פסקי דין על דפנה רוזן | פסקי דין על רביד שירותי נסיעות | פסקי דין על סופי יוהנוט |

4368/07 תעא     17/10/2010




תעא 4368/07 דפנה רוזן נ' רביד שירותי נסיעות בע"מ, סופי יוהנוט






בפני

כב' השופטת ורדה סאמט

נ.צ. (ע') מר ציון אהרון
נ.צ. (מ') מר אריה לונדין

התובעת

דפנה רוזן
נגד
הנתבעים

1.רביד שירותי נסיעות בע"מ

2.סופי יוהנוט

פ ס ק – ד י ן
1. התובעת עותרת לתשלום הפרשי שכר, פיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה ופיצויי הלנה.
2. בכתב ההגנה נטען להעדר יריבות בין התובעת לבין הנתבעת 2; לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובעת למי מהנתבעות; התובעת התקשרה בהתקשרות עסקית עם הנתבעת 1 כ"משתתף חופשי" (פרי לנסר), ועשתה שימוש במשרדי הנתבעת 1 ובתשתיות היקרות שברשותה בתמורה לחלוקת העמלות המגיעות לה בגין העסקאות שביצעה עם הנתבעת 1;
לחילופין נטען כי גם אם תתקבל טענת התובעת בדבר קיומם של יחס עובד ומעביד בינה לבין הנתבעת 1, הרי שהצעות ההתייעלות שהועלו במסגרת שיחה שנערכה עם סוכני הנסיעות בחודש 12/06, במסגרת שיתופם של סוכני הנסיעות בניסיונות ההתייעלות של הנתבעת 1 בעקבות המשבר שפקד את ענף סוכני הנסיעות, היו בגדר הצעות בלבד, ולא התקבלה כל החלטה אופרטיבית לשינוי בתנאי עבודתה של התובעת; התובעת סיימה את עבודתה בנתבעת 1 מיוזמתה, וללא שחלה הרעה כלשהי בתנאי עבודתה; במסגרת ההתחשבנות הסופית עם התובעת בעקבות הפסקת התקשרותה עם הנתבעת 1 התברר כי נותרה יתרה לחובת התובעת; התובעת גרמה לנתבעת 1 נזקים כבדים עם סיום התקשרותה, כאשר בין היתר ביצעה הזמנות עבור לקוחות הנתבעת 1 באמצעות סוכנות נסיעות אחרת; על התובעת לפצות את הנתבעת 1 בגין אי מתן הודעה מוקדמת; התובעת ניצלה את מלוא ימי החופשה וימי ההבראה, ככל שמגיעים לה, וזאת בנסיעות תכופות בארץ ולחו"ל במסגרת ההטבות שקיבלה מספקי הנתבעת 1; התובעת הועסקה בחלקיות משרה של כ-12% ויש לחשב את דמי ההבראה בהתאם לכך.
3. במצורף לכתב ההגנה ובכפוף לקביעת בית הדין בדבר קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, הגישה הנתבעת 1 כתב תביעה שכנגד בו עתרה לחיוב התובעת בהחזר חובות שנותרו לה כלפי הנתבעת 1 במועד סיום עבודתה ולהחזר מיסים ששולמו על ידי הנתבעת 1 עבור טיסות של בני משפחתה של התובעת לאחר סיום ההתקשרות עימה.
4. בכתב התשובה לכתב תביעה שכנגד נטען כי התובעת לא חבה חוב כלשהו לנתבעות, כאשר דו"ח החובות שצורף לכתב התביעה שכנגד הינו פיקטיבי; הנתבעת 1 לא נשאה בתשלום הוצאות המיסים עבור התובעת ובני משפחתה, שכן לאחר הפסקת עבודתה בנתבעת 1 העבירה התובעת את הזמנות כרטיסי הטיסה עבורה למשרד הנסיעות החדש בו עבדה, אשר נשא עבורה בתשלום המיסים; התובעת לא גרמה נזק כלשהו לנתבעות עם הפסקת עבודתה.
5. הצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהיר.
מטעם התובעת הוגש תצהיר של גב' מרים רק (להלן: "גב' רק").
מטעם הנתבעות הוגש תצהירו של מר יוסי כלף, בעל מניות ומנהל הנתבעת 1 (להלן: "מר כלף") ותצהירה של הנתבעת 2.
דיון והכרעה
6. הנתבעת 1 הינה סוכנות נסיעות, בעלת מעמד של סוכן נסיעות מורשה ברמה בינלאומית, אשר פעלה ממשרדים ברחוב סוקולוב ברמת השרון.
הנתבעת 2 שימשה כמנהלת משרד הנתבעת 1 החל מחודש 1/06, והחזיקה ב-20% ממניות הנתבעת 1 במהלך שנת 2007.
7. התובעת סוכנת נסיעות במקצועה, עבדה באמצעות הנתבעת 1 ובכפוף למחלוקת בשאלת אופי ההתקשרות בין הצדדים, החל מיום 1/9/98 ועד לחודש 12/06.
8. שכרה של התובעת בתקופת ההתקשרות עם הנתבעת 1 נגזר מעמלות המכירה בגין הזמנות שביצעה התובעת, אשר חולקה באופן שווה בין התובעת לנתבעת 1, היינו התובעת קיבלה 50% מעמלות המכירה ו-50% הנוספים הועברו לנתבעת 1.
במהלך ההתקשרות בין הצדדים הונפקו לתובעת תלושי שכר על ידי הנתבעת 1.
9. ההתקשרות בין הצדדים הסתיימה בחודש 12/06, ביוזמת התובעת ובכפוף למחלוקת לגבי הנסיבות שקדמו להפסקת ההתקשרות.
עם סיום התקשרות עם הנתבעת 1 החלה התובעת לעבוד באמצעות סוכנות נסיעות "חולון טורס".
לשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובעת לנתבעת 1
10. כבר נפסק:
"היותו של אדם "עובד" הוא דבר הקרוב לסטטוס, ומעמד זה אינו נקבע על פי התאור שניתן לו ע"י הצדדים, אלא נקבע מבחינה משפטית עפ"י נסיבות המקרה כהוויתן", וכי "הקובע הוא מהות היחסים שנוצרה הלכה למעשה", שכן "סטטוס" אין יוצרים בהסכם ואין מבטלים בהסכם, וכשם שאין לוותר או להתנות על זכויות במפורש, כן אין לוותר על אותן זכויות על ידי כך שהצדדים יכנו את היחסים בכינוי כל שהוא השולל היותו של אחד "עובד" והשני "מעביד". (ע"ע 283/99 שמעון ברק נ' הקריות בע"מ ואח', פד"ע לה 641; דב"ע נב/ 3-254 פריץ נ' מפעל הפיס, פד"ע כו 391; דב"ע לו/3-48 יהושוע גינצברג נ' "ניסן" השקעות וסוכנויות בע"מ פד"ע ח 151).
כן נפסק:
"בקביעה אם נתקיימו יחסי עובד ומעביד יש לייחס משקל רב לכוונת הצדדים, היינו לכוונתם להתקשרות בדין, אך צריך שלאותה כוונה יינתן ביטוי, ועל כוונת הצדדים – שני הצדדים – יש ללמוד מביטויים חיצוניים שניתנו..." (דב"ע לט/3-112 שמואל ז'בורובסקי נ' אגודת בית הכנסת הגדול על שם גיבורי ישראל, פד"ע יא 309).
המבחן המקובל כיום לשם בחינת מעמדו של אדם כ"עובד" הוא "המבחן המעורב" אשר במרכזו עומד "מבחן ההשתלבות" הבוחן את מידת השתלבותו של ה"עובד" במפעלו של "המעסיק". כמו כן מתייחס בית הדין למבחני עזר נוספים כגון: שאלת קיומו של קשר אישי בין הצדדים, מבחן הפיקוח, הכח לשכור ולפטר עובד, מקום העבודה, מי מספק את כלי העבודה, הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה, צורת תשלום השכר ואופן ניכוי מס הכנסה ותשלומים לביטוח לאומי.
ישומו של "מבחן ההשתלבות" נעשה בשני פנים: הפן החיובי והפן השלילי.
הפן החיובי – קובע כתנאי להשתלבות במפעל קיומו של מפעל יצרני לשירותים, או אחר, שניתן להשתלב בו, כאשר הפעולה המבוצעת צריכה לפעילות הרגילה של המפעל, ושהמבצע את העבודה מהווה חלק אינטגרלי מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל, ועל כן אינו "גורם חיצוני" ועבודתו אינה "רק נלווית לו" ואינה מיועדת להשלים את פעולת המפעל (דב"ע לד/3-9 עוזר אדמון נ' מדינת ישראל, פד"ע ה 169).
בפן השלילי - נבחן שהאדם בו מדובר אינו בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני (דב"ע לא/3-27 עיריית נתניה נ' דוד בירגר פד"ע ג 177; מ. גולדברג "עובד ומעביד – תמונת מצב", עיוני משפט יז 19, 30).
11. פעילותה של התובעת כסוכנת נסיעות היתה ללא ספק, חיונית לצרכי פעילותה השוטפת של הנתבעת 1, שכן הכנסותיה של הנתבעת 1 נגזרו בסופו של יום מפעולותיהם של סוכני הנסיעות, כדוגמת התובעת, שעבדו באמצעותה. מכאן כי לכאורה מתקיים בתובעת הפן החיובי של מבחן ההשתלבות.
מהראיות שהוצגו לתיק עולה כי בתקופת ההתקשרות בין הצדדים התובעת לא עבדה עם סוכנויות אחרות מלבד הנתבעת 1, ולא הפעילה עסק עצמאי למתן שירותים מטעמה. לעניין זה העיד מר כלף כי התובעת סירבה למעשה להירשם כ"עוסק מורשה" והעדיפה לקבל את שכרה באמצעות תלושי שכר. מכאן כי גם הפן השלילי של מבחן ההשתלבות מתקיים בתובעת.
עם זאת יש לציין כי עת עברה התובעת לעבוד באמצעות סוכנות הנסיעות "חולון טורס", כאשר לכאורה מהות עבודתה שם לא היתה שונה מעבודתה עבור הנתבעת 1, נרשמה התובעת כ"עוסק מורשה" (עמ' 9 לפרוטוקול).
12. לעניין מידת הפיקוח על עבודת התובעת הציגו הצדדים גירסאות סותרות. לטענת התובעת עבדה מידי יום, 5-6 ימים בשבוע, 8-10 שעות ביום, תחת פיקוחו של מנהל הנתבעת 1, מר כלף, וכן בפיקוח תמידי של הממונים עליה מטעם הנתבעת 1.
לטענת הנתבעת 1, כמפורט בעדותו של מר כלף, לא היה כל פיקוח על עבודתה של התובעת, אשר נהנתה מחופש פעולה מוחלט על פי שיקול דעתה בכל הנוגע לימי ושעות עבודתה, ולא היתה נתונה לכל מרות מצד הנתבעת 1.
לאחר שמיעת העדויות אנו בוחרים להעדיף לעניין זה את גירסת הנתבעת 1, המתיישבת עם צורת ההתקשרות בין הצדדים, כפי שעולה מחומר הראיות.
טענת התובעת בדבר עבודתה במשך כל השבוע לכל הפחות 8 שעות ביום, לא הוכחה. התובעת לא ידעה להסביר כיצד טענתה זו מתיישבת עם מספר הימים בהם שהתה בחופשות בחו"ל (למעלה מ- 50 ימים בממוצע בשנה), אף שלא הכחישה את הנתונים שהציגה הנתבעת 1 לעניין זה (עמ' 9 לפרוטוקול).
עדותה של גב' רק לעניין מסגרת שעות עבודתה של התובעת נתגלתה כבלתי מהימנה, כאשר בחקירתה הנגדית העידה כי אינה יודעת האם התובעת יצאה לחופשות רבות בחו"ל וטענה לעניין זה: "עבדתי איתה ועם עוד 4-5 בנות. לא ערכתי לה רישומים" (עמ' 5 לפרוטוקול).
התובעת אישרה בחקירתה הנגדית כי לא היתה התחייבות מצידה כלפי הנתבעת 1 לביצוע מינימום הזמנות בחודש, כאשר גם הנתבעת 1 לא התחייבה כלפי התובעת לתשלום חודשי מינימלי, ללא קשר להזמנות שביצעה (עמ' 9 לפרוטוקול). עובדה זו אינה מתיישבת עם טענת התובעת כי נדרשה לעבוד במסגרת שעות קבועה בהיקף של משרה מלאה.
על פי עדותו של מר כלף, אשר לא נסתרה, אפשרה הנתבעת 1 לתובעת להתחבר מביתה למערכת הממוחשבת של הנתבעת 1 לצורך ביצוע הזמנות, כאשר גם עובדה זו תומכת בגירסת הנתבעת 1 לפיה לא היה פיקוח על שעות עבודתה של התובעת.
בנסיבות המתוארות שוכנענו כי בתקופת ההתקשרות בין הצדדים נהנתה התובעת מחופש פעולה רב בכל הנוגע לשעות עבודתה ואופן ביצועה.
13. לשאלת קיומו של קשר אישי – מחומר הראיות עולה אמנם כי התובעת ביצעה את עבודתה עבור הנתבעת 1, לרבות התקשרות עם לקוחות ומכירת חבילות תיירות, באופן אישי. ואולם בנסיבות ההתקשרות בין הצדדים אין בעובדה זו, כשלעצמה, כדי ללמד על קיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובעת לנתבעת 1. כאמור, התובעת עבדה על בסיס עמלות ששולמו עבור ההזמנות שביצעה, ואשר התחלקו בין הצדדים באופן שווה. מכאן כי הנתון הרלוונטי מבחינת הנתבעת 1 היה גובה העמלות שהתקבלו בגין ההזמנות שביצעה התובעת, ולא זהות מבצע ההזמנות, כאשר מנתון זה נגזרו בין היתר רווחי הנתבעת 1.
14. כלי העבודה, ובכלל זה ציוד משרדי ותוכנות מחשב, סופקו לתובעת על ידי הנתבעת 1. ואולם, בנסיבות העניין, עובדה זו כשלעצמה אינה מטה את הכף לטובת קיומם של יחסי עובד ומעביד ומתיישבת דווקא עם גירסת הנתבעת לגבי אופי ההתקשרות בין הצדדים. לטענת הנתבעת 1, ההתקשרות בינה לבין התובעת היתה התקשרות עסקית, כאשר בתמורה לתשתיות שסופקו לתובעת על ידי הנתבעת 1, לרבות שירותי משרד, חלקה התובעת עם הנתבעת 1 את העמלות המגיעות בגין ההזמנות שביצעה.
15. אשר לאופן תשלום שכרה של התובעת – במשך כל תקופת ההתקשרות בין הצדדים הונפקו לתובעת תלושי שכר. הלכה פסוקה היא כי צורת תשלום השכר, אין בה כשלעצמה כדי לקבוע את מהות היחסים. עם זאת מאפיינים אלו הם מבין הסממנים הרלוונטים הנשקלים לעניין קביעת מעמדו של אדם כ"עובד" או כ"עצמאי" (ר' בג"צ מור נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ(4), 79).
לטענת הנתבעת 1 תלושי השכר הונפקו לתובעת לבקשתה וזאת על מנת שתוכל להנות מהנחה משמעותית בשיעור של 75% ברכישת כרטיסי טיסה, הניתנת למי שנכלל ברשימת עובדי הנתבעת 1. טענה זו של הנתבעת 1 לא נסתרה, כאשר התובעת אף לא הכחישה את הנתונים שהוצגו על ידי הנתבעת 1 לעניין נסיעותיה התכופות לחופשות בחו"ל.
בנסיבות בעניין שבפני
נו יש מקום לייחס משקל לא מבוטל לאופן בו חושב שכרה של התובעת וצורת תשלומו, ובכלל זה חלוקת העמלות בין הצדדים, כאשר נתון זה מלמד רבות על אופי ההתקשרות בין הצדדים. כאמור, שכרה של התובעת נגזר מעמלות, ללא התחייבות כלשהי מצד הנתבעת 1 לתשלום חודשי מינימאלי. העמלות שהתקבלו חולקו בין התובעת לנתבעת 1 באופן שווה. צורת תשלום זו אינה אופיינית להתקשרות עם עובד שכיר, אשר גם אם שכרו משולם בחלקו באמצעות עמלות כנגזרת מתפוקת עבודתו, הרי שעובד שכיר זכאי תמיד לשכר חודשי שאינו יורד משכר מינימום בגין שעות העבודה שביצע בפועל. תשלום שכר באמצעות עמלות לעובדים שכירים מקובל בענפי מכירות שונים, אולם שיעור העמלות המשולם לעובד על פי רוב נמוך בהרבה מחלקו של המעביד ברווחי המכירות. בענייננו, לעומת זאת, חלקה של התובעת בעמלות היה זהה לחלקה של הנתבעת 1.
16. מיישום המבחנים שבפסיקה על נסיבות המקרה שבפני
נו עולה כי חלקם מטים את הכף לכיוון קיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובעת לבין הנתבעת 1 וחלקם מצביעים על היעדר קיומם של יחסי עובד ומעביד. בנסיבות העניין ההכרעה בשאלת מהות היחסים בין הצדדים תיקבע בהתאם למשקל היחסי שיינתן לכל אחד מהסממנים הרלוונטים, וזאת בשים לב לנסיבות ההתקשרות בין הצדדים בכללותה, לרבות כוונת הצדדים והאופן בו ראו את ההתקשרות.
17. אין חולק כי במסגרת ההתקשרות בין הצדדים ביצעה התובעת הזמנות ומכירות של שירותי תיירות באמצעות הנתבעת 1, ובתוך כך יצרה קשרים עם לקוחות. התובעת היתה עצמאית בקביעת שעות וימי עבודתה ולא היתה מחוייבת למינימום הזמנות חודשי.
התובעת למעשה לא הכחישה כי לאחר שעזבה את הנתבעת 1, ובמסגרת עבודתה באמצעות הסוכנות "חולון טורס" ביצעה הזמנות גם עבור לקוחות עימם עבדה באמצעות הנתבעת 1. לעניין זה העידה התובעת : "... אנחנו חיים במדינה דמוקרטית. מי שרוצה יכול להמשיך עם החברה ומי שרצה יכול היה לעבוד עם חולון טורס" (עמ' 10 לפרוטוקול). עובדה זו מלמדת כי לתובעת היתה שליטה מסוימת על מאגר הלקוחות של הנתבעת 1, שהיו למעשה לקוחותיה של התובעת.
התובעת אישרה כי לצורך עבודתה בסוכנות הנסיעות "חולון טורס" נרשמה כעוסק מורשה ולמעשה עבדה באמצעות הסוכנות כעצמאית, זאת שעה שלא הוכח כי מתכונת התקשרותה עם "חולון טורס" היתה שונה מזו עם הנתבעת 1.
הכנסותיה של התובעת בתקופת ההתקשרות בין הצדדים היו תלויות באופן מוחלט במספר ההזמנות שביצעה, ללא התחייבות כלשהי מצד הנתבעת 1 לתשלום קבוע, ובפועל התובעת חלקה את רווחיה בגין ההזמנות עם הנתבעת 1, שסיפקה לה בתמורה את התשתיות הנדרשות לצורך ביצוע עבודתה. צורת התקשרות זו מתאימה להתקשרות עסקית עם משתתף חופשי (פרי לנסר), בהתאם לגירסת הנתבעת 1.
18. כאן המקום להתייחס לעדותה של גב' רק, אשר שימשה אף היא כסוכנת נסיעות באמצעות הנתבעת 1 ואשר לטענת התובעת הועסקה כעובדת בנתבעת 1 בתנאים הזהים לתנאי עבודתה של התובעת. גב' רק הגישה אף היא תביעה כנגד הנתבעת 1 בטענה כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בינה לבין הנתבעת 1 (עב 6849/07). בית הדין דחה את תביעתה של גב' רק בפסק הדין שניתן בעניינה ביום 16/8/09, וקבע כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין גב' רק לבין הנתבעת 1.
פסיקתו של בית הדין האזורי אמנם אינה בגדר הלכה מחייבת, אך ללא ספק יש בה כדי להוות פסיקה מנחה בנסיבות דומות.
בשים לב לעובדה כי תנאי התקשרותה של התובעת עם הנתבעת 1 היו זהים לתנאי התקשרותה של גב' רק, הרי שבדומה לפסיקתו של בית הדין בעב 6849/07 בעניינה של גב' רק, גם בעניינה של התובעת הגענו לכלל מסקנה כי נסיבות ההתקשרות בין הצדדים אינן באות בגדר יחסי עובד ומעביד.
19. הואיל וזאת המסקנה – מתייתר הצורך לדון ברכיבי התביעה והתביעה שכנגד, בהיעדר סמכות עניינית לבית הדין.
20. למעלה מן הנדרש נתייחס בקצרה לטענות התובעת לגבי חבותה האישית של הנתבעת 2 ונסיבות הפסקת ההתקשרות בין הצדדים.
21. מחומר הראיות עולה כי הנתבעת 2 היתה עובדת שכירה בנתבעת 1 אשר הועסקה רק החל משנת 2006 (בשנת עבודתה האחרונה של התובעת). הנתבעת 2 שימשה כמנהלת שכירה, ובשנת 2007, לאחר הפסקת ההתקשרות עם התובעת, היתה בעלת 20% ממניות הנתבעת 1.
טענת התובעת בדבר מתן התחייבות אישית לתשלום זכויותיה על ידי הנתבעת 2, לא הוכחה כלל, משלא הוצגה לה כל ראיה לתמוך.
התובעת אף לא הצביעה על קיומה של עילה כלשהי לייחוס חובות הנתבעת 1 לנתבעת 2. בנסיבות העניין לא הוכחה כל יריבות בין התובעת לנתבעת 2.
22. אשר לנסיבות הפסקת ההתקשרות בין הצדדים – טענת התובעת בדבר הרעה מוחשית כביכול בתנאי עבודתה לא הוכחה אף היא. הנתבעת 1 אישרה כי במהלך פגישה עם סוכני הנסיעות בחודש 12/06, הועלו הצעות ייעול שונות להבראת החברה, נוכח המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה בעקבות משבר בענף התיירות. ואולם לא הוצגה כל ראיה לכך כי הצעות אלה יושמו בפועל על ידי הנתבעת 1, במסגרת תנאי התקשרותה עם סוכני הנסיעות. על פי עדותה של התובעת תנאי ההתקשרות החדשים היו צריכים להיכנס לתוקף החל מיום 1/1/07, ומכאן כי התובעת הפסיקה את התקשרותה עם הנתבעת 1 טרם חל שינוי כלשהו בתנאי ההתקשרות. התובעת אף העידה לעניין זה: "אם גב' סופי החליטה לאחר שעזבתי את המשרד לא לממש את התוכנית שלה אני לא יכולתי לדעת שהיא לא תממש..." (עמ' 12 לפרוטוקול). בנסיבות העניין גם אם היינו קובעים כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובעת לבין הנתבעת 1 – הרי שנסיבות הפסקת עבודתה של התובעת אינן מזכות בפיצויי פיטורין בגין התפטרות בדין פיטורים.
סוף דבר
23. התביעה והתביעה שכנגד נדחות.
24. בנסיבות העניין, מאחר והתביעה שכנגד הוגשה בכפוף לקביעת בית הדין בדבר קיומם של יחסי עובד ומעביד – אין להטיל על הנתבעת 1 הוצאות בגין הגשתה.
25. התובעת תישא בהוצאות הנתבעות בסך של 1,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ צמודים כדין מהיום.
ניתן היום, ט' בחשון תשע"א, 17 באוקטובר 2010 , בהעדר הצדדים.

נ.צ. (ע') ציון אהרון

ורדה סאמט
,שופטת

נ.צ. (מ') אריה לונדין
בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

17/10/10
תע"א 4368-07 דפנה רוזן
נ' רביד שירותי נסיעות בע"מ
ואח'
1 מתוך 9








תעא בית דין אזורי לעבודה 4368/07 דפנה רוזן נ' רביד שירותי נסיעות בע"מ, סופי יוהנוט (פורסם ב-ֽ 17/10/2010)