פסקי דין על עובדיה אסף | פסקי דין על ח"י יואל חשמל הגליל | פסקי דין על יואל חדד | פסקי דין על גבריאל(גבי לוי) ואח' |

4133/07 א     11/10/2010




א 4133/07 עובדיה אסף נ' ח"י יואל חשמל הגליל בע"מ, יואל חדד, גבריאל(גבי לוי) ואח'






בפני

כב' השופט וויליאם חאמד
תובע

עובדיה אסף
נגד
נתבעים

1.ח"י יואל חשמל הגליל בע"מ

2.יואל חדד

3.גבריאל(גבי לוי
4.סגולית - זוהיר אחמד חיר
5.הכוכב ש.ג חלקי חילוף בע"מ
6.יריב אזולאי
7.ברוך כהן
פסק דין

בעניינם של תובע - הנתבעים 1 +2 +4
תביעה לסעד כספי, הצהרתי והשבה בעין.

טיעוני התובע:

לטענת התובע, בכתב התביעה המתוקן, כי, ביום 8/8/07 נכרת בינו לבין הנתבע 2, הבעלים של הנתבעת 1 הסכם בכתב ( להלן – "ההסכם" ), הוא נספח א'2 לכתב התביעה המתוקן, לפיו, הוא רכש מאת הנתבעת 1 חנות למכירת מוצרי חשמל ( להלן – "החנות" ), כולל הציוד והמלאי שבחנות, תמורת סכום של 700,000 ₪ ( להלן- "התמורה" ). כן הוסכם כי התובע יקבל את החזקה בחנות מייד עם חתימת ההסכם, והנתבעת תעביר לידיו את כל פדיון המכירות ( הקופה ) מתאריך 1/8/07 ועד למסירתה בפועל של החנות. כן הוסכם כי צד המפר הסכם זה ישלם לצד האחר פיצוי מוסכם בסך של 10,000$. באשר לתמורה, סוכם כי, מסכום התמורה יקוזז סך של 112,991 ₪, שהגיע לחברת א. חשמל כרמיאל בע"מ בגין סחורה שרכשה ממנה הנתבעת 1, ואת היתרה ישלם התובע באופן הבא: סך של 100,000 ₪ בשיק משוך מחשבונו של התובע, זמן פירעונו 10/8/07 ( נספח ב' לכתב התביעה המתוקן ), סך של 200,000 ₪ בשיק בנקאי משוך מחשבון מר שחר עוקשי, זמן פירעונו 20/8/07 ( נספח ג' לכתב התביעה המתוקן ), כאשר שיק זה הועבר לידי הנתבע 3, שעוסק בהמרת כספים, על מנת לפרוע אותו ולהעביר את הסכום במזומן לידי הנתבעים 1 ו- 2, וסך של 287,009 ₪ ב – 6 שיקים, בסך 47,834 ₪ כל אחד, החל מיום 10/10/07 ובכל ה- 10 לחודש לאחריו ( נספח ד לכתב התביעה המתוקן, וייקראו להלן – "השיקים הדחויים" ). כן מוסיף התובע כי, לאחר ששילם את מלוא התמורה, הוא נענה לבקשת הנתבע 2 ושילם לו סך של 130,000 ₪ במקום חלק מששת השיקים הדחויים, והנתבע 2 התחייב להשיב לו את השיקים הדחויים, ולכך ערב גם הנתבע 3 שנכח במעמד זה, אך הנתבעים 2 ו- 3 לא קיימו אחר התחייבותם זו. לטענת התובע, חתם הנתבע 2 על מסמך ( נספח ה' לתביעה ), לפיו, הוא מאשר כי הוא והנתבעת 1 קיבלו ממנו סך כולל של 510,000 ₪, נוסף על הסך 120,000 שקוזז מהתמורה, כאמור לעיל, וכן סכום נוסף של 70,000 ₪ כנגד סכום הקופה, ובסה"כ 700,000 ₪, היינו, מלוא התמורה המוסכמת, וכי חרף זאת, הפרו הנתבעים 1 ו-2 את ההסכם בכך, שלא מסרו את החנות לידי התובע, ולא החזירו לידיו את השיקים הדחויים, שכנגדם מסר לנתבעים הנ"ל סכום במזומן של 130,000 ₪. התובע הורה על ביטול השיקים הדחויים, ולטענתו, שניים מהשיקים הדחויים, מספר 17411822 ומספר 17411823, הועברו לידי הנתבע מס' 6, ובהמשך, הופקדו בחשבון הנתבע 4 ( סעיף 31-32 לכתב התביעה המתוקן ). לטענתו, כי הנתבעים 4 ו- 6 ידעו, עת קיבלו את השיקים הדחויים, כי פגם נפל בשיקים הנ"ל, וכי הם נמצאים ברשות הנתבע 2 שלא כדין וללא תמורה, וחרף זאת, הסכימו הנתבעים 4 ו-6 לקבל את שני השיקים, זאת בחוסר תום לב. לסיכום, עותר התובע לחייב את הנתבעים 1, 2, ו- 3 לשלם לו את הסכומים ששילם להם במסגרת ההסכם הנ"ל, בסך כולל של 430,000 ₪, לחייבם בתשלום הפיצוי המוסכם בסך 10,000 $, בגין הפרת ההסכם, להורות לנתבעים 1 ו- 2 להשיב לידיו את 6 השיקים הדחויים, וכן ליתן סעד הצהרתי לפיו אין לנתבעים 4 עד 7 כל זכות בשיקים הדחויים ויש להשיבם לידיו.

בתצהיר עדות ראשית מטעמו, מיום 21/9/08, חזר התובע על טענותיו הנ"ל, כפי שתיאר בכתב התביעה המתוקן.
טיעוני הנתבעים 1 ו- 2:

הנתבעים 1 ו- 2 טוענים, בכתב ההגנה המתוקן, כי, התובע, יחד עם אחר, בשם יורם עוקשי ( להלן – "יורם" ), מנסים, באמצעות תביעה זו, להשתלט, במרמה, ללא תמורה ושלא כדין, על רכושם. לטענתם, ביוני 2007, פנה יורם אל הנתבע 2 והציע לו כי אחיו של יורם, שחר עוקשי ( להלן – "שחר"), ירכוש 50% ממניות הנתבעת 1 בחנות, ובתמורה, ישלם יורם לנתבע 2 סך של 700,000 ₪ בצירוף מע"מ. בהמשך, פנה יורם אל הנתבע 2 בהצעה אחרת, לפיה, ירכשו שחר והתובע את הציוד, המלאי והמוניטין של הנתבעת 2 בחנות, זאת תמורת 700,000 בצירוף מע"מ ₪ + 150,000 $, וכי הנתבעת 1 תחדל מעיסוקה במכירת מוצרי חשמל, ותעבור לכתובת אחרת. בפגישה במשרדו של עורך הדין של יורם, בה נכחו התובע, הנתבע 2, יורם, ושחר, חתמו הצדדים על ההסכם הנ"ל, לפיו, התובע הינו הרוכש היחיד של החנות, זאת תמורת סך של 700,000 ₪ בצירוף מע"מ. במעמד זה, הבטיח יורם כי הסך הנוסף של 150,000 $, שלא תועד בהסכם בכתב, ישולם לנתבעים 1 ו- 2 לפני פינוי החנות ע"י הנתבעת 1, וכי הסכום של 700,000 ₪ ישולם באופן הבא: סך של 100,000 ₪ ישולם עד ליום 10/8/07, סך של 200,000 ₪ ישולם ביום 25/8/07, והיתרה ב- 6 שיקים דחויים. בתום הפגישה הנ"ל קיבל הנתבע 2 מאת יורם 6 שיקים דחויים, מתוכם 5 שיקים ללא שם מוטב, על מנת לאפשר ביצוע ניכיון שיקים ( נספח א' לכתב ההגנה ), ושיק שישי שהמוטב בו הינו "חברת חשמל הגליל ח"י". לטענת הנתבעים 1 ו- 2, התובע לא שילם להם כל סכום כסף, מלבד ששת השיקים הדחויים הנ"ל, והם מכחישים כי הם קיבלו ממנו שיק בסך של 100,000 ₪, או סכום של 130,000 ₪. לטענתם, חתימתו של הנתבע 2 על המסמך ( נספח ה' לכתב התביעה המתוקן ), לפיו, הוא מאשר קבלת סכומים, נוסף על 6 השיקים הדחויים, הייתה תחת לחץ ולאחר שכנועים מצד יורם, שהבטיח כי העסקה תתבצע. לטענת הנתבעים 1 ו- 2, מסמך זה מפרט את הסכומים שהיה על התובע ושחר עוקשי לשלם לו, אך בסופו של יום לא שולמו. בהמשך, פנה התובע לנתבע 2 וביקש לקבל ממנו את החנות, והנתבע 2 אמר כי יעשה כן לאחר שיקבל את התמורה ( 700,000 ₪ ו- 150,000 $ ). בהמשך, הודיע הנתבע 2 לתובע על ביטול ההסכם, וזה העביר לנתבע 2 טיוטת הסכם לביטול ההסכם, לפיו, הנתבעים 1ו-2 קיבלו מאת התובע, נוסף על 6 השיקים הדחויים, גם סך של 430,000 ₪ ( 100,000 ₪, 200,000 ₪, 130,000 ₪ ), דבר, שלטענת הנתבעים, אינו אמת, ולכן סירבו לו. עוד נטען כי התובע ושחר נטלו ממחסני הנתבעת 1, ללא רשות, מוצרי חשמל בשווי של 360,000 ₪, אותם העבירו לעסקו של יורם, וכי יש לקזז את שוויים, במידה והנתבעים יחוייבו בתשלום כלשהו. עוד נטען, כי ששת השיקים הדחויים סוחרו כדין לאחרים, מבלי שהנתבעים 1 ו- 2 ידעו כי נתנה לגביהם הוראת ביטול ע"י התובע.

בתצהירו מיום 30/11/08 חזר הנתבע 2 על טענותיו כפי שתיאר בכתב ההגנה המתוקן.

טיעוני הנתבע 4:

טוען הנתבע 4 כי הוא אינו מכיר את התובע, מכחיש, מחוסר ידיעה, את הנטען בכתב התביעה המתוקן באשר ליחסים ולהסכמים שבין התובע לנתבעים 1 ו- 2. מודה בטענת התובע, לפיה, הוא החזיק בשני השיקים שמספריהם 17411822 ו- 17411823 בסך של 47,834 ₪ כל אחד ( סעיף 9 לכתב ההגנה ), וכי הוא הפקיד אותם בחשבונו, במסגרת עסקת ניכיון שיקים ( סעיף 40 ו- 41ג לכתב ההגנה ), ומוסיף כי את שני השיקים הנ"ל ( המהווים חלק מסדרת השיקים הדחויים ) קיבל שותפו לשעבר בעסק, מר ג'אזי סעב ( להלן – "ג'אזי"), ממר איימן סראאלדין ( להלן – "איימן" ), תמורת דלק שרכש איימן מעסקם המשותף של הנתבע 4 וג'אזי. לטענת הנתבע 4, איימן, שהחזיק בשיקים הנ"ל כאוחז כשורה, קיבל אותם ממר אבי פאר, שקיבלם מהנתבע 7 שקיבלם מהנתבע 2 ( סעיף 41 לכתב ההגנה ). הנתבע 4 טוען כי הוא קיבל את שני השיקים הנ"ל בתום לב, ולא ידע על עסקת היסוד עם התובע.

דיון:

בעדותו בפני
י העיד התובע כי, את ששת השיקים הדחויים, בסך כולל של 287,000 ₪, שילם יורם לנתבע 2, כעזרה מאת גיסו, יורם, לתובע ( עמוד 5 שורות 26-27 לפרוטוקול ישיבת 25/2/09 ). כן העיד התובע כי, הוא שילם לנתבעת 1 את הסכומים המפורטים במסמך שצורף כנספח ז-2 לתצהירו, בסך כולל של 510,000 ₪, כאשר מסמך זה נרשם ונחתם על ידו וכן נחתם ע"י הנתבע 2 ( שם, שורות 29-32 ). לפי מסמך זה, קיבל הנתבע 2 מאת התובע סכום כולל של 510,000 ₪ ( 100,000 ₪ בשיק, 210,000 ₪ במזומן, 200,000 ₪ במזומן ), וקוזז סך של 120,000 ₪, וכן סך של 70,000 ₪ בגין פדיון מכירות ( קופה ), ובסה"כ 700,000 ₪, שלפי התובע, הוא המחיר המוסכם כנגד רכישת החנות מהנתבעת 1. יחד עם זאת, האמור במסמך הנ"ל אינו עולה בקנה אחד עם הנטען בכתב התביעה ובתצהיר התובע. שהרי, לפי הנטען בתביעה ובתצהיר התובע, ולפי האמור בהסכם בכתב ( נספח ג' לתצהיר ), תמורת רכישת החנות התחייב התובע לשלם לנתבעת 1 סך של 700,000 ₪ ( באופן שתחילה ישולם סך של 100,000 ₪ עד יום 10/8/07, וסך של 200,000 ₪עד יום 25/8/07, וכן 6 שיקים דחויים, בסך כולל של 287,000 ₪ ( 587,000 ₪ ), קיזוז 112,000 ₪, וכן 70,000 ₪ בגין פדיון מכירות ). לעומת זאת, חישוב הסכומים לפי המסמך ז-2, ששילם התובע, לטענתו, לנתבעת 1, מביא לסכום כולל של 987,000 ₪, העולה בהפרש ניכר על התמורה של 700,000 ₪, הנטענת בתצהיר, והמתועדת בהסכם. וכך העיד התובע:

" על פי הנספח הזה שאני ערכתי בכתב יד שלי, שולם 700,000 ₪. אמרתי בתחילת החקירה שגם היו עוד 6 שיקים על 287,009 ₪. נתתי 287,009 ועוד 700,000 ₪. ז"א 987,000 ₪ בקיזוז החוב ...".
( עמוד 6 שורות 9-11 לפרוטוקול ).

עיון במסמך ז-2 מגלה כי, אין בו כל זכר לכך שהתובע שילם לנתבעים 1 -2 את ששת השיקים הדחויים בסך של 287,000 ₪, אלא שתועד בו כי התמורה בסך 700,000 ₪ שולמה על ידו לנתבעים 1 ו- 2 באופן ששולמו במזומן סך של 410,000 ₪, וסך של 100,000 ₪ בשיק, נוסף על קיזוזים בסך של 120,000 ₪ וסך של 70,000 ₪. אין כל הסבר מניח את הדעת לכך שהאמור במסמך זה, שנערך ע"י התובע עצמו, אינו עולה בקנה אחד עם המתואר בהסכם החתום ע"י כל הצדדים, בכך שאינו מתייחס כלל לששת השיקים הדחויים, ואף אינו מציין כי התובע שילם סך של 130,000 ₪ במקום השיקים הדחויים, כפי שטען בתצהיר ובכתב התביעה המתוקן. יש בכל אלה כדי לערער ממשית את מהימנות גרסת התובע, ולגרוע ממשקלה בצורה ניכרת, ולהביא למסקנה כי עדותו של זה לא הייתה עקבית כלל.

העובדה, לפיה, התובע לא הגיש לבית המשפט את ההעתק המקורי של המסמך ז-2, בטענה כי לא היה ברשותו במעמד העדות, ולא צירפו לתצהיר שלו, גורעת אף היא ממשקל ראיה זו, וממשקל הטענה, לפיה, הנתבע 2 קיבל מהתובע את הסכומים המתועדים במסמך זה, נוסף על 6 השיקים הדחויים, שהנתבע 2 מאשר את קבלתם מהתובע, ומשום מה, ובאופן תמוה ביותר, לא מוצאים ביטוי במסמך ז-2, שנערך ע"י התובע עצמו.

יתרה מזאת, אין כל הסבר לכך שהתובע לא גילה בתצהיר העדות הראשית מטעמו, או בכתב התביעה המתוקן, כי, מר שחר היה שותפו לרכישת החנות מהנתבעת 1, והדבר התגלה אך בחקירה הנגדית, ולאחר שהתובע אישר, בעדותו הנ"ל כי גם שחר חתום על המסמך ז-2, ואף נרשם כאחד הצדדים להצהרה שבגוף מסמך זה, דבר המלמד על זיקתו הישירה של שחר לעסקה, זיקה שהתובע נמנע מלציינה בכתב התביעה המתוקן או בתצהירו.

טוען התובע, בסעיף 15(א) לתצהירו, כי, הוא שילם לנתבע 2 סך של 100,000 ₪, באמצעות שיק משוך מחשבונו, וזמן פירעונו ליום 10/8/07. העתק של השיק צורף לתצהיר הנ"ל ( כנספח ד' ). עיון בנספח זה מגלה כי, המוטב על גבי השיק הינו חברת "אל-עד המרות בע"מ", היינו, לא הנתבעים 1 ו- 2. התובע לא העיד נציג מטעם המוטב לפי השיק הנ"ל, היא חב' אל עד המרות בע"מ, להסביר את נסיבות הגעת שיק זה לידיה, ולהוכיח את זהות מסב השיק לידיה. היה מקום כי התובע יעיד את נציג חברת "אל עד המרות בע"מ", לעניין נסיבות הסבת השיק לידיהם, והאם זה הגיע אליהם מאת הנתבעים 1 ו- 2 או שמא לא נמסר להם כלל. כמו כן, במסגרת תגובתם לבקשת התובע לצו מניעה זמני, בתיק בש"א 3736/07, ביקשו הנתבעים 1 ו- 2 כי התובע ( המבקש שם ), ימציא אישור מאת הבנק הרלבנטי, המפרט את זהותו של המוטב לפי השיק הנ"ל בסך 100,000 ₪, ולטובת מי שיק זה נפרע, בפועל. התובע לא הציג כל אישור מאת הבנק, ולא הגיש כל ראיה אחרת, להוכיח כי השיק הנ"ל, המשוך מחשבונו, נפרע בפועל, ואם אכן נפרע, לטובת מי, ומה נסיבות הגעתו אל הנפרע הנטען. כך נותר ההעתק הצילומי של השיק, נספח ד' לתצהיר התובע, ללא תמיכה ראייתית באשר לגורלו של שיק זה ונסיבות סיחורו הנטענות, ואין ברישומו של השיק, בתאריך ובסכום האמורים על גביו, כדי להוכיח כי הוא נפרע, או שהוא נמסר ע"י התובע לידי הנתבעים 1 ו- 2 במסגרת העסקה, נשוא תביעה זו.

על כן, מצאתי כי, התובע לא הוכיח את טענתו, לפיה, הוא שילם את השיק הנ"ל לנתבעים 1 ו- 2, או למי מטעמם.

התובע העיד בפני
י כי בטיוטת הסכם הביטול שהעביר בא כוחו לנתבעים 1 ו- 2, הוא ביקש מהם להחזיר לו סך של 430,000 ₪. היינו, הוא לא דרש החזר כספי בסך של 510,000 ₪, שלפי המסמך ז-2, היה הסכום ששילם בפועל לנתבעים הנ"ל. בניסיון להסביר סתירה יסודית זו, העיד כי:

" על פי הסכם הביטול שנשלח על ידי באמצעות עו"ד מטעמי, ביקשתי לקבל 430,000 ש"ח ולשאלתך מה יש לי לומר על כך – זה יוצא 900,000 ₪. זה החישוב לפי הסכם הביטול...
נכון שאני מבקש 989,000 ₪. בסביבות 900,000 ₪ כולל השיקים...".
( עמוד 7 שורות 4-9 לפרוטוקול הנ"ל ).

לפי עדות התובע, הוא ביקש, במסגרת טיוטת הסכם הביטול שהמציא לנתבעים, כי יחזירו לו סך של 430,000 ₪. סכום זה לא תואם את הסכומים שהתובע טוען כי הוא שילם לנתבעים, שהרי, הוא הצהיר כי, הוא שילם להם את הסכומים הבאים: 130,000 ₪, סך של 100,000 ₪ במזומן, סך של 287,000 ₪ בשיקים דחויים, וסך של 200,000 ₪ בשיק בנקאי משוך מחשבון שחר, כך שהסכום הכולל עולה בהרבה על הסך של 430,000 ₪. גרסתו של התובע, לעניין הסכומים ששילם לנתבעים 1 ו- 2, אינה עקבית כלל.

ואם לא די בכך, הרי שבהמשך עדותו טען כי:

" לשאלתך למה הביטול הוא על 430,000 ₪ ולא על 510,000 ₪, אני משיב, אז שכחנו פה עוד 70,000 ₪. למעשה שכחנו 80,000 ₪.
לשאלתך אם שלמתי 510,000 למה תבעתי רק 470,000, אני משיב שזה צריך להיות קצת יותר ".
( עמוד 7 שורות 29-31 לפרוטוקול ).

חוסר העקביות והסתירות המהותיות בגרסת התובע עולים בעדות הנ"ל באופן חד וברור.

כן העיד כי:

" ה- 210,000 שנתתי לו באותו רגע הוא אמר לי שאתן לו אותם והוא יחזיר לי את השיקים בערב...
למעשה 210,000 ₪ נתתי כשהוא ישב לי על המוח ואמר שהוא יחזור עם השיקים. ה- 510,000 מורכבים מ- 200,000 של שחר 100,000 ₪ שלי ו- 210 שנתתי ושהבטיח להחזיר לי את השיקים...".
( עמוד 7 שורות 24-27 לפרוטוקול הנ"ל ).

לפי העדות הנ"ל, התובע שילם לנתבע 2, במקום השיקים הדחויים שהובטח כי יוחזרו לו, סך של 210,000 ₪. עדות זו סותרת במובהק את טענתו, כפי שתיאר בתצהירו, וכן בעדותו בפני
י, לפיה, הוא שילם לנתבע 2, במקום השיקים הדחויים, סך של 130,000 ₪. אין כל הסבר מניח את הדעת ליישב סתירה זו. כמו כן, אין בפני
י כל אישור בכתב מאת הנתבע 2, לפיו, הוא מצהיר כי קיבל מאת התובע את הסך של 130,000 ₪, וכי תשלום זה היה במקום השיקים הדחויים, וכי הוא מתחייב להשיבם לידי התובע. אין כל הסבר לכך שהתובע לא עמד על דרישה לקבל אישור בכתב, על מנת להוכיח את התשלום במזומן של הסך 130,000 ₪, כטענתו.

על מנת להמחיש את חוסר העקביות ואי הסבירות שבגירסת התובע, ולהצביע על קיומן של סתירות של ממש בעדותו, די לציין את דבריו, לפיהם:

" נוצר בלבול בין ה- 130,000 ₪ לבין ה- 210,000 ₪.
לשאלתך מדוע הבלבול לא מתואר בסעיף 16 לתצהירי, אני לא יודע.
ה- 130,000 ₪ הם חלק מה- 210,000 ₪...".
( עמוד 8 שורות 9-11 לפרוטוקול הנ"ל ).

בהמשך עדותו של התובע מתגלה סתירה נוספת, לעניין אופן תשלום הסכום לגביו נטען כי שולם במקום השיקים הדחויים, ולא רק להיקף הסכום עצמו, וכך העיד:

" לשאלתך אם הסכום של 130,000 ₪ ניתן בשיק או במזומן, אני משיב שאני לא יודע, אני יודע שניתן סכום כזה.
לשאלתך מי נתן את הסכום, אני משיב שאני נתתי אבל לא זוכר אם זה שיק או מזומן".
( עמוד 9 שורות 14-16 לפרוטוקול הנ"ל ).

יוצא כי, להבדיל מטענתיו בתצהיר ובחלקה הראשון של עדותו, לפיהן, הוא שילם את הסך 130,000 במזומן, טוען התובע, בהמשך עדותו, לגרסה שונה, לפיה, הוא אינו זוכר האם היה זה סכום ששולם במזומן או בשיק. זאת, נוסף על הסתירה לעיל, לעניין הסכום עצמו, האם היה זה 130,000 ₪ או 210,000 ₪.

העד מטעם התובע, יורם עוקשי, העיד כי, התובע שילם לנתבע 2 סכום של 130,000 ₪, במקום ששת השיקים הדחויים שנמשכו מחשבון החברה שבבעלות יורם הנ"ל, אך הוסיף כי הוא לא נכח במעמד תשלום סכום המזומן הנ"ל ( עמוד 15 שורות 16-17 לפרוטוקול ). משכך, אין בעדות זו של יורם כדי להוכיח כי התובע שילם לנתבע 2 סכום במזומן במקום ששת השיקים הדחויים, ועדותו, כאמור, הינה בגדר עדות שמיעה, שאין לייחס לה משקל.

בסיכומיו בכתב ( סעיפים 76-78 ), טוען ב"כ התובע כי, סכום השיקים, בסך של 287,000 ₪ לא מופיע במסמך בכתב יד, עליו חתום הנתבע 2 ( נספח ד' לתצהיר התובע ), וזאת כיוון שהתובע שילם לנתבע 2 סך של 130,000 ₪ במקום ששת השיקים הדחויים, שזה התחייב להשיבם. אני דוחה טענה זו. התובע לא העיד כי, הסיבה לאי רישום תשלום השיקים הדחויים במסמך הנ"ל הייתה זאת שציין בא כוחו. כמו כן, אין כל הסבר לכך שבאותו מסמך לא תועד תשלום הסך של 130,000 ₪ לנתבע 2, בין אם כסכום נוסף ובין אם במקום השיקים הדחויים. יתרה מזאת, ובמידה ושולם לנתבע 2 סך של 130,000 ₪, לא ברור מדוע צויין במסמך הנ"ל הסך של 210,000 ₪, ולא סך של 130,000 ₪. ההסבר שמוסר ב"כ התובע, בסיכומיו הנ"ל, לפיו, שולם סך של 130,000 ₪ והוסכם כי לאחר השבת השיקים הדחויים ישלים התובע סכום של 80,000 ₪, ובסה"כ 210,000 ₪, תמוה, לא ברור, ולא מעוגן בכל הסכם בכתב או במסמך אחר, לפשר יתרה זו שהיה על התובע להשלים, בהמשך.

לכל האמור, אני דוחה את טענת התובע, לפיה, הוא שילם לנתבעים 1 ו- 2, או למי מטעמם, סכום כסף במזומן, בסך 130,000 ₪, או 210,000 ₪, במקום ששת השיקים הדחויים.

טוען התובע כי נוסף על השיקים הדחויים, הסכום במזומן במקומם, והסך של 100,000 ₪, הוא גם שילם לנתבע 2, כחלק ממחיר החנות, שיק בנקאי בסך של 200,000 ₪. לטענתו, שיק זה, המשוך מחשבונו של שחר, נמסר, לבקשת הנתבע 2, לידי הנתבע 3, שהתחייב, בכתב ( נספח ה' לתצהיר התובע ), להעביר את סכום השיק, לאחר פירעונו, לידי הנתבע 2 ( סעיף 15 (ב ו- ג ) לתצהיר התובע ). לפי עדות התובע ויתר הראיות בתיק, ניתן להתרשם כי, שחר היה שותף מלא לעסקת רכישת החנות מהנתבעים 1 ו- 2, והשיק הבנקאי הנ"ל לא ניתן כעזרה לתובע, אלא בהיותו אחד הרוכשים של החנות. שחר אינו צד להליכים כאן, והתובע לא מסביר מדוע זכאי הוא לחייב את הנתבעים 1 ו- 2 לשלם לו, היינו, לתובע, את סכום השיק הנ"ל. התובע אף נמנע מלהעיד את שחר, על מנת להוכיח כי יש לו, לתובע, זכות בשיק זה, או להוכיח את הנטען על ידו, לעניין נסיבות מסירת השיק לנתבע 3, וכי השיק נפרע בפועל, וכי בסופו של יום הועבר הסכום לידי הנתבע 2, כחלק ממחיר החנות. אין כל הסבר מניח את הדעת לאי העדת שחר, כאמור, שהינו עד מהותי לעניין רכיב תביעה זה. ואם לא די בכך, הרי שהנתבע 3, שהעיד מטעם התובע, אישר את חתימתו על השיק הבנקאי הנ"ל ( נספח ה' לתצהיר התובע ), ואישר כי את השיק הוא קיבל מיורם, אך הכחיש את חתימתו על המסמך הנוסף, נספח ה' לתצהיר התובע, לפיו, הוא קיבל מהתובע את השיק הבנקאי הנ"ל, המשוך מחשבונו של שחר, כחלק ממחיר החנות, במסגרת העסקה נשוא התביעה ( עמוד 23 שורות 7-10 לפרוטוקול ). התובע לא הגיש ראיה, לרבות חוות דעת מומחה, להוכיח את טענתו, לפיה, החתימה על גבי המסמך, נספח ה', הינה של הנתבע 3. אומנם, ב"כ התובע ביקש לאפשר לו להגיש חוות דעת מומחה, זאת בתום עדותו של הנתבע 3 בבית המשפט, אך זו לא הוגשה בסופו של יום, לנוכח הצהרת ב"כ התובע באותו דיון מיום 25/10/09, לפיה, במידה ולא יימצא ההעתק המקורי של נספח ה' הנ"ל, הוא יחזור בו מבקשה זו, ובישיבה שלאחר מכן, שהתקיימה ביום 30/12/09, הודיע כי ההעתק המקורי לא נמצא, והכריז " אלו עדיי ". כפי שציינתי מעלה, התובע לא העיד את שחר, מחשבונו נמשך השיק, וששמו מופיע על גבי המסמך כחתום עליו, על מנת לתמוך בגרסה, לפיה, הנתבע 3 חתם על מסמך זה.

אף בהנחה ויש לאמץ את גרסת התובע, לפיה, החתימה על הנספח ה', מסמך ההתחייבות, הינה של הנתבע 3, אין בכך כדי לסייע לתובע, שלא הגיש כל ראיה להוכיח כי השיק הבנקאי הנ"ל הוצג בבנק ונפרע. זאת, לעומת עדות הנתבע 3, לפיה, הוא החזיר שיק זה ליורם ( עמוד 23 שורות 31-32 ועמוד 24 שורה 1 לפרוטוקול ). בהמשך העיד הנתבע 3 כי, סכום השיק הבנקאי הנ"ל היה מיועד לנתבע 2. המדובר בסתירה מהותית, שהרי, עדות זו מאשרת את גרסת התובע, לפיה, הנתבע 3 כן היה שותף להעברת הכספים מרוכשי החנות למוכריה, וכי ידע כי השיק שנמסר לידיו ע"י יורם או ע"י התובע, היה מיועד לנתבע 2, כחלק ממחיר רכישת החנות. יחד עם זאת, אין בכך כדי להוכיח כי השיק אכן נפרע, ובמידה ונפרע, כי אכן סכום הכסף הועבר, בסופו של יום, לנתבע 2. לעניין זה, העיד הנתבע 3 כי, הוא החזיר ליורם, ולא לנתבע 2, את סכום השיק, בסך 200,000 ₪, לאחר שהבין כי אחרים נכנסים כשותפים לעסקה, וכי הדברים הולכים ומשנים כיוון, והוא לא רצה בהמשך מעורבותו בעניין ( עמוד 25 שורות 3-8 ושורות 15-16 לפרוטוקול ). מצאתי עדות זו מהימנה, והיא לא נסתרה בראיה אחרת. התובע, שהגיש ראיה למסירת השיק הבנקאי לנתבע 3, וראיה כי זה התחייב להעבירו לנתבע 2, לא הגיש ראיה כי הסכום אכן הועבר לידי הנתבעים 1 ו- 2, או שהשיק הבנקאי, השייך לשותפו לעסקה, נפרע, או נשאר ברשות הנתבעים הנ"ל, ובמידה ונפרע, מה זכותו שלו בשיק המשוך מחשבונו של שחר, כאמור.

לסיכום פרק זה, אני דוחה את תביעת התובע לחייב את הנתבעים 1 ו- 2 ו- 3 לשלם לו את סכום השיק הבנקאי הנ"ל, בסך של 200,000 ₪, משלא הוכיח את גרסתו לעניין זה.

באשר לתביעה לסעד הצהרתי, להצהיר כי לנתבע 4 אין כל זכות בשני השיקים הדחויים שהגיעו לרשותו, וכן לסעד של השבה בעין, להורות לנתבעים 1 ו- 2 להחזיר לתובע את ששת השיקים הדחויים הנ"ל, אציין אלה:

הנתבעים 1 ו-2 מאשרים כי קיבלו, במסגרת ההסכם למכירת החנות לתובע, את ששת השיקים הדחויים, בסך של 47,834 ₪ כל אחד, ובסך כולל של 287,004 ₪. עיינתי בהעתקי השיקים שצורפו לתצהיר התובע ( נספח ו' לתצהיר התובע ), ומצאתי כי, כולם משוכים מחשבון החברה "א. חשמל כרמיאל בע"מ", שלפי התובע, היא בבעלות יורם, וכן מצאתי כי, חמישה מתוכם, שמספריהם: 17411821, 17411822, 17411823, 17411824, 17411825, ללא שם מוטב, בעוד שהשיק השישי נרשם לפקודת "חשמל הגליל ח"י" ( שיק מספר 17411807 ). השיקים הדחויים לא נפרעו, והתובע הצהיר כי הוא נתן הוראת ביטול לגבי שיקים אלה, לאחר שהחנות לא נמסרה לידיו. התובע לא עותר לחייב את הנתבעים 1 ו- 2 לשלם לו את ערך השיקים הנ"ל, אלא מבקש כי יינתן צו המורה להם להשיב לידיו שיקים אלו ( סעיף 32 לתצהירו, תיאור הסעדים בכותרת כתב התביעה המתוקן וסעיף 39 לכתב התביעה המתוקן), וליתן סעד הצהרתי כי אין לנתבע 4 כל זכות בהם, משסוחרו לו בחוסר תום לב, במרמה, וביודעו של נתבע זה כי פגם דבק בזכות הקניינית של הנתבעים 1 ו- 2 בהם.

מר זוהיר ח'יר, הנתבע 4 ומנהל העסק " סגולית", הצהיר כי את שני השיקים שהפקיד בחשבונו, ומספריהם 17411823 ו- 17411824, קיבל שותפו לעסק, שקיבל אותם מאיימן, בתמורה למכירת דלק ( ראה תצהירו של הנתבע 4 מיום 2/11/08 ). מר ג'אזי, שותפו של ח'יר בניהול העסק "סגולית", ציין בתצהירו מיום 22/10/08 כי, בחודש אוקטובר 2007 הוא סיפק לאיימן סחורה של דלקים, ובתמורה שילם לו זה את שני השיקים הדחויים, מס' 17411822 ו- 17411823, בסך 47,834 ₪ כל אחד, לאחר שאיימן הציג בפני
ו את נספח ב' לתצהירו, שהינו אישור של הנתבע 7, לפיו, הוא קיבל את השיקים הנ"ל מהנתבע 2, והנתבע 7 שילם את השיקים לאחר בשם אבי פאר בתמורה לרכישת רכב, והאחרון שילם אותם לאיימן ( נספח ג' לתצהיר העד ), ולאחר שהעד, ג'אזי, שוכנע כי איימן מחזיק בהם כשורה, הוא הסכים לקבל אותם ממנו. לטענתו, הוא לא ידע על עסקת היסוד שבין התובע לבין הנתבעים הראשיים ( סעיף 12 לתצהיר ). בעדותו בפני
י, העיד ג'אזי כי, הוא סיפק את הסחורה לאיימן, והכחיש את טענת ב"כ התובע, לפיה, העסק שלהם היה סגור במועד הוצאת החשבונית ( הנספח ב' לתצהיר ח'יר ), היינו, ביום 20/10/07. התובע לא הוכיח טענה זו, לפיה, העסק "סגולית" לא היה פעיל במועד זה, והטענה נותרה כללית ותיאורטית. התובע לא הציג ולו ראשית ראיה להוכיח כי בין הנתבע 4 לבין הנתבעים 1 ו- 2, או עם מי מטעמם, התקיימו יחסי מסחר או אחרים, במסגרתם הועברו, במרמה ושלא כדין, שני השיקים הנ"ל, במטרה להביא לפירעונם, חרף אי מתן תמורה מאת הנתבעים 1 ו- 2 כנגד קבלתם מהתובע ומיורם. חזקה היא, כי הנתבע 4 נתן תמורה כנגד שני השיקים הנ"ל, וכי הוא אוחז בהם כשורה, שהרי, הוא אינו צד ישיר לעסקת היסוד שהיתה בין התובע לנתבעים 1 ו- 2. התובע לא הוכיח כי הנתבע 4 קיבל את שני השיקים בחוסר תום לב, שלא בעד ערך, ובידיעה כי קיים פגם כלשהוא בזכות הקניין בהם. כמו כן, לא הוכח כי הנתבע 4 קיבל את שני השיקים הנ"ל במועד שלאחר הצגתם בבנק וכשהם מסומנים בחותמת הבנק, לפיה, הם סורבו.

הנתבע 7, מר ברוך כהן, שהעיד מטעם התובע, ציין כי, הוא קיבל מאת הנתבע 2 חלק מהשיקים הדחויים, תמורת חוב שהגיע לו מהנתבע 2, וכי הוא העביר אותם לאחר, סוחר רכב, תמורת רכישת רכב, אך עסקה זו לא יצאה אל הפועל, מאחר והשיקים לא כובדו בבנק ( עמוד 16 שורות 31-26 לפרוטוקול ). בתמיכה, אישר העד כי הוא חתום על המסמך, שאינו נושא תאריך, לפיו, הוא מאשר כי קיבל מאת הנתבע 2 ארבעה שיקים ( מתוך ששת השיקים הדחויים ), כנגד חוב המגיע לו מהנתבע 2, וכן אישר חתימתו על זיכרון הדברים מחודש אוגוסט 2007, בינו לבין סוחר רכבים, מר אסי פאר, לפיו, הוא רכש מסוחר זה רכב, ושילם לו, בין היתר, את ארבעת השיקים הנ"ל, שקיבל קודם מהנתבע 2 ( ראה נספח ג' לתצהיר הנתבע 4 ). לפי עדותו של הנתבע 4, כאמור לעיל, שניים מארבעת השיקים הנ"ל הגיעו לרשותו, בהמשך, לאחר ששולמו ע"י אחר בשם איימן, כנגד רכישת דלק ( ראה חשבונית מאת הנתבע 4, מיום 20/10/07 ).

תצהיריהם ועדויותיהם של הנתבעים 4 ו- 7 עולים בקנה אחד האחד עם האחר, נתמכים בראיות בכתב הנ"ל.

על כל אלה יש להוסיף כי, לפי נספח ה' לתצהיר התובע, מסמך החתום ע"י הנתבע 2, התחייב זה להחזיר את ששת השיקים הדחויים לידי יורם, הבעלים של "חברת א. חשמל כרמיאל בע"מ", מחשבונה הם משוכים, ולא לידי התובע. כך, שמסמך זה, כשלעצמו, אינו מקנה לתובע כל זכות בשיקים הדחויים, שאינם משוכים מחשבונו, ושלא ניתנה התחייבות בכתב להחזירם לידיו, אלא לידי בעלי החשבון ממנו נמשכו.

לא הוגשה כל ראיה להוכיח כי, הנתבעים 1 ו- 2 ממשיכים להחזיק בכל ששת השיקים הדחויים. בצד זאת, הראיות שהוגשו, לרבות עדויות מטעם התובע עצמו ( עדויות הנתבעים 4 ו- 7 ), וכן הנטען בכתב התביעה עצמו, לפיו, חלק מהשיקים, כאמור, הועברו גם לנתבעים 5 ו- 6, מוכיחות כי הנתבעים 1 ו- 2 סחרו חלק מהשיקים הדחויים לצדדים שלישיים, והם אינם ברשותם עוד. הנתבע 2 העיד, לעניין זה, כי:

" אני העברתי את השיקים לברוך כהן – 4 שיקים. אחד ליריב אזולאי של ה- 10/10 והשלישי אצלי בבית לפי החלטת ביהמ"ש שזה לא לפרעון ".
( עמוד 31 שורות 28-29 לפרוטוקול ).

במסגרת הבקשה לסעד זמני טענו הנתבעים 1 ו- 2 כי, חמישה מתוך ששת השיקים הדחויים אינם ברשותם עוד, אלא שהם העבירו אותם, בעסקת ניכיון שיקים, לצדדים שלישיים ( עמוד 2 שורות 2-11 לפרוטוקול ישיבת 30/10/07 בבש"א 3736/07 ). הנתבע 2 העיד שם כי:

" יש לי שיק אחד מתוך השישה שלא סחרתי אותו בעסקת הניכיון ואני מוכן להחזירו למבקש לאלתר ...".
( שם, עמוד 3 שורות 8-9 ).

לפי ההחלטה שם, המדובר בשיק מס' 17411807 .

על כן, ולפי הודאה זו של הנתבע 2, אני מקבל את התביעה לסעד צו עשה, להורות לנתבעים 1 ו- 2 להשיב לידי התובע את השיק היחיד שברשותם, מס' 17411907, ושלפי הצהרתם, לא הועבר לצד שלישי, והוא נמצא ברשות הנתבע 2.

אני דוחה את התביעה לסעד צו עשה, להורות לנתבעים 1 ו- 2 להשיב לידי התובע את חמשת השיקים הדחויים האחרים, לאחר ששוכנעתי כי אלה סוחרו לצדדים שלישיים, ואינם עוד ברשות הנתבעים 1 ו- 2, ולא הוכח כי צדדים שלישיים, כאמור, קיבלו אותם במרמה, בחוסר תום לב ותוך ידיעה בדבר פגם קנייני בהם. מטעם זה, דין התביעה כנגד הנתבע 4 לסעד הצהרתי או לצו עשה להשיב את שני השיקים לידי התובע, להידחות.

משלא הוכיח התובע כי הוא שילם את מלוא התמורה כנגד רכישת החנות, יש לדחות את תביעתו לחייב את הנתבעים 1 ו- 2 לשלם לו את סכום הפיצוי המוסכם, בגין הפרת ההסכם, וכך אני מורה.

אציין כי, דין הטענה שבפי הנתבעים 1 ו- 2, לפיה, התמורה כנגד רכישת החנות הייתה סך של 700,000 ₪ + 150,000 $, להידחות, ואני מאמץ לעניין זה את גרסת התובע, לפיה, התמורה הינה לפי המתועד בהסכם בכתב, החתום ע"י התובע והנתבעים 1 ו- 2, מיום 8/8/07 ( נספח ג' לתצהיר התובע ), בסכום של 700,000 ₪, ללא כל תוספת של סכום אחר. ההסכם הנ"ל, שהינו ראיה בכתב, קובע כי התמורה כנגד רכישת החנות הינה סך של 700,000 ₪. טענת הנתבעים 1 ו- 2, לפיה, הוסכם כי התמורה הינה 700,000 ₪ + 150,000 $, אינה עולה בקנה אחד עם הרשום בהסכם עליו הם חתומים, ולא הוכחה בראיה אחרת, להפריך את האמור בהסכם הנ"ל. הנתבעים 1 ו- 2 לא הציגו הסבר מניח את הדעת לכך שבהסכם בכתב, נספח ג' לתצהיר התובע, יירשם אך חלק מהתמורה הנ"ל, בעוד שהחלק האחר של התמורה, כטענתם, בסך של 150,000$, לא יירשם שם. אילו אכן הוסכם בין הצדדים, כי תמורת החנות ישלם התובע לנתבעים גם את הסך של 150,000 $, נוסף על הסך של 700,000 ₪, סביר והגיוני הוא כי היו הצדדים מתעדים זאת מפורשות בהסכם בכתב. כמו כן, הנתבעים 1 ו- 2 לא הסבירו את פשר הצורך לפצל את התמורה לשני סכומים, כטענתם, אילו אכן הוסכם על סך 700,000 ₪ + 150,000$.

על כן, אני מאמץ את גרסת התובע, לפיה, התמורה הינה סך של 700,000 ₪.

הנתבע 2 העיד בפני
י כי, הוא לא מסר את החנות לתובע, בהתאם להסכם ביניהם, כיוון שזה לא שילם את התמורה ( עמוד 28 שורות 23-24 לפרוטוקול ). כן העיד כי יורם פנה אליו והציע לו כי אחיו, שחר, יהא שותף בחנות, ובתמורה לרכישת מחצית העסק ישלם לנתבע 2 סך של 700,000 ₪, ובהמשך, פנה אליו יורם וביקש לרכוש את כל החנות, והנתבע דרש בתמורה תוספת של 150,000 $, וכך הוסכם ביניהם ( עמוד 30 שורות 1-10 ). כאמור, אני דוחה טענה זו של הנתבע 2, לעניין סכום התמורה.

למעלה מן הצורך, ואף שדחיתי את התביעה לסעד כספי, כאמור, דבר המייתר את הצורך בהכרעה בטענת הקיזוז של הנתבעים 1 ו- 2, אציין כי הנתבע 2 העיד כי, התובע ושחר נטלו מעסקו, ללא רשות, סחורה בשווי של 36,000 ₪ ( עמוד 30 שורות 24-26 לפרוטוקול ). הנתבע 2 לא תמך טענה זו בכל ראיה שהיא. הוא העיד כי הוא לא ראה את התובע לוקח מעסקו סחורה כלשהיא ( עמוד 32 שורה 21-22 לפרוטוקול ). למעלה מכך, הצהיר כי לא הגיש תלונה במשטרה בגין מעשה גניבה נטען זה, כך, שטענתו, הן לעצם מעשה הגניבה והן לעניין שווי הרכוש הגנוב, נותרה כללית, סתמית ומשוללת יסוד ולו בראשית ראיה.

סוף דבר:

לסיכום, אני מורה לנתבעים 1 ו- 2 להשיב לידי התובע את השיק שברשותם, שמספרו 17411807 הנ"ל, זאת תוך 45 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיהם.

אני דוחה את התביעה ליתר הסעדים.

הנתבעים 1 ו- 2 ישלמו לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ש"ח ומע"מ כדין, תוך 45 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיהם.

אני דוחה את התביעה כנגד נתבע 4. התובע ישלם לנתבע 4, תוך 45 ימים מיום המצאת פסק הדין לידי התובע, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪ ומע"מ כדין.

בטרם אסיים אציין שתיים:

ראשית, טוען ב"כ הנתבעים 1 ו-2, בסיכומיו בכתב ( עמוד 2 – 3 סעיף ג' ), כי דין התביעה כנגד הנתבע 2 להידחות בהעדר יריבות או עילה, מאחר והנתבע 2 שימש נציג של הנתבע 1, במסגרת המו"מ וכריתת ההסכם מיום 8/8/07, בעוד שהוא לא היה צד להסכם זה, שנכרת בין הנתבעת 1 לבין התובע, ושעה שהתובע לא טען להרמת מסך, כלל. לא מצאתי להכריע בטענה זו, משהתייתר הדבר, לאחר שדחיתי, לגופו של עניין, את התביעה לסעד כספי כנגד הנתבעים 1 ו- 2 , כאמור לעיל.

שנית, בפתח ההליכים במסגרת תביעה זו הוגשה בקשה לפיצול סעדים, לאפשר הגשת תביעה עתידית, בגין נזקים עתידיים, לרבות אלה שעלולים להיגרם ע"י שימוש בשיקים הדחויים ( תיק בש"א 3755/07 ). התובע לא עתר, בתביעה כאן, לסעד כספי לעניין ערך השיקים הדחויים אלא ביקש צו עשה להחזרתם. על כן, לא מצאתי כי במסגרת התביעה בפני
י, יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובע את ערך חמשת השיקים הדחויים, שכאמור, סוחרו לצדדים שלישיים ולא נפרעו, בשל הוראת ביטול. יחד עם זאת, אני מורה על קבלת הבקשה לפיצול סעדים, כך, ששמורה לתובע האפשרות להגיש תביעה עתידית לחייב את הנתבעים בסכומי חמשת השיקים הדחויים הנ"ל, ולפיצוי בגין כל נזק אחר שייגרם לתובע, במידה ויחוייב הוא בעתיד לפי שיקים אלה.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

בית משפט השלום בעכו
ת"א 4133-07 אסף נ' ח"י יואל חשמל הגליל בע"מ
ואח'

1 מתוך 17









א בית משפט שלום 4133/07 עובדיה אסף נ' ח"י יואל חשמל הגליל בע"מ, יואל חדד, גבריאל(גבי לוי) ואח' (פורסם ב-ֽ 11/10/2010)