פסקי דין על אחמד צאדק בעיראת | פסקי דין על מחמוד ג'בארין מוחמד

6123-03/09 תאמ     10/10/2010




תאמ 6123-03/09 אחמד צאדק בעיראת נ' מחמוד ג'בארין מוחמד








בית משפט השלום בעפולה



תא"מ 6123-03-09 בעיראת נ' ג'בארין מוחמד






בפני

כב' הסגן נשיא
יוסף בן-חמו


תובע

אחמד צאדק בעיראת


נגד


נתבע

מחמוד ג'בארין מוחמד




פסק דין


פתח דבר

1. בפני
תביעה כספית ע"ס 19,697 ₪ אשר ראשיתה בהתנגדות לביצוע שטר, כפי שהוגשה בתיק ההוצל"פ (עפולה) מספר 09-08030-08-2, (להלן: "תיק ההוצאה לפועל"). התובע, העוסק במכירת "אבן ירושלמית" לבנייה, בכפר מאלק שברמאללה (להלן:"התובע"), הגיש לביצוע חמישה שיקים משוכים מחשבונו של הנתבע (להלן:"הנתבע"), בבנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ – סניף אום אל פחם (להלן: "חשבון הבנק ").

פרטי השיקים הינם:
מס' שיק סכום השיק מועד פירעון מספר חשבון
א. 9521 3000 05/04/2005 35750
ב. 9522 3000 15/02/2005 35750
ג. 9523 3000 27/03/2005 35750
ד. 9524 3000 30/1/2005 35750
ה. 9525 2000 30/05/2005 . 35750
(להלן: "השיקים" או "השטרות").

2. התובע טען כי בינו לבין הנתבע נכרתה, בשנת 2004, עסקת יסוד לפיה הנתבע פנה אל התובע וביקש להזמין ממנו אבן ירושלמית בסך כולל של 24,000 ₪ (להלן:"עסקת היסוד"). הסחורה סופקה לאתר בניה בעיר בני ברק. כחלק מהתמורה, כפי שיפורט בהמשך, קיבל התובע לידיו את השיקים נשוא התביעה. התובע טען כי לאחר שהשיקים לא נפרעו ע"י הבנק מסיבת "אין כיסוי מספיק" ולאחר שניסיונות התובע להסדיר את עניין החוב, מול הנתבע, העלו חרס, נאלץ התובע להגיש את השיקים לביצוע. הנתבע, לעומת זאת טען כי אין הוא מכיר את התובע ולא נכרתה בינהם כל עסקת יסוד. באשר לחתימה על השיקים טען הנתבע כי חתימתו זויפה ואין בידו כל מידע כיצד הגיעו שיקים אלה לידי התובע.
3. הנתבע נחקר על תצהירו, בפני
כב' הרשמת ג' גבארין כליפה ובתום חקירתו, ולאחר שטען כי אין הוא מכיר כלל את התובע, ולא התקשר עימו בעסקה, וכי אין הוא עוסק, כלל ועיקר, בתחום הבנייה, הסכימו ב"כ הצדדים, כי תינתן לנתבע רשות להתגונן וכן הסכימו כי תצהירו ישמש ככתב הגנה (פרוטוקול מיום 08/07/2009 עמ' 3).
4. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם. מטעם התובע הוגש תצהירו ותצהיר מטעם איהב מחאמיד המאשר את הודעתו של מר ג'בארין מוסטפא סאלח . מטעם הנתבע הוגש תצהיר נוסף, של הנתבע, מלבד התצהיר שצורף להתנגדות לביצוע שטר.
כל המצהירים נחקרו בפני
י על תצהיריהם. כמו כן העיד בפני
, מטעמו של הנתבע, מר שלבי מוחמד, קבלן עבודות בנייה, המכונה בפי הצדדים "אבו אל עבד" ( להלן ייקרא: "אבו אל עבד").

תמצית טענות התובע:
5. התובע טען כי הנתבע ביקר בביתו והזמין ממנו את הסחורה המדוברת וביקש ממנו להובילה, לאתר בניה בעיר בני ברק ולמסור אותה לקבלן מר אבו אל עבד. התובע טען כי התמורה לסחורה שולמה לו, ע"י הנתבע, בשיקים שנמשכו מחשבונה של אשת הקבלן אבו אל עבד, אך שיקים אלה חוללו. התובע טען כי לאחר שפנה לאבו אל עבד הבין כי בינו לבין הנתבע התגלעה מחלוקות כספית, והוא ביקש מהאחרונים לשלם לו את מלוא התמורה עבור הסחורה שסיפק.
6. התובע טען כי השיב, לידי אבו אל עבד, את השיקים הראשונים שנמסרו לידיו וקיבל ממנו שיקים חדשים, בסך כולל של 24,000 ₪, וביניהם השיקים נשוא התביעה דנן. התובע טען כי השיקים האישיים, שמסר לו אבו אל עבד, בסך כולל של 10,000 ₪ נפרעו במועדם, אך השיקים של הנתבע, שאף הם נמסרו לו באותו המועד, ע"י אבו אל עבד, בסך כולל של 14,000, לא נפרעו וחוללו כאמור לעיל.
7. התובע טען כי ניסה מספר פעמים להסדיר את עניין החוב עם הנתבע ועם קרובי משפחתו אך מאמציו לא צלחו.

תמצית טענות הנתבע
8. הנתבע טען כי אין הוא מכיר את התובע, אין הוא יודע כיצד הגיעו השיקים המדוברים לידי התובע וממילא החתימה הנחזית, על השיקים, אינה חתימתו.
9. הנתבע טען כי לא מסר את השיקים המדוברים לאף אדם.
10. הנתבע טען כי לא עבד בתחום הבניה ואין הוא מכיר כלל את הקבלן אבו אל עבד ולא מסר לו שיקים על מנת שהאחרון יעביר לתובע.
11. הנתבע טוען כי תקופה מסוימת נהג במשאית ועסק בהובלות של חומרי בניין.
12. בתצהירו הנוסף מרחיב התובע את יריעת הדיון ומתייחס לטענות המשפטיות, העומדות בבסיס הגנתו, ומעלה טעות כנגד אחיזתו של התובע בשטרות. לדידו, לאור טענתו כי חתימתו זויפה, הרי שנטל ההוכחה עובר אל כתפי התובע, להוכיח כי החתימה הינה חתימתו של הנתבע, וכל עוד התובע לא עמד בנטל זה הרי שאין לחייבו בדין.
המחלוקת:
13. המחלוקת נוגעת לנסיבות עסקת היסוד בין הצדדים ולמעמדם של השיקים בנסיבות עסקה זו.

דיון :

14.
נפסק, כי כאשר ניתן שיק תמרת עסקה ולא נפרע, הברירה בידי בעל החוב האוחז בשטח, לתבוע על פי השטר או על פי עסקת היסוד אשר במסגרתה ניתן השט. בעל החוב אף רשאי לתבוע על פי שתי העילות לחילופין (ר' ע"א 198/75 אליאס חזן נ' כמאל ניהאד, פד"י ל(1) 421).
על מנת להכריע בתוכן עסקת היסוד, ככל שהייתה בין הצדדים עסקת יסוד, הרי שיש לבחון את גרסאות הצדדים על ראיותיהם. התובע העיד כי קיבל את השיקים נשוא התביעה באופן הבא: " היו
לי אצלי ביד שיקים חוזרים של אבו אל עביד בסך 24,000 וזה שיקים של אבו עביד, אך מחמוד נתן לי אותם בפעם הראשונה. כולם חזרו. היתה בעיה בין מוחמד לאבו אלעביד, זה עניין ביניהם לא יודע מה, בקשר לעבודה. בסוף דיברתי עם הנתבע וגם עם אבו אלעביד ואמרתי שאם לא יתנו לי את הכסף, אני אעביר את השיקים לעו"ד כי זה שיקים מהחשבון של האישה ואז אבו אל עביד, נסע לאום אל פחם וגמרו ביניהם שמוחמד ישלם 14,000 ואבו אלעביד ישלם 10,000 ₪ ואז הגיע אליי אבו אלעביד למחסום, נתן לי 10 מהפנקס שלו ו- 14,000 שממוחמד. זה לא היה במעטפה., אני הייתי חייב לראות את השיקים, יש סכום...השיקים של אבו עביד נפרעו בסך 10,000 ₪ ושל מוחמד חזרו. (עמ' 8 ש' 5-13).
15. התובע העיד כי לאחר שהשיק הראשון לא נפרע הוא פנה לנתבע והאחרון הבטיח לו כי העניין יסודר ובלשונו: " כשחזר השיק הראשון דיברתי עם מוחמד ואמר שישלח לי 14,000 ₪ ושגמר את המחלוקת עם אבו אלעביד. אמר שאבו אל עביד ישלח לי 10,000 ₪. (שם ש' 19-20).
16. התובע נשאל גבי הוצאת חשבונית בגין העסקה דנן וטען כי אכן הוציא חשבונית, מסר אותה לנתבע, אך היא הייתה על שמו של אבו אל עבד.
17. מטעם התובע העיד הקבלן אבו אל עבד. העד העיד על נסיבות עסקת היסוד בין הצדדים, על העובדה כי חלק מהסחורה שקיבל לא התאימה לעבודות הבנייה והוא נאלץ להשיבה, לידי הנתבע, וכן על נסיבות מסירת השיקים לתובע.
ראוי לציין, כי העד זיהה את הנתבע כמי שמכר לו את הסחורה המדוברת בחנות הנמצאת בוואדי ערה. באשר לנסיבות העסקה העיד אבו אל עבד: " ...יש חנות למכירת אבן וחומרי בניין בוואדי ערה. לא הכרתי אותו קודם. נכנסתי...עשיתי הזמנה, שילמתי בשיקים דחויים...הסחורה לא התאימה...הבחור שקניתי אצלו התנהג איתי בסדר והזמין עוד פעם משאית ואמר שיחזיר את האבן הקודמת שסיפק...שראיתי שזה לא הולך, ביטלתי את השיקים, כי לקח זמן עד שיחזירו את האבנים. עשיתי ביטול לשיקים...חזרתי לנתבע מאום אל פחם, כדי לעשות חשבון סופי מה אני חייב. התברר שבינתיים העביר את השיקים שלי לרמאללה. סגרנו את הסכום שאני צריך לשלם, ביקש ממני בגלל שאני עובד גם בשטחים לנסוע
לשם, אחרי שתיאם הנתבע עם הבחור מרמאללה. הגעתי לשם לקחתי את השיקים בחזרה ושילמתי לתובע מה שמגיע. באותו זמן ביקש ממני להעביר שיקים שלו, אני לא יודע איזה, לא ראיתי כי זה לא עניין שלי... נסעתי למחסום הוא לקח מה שמגיע לו ואני את השיקים שלי בחזרה. הוא ביקש ממני טובה. אני לא שילמתי את אותו סכום של השיקים שביטלתי כיוון שבשיקים שביטלתי שילמתי יותר סחורה...אני מזהה את הנתבע. ממנו רכשתי אבן. יש לו חנות תצוגה בוואדי ערה שהוא מוכר אבן...אני התחשבנתי עם מוחמד על הסכום שאני צריך לשלם...תיאם פגישה ונסעתי למחסום...מלבד סכום זה, אני לקחתי לו שיקים אחרים, לא יודע אם קשורים לעסקה. אני יודע שאמר לי להעביר את השיקים, לא ראיתי מה כתוב בהם ואיך הם כתובים, זה לא עניין שלי" (עמ' 9-10).
18. באשר להשבת חלק מהסחורה השיב העד כי: " מוחמד אמר לי לעשות מיון ומה שלא מתאים לשים על משטחים ושהוא ידאג לקחת את זה בחזרה וזה מה שעשיתי. מי שלקח את זה בחזרה זה הבחור מכפר קאסם, לא יודע לאן ולמי לקח". (עמ' 10 ש' 28-30).
19. עד תביעה נוסף, אשר העיד בפני
, הוא ג'בארין מוסטפא. עד זה נחקר ע"י החוקר מר איהב מחאמיד והודעתו צורפה לתצהיר, מטעם החוקר, שהוגש לתיק ביום 29/11/2009 (להלן: "ההודעה"). החוקר לא נחקר על תצהירו ועל נסיבות גביית העדות. בעדותו בפני
טען העד כי עבד כשומר בחנות והנתבע היה "מוביל עם משאית" אך לא מעבידו הישיר והיכרותו עם הנתבע הייתה שטחית למדי. בהודעת העד, בפני
החוקר, הציג החוקר לעד את השיקים המדוברים והעד זיהה את בעל השיק כנתבע שהיה מעבידו הישיר ובעל החנות לממכר חומרי בנייה ואבן. בעדותו לפני טען העד כי הנתבע היה רק נהג משאית אך לעיתים נהג להביא לו, לעד, את שכר עבודתו. העד הכחיש, מכל וכל, כי אמר לחוקר שהנתבע היה מעבידו ובעל החנות. בין גרסת העד, כפי שהובאה בפני
, לבין גרסת העד, כפי שמופיעה בהודעת החוקר, יש פער משמעותי וכבר בשלב זה אומר כי אני מקבל את הודעת העד, בפני
החוקר ומעדיף אותה על עדותו בביהמ"ש.
20. הנתבע העיד כי במקצועו הוא קצב אך נכון לתקופה הרלבנטית היה עצמאי ועסק בהובלות של חומרי בניין באמצעות משאיתו. הנתבע הכחיש כל הכרות עם אבו אל עבד ועם התובע והכחיש כל מסירת שיקים, באמצעותו, לתובע. כמו כן הנתבע הכחיש כי הכיתוב גבי השיקים, לרבות החתימה, נכתב על ידו וטען כי אין לו כל ידיעה כיצד הגיעו שיקים אלה לידי התובע. יצוין כי הנתבע לא הגיש, כמצופה מאדם שנגנבו ממנו שיקים, תלונה למ"י.
21. הנתבע התייחס לעניין חשבון הבנק, אשר ממנו נמשכו השיקים המדוברים וחזר וטען כי חשבון זה נסגר בשנת 1997. הנתבע לא הציג כל מסמך כי אכן חשבון זה נסגר במועד המדובר ולא ידע להסביר מדוע נרשם גבי חלק מהשיקים שחוללו "אין כיסוי מספיק" ולא "החשבון סגור". הנתבע נשאל מדוע רק שיק אחד חזר בשל אי התאמה בחתימה והשאר חזרו בשל אי כיסוי מספיק והשיב: " אמרתי שאני לא יודע מה הבנק רושם אבל החשבון סגור" (עמ' 18 ש' 7).
22. הנתבע צירף לתצהירו מסמך מאת בנק מרכנתיל דיסקונט, באשר לדוגמאות החתימה בחשבונו, ממנו עולים הפרטים הבאים: המסמך, אשר הוצא ביום 14/12/2009, מתייחס לחשבונו של הנתבע. מהמסמך עולה כי לנתבע, נכון להיום, יש מספר חשבון חדש – 12035752 ומספר החשבון הקודם הינו – 35750, הוא מספר החשבון המופיע גבי השיקים המדוברים. ממסמך זה לא עולים פרטים בדבר מועד סגירת החשבון הראשון ופתיחת החשבון השני. עוד ראוי לציין כי דוגמת חתימתו של הנתבע עודכנה בשנת 1991. תמוה בעיני שהנתבע לא התייחס לעניין זה בעדותו ולא סיפר כי חשבונו עדיין מתנהל בבנק המדובר אך תחת מספר אחר.
23. הנתבע טען כי לא עלה בידו להמציא את אישור הבנק כי החשבון המדובר נסגר וכן לא עלה בידו להגיש תלונה במשטרת ישראל, על גניבת השיקים המדוברים.
24. כאמור הנתבע העלה טענות המתייחסות לתוקפם ומעמדם של השיקים, על פי דיני השטרות ולמעמדו של התובע כאוחז כשורה בשטרות .


הכרעה

25. אומנם נטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו – הוא התובע, אך בתביעה על פי שטר הנתבע נחשב כמוציא מחברו ועליו נטל הראיה. (ראו בספרו של המלומד ש' לרנר "דיני שטרות", מהדורה שנייה, בעמ' 222 והפסיקה המוזכרת בהערות השוליים מס' 85 ו- 86). השאלה האם הצד, שעליו מוטל נטל השכנוע, עמד בנטל זה, נבחנת בתום הדיון ועל סמך כל הראיות, שהובאו בפני
ביהמ"ש, וכן על בסיס הערכת מהימנות וקביעת משקלן הראיתי של העדויות ושל הראיות שהביאו הצדדים.
26. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות ועדויות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה לפיה התובע הרים את נטל השכנוע והוכיח כי אכן הצדדים התקשרו ביניהם בעסקת היסוד לרכישת אבנים לבנייה והשיקים, נשוא התביעה, נמסרו לתובע, באמצעות אבו אל עבד, וזאת כחלק ישיר ובלתי נפרד מעסקת היסוד. אני מקבל ומאמין לגרסת התובע, הנתמכת בגרסת העד מטעמו, אבו אל עבד, לפיה התובע סיפק את האבנים לאתר בניה בבני ברק ולאחר שהשיקים הראשונים שנמסרו לו חוללו הוא קיבל מאת אבו אל עבד שיקים חדשים, לרבות השיקים נשוא התביעה. אני מאמין לתובע כי במועד שבו הוחלפו השיקים הוא בדק ובחן את השיקים החדשים שקיבל ורק אז השיב לידי אבו אל עבד את השיקים הראשונים. גרסת הנתבע, אשר הכחיש לחלוטין כל קשר לתובע ולשאר העדים, הינה גרסה פתלתלה ולא משכנעת בעליל ולא ניתן לקבוע על פיה כל עובדה הסותרת את גרסת התובע ועדיו. בגרסת הנתבע התגלו סתירות מהותיות ולא ניתן לקבלה. מגרסת הנתבע, עולות תמיהות ולא מעט סימני שאלה והיא עומדת בסתירה מוחלטת לעדות עדי התביעה, שעדותם מהימנה בעיני, ובמיוחד לעדותו של אבו אל עבד שהינו עד אובייקטיבי שעדותו נמסרה בפני
באופן שוטף, עקבי וענייני. הנתבע טען בחקירתו בפני
כב' הרשמת כי לא עסק כלל בתחום הבנייה ואמירה זו תמוהה בעיני לאור פעילותו בתחום הובלת חומרי בניה במשך תקופה לא מבוטלת ושלל כל הכרות עם העד גבארין מוסטפא שאף את עדותו קיבלתי במישור ההכרות בינו לבין הנתבע. הנתבע לא הציג בפני
כל מסמך המאמת את גרסתו כי חשבונו בבנק מרכנתיל נסגר. עוד יצוין, כאמור לעיל, כי הנתבע כלל לא הגיש תלונה בגין גניבת השיקים, אף לאחר שנפתח נגדו תיק ההוצל"פ ואני קובע כי כל התנהלותו מעוררת תמיהות וסימני שאלה באשר לגרסתו באופן שאין בידי לאמצה.
27. לאחר שקבעתי כי קיימת עילה חוזית ואכן נכרתה עסקת היסוד, בין הצדדים, והתובע ביצע את חלקו בעסקת היסוד, ולאחר שטענות ההגנה החוזיות של הנתבע, נדחו על ידי, הרי שיש לבחון את העילה השטרית ואת מעמדו של התובע לאורה.
28. מעמדו של התובע, על פי דיני השטרות, ולאחר שהתקבלה גרסתו, באשר לעסקת היסוד, הינו מעמד של אוחז בעד ערך או בלשון פקודת השטרות [נוסח חדש], התשי"ז- 1957, "אוחז תמורת ערך" וזאת כאמור בסעיף 26(ב) לפקודה. המלומד ש' לרנר מתייחס בספרו, בעמ' 222) לנסיבות דומות לענייננו ולפיו: " אם התובע והנתבע מעלים גרסאות שונות באשר לשטר נשוא התביעה, וכל אחד טוען כי השטר נמשך במסגרת עסקה שונה, מוטל על הנתבע לשכנע את בית המשפט בנכונות גרסתו. אם בית המשפט מתקשה בקביעת הגרסה הנכונה, ידו של התובע תהא על העליונה. "

29. הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, מכוח דיני השטרות, ונמנע מלהביא ראיות כלשהן, אם ראיות בדבר טענתו כי חתימתו זויפה או אם ראיות בדבר טענתו כי לא התקיימה כל עסקת יסוד בין הצדדים ומכאן שדין טענות הגנתו, אף בעילה השיטרית, להידחות. לנתבע היה די זמן להוכיח את טענתו בדבר הזיוף אך הוא בחר לא להביא ראיות מספקות בעניין זה.

סוף דבר
30. נוכח כל האמור לעיל, ובנסיבותיו של מקרה זה ולאחר שנקבע כי התובע עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו והוכיח את יסודות עסקת היסוד כנדרש, ואילו גרסת הנתבע נדחתה הרי שהנני מקבל את התביעה במלואה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע את ערכם הנקוב של השיקים, נשוא התביעה. על הסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית ממועד התאריכים הנקובים על גבי כל אחד מהשיקים ועד התשלום המלא בפועל.
31. כמו כן, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. על סכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.
ניתן היום,
ב' חשון תשע"א, 10 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.










תאמ בית משפט שלום 6123-03/09 אחמד צאדק בעיראת נ' מחמוד ג'בארין מוחמד (פורסם ב-ֽ 10/10/2010)