פסקי דין על ברכה ברסלב | פסקי דין על יוסף לביא | פסקי דין על לירן לביא | פסקי דין על ליאור לביא ואח' |

5707-01/09 תאק     06/10/2010




תאק 5707-01/09 ברכה ברסלב נ' יוסף לביא, לירן לביא, ליאור לביא ואח'








בית משפט השלום בחיפה



תא"ק 5707-01-09 ברסלב נ' לביא ואח'




בפני

כב' השופט
יהושע רטנר

התובעת
ברכה ברסלב
ת.ז. 009761172

נגד

הנתבעים
1.יוסף לביא
ת.ז. 521052
2.לירן לביא
ת.ז. 031173792
3.ליאור לביא ת.ז. 039961867
4.עופר לביא ת.ז. 039602539
5.עומרי לביא ת.ז. 301542130



החלטה
התובעת הגישה תביעה בסדר דין מקוצר נגד חמישה נתבעים לפינוי דירה שבבעלותה, ולסעד כספי.

הנתבע מס' 1 הוא חתנה של התובעת, והנתבעים 2-5 הם נכדיה.

בכתב התביעה נטען כי בשנת 1992 השכירה התובעת לנתבע 1 ולאשתו (שהיא בתה של התובעת) את הדירה בשכירות לא מוגנת, לתקופה של שנה אחת, אך ניתנה לשוכרים אופציה להאריך את השכירות בחמש שנים נוספות, כל פעם בשנה, והם עשו שימוש באופציה זו.

ב – 1998 עם תום תקופת השכירות החוזית (כולל האופציה) בקשו הנתבע 1 ורעייתו, בתה של התובעת, להאריך את שכירות הדירה לתשע שנים נוספות, והתובעת הסכימה לכך.

עפ"י כתב התביעה לא שילמו הנתבעים לתובעת דמי שכירות עבור השימוש והחזקה בדירה.

התובעת ממשיכה וטוענת כי בשנה האחרונה החלו הנתבעים להציק לתובעת ולפגוע בה, והתובעת, שקודם לכן התגוררה באותו בית, עברה לכתובת אחרת.

ב"כ התובעת שיגר מכתב לנתבעים בו הודיע להם על ביטול הרשות להשתמש בדירה, ודרש מהם לפנותה ולהחזיר החזקה בה לתובעת.

עוד טוענת התובעת כי נאלצה לשלם לעיריית חיפה את חוב הארנונה, שהנתבעים לא שילמו, והיא דורשת את פינויים מן הדירה.

התובעת מציינת כי התביעה אינה מוגשת נגד בתה, הגב' יונית לביא, אשתו של הנתבע 1, משום שעזבה את הדירה ועברה לגור בדירה שכורה.

בתצהיר התומך בבקשת הנתבעים למתן רשות להתגונן מגולל הנתבע 1 – אבי נכדיה של התובעת - את הרקע לתביעה זו אשר "נולדה" בעקבות משבר בחיי הנישואין שפקד את הנתבע 1 ואת אשתו, אמם של הנתבעים 2-5. לטענתו לא ניתן להתעלם מן את הקשר המשפחתי שהוא הבסיס להסכם השכירות.

עפ"י התצהיר מדובר בעסקה משפחתית סיבובית כאשר אף אחד מהמתגוררים בדירה כלשהי לא שילם ואינו משלם דמי שכירות.

שתי דירות, אחת ברח' דיזרעאלי ואחת ברח' שמשון נמצאות בבעלותם המשותפת של הנתבע 1 ואשתו, אך משפחת הנתבע עברה לדירה גדולה יותר אשר בבעלות המשיבה עקב היותה משפחה ברוכת ילדים, ומדובר אפוא בהחלפת דירות בתוך המשפחה.

בתה האחרת, ובנה של המשיבה מתגוררים בשתי הדירות האחרות, כאשר הדבר מוסכם על דעת כל הבעלים הפורמליים.

התקיימה לאורך כל התקופה הסכמה הדדית - כאשר שלושת ילדיה של המשיבה מתגוררים כל אחד בדירה לא לו, ותמורת המגורים מתקזזת ללא כל התחשבנות, בין דירות שמשון ודיזרעאלי מחד מול הדירה הגדולה מאידך.

המצהיר ממשיך וטוען כי עם פרוץ המשבר בינו לבין אשתו, עזבה אשתו את הדירה הגדולה בה התגוררו, ואמה - הסבתא דורשת את פינוי המבקש וילדיו, מבלי שמועלית הצעה נגדית לפנות את שתי הדירות האחרות, שהן בבעלות משותפת של המבקש ואשתו, תוך התעלמות מזכויות המבקש בדירות התפוסות ע"י משפ' המשיבה, והשתלטות משפ' המשיבה על רכושו המשפחתי.

המבקש הציע כי דירת דיזרעאלי תשמש למגוריו ומגורי ילדיו, ודירת שמשון תועבר לאשתו, אך הצעתו לא התקבלה, והתוצאה היא שאין לו אפשרות לעבור לאחת מתוך שתי הדירות שהן כאמור בבעלות משותפת שלו ושל אשתו.

המבקש ממשיך טוען כי התביעה הוגשה משיקולים זרים כחזית נוספת במסגרת המאבק המשפטי בין המבקש לאשתו.

לדבריו מעולם לא פנה בכתב להארכת הסכם השכירות – מעולם לא ניתנו תשלומים בגין
השכירות, ולא ניתן כלל להציג את מערכת היחסים כ"שכירות".

לטענת המבקש לא מדובר בהסכם שכירות רגיל, אלא בהחלפת דירות בתוך המשפחה, כאשר שני ילדיה האחרים של המשיבה מתגוררים בשתי דירות אחרות (קטנות יותר מדירת המבקש ואשתו), שהן כאמור בבעלות משותפת שלו ושל ואשתו.

המבקש טוען כי מאז ומעולם שילם את תשלומי הארנונה בגין הדירה נשוא התביעה בו הוא מתגורר עם ילדיו, ולא זו בלבד אלא גם את דמי השימוש בגז המרכזי עבור דירת שמשון בה מתגורר בנה של המשיבה.

לאחר עשרות שנים בהם לא שולמו דמי שכירות מאף צד למשנהו, מדובר בנסיון נואל מצד המשיבה להשאיר את נכדיה ללא קורת גג בטענות כזב עקב הסכסוך המשפחתי, כאמור לעיל.

המבקש שב וחוזר על טענתו כי שני ילדיה האחרים של המשיבה מתגוררים בשתי דירות המשותפות לו ולאשתו, ויש לפחות להחזיר לכל אחד את רכושו, בעוד שתביעה זו שוללת מן המבקש וילדיו את מגוריהם ומתעלמת מזכויותיו בדירות האחרות.

עיינתי בתשומת לב בבקשת המבקשים ובתצהיר התומך בה, ובאתי לכלל מסקנה כי יש בפיהם טענות, אשר במדה ותוכחנה כנכונות, עשויות לשמש להם "תריס ומגן בפני
התביעה".

בתיהמ"ש חזרו ופסקו
כי די בהגנה אפשרית, ואפילו דחוקה, על מנת שלא לחסום את שערי ביהמ"ש
בפני
הנתבע, ולאפשר לו להוכיח את טענותיו ע"י הבאת עדים וראיות, מה גם שבשלב זה לא נשקלת מהימנות המצהיר.

הנני סבורה כי התצהיר מעלה טענות הדורשות בירור מעמיק, ויש לאפשר ניהול משפט ודיון מסודר בטענות ההגנה המועלות בו.

בתוקף סמכותי עפ"י תקנה 205 (ג) לתסד"א אני מחליטה לתת לנתבעים רשות להתגונן, והתצהיר מטעמם ישמש ככתב הגנה.

הוצאות הבקשה תיפסקנה עפ"י תוצאות התביעה.

ניתנה היום,
כ"ח תשרי תשע"א, 06 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.














תאק בית משפט שלום 5707-01/09 ברכה ברסלב נ' יוסף לביא, לירן לביא, ליאור לביא ואח' (פורסם ב-ֽ 06/10/2010)