פסקי דין על שלום הלל | פסקי דין על עירית יהוד | פסקי דין על ריעני דוד |

4163/07 דמש     20/10/2010




דמש 4163/07 שלום הלל נ' עירית יהוד, ריעני דוד




בפני




st1\:*{behavior: }
בפני

כב' השופטת נטע רות
נ.צ. מר דן זלינגר
נ.צ. מר ברוך אייזנברג




התובע
שלום הלל




נ ג ד

הנתבעים
1. עירית יהוד
2. ריעני דוד


ע"י
ב"כ עו"ד לפידור

פסק - דין

רקע כללי

1.
השאלה שהובאה לפתחנו הינה - האם זכאי התובע לתשלום שכר עבודה וזכויות סוציאליות נוספות מהנתבעת בגין שירותי קבורה שנתן לה משך חודשיים, וזאת על בסיס התקשרות שאינה עולה בקנה אחד עם דרישות החוק.

2.
הנתבעת 1 (להלן: "העירייה" או: "הנתבעת") הנה רשות מקומית הכפופה להוראות פקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") ובכלל אלה הוראות סעיף 170 ו-173 לפקודה המסדירות את דרכי המינוי של העובדים בעירייה ואת דרישות החתימה על חוזים הנערכים בין העירייה לבין עובדיה.

3.
הנתבע 2 (להלן: "מר ריעני") הינו חבר מועצה בעירייה, אשר מונה על-פי החלטת המועצה מיום 16.12.03 לשמש כ"מחזיק תיק שירותי הדת". במסגרת אותה החלטה "הואצלו" לו סמכויות ראש העירייה הנוגעות לתיק זה
(ראה - נספח א'-ב' לכתב ההגנה של מר ריעני;
כן ראה – עמ' 5 לפרוטוקול ש' 21-25)
.

4.
מהמסמכים שהוצגו לבית הדין עולה - כי במהלך השנים 2004-2005 עשתה העירייה ניסיון להקים מחלקה שתעסוק בקבורה וכי היא פעלה לקבלת רישיון קבורה, אך ניסיון זה לא צלח

(ראה נספח ג'-ה' לכתב ההגנה של מר ריעני)
.

5.
התובע הועסק לגרסתו על-ידי העירייה בתפקיד של אחראי על בית העלמין המצוי בתחום שיפוטה וזאת במשך חודשיים (החל מיום 1.12.05 ועד ליום 1.2.06).

התובע הסתמך בתביעתו על מסמך שכותרתו: "הסכם" (להלן: "ההסכם"), הנושא תאריך 30.11.05 ואשר נחתם הן על ידו והן על ידי מר ריעני, בו נכתב כך:
"בתאריך הנ"ל נחתם הסכם בין המחלקה לתרבות תורנית שעל יד העירייה ובין מר שלום הלל
, כמפורט להלן:
א.
מר שלום הלל
נתמנה על ידי המחלקה לתרבות תורנית כממונה ואחראי על בית העלמין לתקופה של חודשים דצמבר 2005 עד ינואר 2006, החל מיום 1.12.05.
ב.
סוכם שהשכר 6,500 ₪ ברוטו לחודש ישולם מסעיף בית העלמין.
ג.
החזר הוצאות טלפון לחודשים הנ"ל ישולם גם מסעיף בית העלמין, על פי הצגת תשלום פלאפון..."
(ראה - נספח א' לכתב התביעה)

אין חולק כי ההסכם לא נחתם על-ידי ראש העירייה ועל-ידי גזבר העירייה והוא אף לא קיבל את אישורו של החשב המלווה של הנתבעת בתקופה הרלבנטית, כן אין חולק גם על כך שמינוי התובע לתפקידו כאמור נעשה ללא מכרז ובאופן שאינו עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 170 לפקודת העיריות ועם תקנה 2 לתקנות העיריות (מרכזים לקבלת עובדים), התש"ם-1979.
כמו כן, עולה כי גובה השכר שנקבע בהסכם עלה על שכר העבודה לו היה זכאי עובד בשרות הציבורי אשר ביצע את התפקיד הנטען על-ידי התובע (שכר לפי דרגה 6 בדירוג האחיד – שעמד על סך של 4,079.60 ש"ח ברוטו)
(ראה - סעיף 9ד' לכתב ההגנה של הנתבעת, עמ' 2 לפרוטוקול מיום 27.4.09 ש' 19-22 וכן נ/1)
.

6.
מהראיות עולה עוד כי בתקופה הרלוונטית לתביעה לא ניתנו שירותי קבורה לעירייה על ידי גורם אחר זולת התובע, כאשר על תוכן התפקידים שביצע התובע עבור העירייה בתקופה הרלוונטית לתביעה ניתן ללמוד מעדותו של מר ריעני ובלשון הפרוטוקול לאמור:
"לשאלת נציג הציבור - במידה ואחד התושבים נפטר, מתקשרים אלייך ומה קורה אז?
ת.
אני מעביר את ההנחיה הזו לתובע. יש קברנים, פועלים בשטח. הוא צריך להזמין את המשפחה ולוודא שהם תושבי המקום ויש להם רישיון קבורה. לבדוק האם מצוין ברישיון שהקבורה תהיה ביהוד. אחר כך הוא לוקח המפה של בית העלמין ולבדוק היכן החלקה. זו עבודה מפרכת לקבוע היכן לקבור את הנפטר. הוא אחראי על עבודת הקברנים ואפילו מזמין את האמבולנס להביא את הגופה. במידה ואין חזן הוא צריך לדאוג לכך. הוא גם מלווה את הנפטר."
(ראה – עמ' 6 לעדות מר ריעני, ש' 8-18)

בנוסף עולה מעדותו של מר ריעני – שלא נסתרה - כי התובע עסק גם בעבודה שוטפת בבית העלמין ובכלל זאת, בתחזוקה ובשמירה על המקום
(ראה – עמ' 6 לפרוטוקול מיום 27.4.09, ש' 27-28)
.

7.
אין חולק כי התובע הפסיק ליתן שירותי קבורה לעירייה בתום חודש 1/06, וזאת בעקבות הליכים משפטיים שהתנהלו בנוגע לחוקיות הצעדים שנקטה העירייה לצורך הפעלת בית העלמין בתחום שיפוטה
(ראה - נספח ג' לכתב התביעה)
.

הכרעה
נקדים ונציין כבר כאן כי לנוכח הנסיבות, כפי שתוארו לעיל, סבורים אנו כי יש לשלם לתובע שכר עבודה בשיעור הנגזר משכר המינימום על-פי היקף המשרה של 23.5%, היקף בו הודתה הנתבעת למעשה במסגרת סעיף 9 ה' לכתב ההגנה, ולהלן נפרט טעמנו:

8.
אכן נראה כי ההסכם עליו נשען התובע הינו הסכם בלתי חוקי. משכך, חל עליו סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, הקובע כי "חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור – בטל". זאת, בשים לב לכך שההסכם הנ"ל אינו עולה בקנה אחד עם דרישת פקודת העיריות והתקנות שעוגנו מכוחה כמפורט לעיל, וכן - עם הוראות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב.
עם זאת, בעובדה זו לכשעצמה אין כדי לשלול, במקרה דנן, את זכאותו של התובע לשכר עבודה, וזאת משהוכח כי התובע אכן היה האחראי הבלעדי על שירותי הקבורה שניתנו לעירייה בתקופה הרלבנטית לתביעה וכי הוא ביצע עבורה עבודה בתקופה משוא המחלוקת.

בהקשר זה יש להזקק לטעמנו להוראות סעיף 31 לחוק החוזים, הקובע לאמור:
"הוראות סעיפים 19 ו-21 יחולו, בשינויים המחויבים, גם על בטלותו של חוזה לפי פרק זה, אולם בבטלות לפי סעיף 30 רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון, לפתור צד מהחובה לפי סעיף 21, כולה או מקצתה, ובמידה שצד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה - לחייב את הצד השני בקיום החוב שכנגד, כולו או מקצתו."

סעיף זה מקנה לבית המשפט סמכות, בין היתר, לחייב מעסיק אשר התקשר עם עובד בחוזה בלתי חוקי לשלם לעובדו שכר בגין העבודה שביצע בפועל וכפועל יוצא מהסכם זה.

9.
זה המקום לציין, כי ערים אנו כמובן להוראת סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, הקובעת כי לעניין חוק יסודות התקציב לא יחול סעיף 31 לחוק החוזים.
אלא שסבורים אנו כי יש לאבחן לאור הוראה זו בין הטעמים לאי חוקיותו של ההסכם הנוגעים לחוק יסודות התקציב – לגביהם לא יחול סעיף 31 לחוק החוזים - לבין הטעמים לאי החוקיות המצוים מחוץ למתחמו של חוק יסודות התקציב. על אלה האחרונים ניתן ואף ראוי להחיל את סעיף 31 לחוק החוזים.

משמע - סבורים אנו כי יש להפעיל את מבחן ה"עיפרון הכחול" התוחם בין החלק שבהסכם העולה בקנה אחד עם דרישת חוק יסודות התקציב והמזכה בתשלום שכר בהתאם לדרגה 6 לדירוג האחיד, לבין אותו חלק שבהסכם המעגן את הזכאות הנטענת לקבלת תשלום שמעבר למקובל בשירות הציבורי לגבי עובד, וזאת בניגוד לסעיף 29 לחוק יסודות התקציב. חלק זה אינו בר אכיפה כאמור לפי סעיף 31 לחוק החוזים.

אשר לאותו חלק בלתי חוקי בהסכם שהינו בר אכיפה - הרי שכפי שציינו לעיל, יש מקום לטעמנו לאמץ את אפשרות האכיפה, וזאת חרף אי חוקיותו של ההסכם, וזאת נוכח העובדה שהתובע אכן נתן שירותי קבורה בפועל לעירייה.
יישומה של אפשרות האכיפה על-פי סעיף 31 לחוק החוזים במקרה דנן מוצדק מטעמים של מניעת התעשרות שלא כדין על-ידי העירייה, בשים לב לכך שמדובר בתשלום ששולם בעבור שירות חיוני שניתן על-ידי התובע, אשר אלמלא עבודתו היה שרות זה ניתן על ידי גורם אחר שהיה זכאי לתשלום מקופת הציבור.
עם זאת, אכן צודקת העירייה בטענתה כי התשלום שיש לשלם לתובע צריך להיגזר מהיקף העבודה שביצע בפועל, כאשר התובע הוא הנושא בנטל להוכיח את היקף זה ובמיוחד בנסיבות בהן הוא היה צד להסכם בלתי חוקי ושעה שניתן לטעמנו לייחס לו, לכל הפחות, יסוד נפשי של "עצימת עיניים" ביחס לאי חוקיותו של ההסכם. דבר המצדיק את העמסת הנטל להוכיח את היקף העבודה על כתפי התובע. זאת, חרף החובות הרישומיות המוטלות על המעסיק מכוח הוראות חוק הגנת השכר ומכח חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה).

10.
במקרה דנן, התובע לא שכנע את בית הדין כי הוא אכן הועסק במשרה מלאה, וזאת בשים לב לראיות שהציג ביחס לכמות הנפטרים המועטה בה טיפל ובשים לב לכך שבנוסף לו הועסקו בבית העלמין גורמים נוספים, לרבות קברנים.
בנסיבות אלה יש להעדיף את טענת העיריה ביחס להיקף ההעסקה של התובע כמפורט בכתב ההגנה - לפיה התובע עבד לכל היותר כ- 10 שעות שבועיות.

11.
נוכח האמור, התוצאה היא כי התובע זכאי לשכר עבודה על בסיס שכר של 4,079.60 ש"ח על פי היקף ההעסקה של 23.5%. משמע - על הנתבעת לשלם לתובע שכר עבודה בסך של 1,917.4 ש"ח
(958.7*2)

וכן פדיון חופשה בסך של 87.15 ₪
(43.5*2)
.

לאור העובדה שהתביעה הוגשה ביום 4.5.08 ואילו התובע סיים עבודתו ביום 1.2.06, הרי שאין להידרש לתביעתו לפיצויי הלנת שכר וזאת עקב ההתיישנות המהותית החלה על פיצויי הלנה כאמור.

12.
אשר לתביעה לתשלום דמי נסיעות - הרי שכידוע, העובדה שהעובד עשה שימוש ברכבו הפרטי במסגרת עבודתו, אינה מזכה אותו בתשלום הוצאות בגין שימוש זה. לכל היותר - ולו היה התובע מניח בפני
בית הדין תשתית עובדתית המלמדת על מקום מגוריו, על ריחוקו מבית העלמין וכן נתונים ביחס לעלותו של כרטיס נסיעה מסוג "חופשי חודשי" - הרי שהיה ניתן לפסוק לזכותו תשלום בגין הוצאות נסיעה על-פי צו ההרחבה החל על הצדדים.
דא עקא, שהתובע לא הניח תשתית עובדתית כאמור ולכן דינו של רכיב תביעה זה - להידחות.

13.
אשר לתביעה המתייחסת למר ריעני - הרי שסבורים אנו כי יש לדחותה.
שכן, התובע לא חלק על כך שהוא ביצע עבודה עבור העירייה וכי מר ריעני התקשר עמו בהסכם לצורך מתן שירות לעירייה ועל מנת שהתובע ישמש כעובד העירייה.
משכך, התובע לא הצביע על כל עילה שבדין או בהסכם המזכה אותו בתשלום שכר עבודה וזכויות סוציאליות נוספות להן היה זכאי, לטענתו, כעובד, ממר ריעני.

סוף דבר
14.
לאור כל האמור לעיל, הרי שאנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע, תוך 30 יום מהמועד בו יומצא לה פס"ד זה, את הסכומים הבאים:
§
סך של

1,917.4
ש"ח בגין
שכר עבודה,
בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.2.06 ועד למועד התשלום בפועל.
§
סך של

87.15
ש"ח בגין פדיון חופשה
,
בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.2.06 ועד למועד התשלום בפועל.

15.
התביעה כנגד מר ריעני נדחית.

16.
נוכח העובדה שהתביעה התקבלה רק בחלקה ולנוכח אופי המחלוקות שבין הצדדים, הרי שאיננו סבורים כי יש מקום לפסוק הוצאות למי מהצדדים.

17.

המזכירות תשלח העתק מפס"ד זה לצדדים בדואר.

ניתן היום, י"ב בחשון תשע"א (20.10.10), בהעדר הצדדים.


נ.צ. מר דן זלינגר


(-)

נטע רות
, שופטת



נ.צ. מר ברוך אייזנברג







דמש בית דין אזורי לעבודה 4163/07 שלום הלל נ' עירית יהוד, ריעני דוד (פורסם ב-ֽ 20/10/2010)