פסקי דין על שלמה כהן | פסקי דין על מאיר משה דדון | פסקי דין על אלי דדון | פסקי דין על תמר דדון |

648/09 א     19/10/2010




א 648/09 שלמה כהן נ' מאיר משה דדון, אלי דדון, תמר דדון








בית משפט השלום בראשון לציון



19 באוקטובר 2010
ת"א 648-09 כהן נ' דדון ואח'
בקשה מס' 3
בפני
כב' השופט רפי ארניה






התובע:
הנתבע שכנגד

שלמה כהן
ע"י ב"כ עו"ד ברמי


נגד


הנתבעים
:
התובע שכנגד

1.מאיר משה דדון
2.אלי דדון
3.תמר דדון
ע"י ב"כ עו"ד פורר


החלטה

בפני
בקשת התובע לאפשר אי גילויין של 16 הקלטות של שיחות ותמליליהן, שהתקיימו בין התובע לבין מי מהנתבעים, ובנוסף ולחילופין לדחות את המועד למתן זכות עיון בהקלטות ובתמלילים, עד לאחר סיום החקירה הנגדית של הנתבעים.
טענות הצדדים
תביעה על סף של 535,546 ₪ ותביעה שכנגד 411,860 ₪.
על פי הנטען בכתב התביעה הנתבע 1 הינו מפקח בכיר במס הכנסה ושולט במנגנון פקיד השומה באר שבע. בהתאם למעמדו דורש הנתבע 1 ומקבל הלוואות כספיות וטובות הנאה שונות מנישומים, תוך ניצול כוחו ומעמדו וניצול כח השררה שבתפקידו.
הנתבע 1 קיבל מהתובע במהלך השנים כספים רבים כהלוואות, במזומן ובהמחאות בנקאיות, ולא השיבם.
כמו כן הנתבע 1 הוציא את דיבתו של התובע רעה בפני
צדדי ג' בכך שאמר לצדדי ג' שהתובע גנב לו שיקים, זייף אותם, וגנב ממנו כספים.
חלק מכספי ההלוואות שנתן התובע לנתבע שימשו לרכישת מונית לאחיו, הנתבע 2. כמו כן, העמיד התובע ערבות בנקאית עבור משרד השיכון בגין התחייבות שלא לגרום נזקים לפיתוח סביבתי במגרש המצוי בבעלותו של הנתבע 1, אך רשום על שם הנתבעת 3.
נוכח כל האמור הגיש התובע תביעה זו כנגד הנתבעים בגין ההלוואות והוצאות נילוות, הוצאות לשון הרע, והכספים שעומדים כנגד הערבות הבנאית.
הנתבעים מכחישים את טענות התובע וטוענים כי התובע התקשר עם הנתבע 1 בהסכם לבניית שני בתים עבורו בלהבים ובנתיבות ואולם הקבלן שאמור היה לבנות את הבית עזב ללא שוב לאחר תשלום מקדמה של כ – 90,000 ש"ח.
התובע התחייב להמשיך בבניה והנתבע 1 העביר לו כספים רבים נוספים ואולם הבתים לא ניבנו.
חובו של התובע לנתבע 1 עומד על סך של 211,860 ש"ח. בגין סכום זה, וכן בגין לשון הרע שהוציא עליו התובע, הגיש הנתבע 1 כנגד התובע תביעה על סך כולל של 411,860 ש"ח.
כמו כן טוענים הנתבעים 2-3 כי אין עילת תביעה כנגדם.
העתירה דנא
עתה, מונחת בפני
בקשה זו של התובע, כמפורט ברישא ההחלטה.
לטענת התובע, השיחות המוקלטות והמתומללות תומכות בגרסתו שבכתב התביעה.
טרם מתן החלטה זו הוריתי לב"כ התובע להמציא לי במעטפה סגורה עותק מהתמלילים לעיון, ועיינתי בהם.
התובע טוען כי על ההקלטות והתמלילים חל חיסיון שכן אלו מסמכים שהוכנו לצורך המשפט, ובנוסף ולחילופין, כי יש לדחות את המועד למתן זכות עיון בהקלטות והתמלילים עד לאחר סיום חקירתם הנגדית של הנתבעים. התובע טוען כי הוא חושש כי אם ידעו הנתבעים על תוכן התמלילים ישנו את גירסאותיהם ויחבלו בגילוי האמת.
הנתבעים ביקשו לדחות את הבקשה ולחייב את התובעת לאפשר להם לעיין בהקלטות והתמלילים כבר כעת וטרם הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם, וזאת מן הנימוק שאין חל עליהם חיסיון. כמו כן, לטענת הנתבעים אין זה המקרה בו יש להתיר את דחיית עיתוי העיון, שכן המדובר בזכות חריגה ונדירה אשר מוענקת במקרים קיצוניים בלבד.
חיסיון?
ראשית, יש להסיר מעל הפרק את טענת החיסיון.
טענת חיסיון וטענה לדחיית העיון במסמכים אינן מתיישבות האחת עם השניה.
הלכה פסוקה היא כי מסמכים שהוכנו לצורך הליכים משפטיים תלויים ועומדים הינם חסויים באופן מוחלט (ע"א 407/73 יצחק גואנשיר נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד כ"ט (1) 171).
ואולם, לשיטתי, משטוען בעל דין חיסיון וטענתו מתקבלת, הרי שאין הוא רשאי להסיר את החיסיון בשלב מאוחר יותר של המשפט ולחשוף בהפתעה את הראיות החסויות. משהוכר חיסיון הרי שהוא דבק במסמך, ואין בעל הדין רשאי להגישו עוד, אף אם ויתר על החיסיון. סבורני, כי אין מקום לאפשר חסיון "זמני"
- דהיינו, עד לשלב מסויים של המשפט, או עד שיעלה הדבר חן בעיני בעל הדין והוא ישלוף את המסמכים בשלב המתאים לאסטרטגיה שלו, ובהתאם להתפתחות המשפט, תוך ויתור על החיסיון.
דרך הילוך זו נוגדת את חובת תום הלב הדיונית אשר נקבעה בבר"ע 305/80 שילה נ' רצ'קובסקי פ"ד ל"ה (3) 449 ואת כלל המשחק בקלפים פתוחים המקובל בשיטתנו.
וכן ר' ע"א 101/50 אלברטו לוי נ' אסיקורציוני ג'נרלי די טריאסטה פ"ד ה' (1) 1361 שם נאמר:
"המשפט אינו צריך לקבל צורת משחק אשקוקי, שבו מהלך אחד בלתי נכון קובע את גורל המשחק"
דהיינו, אין לאחוז ביד אחת בטענת חיסיון וביד שניה בעתירה לדחיית המועד לגילוי מסמכים.
לגופו של עניין, סבורני כי הקלטות אלה (והתמלילים שבצידן) אינן יכולים לחסות תחת סייג החיסיון הנטען. המדובר בראיות שנאספו לצורך ניהול המשפט ולביסוס טענות התובע בהליך המשפטי. הא ראיה שבאותה נשימה ממש, מבקש התובע להסיר את החיסיון מעליהן, ולהשתמש בהן בשלב מאוחר של המשפט.
לפיכך,
טענת החיסיון נדחית.
דחיית המועד לעיון
בקלטות ובתמלילים
ההלכה הפסוקה
עתירה זו מבוססת על הלכת רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ פ"ד נ"ה (1) 515.
בפרשה זו נקבע כי על אף הכלל הרחב על פיו יש לאפשר לבעלי הדין "לשחק" בקלפים גלויים, הרי שבית המשפט רשאי לדחות את העיון במסמך מסויים למועד אחר.
בית המשפט יעשה כן כאשר הוא סבור כי עיון במסמכים מסוימים בשלב מוקדם עשוי להביא את הצד שכנגד לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת.
בבר"ע (ת"א) 1753/04 בל"ל נ' רונן גולד נידונה שאלה הקרובה ביותר לענייננו. גם כאן טען התובע כי יש לדחות את מתן זכות העיון בקלטות ותמלילי השיחות שקיים עם פקידי הנתבע. בית משפט השלום נעתר לבקשה, והנתבע ביקש לערער על החלטה זו.
בית המשפט המחוזי (מפי כב' השופטת – כתוארה דאז – גרסטל) קיבל את הבקשה וקבע, שעל מבקש דחיית העיון מוטל הנטל להסביר מדוע יהא זה צודק ויעיל לחרוג מכלל הגילוי המלא והמיידי וכי:
"משעסקינן בתביעה כספית רגילה, בה אוחזים הצדדים, פחות או יותר, באופן שווה במסמכים ובראיות – אין לחרוג מן הכלל, ולאפשר לצד האחד יתרון דיוני על פני הצד האחר"
ועוד הפנה בית המשפט המחוזי לפסק הדין בעניין ת.א. (ת"א) עזבון המנוחה מרים חורשידי ז"ל נ' בית אבות גאולה בע"מ שם נקבע כי בכל הנוגע לחילופי דברים שבין בעלי הדין יש לקבוע הנחת עבודה שלפיה הקלטה ו/או תמלול שיחה הנעשים בין הצדדים לא ניתנים לכמיסה מן הצד השני. הרציונל לקביעה זו מושתת על זיכרונם של הצדדים, ועל העובדה שרק אחד מהם טרח לתעד את השיחה שהתקיימה.
יחד עם זאת הוסיף וקבע בית המשפט המחוזי כי:
"אין להגביל את הלכת סוויסה למקרים של תביעות נזיקין בלבד, וניתן להחילה גם מקום בו הנתבע מכחיש באופן גורף את האירוע נשוא התביעה....יחד עם זאת בעצם ההכחשה אין די ותנאי נוסף לדחיית מועד העיון (מבלי לקבוע רשימה סגורה) הוא שהנתבע אינו מספק כל גירסה עובדתית משלו, ואינו כופר בטענות התובע באופן מפורש – אחת לאחת."
עוד ר' בעניין זה בש"א 162156/07, בש"א 175825/06, ת.א. (ת"א) 63543/04 אילן רונן נ' און ניימן, עו"ד.
סיכום ההלכה הפסוקה
בכל הנוגע להפעלת הלכת סוויסה על הקלטות ותמלילים, ניתן לסכם את ההלכה הפסוקה כך:
1.
הכלל הינו גילוי ועיון מלאים ומיידיים בכל חומר הראיות שבידי היריב.
2.
כלל זה מופעל ביתר שאת כאשר המדובר בהקלטות ותמלילים, שכן המשפט אינו "מבחן בזיכרון" ויש לאפשר לבעל הדין שכנגד להתמודד בתצהיריו עם החומר המצוי בהם.
3.
החריג לכלל זה, אשר יאפשר את דחיית העיון, הינו כאשר הצד שכנגד מכחיש את אחריותו באופן מלא, ואינו מספק גירסה פוזיטיבית סותרת.
4.
נטל ההוכחה לקיומו של החריג מוטל על כתפי בעל הדין הטוען לקיומה של עילה לדחיית העיון.
מן הכלל אל הפרט
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובתמלילים, נחה דעתי כי יש לדחות את הבקשה שכן התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את התקיימות החריג.
התובע טוען כי
הנתבע ניצל את מעמדו ולמעשה דרש וקיבל ממנו כספים שלא כדין.
הנתבעים לא הסתפקו בהכחשה כללית וסתמית של מערכת היחסים בין הצדדים, ומסרו גירסה ארוכה ומפורטת המבהירה את גירסתם לכספים אשר הועברו בין הצדדים ובאיזה הקשר הם נמסרו.
כמובן שלא ניתן להכריע בשלב זה בין הגירסאות, ואולם ניתן לאמר בבירור כי מדובר בהכחשה ברורה, מסודרת ומפורטת אשר נכנסת לפרטי הפרטים של מערכת היחסים בין הצדדים.
לפיכך, משמסרו הנתבעים גירסה מפורטת וברורה, הם אינם רשאים לסטות ממנה. ככל שיש בתמלילים כדי להוכיח שגירסתם אינה נכונה – הרי שהדבר עשוי לעמוד לזכות התובע. לפיכך, גם אין כל חשש שהתמלילים יביאו לשינוי הגירסה שכן כתבי הטענות הם הקובעים את גירסת הנתבעים, ומעת שפורטו כראוי – הרי שהחשש הנטען הינו סתמי ובלתי מבוסס.
נוכח האמור, איני סבור כי התובע הוכיח את החריג אשר נקבע בפסיקה לדחיית זכות העיון בקלטות ובתמלילים.
סוף דבר, הבקשה נדחית.
ב"כ התובע ימציא עותק מההקלטות והתמלילים לב"כ הנתבעים תוך 7 ימים.
ב"כ התובע יגיע למזכירות בית המשפט ויטול את הקלסר ובו הדיסקים והתמלילים.
התובע ישא בהוצאות המשפט של הנתבעים בגין בקשה זו ובשכ"ט עו"ד בגינה, בסך כולל של 3,000 ש"ח + מע"מ.
המזכירות תעביר עותק מהחלטה זו לב"כ הצדדים בפקסימיליה.
ניתן היום,
י"א חשון תשע"א, 19 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 648/09 שלמה כהן נ' מאיר משה דדון, אלי דדון, תמר דדון (פורסם ב-ֽ 19/10/2010)