פסקי דין על זיוה ליבליך | פסקי דין על מחאמיד פואד חאלד | פסקי דין על מחאמיד נג'יב |

1503/03 עא     28/03/2004




עא 1503/03 זיוה ליבליך נ' מחאמיד פואד חאלד,מחאמיד נג'יב




1
בתי המשפט

ע"א 001503/03
בבית המשפט המחוזי בחיפה
28/03/2004
תאריך:
ש. ברלינר
[אב"ד], י. עמית
ו - י. אלרון

בפני
הרכב השופטים:
זיוה ליבליך

בענין:
המערערת
- נ ג ד -
1. מחאמיד פואד חאלד

2. מחאמיד נג'יב
המשיבים

פסק דין
השופט י. עמית
:
מזמין עבודה התחייב ישירות כלפי קבלן משנה. האם התחייבותו משתרעת גם על עבודות שבוצעו על ידי קבלן המשנה עד לאותו מועד? על כך נסב הערעור שבפני
נו.

1. בין המערערת לבין המשיב מס' 2 (להלן: "הקבלן הראשי") נחתם ביום 1.4.96 הסכם לפיו התחייב הקבלן הראשי לבצע עבור המערערת עבודות בנייה "עד מפתח" של שתי יחידות דיור, ולסיימן תוך 14 חודשים.

הקבלן הראשי התקשר בהסכם עם המשיב מס' 1 כקבלן משנה לצורך ביצוע עבודות האלומיניום (להלן: "קבלן המשנה"). על פי ההסכם בין השניים היה קבלן המשנה אמור לקבל הסך של 125,000 ₪ בצירוף מ.ע.מ. לטענתו של קבלן המשנה, כפי שהתקבלה בבית המשפט קמא, סוכם כי כ - 30% מתשלום התמורה הכוללת, תשולם לו עם קבלת העבודה ובסמוך להתקנת משקופים עיוורים.
קבלן המשנה החל בעבודתו, התקין משקופים עיוורים, אך לא קיבל מהקבלן הראשי את הסכומים המגיעים לו, למעט הסך של 10,000 ₪. קבלן המשנה הפסיק את ביצוע העבודות, אך לאחר שהמערערת פנתה אליו ישירות והתחייבה כלפיו לערוב לתשלום שכרו, נעתר והמשיך בביצוע העבודות, כולל עבודות נוספות.

2. אין מחלוקת כי קבלן המשנה ביצע את עבודתו נאמנה וגם המערערת תיארה אותו כ"אדם הגון".

אין מחלוקת כי עבור העבודה שביצע קבלן המשנה, מגיע לו סכום של 154,070 ₪ כולל מ.ע.מ. אך בפועל קיבל סכום של 111,249 ₪ בלבד, שאת כולו שילמה לו המערערת ישירות, למעט הסך של 10,000 ₪ בצירוף מ.ע.מ ששולמו לו על ידי הקבלן הראשי.

גם אין חולק כי בנוסף לסכומים ששילמה המערערת לקבלן המשנה, היא שילמה לקבלן הראשי סכום של 40,000 ₪ בצירוף מ.ע.מ. עבור עבודות האלומיניום, כך שצירוף הסכומים ששולמו על ידה עבור עבודות האלומיניום, אף עולה על הסכומים המגיעים לקבלן המשנה. אלא, שנתברר כי הקבלן הראשי לא העביר לקבלן המשנה את הסך של 40,000 ₪ ששולם לו על ידי המערערת.

אשר על כן, הגיש קבלן המשנה תביעה כנגד המערערת וכנגד הקבלן הראשי, לתשלום היתרה המגיעה לו.

3. זו אפוא חזית המחלוקת העיקרית בין הצדדים, כפי שהוגדרה על ידי כב' השופט טובי בבית המשפט קמא.

לטענת המערערת, התחייבותה כלפי קבלן המשנה צופה פני עתיד, והיא תופסת מיום ההתחייבות ואילך, ובהתאם לכך שילמה לו ישירות את המגיע לו. ברם, היא לא התחייבה לשלם לקבלן המשנה חוב שמקורו בעבודות שביצע עד למועד בו נטלה על עצמה לשלם לו ישירות.
ואילו קבלן המשנה טען כי הוא זכאי לקבל מהמערערת את כל המגיע לו עבור עבודות האלומיניום, יהא מועד ביצוען אשר יהא.

4. בית המשפט קמא, קבע בפסק דינו כי גרסתה של המערערת כי התחייבותה כלפי קבלן המשנה צופה פני עתיד, הועלתה לראשונה רק בסיכומי טענותיה. עוד קבע כי במועד התחייבותה כלפי קבלן המשנה כבר ידעה שהקבלן הראשי לא העביר לו את הסכום ששולם על ידה עבור עבודות האלומיניום.

מכאן ממשיך בית המשפט ומגיע למסקנה הבאה:

"הטענה שהתחייבותה של הנתבעת אינה כוללת סכום זה (של 40,000 ₪ בצירוף מ.ע.מ. - י.ע.) אינה עומדת במבחן ההגיון והשכל הישר. ברור כי התובע לא הסכים באותה נקודת זמן להמשיך בביצוע העבודה מבלי להבטיח את שכרו, כשזה כוללת את הסכומים ששולמו ולא הגיעו לידיו. הנתבעת מצידה לא סייגה את התחייבותה אלא הבטיחה לתובע לדאוג לכך שיקבל את שכרו במלואו לרבות הסכומים ששילמה עבורו לנתבע. אותה עת, ידע כבר התובע שלא יוכל לקבל את שכרו מאת הנתבע ואין כל הגיון שיוותר על המגיע לו ויסכים להמשיך בעבודה אלמלא התחייבה הנתבעת לדאוג לסילוק התמורה המגיעה לו במלואה... סיכומו של דבר, התחייבותה של הנתבעת כלפי התובע הינה מלאה, כללית ועצמאית וחולשת על כל הסכומים המגיעים לו בגין עבודתו.." (הדגשה שלי - י.ע.) .

לאור זאת - ומבלי שנעלמה מעיניו התוצאה לפיה המערערת נדרשת לשלם אותו סכום פעמיים - חייב כב' השופט טובי את המערערת ואת הקבלן הראשי, ביחד ולחוד, לשלם לקבלן המשנה את היתרה המגיעה לו, כאשר חלק קטן מהיתרה הוטל רק על המערערת, בגין העבודות הנוספות שהוזמנו על ידה.
על מסקנה זו של בית המשפט קמא, נסב ערעורה של המערערת.

5. קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא, מעוגנות היטב בחומר הראיות, וככלל, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים. אלא, שהתוצאה הסופית של פסק הדין, לא נובעת מקביעות עובדתיות, והיא מעוגנת בהגיון, בשכל הישר ובנסיון החיים, ובכגון דא, אין לערכאה הדיונית יתרון על פני ערכאת הערעור.

לטעמי, הגיונם של דברים, מוביל למסקנה הפוכה מזו שהגיעה אליה ערכאה קמא ואנמק להלן את מסקנתי.

6. האם שינה קבלן המשנה את מצבו לרעה, בכך שנעתר להפצרותיה של המערערת לשוב לעבודתו? התחייבותה של המערערת כלפי קבלן המשנה, נעשתה בחודש אוקטובר 1997 (סעיף 7 א לכתב התביעה). באותו שלב, כבר ביצע קבלן המשנה עבודות בסכום של 40,000 ₪ לפי חשבון שהוגש על ידי הקבלן הראשי ביום 13.8.97, חשבון שאושר על ידי המפקח מטעמה של המערערת, אדריכל מנחם כהן (נספח ג לתצהירה של המערערת).

מכאן, שכאשר המערערת התחייבה כלפי קבלן המשנה, הוא כבר ביצע עבודות בסכום של 40,000 ₪ בצירוף מ.ע.מ. היענותו של קבלן המשנה להמשיך בעבודה, נוכח התחייבותה של המערערת כלפיו, לא שינתה את מצבו לרעה. שאם לא היה ממשיך בביצוע העבודות, היה נשאר באותו מצב בו היה לפני כן, ולפיו הקבלן הראשי חייב לו את הסכום של 40,000 ₪ בניכוי המקדמה בסך של 10,000 ₪ שקיבל ממנו.

לא רק שקבלן המשנה לא שינה את מצבו לרעה אלא נהפוך הוא. בכך שהסכים להמשיך לבצע את העבודות, כנגד קבלת התמורה מכאן ואילך ישירות מהמערערת, הוא יכול היה להקטין את נזקיו מתוך הרווח שהפיק בהמשך.
מנגד, קשה להלום כי המערערת קיבלה על עצמה לשלם לקבלן המשנה גם עבור עבודות שכבר ביצע ושתמורתן כבר שולמה על ידה לקבלן הראשי. וכי מה האינטרס של המערערת ליטול על עצמה התחייבות צופה פני עבר, עבור עבודות שכבר שילמה עבורן?

7. במאמר מוסגר אציין כי באת כוחו של קבלן המשנה, טענה במהלך הדיון בערעור, כי עובר להתקשרות בינו לבין המערערת, הוא ביצע עבודות בסכום של 10,000 ₪ בלבד, כשווי המשקופים העיוורים שרכש, והמשיך בביצוע העבודות עד לסכום של 40,000 ₪ על סמך הבטחתה של המערערת.

טענה זו אינה הגיונית, באשר המערערת החלה לשלם ישירות לקבלן המשנה רק לאחר ההתקשרות הישירה ביניהם, ומכאן ואילך הפסיקה לשלם לקבלן הראשי. טענה זו, גם אינה תואמת קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא, והיא עומדת בסתירה לחשבון החלקי של הקבלן הראשי מיום 13.8.97 (נספח ג' לתצהיר המערערת).

גם מסעיף 5 לתצהיר עדותו הראשית של קבלן המשנה, משתמע כי הסכום של 10,000 ₪ שולם לו על חשבון עבודות שכבר בוצעו ובהיקף גדול יותר מהסכום של 10,000 ₪. כך גם עולה מתשובתו בעמ' 13 לפרוטוקול, שם הוא מסביר כי התקין בבית משקופים עוורים עוד בתחילת שנת 1997, לפני הצעת המחיר, וכי והסכום של 10,000 ₪ ששולם לו על ידי הקבלן הראשי "בקושי כיסה את העלות ללא העבודה (של ההתקנה - י.ע.)". מכאן, שאין ממש בטענה כי בשל התחייבותה של המערערת כלפיו, המשיך קבלן המשנה לבצע עבודות עד לגובה הסכום של 40,000 ₪, ובכך, שינה כביכול מצבו לרעה.

8. למעשה, טענת קבלן המשנה כי המערערת התחייבה לשלם לו גם עבור עבודות שכבר ביצע קודם להתקשרות הישירה ביניהם, לא נטענה במפורש על ידו. אדרבא, מהתצהיר שהגיש, ניתן אף להסיק היפוכו של דבר:

"במהלך אוקטובר 1997, או בסמוך לכך, פנתה אלי הנתבעת וביקשה כי אמשיך בביצוע עבודות האלומיניום בבנין. השבתי לה כי הנתבע לא עמד בסיכום הכספי עמי ואיני יכול להמשיך את העבודות בבנין כל עוד לא יובטח לי כי אקבל את כספי. בעקבות כך אמרה לי הנתבעת כי היא תהיה האחראית לתשלום המלא בעבור עבודות האלומיניום שאבצע בבנין ובהתאם להזמנה המקורית מיום 20.7.97 שאושרה על ידה תוך הבטחה כי אין לי סיבה לדאגה מאחר והיא תשלם בעבור עבודתי..... כל מטרתי היה כי בגין העבודות שאבצע בבנין אקבל את כספי" (הדגשה שלי - י.ע.)

נקט קבלן המשנה בלשון עתיד ולא בלשון עבר. ודוק: גם אם לא "נתפוס" את קבלן המשנה בהטיית השורש ב.צ.ע. בעתיד, מכל מקום, גם לגרסתו שלו לא דובר במפורש על עבודות שכבר ביצע ואשר בגינן כבר שילמה המערערת לקבלן הראשי.

מנגד, מחקירתה של המערערת עולה כי הסכום ששולם על ידה לקבלן הראשי עבור עבודות האלומיניום שבוצעו לפני שהתחייבה ישירות כלפי קבלן המשנה, לא נכלל בהתחייבותה כלפיו (עמ' 16 לפרוטוקול) :

"זה נכון שהתחייבתי כי כל תשלום שיגיע לתובע מאת הקבלן אני אדאג שהוא יקבל אותו ושהמקרה הראשון שבו נתתי סך של 40,000 ₪ שלא הגיעו אליו לא יחזור על עצמו...." (הדגשה שלי - י.ע.)

זאת ועוד. קבלן המשנה לא טען, לא בתצהירו ולא בחקירתו, כי פנה למערערת ודרש ממנה, לכל אורך תקופת עבודתו, תשלום עבור העבודות שביצע לפני ההתקשרות הישירה בינו לבין המערערת. האם כך נוהג קבלן משנה? האם כך מלמד אותנו נסיון החיים?
9. ואם בנסיון חיים עסקינן, נאמר כי מצב בו הקבלן הראשי מסתבך כלכלית, ועולה טענה של קבלן המשנה כלפי המזמין כי נוצרה ביניהם מערכת חוזית ישירה, היא טענה שכיחה במקומותינו - א. זמיר "קבלנות משנה: יחסי מזמין, קבלן, קבלן משנה" מחקרי משפט יא (תשנ"ד) 45; א. זמיר "חוק חוזה קבלנות" (המכון למחקרי חקיקה ע"ש הארי סאקר).

עם זאת, הטענה כי המזמין התחייב כלפי קבלן המשנה לכסות גם חוב של הקבלן הראשי כלפיו, חוב שנוצר טרם ההתקשרות הישירה ביניהם, היא טענה שאינה שכיחה. כדי להוכיח טענה מעין זו, יש להצביע על התחייבות מפורשת של המזמין, ולמיצער, נדרשת מידה גבוהה של הוכחה המעוגנת באינטרס "חזק" של המזמין להסכים לשלם פעמיים בגין אותה עבודה: פעם לקבלן הראשי ופעם לקבלן המשנה.

10. סופו של דבר, שאני סבור כי המשיב מס' 1 לא הוכיח התחייבות של המערערת לשלם לו עבור העבודות שביצע טרם התחייבותה הישירה כלפיו, עבודות שבגינן שילמה המערערת למשיב מס' 2.

אשר על כן, דין הערעור להתקבל באופן שהחיובים שהושתו על המערערת בפסק הדין יבוטלו. הוראות פסק הדין, ככל שהן מתייחסות למשיב מס' 2, יעמדו בעינם.

לפנים משורת הדין, מאחר והמשיב מס' 1 לא קיבל את המגיע לו ונראה כי יתקשה לגבות את הסכום שנפסק לזכותו מהמשיב מס' 2, אין צו להוצאות.

הפקדון יוחזר ישירות לב"כ המערערת.

___________
י. עמית
- שופט

השופט ש. ברלינר
[אב"ד]:
אני מסכים.

_____________
ש. ברלינר
- שופט
[אב"ד]

השופט י. אלרון
:
אני מסכים.
___________
י. אלרון
- שופט
הוחלט כאמור בפסק דינו של כב' השופט י. עמית
.

ניתן היום ו' בניסן, תשס"ד (28 במרץ 2004) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקי פסק הדין לב"כ הצדדים, בדואר.

י. אלרון
- שופט

י. עמית
- שופט

ש. ברלינר
- שופט
[אב"ד]
שם הקלדנית: רונית י.








עא בית משפט מחוזי 1503/03 זיוה ליבליך נ' מחאמיד פואד חאלד,מחאמיד נג'יב (פורסם ב-ֽ 28/03/2004)