פסקי דין על ערפאת זועבי |

2532-02/10 תתע     21/10/2010




תתע 2532-02/10 ערפאת זועבי נ' מדינת ישראל








בית משפט השלום לתעבורה בנצרת




תת"ע 2532-02-10 מדינת ישראל
נ' זועבי




בקשה מס' 1

בפני

כב' השופטת
אילונה אריאלי


המבקש

ערפאת זועבי
ע"י ב"כ עו"ד חאלד אבו אחמד



נגד


המשיבה

מדינת ישראל


החלטה


הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר המבקש ביום 10.03.2010 נדחית.

ראשית, הבקשה לא הוגשה במועדים הקבועים לכך בחוק. סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן – "החוק") קובע, כי בקשה לביטול

פסק דין
שניתן בהעדר הנאשם תוגש בתוך 30 יום מיום שהומצא לנאשם פסק הדין. מעיון בתיק עולה כי פסק הדין הומצא למבקש כבר ביום 18.4.10, כאשר הבקשה הוגשה רק ביום 13.10.10, וכשאין בפי המבקש כל טעם המצדיק איחור זה.

גם לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות:

על פי סעיף 130(ח) לחוק, רשאי בית המשפט לבטל

פסק דין
שניתן בהעדר הנאשם, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבות הנאשם לדיון, או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין.

המבקש לא העלה כל סיבה מוצדקת לכך שלא התייצב לדיון, אליו זומן כדין. טענת המבקש בדבר "טעות אנוש" נטענה בעלמא ומכל מקום, אין בטענה זו כדי להוות סיבה מוצדקת לאי התייצבות לדיון.

נקבע בפסיקת בית המשפט העליון, כי אמנם לכל אדם זכות ליומו בבית המשפט, אולם זכות זו אינה מוחלטת, ויכול שהתנהגותו של הנאשם תותיר את בית המשפט ללא ברירה ויצטרכו לדון בעניינו גם בהעדרו. הוראות החוק בעניין מתן

פסק דין
בהעדר אינן בעלות גוון טכני, אלא בבסיסן עומדים שיקולים מהותיים ביותר. הן נועדו למנוע מצבים בהם יוכל נאשם לסכל או לעכב את ההליך באמצעות אי התייצבותו לדיון. ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האיכפתיות של הנאשם. מערכת המשפט חייבת לשאוף לכך שהמשפטים ינהלו כסדרם ובמועד שנקבע להם וכי לא יתפתח או יתרחב הנוהג של דחיות מיותרות או של דיון כפול שלא לצורך, שיש בהם כדי להעמיס על קופת הציבור ועל בתי המשפט עומס נוסף. משלא מתייצב הנאשם לדיון אליו זומן כדין וכשאין בידו שום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו, אין הוא יכול להלין אלא על עצמו (רע"פ 2586/10 אלי אסולין נ' מדינת ישראל
פס"ד מיום 21.4.2010, פורסם במאגרים המשפטיים; ר"ע 418/85 פרץ רוקינשטיין נ' מדינת ישראל
, פ"ד לט(3) 279; רע"פ 8445/07 אברהם קדוש נ' מדינת ישראל
, פורסם במאגרים המשפטיים; רע"פ 8333/09 פיראס חביבי נ' מדינת ישראל
, פורסם במאגרים המשפטיים).

יתר על כן, המבקש גם לא הראה כי ייגרם לו עיוות דין כלשהו אם לא יבוטל פסק הדין. בפי המבקש אין כל טענה לגוף האישום שיוחס לו, כאשר העונש שנגזר עליו הינו עונש סביר ומקובל לעבירה בה הורשע.

על יסוד האמור לעיל, נוכח האיחור הניכר בהגשת הבקשה, ומשלא הובא כל טעם מוצדק לכך שהמבקש לא התייצב לדיון אליו זומן כדין, ומשלא הראה המבקש כי ייגרם לו עיוות דין אם לא יבוטל פסק הדין, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

פסק הדין מיום 10.03.10 יעמוד, אפוא, על כנו.

באשר לחישוב הפסילה – לא הובא טעם המצדיק חישוב הפסילה מיום מתן גזר הדין. על המבקש להפקיד את רישיון הנהיגה שלו במזכירות בית המשפט. ככל שהמבקש איננו מחזיק ברישיון נהיגה תקף או שאינו תקף, עליו להצהיר על כך בתצהיר כדין ולהגיש אישור משרד הרישוי אודות תוקף הרישיון ורשימת הפסילות.

באשר לבקשה לפריסת הקנס לתשלומים – על המבקש לפנות למרכז לגביית קנסות.

המזכירות תמסור העתק החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום,
י"ג חשון תשע"א, 21 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.











תתע בית משפט לתעבורה 2532-02/10 ערפאת זועבי נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 21/10/2010)