פסקי דין על עירית אשדוד | פסקי דין על חיים צבי פורת ושות` | פסקי דין על יו. אר (ישראל) |

2227/04 א     18/10/2010




א 2227/04 עירית אשדוד נ' חיים צבי פורת ושות` בע"מ, יו. אר (ישראל) בע"מ






בפני

כב' סגן נשיא השופט אריאל חזק
תובע

עירית אשדוד
נגד
נתבעות

1.חיים צבי פורת ושות` בע"מ

2.יו. אר (ישראל) בע"מ

פסק דין
בפני
תובענה שהגישה התובעת נגד הנתבעות בגין חובות ארנונה, ביוב מים ואגרת שמירה.

לכתב התביעה הראשון, אשר הוגש בסדר דין מקוצר, ניתנה ביום 15/11/05 רשות להתגונן.

בכתב התביעה המתוקן, ציינה התובעת, בין היתר, כדלקמן:
הנתבעות החזיקו ו/או מחזיקות בנכסים ברח' ברוריה 1,2,3 ובחנות 2ב/1 באשדוד הידועים כגוש 2016 חלקה 1.

הנתבעות נותרו חייבות לתובעת נכון ליום 23/5/06 עבור חוב ארנונה ו/או אגרת ביוב ו/או אגרת מים ו/או אגרת שמירה סך של 280,592 ₪ כמפורט בפנקסי התובעת.

החוב נושא בתשלומי פיגורים בשיעור הקבוע בחוק הרשויות המקומיות תש"מ-1980.

בכתב ההגנה, ציינו הנתבעות, בין היתר, כדלקמן:
הנתבעות אינן בעליהן של נכסים ברח' ברוריה 2-3 ואינן בעליהן של כל הנכסים ברח' ברוריה 1 באשדוד.

הנתבעות אינן המחזיקות של הנכסים המפורטים בנספח א' לכתב התביעה 12300000101, 12300000202,12300000200, 12300000301.


התובעת תובעת חיוב במים בגין שעון מים כללי של הבניין כולו, בעוד הנתבעות הן רק חלק מתוך חמש בעליו.

הודעות החיוב לא הגיעו לנתבעות על פי כתובתן המדויקת ועל כן הן לא יכלו לדעת על סכומי החוב, בגינם חויבו על ידי התובעת.

כתב התביעה אינו מגלה עילה, זאת מאחר ואינו מפרט את הסכומים אותם חייבות הנתבעות.

המצאת הודעות החיוב

ב"כ התובעת טען בסיכומיו כי הודעות החיוב נשלחו לכתובת שנמסרה על ידי הנתבעות, לרחוב מרמורק 5 בתל אביב 64254, היא הכתובת המופיעה על נייר המכתבים של הנתבעות, (לדוגמא על מכתב מיום 21/3/97) ולטענתו חיזוק לכך ניתן למצוא בחקירתם של העדים מטעם הנתבעות, אשר הודו כי זו היתה כתובתם.

ב"כ הנתבעות טען בסיכומיו כי הנתבעות לא קיבלו כל הודעה על קיומו של החוב, בגינו הוגשה התביעה וכי כתובת הנתבעות היתה תחילה אצל הנתבעת 2 ברח' מרמורק 5 בתל אביב ואח"כ ברח' הרצפלד 17 קריית אונו. כן נטען בסיכומים כי הנתבעות הודיעו לתובעת על שינוי הכתובת ועל אף זאת לא עדכנה התובעת את הכתובת ברישומי המחשב שלה.

בעניננו אין מחלוקת על כך שהנתבעות הינן שותפות, שכן העדים מטעמן הודו כי הודעות החיוב שנשלחו, הינן כלפי שתי הנתבעות, כך עולה מחקירתו של יואב שפירא שציין כדלקמן:

"ש. כל פנייה שפניתם לעירייה, כל הודעת חיוב שקיבלתם, כל דרישה או פניה, הכל היה משהו שמחייב את שניכם מול העירייה?
ת. כן" (עמ' 74 ש' 16)

בתצהירה המשלים של הגב' מננה יוספשוילי , מנהלת מחלקת העסקים בתובעת, הצהירה העדה כדלקמן:

"בתאריך 26/12/06 עודכנה כתובת הנתבעות בהתאם לכתובת שנמסרה על ידי הנתבעות בכתב ההגנה, ברח' כצנלסון 18, בקריית אונו שנמסר לעירייה מבא כוח התובעת.
הכתובת הקודמת של הנתבעות עד לתאריך 26/12/06 הייתה במרמורק 5 בתל אביב 64254."

בחקירתה הנגדית העידה הגב' יוספשוילי, בין היתר, כדלקמן:

"ש. מפנה אותך לנספח ב'. אני מראה לך שהוא נושא כתובת מרמורק 5 ת"א, ברישומי המחשב רשום כצנלסון בקרית אונו. איך זה מתיישב למה שאת מצהירה?
ת. בספרי העיריה רשום מרמורק ושונה לכצנלסון"
לשאלת בית המשפט, אני בטוחה בזה. בדקתי זאת במחשבי העירייה. היה מרמורק וזה שונה לכצנלסון"
.......
ש. את אומרת לי למעשה שאחרי יולי 07 שונתה הכתובת?
ת. לא יכולה לומר לך תאריך מדויק. מתי זה שונה, אני לא יודעת." (עמ' 15-16)

מטעם הנתבעות העידו בפני
בעניין זה שני מנהלי הנתבעות מר שלמה פורת ומר יואב שפירא.

בחקירתו נשאל מר שלמה פורת באשר לעובדה שידע על קיומו של החוב וענה:

"לשאלת בית המשפט, האם אין מחלוקת שב 01 ידעת שהעיריה דורשת חוב של 138,000 ₪, תשובתי, ידעתי על כך." (עמ' 48 ש' 25)

בהמשך הודה העד כי בשנת 97,98 ידע על חוב בגובה של 45,000 ₪, אלא שטען כי היו לנתבעות השגות על גובה החוב, שלטענתן עמד על 5,000 ₪. (עמ' 58 ש' 8)


העד יואב שפירא העיד בעניין הודעות החיוב, בין היתר, כדלקמן:

"ש. נכון, אתה מסכים איתי, שהכתובת של חב' יו.אר, כפי שגם אתם ציינתם במכתבים ששלחתם ברח' מרמורק, נכון?
ת. בזמן מסוים זה היה במרמורק. אח"כ זה עבר להרצפלד 17, קרית אונו" (עמ' 74 ש' 21)
......
ש. אתה יכול להראות לי אישור מהעירייה שביקשת מהם להפנות מכתבים להרצפלד?
ת. לא זוכר. בשלב מסוים הכתובת שלי הייתה הרצפלד. אם אני אמרתי בשלב מסוים זה היה הרצפלד" (עמ' 74-75)

מחקירת מנהלי הנתבעות עולה כי הנתבעות קיבלו הודעות חיוב מהתובעת במהלך השנים שבין 1997-2004, בכתובות השונות בהן היו, וזאת מאחר שמנהליהן אישרו כי היו מודעים לקיומו של חוב, אך הכחישו את גובה החוב. בנוסף, הנתבעות לא המציאו אסמכתא בדבר הודעה על שינוי כתובת שמסרו לתובעת, על אף שמחובתן היה לעשות זאת.

לאור האמור לעיל, אני קובע כי הודעות החיוב נמסרו לנתבעות כדין והנתבעות ידעו במהלך השנים על דרישת העיריה שישלמו החוב בגין הבעלות והשימוש בנכסים.

חיוב בגין מים
סעיף 149 לחוק המים, התשי"ט-1959 קובע כי "הפרטים שנרשמו בפנקס המים ישמשו הוכחה לכאורה לאמיתותם". מכאן שנספח א' לתיק המוצגים של התובעת, לפיו החוב בגין המים , עומד על סך של 60,551 ₪, מהווה ראיה לכאורה לקיומו של החוב אותו תובעת התובעת.

ב"כ התובעת טען בסיכומיו כי החוב שהותירו הנתבעות בגין צריכת מים, נכון ליום 4/7/07 עמד על סך של 60,551 ₪. כן טען כי על הנתבעות חלה החובה לפנות לעיריה, התובעת, על מנת להגיש בקשה לחלוקת מדים משניים לשעוני המים ומשלא עשו כן, מחובתן לשלם את כל חיובי המים.

ב"כ הנתבעות העלתה מספר טענות בסיכומיה, בעניין זה. טענתה האחת הייתה כי הנתבעות היו רק חלק מתוך חמש מבעלי הזכויות בנכס מס' 12300000000, עובדה שהובאה לידיעת התובעת. טענתה השניה של ב"כ הנתבעות הייתה כי החיובים הקיימים לחובת הנתבעות, הינם חיובים של המחזיקים בפועל של הנכסים, אשר שכרו מהנתבעות את המבנים ועל כן לטענתה הם שצריכים לשאת בחיובי המים. השלישית, כי מחובתה של התובעת להתקין מונים משניים לשעוני המים ומשלא עשתה כן הרי שאינה יכולה לתבוע בגין חיוב המים בשעון הכללי. רביעית, נטען כי ביחס לחלק מהחוב מתקיימת עילת התיישנות שכן מדובר בחוב לפני שנת 1996.

אין חולק כי הנתבעות הן רק חלק מהבעלים של הנכסים ברח' ברוריה 1 באשדוד. בתצהירה של הגב' מננה יוספשוילי ציינה העדה כי "הנתבעות רשומות במחשבי העיריה כבעלים של מספר נכסים ברח' ברוריה באשדוד", משמע החיוב בגין נכס פיזי שמספרו 12300000000 היה עבור כל הנכס ולא באופן פרטני על הנכסים שבבעלות הנתבעות ועל כן טענת התובעת לפיה מחובתן של הנתבעות לבקש התקנת מד מים משני, יפה לעניין הנכסים שבבעלותן ולא ביחס לכל הנכסים ברח' ברוריה 1 באשדוד.

במכתב של הנתבעות לראש עיריית אשדוד מיום 10/6/1999 (נ/א4), צויין כי הנתבעות הן הבעלים רק של חלק מהנכס.

עיון בכל המסמכים שהוגשו לבית המשפט מעלה כי לא ניתן היה למצוא ולו מסמך אחד שבו מפורטות כמויות המים שנצרכו ומועדי צריכה.

כן ראוי לציין, כי בכל הנוגע לצריכת המים טענו התובעים כבר במכתבה של הנתבעת 2 לתובעת מיום 21.3.97 כי חלק מהחנויות נמכרו לגופים אחרים (סעיף 3 למכתב – צורף נ/ א' לתצהיר הנתבעים) .

התובעת נמנעה מלהתייחס למכתב שניתן היה לראות בו אף כהשגה על סכומי החוב שבהם חוייבו הנתבעים, ובנסיבות העניין מתוך העובדה שהוכחה בפני
שהנתבעות מעולם לא עשו שימוש משלהן בנכסים, לא ניתן יהיה לחייב הנתבעות בגין צריכת מים כלשהי.
חיוב בגין ארנונה

כללי

החובה לשלם ארנונה כללית מוטלת על המחזיק בנכס. בהתאם לפקודת העיריות [נוסח חדש] "מחזיק" מוגדר בסעיף 1 כ"אדם המחזיק למעשה בנכס כבעל או כשוכר או בכל אופן אחר, למעט אדם שגר בבית מלון או בפנסיון".

הלכה היא, כי מקום שיש מחזיקים מקטיגוריות שונות, כגון, גם בעל וגם שוכר, תחול חובת התשלום על זה מביניהם שיחסית לאחרים, הינו בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס (ראו ר"ע 422/85 חברת בתי גן להשכרה בע"מ נ' עיריית תל-אביב יפו, פ"ד לט(3), 341).

סעיף 325 בפקודת העיריות, קובע כדלקמן:
"חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלים או מחזיקים של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה, ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים. אין האמור גורע מחובתו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה"

על פי הוראת סעיף זה, צריכים להתמלא שני תנאים, כדי שלא לחוב בתשלום ארנונה. האחד, הפסקת בעלות או ההחזקה בנכס, והשני, מתן הודעה בכתב לעיריה. שני תנאים אלה מצטברים. יודגש, כי הרישום ברישומי העיריה אינו מעלה או מוריד לעצם החבות [רע"א 2987/91 ריינר נ' עיריית ירושלים, פ"ד מו(3), 661, 663).

הנתבעות טוענות כי התובעת לא עדכנה את רישומיה ביחס לתקופות בהן הנכסים היו מושכרים לגורמים אחרים וביחס לתקופות בהן הנכסים היו ריקים, ובגינן קיבלו הנתבעות או זכאיות היו לקבל פטור מתשלום ארנונה.

כן טענו הנתבעות כי התובעת לא ערכה את חישוביה באופן מדוייק ונקטה בדרך של חישוב על פי תעריף ממוצע והעדים שהעידו מטעמה לא ידעו להציג בוודאות כיצד נערכו התחשיבים ועל כן לא ניתן יהיה להסתמך על עדותם של עדי התובעת ועל החישובים שהוצגו בפני
בית המשפט.

ראיות התובעת

עיון בכלל המסמכים שהציגה התובעת, מעלה כי מדובר במסמכים שלא נמצאה בהם כל אחידות. כן מעלה עיון בפרטים שהציגה הגב' מננה יוספשווילי בתצהירה כי מדובר בפרטים שמרביתם לא גובו במסמכים כלשהם.

יובהר כבר בשלב זה, שבענייננו דובר בתביעה שלא היתה אמורה להיות מורכבת במיוחד, והפכה בעקבות התנהלות התובעת לתביעה שבית המשפט התקשה לפענחה על אף שעות רבות של חקירה ודרישה בעניין.

כך לדוגמא, כתב התביעה המתוקן שהגישה התובעת נוסח באופן לאקוני ביותר בלא כל פירוט של נכסים ספציפיים או סכומים ספציפיים כלשהם.

זאת ועוד, עיון בתיק המוצגים שהוגש במצורף לתצהירה הראשון של הגב' מננה יוספשווילי מעלה כי נספח א' לתצהיר הינו מסמך כללי ביותר המייחס לכל נכס סכום חוב בלא פירוט משני כלשהו. בנוסף מתוך המסמך האמור עולה כי חוב הנתבעות מגיע לכדי 311,705 וזאת על אף שבכתב התביעה המתוקן עותרת התובעת לתשלום של 280,582 ₪.

לא זאת אף זאת, הדפים הנוספים שצורפו לאותו נספח א' (כנספחים ד' עד יב') הינם חישובי ריביות לסכומים מקוריים שמרביתם (למעט הסך של 3388 ₪) אינם מפורטים בתצהירה של הגב' יוספשווילי ולא ניתן להבין את מקורם של הסכומים המפורטים באותם נספחים.

לא למותר לציין, שבאותם חישובי ריביות אין כל אזכור למועדים או לנכסים אליהם מתייחסים המסמכים.

כן מעלה, עיון בדוחות שצורפו על ידי גב' יוספשוולי לתצהירה הראשון, כי אף לא אחד מן הנתונים המפורטים בתצהיר אינו מופיע בדו"חות שצורפו. כך לדוגמא כאשר מפרטת הגב' מננה יוספשוולי בתצהירה בכל הנוגע לנכס 101 סכום חוב של 119,772 ₪ מעלה נספח א' לתצהיר כי בצד הנכס האמור נרשם חוב בסך של 154,962 ₪, ואין כל הסבר לפער בין הסכומים.

לא זאת אף זאת, עיון בתצהירה של הגב' יוספשוולי מעלה התצהיר האמור חסר כל הסבר או פירוט ביחס לחוב הבסיסי שצויין בכל סעיף וסעיף (ושאותו הכפילה הגב' יוספשוילי במספר חודשי השימוש בנכס - לדוגמא הסכום של 3388 ₪ בסעיף 8 א' (א) לתצהיר) וכאמור למרבית סכומי הבסיס האמורים אין אזכור בדו"חות שהוגשו.

בנוסף מעלה עיון בתצהיר המשלים שהוגש על ידי גב' מננה יוספשווילי (ביום 2.4.08), כי לאותו תצהיר צורף דו"ח כללי המתייחס לכלל הנכסים וגם הוא אינו מפרט שנות שימוש. כן מעלה עיון באותו דו"ח (נספח ו'), כי מדובר בדו"ח שנערך ליום 31.12.99, שאינו רלוונטי להוכחת התביעה.

זאת ועוד, הדו"חות הנוספים שצורפו לאותו תצהיר מתייחסים אך ורק לנכס 301, וגם הם נערכו לשנת 2002.

כפי שצוין לעיל, בכל הנוגע ליתר הנכסים נעדר התצהיר כל גיבוי בדו"חות כלשהם שהוצאו מן המחשב.

עוד ראוי לציין, כי מתוך עיון בתצהירה המשלים של גב' יוספשווילי לא ניתן היה להבין מה פשר הסכומים שהופחתו בהנחה ומהו הקשר בין הסכומים שפורטו בתצהיר לבין סכומים שפורטו בכתב התביעה או בתצהיר הראשי או בדו"חות המחשב.

בהחלטת כב' הרשמת אלפסי (כתוארה דאז) מיום 27.3.05 בבש"א 667/05 הורתה כב' הרשמת כדלקמן :

"2. על מנת לייעל את הדיון – יגיש ב"כ המשיבה, בתוך 30 יום, הודעה בה יפורטו מרכיבי החוב ביחס לכל שנה בנפרד, בצירוף דף חשבון ביחס לכל שנה בנפרד.
העתק ההודעה יישלח ישירות למבקש ואסמכתא על כך תצורף לעותק שיוגש לבית המשפט.
המבקש יהיה רשאי להגיב על ההודעה בתוך 30 יום ממועד קבלתה".
בהחלטת כב' הרשמת מיום 15.11.05 בבש"א 667/05 הורתה הרשמת כדקלמן:

"2. בתוך 7 ימים ממועד הפקדת הסכום האמור, תגיש התובעת הודעה מפורטת בדבר מרכיבי החוב לגבי כל נכס בנפרד, לגבי כל שנה בנפרד, תוך הפרדה בין הקרן לבין הריבית והפרשי הצמדה".

התובעת לא קיימה אחר הוראות בית משפט ולא הציגה לבית משפט את הדו"חות האמורים, ולו בשל סיבה זו ניתן היה לדחות תביעת התובעת כולה.

בכתב הגנתן הפנו הנתבעות את תשומת לב התובעת לטענה כי כתב התביעה נעדר פירוט אלמנטרי ולא ניתן היה לדעת אם האחזקה בנכסים היתה במועדים רלבטנים לתביעה ובכך העמידה הנתבעת במחלוקת את סוגיית תקופות השימוש.

הנתבעות העמידו במחלוקת בכתב הגנתן גם את מועדי החיוב, מועדי יצירת הסכום הנתבע ואת הטענה כי התובעת לא צירפה מסמכים.

על אף כל האמור לעיל ועל אף הוראות בית המשפט שניתנו בבש"א 667/05 לא הציגה התובעת בתצהיריה מסמכים ופירוט מספק לעובדות שהועמדו במחלוקת על ידי הנתבעים.

יובהר, כי בענייננו לא ניתן היה לקבל את טענת התובעת כי הנתבעים היו זכאים לקבל פירוט מלא של חובם אך ורק במקום בו היו מגישים השגה, הן בשל טענת הנתבעים שלא נסתרה (כפי שיפורט בהמשך) כי השגה שהוגשה לא נדונה כלל והן בשל כך שמדובר בזכות אלמנטארית של אדם לקבל פירוט מאת הרשות בגין אילו רכיבים ומועדים דורשת הרשות ממנו לשלם לה מאות אלפי שקלים.

לא למותר לציין, שלו היתה התובעת דואגת לפרט בתצהיריה את סכומי החוב ומועדי החיוב בפירוט מספק, היה הדבר מאפשר לנתבעים לברר פרטים אודות תשלומים ששולמו על ידי שוכרי הנכסים, דבר שנמנע מהם בשל העדר פירוט כלשהו.
חיובי ארנונה הינם חיובים מדוייקים המוצגים באמצעות מחשב ואינם נתונים לאומדן כזה או אחר ואולם מחקירתה של העדה יוספשוילי עולה כי תעריף הארנונה בוצע על פי חישוב ממוצע ולטענתה אף ניתן לערוך חישוב בכל דרך שתתבקש. כך למשל העידה העדה כדלקמן:
"ש. לגבי התחשיב שעשית – מאיפה אנו יודעים שהוא נכון? לא צירפת אסמכתא.
ת. תבקשי, ניתן. מדובר פה בתעריף לכל 20 מ'.
ש. מתפרסם צו ארנונה כל שנה?
ת. נכון.
ש. למה זה מופשט? מניין לי שהסכום הוא לא גבוה?
ת. הסכום הזה שפה, הוא מה שרשום בספרים. איך להגיע אליו? יש כמה דרכים. אפשר לקחת תחשיב ממוצע." (עמ' 22-23)

בעת בחינת טענות הגב' מננשוילי התקשה בית המשפט לקבל את גרסת העדה לפיה גובה חיוב הארנונה יכול להיעשות במספר דרכים שהרי במצב שכזה לא יכול האזרח להשיג על החיובים. כמו כן מדובר בחישובים שצריכים להיות חד משמעיים וברורים ולא בנתונים המובאים על גבי הכתוב ובאופן ממוצע מבלי שניתן לקבל לגביהם הסבר חד משמעי.

בכל מהלך עדותה של העדה, חזרה ואמרה העדה כי הסכומים הנכונים הם אלה המופיעים במחשבי העירייה, אשר מתעדכנים אוטומטית. וכאשר נשאלה העדה שאלות אודות זיכויים שניתנה לנתבעות ענתה "אני צריכה להסתכל במחשב" (עמ' 23 ש' 20).

לאחר שניתנת לעדה האפשרות להגיש תצהיר משלים לגבי התקופות בהן הנכסים היו ריקים, הוגש תצהיר בו פורטו התקופות והסכומים בגינם קיבלו הנתבעות פטור בגין נכס ריק, נכון ל- 2/3/08.
ביחס לנכס 12300000101 – הנחה של 65,672 ₪.
ביחס לנכס 12300000202 – הנחה של 21,954 ₪.
ביחס לנכס 12300000301 – הנחה של 34,919 ₪.

על פי ההסבר של העדה יש להפחית מסכומי כתב התביעה את הסכומים שפורטו בתצהיר המשלים וזאת על מנת להגיע לסך החוב המעודכן של הנתבעות, וכדברי העדה:
"כלומר, אנו צריכים ללכת לכתב התביעה לראות מה חייבתם ולהפחית מהם את התקופות שכתבת כאן?
נכון. זה מה שצריך להיות" (עמ' 31 ש' 30)

אם נערוך חישוב על פי ההסבר האמור של העדה ביחס לנכס שמספרו 12300000101, הרי שהיה מקום להפחית מסך החוב שבכתב התביעה (124,874 ₪) סך של 60,672 ₪ בגין נכס ריק והחוב שהיה מתקבל היה עומד על 64,202 ₪, ומכאן שלא ברור מדוע דרשה התובעת בסיכומיה לחייב בגין נכס זה בסך של 119,772 ₪?

בפסק הדין ע"א 27/91, חזר בית המשפט העליון וקבע כי, "הימנעות מלהביא ראיה מצויה ורלוונטית, תוביל את בית משפט למסקנה, שאילו הובאה, היא הייתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה" , ( ראה: ע"א 27/91 קבלו נ' ק.שמעון עבודות מתכת בע"מ , מט 1 , 450, 457 – וראה לעניין זה גם י.קדמי על הראיות, חלק שלישי, מהודרה משולבת תשס"ד 2003, עמ' 1652 , 1653).

ב

פסק דין
עא 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, נדונה השאלה המרכזית והיא האם ניתן לפסוק פיצוי כשהתובע אינו מביא בפני
בית המשפט נתונים עובדתיים, שישמשו בסיס לחישוב גובה הפיצויים ובאותו

פסק דין
נקבע כי עניין הפיצוי כמוהו כמידת הנזק ואינו עניין שנקבע על פי אומדנא דדיינא.

כן נפסק כי במקרים בהם ניתן להביא נתונים מדויקים, לאור אופיו של הנזק, הרי שעל התובע לעשות כן ומשנכשל בכך הרי שלא ייפסק לו פיצוי.

כפי שצויין לעיל, נעדרו תצהירי התובעת והמסמכים שהגישה כל פירוט מינימאלי ועובדה זו לא אפשרה לבית משפט לברר מהו סכום החוב האמיתי אותו חייבות הנתבעות בגין שימוש שעשו בנכסים.

מתוך כל האמור לעיל, עולה כי במצב שיגרתי מן הראוי היה לדחות התביעה ולא לחייב הנתבעים בסכום כלשהו.

יחד עם זאת ועל אף האמור לעיל, החלטתי באופן חריג לחייב את הנתבעות לשלם לתובעת סכום כפי שיקבע להלן וזאת, בין היתר, משום שבחלק מדבריהם הודו מנהלי הנתבעת בהחזקה בלעדית בפרקי זמן ספציפים בנכסים, ולא כפרו בסך החוב.

לאור האמור לעיל, מצאתי לנכון להורות לנתבעים לשלם הסכומים כדלקמן:

חובות התובעת

הנכס שמספרו 12300000101 - נכס 101 - בסעיף 25 לתצהירו טען מר יואב שפירא, מנהל הנתבעת 1, כי בגין הנכס האמור הוגשה השגה.

התובעת לא הגיבה בכל דרך לטענת הנתבעים בעניין וכל ראיה אחרת לא הוגשה בעניין מטעם הנתבעים.

דבריו של מר שפירא בפני
י בכל הנוגע להליכים בעניין הסדרי החוב נשמעו עניינים ולפיכך, אני קובע כי טענתו בעניין הגשת ההשגה לא נסתרה.

זאת ועוד, עצם התגובה שפורטה במסמך מיום 18.12.01 (שצורף נ/ב לתצהירו של מר פורת) תעיד על כך שהמסמך האמור שנערך לכל הפחות ע"י שלוח התובעת הוצא בתגובה למסמך כלשהו שנשלח ע"י הנתבעות ושבו נטענו טענות בעניין חנות 3 (נכס 101). לאותו מסמך היה על התובעת להתייחס באופן הקבוע בדין ולא בהצעת פשרה נגדית.

בנסיבות האמורות לעיל ולאחר שקיבלתי את דבריו של מר פורת בתצהירו, אני קובע כי שטח הנכס הנדון בלא המחסן עומד על 84 מ' ומאחר ולא הוצגה בפני
י כל ראיה לסכומים הנגבים בגין מחסן, לא ניתן יהיה להורות לנתבעים לשלם סכומים בגין המחסן ולפיכך יועמד שטח הנכס כאמור על 84 מ"ר בלבד.

בסיכומיה טענה ב"כ התובעת כי בגין התקופה שמיום 1.11.98 ועד 1.9.00 יהיה על הנתבעות לשלם סך של של 77,331 ₪ עבור תקופה של 22 חודשים.

לאחר שקיבלתי את טענות הנתבעות ולפיהן יש להפחית מהסכום האמור סכום חוב בגין 6 חודשים שבהם עמד הנכס ריק, יהיה מקום לחייב את הנתבעות בסך של 56,240 ₪ בלבד בגין התקופה האמורה.

מאחר ולנתבעות לא היו טענות ממשיות בכל הנוגע לתקופה שביום 1.4.02 עד ליום 1.3.03, יהיה מקום לחייבן בסכום הבסיסי הנתבע בגין תקופה זו בסך של 31,879 ₪ (בהפחתת סכומים כפי שיפורט בהמשך).

בכל הנוגע לתקופה שמיום 31.12.05 ועד ליום 14.5.06 קיבלתי את טענת הנתבעות כי באותה תקופה לא הוחזק על ידם הנכס כלל ובפועל הוחזק הנכס על ידי מר חגי ואורית יחייא אשר נכנסו בנעליה של חב' "קול חינוכית" כפי המפורט בסעיף 26 לתצהירו של מר פורת שלא נסתר.

מתוך האמור לעיל, עולה כי לו היה בית המשפט מקבל את טענות התובעת לענין גודלו של הנכס הנדון, היה על הנתבעות לשלם בגין הנכס האמור סך של 88,119 ₪ (56,240 + 31,789).

יחד עם זאת, מאחר שקבעתי שבניגוד לטענת התובעת ולפיה גודלו של הנכס עומד על כל 111 מ"ר, הרי שגודלו האמיתי של הנכס בלא מחסן עומד על 84 מ"ר, ולפיכך יש לחייב את הנתבעות באופן יחסי עבור 84 מ"ר בלבד ובסה"כ 66,684 ₪ (בהפחתת סכומים שיפורטו בהמשך).

נכס שמספרו 12300000201 – נכס 201 - במכתב התובעת מיום 28.12.05 דרשה התובעת מהנתבעות לשלם לה סך של 6,448 ₪ בגין הנכס האמור(המסמך צורף נ/יד' לתצהיר הנתבעות).

בכלל נסיבות הענין ובשל חוסר הבהירות בפרטים שמסרה התובעת, כפי שצוין לעיל, יהיה מקום להורות לנתבעות לשלם לתובעים סך של 6,448 ₪ בגין הנכס האמור (בהפחתת סכומים כפי שיפורט בהמשך).

נכס שמספרו 12300000202 – נכס 202 - בגין שימוש בנכס מיום 1.1.98 עד יום 1.1.99 דרשה התובעת לשלם לה סך של 18,486 ₪.

במהלך הדיון הוכח בפני
י שהתובעת החזיקה בידה הסכם שכירות עם השוכר מר מושאשווילי לשנת 97 והסכם זה צורף על ידי התובעת עצמה לתצהיר הגב' מננה יוספשוולי (נספח יח').

זאת ועוד, התובעת אף צירפה לתצהירה של הגב' יוספשווילי (נספח טז') הסכם הפסקת שכירות מיום 2.12.01.

בנסיבות הענין ולאחר שהאמנתי לטענותיו של מר פורת בתצהירו ובעדותו בעניין, אני קובע כי בגין התקופה שצויינה לעיל לא יהיה על הנתבעות לשלם סכום כלשהו.

לאור האמור לעיל, אני מורה כי בגין הנכס האמור ישלמו הנתבעות סך של 10,198 ₪ בגין השימוש הלא מוכחש בנכס מהתקופה שמיום 1.12.01 ועד 1.8.02 (בהפחתת סכומים יחסיים כפי שיפורט בהמשך).

נכס שמספרו 12300000301 – נכס 301 - בסיכומיו טען ב"כ התובעת כי הנתבעות החזיקו בנכס בין יום 15.7.00 ליום 1.3.03 וכן בתקופה שבין יום 31.12.05 ועד ליום 14.5.06.

הנתבעות מצידן טענו כי הנכס היה בחזקתן אך ורק מיום 1.9.98 ועד 17.7.00.

בתצהירו טען מר פורת כי חוזה השכירות של השוכר מר דדון שאליו התייחסה התובעת בעת שערכה תחשיביה בכל הנוגע לנכס 101 חל גם על נכס 301.

עיון בתצהירה של הגב' מננה יוספשווילי מעלה כי על פי גירסתה שטחו של נכס 101 מגיע ל- 101 מ"ר ושטחו של נכס 301 מגיע ל- 56 מ"ר.

עיון בחוזה השכירות באמצעותו הושכר הנכס למר חנניה דדון ביום 17.7.00 ואשר הוצג על ידי התובעת בעצמה (נספח יג' לתצהיר מננה יוסשפווילי) מעלה כי ברישא להסכם מצויין כי: " המשכיר הינו בעל הזכויות והמחזיק בחנויות בשטח של כ- 150 מ"ר.

בנסיבות הענין לאחר שהאמנתי לגירסתו של מר פורת בעניין ולאחר שמצאתי שהעובדה שפורטה לעיל היתה אמורה להיות בידיעת התובעת בכל העת הרלבנטית, אני קובע כי במסגרת ההסכם מיום 17.7.00 שצויין לעיל, הושכר למר דדון גם נכס 301.
(ראה לעניין זה גם חקירתה של הגב' מננה יוספשוולי עמ' 27 שורה 28 לפרוטוקול ועמ' 28 לפרוטוקול מיום 30.12.07 שורה 13).

בנסיבות האמורות לעיל , אני קובע כי הנתבעות עשו שימוש בנכס לתקופה של 22 חודשים בלבד ולא לתקופה של 54 חודשים כפי טענת התובעת, ולפיכך יהיה מקום להפחית סך החוב מ- 76,375 ₪ כטענת התובעת ל- 31,115 ₪.

סוף דבר לעניין החוב הבסיסי - בנסיבות הענין ובטרם יופחותו סכומים בגין התנהלות חוב התובעת, יועמד סך החוב הבסיסי אותו חייבות הנתבעות על הסך של 114,445 ₪.

הפחחת סכומים לאור התנהלות התובעת - כפי שצויין לעיל, במקרה שיגרתי היה מקום לדחות התביעה בשל אי פירוט מספק של רכיבי החוב.

כן צוין לעיל, כי בעניננו באופן חריג החלטתי לחייב הנתבעות בכל זאת בסכומים, וזאת לאחר שהוכח בפני
י ששימוש כלשהו בנכסים אכן נעשה על ידן וחישובי חוב בסיסי נערכו כפי שצויין לעיל, בין היתר, על בסיס הודאת מנהלי הנתבעות.

יחד עם זאת, בכלל נסיבות הענין ולאור העדר פירוט מספק מצד התובעת, לא יהיה מקום לחייב את הנתבעות בתשלום מלוא החוב שצויין לעיל בסך של 114,445 ₪ ועל מנת למנוע פגיעה בלתי הוגנת בנתבעות בשל העדר פירוט מספק מצד התובעת, מצאתי לנכון להפחית מסכום החוב סך גלובלי של 30%.

לאור האמור לעיל, אני מורה כי הנתבעות ישלמו לתובעת סך של 80,111.5 ₪ בגין חוב ארנונה.

סוף דבר

הנתבעות ישלמו לתובעת סך של 80,111.5 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין.

אין צו להוצאות.
ניתן היום, 18 באוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

בית משפט השלום באשדוד
ת"א 2227-04 עירית אשדוד
נ' חיים צבי פורת ושות` בע"מ
ואח'
1 מתוך 15









א בית משפט שלום 2227/04 עירית אשדוד נ' חיים צבי פורת ושות` בע"מ, יו. אר (ישראל) בע"מ (פורסם ב-ֽ 18/10/2010)