פסקי דין על ויקטור דהן | פסקי דין על יובל שטרק | פסקי דין על לימור שטרק | פסקי דין על הראל חברה לביטוח |

9997-05/10 תק     11/10/2010




תק 9997-05/10 ויקטור דהן נ' יובל שטרק, לימור שטרק, הראל חברה לביטוח בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט לתביעות קטנות ברחובות



ת"ק 9997-05-10 דהן נ' שטרק ואח'




בפני

כבוד השופט בדימוס
גדעון ברק

התובע
ויקטור דהן


נגד

הנתבעים
1. יובל שטרק
2. לימור שטרק
3. הראל חברה לביטוח בע"מ



פסק דין


1.
א.
התובע טוען, בכתב התביעה, כי בעת שנסע ברכבו בנתיב הימני, ראה לפתע את רכב הנתבעת 2, שהיה נהוג בידי הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") סוטה וחותך לנתיב הנסיעה שלו.

התובע ניסה לבלום וברח ממנו לצד ימין, אך לא הצליח למנוע את פגיעת רכב הנתבעים ברכב התובע.

רכב התובע נפגע מרכב הנתבעים בצידו השמאלי ובצדו הימני נפגע מהמדרכה – בה פגע רכב התובע כתוצאה מהמכה שקיבל מרכב הנתבעים בצדו השמאלי.

מאחר והתובע סבור כי האחריות לתאונה ולנזק שנגרם לרכבו רובצת על הנתבע, הגיש הוא תביעה זו בה ביקש לחייב את הנתבעים לשלם לו את נזקיו בסך של 6,653 ₪, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך של 4,953 ₪, שכ"ט שמאי בסך של 600 ₪, הוצאות עבור הטיפול בתאונה וברכב כולל אבדן של לפחות שני ימי עבודה בסך של 500 ₪ והוצאות עבור תביעה זו, כולל אגרת בית המשפט ואבדן לפחות שני ימי
עבודה בסך של 600 ₪.

ב.
תחילה הגישו הנתבעים כתב הגנה מטעמם, אך בשלב מאוחר יותר ולבקשת הנתבעים, ניתנה להם האפשרות להגיש כתב הגנה מתוקן.

בכתב ההגנה נטען כי הנתבע נסע ברכבו בנתיב השמאלי והתובע נסע אחריו. הנתבע אותת והחל במעבר לנתיב הימני על מנת לחנות בצד הכביש וכאשר החל לעבור לנתיב הימני, ניסה התובע לעקוף מימין ותוך כדי כך פגע בצידו הימני של רכב הנתבעים.

2.
שמעתי את הצדדים המעורבים בתאונה, עיינתי בכתבי הטענות (כולל שני כתבי ההגנה שהגישו הנתבעים) וכן במסמכים שהוגשו במהלך המשפט ולאחר שקילת חומר הראיות, הגעתי למסקנה כי מהנסיבות המתוארות על ידי הצדדים עצמם עולה, שהאחריות לקרות התאונה רובצת על שני המעורבים בתאונה – אם כי הראיות מוכיחות שאחריותו של הנתבע גבוהה מזו של התובע ובהתאם לכך, אני קובע כי אחריותו של הנתבע מגיעה לכדי 70% ואילו אחריותו של התובע מגיעה לכדי 30% - הכל על פי הנימוקים שיפורטו להלן:

א.
התובע טוען, כי ראה את רכב הנתבע סוטה וחותך לנתיב נסיעתו ואז ניסה התובע לבלום ואף ניסה לברוח לימין, אך לא הצליח למנוע את התאונה.

עובדות אלו, כשלעצמן, מצביעות על רשלנות תורמת של התובע, יען כי, גם אם הנתבע סטה וחסם את דרכו, היה על התובע להבחין בכך מבעוד מועד ולכלכל את צעדיו כך שיוכל לבלום מבלי לגרום לתאונה.

העובדה, שלמרות הבלימה לא הצליח התובע למנוע התאונה, מוכיחה כי התובע לא נהג במהירות ובזהירות הדרושה ולהתאים את נסיעתו לתנאי הדרך שנוצרו (לפי טענת התובע הוא נסע במקום זה במהירות של 55 קמ"ש – ראה עדותו בעמ' 2 לפ', ש' 27).

בכך שלא הבחין בסטיית הרכב שנסע לפניו, אלא שנייה לפני התאונה (עמ' 2 לפ',ש' 9)
– תרם התובע את תרומתו לגרם התאונה.

ב.
א)
קבעתי את אחריותו של הנתבע בשיעור גבוה יותר, משום שהנתבע נסע בחוסר זהירות ובחוסר תשומת לב מספקת וסטה לימין מבלי לבדוק ומבלי להתחשב ברכב שנסע אחריו.

בעצם הפנייה חסם הנתבע את דרכו של התובע ולמרות הניסיון שעשה התובע למנוע התאונה – לא עלה הדבר בידו.

ב)
הנתבע מודה, למעשה, כי נסע בנתיב השמאלי והתובע נסע באותה עת אחריו. בהמשך טוען הנתבע כי אותת על מנת לעבור לימין, אך גם מדברי הנתבע עולה כי:" אותתתי והתחלתי במעבר למסלול הימני על מנת לחנות בצד הכביש" (ראה בכתב ההגנה הראשון).

גם בכתב ההגנה המתוקן טוען הנתבע כך: "הנתבע אותת לימין והחל להסיט רכבו על מנת לחנות לאחר שוידא כי הנתיב אליו הוא עובר פנוי, לפתע ולאחר שכבר החל במעבר לנתיב הימני החל התובע לנסות לעקוף אותו מימין...".

למרות שהנתבע טען בכתב ההגנה, שהוא ראה את התובע נוסע אחריו אומר הנתבע בבית המשפט כי: "לא שמעתי שום צפירה ולא ראיתי אף אחד. הרגשתי מכה חשבתי שדרסתי משהו..." (עמ' 3 לפ',ש' 1- 2).

העולה מטענות הנתבע הוא, שהנתבע הסתפק במתן האיתות ומיד החל להסיט את רכבו, שכן הנתבע טוען כי אותת והחל להסיט, משמע מיד לאחר האיתות החל להסיט את רכבו והוא עשה כן, למרות שעל פי טענתו הוא ראה את רכב התובע נוסע אחריו.

ג)
נוהג רכב לא יוצא ידי חובה על ידי איתות בלבד, אלא שנוהג רכב חייב לבדוק – גם לאחר האיתות – האם הפנייה אפשרית מבלי להפריע לרכבים האחרים הנוסעים אחריו ובמקרה זה, ממבחן התוצאה עולה, שהנתבע פנה מבלי לבדוק – למרות שהוא טוען שהוא וידא – אם הפנייה אפשרית.

באשר לפנייה, נשאלת שאלה נוספת, כיצד יכול היה הנתבע לבצע הפנייה בביטחון, כאשר הוא עצמו טוען שהפנייה לימין לא הייתה אפשרית משום, שלטענתו: "הנתיב הימני היה חסום על ידי מוניות ורכבים חונים" (ראה סעיף ב' לכתב ההגנה המתוקן).

ואם הנתיב הימני היה חסום ואם הנתבע החליט בכל זאת לסטות ימינה – היכן עוד היה מקום לתובע לעקוף את רכב הנתבע מצד ימין – כטענת הנתבע?

בעדותו בבית המשפט, מנסה הנתבע להביא גרסה אחרת בעניין חסימת הנתיב הימני ואומר כי כאשר העומס של המוניות נגמר, אותת והחל לעבור לחניה בצד ימין (ראה בעמ' 2 לפ',ש' 32- 33).

3.
הפגיעה ברכב התובע, כפי שזו באה לידי ביטוי בדו"ח השמאי ובתמונות (ת/2) מחזקות את המסקנה, שרכב התובע אכן נפגע כתוצאה מסטייתו של רכב הנתבעים, אשר חסם את דרכו של התובע, משום שאם רכב הנתבע היה כבר בסטייה – כטענת הנתבע – ורכב התובע היה פוגע בו בעת הסטייה, הפגיעה ברכב התובע הייתה שונה וגם רכב הנתבע היה נפגע באופן נקודתי יותר ולאו דווקא בחלקו האחורי ימני.

4.
א.
סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה ב

פסק דין
זה, אני קובע כי בנסיבות קרות התאונה – כפי שפורט לעיל – רוב האחריות רובצת על הנתבע ואילו לתובע יש לייחס אחריות פחותה ולכן קבעתי כי אחריותו של הנתבע היא בשיעור של 70% ואילו אחריותו של התובע היא בשיעור של 30% ובהתאם לכך על הנתבעים לפצות את התובע.

ב.
התובע הגיש תביעה על סך של 6,653 ₪, אך אני מקבל טענות נציג הנתבעת 3 כי התובע לא הוכיח את מלוא הסכום הנתבע.

התובע טרם תיקן את הרכב ולכן אין לחייב את הנתבעים בתשלום המע"מ וכמו כן לא הוכיח התובע את הסכומים שננקבו על דרך הסתם בסעיפים 3, 4 לסיפא לכתב התביעה.

התובע לא הוכיח מה הוצאות היו לו עבור הטיפול בתאונה וברכב, קל וחומר שלא הוכיח הפסדי ימי עבודה ומה עלות יום עבודה של התובע.

כאמור, התובע טרם היה במוסך, טרם תיקן את הרכב ולכן ברור מאליו שהתובע טרם הפסיד ימי עבודה.

ג.
התובע הוכיח נזקים בסך של 5,553 ₪ (נזק ממשי בסך של 4,953 ₪ וכן שכ"ט שמאי בסך של 600 ₪) ולכן אני מחייב את הנתבעים – כולם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד – לשלם לתובע סך של 3,887 ₪ (70% מגובה הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה- 26.5.10- ועד התשלום בפועל.

יתרת סכום התביעה נדחית- מחוסר הוכחה, כאמור לעיל.

יחד עם זאת אני מחייב את הנתבעים, באופן סולידרי, לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 400 ₪ (בהתחשב ברשלנות התורמת) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועת.

ניתן היום 11.10.10 (ג' בחשון התשע"א) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.











תק בית משפט לתביעות קטנות 9997-05/10 ויקטור דהן נ' יובל שטרק, לימור שטרק, הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 11/10/2010)