פסקי דין על החברה המאוחדת למזרח הקרוב | פסקי דין על פנחס רוטנברג | פסקי דין על יונס האני | פסקי דין על סמר טורס |

6028/07 א     10/10/2010




א 6028/07 החברה המאוחדת למזרח הקרוב בע"מ, פנחס רוטנברג נ' יונס האני, סמר טורס בע"מ






בפני

כב' השופטת מיכל עמית - אניסמן
התובעת
1. החברה המאוחדת למזרח הקרוב בע"מ

(התובעת 1 בתיקים 6028/07 ו- 6029/07 והנתבעת בתיק 2518/08)
2. פנחס רוטנברג
(הנתבע בתיק 2518/08)
נגד
הנתבעים
1. יונס האני

(הנתבע בתיקים 6028/07 ו-6029/07)
2. סמר טורס בע"מ

(שניהם התובעים בתיק 2518/08)

פסק- דין
1. לפני שלוש תביעות אשר עניינן עסקה לרכישת אוטובוס, אשר נרכש על ידי הנתבע, מר האני יונס (להלן: "יונס") מחברת מ.ג.ב חברה ליבוא ושיווק כלי רכב (1979) בע"מ (להלן: "מ.ג.ב.") באמצעות התובעת, החברה המאוחדת למזרח הקרוב בע"מ
(להלן: "החברה המאוחדת").

2. ראשיתה של התביעה הראשונה בבקשה לביצוע שטר חוב על הסך של 74,136 ₪ (להלן: "שטר החוב") שהגישה החברה המאוחדת כנגד יונס בגין יתרת התמורה המגיעה לה בגין רכישת האוטובוס, הכל כמפורט להלן.

3. התביעה השניה עניינה בקשה נוספת לביצוע שטר, שהגישה החברה המאוחדת כנגד יונס, על הסך 35,800 ₪ שחולל עקב אכ"מ, בניכוי הסך של 10,000 ₪ אשר שולם על ידי יונס.

4. לאחר הגשת התביעות האמורות, וקבלת רשות להתגונן חלקית, בסך של 100,000 ₪ בלבד הגישו יונס וחברה בבעלותו, סמר טורס בע"מ
(להלן: "סמר טורס". להלן יקראו יונס וסמר טורס יחדיו: "התובעים שכנגד") תביעה נפרדת כנגד החברה המאוחדת ומנכ"לה, מר פנחס רוטנברג
(להלן: "רוטנברג") על הסך של 673,433 ₪ בגין נזקים שנגרמו להם בשל תקלות באוטובוס ובגין מכירתו לצד שלישי במחיר הפסד (להלן: "התביעה שכנגד").

5. הדיון בשלוש התביעות אוחד.

הרקע העובדתי וטענות הצדדים

6. החברה המאוחדת הינה חברה המייבאת ומשווקת בישראל אוטובוסים של חברת "מאן".

7. סמר טורס הינה חברה העוסקת בהסעות, לרבות קבוצות תיירות ונופש מהארץ ומחו"ל.

8. ביום 23.6.05 נחתם בין יונס לבין מ.ג.ב. הסכם, ולפיו רכש יונס ממ.ג.ב אוטובוס חדש מתוצרת "מאן", שנת ייצור 2006, מס' רישוי 5577760 (להלן: "האוטובוס" או "ההסכם", לפי הענין). החברה המאוחדת איננה צד להסכם, ואולם אין חולק בין הצדדים כי המשא ומתן לחתימת ההסכם נוהל באמצעותה של החברה המאוחדת; כי התמורה עבור האוטובוס שולמה במלואה ישירות לחברה המאוחדת, וכי היא אשר סיפקה את השלדה בלבד של האוטובוס.

9. יונס התחייב לשלם בתמורה לרכישת האוטובוס הסך של 1,292,161 ₪, אשר חלקה שולמה בשיקים, ואת היתרה התחייב יונס לשלם באמצעות 18 תשלומים חודשיים בהוראת קבע, 14,814 ₪, כל תשלום. התמורה שולמה לחברה המאוחדת, אשר על פי עדותו של רוטנברג, מעבירה חלק ממנה למ.ג.ב (כ – 60%), על פי הסכם שיתוף פעולה שבין החברות (עמוד 53 לפרוטוקול בשורות 19 -21 ועמוד 54 לפרוטוקול בשורה 20).

10. על חשבון התמורה מסר יונס לחברה המאוחדת את השיק נשוא התובענה שלפני, על הסך של 35,800 ₪ וכן את שטר החוב.

11. יונס טוען בתצהירו כי במהלך המשא ומתן לרכישת האוטובוס, אשר נוהל עם רוטנברג, ועם סמנכ"ל החברה המאוחדת, מר אלי אורן, הובטח לו כי:

11.1. האוטובוס יהא חדיש ובאחריות מלאה ל-4 שנים;

11.2. האוטובוס יהיה בעל מרכב סטנדרטי (מבחינת גובה);

11.3. צריכת דלק תהא בין 4-4.5 ק"מ לליטר סולר.

12. עוד טוען יונס בתצהירו כי לאחר שהחל השימוש באוטובוס נתגלו מספר פגמים ו/או תקלות:

12.1. האוטובוס הינו בעל מרכב נמוך מהסטנדרט המקובל, ובשל כך לא ניתן היה להיכנס עם האוטובוס לאתרי תיירות ולמקומות רבים (שאוטובוסים אחרים כן נכנסו אליהם);

12.2. באוטובוס אין מוט מייצב אחורי;

12.3. צריכת הדלק של האוטובוס גבוהה, בניגוד למובטח.

13. יונס טוען בתצהירו כי פנה לרוטנברג, אשר לטענתו, הודה והכיר בכל הטענות ואף התחייב לפצותו באוטובוס חדש (שנת ייצור 2007), אך סרב לעגן התחייבותו בכתב. בסופו של דבר, לאחר שראה לטענתו כי החברה המאוחדת אינה מקיימת התחייבותה לפצותו באוטובוס חדש כפי שהבטיחה, ועל מנת להקטין נזקים, מכר את האוטובוס לצד שלישי, במחיר של 900,000 ₪ בתוספת מע"מ, שהינו לטענתו מחיר הנמוך ממחיר המחירון.

14. לאור האמור, עותרים סמר טורס ויונס לפיצוי בסכומים המפורטים להלן:

14.1. בגין מכירת האוטובוס במחיר הפסד – נזק ישיר של 314,000 ₪;

14.2. בגין השבתת האוטובוס ימים רבים לשם תיקונים (25 ימים שעה שעלות יום עבודה של אוטובוס הינה, לטענתו, 1,500 ₪ + מע"מ) - נזק נוסף של 37,500 ₪ + מע"מ;

14.3. עגמת נפש ואובדן רווח צפוי.

15. יונס טוען כי הוא זכאי לקזז נזקים נטענים אלה כנגד יתרת חובו לחברה המאוחדת וכי הוא הוא זכאי לקבל את הפיצוי שהובטח לו על ידי רוטנברג.

16. מנגד, החברה המאוחדת טוענת, כי טענותיו של יונס במסגרת התביעה שכנגד כנגדה הינן אותן טענות שהועלו על ידו במסגרת ההתנגדויות לביצוע שטר, אשר נדחו ברובן בהחלטת כבוד הרשם ארניה (כתוארו אז), למעט טענת הגנה בגין הנזק הישיר שנגרם לו בשל מכירת האוטובוס במחיר חסר (לטענתו) בסך של 100,000 ₪. לפיכך, לטענתה, החלטת כבוד הרשם ארניה (כתוארו אז) במסגרת הדיון בהתנגדויות לביצוע שטר מהווה מעשה בית דין ויונס מושתק מלהעלות טענות אלו פעם נוספת.

17. לגופו של עניין, טוענת החברה המאוחדת, כי טענות יונס כנגדה התעוררו עת נקלע לקשיים כספיים, ולא יכול היה לעמוד בהתחייבויותיו כלפי החברה המאוחדת. לטענתה, מעולם לא התקבלה בחברתו תלונה של הנתבע לעניין תצרוכת הדלק של האוטובוס, ומעולם לא התחייבה חברתו לשיעור צריכת הדלק. עוד טוענת החברה המאוחדת כי לא קיים בשלדת האוטובוס כל פגם גלוי או נסתר.

18. החברה המאוחדת טוענת כי סיפקה רק את שלדת האוטובוס וכי הרכבת האוטובוס בוצעה על ידי חברת מ.ג.ב. ולפיכך האחריות שלה הינה לשלדה בלבד.

19. עוד טוענת החברה המאוחדת כי מעולם לא הובטח ליונס לפצותו באוטובוס חדש.

דיון

טענה מקדמית – מעשה בית דין

20. שאלה מקדמית שיש לדון בה הינה טענת הנתבעת בדבר קיומו של השתק שיפוטי נוכח החלטת כבוד הרשם ארניה (כתוארו אז) מיום 17.12.2007 בדיון מאוחד בשתי ההתנגדויות לביצוע שטר שהגיש יונס. וכך נקבע בהחלטה:

"טענות המבקש בנוגע לתקלות באוטובוס ובנוגע להתחייבות המשיבה לפצותו - לא התמוטטו . . .

יחד עם זאת באשר לנזק הנטען, בחקירתו השיב המבקש לשאלת בית המשפט, כי הנזק הישיר שנגרם לו בשל מכירת האוטובוס במחיר חסר (כטענתו), הוא כ- 100,000 ₪, ולא כפי שנטען בהתנגדות בסך של 314,000 ₪ (עמ' 3 ש' 7). סבורני כי טענה זו, אף שלא גובתה בשלב זה בחוות דעת מומחה או ראיה אובייקטיבית אחרת לעניין סבירותו של המחיר בשים לב למצבו של האוטובוס, או לגבי שווי השוק של אוטובוס נסוג זה - מגבשת טענת קיזוז תקפה, שיש ליתן בגינה רשות להתגונן. זוהי טענה שניתן להוכיחה בראיות, ואין מקום לשלול את יומו של המבקש בבית המשפט אך מפני שלא הביא את הראיות בשלב זה.
בכל הנוגע לנזקים הנוספים הנטענים – עלות השבתת האוטובוס, בסך של 37,500 ₪, והנזקים הנובעים מהפרת הסכמים עם צד ג', וכן קיזוז הפיצוי שנטען שהוסכם - הלכה פסוקה היא כי טענת קיזוז אשר מועלית במסגרת בקשת רשות להתגונן טעונה פירוט מהותי ומלא "כשם שמפרטים כתב תביעה" . . .
לטעמי, אין הפירוט המופיע בתצהיר המבקש עומד בחובה זו. הטענות נטענות באופן כללי וסתמי, וללא כל ביסוס עובדתי. לא הובהר כיצד הגיע המבקש לעלות יומית של 1,500 ₪, כיצד חושבו 25 ימי השבתה, ומדוע לא עשה המבקש דבר להקטנת נזקיו – אם אכן הושבת האוטובוס לתקופה זו.
כמו כן לא נטען ולא פורט מה הנזק שנגרם כתוצאה מהפרת התחייבויותיו המבקש כלפי צדדים שלישיים, ומיהם אותם צדדים שלישיים, או מה שווי הפיצוי.
מדובר במסמכים ובמידע אשר אמורים להיות בידי המבקש, ואשר במסגרת חובת הפירוט מוטלת על נתבע בסדר דין מקוצר, המבקש היה חייב לפרטם בתצהירו במפורש ובהרחבה.

סוף דבר, ניתנת בזאת למבקש רשות להתגונן מפני התובענה עד לסך של 100,000 ₪". (הדגשה שלי - מ.ע.א.)

21. החלטה זו של כבוד הרשם ארניה (כתוארו אז) מהווה מעשה בית דין כנגד יונס. סוגיה זו נדונה ברע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' וינשטיין (פורסם במאגרים הממוחשבים) - (להלן: "פס"ד ויינשטיין"). באותה פרשה הגיש הבנק תביעה בסדר דין מקוצר כנגד לקוחה. הלקוחה הגישה בקשת רשות להתגונן, אולם, לא התייצבה לדיון, ולפיכך ניתן

פסק דין
לטובת הבנק. כעבור מספר שנים הגישה הלקוחה תביעת נזיקין כנגד הבנק. שלושת שופטי בית המשפט העליון היו תמימי דעים כי דין תביעתה להידחות על הסף, כאשר שניים מהשופטים סברו כי ניתן לבסס תוצאה זו על מעשה בית דין שקם כנגד הלקוחה כתוצאה מפסק הדין נגדה, על אף שניתן בהיעדר הגנה, ונקבע כדלקמן:

"

פסק דין
שניתן בהעדר הגנה ומכריע מכללא לטובת התובע בפלוגתא עיקרית, שהיא נושא ההתדיינות הראשונה וההכרעה בה היא בבחינת הכרעה שבלעדיה אין, מונע מן הנתבע לשוב ולהעלות בהתדיינות נוספת טענות החותרות תחת הכרעה זו. לאמיתו של דבר, כל מסקנה אחרת תחתור תחת הצורך להגיש כתבי הגנה, או בקשות רשות להתגונן או להתייצב לדיונים. בשיטה המאפשרת לנהוג כך, פסקי דין שניתנו בהעדר הגנה לעולם לא יהיו חלוטים. לא יהיה צורך בהגשת בקשה לביטול פסקי דין כאלה ולא תהיה משמעות למועדים להגשת בקשת הביטול. נתבעים יוכלו, גם בחלוף שנים (כפי שארע בענייננו), להפוך לתובעים ולטעון טענות נגד החיוב, לרבות טענות מרכזיות ביותר . . .
כך ייפגע הן האינטרס של בעל הדין שזכה בדינו להגנה מפני הטרדות חוזרות ונשנות מצידו של בעל הדין שכנגד והן האינטרס הציבורי בסופיות הדיון ובניצול יעיל של המשאבים השיפוטיים המוגבלים. אם נאפשר לבעל דין לשוב ולהתדיין בעניין שכבר הוכרע, ייפגעו מתדיינים אחרים הממתינים ליומם בבית המשפט (עניין גת).
שיקול נוסף שיש לשקול הוא הרצון לצמצם את האפשרות להכרעות סותרות באותה סוגיה (עניין קלוז'נר, בעמ' 587) כבמקרה שלנו. אני סבורה שלא בכדי אין כמעט פסיקה הדנה בשאלה אם מהלך כזה אפשרי הוא. דומני שהדבר נובע מכך שברור לכל, או למצער כמעט לכל, שאין הדבר אפשרי".

22. כך גם נפסק בה"פ (ת"א) 200994/08 ברדה רחמים פיליפ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם במאגרים הממוחשבים) כי כאשר נדחית בקשת רשות להתגונן מדובר במעשה בית דין ולא ניתן לתבוע בגין אותה עילה בתובענה חדשה [ראה דוגמאות נוספות בתא (י-ם) 5841/03 נעמאן אלדמירי נ' מוחמד נכאל (פורסם במאגרים הממוחשבים) וע"א (חי) 648/08 עבד ראזק עטארייה נ' סאלח סגיר (מיום 29.6.01)].

23. מכאן, ששעה ש

פסק דין
שניתן בהעדר התייצבות מהווה מעשה בית דין, הרי שמקל וחומר

פסק דין
שניתן בשל דחיית טענות הגנה שנטענו בחוסר פירוט מספק. לנתבע, קרי ליונס, ניתנה ההזדמנות לטעון את טענותיו, והוא עמד בנטל זה באופן חלקי בלבד, קרי אך ורק בטענה בדבר נזק בשיעור של 100,000 ₪ בגין מכירת האוטובוס בהפסד. מכאן, שיונס אינו יכול לשוב ולנסות את מזלו ולהעלות את טענותיו בדבר עלות השבתת האוטובוס, הנזקים הנובעים מהפרת הסכמים עם צד ג', וכן קיזוז הפיצוי שנטען שהוסכם, במסגרת תביעה נפרדת.

24. לא מצאתי לקבל טענות התובעים שכנגד בסיכומים מטעמם בדבר אבחנה מנסיבות פס"ד ויינשטיין למקרה דנן, שעה שלטענם תביעתם הוגשה בד בבד לניהול ההתנגדויות, ולא שנים לאחר מכן כבנסיבות פס"ד ויינשטיין. אין עובדה זו מעלה או מורידה לענין קיומו של מעשה בית דין והאינטרס הציבורי למנוע ריבוי התדיינויות.

25. כמו כן, לא מצאתי כל ממש בטענה לפיה טענות התובעים שכנגד מבוססות על מסמכים שלא היו בידיהם בעת הגשת ההתנגדויות לביצוע שטר, אלא רק בעת ניהול התביעה, שכן כבוד הרשם ארניה (כתוארו אז) התייחס לכך מפורשות וציין כי "מדובר במסמכים ובמידע אשר אמורים להיות בידי המבקש, ואשר במסגרת חובת הפירוט מוטלת על נתבע בסדר דין מקוצר, המבקש היה חייב לפרטם בתצהירו במפורש ובהרחבה".

26. הוא הדין באשר לטענה לפיה במסגרת ההתנגדויות לביצוע שטר נדונה העילה שטרית, ואילו תביעת התובעים שכנגד במקרה דנן הינה בעילה חוזית, שהרי קיים "קשר פנימי בין השטר לבין עסקת היסוד" דנ"א 258/98 ויקטור צמח נ' רחל שלשבסקי ואח', תק-על 98(4) 43).

27. לפיכך, בכל הנוגע לתביעת יונס, אשר היה צד לדיון בהתנגדויות לביצוע שטר, יש מקום לדון אך ורק בטענות לגביהן ניתנה רשות להגן, קרי טענה בדבר מכירת האוטובוס במחיר הפסד, ואילו ביתר הטענות, יש לדון אך ורק במסגרת התביעה שכנגד של סמר טורס.

טענה מקדמית - העדר יריבות
28. החברה המאוחדת טוענת בסיכומיה כי האוטובוס נרכש על ידי יונס מחברת מ.ג.ב. כאשר המרכב מורכב על שלדת מאן. משכך, טוענת היא כי אין כל יריבות בינה לבין יונס. איני מקבלת טענה זו.
29. אכן, יונס הודה בחקירתו כי אין בידיו כל הזמנה מהחברה המאוחדת, אשר סיפקה את השילדה בלבד (עמוד 36 לפרוטוקול בשורות 21 – 26). ואולם, החברה המאוחדת, באמצעות מנכל"ה רוטנברג, הם שניהלו את המשא ומתן עם יונס ואף התמורה החוזית שולמה במלואה לחברה המאוחדת. היחסים הפנימיים בין החברה המאוחדת לבין מ.ג.ב. אינם מעלים ואינם מורידים לענין חבותה של החברה המאוחדת כלפי יונס, ככל שקיימת כזו, בכל הנוגע להליך ניהול המשא ומתן ומעמד החתימה על ההסכם.

הפגמים הנטענים באוטובוס

30. התובעים שכנגד הגישו שורה ארוכה של תצהירים להוכחת טענתם בדבר פגמים ותקלות באוטובוס וכפועל יוצא ההפסדים שנגרמו להם, לרבות מכירת האוטובוס במחיר הפסד. אומר כבר עתה, לאחר שמיעת מכלול הראיות, מצאתי כי מחד, האוטובוס עמד בתקן ותאם את ההסכם, בניגוד לנטען על ידי יונס, ואולם, מאידך, כמות התקלות באוטובוס היתה גבוהה מהמקובל, ולפיכך, החברה המאוחדת הסכימה לפצות את יונס. ואפרט.

31/ התובעים שכנגד טענו באמצעות שורה של מצהירים כי האוטובוס היה נמוך מידי, בניגוד למובטח, ומשכך לא ניתן להיכנס באמצעותו לאתרי תיירות. ואולם: התובעים שכנגד לא הרימו את הנטל המוטל על כתפיהם להוכחת טענתם בדבר חוסר התאמה שעה לא הוכח כי האוטובוס שרכש יונס שונה מהמפרט של ההסכם שנחתם עימו. זאת ועוד, המומחה מטעם יונס עצמו הודה בפה מלא בחקירתו כי האוטובוס עומד בתקינה:

"ש. אז מדוע אתה קובע משלא נקבע גובה מינימום למדרגה, שגובה של 34 ס"מ הוא לא גובה תקני או לא גובה רצוי?
ת. הוא לא גובה רצוי, לא אמרתי לא גובה תקני. הוא גובה תקני, אבל הוא לא רצוי.
ש. מבחינת התקנים של משרד התחבורה, תסכים איתי שהוא עומד בתקן?
ת. כן." (עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 15-19).

32. זאת ועוד, איני מקבלת את טענת התובעים שכנגד לפיה הובטח ליונס במסגרת המשא ומתן כי האוטובוס יהיה גבוה, וכדבריו: "אמרתי לו שאני רוצה אוטובוס לדרישות שלי (לפנחס). אמרתי לפנחס שאני רוצה אוטו שיענה על הדרישות שלי ושייכנס לאתרי התיירות. מאן מביאה שלדות מחו"ל והם מרכיבים להם מרכב בארץ. בגלל הניסיון שלי בגרמניה ביקשתי שהאוטובוס יהיה גבוה". (עמוד 35 לפרוטוקול, שורות 27-30). ואנמק.

33. ראשית, החברה המאוחדת כלל לא מספקת את המרכב, אלא את השלדה בלבד, ומשכך טענות בדבר גובה האוטובוס מקומן, אף במסגרת המשא ומתן, כלפי ספקית המרכב ו/או החברה עימה התקשרו בהסכם, ולא כלפי החברה המאוחדת.

34. שנית, יונס יכול היה לבדוק את מפרט האוטובוס הנרכש על ידו, ולוודא כי הוא אכן מתאים לצרכיו. אין מקום לקבל את הטענה בדבר הפרת חובת הגילוי, שכן אין כל פרט שהוסתר על ידי החברה המאוחדת. יונס רכש את דגם האוטובוס הספציפי הרשום בהזמנה לפי צרכיו. ניתן על נקל לבדוק את תכונותיו בהתאם למפרט המצורף להסכם (סעיף 3 ג. 1. להזמנה).

35. שלישית, ככל שגובהו של האוטובוס הינו תנאי הכרחי עבור יונס, וניתנו הבטחות כגירסתם של התובעים שכנגד על ידי החברה המאוחדת או מי מטעמה בענין זה (הגם שההסכם כלל לא נחתם עימה ואין היא אלא הספקית של השילדה), הרי שהיה עליו להעלות את הדברים במסגרת ההסכם בכתב. הלכה היא, כי סיכום מאוחר צריך לגבש את ההסכמות הנכונות, שאחרת לו היה ההסכם המאוחר מגבש את ההסכמות אליו הגיעו הצדדים קודם לכן, יש להניח שהיו מצוינים הדברים באותו מסמך מאוחר. ראה לעניין זה ע"א 22/63 בן ציון נ' אזולאי ואח', פד"י י"ז 1410 בעמ' 1416 :

"פסול הראיה נובע מן העובדה כי דרך הבריות להרבות בדברים במו"מ קודם עשיית המסמך, אך רק מה שהוסכם בפועל עולה על הכתב ומה שלא נרשם במסמך, אות הוא שאינו חלק מן התניות המוסכמות, שאילו היה, היה אף הוא מוצא את מקומו בין שאר הדברים שזכרם בא במסמך. לשון אחר: מה שאינו רשום במסמך, ממילא אינו מוסכם בין הצדדים ומטעם זה, בהיות דבר שאינו נמנע עם תנאי הסכם, אינו ניתן להוכחה".נ

וכן ראה בע"א 738/80 נתן נ' זגורי, פד"י ל"ז (4) 387, בעמ' 392 כדלקמן:

"ייחוס הסכמה בין הצדדים על דבר שלא בא זכרו בגוף החוזה חייב, כידוע, לפי דיני הראיות, להתבסס על ראיה שבכתב: ע"א 22/63, (2) וכן א' הרנון דיני ראיות (הדפס האקדמי, כרך א' תש"ל) 169. הטעם לכך נעוץ בהנחה החלוטה שהחוזה מגלם בתוכו כל מה שהוסכם..."

קביעה זו אושרה שוב בע"א 85/ 465 אליזאו הרנדו וילנואבה נ' נברון בע"מ, פ"ד מב(1) 705, עמוד 708-709, שם נקבע כי הדין התייצב מכוח ההוראה שבסעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמני, כפי התרגום שנתקבל ע"י בית המשפט העליון, לפיה טענה הנטענת כנגד מסמך המתייחס להסכם צריכה להיות מוכחת על ידי מסמך. דהיינו, צומצמו דרכי ההוכחה להוכחת טענה כנגד מסמך.ב

36. מכאן, שככל שדובר בין הצדדים על נושא גובהו של האוטובוס במהלך המשא ומתן, טענה שלא הוכחה, הרי שממילא לאחר חתימת ההסכם ומסירת המפרט ליונס, והתאמת האוטובוס הנמכר למפרט, אין עוד רלוונטיות לטענה זו.

37. גם לגופו של ענין, לא הוכח כי גובה האוטובוס אינו תקני. אין די בעדותם של הנהגים השונים מטעם התובעים שכנגד על מנת להוכיח הטענה כי האוטובוס הנמכר נמוך באופן בלתי תקני.

38. ראשית, המומחה מטעם התובעים שכנגד הודה בפה מלא כי הגובה של האוטובוס הינו תקני "לא אמרתי לא גובה תקני. הוא גובה תקני, אבל לא רצוי" (עמוד 15 לפרוטוקול בשורה 17).

39. שנית, המומחה מטעם התובעים שכנגד הודה כי לא בדק לחץ אויר בגלגלים, גובה ציר קדמי ואחורי וכיול הכריות, אשר כל אחד מהם יכול להשפיע על זוית הגישה (עמוד 13 לפרוטוקול בשורה 25 – עמוד 14 לפרוטוקול בשורה 18).

40. שלישית, מצאתי לקבל לענין זה את חוות הדעת של המומחה מטעם החברה המאוחדת, מר אידלסון עמירם, ולפיה זוית הגישה של האוטובוס, לפני שבוצעה בו הגבהה הינה תקנית (7 מעלות) וכי האוטובוס נבנה בהתאם לתכנון של יצרני השלדה (עמוד 69 לפרוטוקול בשורה 28 – עמוד 70 לפרוטוקול בשורה 3). כמו כן, הוסיף המומחה מטעם החברה המאוחדת כי האוטובוס, כמו כל אוטובוס, עובר בדיקה של משרד הרישוי בטרם ישוחרר מהמכס (עמוד 70 לפרוטוקול בשורות 8 -10).

41. ולבסוף, מצאתי לקבל את הסברו של המומחה מטעם החברה המאוחדת בעדותו, ולפיו בשל העובדה שבישראל אין הקפדה לתקן בנוגע לגובה המדרכות לאורך כבישי הגישה השונים (סעיף 1 לחוות הדעת ועמוד 70 לפרוטוקול בשורה 18), אזי על אף שהאוטובוס עומד בתקינה בוצעה הגבהה לבקשת יונס של 30 מ"מ, כענין נוחות של הנהג. ואולם, ניתן לעשות שימוש בכפתור ההגבהה והאוטובוס היה מתרומם ב- 180 מ"מ, מעל לכל מדרכה (עמוד 71 לפרוטוקול בשורות 5 – 7).

42. הוא הדין לענין טענת התובעים שכנגד באשר לצריכת הדלק. התובעים שכנגד טענו כי נציגי החברה המאוחדת התחייבו בפני
יונס, בשלב המו"מ, כי צריכת הדלק תהא בין 4-4.5 ליטר סולר לק"מ. ואולם, טענה זו לא הוכחה. זאת ועוד, אם סוגיית צריכת הדלק כה מהותית ליונס, היה עליו להעלות זאת בכתב במעמד החתימה על ההסכם, ולפיכך אף טענה זו אינה רלוונטית, שעה שאינה נתמכת במסמך או בהסכם עצמו.

43. זאת ועוד, לא הוכח כי צריכת הדלק באוטובוס אכן היתה מוגברת. מחקירתו של המהנדס מטעם התובעים שכנגד עולה כי לא ביצע כל בדיקה עצמאית של נתוני צריכת הדלק של האוטובוס, אלא קבל את הנתונים מיונס (סעיף 2.9. לחוות דעתו - עמוד 21 לפרוטוקול בשורות 10 – 15). כמו כן, המומחה הודה בפה מלא כי לא ניתן להסתמך על חוות דעתו לענין צריכת דלק (עמוד 21 לפרוטוקול בשורות 23 – 25). בהעדר כל ראיה לצריכת דלק חריגה, לרבות מכתב תלונה או טיפול במוסך בגין צריכת דלק חריגה, הרי שלא הוכח כלל כי צריכת הדלק של האוטובוס היתה חריגה.

44. כך גם באשר לטענה בדבר העדר מוט מייצב אחורי. לא נסתרה לענין זה טענת המומחה מטעם החברה המאוחדת ולפיה אוטובוסים מסוג זה נמכר ליונס נמכר ללא מוט מייצב אחורי. גם המומחה מטעם התובעים שכנגד הודה בעדותו כי התקנת מוט אחורי מייצב הינו בגדר "אפשרות" בלבד (עמוד 16 לפרוטוקול בשורות 5 – 22) וכי "זו לא דרישת חובה לייצרנים אחרים".

45. התובעים שכנגד מוסיפים וטוענים אי התאמה של הממכר נוכח כמות התקלות באוטובוס (סעיפים 28 – 29 לסיכומי התובעים שכנגד). אומנם בחוות הדעת של מר נחמיה גולן נטען כי האוטובוס היה במוסך 28 פעמים, ואולם מהחקירה הנגדית עלה כי 5 פעמים הינה בתקופה שלאחר מכירת האוטובוס, וכן 5 פעמים יוחסו לאותו תאריך בו היה האוטובוס במוסך. מכאן שהוכח כי האוטובוס היה במוסך, במהלך התקופה שהיה בחזקתו של יונס 16 פעמים.

46. מאחר והאוטובוס היה בחזקתו של יונס תקופה של 19 חודשים הרי שביקור במוסך בממוצע אחת לחודש הינה תכיפות גבוהה מהסביר. כפי שהעיד מר נחמיה גולן, המומחה מטעם יונס:

"ש. אתה כותב בחוות הדעת שלך 28 פעם, כאשר אנחנו רואים קבוצות -קבוצות.
ת. 21 גם הרבה לדעתי. גם 15 זה הרבה." (עמוד 20 לפרוטוקול שורה 21).

47. גם המומחה מטעם החברה המאוחדת, מר אידלסון, בהגינותו, הודה כי כמות הטיפולים במקרה דנן אינה סבירה (עמוד 73 לפרוטוקול בשורות 22 – 26).

48. כמות התקלות באוטובוס אכן מהווה אי התאמה. הגם שהחברה המאוחדת תיקנה את התקלות, טוענים התובעים שכנגד כי כמות התקלות גרמה להם לנזקים ופגעה בערך האוטובוס.

49. מכאן שנשאלת השאלה האם התובעים שכנגד הוכיחו טענתם בדבר גובה הנזק שנגרם להם בשל ריבוי התקלות.

עלות השבתת האוטובוס
50. כאמור, בכל הנוגע לטענות יונס בדבר "עלות השבתת האוטובוס, בסך של 37,500 ₪, והנזקים הנובעים מהפרת הסכמים עם צד ג', וכן קיזוז הפיצוי שנטען שהוסכם" נדחתה טענתו במסגרת ההחלטה בהתנגדויות לביצוע שטר ואין הוא יכול להעלות טענה זו במסגרת תביעה חדשה.

51. אכן, אין ההשתק חל כלפי סמר טורס. ואולם, סמר טורס איננה יכולה לטעון להפסדים בגין עלות השבתת האוטובוס ונזקים הנובעים מהפרת הסכמים על צדדים שלישיים, שעה שאין היא הבעלים של האוטובוס.

52. זאת ועוד, לא מצאתי לקבל את חוות הדעת מטעם התובעים שכנגד בהתייחס לטענות אלו. המומחה בסס את חוות דעתו על ממוצע של חשבוניות השכרות אוטובוס, בלא שווידא כי אכן הושכר על ידי מי מהתובעים שכנגד אוטובוס בימים בהם היה האוטובוס נשוא התביעה במוסך (עמוד 2 לפרוטוקול בשורה 27). מכאן שלא הוכח כי בימים בהם היה האוטובוס במוסך אכן הושכר אוטובוס חלופי (עמוד 2 לפרוטוקול בשורות 28 – 29 וכן עמוד 3 לפרוטוקול בשורות 17 – 26).

הסכם פיצוי - האומנם?
53. יונס טען בתצהיר (סעיף 21) כי רוטנברג "הודה והכיר בפני
בכל הטענות שהועלו וביקש ממני להמשיך ולנסוע באוטובוס "ולהכירו" עוד קצת . . . והתחייב בפני
מפורשות, הן אישית והן בשם החברה המאוחדת, לפצותי באוטובוס חדש דגם אחר משנת הייצור 2007, עם תיבת הילוכים אוטומטית עם כל התוספות הקיימות באוטובוס שהיה ברשותנו, וזאת בתמורה לכך שאני אמסור להם את האוטובוס, בלא שאני אשא בתשלום כלשהו".

54. בעדותו, חזר בו יונס מטענתו זו והודה כי לא הובטח לו אוטובוס חדש: "לא אמרתי אוטובוס מתנה" (עמוד 39 לפרוטוקול, שורה 6), "הוא התחייב שאני אתן לו את האוטו שיש לי והוא יביא לי אוטובוס חדש....אז היה הפער בין האוטובוס שהיה אצלי לאוטובוס שהוא רצה לתת לי 30,000 ₪". (עמוד 39 לפרוטוקול שורות 10-11).

55. רוטנברג אכן מודה בעדותו כי יונס התלונן בפני
ו על התקלות באוטובוס ועל היותו נמוך לדרישותיו ומאשר כי הציע ליונס ליתן לו הנחה ברכישת אוטובוס אחר במקום האוטובוס שמסר לו (עמוד 59 לפרוטוקול בשורות 7 – 8). כמו כן, רוטנברג מודה כי הציע ליונס "הצעה נדיבה מאוד" (עמוד 60 לפרוטוקול בשורה 12), המשקפת מחיר מחירון של אוטובוס לאחר שימוש של שנה (עמוד 60 לפרוטוקול בשורה 17) ולמעשה להעניק לו הנחה של "עשרות אלפי שקלים" (עמוד 60 לפרוטוקול בשורות 23 – 24).

56. מכאן שיש לראות בהודאתו של רוטנברג התחייבות לפצות את יונס. נשאלת השאלה מהו גובה הפיצוי לו התחייב רונטברג. רוטנברג, כאמור, נמנע מליתן תשובה מלאה על כך בחקירתו. מכאן שיש לבחון מהו גובה הנזק שנגרם ליונס בגין ריבוי התקלות באוטובוס.
מכירת האוטובוס בחסר

57. נשאלת השאלה האם התובעים שכנגד עמדו בנטל המוטל על כתפיהם להוכחת הטענה בדבר מכירת האוטובוס בחסר בשל ריבוי התקלות? להוכחת נזקיו בגין מכירת האוטובוס בהפסד צרף יונס את חוות דעתו של מר אילן בן ארצי, אשר העריך את שוויו של האוטובוס במחיר בסיסי של 215,000 יורו; ערך תוספות - 3,178 יורו, כלומר סך כל ערך האוטובוס כולל תוספות – 218,178 יורו. מאחר והתמורה בגין מכירת האוטובוס עמדה על הסך של 900,000 ₪, הרי שסך כל ההפסד שנגרם ליונס בגין ההפסדים, על פי חוות הדעת, עומד על הסך של של 65,680 יורו.

58. עם זאת, נתונים אלו נקבעו על ידי השמאי מטעם התובעים שכנגד שעה שלא נבדק על ידו כמה אוטובוסים מסוג זה נמכרו (עמוד 6 לפרוטוקול בשורות 15 – 16) ולא נבדקו והשוו על ידו מפרט האוטובוס נשוא התביעה לעומת האוטובוס שאת מחירו קבל מאת החברה המאוחדת (עמוד 7 לפרוטוקול בשורה 22).

59. זאת ועוד, מר אילן בן ארצי העיד כי: "חוות הדעת שלי מתייחסת לעלות של אוטובוס חדש ליום ההערכה שלי" (עמוד 8 לפרוטוקול שורה 26) והוסיף כי "הוא השתמש תקופה מסוימת ויש ערך כלכלי לשימוש. 65,000 יורו זה ההפסד". (עמוד 10 לפרוטוקול שורה 1). מכאן שאין לקבל חוות דעת זו במלואה, שעה שבחוות הדעת לא נלקח בחשבון כלל מרכיב ירידת הערך בגין השימוש באוטובוס במהלך תקופה של 19 חודשים ואת שווי דמי השימוש.

60. עם זאת, יונס העיד בדיון בבקשת רשות להתגונן בפני
כבוד הרשם ארניה (כתוארו אז) כי: "כל מי שקנה את האוטובוס ורצה לקנות את האוטובוס פחד ממנו, אני מכרתי את האוטובוס ב-900,000 ₪ +מע"מ, הוא שווה מיליון" (בש"א 4237/07 עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 3-4). עדותו זו מהימנה עלי ומצאתי לקבל לענין זה את עדותו של יונס.

61. כמו כן, מר חסן עלימי, אשר רכש את האוטובוס מאת החברה המאוחדת, הצהיר בסעיף 4 לתצהירו כי רכש את האוטובוס במחיר שהוא נמוך יחסית, במחיר של 900,000 ₪ וזאת נוכח התקלות שהיו בו. עוד בעדותו העיד כי:
"ש. קנית את האוטובוס במחיר נמוך יחסית כיוון שידעת שהוא לא נכנס לאתרי תיירות מסוימים – נכון?
ת. דיברנו עם החברה המאוחדת ואמרנו שיסדרו את הבעיה שהאוטובוס יכנס לכל מיני מקומות." (עמוד 24 לפרוטוקול שורות 21-23).
עוד הוסיף:

"ש. שקנית את האוטובוס ידעת שהוא נמוך?
ת. כן". (עמוד 24 לפרוטוקול שורות 27-28).

62. אכן, הן חוות הדעת מטעם התובעים שכנגד והן בעדותו של חסן עלימי אין התייחסות למחיר המחירון של האוטובוס במועד מכירתו על מנת להוכיח הטענה בדבר גובה הפסדו של יונס בעת מכירתו של האוטובוס.

63. אף על פי כן, בשיקלול מארג הראיות, קרי עדותו של רוטנברג, יונס, חסן עלימי והמומחה מטעם התובעים שכנגד הגעתי לכלל מסקנה כי בראיות שהוצגו על ידי התובעים שכנגד יש כדי לבסס את טענתם, לפיה קיים הפרש בין ערך השוק של האוטובוס במועד במכירתו לבין התמורה שקיבלו בפועל עבור האוטובוס וכי הם זכאים לפיצוי בגובה הפרש זה.

64. מצאתי לקבל לענין זה את עדותו של יונס במסגרת הדיון בהתנגדויות לביצוע שטר, ולהעמיד את הפיצוי בגין הפסד במכירת האוטובוס לצד ג', בסך של 100,000 ₪.

65. לאור האמור, אני מקבלת את התביעה שכנגד כנגד החברה המאוחדת בסך של 100,000 ₪.
התביעה האישית כנגד רוטנברג

66. במסגרת התביעה שכנגד נתבע אף רוטנברג אישית בעילה של התחייבות חוזית אישית ואחריות נזיקית כמנהלה של החברה המאוחדת.

67. באשר לעילה החוזית, כאמור לעיל, לא מצאתי לקבל את גרסת התובעים שכנגד בדבר "הסכם פיצוי" או התחייבות כלשהי, מקל וחומר אין כל התחייבות אישית של רוטנברג. זאת ועוד, כל התחייבות או הבטחה שהיא, ככל שניתנה, ניתנה על ידי רוטנברג כמנכ"ל החברה ולא באופן אישי. על כך יונס בעדותו השיב כי רוטנברג נתבע אישית בהיותו מנכ"ל החברה (עמוד 43 לפרוטוקול בשורה 17).

68. באשר לעילה הנזיקית - מעמדו של מנהל בחברה אינו מטיל עליו, מיניה וביה, אחריות אישית בנזיקין, והוא ישא בה רק אם יוכחו כלפיו כל היסודות הנדרשים לגיבושה של אחריות נזיקית – ע"א 4612/95 מתייהו נ' שטיל, פ"ד נא(4) 769 וע"א 9183/99 פניגשטיין נ' חברת חברי המהפך מס' 1 (מחצבות) בע"מ, פ"ד נח(4) 693. הטלת חבות אישית על אורגן בחברה מכוח דיני הנזיקין בגין פעולות שעשה בשם החברה תיעשה במקרים חריגים בלבד – ע"א 8910/05 א. אדמון בע"מ נ' וינבלט [פורסם בנבו] בסעיף 32 לפסק הדין. לאבחנה בין אחריות אישית בנזיקין; אחריות אישית בחוזים; והרמת מסך ראה ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5) 661 וע"א 2792/03 יצהרי נ' טל אימפורט (מוצרי היער) בע"מ [פורסם בנבו]). לא מצאתי כי התקיימו במקרה דנן הנסיבות החריגות לחיובו של רוטנברג אישית מכוח דיני הנזיקין.

69. לאור האמור, התובעים שכנגד לא ביססו עילת תביעה כלפי רוטנברג מכח דיני החוזים או דיני הנזיקין, או מכח כל עילה אחרת, ולפיכך, אין כל בסיס לחיובו של רוטנברג בחובותיה של החברה המאוחדת.

סוף דבר

70. אני מקבלת את התביעה שכנגד בת"א 2518/08 על הסך של 100,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

71. כפועל יוצא, מורה דחיית התביעה בת.א. 6028/09 ועל סגירת תיק הוצל"פ מס' 0163413079. כמו כן, מורה על הפחתת גובה החוב בתיק הוצל"פ מס' 0174057077, ת"א 6029/07, בסכום היתרה.

72. התביעה שכנגד כנגד רוטנברג - נדחית.

73. נוכח התוצאה האמורה - אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח פסק דיני זה לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, כ"ט תשרי תשע"א, 10 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

בית משפט השלום בראשון לציון
ת"א 6028/07 החברה המאוחדת למזרח הקרוב בע"מ
נ' האני

תא"מ 6029/07 החברה המאוחדת למזרח הקרוב בע"מ
נ' האני

ת"א 2518/08 סמר טורס בע"מ
ואח' נ' החברה המאוחדת למזרח הקרוב בע"מ
ואח'
1 מתוך 17








א בית משפט שלום 6028/07 החברה המאוחדת למזרח הקרוב בע"מ, פנחס רוטנברג נ' יונס האני, סמר טורס בע"מ (פורסם ב-ֽ 10/10/2010)