פסקי דין על אילת גייטפורט נגה (1982) בע"מ | פסקי דין על מרקל סתיו | פסקי דין על ברוך כרמלי | פסקי דין על אברהם קלאורה |

25847-02/10 תאק     20/10/2010




תאק 25847-02/10 אילת גייטפורט נגה (1982) בע"מ נ' מרקל סתיו בע"מ, ברוך כרמלי, אברהם קלאורה








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בהרצליה



תא"ק 25847-02-10 אילת גייטפורט נגה (1982) בע"מ
נ' מרקל סתיו בע"מ
ואח'






בפני

כב' הרשם
צחי אלמוג

התובעת
אילת גייטפורט נגה (1982) בע"מ


נגד

הנתבעים
1.מרקל סתיו בע"מ
2.ברוך כרמלי
3.אברהם קלאורה



החלטה
(בקשת רשות להתגונן מטעם נתבעים 1 ו -
3)

התובעת הגישה כנגד הנתבעים תביעה בסדר דין מקוצר על סך 229,878 ₪ בגין מתי שירותי עמילות מכס, אשראי, מימון ושירותים נוספים לנתבעת 1, אשר חתמה על מסמך תנאי התקשרות כלליים, לו ערבו הנתבעים 2 ו – 3 . על חשבון חובה מסרה הנתבעת 1 לתובעת שיקים שחוללו באי פרעון, והסכום הנתבע הוא יתרת החוב בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת, כאשר על החוב מתווספת ריבית פיגורים חודשית בסך פריים + 1.5%.

הנתבע 3, שהגיש תצהיר בשמו ובשם הנתבעת 1 (להלן – הנתבע או הנתבעים, לפי הענין), טוען כי התביעה אינה כשירה להתברר בסדר דין מקוצר אחר וכתב התביעה נוסח באופן לקוי, חסר מסמכים תואמים ואינו ערוך כדבעי. לטענתו, הכרטסת מתחילה ביתרת פתיחה בסך 21,058 ₪ ולא ברור ממה נובעת יתרת פתיחה זו.

לגוף התביעה, טוען הנתבעת כי התובעת עוסקת במתן הלוואות חוץ בנקאיות, ועל פי הכרטסת התווספו לחוב ריביות בסכומים אסטרונומיים, כאשר נוספו גם עמלות בגין מתן אשראי ועמלות בגין המחאות חוזרות, באופן שמתוך החוב הנתבע מגיעות הריביות והעמלות לכמעט מחצית, כאשר הנתבעת לא מפרטת מהו הבסיס לחישוב הריביות והעמלות.

הנתבעת טוען כי על הענין חל החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות – תשנ"ג, 1993, מאחר ומדובר בעסקת הלוואה לכל דבר וענין, וכן יש להחיל את חוק הריבית, תשי"ז – 1957 על חישובי הריבית. כן הוא טוען כי התובעת לא הוכיחה כי הנתבעים אימצו את החוב הנטען, ולא צירפה כל אישור או ההסכם לענין אחוזי הריבית.

מאחר והנתבעים רצו לפנות למומחה על מנת שיערוך חישוב ויבדוק את החוב, הם פנו לתובעת בדרישה לקבלת מסמכים, אך סורבו, והדבר מצדיק ליתן להם רשות להתגונן. עוד נטען כי התובעת משמשת למעשה כבנק, וכי בבדיקה ראשונית שערכו מצאו כי קיים פער באשר לנכונות תחשיב החוב של התובעת. הקשר העסקי החל בשנת 2005 עד אמצע 2009, כאשר אז נקלעה הנתבעת לקשיים כלכליים, ועד למועד זה לא היו כל בעיות שכל כל החיובים שהוצגו נפרעו בצורה עוורת מבלי שנבדקו. הנתבע 1 עצמו טוען כי מאחר והוא רק ערב לחוב הרי שדין התביעה נגדו להדחות עד שימוצו ההליכים כנגד הנתבעת 1, החברה. עד כאן הטענות.

באשר לבקשה למחיקת כותרת, הרי שתביעה בסדר דין מקוצר החוזה או התחייבות אינם חייבים להיות בכתב, שכן, הם יכולים להשתמע מכללא. ניתן להסיקם מהתנהגות הצדדים או מנסיבות המקרה. אין לערבב בין דרישת הראיה בכתב לבין החוזה. הראיה בכתב לא חייבת להיות החוזה או ההתחייבות עצמם. יכול שהראיה בכתב
אף אינה בבחינת עדות ישירה לקיום התחייבות או חוזה.
די בראשית ראיה לגבי מקצת העילה בלבד. אין צורך בראיה מלאה להוכחת התביעה כולה והיא צריכה להתייחס לנטען בתביעה ולעניין מהותי, ולפחות לחלק מהעילה עצמה.
הראיה אף לא חייבת להתייחס לסכום הקצוב. ואף אינה חייבת להיות חתומה על ידי הנתבע עצמו.
סכום קצוב הוא סכום הניתן לחישוב אריתמטי ללא שומה או הערכה, גם אם מדובר בחישוב סבוך מאוד. זהו סכום שאין בית המשפט צריך לשמוע ראיות
ולשקול את שיעורו אם מצא שהוכחה עילת תשלומו. מדובר בסכום ששיעורו הוא פועל יוצא של חישוב שהתובע דאג לפרטו בכתב התביעה ואין חשיבות לבסיס החישוב: שקלי, בצירוף הפרשים, במט"ח
או צמוד למט"ח. הסכום אמנם , יכול להיות שלא מוסכם אך אין זה שולל את קציבותו.
במקרה זה צורף כתב התחייבות חתום על ידי הנתבעים בצירוף כרטסת הנה"ח חשבונות וצ'קים, ודי בכל אלו על מנת שהתביעה תהא כשירה להתברר בסדר דין מקוצר.

התובעת טענה כי הוראות חוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות – תשנ"ג, 1993, מכיון שהאשראי ניתן לתאגיד, שהינו לווה שחוק לא חל עליו. אמנם, הנתבע 3 הוא בבחינת ערב לפי כתב התחייבות, וסעיף 12 לחוק הנ"ל קובע כי "כל טענה העומדת ללווה לפי חוק זה, תעמוד גם לערב להלוואה". אלא, שהדגש טמון במילים "לווה לפי חוק זה", ו"לווה" מוגדר בחוק הנ"ל: "למעט תאגיד". מאחר שאין חולק כי הנתבעת 1 היא שקיבלה את האשראי והיא תאגיד, הרי שאין הנתבע יכול להוושע מהוראות סעיף 12 הנ"ל.


טענת הנתבעים כי מדובר למעשה בעסקת אשראי לא נסתרה, ואף מניסוחו של כתב התביעה לא ניתן לשלול את הטענה כי מדובר באשראי ו/או בעסקאות מימון. סעיף 1 לחוק הריבית, תשי"ז-1957 קובע כי תחולת החוק היא על כל עסקת אשראי.
טענת הנתבעים היתה כי שיעור הריבית הינו מופרז וחורג מהוראות הדין. צו הריבית (קביעת שיעור הריבית המכסימלי), תש"ל-1970, חל רק על מלווים (לרבות אשראי, כאמור לעיל) שמנגנון המחיר שלהן כולל הצמדה
למדד המחירים לצרכן או למחיר אחר כלשהו, והמחיר המירבי לשנה שנקבע בצו זה הוא 13% ו – 17% במקרה של פיגור בפרעון.

בהתאם לכתב ההתחייבות עליו חתומים הנתבעים, הרי ששיעור הריבית על אשראי היא פריים + 1% לחודש; ועל פיגור הריבית היא ריבית חח"ד בחשבונות דביטוריים בבנק הפועלים + 1.5% לחודש.
לכאורה יוצא שהריבית בחישוב שנתי עולה על הנקוב בצו. אמנם, האשראי כאן אינו צמוד למדד המחירים לצרכן אולם הביטוי בצו הנ"ל "צמוד... לעליית מחירו של כל דבר אחר", יכולת בהחלט לסבול פירוש של הצמדה למחירי הכסף (הריביות) האחרים הנקובים בכתב ההתחייבות. כלומר, ככל שעולה המחיר (ריבית הפריים או ריבית החח"ד בבנק הפועלים) כך משתנה מחירו של האשראי שהעמידה התובעת לנתבעים. לאור הוראות החוק די בכך שחלק מהאשראי יהא צמוד כאמור, ואין חובה של הסכום הנתבע יהווה בבחינת אשראי לצורך תחולת החוק על כן לא ניתן לשלול כבר עתה את הטענה כי חוק הריבית חל בעניין.


יחד עם זאת, ואף, אם האשראי לא היה בא בשעריו של חוק הריבית והגבלותיו, אין חולק כי עדיין קמה סמכותו של בית המשפט להורות על בטלותם של חוזים פסולים אשר תוכנם נוגד את תקנת הציבור, מכוח היותם כוללים ריבית קצוצה, וזאת לאור דיני
החוזים הכלליים. אך תעשה ההתערבות במקרה כזה במשורה וביהמ"ש יבטל חוזה רק כאשר שיעור הריבית הקבוע בו הינו כה חריג וזועק לשמיים עד כי ניכר הדבר שמדובר בחוזה הנוגד את תקנת הציבור וסוטה בצורה חסרת פרופרוציה מכל אמת מידה של הגינות.
(ראו רע"א 5777/04
עדיאל מרנץ נ' גרציאלה רודריגז). אלא שדומני כי השאלה האם מדובר בריבית קצוצה או מופרזת ראוי שתבחן על ידי בית המשפט ואין זה השלב הדיוני לקבוע ממצאים בעניין.
מאחר ועל פי ההלכה הפסוקה אין דוחים בקשת למתן רשות להגן מטעמים שבדרכי הוכחה, אין זה משנה כעת האם הוצגה חוות דעת מטעם הנתבעים, שכן לא זה השלב להביא ראיות, ושמורה לנתבעים הדרך להציג חוו"ד או תחשיב מטעמם.


לאור האמור לעיל, אני מקבל את הבקשה ונותן לנתבעים 1 ו – 3 רשות להתגונן בשאלה האם הריבית בה חוייבו היא ריבית מופרזת או חריגה או אסורה על פי הדין (מבין מכוח חוק הריבית ובין מכוח האמור בסעיף 9 להחלטתי). וכן יש למקום לברר ממה נובעת יתרת הפתיחה בכרטסת שצירפה התובעת לכתב התביעה ולהציג חישוב מסודר של החוב.


התיק נקבע לקדם משפט בפני
כב' השופטת חנה קלוגמן ביום 3.4.11 שעה 11.30. הצדדים ישלימו את ההליכים המקדמיים בהתאם לתקנות. כל בקשה בעניינים מקדמיים תוגש עד 30 יום לפני קדם המשפט עם העתק במישרין לצד שכנגד שיגיב בתוך 20 יום, והבקשות תידונה בדיון.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום,
י"ב חשון תשע"א, 20 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.














תאק בית משפט שלום 25847-02/10 אילת גייטפורט נגה (1982) בע"מ נ' מרקל סתיו בע"מ, ברוך כרמלי, אברהם קלאורה (פורסם ב-ֽ 20/10/2010)