פסקי דין על אהרון מדינה

5755/08 פ     17/10/2010




פ 5755/08 מדינת ישראל נ' אהרון מדינה








בית משפט השלום בבאר שבע



17 אוקטובר 2010

ת"פ 5755-08 מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' מדינה






בפני

כב' השופט נ. אבו טהה
- סגן הנשיא


המאשימה
:

מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד אייל זיכרמן


נגד


הנאשם
:

אהרון מדינה
ע"י ב"כ עו"ד ליאור כהן



החלטה
בהמשך להחלטתי מיום 11.10.2010, לפיה הוריתי על זיכויו של הנאשם מחמת הספק, להלן נימוקיי:

1.
כתב האישום ייחס לנאשם, כי בתאריך 13.7.08, סמוך לשעה 07:30, בביתו בבאר-שבע, תקף את רעייתו (להלן: המתלוננת), בכך שהכה אותה באגרוף בזרוע יד שמאל. בהמשך איים בפגיעה שלא כדין בגופה, בכך שאמר לה:
"לא נשאר לך הרבה ואין לי מה להפסיד".

פרשת התביעה:
2.
במסגרת פרשת התביעה העידה המתלוננת;

זכ"ד שנערך על ידי השוטר מנשה תייהו - סומן ת/1;

הוגשה בהסכמה אמרת הנאשם - סומנה ת/2.

פרשת ההגנה:
3.
במסגרת פרשת ההגנה, העיד הנאשם בעצמו.

התשתית הראייתית:
4.
מערכת העובדות העומדת בבסיסו של כתב האישום, אינה מורכבת, אינה דורשת ניתוח מעמיק, עניין לנו באירוע קצר בין בני זוג ללא עדים נוספים, דהיינו, גרסה מול גרסה.


בסופו של יום, השאלה שעל בית המשפט להכריע אם ניתן לסמוך את הרשעת הנאשם על עדותה היחידה של המתלוננת בבית המשפט.

5.
ככלל, אין מניעה שבית משפט ישית הרשעת נאשם על עדות יחידה של מתלוננת, באם לאחר בחינה ובדיקה קפדנית, תמצא העדות משכנעת ובעלת משקל ראייתי מלא. ראו לעניין זה ספרו של כב' השופט י. קדמי, על הראיות וכן ראו פסק דינו של כבוד הנשיא שמגר בע"פ 2780/90.

6.
המתלוננת בעדותה בפני
י מסרה, בין היתר:
"באותו יום היה לנו גיבוש מחלקתי מטעם העבודה הייתי אמורה להגיע לאחד מבתי המלון בים המלח, קמתי להתארגן והוא ראה שאני לא הולכת לעבודה אלא יוצאת לים המלח.
שאל אותי לאן אני הולכת? אמרתי לו ליום גיבוש עם חברים מהעבודה לים המלח.
נכנסתי למקלחת, הוא נכנס אחריי והכניס לי בוקס ביד ואיים עליי בכך שאמר "שלא נשאר לו הרבה ואין לו מה להפסיד"... יצאתי והתארגנתי לנסוע... ירד אחריי לחניה ואמר לי שהוא ייסע אחריי ויעשה לי פדיחה... הוא נסע אחריי עד לפתח תחנת המשטרה..."

7.
בחקירתה הנגדית לשאלת הסנגור
באמרתך במשטרה מסרת שהוא התרגש שראה אותך לובשת בגד-ים, השיבה:
"הרגיז אותו עצם כך שאני לא יוצאת לעבודה אלא למקום אחר."

לשאלת הסנגור
באמרתך במשטרה נשאלת אם הנאשם ניסה להפריע לך במהלך הנסיעה, השבת בשלילה, בעוד בחקירתך הראשית היום אמרת שחסם אותך ולא נתן לך לנסוע, השיבה:
"בזה שהוא הפריע לי ויצא אחריי".

לשאלת הסנגור
אני אומר לך שהנאשם נתן מכה לוילון והוילון נגע בכתף שלך והראיה שלא היה לך כל סימן מהמכה, השיבה:
"יכול להיות שניסיתי לסגור את הוילון ולכן קיבלתי את המכה... לא זוכרת".

לשאלת הסנגור
אישרה המתלוננת, כי קיים הליך גירושין בבית הדין הרבני. כמו כן, אישרה, כי קיימת מחלוקת לגבי הרכוש.

אמרת המתלוננת מיום 13.07.2008
8.

לשאלת החוקר, "למה לא התקשרת למשטרה באותו רגע שלטענתך בעלך הכה אותך והייתה לך הזדמנות והוא כבר יצא מהבית?"
השיבה
: "לא יודעת. אם הוא לא היה בדרך אחריי ומפריע לי, אני לא הייתי מתלוננת נגדו".

המתלוננת באמרתה תיארה את האירוע במילים הבאות:
"נכנסתי למקלחת, בעלי נכנס למקלחת אגרוף לזרוע שמאל ואיים עליי (עמ' 1 שורות 6-7), "לא נשאר לך הרבה" ובעלי יצא מהמקלחת לקח את הילדה הקטנה ואני התארגנתי וירדתי לחניה כדי לנסוע לטיול עם הרכב של העבודה".

גרסת הנאשם
9.
בעדותו בבית המשפט מסר, בין היתר:
"כל העניין התחיל בזה שהיא הקדימה בכניסה למקלחת ונכנסתי. יש אמבטיה מהקיר יוצא דוש וילון. המרחק היה קצר. היא כל הזמן מקללת בצורה נוראית... איך שאני נכנס היא התחילה לקלל. מה שעשיתי דבר ראשון אינסטנקטיבית, נתתי מכה לוילון בכלל לא בכיוון שלה. אני ימיני ולא שמאלי. מהבהלה היא זזה הצידה ואולי קיבלה מכה מהקיר. היא לא הייתה בקו של היד שלי."

10.
הנאשם אישר, כי אמר למתלוננת, כי ייסע אחריה אפילו עד ים המלח. אמנם, לגרסתו כדי שתמסור לה שיק לתשלום מע"מ. באשר לדבר האיומים בכך שאמר לה שלא נשאר לה הרבה זמן איתו, הסביר:
"אמרתי לה שלא נשאר לה הרבה זמן איתי בבית, כי אנחנו מתגרשים. הכוונה הייתה שאני לא נשאר הרבה זמן."


לשאלת התובע בחקירה הנגדית: "כשאתה נותן מכה לוילון לא חשבת שאולי תפגע בה במכה?" השיב: "לא חשבתי על זה. הייתי בטוח שלא אפגע בה. גם היום אני בטוח בזה".

אמרת הנאשם שהוגשה וסומנה ת/2
11.
הנאשם חזר באמרתו על עיקר עדותו בבית המשפט.

מהכלל אל הפרט
12.
השוויתי עדות המתלוננת בבית המשפט לאמרתה במשטרה וכן לתשובותיה בחקירה הנגדית, והתרשמתי שגרסתה אינה עקבית ויש בה סתירות של ממש כמפורט לעיל במסגרת תשובותיה בחקירה הנגדית.


בחנתי בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה את עדות המתלוננת ואינני סבור, כי ניתן לסמוך הרשעה על עדות יחידה זו מעבר לכל ספק סביר. העדות סובלת מליקויים משמעותיים, במרכזה סתירות הגורמות לערעור יסודותיה, הן בדבר התקיפה והן בדבר האיומים.

13.
ומה באשר לגרסת הנאשם? הנאשם הותיר עליי רושם חיובי. יחד עם זאת, לא מן הנמנע שבמקרים בהם נקלעו בני הזוג לויכוחים, לא תמיד הצליח להבין ולשלוט ברוחו, אך אין בכך כדי למלא את החלל שנפער במהימנותה של העדה המרכזית. הסברו של הנאשם לאופן התרחשות האירוע במקלחת, הותיר בי ספק אודות הכוונה המייחסת המאשימה במעשיו, וזאת דווקא בשים לב לתשובת המתלוננת בחקירתה הנגדית, כי
"יכול להיות שניסיתי לסגור את הוילון ולכן קיבלתי את המכה" (עמ' 7, שורות 8-9). יש לציין שהנאשם, גם באמרתו במשטרה וגם בבית המשפט, אישר את דבר כניסתו למקלחת, לרבות מתן מכה לוילון בעת שהמתלוננת התקלחה. הספק מתעצם גם לאור תשובת המתלוננת לשאלת החוקר באמרתה כאשר נשאלה: "למה לא התקשרת למשטרה באותו רגע שלטענתך בעלך הכה אותך והייתה לך הזדמנות והוא כבר יצא מהבית?"
השיבה
: "לא יודעת. אם הוא לא היה בדרך אחריי ומפריע לי, אני לא הייתי מתלוננת נגדו".

14.
מכל האמור לעיל, החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום,
ט' חשון תשע"א, 17 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.














פ בית משפט שלום 5755/08 מדינת ישראל נ' אהרון מדינה (פורסם ב-ֽ 17/10/2010)