלת מנגנוני הפיקוח והאכיפה נגדם.
16. טרוניית הנאשמים היא על כך שהפיקוח והאכיפה אותם מפעילה העירייה, בעקבות תלונותיו של מר לוי, מופנים אך ורק נגדם, למרות שברח' צה"ל בוצעו עבירות בנייה רבות וחמורות, בפרט בביתו של המתלונן מר לוי עצמו. לא זו אף זו: למרות שהנאשמים הגישו תלונות קונקרטיות נגד מר לוי, והסבו את תשומת לב הרשויות לעבירות שונות אותן לטענתם ביצע, תלונות אלה לא טופלו ולא ננקטו הליכים כלשהם נגד מר לוי.
17. הנאשמים מלינים במיוחד על כך שלא ננקטו הליכים נגד מר לוי חרף הנחייתו של בית משפט זה בעניין תלונותיהם, אשר ניתנה במסגרת תיק עמ"ק 817/07 בו נדון בזמנו נאשם 3. באותו עניין הגיש נאשם 3 תלונות אודות חריגות בנייה אותן ביצע, לטענתו, מר לוי, אך קיבל תשובה מהעירייה בה נאמר כי מדובר בעבודות בנייה שבוצעו לפני למעלה מחמש שנים ועל כן הן התיישנו.
18. בקשר לתשובה זו העיר בית המשפט, בהכרעת הדין בתיק הנ"ל, כי עבירות תכנון ובנייה הכרוכות בחריגות בנייה אמנם מתיישנות בחלוף התקופה האמורה, אך עדיין הרשות יכולה לפעול נגד חריגות הבנייה במסגרת בקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה לפי הוראות סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה, ועל כן הורה למאשימה לבחון אפשרות פעולה זו.
19. והנה, לאחרונה קיבל נאשם 3 תשובה מנציבת תלונות הציבור בעיריית הרצליה לפיה תלונותיו נבדקו אך לא נמצא כי מתקיים בהן האינטרס הציבורי הנדרש לצורך הגשת בקשה לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה. בנסיבות אלה אין אפוא בכוונת הרשות לפעול בעניין חריגות הבנייה שביצע מר לוי.
20. הנציבה ציינה בתשובתה האמורה כי הגשת בקשה לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה דורשת התקיימותו של אינטרס ציבורי בהגשתה - כגון העובדה שמדובר במבנה מסוכן או במבנה שהוקם בתחום שטח ציבורי - אשר לדבריה לא נמצא שמתקיים בעניין נשוא התלונה (ר' במכתבה נ/9א. יוער כי נפלה שגגה במספור המוצגים, ועל כן מכתב זה יסומן נ/9א ולא נ/9 כפי שצוין בפרוטוקול). ואולם, כך או כך, התולדה של תשובה זו הינה שהאכיפה מופנית כלפי הנאשמים בלבד.
21. הנאשמים הוסיפו וטענו, כי במסגרת ההיתר הנוסף לא הוכשרה הגדר מהטעם שהיא פולשת קלות לתחום חלקה 379 - חלקה בה עובר רח' צה"ל והמשמשת אפוא לצרכי הציבור (ולפיכך תכונה להלן - החלקה הציבורית). ואולם, מתוך מפת המדידה ת/8, שהוגשה מטעם המאשימה, מסתבר כי ברח' צה"ל קיימות גדרות נוספות הפולשות לחלקה הציבורית, בחלקן באופן בוטה בהרבה מהגדר נשוא כתב האישום, אך המאשימה לא נקטה בהליכים כלשהם בעניין גדרות אלה.
22. בהקשר זה הדגישו הנאשמים כי הגדר - שלטענתם רק הוגבהה - נמצאת בקו אחד עם יתר הגדרות ברח' צה"ל, כפי שניתן להיווכח הן מהתמונות הרבות שהגישו הנאשמים (נ/5 ונ/10) והן מראיות המאשימה עצמה, היינו המפה ת/8; ובכל זאת, כאמור, המאשימה בחרה לפעול רק נגדם. הנאשמים הבהירו - במסגרת בקשתם מיום 15.11.09 - כי אם נכונה הטענה שהגדר פולשת לחלקה הציבורית אין להם כל התנגדות לכך שהעירייה תפעל לשינוי מיקומה, ובלבד שתעשה כן לעל אורך רח' צה"ל ולא רק בחלקתם.
23. יש להעיר, כי בסיכומיו ביקש ב"כ הנאשמים גם לטעון לחלופין כי כלל לא הוכח שהגדר פולשת לחלקה הציבורית, אך אין לקבל טענה חלופית זו. לעניין מיקום הגדר מקובלת עלי עדותו של המודד יהורם אהרוני וההסברים שסיפק, לרבות להבדלים שבין המפה ת/8 למפה הישנה יותר נ/7. יודגש, כי הגם שהמודד אהרוני זומן לפניי כעד תביעה, את המפה ת/8 הוא הכין בזמנו לפי הזמנה מטעם נאשם 3 (ר' בפרוטוקול, בעמ' 18), ואין כל יסוד להשערה כי טעה במדידותיו לחובת הנאשמים דווקא.
24. באשר לאי-הקמת הממ"ד טענו הנאשמים כי הממ"ד לא הוקם משום שבמהלך הבנייה הסתבר כי בשל קשיים הנדסיים שונים לא ניתן לבנותו במקום בו תוכנן לראשונה. נאשם 1 הדגיש בעדותו כי לא היתה לו כל כוונה שלא לבנות את הממ"ד, אלא שכאמור נוצר אילוץ שמנע את הקמת הממ"ד במיקום שנקבע בהיתר (ר' בפרוטוקול, בעמ' 24). ואכן, הוגשה בקשה לקבלת היתר מתוקן נוסף, בו אושרה הקמת הממ"ד במיקום שונה, והממ"ד אמנם נבנה במקום החלופי שאושר.
25. לבסוף, לעניין הקמת המעקה בגובה של 1 מ' במקום 30 ס"מ העיד נאשם 1 כי לנוכח האישור לבנות במקום מרפסת נוצר צורך בטיחותי להקים מעקה בגובה תקני של 1 מ'. ואכן, מעקה זה קיבל אף הוא אישור-שבדיעבד במסגרת ההיתר הנוסף (ר' גם בעדות האדריכלית מטעם הנאשמים, גב' אורנה שטיין, שציינה כי התקן מאפשר בבניית מרפסת הקמת מעקה בגובה 1.05 מ' - בפרוטוקול, עמ' 12 שורה 25).

ג. הגנה מן הצדק בעבירות תכנון ובנייה:
26. הדוקטרינה של "הגנה מן הצדק" הוכרה בפסיקה, כבר לפני שנים רבות, הן כטענת הגנה מקדמית והן כטענת הגנה מהותית מפני אישום בפלילים. לפני מספר שנים ההגנה אף עוגנה - כטענה מקדמית - בהוראות סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן - החסד"פ), שלפיהן רשאי בית המשפט לבטל את האישום אם מצא ש"הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית."
27. בעוד שבתחילת הדרך החילו בתי המשפט את ההגנה מן הצדק רק במקרים בהם נתגלתה התנהלות שערורייתית ומתעמרת של הרשויות, ברבות השנים הורחבה היריעה, וההגנה הוחלה גם במקרים חמורים פחות - לרבות מקרים בהם הוכחה אכיפה בררנית, או מקרים בהם הוכח כי המשך ניהול ההליכים או ההרשעה ייגרמו עיוות דין לנאשם - ודברים אלה באים לידי ביטוי גם בדרך ניסוחו של סעיף 149(10) הנ"ל.
28. ההגנה מן הצדק עשויה אפוא להתגבש בכל מקרה בו קיום ההליך הפלילי נגד הנאשם, או תוצאותיו, יביאו לפגיעה מהותית וחריפה בתחושת הצדק וההגינות; והכל תוך איזון בין מכלול השיקולים הכרוכים בקיומם של הליכים פליליים, לרבות האינטרס הציבורי באכיפת החוק ובמיצוי הדין עם העבריינים (ר' לאחרונה ע"פ 1224/07 אברהם בלדב נ' מדינת ישראל
(2010), בפסקה 63 לפסק הדין).
29. עם זאת, כאשר עסקינן בעבירות מתחום התכנון והבנייה, הפעלת הדוקטרינה של ההגנה מן הצדק מעוררת קשיים נוספים. הטעם לדבר נעוץ בכך שבתחום זה משמעות החלת ההגנה אינה רק זיכוי הנאשם אלא גם מתן היתר-בפועל לעשיית שימוש במבנה שנבנה ללא היתר כדין.
30. אכן, בתחום התכנון והבנייה - להבדיל מתחומים אחרים - הכרעת הדין צופה לא רק פני-עבר אלא גם פני-עתיד: זיכוי הנאשם מטעמי צדק פוטר אותו לא רק מהעיצום בגין העבירה שעבר אלא גם מהצורך להוציא בעתיד היתר בניה כדין, וקשה להלום כיצד שיקולי צדק עשויים לחייב או לאפשר מתן גושפנקא שיפוטית לבנייה שנבנתה שלא כדין. יתר על כן, זיכוי כאמור אף עלול להיות בעל השלכות-רוחב תכנוניות (ר' ביתר הרחבה בעמ"ק 7214/07 מדינת ישראל
נ' יפתח אלוני (2009), וכן בע"פ (מחוזי ירושלים) 9847/05 מדינת ישראל
נ' אורה מושב עובדים להתיישבות ואח' (2006)).
31. ואולם, הזהירות המתחייבת בהחלת ההגנה מן הצדק בעבירות תכנון ובנייה, בשל הקשיים האמורים, אין משמעה שאין תחולה להגנה בעבירות אלה. ואכן, בתי המשפט החילו לא אחת את ההגנה וזיכו נאשמים מטעמי צדק גם בעבירות תכנון ובנייה (ר' ז' סגל, א' זמיר "הגנה מן הצדק באור חוק סדר הדין הפלילי - סדר חדש של הגינות משפטית", הפרקליט - ספר דיויד וינר על המשפט הפלילי, 231, 242 (2009), ת"פ (קריית גת) 1615/95 מדינת ישראל
נ' שלוי ובניו בע"מ (2004), עפ"א (מחוזי תל-אביב) 80034/04 משכנות הדר בע"מ נ' מדינת ישראל
(2007)).
32. זאת ועוד: מהאמור לעיל, בדבר הקשיים הכרוכים בהחלת ההגנה מן הצדק בעבירות תכנון ובנייה, גם נובע כי כאשר מדובר בבנייה שהוכשרה בדיעבד אין הבדל ממשי בין עבירות תכנון ובנייה לעבירות אחרות, וניתן ביתר קלות להחיל את ההגנה.
33. אכן, גם כאן נדרשת זהירות: לא זו בלבד שלפי עקרונות משפטיים מקובלים אין בהכשרה שבדיעבד של בנייה בלתי חוקית כדי לאיין את העבירה הכרוכה בביצוע הבנייה מלכתחילה בלא היתר, אלא שקביעה גורפת בדבר תחולת ההגנה במקרים בהם נתקבל היתר-שבדיעבד עלולה ליצור תמריץ שלילי להימנעות מהוצאת היתרי בנייה - על כל הטרחה וההוצאות הכרוכות בכך - מתוך סברה שאם הבנייה תתגלה ניתן יהיה להיפטר מהאחריות לבנייתה בלא היתר באמצעות הוצאת היתר-שבדיעבד.
34. יחד עם זאת, כאשר ניתן היתר-שבדיעבד, בזיכוי הנאשם לא יהא משום מתן היתר-בפועל לשימוש במבנה בלתי חוקי וממילא לא תהיינה לזיכוי השלכות תכנוניות של ממש (בהקשר זה ראוי לציין כי בעפ"א (מחוזי תל-אביב) 80034/04 הנ"ל, בו הוחלה ההגנה, דובר בבנייה שהוכשרה בדיעבד).

ד. דיון והכרעה:
35. העולה מן המקובץ הוא שעובדות כתב האישום הוכחו כנדרש, במובן זה שהוכח כי נכון למועד הנקוב בכתב האישום המעקה נבנה בגובה 1 מ' במקום 30 ס"מ, הגדר (מבלוקים ובטון) נבנתה - או למצער "הוגבהה" - ואילו הממ"ד לא נבנה; והכל בסטייה מן ההיתר.
36. עם זאת, בהיתר הנוסף, שהתקבל בשלב מאוחר יותר, הוכשרו בדיעבד המעקה והממ"ד - אשר נתקבל היתר להקימו במיקום שונה, בו אכן הוקם - אך הגדר לא הוכשרה, בשל פלישתה (הקלה יחסית) לתחום החלקה הציבורית.
37. הנאשמים העלו טענה להגנה מן הצדק, וזאת בשל אכיפה בררנית נגדם. לטענת הנאשמים, חרף קיומן של עבירות בנייה רבות וחמורות ברח' צה"ל, בפרט בביתו של המתלונן מר לוי, ולמרות העובדה שלכל אורכו של רח' צה"ל נבנו גדרות הפולשות לתחום החלקה הציבורית, בחלקן באופן חמור מפלישת הגדר דנא, הרי שהאכיפה במקום הופנתה אך ורק כלפיהם.
38. לא הובאו לפניי די ראיות על מנת לקבוע אם אמנם יכולה היתה הרשות לפעול כנגד מכלול עבירות הבנייה ברח' צה"ל שעל ביצוען הלינו הנאשמים. עבירות בנייה הן עבירות מסוג עוון המתיישנות בחלוף חמש שנים, בהתאם להוראות סעיף 9(א)(3) לחסד"פ, ואילו הגשת בקשות למתן צו הריסה ללא הרשעה לפי הוראות סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה מותנית בהוכחת קיומו של אינטרס ציבורי חשוב, העשוי להצדיק את מתן צו ההריסה המבוקש (בעניין אחרון זה ר' ביתר הרחבה ב"ש 67/09 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הרצליה נ' ולנטינה כהן (2010)); ואין לפניי די ראיות כדי לקבוע מסמרות בעניינים אלה.
39. יחד עם זאת, באשר לגדרות שנבנו תוך פלישה לחלקה הציבורית - שאני. על פני הדברים, בידי המאשימה לפעול בעניין גדרות אלה, ולו בדרך של הגשת בקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה לפי הוראות סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה, שכן מדובר בגדרות שנבנו תוך פלישה-לכאורה לתחומי חלקה המיועדת לשימוש הציבור (ר' בב"ש 67/09 הנ"ל, בפסקה 33, בה צוין כי, ככלל, עצם העובדה שבנייה נבנתה על חלקה המיועדת לשימוש הציבור "יש בה, כשלעצמה, כדי לבסס את העניין הציבורי החשוב הנדרש לצורך היעתרות לבקשה למתן צו להריסת הבנייה לפי סעיף 212". לא למותר לציין כי בב"ש 67/09 דובר בבקשה למתן צו הריסה לגדר שנבנתה תוך פלישה לחלקה ציבורית).
40. כידוע, פועל יוצא של הרשעה בגין בנייה ללא היתר, או בסטייה מהיתר, הוא מתן צו הריסה לבנייה נשוא ההרשעה לפי הוראות סעיף 205 לחוק התכנון והבנייה, למעט בנייה שהוכשרה בדיעבד (השווה, למשל, ע"פ 3490/97 יצחק נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, כפר סבא, פ"ד נב (1) 136, 141). בענייננו, משמעות הדבר היא שתוצאת הרשעת הנאשמים תהא הוצאת צו הריסה לגדר, שכאמור לא הוכשרה במסגרת ההיתר הנוסף.
41. כלומר, תוצאת הרשעת הנאשמים תהא שהנאשמים - והם בלבד, מכל דיירי רח' צה"ל - ייאלצו להרוס את הגדר, למרות שמדובר בגדר שנבנתה באופן דומה לגדרות נוספות שברחוב ובקו אחד עימן, וחרף העובדה שבידי הרשות קיימת האפשרות לפעול גם נגד גדרות דומות נוספות המצויות באותו הרחוב. על פני הדברים, תוצאה זו הינה תוצאה בלתי סבירה בעליל: יש בה משום פגיעה מהותית וחריפה בעקרון השוויון, היינו בעקרון המצוי בבסיסם של שיקולי הצדק.
42. לא זו אף זו: בחינה כוללת של התנהלות הנאשמים מלמדת על התנהלות במדרג חומרה נמוך יחסית. טיעוניהם של הנאשמים בדבר הקושי לבנות את הממ"ד במקום בו נדרשה בנייתו לראשונה לא נסתרו, ולאחר עיכוב מתון למדי - בהתחשב במאטריה המדוברת ובהליכים שנדרשו - הממ"ד אמנם נבנה בהתאם להיתר הנוסף; וגם הסטייה בהקמת המעקה היתה מתונה יחסית.
43. בנסיבות אלה, כאשר, מחד גיסא, נסיבות הבנייה בסטייה מהיתר הינן מתונות-יחסית, ומרבית הבנייה אף קיבלה היתר-שבדיעבד, וכאשר, מאידך גיסא, הרשעת הנאשמים תוביל לתוצאה בלתי סבירה ולחוסר שוויון חריף, ברי כי טעמי הצדק - גם תוך איזון בין מכלול השיקולים הרלוואנטיים - מחייבים את זיכוים של הנאשמים.

ה. סוף דבר:
44. אשר על כן החלטתי, כאמור ברישא להכרעת הדין, לזכות את הנאשמים.
45. בשולי הכרעת הדין מן הראוי להתייחס עוד לשני עניינים נוספים כדלקמן:
ראשית, ב"כ הנאשמים מצא לנכון לצרף לסיכומיו - ובערבוביה - מוצגים רבים, שבחלקם לא הוגשו במהלך שמיעת הראיות, וכן ביקש לצרף ראייה נוספת, שעניינה במחלוקת בשאלה אם הגדר "נבנתה" או שמא רק "הוגבהה", מחלוקת שכאמור בפסקה 11 דלעיל הינה בעלת חשיבות משנית בלבד. כמעט אין צריך לומר, כי הגשת מוצגים בדרך שכזו - לאחר תום שמיעת הראיות, ושלא באמצעות עורכיהם - הינה מנוגדת לעקרונות היסוד של דיני הראיות, ועל כן לא ניתן להם משקל כלשהו במסגרת הכרעת דין זו.
שנית, ב"כ הנאשמים הלין בסיכומיו על כך שנדרש למאשימה זמן רב כדי למחוק את נאשמת 2 מכתב האישום, ובכך - כך לשיטתו - יש להעיד על הפגמים שבהתנהלותה. ואולם, אין לקבל את הדברים. לא זו בלבד שהדחיות בתיק זה ניתנו לבקשות הנאשמים ולא לבקשת המאשימה, אלא שנכונותה של המאשימה לבחון את עניינה של נאשמת 2 ולמחוק אותה מכתב האישום - כאשר אין מחלוקת שמדובר במי שהשתמשה בפועל במקרקעין - מלמדת דווקא על התנהלות הגונה.

ניתן והודע היום, יום שני כ"ו תשרי תשע"א, 04 אוקטובר 2010, במעמד הצדדים.

ד"ר שאול אבינור
, שופט

??

??

??

??
1
בתי המשפט

282/07
עמ"ק
בית משפט השלום הרצליה
בשבתו כבית משפט לעניינים מקומיים

בפני
כב' השופט ד"ר שאול אבינור









עמק בית משפט שלום 282/07 מדינת ישראל נ' אברהם יהושע, ברכה יהושע, ירון יהושע (פורסם ב-ֽ 04/10/2010)