פסקי דין על מ.א.א היסוד בע"מ | פסקי דין על מאיר בצלאל

4282/09 תאמ     08/10/2010




תאמ 4282/09 מ.א.א היסוד בע"מ נ' מאיר בצלאל








בית משפט השלום בירושלים



תא"מ 4282-09 מ.א.א היסוד בע"מ
נ' בצלאל






בפני

כב' השופטת
מרים ליפשיץ-פריבס

התובעת
מ.א.א היסוד בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד מאיר שועה


נגד

הנתבע
מאיר בצלאל
ע"י ב"כ עו"ד צבי רוטנברג



פסק דין


1.
תביעה כספית הוגשה לתשלום פיצוי בגין שני מיכלי סולר (להלן-"המיכלים") השייכים לתובעת אשר הושכרו לנתבע, שחויב בזמנו ב

פסק דין
שניתן בת.א. 3713/06 (להלן-"התביעה הקודמת") בתשלום דמי שכירות חודשיים בגינם ובהשבתם לתובעת.

2.
בקשת התובעת לפי פקודת ביזיון בית משפט שהוגשה עקב אי השבת המיכלים נמחקה לאור הודעת הנתבע, על גניבתם ( בש"א 5932/07 במסגרת ת.א. 3713/06).

לפיכך, הוגשה התביעה
שבפני
, לתשלום פיצוי מחמת אי השבת המיכלים.

3.
הנתבע טוען מנגד, להיעדר אחריות שלו על המיכלים. לדידו, המיכלים לא הושכרו לו כי אם הונחו בשטח המלון בו הוא היה שכיר לאור היענותו לבקשת התובעת, לסייע לה בהוצאתם ממקום הנחתם קודם לכן.

בנוסף לכך טען הנתבע כי הוא לא עשה שימוש כלשהו במיכלים ואף לא הוכחה בעלותה של התובעת עליהם וכן שיעור נזקיה, לא הוכח.

עוד ניטען כי אין באמור בפסק הדין שניתן כנגדו בת.א. 3713/06 (מיום 03/12/06 ) כדי להשליך על התביעה שבפני
הואיל ופסק הדין ניתן בהעדר הגנה, מפאת מצבו הבריאותי שהכביד עליו בטיפול בעניינו.

4.
פסק הדין יינתן בהנמקה תמציתית בהתאם לסעיף 214 טז (2) לתקנות סדר הדין האזרחי.

5.
עילת התביעה היא בגין אי קיום הסיפא בפסק הדין שניתן בתביעה הקודמת שהיה ל

פסק דין
חלוט, בהעדר בקשה להורות על ביטולו או ערעור עליו.

על פי פסק הדין, היה על הנתבע להשיב לתובעת את שני מיכלי הסולר וכן לשלם לה סך של 30,000 ₪ בגין דמי השכירות עבורם.

6.

פסק הדין שניתן בתביעה הקודמת, מהווה מעשה בי-דין בשאלת זכותה של התובעת על המיכלים וחובת הנתבע, להשיב לה אותם.

התובעת, איננה תובעת סעד שנתבע קודם לכן ולא אינה תובעת תשלום דמי שכירות בגין תקופה מאוחרת לאחר מתן פסק הדין. התביעה היא בעילה חדשה, לתשלום פיצוי בגין אי החזרת המיכלים, אשר נקבע בפסק הדין כי קיימים יחסי שכירות בין התובעת לנתבע לגביהם, שטרם הוחזרו לתובעת. כך גם, אין בהליכי הליכי הוצל"פ שננקטו כנגד הנתבע לצורך גביית הסכום שנפסק לטובת התובעת בתביעה הקודמת משום כפל הליכים, בגין אותו סעד.

7.

עיון בכתב התביעה בת.א. 3713/06 (ת/1) מלמד כי התובעת טענה לאחריותו של הנתבע על המיכלים, על פי הסכמות שהושגו בעל פה בין בעלי הדין על שימוש של הנתבע במיכלים ותשלום דמי שכירות בגין זאת.

8.
לפיכך, משניתן פסק הדין בתביעה הקודמת, אין להיעתר לבקשת הנתבע לבחון את מערכת היחסים , הנסיבות וההסכמות בין הצדדים עובר להעברת המיכלים לידיו ועמדה לו הרשות לברר את המחלוקת במסגרת התביעה הקודמת או בנקיטת פעולות לאחר שניתן, כדי להוכיח את טענותיו במסגרת ההליך הקודם.

9.
בהתאם לקביעות בפסק הדין התקיימו יחסי שכירות בין הצדדים. לפיכך, האחריות מוטלת על הנתבע לשמור על המיכלים בהתאם לחובותיו כשוכר, אשר מעמדו כשומר שכר וכן לדאוג להחזירם בגמר השכירות, כמצוות הוראות חוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971.

10.

ביצוע פסק הדין להחזרת המיכלים סוכל, עקב הוצאת המיכלים משליטת הנתבע בין אם בגניבתם, שלא הוכח כי הוגשה תלונה למשטרה בגינה ובין אם באובדנם .


בנסיבות אלו, עומדת לתובעת הזכות לקבלת פיצוי בגין אי החזרתם

9.
התובעת, טענה למחירו של כל מיכל בסך של 20,000 ₪. התובעת, הסתפקה בהצגת מכתב מיום 24/7/05 מחברת ד.ע. שיווק ישיר בע"מ (נספח ג' לכתב התביעה) להוכחת שיעור נזקיה לפיו, הוערך מחיר של מיכל משופץ הכולל משאבה בסך של 20,000 ₪ ללא מע"מ.

המכתב, אינו מהווה ראייה מספיקה להוכחת מחירו של מיכל, בהיעדר פרטים מוכחים מספיקים בדבר סוג , טיב, ושנת הייצור של המיכלים. משבחרה התובעת שלא להגיש חוות דעת של מומחה מטעמה להערכת ערכו של מיכל, על פי פרטיו ורכיביו גם אם לא ניתן היה להציגו בפני
ו, לא הוכח מחירו של כל מיכל. יתירה מכך, גם אילו סברה התובעת שיהיה בידה להוכיח את מחירו של מיכל באמצעות נספח ג' לכתב התביעה, אין להגיש את המסמך אלא באמצעות עורכו, ובליווי תצהיר.

אם לא די בכך, התובעת לא טרחה להביא מסמכים בתמיכה לתצהירו הנוסף של מנהלה בנוגע לתשלומיו ברכישת המיכלים, כדוגמת: קבלות או בדו"חות כספיים ומאזנים של התובעת, להוכחת ערכם על פיהם. חזקה על התובעת שהייתה דואגת להצגת המסמכים, אילו הללו עמדו לטובתה. הימנעותה מכך, פועלת לרעתה. עוד יוער, כי על פי תצהירו של מנהל התובעת, המיכלים היו כ"חדשים" מבלי שהוכח מצבם עובר למסירתם לנתבע.

10.
למרות קביעותיי בנוגע למחדליה של התובעת בהוכחת שיעור ניזקה, מקום שהוכח קיומו של נזק באי החזרת המיכלים, רשאי בית המשפט לאמוד את גובהו של הנזק. התנאי לכך הוא במקרה בו קיים קושי אובייקטיבי להעריך במדויק את הנזק. בנסיבות שבפני
ולמרות הערותיי, יש להתחשב ברכישת המיכלים בשנת 99' על פי עדותו של מנהל התובעת באופן המכביד על הבאת קבלות בגין הרכישה וכן באובדן המיכלים, באופן שמנע את מתן הערכה מדויקת ע"י מומחה בהצגתם בפני
ו, אין לקפח את זכותה של התובעת לקבלת פיצוי בגין המיכלים שהנתבע התרשל בשמירה עליהם (ראה: ע"א 355/80 נ' אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת – שבע בע"מ , פד"י ל"ה (2) 800,809 ).

11.
סופם של דברים, בהתחשב ב"גילם" של המיכלים והבלאי שצפוי שייגרם להם ומנגד בהיעדר ראייה על הוצאות התובעת בגין רכישתם ו/או רכישת מיכלים אחרים תחתיהם וערכם, אני מורה לנתבע לשלם לתובעת פיצוי בסך כולל של 15,000 ₪ בלבד ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

12.
הנתבע , ישלם לתובעת את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ בצורף מע"מ.

עותק ישלח לצדדים.

ניתן היום,
ל' תשרי תשע"א, 08 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.















תאמ בית משפט שלום 4282/09 מ.א.א היסוד בע"מ נ' מאיר בצלאל (פורסם ב-ֽ 08/10/2010)