פסקי דין על איסר אלנסאסרה | פסקי דין על הממונה על עבודות שירות - מפקדת גוש מרכז | פסקי דין על מדינת ישראל |

14274-08/10 עתא     29/09/2010




עתא 14274-08/10 איסר אלנסאסרה נ' הממונה על עבודות שירות - מפקדת גוש מרכז, מדינת ישראל








בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



29 ספטמבר 2010

עת"א 14274-08-10 אלנסאסרה נ' הממונה על עבודות שירות - מפקדת גוש מרכז
ואח'




לפני כב' השופטת הבכירה נגה אהד


העותר

איסר אלנסאסרה


נגד

המשיבים
1.הממונה על עבודות שירות - מפקדת גוש מרכז
2.מדינת ישראל


החלטה

לפני עתירה כנגד החלטת הממונה, לפיה הורה על הפסקה מנהלית של עבודות השירות שהוטלו על העותר וריצוי יתרת התקופה במאסר בפועל.
הנימוק להפסקת עבודות השרות היה, כי העותר אינו ממלא כראוי המשימות שהוטלו עליו, התנהגות המהווה עילה לפי סעיף 51 ט(א) לחוק העונשין,התשל"ז-1977.

העותר נשפט בבימ"ש השלום בכפר סבא בת"פ 2826/07 בגין הסעת תושבי שטחים.
העונש שנגזר – 3 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות החל מיום 29.4.10.
על פי הנטען בעתירה, קליטתו בשירות החלה בקשיים, ולבסוף שובץ לעבודה בעיריית ראש העין החל מיום 2.5.10. על אף זאת, דווח על העותר כמי שלא התייצב.
ביום 9.5.10 הועבר העותר למקום עבודה אחר, בו עבד עד ליום 15.6.10,. נטען כי הוא מגיע עייף לעבודה, זומן לשיחת הבהרה, הוחזר לאותו מקום, אך ביום 17.6.10 הודע לו כי המעסיק לא מסכים לקבלו חזרה לעבודה.
העותר הועבר ל"ציימס" בראש העין, שם עבד עד ליום 5.7.10. במועד זה נערך לו שימוע, ובסופו של השימוע הועבר לבית הקשיש בראש העין החל מיום 11.7.10 ועד ליום 7.9.10 למשך 43 יום.
לטענת ב"כ העותר, עבודתו במרכז לקשיש עד ליום 2.8.10 הייתה ללא דופי. ביום זה הודע לו על ידי המעסיק כי נתקבלה החלטה על הפסקה מינהלית בהסתמך על השימוע שנערך ביום 5.7.10.
לטענת העותר, לאחר השימוע תפקד כראוי, לא נלקחו בחשבון ימי העבודה שעבד במרכז לקשיש, החלטת הממונה אינה סבירה בהיותה נוגדת החלטה קודמת על פיה הופנה העותר למרכז לקשיש בראש העין.
עוד לטענת העותר, הממונה אינו יכול לקבל החלטה מאוחרת בשעה שהעותר מסתדר בעבודה, ולהסתמך בהחלטתו על שימוע שנערך ביום 5.7.10 ושאינו קשור כלל לתפקודו לאחר מועד 5.7.10.
וכן נטען כי הממונה אינו יכול להוציא שתי החלטות סותרות, מחד להפנות לעבודה ומאידך להורות על הפסקה מינהלית. מכאן, שהחלטתו של הממונה אינה סבירה, יש לבטלה ולהחזיר את העותר להמשך ביצוע עבודות שירות.


ב"כ המשיבה המציא את תגובתו בכתב לבית המשפט.
מתגובה זו עולה כי העותר שובץ לעיריית ראש העין החל מיום 2.5.10, במועד זה לא התייצב אלא רק ביום המחרת, קרי 3.5.10. על כן, נשלח על ידי המעסיק לביתו.
העותר זומן לשיחת בירור עם המפקחת ליום 4.5.10, אך לא התייצב. בפועל הגיע לשיחה עם המפקחת ביום 6.5.10. לאחר שיחה שובץ העותר החל מיום 9.5.10 למקום עבודה בגננות ונוף. ביום 15.6.10 התקבל דיווח מהמעסיק להפסיק עבודתו מאחר ואינו מתפקד כנדרש, מגיע עייף לעבודה. העותר זומן לשיחת בירור ליום 16.6.10, בשיחה זו צוינו ימי היעדרותו מהעבירה ותפקודו הלקוי. בסיומה של השיחה הוזהר לבל יחזור על התנהגותו וניתנה לו הזדמנות לחזור לעבודה תחת אזהרה, אך כבר למחרת היום, 17.6.10, התייצב לשיחת בירור נוספת לאחר שהתחצף למעסיק, והמעסיק ביקש העברתו המיידית ממקום העבודה. העותר הוזהר פעם נוספת על ידי המפקחת כי אם לא ישנה דרכיו תופסק עבודתו ויומלץ למאסר. יחד עם זאת, הלכה לקראתו המפקחת ושיבצה אותו ל"ציימס" בראש העין. כך, נמסר לו זימון לשימוע ליום 5.7.10 בציון אזהרה כי מדובר בהזדמנות אחרונה ללא שיחות נוספות וללא אזהרות נוספות.
ביום 1.7.10 התקבל דיווח מהמעסיק כי באותו בוקר היה מעורב בוויכוח עם משתקם אחר, העותר איים ברצח, העותר לטענתו לא איים ברצח, אך לטענת המפקחת בשיחת טלפון שלה עם העותר שלה נאמר לה שהוא הולך להרוג את המשתקם. נוכח כך, הוחלט להזמין את העותר לשימוע ליום 5.7.10.
ביום 5.7.10, לאחר השימוע והחלטת המפקחת שהינה בגדר המלצה להפסיק עבודות השירות, איפשרו לעותר לעבוד עד לחתימת הנציב, ניתנה לעותר הזדמנות לעבוד בפג'ה, העותר סירב לעבוד שם. למחרת אחיו יצר קשר עם המפקחת, ביקש הזדמנות נוספת לעבודה, העותר הועבר למרכז לקשיש בראש העין והוזהר כי לא יתקיימו יותר שיחות בירור, וכן הוסברה לו משמעות ההפסקה המינהלית והעובדה כי יוכל להגיש עתירה לבימ"ש.

השאלה המתעוררת בתיק זה הינה, האם ניתנו על ידי המשיבה שתי החלטות סותרות, כשהאחת מהן מאפשרת ביצוע עבודות שירות לאחר שהתקבלה במסגרת שימוע המלצה על הפסקת עבודות שירות; והשנייה, החלטת הנציב המורה על הפסקת עבודות השירות בפועל.


על פי השתלשלות העובדות, ביום 5.7.10 נערך לעותר שימוע במסגרתו התקבלה החלטה הממליצה על הפסקת עבודות שירות, שכן עורך השימוע הוא גורם ממליץ בלבד, ולא גורם מחליט. ההחלטה הסופית בדבר הפסקת עבודות השירות הינה החלטת הנציב.

עובדתית, לאחר השימוע וקבלת ההחלטה הממליצה על הפסקה, ובטרם החלטת הנציב, קיבל העותר הודעה ביום 8.7.10 על הפנייתו לעבודות שירות בבית הקשיש בפג'ה.
החלטה זו המפנה העותר לעבודות שירות במרכז לקשיש אינה מהווה החלטה סותרת להחלטת הסמכות הממליצה בפני
הנציב, אלא המשך ישיר למצבו המשפטי של העותר. שכן, העותר הינו עובד שירות על פי החלטת בימ"ש, וכל עוד לא ניתנה החלטה על הפסקה מינהלית על ידי הנציב – עסקינן בעובד שירות שיש להפנותו להמשך עבודות שירות עד לקבלת החלטת הנציב.
בהיות החלטת המפקחת החלטה ממליצה בלבד, לא בהכרח שהנציב יקבל החלטה זו. בסמכותו שלא לקבל המלצת הגורם הממליץ, אלא לאפשר לעותר המשך עבודות שירות ולא להורות על הפסקתן מינהלית.

אם כך, לאחר קבלת החלטת הגורם הממליץ, וכל עוד לא התקבלה החלטת הנציב, יש להפנות העותר לביצוע עבודות שירות, כפי שנעשה במקרה זה.
זאת ועוד, הפניה זו אינה אלא לטובתו של העותר, שכן היה והחלטת הנציב תורה על הפסקת עבודות שירות, הרי משביצע ימי עבודות שירות נוספים, אלה ינוכו לו מימי המאסר בפועל.
יחד עם זאת, תפקודו בעבודות השירות אותן ביצע לאחר קבלת ההחלטה הממליצה על הפסקת עבודות השירות, אינו פותח מחדש עניינו של העותר, ואינו מאיין ההחלטות שניתנו עד לשימוע מאז תחילת ביצוע עבודות השירות.

נוכח כך, הטענה כי נתקבלו שתי החלטות סותרות נדחית.
ההחלטה שנתקבלה בעניינו של העותר סבירה.

אני מורה על דחיית העתירה.

העותר יתייצב לריצוי יתרת התקופה במאסר בפועל בת 58 ימים במשרדי הממונה על עבודות שירות ביום 4.10.10 עד לשעה 10:00.

ניתנה היום, כ"א תשרי תשע"א, 29 ספטמבר 2010, במעמד הצדדים.














עתא בית משפט לעניינים מנהליים 14274-08/10 איסר אלנסאסרה נ' הממונה על עבודות שירות - מפקדת גוש מרכז, מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 29/09/2010)