פסקי דין על דוד ציביאק | פסקי דין על נינה שרצקי ציביאק | פסקי דין על דניאל נחמה | פסקי דין על ניו-קופל ליסינג תפעולי | פסקי דין על עריית תל אביב יפו |

7107-10/09 תק     23/10/2010




תק 7107-10/09 דוד ציביאק, נינה שרצקי ציביאק, דניאל נחמה נ' ניו-קופל ליסינג תפעולי, עריית תל אביב יפו








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



ת"ק 7107-10-09 ציביאק ואח' נ' ניו-קופל ליסינג תפעולי
ואח'






בפני

כב' השופטת
לימור ביבי-ממן


תובעים

1
.
דוד ציביאק

2
.
נינה שרצקי ציביאק

3
.
דניאל נחמה


נגד


נתבעים

1.ניו-קופל ליסינג תפעולי
2.עריית תל אביב יפו




פסק דין



בתביעה שבפני
, נתבעים על ידי התובעים, נזקים אשר אירעו לרכבם , כפועל יוצא משריפה .

1.
העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת:

א.
התובעת 2 החנתה את רכבה במגרש ריק המצוי בבעלות הנתבעת 2. במגרש זה חנו רכבים רבים.

ב.
בצמוד למגרש זה, בשטח המצוי אף הוא בבעלות הנתבעת 2 , הוקמה נגריה ופסולת מהנגריה הושלכה למגרש הריק בו חנו הרכבים כאמור.

ג.
בהתאם לדו"ח חקירת האירוע מיום 19/5/05 - מסיבה לא ברורה, הוצתה ערימת פסולת הנגרים הכוללת לייסטים מעץ ונסורת והאש התפשטה מהפסולת אל כלי הרכב אשר חנו במקום.

ד.
בהמשך לדו"ח מתקן מיום 24/8/06 – נקבע כי רכב המבוטח על ידי הנתבעת 2 אשר עמד בסמוך לפסולת עם כיוון המנוע החל לבעור מערימת הפסולת והאש התפשטה לכיוון רכב התובעת 3.

ה.
לרכב התובעת 3 נגרם נזק אשר הוערך על ידי שמאי בסך 20,000 ₪.


ד.
אין עוררין כי לאחר השריפה , גידרה הנתבעת 2 את המקום , נטעה בו חורשה ובפועל , למעט במקומות צרים לאורך דרך , לא מתאפשרת עוד חניה במגרש זה.

2.
לטענת התובעים-
הנתבעות , ביחד ולחוד , אחראיות לנזק אשר אירע לרכבן . לטענתם הנתבעת 1 אחראית לנזק הואיל ורכב המבוטח על ידה ואשר ממנו התפשטה האש לרכב התובעים, חנה באופן רשלני , באופן מודע מעל ובצמוד לערמת פסולת נגרות אשר הוצתה.

הנתבעת 2 אחראית לאירוע הואיל ומדובר בשטח שהוא בבעלותה, אשר חנית רכבים בו לא נמנעה על ידה ובנוסף, בשל אוזלת ידה למיגור תופעת שפיכת הפסולת האסורה- אשר הוצתה -
במקום זה וברשות הרבים.


לאור האמור, טוענים התובעים כי על הנתבעות, ביחד ולחוד לשאת בנזקיהם הכוללים בסך של 30,963 ₪

3.
לטענת הנתבעת 1 , לא היתה כל רשלנות בחנית הרכב על ידי המבוטח שלה , נקבע מפורשות כי ההצתה הינה הגורם לאירוע ולא האופן בו החנה את רכבו מבוטחה ומשכך, אין להשית עליה כל אחריות לנזקי התובעים.

4.
לטענת הנתבעת 2 – בדיקה ברשומותיה העלתה כי לא נמצאו הודעות או פניות בדבר פסולת חריגה או השלכתה במקום . בנוסף , לטענתה האירוע אירע בנסיבות בהן לא היתה לה שליטה או שלא היתה יכולה לצפות וכן, כפועל יוצא מרשלנותם המכרעת של התובעים אשר החנו את רכבם במקום אשר אינו מיועד לכך – משכך, אין היא אחראית לאירוע ויש לדחות את התביעה כנגדה.

הדיון:

5.
במסגרת הדיון בפני
, העידו התובעת 2 ונציג הנתבעת 2
. כן, הוצגו בפני
בית המשפט – ראיות שונות ובכלל זה, תמונות של מקום האירוע במהלך ולאחר השריפה, תמונות של הרכבים השרופים, חוות דעת על דליקה מיום 7/8/05, תיקון לחוות הדעת מיום 24/8/06 וחוות דעת שמאית לענין הנזק לרכב התובעת.

6.
סעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח משולב} תשכ"ח - 1968, קובע כי :"בתובענה שהוגש על נזק והוכח שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה חייב להבעיר האש, או שהוא תופס המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש - על הנתבע הראייה שלא הייתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה".

מהראיות כפי שהוצגו בפני
עולה כי האש אשר פרצה בערימת פסולת, התפשטה מרכב מבוטח הנתבעת 1 אל רכב התובעים והכל במקרקעין שהם בבעלות הנתבעת 2 - מן האמור נובע , בהתאם לחוק , כי
קיימת חזקה, הניתנת לסתירה ובהתאם לה הנתבעות אחראיות לנזקי האש וזאת, אלא אם יוכיחו כי האש פרצה שלא כפועל יוצא מרשלנותם.

7.
אוסיף ואציין, לענין זה, כי, בהתאם לפסיקה - הנתבע (המחזיק בכנס ממנו יצאה האש) יוכל לעמוד בנטל שהוטל עליו רק אם יראה כי נקט אמצעי זהירות כאלה עד שאין להניח שהאש פרצה מחמת רשלנותו, תהיה סיבת האש אשר תהיה (ע"א 382/59 הפטקה נ' בוסט, פ"ד טו(1) 388 (1961)).

עוד נקבע ,באשר לידיעת כלל הגורמים לאירוע כי -
הנתבעים אינם יכולים להסתפק באי ידיעת מה שאירע על מנת לצאת חובת הנטל להוכיח כי לא התרשלו . אלא, שעל מנת לעמוד בנטל, עליהם להראות כי נקטו בצעדים סבירים על מנת לנסות ולברר את הגורם לפרוץ האש – ובאם לא יצליחו להוכיח הגורם , פשיטא שכשלו מהוכחה כי לא התרשלו (ראה - רת"ק (מחוזי יר') 4034-10 חי נ' שקד נ' מאיה שקד, תק-מח 2010(2), 7417 , 7419 (2010).

8.
באשר לנתבעת 1
– אין עוררין כי הגורם לשריפה הינו הצתה , מכוונת או לא , של ערימת הפסולת אשר גרמה לשריפת רכב המבוטח על ידי הנתבעת 1 וממנו התפשטה לרכב התובעים. לטענת התובעים, חניית רכב מבוטח הנתבעת 1 בסמוך לפסולת – הינה רשלנית ומשכך, יש להשית על הנתבעת 1 את נזקי האירוע . אינני מוצאת ממש בטענה זו. אין עוררין כי מוקד האש אינו ברכב מבוטח הנתבעת 1 ,אלא בהצתת ערימת הפסולת בסמוך לו. יתרה מכך,
לא מצאתי את חניית רכב מבוטח הנתבעת 1 כרשלנית רק משום שחנה בזויות כזו או אחרת ובמיוחד לאור העובדה שמדובר במקום חניה אשר אינו מוסדר ומטבע הדברים, מקומות החניה בו אינם מסומנים. משכך, הנני סבורה כי דין התביעה כנגד הנתבעת 1 להדחות.

9.
לא כך הם פני הדברים באשר לנתבעת 2 – כאמור, על הנתבעת 2 , כבעלים של הקרקע , מוטלת החובה להוכחת העדר רשלנות והנני קובעת כי הנתבעת 2 לא הרימה את הנטל המוטל עליה.

כך, נציג הנתבעת 2 הודה כי :"עיריית תל אביב יודעת שאנשים חונים שם"(עמ' 5 שורות 11-12).כן הוא אישר כי אי אפשר לתת שם דוחות כי אין שם תמרור שאוסר חניה (עמ' 6 שורה 19) . בהתאמה העידה בפני
התובעת 2 כי היא חנתה בעבר בשטח, כל זמן שניתן היה להחנות בו וכי לא קיבלה קנס מאת הנתבעת 2 בגין החניה (עמ' 6 שורות 7-8) – מן האמור נובע כי העייריה היתה מודעת לחניה במקום ולא מנעה אותה.

יתרה מכך, אין עוררין כי לאחר האירוע, בוצעו על ידי העיריה פעולות של גידור ושתילת חורשה בשטח באופן אשר הפסיק בפועל את האפשרות לעשות שימוש בשטח כחניה. מפעולות אלו אשר בוצעו על ידי הנתבעת 2 בדיעבד,
יש בכדי ללמד כי הנתבעת הכירה, בסיכומו של דבר, בסכנה הכרוכה בחניית רכבים במקום זה. (ראה בדומה קביעת בית המשפט ב
ת"א (מחוזי חי') 787/99 ארי כץ נ' עיריית הרצליה, תק-מח 2007(1), 1 , 17 (2007), שם הוכרז על ידי עיריית חיפה חוף רחצה כמסוכן בדיעבד).

זאת ועוד, לטענת נציג הנתבעת 2, הנתבעת 2 אינה אחראית לשריפה אשר פרצה בפסולת - הואיל ופסולת מפונה על ידה רק על בסיס תלונות ולא היו בפני
ה כל תלונות הנוגעות לפסולת במקום.
לענין זה אציין תחילה, כי נציג הנתבעת 2 אישר בפני
כי הוא אינו אחראי על האגף אשר מטפל בפסולת ולכן, לא יכל להציג בפני
בית המשפט תיעוד המאשר כי אמנם, לא היו תלונות קודמות אחרות בנושא בהן לא טיפלה העירייה.(עמ' 7 שורות 5-6). הנתבעת 2 בחרה שלא להעיד את הנציג האחראי על נושא זה וזאת, למרות שהיא היתה זו אשר העלתה את נושא העדר התלונות בכתב הגנתה. עוד בחרה הנתבעת 2 שלא להציג את המסמכים המתעדים רישום תלונות כאמור על מנת להראות כי כטענתה, לא היו תלונות קודמות בדבר פסולת במקום. משבחרה הנתבעת 2 שלא להביא בפני
בית המשפט ראיות או עדויות אשר קיימות בידה ואשר יכול שהיה בהן כדי לסייע בטענותיה, ברי כי יש במחדלה זה בכדי להוות חזקה הפועלת כנגדה (ראה:
ע.א. 548/78,
שרון נ' לוי פד"י לה (1) 736, 760 המצוטט בהסכמה,
וע.א. 55/89
קופל (נהיגה עצמית בע"מ) נ' טלקר חברה בע"מ
פד"י מ"ד(4) 595 602)

זאת ועוד, נציג העיריה
ציין כי השטח מיועד כולו לדרך וכי הדרך לא נסללת הואיל ו:"הנגרייה יושבת על השטח כפולשת" (עמ' 5 שורות 10-11). הנציג אישר כי העיריה מכירה את אותה נגרייה (עמ' 6 שורות 24-25). עוד ציין אותו נציג כי :"אני לא יודע אם לנגרייה יש רישיון עסק או כיבוי אש" (עמ' 5 שורות 25-27). אין עוררין כי נגריה ופסולת מנגריה מהווים סיכון מוגבר לשריפות ומשום כך, חלות על נגריות הוראות מיוחדות בנושא כיבוי אש. לענין זה , הנתבעת 2 לא הראתה את הפעולות המיוחדות הננקטות על ידה לשם מיגור הסיכון הכרוך בנגריה ובפסולת ממנה – אשר דבר קיומן היה ידוע היטב לנתבעת 2.
הנני קובעת כי מחדלה של הנתבעת 2 מנקיטת פעולות להקטנת הסיכונים הנובעים מנגרייה זו ומהפסולת שלה – הינו רשלני.

בהשלמה , הנני קובעת כי הואיל וסיכוני אש הינם סיכונים הקשורים בקיומה של הנגריה הרי שהנתבעת 2 יכלה לצפות את הנזק אשר יגרם לתובעים כפועל יוצא ממחדליה ומשכך, עליה לשאת בנזקים אשר אירעו להם. בהקשר זה ,לענין צפיית הנזקים , מן המפורסמות הוא ש:" די בצפיה כללית של האירוע ואין נדרשת צפיה של כל פרטי ההתרחשות בשלמותן"( ע"א 576/81 בן-שמעון נ. ברדה, פ"ד לח (3) 1 עמ' 8-9) .אמנם, בהקשר לרשויות נקבע כי
יש לבחון, מלבד צפיות כללית, גם את הרכיב של ציפיות נורמטיבית שכן, לו יקבע כי על העיריה להקדיש עשרות פקחים למילוי משימות פיקוח, הרי שהדבר יבוא על חשבונן של משימות אחרות חשובות לא פחות (ראה ע"א 915/91 מדינת ישראל נ. לוי, פ"ד מח (3) 45, בעמ' 77) .במקרה שבפני
, אינני נדרשת לבחינת הצפיות הנורמטיבית ,הואיל והנתבעת 2 כשלה מהוכחת פעולה כלשהי בהקשר זה וזאת, למרות שהודתה כי דבר הסיכון היה ידוע לה.משכך, אין הנתבעת 2 יכולה לחסות תחת כנפי ה"צפיות הנורמטיבית" אשר משמעה למעשה הינו איזון סביר בין הפעולות הנדרשות לבין יכולותיה המוגבלות של הרשות.

10.
משקבעתי כי הנתבעת 2 לא שללה את רשלנותה ומשכך, אחראית לנזקים, נשאלת השאלה האם גם על התובעים מוטלת אחריות מכח רשלנות תורמת או "סיכון מרצון" וזאת, הואיל ובחרו להחנות את רכבם במקום חניה אשר אינו מוסדר.
בהקשר זה נקבע כי , על מנת שיקבע כי התובע נחשף לסיכון מרצון - החשיפה צריכה להיות בנסיבות שהניזוק הסכים לקבל על עצמו את הסיכון לנזק ללא פיצויים, לאמור, עליו לחשוף את עצמו גם לתוצאות המשפטיות של הנזק ועליו להסכים שאם יאונה לו נזק - יפול ההפסד עליו ולא על הנתבע.
(ראה: ע"א 753/75 בלגה נ' עזבון המנוח טפט ,פ"ד לב(1) 757; ע"א 145/80 הנ"ל , עמ' 147; ע"א 3124/90 סבג נ' אמסלם ואח', מט(1) 102; ע"א 704/80 סידר בע"מ ואח' נ' קו צינו אילת אשקלון בע"מ ואח', פ"ד לט(1) 393; ת.א (י-ם) 1433/96 הנ"ל). במקרה בפני
, אינני סבורה כי מעצם חניית התובעים בחניון לא מוסדר הם הסכימו לחשוף את עצמם לנזקים מאש הנובעת מפסולת הסמוכה למקום חנייתם ומשכך, הנני קובעת כי אין להטיל עליהם אחריות חלקית לנזקיהם.

11.
בשולי הדברים, אציין כי הנתבעת 2 בחרה שלא להגיש הודעת צד שלישי כנגד בעלי הנגריה ומשכך, אין באמור ב

פסק דין
זה בכדי לקבוע מסמרות בשאלות האחריות והשיפוי ביחסים בין
הנגריה לבין הנתבעת 2.

12.
אשר על כן , הנני קובעת כי הנתבעת 2 אחראית לנזק אשר אירע לרכבם של התובעים. משכך, להלן, יבחנו הנזקים הנטענים על ידי התובעים:
א.
התובעים צירפו חוות דעת שמאי ובהתאם לה הנזק לרכבם עומד על סך של 20,000 ₪ . כן, צירפו התובעים קבלה בדבר עלות שמאי בסך 1,190 ₪ וכן, קבלה על סך 107 ₪ בגין תשלום עבור החקירה של מכבי האש. הנני קובעת כי התובעים זכאים לפיצוי זה העומד ליום האירוע על סך של 21,297 ₪ וזאת, בתוספת הפרשי הצמדה מיום האירוע (19/7/05) – עד למועד פסק הדין. הנני דוחה תביעתם של התובעים לפסיקת ריבית בגין רכיב זה.

ב.
התובעים תבעו סך 3,000 ₪ בגין עוגמת נפש הנני קובעת כי התובעים לא הוכיחו עוגמת נפש מיוחדת והואיל ורכיב זה נתון לשיקול דעת בית המשפט אינני מוצאת לפסוק לתובעים תשלום בגין רכיב זה.

11.
סוף דבר – התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית – בנסיבות האמורות לא מצאתי ליתן צו להוצאות.
הנתבעת 2 תשלם לתובעים, ביחד ולחוד , סך של 21,297 ₪ וזאת, בתוספת הפרשי הצמדה מיום 19/7/05 ועד למועד פסק הדין. כן, תישא הנתבעת 2 בהוצאות התובעים בסך 500 ₪. התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום ממועד פסק הדין שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

12.
רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום,
ט"ו חשון תשע"א, 23 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 7107-10/09 דוד ציביאק, נינה שרצקי ציביאק, דניאל נחמה נ' ניו-קופל ליסינג תפעולי, עריית תל אביב יפו (פורסם ב-ֽ 23/10/2010)