פסקי דין על סאלח חלאילה | פסקי דין על מוחמד בלאלו |

17288-03/10 פ     07/10/2010




פ 17288-03/10 מדינת ישראל נ' סאלח חלאילה, מוחמד בלאלו








בית המשפט המחוזי בחיפה

ת"פ 17288-03-10 מדינת ישראל
נ' חלאילה(עציר) ואח'
07 אוקטובר 2010



בפני
:

כב' השופטת
דיאנה סלע


בעניין:

המאשימה
מדינת ישראל
באמצעות פמ"ח




- נ ג ד-

הנאשמים

1.סאלח חלאילה
– דינו נגזר
2.מוחמד בלאלו
ת.ז. 203680715 (עצור)

גזר דין
בעניין
הנאשם 2

1.
הנאשם 2, יליד יוני 91' (להלן: הנאשם), הורשע על יסוד הודייתו בעובדות כתב אישום המייחס לו עבירה של הצתה בצוותא עם אחר - לפי סעיף 448(א) רישא + 29 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: חוק העונשין) ובהפרת הוראה חוקית - עבירה לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין.

כתב האישום בעבירת ההצתה שבוצעה בצוותא הוגש נגד שני נאשמים, כאשר הנאשם 1 (להלן: חלאילה) הורשע על פי הודייתו מיד עם תחילת המשפט, ודינו נגזר ל- 30 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן. האישום השני נוגע לנאשם בלבד ומיחס לו עבירה של הפרת הוראה חוקית- לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, אותה ביצע בעת שהותו במעצר בית בתנאים מגבילים בענין אחר.

הנאשם ביקש לצרף תיקים נוספים, והורשע על פי הודייתו בהחזקת סם מסוכן מסוג חשיש במשקל כולל של 175.9 גרם נטו שלא לצריכה עצמית – עבירה מחודש אוגוסט 09', לפי סעיף 7 (א) + (ג) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג – 1973, בגינה הוגש נגדו כתב אישום בת.פ. 1497/09 בבית משפט השלום באילת; כן הורשע על פי הודייתו בשלושה פרטי אישום נוספים בגינם הוגש נגדו כתב אישום בת.פ. 25847-11-09 בבית משפט השלום בעכו. עסקינן בקבלת דבר במירמה – עבירה מחודש אוגוסט 09', לפי
סעיף 415 לחוק העונשין, אותה ביצע בתחנת הדלק בעראבה, עת ביקש לתדלק את רכבו בסכום של 200 ₪, וברח מבלי לשלם תמורת הדלק; עוד הורשע בפריצה לבנין שאינו דירה וביצוע גניבה – עבירה מחודש אוקטובר 09', לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין, אותה ביצע בסכנין, עת התפרץ לגן ילדים ביחד עם אחרים וגנב מכונת ניילון, רמקולים, מכשיר
dvd
ומחשב;
כן הורשע בתקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו ובהכשלת שוטר במילוי תפקידו – עבירות מיום 9/11/09, לפי
סעיף 273 וסעיף 275 לחוק העונשין, אותן ביצע בסכנין, עת דחף והכה במכת אגרוף שוטר שביקש לרשום דו"ח לנהג טרקטורון, ואפשר לו לברוח מהמקום.

2.
תמצית העובדות המיוחסות לנאשם בכתב האישום שבפני
י:

על פי האישום הראשון, ביום 9/2/10 בסמוך לחצות, הגיעו הנאשמים ברכב לתחנת הדלק "הגליל" בסכנין, ביחד עם שניים אחרים, שם דאגו למלא בקבוק מים מינרלים בדלק. (להלן: הבקבוק).
לאחר מכן, הגיעו הארבעה בנסיעה אל ביתו של מוחמד אסדי בכפר דיר אל-אסד (להלן: המתלונן), על פי הנחיותיו של חלאילה, במטרה להצית את רכבו. הנאשמים ניגשו לרכב מסוג דייהו סברו, מ"ר 28-287-19, אשר סברו כי הינו רכבו של המתלונן. חלאילה שפך דלק מהבקבוק על רכב הדייהו והציתו. כתוצאה מההצתה עלה רכב הדייהו באש, ונגרם נזק לחלקו הקדמי.

באשר לאישום השני - הפרת ההוראה החוקית - ביום 24/11/09 שוחרר הנאשם בתנאים מגבילים בבית משפט השלום בעכו וניתן צו לפיו ישהה בתנאי מעצר בית מלא בביתו בסחנין, וזאת עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו בת"פ 09-11-25847 הנ"ל. ביום 9/2/10, עת ביצע את עבירת ההצתה, שהה הנאשם מחוץ לביתו, כאשר ההליכים המשפטיים נגדו טרם הסתיימו. בכך הפר הנאשם
הוראה חוקית.

3.
הרשעות קודמות
לנאשם רישומים פליליים ללא הרשעה משנת 04' ואילך בעבירות של איומים, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, שימוש ברכב ללא רשות ונטישה במקום אחר והפרעה לשוטר בת מילוי תפקידו, וכן הרשעה קודמת מיום 19/3/08 בעבירות של גניבת רכב, שימוש ברכב ללא רשות ונטישה במקום אחר ונהיגה ללא רשיון, בגינה נידון ל- 4 חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי בגין עבירות דומות, פסילה, פסילה על תנאי, התחייבות וכן נקבע כי יהיה נתון לפיקוח של שירות המבחן למשך שנה.

4.
תסקיר שירות המבחן

בתסקירו, נמנע שירות המבחן
מכל המלצה טיפולית בעניינו של הנאשם. קצינת המבחן סקרה את נסיבותיו האישיות של הנאשם, אשר התייתם מאמו שחלתה במחלה קשה לפני כשמונה שנים. לאחר פטירתה, נישא אביו בשנית, ואחותו הגדולה טיפלה בנאשם ובאחיו. הנאשם למד כשבע שנים בלבד והשתלב בשוק העבודה, בעיקר בעבודות מזדמנות.

הנאשם התחבר לחברה שולית והחל לצרוך סמים ואלכוהול מגיל צעיר. לבדיקת השתן שנקבעה לו לא הגיע מפני שלדבריו השתמש בסם עובר לבדיקה.



מדיווח שנמסר על ידי קצינת המבחן לנוער שטיפלה בנאשם בעבר עולה כי שהה בהוסטלים משך למעלה משנה, גילה בעיות התנהגות קשות, התנגד לטיפול, ואובחן כחסר מוטיבציה לשיקום.
הנאשם עצמו מסר לקצינת המבחן כי משלא התמיד בעבודות השירות, נשלח למאסר בפועל למשך חודשיים.

הנאשם לקח אחריות מלאה למרבית העבירות בהן הודה למעט תקיפת השוטר, מסר כי לבקשתו, הלך אביו ושילם לבעל תחנת הדלק את תמורת הדלק שרכש, והסביר כי עבירת הפריצה בוצעה לצורך רכישת סמים מסוכנים. כן מסר כי הוא לא ידע ששותפו מתכוון להצית את רכב הדייהו, לגביו סבר כי הוא רכבו של המתלונן, אמירה שנראתה לקצינת המבחן כבלתי כנה. לדבריו, הוא מעוניין להתחיל באורח חיים שונה.

קצינת המבחן התרשמה כי הנאשם מנהל אורח חיים בעייתי מזה מספר שנים, בחפשו קבוצת השתייכות, התחבר לחברה עבריינית בה התקבל בחום, וכי גם השימוש בחשיש מהווה אמצעי לבריחה מקשייו הרגשיים. להערכתה, על אף שהנאשם מבטא מילולית רצון לטיפול, הוא נעדר יכולת לכך,
דבר המתבטא גם בהמשך ניהול אורח חיים עברייני וחוסר יוזמה בפני
יה לטיפול. לפיכך, נמנעה מהמלצה טיפולית בעניינו, והמליצה כי בית המשפט ישקול להציב עבורו גבולות ברורים להתנהגותו.

5.
טיעוני המאשימה

א. המאשימה עתרה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל ממושך מזה שהוטל על חלאילה, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן ולבעל הרכב שהוצת. בהדגישו את
המסוכנות הטבועה במהות עבירת ההצתה, מהחמורות בספר החוקים נוכח פוטנציאל הנזק העצום הנובע ממנה, ציין בא כח המאשימה כי במקרה דנן מדובר ברף החומרה הגבוה של עבירת ההצתה, מהטעם שהרכב שהוצת חנה בחצר ביתו של המתלונן בסמיכות לבית מגורים, ורק בזכות תגובתם המהירה של המתגוררים במקום נמנע נזק חמור יותר. מדובר בסיכון ממשי לחיי אדם, והנאשמים אשר שלחו אש בסמיכות למגורי אדם, לקחו על עצמם במודע את האפשרות כי מעשיהם יסתיימו בפגיעה בנפש. ועוד, ההצתה תוכננה מראש על ידי הנאשמים, אשר הצטיידו בבקבוק המכיל דלק, בוצעה כ"סגירת חשבון" של חלאילה עם המתלונן, על רקע סכסוך כספי ביניהם, והנאשם שש להשתתף בסכסוך בו לא היה לו חלק, דבר המעיד על סולם ערכים מעוות ועל נורמות עברייניות מובהקות. יתר על כן, הנאשם ביצע את העבירה תוך הפרת תנאי השחרור שהושתו עליו, עובדה המגבירה את מסוכנותו.

ב. בא כח המאשימה הפנה לתסקירו של שירות המבחן והדגיש את ההתרשמות השלילית של קצינת המבחן מאורח החיים העברייני של הנאשם, והעדר גבולות בהתנהלותו. הוא ביקש להבחין בין הנאשם לבין חלאילה, נעדר ההרשעות הקודמות, לגביו הוגש תסקיר אשר המליץ על עונש מותנה בלבד, בהדגישו את עברו הפלילי של הנאשם והעובדה כי העבירה בוצעה תוך הפרה הוראה חוקית.

6.
טיעוני הנאשם
א. ההגנה ביקשה להעדיף את השיקול השיקומי, להמנע מהטלת מאסר בפועל על הנאשם, בטענה כי די יהיה בהטלת עונש מאסר מותנה כדי להרתיע את הנאשם.
הסניגור
ביקש להבחין בין חלאילה, אשר היה בעל הענין בביצועה של עבירת ההצתה ואף ביצעה בפועל, לבין הנאשם, אשר נגרר לביצוע העבירה וחלקו בה מזערי. הנאשם לא הכיר את המתלונן ולא היה לו כל מניע לביצוע ההצתה. הפגיעה ברכב, שהיה ישן וזול, היתה
חלקית, ובסופו של יום מדובר בעבירה של פגיעה ברכוש בלבד, שלא נשקפה ממנה כל סכנת חיים למתלונן או לאחרים.

ב. כן ביקש הסניגור שלא לקבל את המלצתו של שירות המבחן, בהתחשב בנסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם, בן למשפחה מרובת ילדים, אשר התייתם בילדותו, וסייע לפרנסת המשפחה מגיל צעיר. לדבריו יש ליתן משקל להודייתו של הנאשם, חרטתו הכנה, ותקופת המעצר בבמהלכה איבד הנאשם כ-40 ק"ג ממשקלו, ואף הוכה על ידי אנשי נחשון.

ג. באשר לעבירות הנוספות שביצע בתיקים שצורפו, מדובר בעבירות שאינן ברף הגבוה, ואין מקום להטיל בגינן ענישה מכבידה. בנוסף נתבקש בית המשפט לקבוע כי כל מאסר בפועל, אם יוטל, יהיה חופף למאסר בפועל שיוטל על הנאשם בענין אחר, אם יוטל.

דברי הנאשם

הנאשם ביקש תחילה שלא לומר דבר, אך לאחר התייעצות אמר "
אני מצטער, אני רוצה לפתוח דף חדש. לא רוצה להיות בפשע. לא מתאים לי בגיל שלי ועוד אני צעיר, עוד לא ראיתי כלום בחיים שלי
". ( עמ' 29 לפרוט').

שני הצדדים הפנו את בית המשפט לפסיקה התומכת בטענותיהם, זה בכה וזה בכה.

דיון
7.
גזירת דינו של כל אדם קשה היא, ומשקללת אינטרסים שונים, תוך מתן ביטוי למטרות הענישה - גמול, הרתעה, מניעה, שיקום וחינוך של הנאשם המסוים העומד לדין ואחרים. (ע"פ 4890/01 מ"י נ' פלוני, פ"ד נו(1), 594, מפי הנישאה בייניש). הענישה היא לעולם אינדיווידואלית, ונותנת ביטוי לנסיבות המיוחדת של כל אדם ומקרה, בנוסף לשיקולים הכרוכים באינטרס הציבורי. (ע"פ 5106/99 אבו נג'ימה נ' מ"י, פ"ד נד(1) 350, 354; וכן ע"פ 4890/01 הנ"ל, עמ' 601, מפי
השופטת בייניש).

אין צורך להכביר מילים על חומרתה של עבירת ההצתה, הכורכת עמה סיכון רב ונזקים גדולים לרכוש ולנפש, "והחשש כי ראשיתה
מצער – גפרור – ואחריתה מי ישורנו".
(ע"פ 7925/06 עיסא אבו עראר נ' מ"י, לא פורסם, ניתן ביום 25/4/07, מפי השופט רובינשטיין; בש"פ 6527/02, 6526/02 אלענמי ופאבלוב נ' מ"י, לא פורסם, ניתן ביום 30/7/02 מפי השופט ריבלין). ריבוי תיקי ההצתה המובאים בפני
נו מלמד כי עבירת ההצתה הפכה דרך נפוצה לפתרון סכסוכים, ויש לשרשה.

הפסיקה חזרה והצביעה על חומרתם הרבה של מעשי הצתה, במיוחד אלה המכוונים כלפי בתים ורכוש בשכונות מגורים צפופות. (ע"פ 2663/08 האני עלקם נ' מ"י, לא פורסם, ניתן ביום 13.8.08, מפי השופטת פרוקצ'יה).
וכן:

"עבירת ההצתה היתה המסוכנת ביותר, במובן הפשוט של הסכנה לחיים ולרכוש, והפוטנציאל ההרסני שבה… לא בכדי קבע לה המחוקק עונש מאסר מן הגבוהים שבסולם הענישה, חמש עשרה ועשרים שנה (בענייננו החלופה המסתברת היא האחרונה), בשל הסכנה הרובצת לפתח, בגינה, שראשיתה גפרור ואחריתה עלולה להיות שערי מוות". (ע"פ 3210/06 פארס עמארה נ' מ"י, לא פורסם, ניתן ביום 18/3/07, מפי השופט רובינשטיין).

רק בנס לא התפשטה האש, אשר שולחה בשעת לילה מאוחרת ברכב שחנה בחצר של בית מגורים, אל הבית הסמוך וגרמה לאסונות בנפש, של דרי הבית, גדולים כקטנים.

אכן, לנאשם לא היה לכאורה מניע בביצוע העבירה, והעבירה תוכננה מבעוד מועד לצרכיו של חלאילה ובוצעה על ידו בצוותא עם אחרים. אולם, הנאשם שש אלי קרב, ויצר ביחד עם חבריו סיכון ממשי למתלונן ולאחרים, שעה שההצתה כוונה לעבר רכב החונה בסביבת מגורי אדם. כאמור, לא מן הנמנע כי לו אחזה האש, כטבעה של זו, בבתי המגורים הסמוכים, עשויה היתה לכלות את שוכניהם בשנתם.

"מעשה הצתה ובמיוחד של רכב שחנה בחניון תת-קרקעי של בניין מגורים, עלול היה להסתיים באסון כבד. זאת ועוד, זהו פן נוסף של האלימות שקנתה לה אחיזה בשנים האחרונות בקרב החברה בישראל, כאשר סכסוכים אינם נפתרים עוד במשא ומתן או בפני
ה לערכאות, אלא בדרך של שימוש באלימות בה נחצו כמעט כל הגבולות. עקב כך, מצווה היה בית-המשפט המחוזי לגזור למערער מאסר ממש, ומותר להניח שלולא הנימוקים לקולא שנטענו בפני
ו וחזרו ונטענו בפני
נו, היה העונש כבד פי כמה". ראו גם ע"פ 4482/06 ישראל כלפה נ' מ"י, לא פורסם, ניתן ביום 7.6.06, מפי השופט לוי).

8.
הנאשם ניהל אורח חיים עברייני מזה מספר שנים, השתמש בסמים וביצע עבירות למימון רכישתם. ניסיונות של שירות המבחן לנוער לשקמו עלו בתוהו, לאחר שהנאשם התנגד לטיפול שהוצע לו ולא השתלב בהוסטלים בהם שהה. הנאשם אף ריצה מאסר בפועל משלא התמיד בביצוען של עבודות שירות שהוטלו עליו. אין מדובר בכישלון חד פעמי, אלא בדרך חיים בה בחר, כאשר העבירה האחרונה בוצעה תוך הפרה של תנאי שחרור, עת עזב הנאשם את ביתו בניגוד להוראתו של בית המשפט, כדי להשתתף בביצוע ההצתה, בקשר עם סכסוך בו לא היה לו כל ענין.

9.
לקולא אני רואה לקחת בחשבון את נסיבותיו האישיות של הנאשם, כפי שבאו לידי ביטוי בתסקיר, גילו הצעיר, יתמותו, קשייו הרגשיים והכלכליים לאחר שאביו נישא בשנית, וכן חלקו בביצוע ההצתה, הודייתו בעובדות כתב האישום בטרם הוחל בשמיעת הראיות, הבעת חרטה מצידו ונטילת אחריות על העבירות שביצע (אם כי טען בפני
קצינת המבחן כי לא ידע ששותפו הולך להצית את הרכב). לא נעלם מעיני כי הנאשם עצור מאז ביצוע המעשה, וכי במעצרו איבד כ-40 ק"ג ממשקלו, אם כי הדבר מיטיב עמו לכאורה.

על הענישה בעבירות הצתה אמר בית המשפט כדלקמן:

"רף הענישה אינו אחיד, ונשקל בכל מקרה לנסיבותיו. נטעים כאן, כי לדידנו הצתה במקום שבו חיי אדם הוטלו או יכולים להיות מוטלים בכף מצדיקה ככלל מאסר של שנים ממושכות, על פי הכוונתו של המחוקק, ואורכה המדויק של התקופה ייקבע בכל מקרה לגופו". (ע"פ 3210/06 הנ"ל, סעיף ד' לפסק הדין).

קצינת המבחן עמדה על מאפייני האישיות של הנאשם, כמפורט בתסקיר, נמנעה מכל המלצה טיפולית, ואף המליצה להציב לנאשם גבולות ברורים. על אף שהנאשם מסר כי הפסיק לצרוך סמים, יש לזכור כי לא התייצב לבדיקת שתן מהטעם שצרך סמים זמן קצר לפני כן. משכך, קיים סיכון להישנותה של התנהגות עבריינית.
נוכח חומרת העבירה ומסוכנתו של הנאשם, ראוי להרחיקו מהציבור ולהטיל עליו עונש מאסר מרתיע.

כאמור, דינו של חלאילה, אשר חלקו בהצתה היה משמעותי יותר, אך עברו נקי והוא אף סבל מבעיות בריאותיות, נגזר ל-30 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.


10.
בנתונים המפורטים לעיל, לאחר שלקחתי בחשבון את מכלול השיקולים לחומרא ולקולא, ובהתחשב בעבירות הנוספות בהן הורשע הנאשם, אני רואה לגזור על הנאשם עונשים כדלקמן:

א. 36 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו בתיק זה החל מיום 4/3/10.

ב. 18 חודשי מאסר על תנאי, שהנאשם לא ישא בו זולת אם יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירה בה הורשע ו/או כל מעשה אלימות שהוא פשע, ויורשע בו בתוך תקופת התנאי או לאחריה.

ג. פיצוי לבעל הרכב בסך 5,000 ₪. הנאשם רשאי לשלם את הפיצוי ב-4 תשלומים שווים ורצופים, בסך 1,250 ₪ החל מיום 1/1/11. אם לא ישולם תשלום כלשהוא יעמוד הסכום כולו לפרעון מידי, וישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל, לגבי כל תשלום שלא שולם במועד.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.


ניתן היום, כ"ט תשרי תשע"א, 07 אוקטובר 2010.











פ בית משפט מחוזי 17288-03/10 מדינת ישראל נ' סאלח חלאילה, מוחמד בלאלו (פורסם ב-ֽ 07/10/2010)