פסקי דין על עינת ארד | פסקי דין על מיכל ערד | פסקי דין על קרן בלוך

34018-12/09 תק     29/09/2010




תק 34018-12/09 עינת ארד, מיכל ערד נ' קרן בלוך








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



ת"ק 34018-12-09 ארד ואח' נ' בלוך






בפני

כב' השופטת
לימור ביבי-ממן


תובעות

1
.
עינת ארד

2
.
מיכל ערד


נגד


נתבעת

קרן בלוך




פסק דין



בתביעה בפני
, תובעות התובעות מאת הנתבעת , השבת כספים אשר שולמו על ידן לנתבעת במסגרת הסכם לעיצוב פנים וכן, נזקים אשר נגרמו להן כפועל יוצא מביטול ההסכם על ידי הנתבעת שלא כדין.

1.
לטענת התובעות הן אחיות והינן בעלות , כל אחת, של דירה בבנין אשר מידותיה דומות. התובעות החליטו כי הן מעוניינות לשפץ את דירותיהן ומשכך, פנו אל מספר אדריכלים ובכלל זה אל הנתבעת, בבקשה לקבל הצעה לשירותי אדריכלות , עיצוב ופיקוח לשיפוץ. לטענתן , היתה חשיבות ללוחות זמנים לשיפוץ הואיל והן רצו לבצעו בתקופת החורף , שאז לטענתן קיימות הנחות על מוצרים ושירותים ומשכך, עלות השיפוץ תהיה נמוכה יותר. התובעות ציינו כי
כבר כשפנו אל הנתבעת הן הבחינו כי היא בהריון ואולם, זו הניחה את דעתן כי הכנת העבודות תסתיים עד למועד לידתה ובאם לא כך, יעמוד לרשותן צוות של עובדי משרדה על מנת לסיים את העבודה.

הצדדים חתמו על הסכם להזמנת עבודות אדריכלות ביום 15/7/09 וביום 23/8/09 שילמו התובעות לנתבעת את התשלום הראשון בהתאם להסכם – סך 8,854 ₪ המהווה 20% מסכום החוזה בגין שתי הדירות.

לטענת התובעות נפגשו עם הנתבעת מספר פעמים והועברו אליהן סקיצות ראשוניות של אחת הדירות בלבד ואולם, עד לסיום ההתקשרות בנסיבות כפי שיפורטו להלן, לא הועברה אליהן סקיצה סופית.

לטענתן , בתחילת נובמבר ,פנתה אליהן הנתבעת וביקשה כי יעבירו אליה תשלום נוסף בסך 11,000 ₪ וזאת, למרות שבשלב זה טרם הועברו אליהן תוכניות סופיות ומשכך, טרם הגיע המועד לשלמו בהתאם להסכם האדריכלות. לטענתן הסיבה לבקשת הנתבעת להקדמת תשלום זה היתה רצונה להגדיל את הכנסותיה לפני חופשת הלידה. התובעות אשר לדבריהן "סמכו" על הנתבעת העבירו לה תשלום זה בשני שיקים האחד ליום 10/11/09 והשני ליום 10/12/09.

לטענתן לקראת סוף נובמבר, נקלעה לפתחן הזדמנות לשכור דירת מגורים המתאימה להן לשימושן בתקופת השיפוץ ולפיכך, פנתה התובעת 1 אל הנתבעת וביקשה לקבל לוחות זמנים מדויקים לתחילת העבודות וזאת, על מנת לכלכל בהתאם את התחייבויותיהן בהקשר לדירה הפוטנציאלית להשכרה. לטענת התובעות, בשיחה טלפונית זו ולאחר מספר דקות, השתלחה הנתבעת בתובעת 1 , אמרה לה שהתובעות "תובעניות" מידי , כי היא מצויה בחופשת לידה , אינה מעוניינת לשוחח עם איש בתקופת חופשת הלידה וטרקה את הטלפון. לאחר שיחה זו התקשר אל התובעת בעלה של הנתבעת והשאיר במענה הקולי שלה הודעה ובהתאם לה הנתבעת אינה מטפלת עוד בענייניהן של התובעות.

התובעות סברו כי הנתבעת תתעשת ותחזור בה מביטול ההתקשרות ולפיכך, הן המתינו ימים ספורים . אולם, משהנתבעת שראו כי הנתבעת אינה חוזרת בה מהודעת הביטול
כאמור, הן פנו אליה במכתב ביום 5/12/09 ובמסגרתו הודיעו לה כי הן רואות בהודעת בעלה משום ביטול ההתקשרות ביניהן ומשכך, הן מבטלות את השיק אשר נמסר ומועד פירעונו ליום 10/12/09 וכן, דורשות בחזרה את התשלומים אשר שולמו על ידן בהתאם להסכם .

משגם מכתבן זה לא זכה לכל תגובה ,ביטלו התובעות את השיק, פנו ביום 21/12/09 ושכרו שירותיהן של אדריכליות חלופיות ובמקביל ביום 29/12/09 הגישו תביעתן זו.

במסגרת התביעה תובעות התובעות את החזר התשלומים אשר בוצעו על ידן בסך כולל ש: 14,354 ₪ , השבת השיק אשר נמסר ואשר מועד פרעונו ביום 10/12/09 וכן, נזקים ועוגמת נפש בסך 5000 ₪.

2.
לטענת הנתבעת – עת שכרו התובעות את שירותיה היא הודיעה להן מראש כי היא בהיריון , כי יש בכוונתה לצאת לחופשת לידה בת חודש ימים, בערך בחודש נובמבר, במסגרתה לא תטפל בענייני העבודה. לטענתה הודיעו לה התובעות כי אינן לחוצות בזמן ולפיכך, לא נכתבו בהסכם בין הצדדים מועדים.

לטענת הנתבעת הכינה בעבור התובעות מספר סקיצות וקיימה איתן עשרות פגישות. כמו כן, לטענתה בתחילת נובמבר כבר העבירה אל התובעות תוכניות סופיות והראיה – היא צירפה תוכניות עבודה
ועליהן הערותיה בעקבות פגישה בינה לבין התובעות ולטענתה לא ניתן להוציא ו/או להכין תוכניות עבודה אלו טרם קיימת תוכנית סופית מאושרת.

לטענת הנתבעת עת הייתה בחופשת לידה , טיפלה עובדת מטעמה בלקוחותיה ובכלל זה גם בתובעות. כתמיכה לטענתה זו צירפה אישור אותה עובדת (מיכל) בדבר שעות העבודה שלה בחודשים אוקטובר ונובמבר.

לטענת הנתבעת ביום 26/11/09 פנתה אליה התובעת 1 בהודעת טקסט ומשחזרה אליה טלפונית,הודיעה לה התובעת כי התובעות מצאו דירה לשכירות וכי הן מעוניינות לקבל את לוחות הזמנים לשיפוץ על מנת להתחייב בהקשר לדירה זו. לטענתה , בעלה עמד לצאת מהבית באותו זמן והתינוק בכה. הנתבעת טענה כי הסבירה לתובעת 1 מספר פעמים את לוחות הזמנים ואולם, התובעת 1 לא הבינה את דבריה מחד ומאידך, בעלה סימן לה שהוא חייב לצאת – כפועל יוצא מכך ובסערת רגשות , אמרה לתובעת 1 כי היא "לא יכולה יותר" וניתקה את שיחת הטלפון איתה.
לטענתה לאחר ניתוק השיחה , ניסתה להתקשר מספר פעמים לתובעת ללא מענה ומשכך, ערכה שיחה עם בעלה וביקשה את סיועו. בעקבות שיחה זו , עמד בעלה בקשר עם התובעות והודיע להן – בהודעה לתא הקולי שלהן כי לא יפנו אליה עוד אלא שהוא ישמש כמקשר בינן לבינה.

לטענת הנתבעת, בעלה ניסה מספר פעמים בנוסף לעמוד עם התובעות בקשר ולא צלח וביום 5/12/09 קיבלה את הודעת הביטול שלהן . לטענתה התובעות רשאיות לבטל את ההסכם עימה ואולם, במקרה כזה עליהן לשאת בתשלום המלא בגין שלב העבודה אליו הגיעה , דהיינו לשאת בתשלום בגין התוכניות הסופיות. לאור האמור, לטענת הנתבעת בהתאם להסכם, לא זכאיות התובעות להשבה כלשהי ויתרה מכך, היא זכאית לפרוע את השיק אשר נמסר לה ומועד פירעונו ביום 10/12/09.

אציין כי בגין השיק האחרון נפתחו הליכי הוצאה לפועל ואולם, הצדדים הודיעו לי כי ההליכים מעוכבים וכי ימשכו או יופסקו בהתאם להכרעתי בתביעה שבפני
.



הדיון :

3.
בדיון אשר התקיים בפני
העידו התובעות, הנתבעת, בעלה של הנתבעת ועובדותיה של הנתבעת הגב' מיכל זמיר והגב' אלינור קלדרון.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את העדויות בתיק ועיינתי במסמכים אשר צורפו, הנני קובעת כי דין התביעה להתקבל בחלקה ולהלן טעמי.

4.
תחילה, הנני מוצאת כאמינה את גירסת התובעות ובהתאם לה עבדו ב"סד זמנים" . ראייה ללחץ הזמנים של התובעות ניתן למצוא בכך, שחלף חודש בלבד מהמועד שבו התקשרו עם אדריכליות חלופיות עד למועד בו קיבלו תוכניות סופיות ותוכניות עבודה וזאת, על אף שהתוכניות החדשות אשר הוצגו בפני
הינן שונות בתכלית מתוכניות הנתבעת.

הנני מוצאת לנכון לציין כי אמנם בהסכם בין הצדדים אין לוח זמנים ואין ראייה ללחץ זמנים כביכול אשר הובע על ידי התובעות ואולם, מאידך גיסא אף אין בו התייחסות להריונה של הנתבעת ולעובדה שהיא עתידה לצאת לחופשת לידה בת חודש ימים במהלך העבודה . משתיקת ההסכם הגורפת בנושא , הנני מוצאת כי דובר בהסכם סטנדרטי בלבד אשר לא הותאם לצרכים המיוחדים של מי מן הצדדים בנושא זה.

5.
מעדויותיהן של התובעות , כמו גם מהתנהגותן כפי שהוכחה בפני
, הנני מוצאת כי התובעות ביקשו לקיים את ההסכם ועשו ככל שביכולתן על מנת לעשות כן. לענין זה, הנני מוצאת כי כאמינה טענת התובעות ובהתאם לה במועד התשלום השני בתחילת נובמבר 09 , טרם קיבלו תוכנית סופית.

לענין זה העידה עובדת הנתבעת הגב' מיכל זמיר כי :
"הגעתי כבר לשלב שהיה כמעט תוכניות סופיות ורוב העבודה שלי הייתה על התוכנית הסופית"
(ראה עמ' 6 שורה :14)

כמו כן, הנתבעת לא הציגה כל הודעת דואר אלקטרוני ובה כתוב מפורשות כי היא מעבירה את התוכניות הסופיות וזאת, בניגוד להודעות מייל אחרות אשר צורפו על ידה ובהן מתועדת העברת סקיצות.

6.
מצאתי את גירסת התובעות אמינה גם לענין זה שלא יכלו לקבל תשובות
מעובדות הנתבעת בעת חופשת הלידה שלה. גירסה זו קיבלה חיזוק מעדותה של עובדת זו עצמה אשר העידה כי ענתה להן שהיא העבירה את התוכניות למיכל ובלא אישורה לא ניתן להתקדם.

כך, במסגרת עדותה העידה הגב' מיכל זמיר – עובדת הנתבעת כי:

"הן התקשרו אלי בערך שבועיים אחרי שקרן ילדה ואמרתי להן שקרן ילדה ואני עובדת על החומר ואני לא יכולה לשלוח להן את החומר עד שקרן תעבוד על זה"
(עמ' 6 שורות 6-8)
זאת ועוד, הוכח בפני
כי העובדת השניה של הנתבעת , אשר עבדה עד לאותו מועד על תוכניות התובעות– אלינור – שהתה אף היא בחופשת לידה במועדי חופשת הלידה של הנתבעת ומשכך, לא יכלה לסייע בידי התובעות.

7.
יתרה מכך, הנני מוצאת כי התובעות התייחסו למצבה של הנתבעת בעדינות המתבקשת. כך, מכתב הגנה אני למדה כי שיחת הטלפון מיום 26/11/09 נעשתה לאחר שהתובעת 1 שלחה לנתבעת הודעת טקסט ובהתאם לה:"הקו שלך תפוס תתקשרי כשאת פנויה" – דהיינו התובעות , בניגוד לטענת הנתבעת, לא היו תובעניות – ההיפך , הן ביקשו כי תקיים איתן שיחה כשתתפנה. לענין זה הנתבעת היא שבחרה את עיתוי שיחת הטלפון- בשעת לחץ , כשבעלה עומד לצאת את הבית וכשהתינוק בוכה.

8.
הנני רואה בהצהרת הנתבעת בטלפון לתובעת כי :"היא לא יכולה יותר" ובעקבותיה , הודעת בעלה לתובעות בטלפון כי היא לא תמשיך לטפל בהן, משום ביטול ההסכם שלא כדין ומשכך,הפרתו.

לענין זה,
הן הנתבעת והן בעלה טענו כי היו בסערת רגשות – זו במועד השיחה עם התובעת 1 (ראה עמ' 4 שורה :5
) וזה במועד בו השאיר את ההודעה לתובעות (ראה עמ':5
שורה:20 ) ואישרו כי הודיעו , איש איש בלשונו , לתובעות כי הנתבעת לא תמשיך לטפל בהן .

לאחר מועד זה טענה הנתבעת כי היא
ניסתה להתקשר אל התובעות מספר פעמים לאחר מכן ומשלא נענתה, ביקשה את בעלה להתקשר אליהן – טענתה זו לא חוזקה בעדות בעלה אשר לא ציין זאת.

יתרה מכך, הנתבעת טענה כי לאחר שבעלה השאיר את ההודעה האמורה לתובעות , הוא המשיך וניסה להתקשר אליהן עוד מספר פעמים – ואולם, לענין זה הכחיש בעלה של הנתבעת כי ניסה להתקשר אל התובעות לאחר ההודעה אשר השאיר להן (ראה עמ' : 5 שורות 22-23).

בהקשר זה , גם באם אקבל את הטענה שההודעה אשר ניתנה על ידי הנתבעת ועל ידי בעלה ניתנה ב"עידנה דריתחא" ובסערת רגשות– עדיין היה על הנתבעת להודיע לתובעות מפורשות כי היא חוזרת בה מהודעתה זו.

תחת זאת כמתואר לעיל - הנתבעת שתקה וגילתה דעתה כי היא עומדת מאחורי הודעת הביטול . כך,
הנתבעת לא ניסתה, לאחר הודעת בעלה, להמשיך ולהתקשר אל התובעות והנתבעת הודיעה לעובדת שלה להפסיק לעבוד על התוכניות שלהן (ראה עמ' 4 שורות : 11-12).

יתרה מכך, הנתבעת המשיכה בשתיקתה עת פנו אליה התובעות ביום 5/12/09 והודיעו לה שהן רואות בהודעה שלה ובהמשך לכך בהודעת בעלה משום ביטול ההסכם ומשום כך, הודיעו על ביטול השיק. הצעד המתבקש מבחינתה של הנתבעת במועד זה, היה להודיע להן שהן טועות ושהיא עומדת על קיומו של ההסכם ואולם, היא בחרה שלא לעשות כן ומשכך, בעצם הודתה בכך, שהיא עומדת בהודעת הביטול בבחינת "שתיקה כהודיה".

מנגד להתנהגותה האמורה של הנתבעת הנני מוצאת כאמינה את גירסתן של התובעות ובהתאם לה באמת ובתמים סברו כי הנתבעת תחזור בה מההודעה ותמשיך בעבודתה – לענין זה , התובעות המתינו למעלה משבוע טרם הוצאת מכתב מטעמן ואף לאחריו ,הן אמנם המתינו ולא התקשרו עם אדריכליות אחרות אלא בחלוף חודש מהודעת הביטול על ידי הנתבעת.

הנני קובעת כי לא היתה לנתבעת הצדקה לביטול ההסכם בנסיבות כמתואר ומשלא חזרה בה מהודעתה זו עליה לשאת בתוצאות הודעתה כאמור.

9.
ביטול חוזה שלא כדין , מהווה הפרת ההסכם ומשכך, זכאיות התובעות, בהתאם סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א 1970 (להלן:"חוק החוזים (תרופות)"), להשבת מה שנתנו בהתאם להסכם. דהיינו , הינן זכאית להשבת הכספים אשר שולמו על ידן וכן, להשבת השיק אשר נמסר על ידן ואשר טרם נפרע.

כמו כן, זכאית הנתבעת להשבת מה שנתנה בהתאם להסכם אלא אם ההשבה בלתי אפשרית. לענין זה אציין כי אין כל משמעות לזכות ההשבה של הנתבעת הואיל וממילא התוכניות מצויות בידה.
במאמר מוסגר אוסיף ואציין כי, לו הוכח בפני
כי התובעות השתמשו בתוכניות אשר ערכה עבורן הנתבעת , יכול שלא הייתי קובעת כי הן זכאיות להשבה מלאה וזאת בגין "התעשרות שלא כדין ואולם, הוכח לי הן בתוכניות החדשות אשר הוגשו בפני
והן במכתב האדריכליות החדשות, כי התוכניות בהן עשו התובעות שימוש היו שונות בתכלית מתוכניותיה של הנתבעת ומשכך, אינני נדרשת לסוגית ההשבה החלקית.
10.
עוד זכאיות התובעות לפיצוי בגין הפרת ההסכם בהתאם לסעיף 10 לחוק החוזים (תרופות), אלא שלענין זה טענותיהן של התובעות בדבר נזקים אשר נגרמו להן, נטענו בעלמא וללא כל הוכחה ו/או ראשית ראיה – משכך, הנני קובעת כי התובעות לא הרימו את הנטל להוכיח נזקים נוספים והפיצוי הנוסף הנתבע על ידם נדחה.

11.
סוף דבר- הנתבעת תשיב לנתבעות סך 14,354 ₪ אשר שולם על ידן כן תישא הנתבעת
בהוצאות התובעות ביחד ולחוד בסך 500 ₪ . התשלומים יבוצעו בתוך
30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, הנתבעת תשיב לתובעות את השיק אשר נמסר לה על ידן על סך 5500 ₪ ,אשר מועד פרעונו ביום 10/12/09 וכן, תבטל את הליכי ההוצאה לפועל אשר ננקטו לגבית שיק זה.

12.
רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד ההמצאה.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.


ניתן היום,
כ"א תשרי תשע"א, 29 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 34018-12/09 עינת ארד, מיכל ערד נ' קרן בלוך (פורסם ב-ֽ 29/09/2010)