פסקי דין על פאוזי חסן | פסקי דין על עאישה עלי חסן | פסקי דין על מחמוד חסן | פסקי דין על פרג' חסן | פסקי דין על ריזק חסן | פסקי דין על עלי חסן אבראהים ואח' |

18898-11/09 א     03/10/2010




א 18898-11/09 פאוזי חסן, עאישה עלי חסן, מחמוד חסן נ' פרג' חסן, ריזק חסן, עלי חסן אבראהים ואח'








בית משפט השלום בנצרת



ת"א 18898-11-09 חסן ואח'
נ' חסן ואח'





מספר בקשה:15

בפני

כב' השופט
יוסף סוהיל


מבקשים
נתבעים

1
.
פאוזי חסן

2
.
עאישה עלי חסן

3
.
מחמוד חסן


נגד


משיבים
תובעים

1.פרג' חסן
2.ריזק חסן
3.עלי חסן אבראהים
4.סלים שחאדה חסן
5.סאלם חסן




החלטה

זוהי בקשת הנתבעים (למעט הנתבעת הפורמלית – הוועדה המקומית לתכנון ובניה) (להלן: "המבקשים") לפסיקת פיצויים וחילוט עירבון, לאחר שצו מניעה זמני שניתן לבקשת התובעים במעמד צד אחד, בוטל.

רקע וטענות הצדדים:
1.
ביום 16.11.09 ניתן על ידי צו מניעה זמני במעמד צד אחד, האוסר על המשיבים – הם המבקשים כאן, ו/או מי מהם לבצע עבודות בנייה במקרקעין נשוא הבקשה. הצו ניתן בכפוף להפקדת סך 3,000 ₪ וכן הפקדת סך 25,000 ₪.

2.
ביום 29.1.10, לאחר דיון במעמד שני הצדדים, ניתנה החלטתי הדוחה את הבקשה לצו מניעה זמני, ולמעשה בוטל צו המניעה הזמני שניתן במעמד צד אחד ביום 16.11.09. במסגרת אותה החלטה חוייבו המשיבים (המבקשים שם) בהוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪ ומע"מ. על פי בקשת המשיבים הוריתי על עיכוב ההחלטה עד להכרעה בבקשת רשות ערעור שהגישו לבית המשפט המחוזי.
המבקשים ציינו בבקשתם כי בקשת רשות הערעור נדחתה ביום 25.3.2010. אם כי, החלטת בית המשפט המחוזי לא צורפה על ידי מי מהצדדים. הנני מאמין כי כך אכן היה, משלא צוין אחרת בתגובת המשיבים.

3.
המבקשים טוענים, כי נגרמו להם הוצאות מרובות, סבל ונזקים, כתוצאה מצו המניעה הזמני, ובין השאר, עיכוב בהיתר הבניה, ושכירת שירותי עו"ד ושירותי מודד מוסמך לבירור טענות המשיבים. לטענתם, צו המניעה בוטל בשל העדר זכות ולו לכאורית של המשיבים במקרקעין נשוא הבקשה, תוך שהם פנו לבית המשפט בידיים לא נקיות, דבר שהסב להם נזקים כדלקמן:

א.
שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪;
ב.
שכ"ט מודד ופיתוח תמונות בסך 1,500 ₪;
ג.
הוצאות בגין נסיעות ובזבוז זמן בסך 1,000 ₪;
ד.
ביטול הסכם עם הקבלן ומניעה ממשאיות מלהשלים עבודות פינוי עפר ופסולת שנערמה להכנת תשתית בניה, בסך 4,000 ₪;
ה.
התרוצצות והוצאות נלוות בתקופת צו המניעה ובערעור בסך 1,000 ₪.

ובסה"כ 15,000 ש" (ולא 15,500 ש"ח, כפי שצויין בטעות בבקשה), וכן פיצוי בגין נזקים בלתי ממוניים בשל טרחה מיוחדת
ועוגמת נפש למבקשים ולמשפחתם.


לטענתם, תקנות סדר הדין האזרח, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקסד"א") קובעות, כי בית המשפט רשאי לחלט עירבון לטובת מי שאליו הופנה הצו עוד לפני שתוכרע התביעה העיקרית. כמו כן, נקבע כי חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם.

4.
לטענת המשיבים, המתווה לחילוט העירבון מעוגן בתקנה 371 לתקסד"א הקובעת, כי אם פקע צו זמני רשאי בית המשפט להורות על חילוט עירבון, בהתקיים שני תנאים: האחד, מי שהצו מופנה כלפיו הראה, כי נגרמו לו נזק או הוצאות
;
והשני, הבקשה לצו זמני לא הייתה סבירה בנסיבות העניין. לטענתם, שני התנאים לא הוכחו על ידי המבקשים. יתרה מזו, המבקשים אף לא צירפו תצהיר תומך בבקשתם ומסיבה זו בלבד דינה להידחות.


5.
לגופו של עניין, טוענים המשיבים, כי חיוב בערבות או בעירבון לפי תקנה 364 לתקסד"א במסגרת בקשה לסעד זמני, נועד להבטיח את כיסוי נזקי הסעד הזמני ולא את הוצאות ההליך. יתרה מזו בית המשפט כבר פסק למבקשים, במסגרת הבקשה, הוצאות בסך 3,000 ₪, ובכך התמצתה דרישתם זו. באשר לשאר רכיבי הנזק הנטענים, טוענים המשיבים, כי המבקשים לא הציגו בדל ראייה להוכחת טענתם בדבר הוצאות למודד, נסיעות, ביטול הסכם עם קבלן, ועוד.

6.
לא זו בלבד, טוענים המשיבים, כי גם התנאי השני לא התקיים, שכן המבקשים לא הוכיחו כי הבקשה לסעד זמני לא הייתה סבירה בנסיבות העניין. צו המניעה הזמני ניתן לאחר שבית המשפט עיין בבקשה, בתצהירים ובנספחים שצורפו לה, ומצא כי ישנן ראיות לכאוריות בלבד למתן הצו. לפיכך, על סמך הנתונים שהיו ידועים בזמן הגשת הבקשה, לא ניתן לקבוע שהבקשה הייתה בלתי סבירה באופן המצדיק חילוט עירבון.

עוד לטענתם, למבקשים אין זכות לקבל פיצויים מאחר ואין זה ההליך הנכון, שכן ההליך הנכון לבקש פיצויים אינו במסגרת הבקשה בה ניתן הצו הזמני.

דיון והכרעה:
7.
תקנה 371 לתקסד"א קובעת כדלקמן:



"א)
פקע הצו הזמני, יהיה בית המשפט הדן בתובענה רשאי, לאחר שנתן לצדדים הנוגעים בדבר הזדמנות להשמיע את טענותיהם, להורות על חילוט העירבון, כולו או מקצתו, בין לפני מתן פסק הדין ובין לאחריו, לטובת מי שאליו מופנה הצו, אם ראה כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצו, וכי הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות הענין; חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם.


(ב)
חילוט העירבון אינו גורע מזכותו של מי שהעירבון חולט לטובתו להיפרע בשל נזקיו, באמצעות הערובה במסגרת ההליך או בדרך של הגשת תובענה חדשה לפי כל דין, ובלבד שלא ישולם פיצוי יתר.


(ג)
לא הוגשה לבית המשפט תובענה או בקשה לפיצויים בגין נזק עקב מתן הצו הזמני, בתוך שישה חודשים מהמועד שפקע הצו הזמני, יוחזר למבקש כתב הערבות; בית המשפט רשאי לקבוע מועד אחר אם ראה שהדבר מוצדק, מטעמים מיוחדים שיירשמו.


(ד)
הופקד עירבון ולא חולט או חולט מקצתו - תוחזר יתרת העירבון למבקש בתוך שישים ימים מהמועד שפקע הצו הזמני; הוגשה בתוך שישים הימים בקשה לחילוט העירבון, רשאי בית המשפט לעכב את החזרת העירבון עד למתן החלטה בבקשה

."



ישנה חשיבות להבחנה בין ערבות לבין עירבון (על חשיבות ההבחנה בין המושגים ראה, רע"א 9308/08 אלול נ' רביב (פורסם באתר נבו) (2009)). בענייננו, הצו הארעי ניתן במעמד צד אחד, ובהתאם לתקנות 364(ב) לתקסד"א על בית המשפט להתנות תוקף הצו בהפקדת עירבון שסכומו לא יעלה על 50,000 ₪, אלא אם נמצאו טעמים מיוחדים שנרשמו. משום כך יש לראות בהפקדת 25,000 ₪ כערבון, מה גם שלא נטענה כל טענה אחרת בעניין.


הגם שהדברים לא נטענו, אומר כי הבקשה הוגשה במסגרת הזמן שנקבע בתקנה 371(ג) לעיל.

8.
לחילוט הערבון נקבעו שני תנאים: האחד, מבקש החילוט הראה, כי נגרם לו נזק
;
והשני, כי הגשת הבקשה לסעד זמני לא הייתה סבירה בנסיבות העניין.

אמנם על-פי תקנה 371 הנ"ל אין צורך להוכיח את גובה הנזק, אולם, בפסיקה הובעה הדעה, כי נדרשת מידה מינימאלית של ראיות גם
בנוגע
לגובה הנזק. בהקשר זה יפים הדברים שנפסקו ברע"א 6448/01 חיר נ' לידאי, פ"ד נז(2) 562 (2003) (להלן: "עניין חיר"):
"על-כן נראה כי נפקותה העיקרית של הסיפה של תקנה 371(א) היא במקרים שבהם אין מחלוקת ממשית כי היקף הנזק עולה על גובה הערובה, וכן בהקלה על מבקש החילוט בכל הנוגע להבאת ראיות בפני
בית-המשפט. אין היא מאפשרת להורות על חילוט בשיעור העולה על גובה הנזק, ואין היא מאפשרת להורות על חילוט מקום שלא הובאה כל ראיה שהיא, ולו ראשונית ותחילית, לעניין שיעור הנזק".
(ראה גם רע"א 98/03 מפעלי גדנסקי בע"מ נג' ברום תעשיות טקסטיל(1993) בע"מ).


עוד נקבע בפסיקה, כי חילוט עירבון הוא מהלך קיצוני, ואין הוא ניתן כסעד שבשגרה ובאופן "אוטומטי", אלא על – פי שיקול דעתו של בית המשפט, ועל-פי הראיות שהובאו לפניו (ראה עניין גדנסקי הנ"ל; וכן רע"א 4344/09 פונוקול בע"מ נ'
warner/chappell music
group ltd (uk)
(פורסם באתר נבו) (2010).

9.
בענייננו, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה נתמכת בתצהיר בתמיכה לטענותיהם העובדתיות של המבקשים בדבר הנזקים שנגרמו להם
;
לא הוצגה ולו ראשית ראייה לגבי הנזקים, ואף לא הובאה כל ראיה מינימאלית להוכחת גובה הנזק. במסגרת זו לא הציגו המבקשים כל מסמך המעיד על הוצאות שנגרמו להם בגין שכירת מודד, או לעניין ביטול הסכם עם קבלן. כמו גם לא הובאה ולו ראשית ראייה לגבי כל שאר הנזקים הנטענים.


באשר להוצאות ההליך, הן בהליך לפניי והן בבקשת רשות ערעור, כבר נפסק ברע"א 3160/08 מזר נ' גאון חברה לבנין והשקעות בע"מ (החלטת כב' השופט מלצר מ-24/1/10), כי חיוב בערבות או בעירבון לפי תקנה 364 לתקסד"א, במסגרת בקשה לסעד זמני, נועד להבטיח את כיסוי נזקי הסעד הזמני ולא את הוצאות ההליך, ובלשון ההחלטה:
"לעניין דרישת המשיבה לשפותה בגין הוצאותיה המשפטיות ושכר טרחת עורכי דינה בקשר עם הדיון בבקשת רשות הערעור ...: ככלל אין זיקה בין הוצאות אלה, הנפסקות בסיום ההליך, שבגדרו בוטל הצו הארעי (תקנות 518-511 לתקנות)
לבין הנזקים כתוצאה מכך שניתן סעד זמני מלכתחילה (נזקים הנתבעים ככלל לאחר סיום ההליך, בדרך של בקשה למימוש ערבות, או כתביעה עצמאית). באופן דומה, ערובה לתשלום הוצאות (ראו: תקנה 519 לתקנות) איננה שקולה לערובה להבטחת נזקים כתוצאה ממתן סעד זמני (ראו: תקנה 364 לתקנות). מכאן, שכאשר בסיום הדיון בבקשת רשות הערעור החלטתי לבטל את הצו הארעי, אגב דחיית בקשת
המשיבה לחיוב המבקשים בהוצאותיה בהליך (וזאת, בין השאר, נוכח התנהלותה מחוסרת תום הלב, לכאורה, של המשיבה במשא ומתן, שניהלה עם המבקשים) – הסתיים הדיון בסוגיה של ההוצאות בהליך. מכאן שעל דרך הכלל לא ניתן לשוב ולתבוע אותן הוצאות עצמן בגדרי הבקשה למימוש הערבות.
לעניין דרישת המשיבה לפיצוי בגין נזקיה הנטענים בקשר עם הליכים משפטיים
אחרים ...
– אין יסוד אף לדרישה זו. הערבות לא נועדה, כמובן, להבטיח שהמשיבה תשופה על כל הוצאה שתוציא, היא או מי מטעמה, בכל הקשר שהוא, ובלא כל זיקה למתן הצו הארעי – ובלבד שהבקשה למתן רשות ערעור תידחה".
(ר' שם סעיפים 4 ו-5 להחלטה).

על יסוד האמור, בכל הנוגע להוצאות המבקשים בגין ההליך, הרי שאלו התמצו עם פסיקת ההוצאות בהחלטה על ביטול הצו, עת נפסקו לזכותם 3,000 ₪.

10.
באשר לתנאי השני, לפיו הבקשה לסעד זמני לא הייתה סבירה בנסיבות העניין, סבורני שגם הוא לא התקיים. עניינה של התביעה בפירוק שיתוף במקרקעין, והבקשה למתן צו מניעה זמני באה למנוע מהמבקשים לבצע פעולות בנייה במקרקעין המשותפים, בקשה שהינה סבירה בנסיבות העניין. אכן המשיבים 3-5 לא הוכיחו בשלב זה את זכויותיהם במקרקעין הנדונים, להבדיל מהמשיבים 1 ו-2, אך אין בכך כדי לקבוע מסמרות באשר לקביעה שתבוא לאחר שמיעת התיק העיקרי.


11.
אשר-על-כן, הבקשה נדחית.

בנסיבות אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום,
כ"ה תשרי תשע"א, 03 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.











א בית משפט שלום 18898-11/09 פאוזי חסן, עאישה עלי חסן, מחמוד חסן נ' פרג' חסן, ריזק חסן, עלי חסן אבראהים ואח' (פורסם ב-ֽ 03/10/2010)