פסקי דין על נעמאן אגבריה | פסקי דין על באסם אגבאריה | פסקי דין על מנורה חברה לביטוח -ת"א |

400/08 א     17/10/2010




א 400/08 נעמאן אגבריה נ' באסם אגבאריה, מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א








בית המשפט המחוזי בחיפה

ת"א 400-08 נעמאן אגבריה
נ' באסם אגבאריה
ואח'


17 אוקטובר 2010




בפני

כבוד השופט דר' עדי זרנקין


תובעים

1
.
נעמאן אגבריה


נגד


נתבעים

1. באסם אגבאריה
2. מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א






פסק דין




1.
זוהי תביעה לפיצויים בגין נזקים גופניים ונפשיים, שנגרמו לתובע, לטענתו, עקב תאונת דרכים מיום 11.11.05, בה היה מעורב. לגרסתו של התובע, הוא רכב על סוס בשעות אחר הצהריים בתאריך הנ"ל, כאשר רכב שבו נהג הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"; "הרכב הפוגע"), התנגש בו (להלן: "התאונה"). הנתבעת 2 (להלן: "מנורה") נתבעה בהיותה המבטחת של הרכב הפוגע.

שאלת עצם התרחשותה של תאונת דרכים

2.
הצדדים נחלקו באשר לשאלת עצם קיומה של תאונת הדרכים, כפי שנמסרה מפיו של התובע. גרסתו של התובע הינה, כאמור, כי
בתאריך 11.11.05, בעת שהתובע רכב על סוס בחורשה ליד מטע זיתים בקרבת כפר מגוריו, זלפה, התנגש בו הרכב הפוגע, ומעוצמת הפגיעה הוא הועף
מהסוס לקרקע. עוד צויין כי
הרכב הפוגע הינו רכבו של התובע, וכי הנתבע שנהג ברכב הפוגע בעת התאונה, הינו אחיו של התובע. יחד עם הנהג, הנתבע, נסע ברכב הפוגע גם חברו של התובע, מר מחמיד עלי מוחמד (להלן גם: "הנוסע"). לגרסתו של התובע, לאחר שאירעה התאונה, הוזעק למקום התאונה אח נוסף שלו, מג'יד, והתובע פונה לבית החולים ברכבו של מג'יד. כתוצאה מהתאונה הסוס נפצע, ולאחר מכן מת.

3.
מנורה טענה ארוכות בסיכומיה כי גרסת התובע הנ"ל נגועה בסתירות, וכי התובע נפגע בעת שנפל מן הסוס ללא קשר לרכב. כך, למשל,
טענה מנורה
כי האפשרות שאדם ייפגע דווקא על ידי הרכב שלו, שנהוג דווקא על ידי אחיו, שהזדמן למקום באותה נקודת זמן
– הינה אפשרות בלתי סבירה המעוררת חשד כי סיפורו של התובע בדוי.
מנורה העלתה טענה נוספת, ולפיה ניתן היה לצפות כי הנתבע, שפגע באחיו באופן קשה עם הרכב הפוגע, הוא זה שיפנה את התובע לבית החולים מיידית, במקום להמתין דקות ארוכות לאח הנוסף, מג'יד, שיבוא עם רכב אחר ויפנה את התובע לבית החולים. עוד התייחסה מנורה לעדותו של הנוסע, מחמיד עלי מוחמד (עמ' 45 לפרוטוקול), וטענה כי בעדותו זו העיד כי לאחר התאונה הוא חזר לביתו ברגל, וזאת בסתירה לתצהירו, בו ציין כי הוא והנתבע נסעו ברכב הפוגע חזרה לכפר יחד עם הסוס.

4.
לדעתי, תאונת הדרכים אירעה כפי שתיאר אותה התובע. גרסתו של התובע, באשר לנסיבות התרחשות התאונה, מהימנה בעיני. אין בידי לקבל את טענתה של מנורה, כאילו התובע נפל מן הסוס ללא קשר לרכב הפוגע, שכלל לא היה במקום, ולכן לאחר הנפילה היה צורך להזעיק את אחיו מג'יד, שבא עם רכבו ופינה את התובע לבית החולים. טענתה של מנורה, כאילו התובע ביקש "להפוך" את האירוע לתאונת דרכים, והחליט להרוס את רכבו שלו וביקש ממי מבני משפחתו לגרום נזק לרכב, על מנת לשרטט תמונה כוזבת כאילו הוא נפגע בתאונת דרכים –
נראית בעיני כטענה מרחיקת לכת ומוגזמת. התרשמתי כי גרסתו של התובע בנוגע לנסיבות התרחשות תאונת הדרכים היא אמיתית, והסתירות הלכאוריות עליהן מבקשת מנורה להצביע, אינן פוגמות בגרסתו.

כך, למשל, אין זה בלתי הגיוני ובלתי אפשרי
שהתובע נפגע דווקא מרכבו שלו שהיה נהוג על ידי אחיו, שכן מעדותו של התובע (עמ' 54 לפרוטוקול) עלה כי ביום שבו אירעה התאונה, כמעט כל משפחתו של התובע הגיעה למטע זיתים שהיה בקרבת החורשה בה אירעה התאונה. התובע הגיע למטע הזיתים ברכב, ואז החל לרכב על הסוס בחורשה המרוחקת כ- 600 מטרים מן המטע, במשך כ- ¾ שעה לפני שנפגע מהרכב הפוגע.

בעדותו של הנוסע, מחמיד עלי מוחמד, (עמ' 46 לפרוטוקול מיום 2.4.09) ציין הוא כי:
"בצהריים בחודש נובמבר קוטפים זיתים, נסעתי איתו (עם הנתבע 1 – ע.ז) אצל ההורים שלו, נסענו בחורשה, קוראים לה ג'למה, נסענו בדרך ויש עליה קטנה כזאת, פנינו שמאלה, פתאום פגע בנו נעמן עם הסוס, מהצד שלי, הוא נפל על הרצפה. אני נבהלתי, אח שלו התקשר למג'יד, אח שלהם, בא עם הג'יפ, יש להם עוד ג'יפ ולקח אותו לבית החולים. אני הלכתי. בן מג'יד לקח את הסוס בחזרה ואני הלכתי הביתה. זה מה שקרה, זו האמת".

אמנם הנוסע השיב תחילה בעדותו כי הוא חזר לביתו לאחר התאונה ברגל, אך מיד לאחר מכן תיקן עצמו ונזכר כי נסע ברכב הפוגע ביחד עם הנתבע חזרה לביתו, ואין בכך משום סתירה לאמור בתצהירו, באופן הפוגע במהימנותו. וכך נשאל הנוסע והשיב (עמ' 46 לפרוטוקול):
"ש. איך הלכת הביתה?
ת. הלכתי ברגל הביתה. זה לא רחוק מהבית שלי.
ש. ממקום התאונה הלכת ברגל לבית שלך?
ת. תאמין לי שאני לא ממש זוכר, זה היה לפני 5 שנים, אני חולה סכרת ושוכח הרבה דברים.
ש. אני מבקש להיזכר איך הגעת הביתה, מה המרחק של הבית שלך ברגל?
ת. 10 דקות ברגל.
ש.ואיך הגעת הביתה?
ת. אם אתה שואל אותי אני נזכר עכשיו, אני נסעתי בג'יפ של נעמן.
ש. נסעת באוטו שלו עד לבית שלך?
ת. עד הבית שלי, זה לא רחוק
".

בנסיבות המתוארות לעיל, בהן כל משפחתו של התובע הגיעה לאותו אזור, אין זה בלתי מתקבל על הדעת שהתובע נפגע מרכב שהיה נהוג על ידי אחיו. בנוסף לכך, אינני סבור כי העובדה שהתובע פונה על ידי אחיו מג'יד לבית החולים, ולא על ידי הנתבע, מעיבה על אמינות גרסתו. התובע
העיד (עמ' 52 לפרוטוקול, משורה 23 ):
"כשנפלתי הייתי ליד הג'יפ, קרוב מאוד לצד ימין של הג'יפ, כשהסתכלתי ראיתי שהג'יפ פגוע, אם שואלים אותי למה הג'יפ הזה לא פינה אותי הג'יפ היה פגוע והכנף הייתה שבורה, אח שלי כופף את הכנף כדי שהגלגל יזוז.
ש.
מתי ראית אותו מכופף את הכנף?
ת.
לא ראיתי מכופף ראיתי את הכנף מכופפת."

ייתכן, נוכח דברים אלו,
כי בשל מצבו של הרכב הפוגע, לאחר הפגיעה, החליט הנתבע
שלא לפנות את התובע לבית החולים באמצעות הרכב הפוגע, מחשש שהרכב הפוגע אינו תקין או אינו בטוח לנסיעה, ולכן
החליט להזעיק את האח מג'יד שיגיע עם רכבו. ייתכן כי בשל העובדה שהסוס עליו רכב התובע היה בבעלותו של מג'יד, (כפי שעולה מתצהירו של הנתבע
מיום 29.1.09) החליט הנתבע להזעיק את מג'יד. ייתכן כי שיקולים אחרים הנחו את הנתבע, באותם רגעים שלאחר הפגיעה כשהוא חזה באחיו הפצוע, שגרמו לו להזעיק דווקא את האח מג'יד שיבוא לעזרה. אולם מכל מקום, החלטת הנתבע להזעיק את מג'יד, במקום לפנות בעצמו את התובע לבית החולים – אינה מעידה על כך שסיפור התאונה מפוברק.

5.
הנה כי כן, גרסתו של התובע באשר לאופן התרחשות התאונה הינה מהימנה בעיני, ואני קובע אכן כי התובע נפצע בתאונת דרכים, כפי שטען בתביעתו.
משכך יש לבחון כעת את טענותיו של התובע ביחס לנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה.

נכויותיו
הרפואיות של התובע כתוצאה מן התאונה

בתחום האורתופדי

6.
בתחום האורתופדי מונה על ידי


בית המשפט, ביום 2.4.09 (עמ' 37-38 לפרוטוקול), בהתאם להסכמת הצדדים, ד"ר אבינועם גורדין, כמומחה חליפי במקום ד"ר אבו- עסבה, אשר מונה על ידי בית משפט השלום בחדרה, שם הוגשה תביעה זו מלכתחילה לפני שהועברה לבית משפט זה.
בחוות דעתו מיום 27.5.09, קבע ד"ר גורדין כי לתובע נותרה נכות אורתופדית צמיתה משוקללת בשיעור של 33.5%, על פי הפירוט הבא:

לגבי פגיעה בשורש יד ימין - "השבר בשורש היד טופל שמרנית, התחבר היטב, בזוית טובה ובלי הגבלה של ממש בתנועות מפרק שורש היד... מתלונן על כאב בשורש היד וחולשת היד, תלונות שיש להניח שהן אכן קיימות אך בממצאי הבדיקה הגופנית אין להעניק נכות לפי סעיפי המוסד לביטוח לאומי, ולכן אני קובע את נכותו בגין פגיעה זו, מחוץ למבחנים ב 5% נכות".

לגבי פגיעה בברך ימין – "הפגיעה בברך הייתה חמורה עם התפתחות תסמונת מדור שהצריכה ניתוח של פתיחת החיתוליות (פסציוטומיה) במדורי הברך וסיבוך זה הותיר צלקות נרחבות ונזק עיצבי חלקי, תחושתי בלבד ... פגיעה קלה בעצבים אלו אינה מזכה בנכות לפי תקנות המוסד לביטוח לאומי ואני קובע לכן כי פגיעה עיצבית זו לא מזכה באחוזי נכות
[...]
השבר בברך הותיר את הברך עם שינוי זוית קל, חוסר יישור סופי והגבלה בכיפוף.. בארטרוסקופיה תוארו נזקים ארטרוטיים פוסט טראומטיים ניכרים. כל אלו גורמים לצליעה, צורך בשימוש בקב לתמיכה והפרעה תפקודית ניכרת. את נכותו בגין פגיעה זו אני קובע ל 30% לפי סעיף 35(1)ד לתקנות המוסד לביטוח לאומי".

7.
התובע, בסיכומיו, משווה בין חוות דעתו של ד"ר גורדין לבין חוות דעתו של ד"ר עסבה, ומעלה טענות כנגד קביעותיו של ד"ר גורדין. ואולם, אדגיש כי התייחסותו של התובע לחווה"ד של ד"ר עסבה כלל אינה רלוונטית, באשר, כאמור, ד"ר גורדין מונה כמומחה חליפי תחתיו, ועל כן חוות דעתו של ד"ר גורדין היא הקובעת, ואין להתייחס לחווה"ד של ד"ר עסבה.

התובע טוען כי שגה ד"ר גורדין, כאשר לא קבע לתובע אחוזי נכות בגין נזק עצבי תחושתי ברגלו רק משום שלא מצא, כדברי התובע, תקנה מתאימה מתקנות המוסד לביטוח לאומי המבטאת את הנזק העצבי האמור. טענה זו אין בידי לקבלה. לתובע לא ניתנו אחוזי נכות בגין הפגיעה העצבית ברגלו מכיוון שפגיעתו העיצבית של הינה בדרגה קלה ואשר אינה מקנה אחוזי נכות לפי תקנות המל"ל, כפי שציין ד"ר גורדין מפורשות, ולא מכיוון
שלא נמצאה תקנה מתאימה בתקנות המל"ל, כדברי התובע. החלטתו של ד"ר גורדין שלא לקבוע לתובע אחוזי נכות בגין אותה פגיעה עצבית קלה ברגלו, נתונה למומחיותו המקצועית, ואינני מוצא בה כל פגם.

מנורה טענה כי שגה ביהמ"ש משלא פסל את חוות דעתו של ד"ר גורדין, משום שהוא נחשף לחוות דעתו של ד"ר עסבה, וזאת בניגוד להחלטת בית המשפט וכי סביר להניח
שבהשפעתה קבע לתובע אחוזי נכות גבוהים שאינם משקפים את מצבו האמיתי. דינה של טענה זו להידחות, באשר היא הועלתה בפני
כבר ביום 2.7.09, אז נתתי החלטתי כי אמנם הצדק עם מנורה על כך שלמרות שהוריתי שחוות דעתו של ד"ר עסבה לא תובא בפני
ד"ר גורדין, בכל זאת מצאה היא את דרכה אליו, וציינתי כי אני רואה זאת בחומרה רבה. יחד עם זאת, ציין ד"ר גורדין בחוות דעתו כי הוא התעלם מחווה"ד של ד"ר עסבה ולא עיין בה כלל, ונתתי אמון בדבריו, כי חווה"ד של ד"ר עסבה לא שימשה משקל כלשהו בקביעותיו בחוות דעתו. משכך, אינני מוצא טעם להידרש בשנית לטענה זו.

אני קובע, אם כן, כי נכותו של התובע, מן הבחינה האורתופדית, הינה בשיעור של 33.5% לצמיתות.

בתחום הפסיכיאטרי

8.
בתחום הפסיכיאטרי מונתה ד"ר נעון עדינה (מונתה על ידי בימ"ש השלום בחדרה), אשר קבעה בחוות דעתה מיום 14.5.07
כך:

"
בבדיקה - ..זוכר את כל אירוע התאונה לפרטיה וכן את התחושות שליוו אותו מיד לאחר התאונה. בהמשך מתאר סימפטומים של עוררות יתר, במצב ערנות (סף גירוי נמוך עם התפרצויות כעס ורצון להתבודד) והפרעות שינה עם חלימה בעלת תוכן המזכיר את התאונה. מתעורר מזיע ועם דפיקות לב מואצות. מלווה בדאגה לעתיד ילדיו, רגשי אשם, הרגשת ייאוש מהחשש שלא יצליח לפרנס את
משפחתו ... סף גירוי נמוך למצבים המזכירים תאונה, מלווה בביטויי כעס, הרגשת לחץ בראש, דופק מהיר ותחושת רעידות בגוף. בנוסף ירידה בריכוז .... דיון וסיכום - ... בעקבות התאונה הנדונה פיתח תסמונת פוסט טראומטית על פי בדיקתי. לאור הזמן שחלף מאז התאונה, ניתן לקבוע את נכותו כצמיתה. מסקנה -
לאור האמור לעיל אני מוצאת קשר של גרימה בגין התאונה הנדונה למצבו הנפשי, ואני קובעת את נכותו הנפשית על פי סעיף 34ב לחוקי המל"ל 10% לצמיתות".

9.
טענתה של מנורה, ביחס לנכות הפסיכיאטרית שנקבעה לתובע, הינה כי בחקירתה של ד"ר עדינה התברר כי הבדיקה הפסיכיאטרית של התובע הייתה תקינה לגמרי למעט הפרעה בריכוז, ורק על סמך נתונים אלו קבעה לו המומחית
10% נכות לצמיתות. יתרה מכך, טוענת מנורה כי במהלך חקירתה של ד"ר עדינה הוכח כי לתובע אין כל הפרעה בריכוז, לא כל שכן הפרעה המגבילה את תפקודו.

אין בידי לקבל את טענותיה הללו של מנורה. כאמור, קבעה ד"ר עדינה קבעה בחוות דעתה כי על פי בדיקתה התובע פיתח תסמונת פוסט טראומטית בעקבות התאונה. בחקירתה מיום 30.3.09 ציינה המומחית היא התרשמה שתלונותיו של התובע מהימנות, וכי על פי בדיקותיה היא אבחנה בתובע הפרעות בריכוז.

וכך נשאלה ד"ר עדינה והשיבה (החל מעמ' 23 לפרוטוקול):
"ש.
למעשה הבדיקה הפסיכיאטרית היא תקינה לחלוטין למעט הפרעה בריכוז שמצאת?

ת.
כן. הבדיקה מתחלקת לשני חלקים, החלק הראשון זה התלונות של הנבדק שהם





סימפטומים, והשני זה הסתכלות הבודק על ההתנהגות הכללית, רמת העוררות,



התגובתיות, המבטים, והחלקים הקוגניטיבים. נכון שבאופן אובייקטיבי מצאתי


הפרעות בריכוז, כי בדקתי איתו והייתה לו התעייפות, אני לא יכולה לבדוק אלא אם


אשלח למעבדת שינה, אם יש הפרעות שינה כפי שהוא מתאר. מאחר ובמקרה דנן



האיש עשה רושם של אדם אמין, לא מצאתי שום דבר לחשוד בו, שום סימן לחשוד


בו, ככה שאם הוא מספר על התלונות, והתלונות מתועדות
על ידי רופאים אחרים


שטיפלו בו והוא מספר לי אותם אין לי ברירה אלא לקבל את זה ...".

ובעמוד 25 לפרוטוקול:
"ש. צריך להיות אובייקטיבים וסובייקטיבים, במקרה שלנו יש ממצאים סובייקטיבים (כך במקור – ע.ז.)?
ת.
בבדיקה שלי אין הרבה סימנים אובייקטיבים. יש לי 30 שנות ניסיון ואני יודעת להבין
את הגמגום של אחד שלא יודע ולבין אחד שאתה רואה את ההתעייפות. אין לי כלים


אחרים...".

עוד העידה המומחית (עמ' 27 לפרוטוקול, שורה 8) כי בכל מקרה לא הייתה קובעת לתובע יותר מ- 10% נכות בגין ליקוייו הנפשיים.

נוכח דברים אלו של המומחית, בדבר התרשמותה ממהימנות התובע, המתבססת, גם על ניסיונה רב השנים
-
אני מקבל את קביעתה של המומחית, כי לתובע נותרו 10% נכות בתחום הנפשי.

בתחום הפלסטיקה

10.
בתחום הפלסטיקה ניתנה חוות דעתו של פרופ' רפאל שפיר מיום 15.5.07, בה נקבעו לתובע 12% נכות לצמיתות. וכך כתב פרופ' שפיר בחוות דעתו: "בשני צידי השוק הימנית נותרו צלקות נרחבות וארוכות, מעט שקועות, מכוסות שתלי עור מרושת .. על קדמת הירך באותה גפה נותר אזור נרחב מאוד של שינויים פיגמנטריים באזור ממנו נלקחו שתלי העור .. סיכום – בעקבות תאונת דרכים נותרו שתי צלקות רחבות, מכוערות בצידי שוק ימין וצלקת נרחבת שטוחה, אך כהה בצבעה על קדמת הירך. בגין אלו ממליץ על הענקת נכות אסתטית צמיתה של 12% לפי סעיף מותאם בספר תקנות המל"ל לשנת 2005, 75(1) ב-ג".


11.
התובע טוען כי נותרו לו צלקות בשטחים נרחבים, אשר פוגעות בתפקודו היומיומי, מגרדות, גורמות להתכווצויות ועקצוצים ולעיתים מסבות כאבים. התובע מפנה למאמר של פרופ' דן מלר, אשר מתייחס לבעייתיות העולה כתוצאה מתקנה 75 לתקנות המל"ל, העוסקת באחוזי נכות בגין צלקות. התובע טוען כי התקנה מכירה בשתי הפרעות בלבד, הנגרמות כתוצאה מצלקות: כיעור או כאב, אך מתעלמת מקיום הפרעות נוספות שצלקות עשויות לגרום, כגון: גירוד ועיקצוץ, אשר מתגברים בתנאים של חום ולחות.

למרות טענות התובע, כאמור לעיל, אני מקבל את חוות דעתו של פרופ שפיר, וקובע כי נכותו של התובע בתחום הפלסטיקה הינה בשיעור 12% לצמיתות.

נכות תפקודית

12.
התובע, יליד 1969, נשוי ואב לחמישה ילדים (הילד החמישי נולד לאחר התאונה), בוגר הפקולטה להנדסה אזרחית של הטכניון בחיפה משנת 1993. טרם התאונה עבד התובע
כקבלן לעבודות בנייה. התובע טוען כי לאור מגבלותיו הפיזיות והנפשיות, שנגרמו לו כתוצאה מן התאונה, הוא נותר "שבר כלי" ולעולם לא יוכל לשוב ולעבוד במקצועו הקודם. בעדותו ציין התובע כי במסגרת עבודתו כקבלן הוא נדרש גם לביצוע פעולות פיזיות, שכיום, לאחר התאונה, הוא אינו מסוגל לבצען, וכן כי מצבו הנפשי אינו מאפשר לו לעבוד בעבודתו הקודמת.

וכך נשאל והשיב התובע (עמ' 58 לפרוטוקול):
"ש.
מה היעד? תשב כל היום בבית על הביטוח של הפניקס ושל מנורה?
ת.
לא. בגלל זה אני פסימי, זו השאלה שהכי מפחידה אותי בחיים. אני כבר מתרגש, אני חושב על המחר ואני מאוד מודאג מהמחר. כדי לחזור להיות כמו שאני הייתי, ב- 1997
הייתי בן 28 רווק, 4 שנים אחרי הטכניון ועשיתי מחזור של 10 מ' ושאני מסתכל אחורה הייתה לי הצלחה גדולה כ"כ, הייתי כמו שד, והיום אני נכה זרוק, לא יכול לעלות על סולם, איך אני אבדוק יציקה? צריך ללכת על התקרה לפני היציקה, איך אני אבדוק? אין

לי ברירה אלא לעבוד כמה שעות במשרד?...
ש.
למה אתה לא עושה משהו כמה שעות?
ת. אני מחפש ייעוץ ועזרה איך אני אתקיים בכבוד
ש. לא חיפשת עבודה בפועל?
ת. איך אני אמצא לך עבודה בת"א? אני שם את הרגל על השמשה. את רגל ימין ליד כפר קרע אני מרים ליד השמשה, הקרסול ננעל לי וכל השוק ננעלת לי
".

ובעמ' 65 לפרוטוקול:
"ש. אין לך בעיה בריכוז, ענית יפה, ולא התבלבלת?
ת.
אני לא יודע כמה ריכוז יש לי, אבל אם תגיד לי לקרוא או לצפות בטלויזיה אני קורא
אותה שורה 20 פעם".
ובעמ' 69 לפרוטוקול, נשאל התובע כיצד המגבלות שלו משפיעות על סדר יומו ועל תפקודו, והשיב כך:
"אני סובל כל הזמן מקוצר רוח, אין לי סבלנות, נדודי שינה תמיד גם אם אני לא נרדם, לפעמים רק בשעה 6-7 בבוקר אני נרדם, ואז לוקח כדור. הכי הרבה סובל ולא יכול להתרכז במשהו לאורך זמן, אין לי סבלנות, בורח מהמצב".

לשאלת בית המשפט התובע הוסיף והעיד כי עבודתו כקבלן חייבה אותו להיות בשטח, והוא אינו יכול להעסיק קבלני משנה ולהסתפק בפיקוח עליהם.
וכך העיד התובע (עמ' 57 לפרוטוקול):
"אם אני נשאל על ידי בית המשפט מדוע איני יכול לעשות עבודות פרוייקטים, מדוע איני יכול לפקח עליהם ולקחת קבלני משנה אני משיב שככה היה השיטת עבודה שלי, בעצמי הייתי אחראי על הביצוע, אני אישית עם קבלני הביצוע בשטח, ואני לא העסקתי מנהל עבודה כי מצב השוק לא מאפשר, אם אני לוקח פרוייקט ויושב לי במשרד ומנהל עבודה בשטח, אני אולי אפסיד, הכסף שאני אשלם למשכורות זה בדיוק הרווח שלי, במצב היום.... המצב שלי לא מאפשר לי כי הארגון שלי, החברה שלי, היא לא חברה גדולה שיש לה מנהלי עבודה .. פעם ניסיתי לעשות מה שבית המשפט שואל אותי ונכשלתי בגדול. זה קרה כי ספקי העבודה רוצים אותי, את הפנים שלי בשטח ובגלל זה נותנים לי את העבודה, אי אפשר למכור את הפרוייקט ואני בבית, אני לא קבלן דיקט, הספקים אם אני לא בשטח ולא רץ, לא ייקחו אותי..".

13.
פרופ' יוסף ריבק, אשר מונה
על ידי בית המשפט, בהסכמת הצדדים, נתן חוות דעת בתחום הרפואה התעסוקתית מיום 2.7.09, ובה הוא קבע, בניגוד לטענותיו של התובע, כי התובע לא איבד את
כושרו לעבודה באופן מוחלט, וכי הוא יכול לעבוד במקצועו כמהנדס בעבודות של תכנון או בעבודות של הנדסה שאינן מצריכות טיפוס או הליכה ממושכת מאוד, וכי התובע אף הביע בפני
ו רצון לפתוח חנות, והוא אכן יכול לעשות כן.
וכך כתב פרופ' ריבק בחוות דעתו מיום 28.8.09 : "בבואנו לדון בשאלת כושר העבודה של מר אגבאריה עלינו להבין כי החבלה בשנת 2005 השפיעה על כושר העבודה באופן מוגבל. מבחינת היד הימנית הוא החלים באופן מעשי. נותר עם לקות תפקודית ברגל. לפי זאת הוא אינו כשיר לתפקיד מנהל עבודה בענף הבנייה עקב קושי בטיפוס בבניינים במהלך הבנייה. מר אגבאריה יכול לעבוד במקצועו כמהנדס בניין ולעסוק בתכנון ובעבודות הנדסה שאינן מצריכות טיפוס או הליכה ממושכת מאוד. התסמונת הבתר חבלתית לדעתי היא ברמה קלה שלא אמורה להפריע לתפקודו וכן גם הצלקות. בנוסף מר אגבאריה עצמו הביע רצון לפתוח חנות לממכר בגוד או מזון וזאת הוא יכול כמובן לעשות. איני סבור שאיבד כליל כושרו לעבודה".

14.
מנורה טוענת כי בהתאם לחוות דעתו של פרופ' ריבק, הרי שהתאונה כמעט ולא פגעה בכושר העבודה של התובע, וכי התובע אף יכול לעבוד בשלל עבודות נוספות. יתרה מכך, מנורה מפנה לעדותה של ד"ר עדינה, בה העידה כי התובע סיפר לה שהוא עובד בבית ומנהל את עסק בעצמו, אם כי בהיקף קטן יותר.
וכך העידה ד"ר עדינה (עמ' 25 -26 לפרוטוקול):
"ש. מה הוא סיפר לך שהוא עושה היום?
ת. מה שכתבתי, לא זוכרת בדיוק ... מה שאני זוכרת, שהוא אמר שהוא עובד בבית ומנהל את
העסק בעצמו, משהו בקטן ולא מה שהיה קודם. בזה אני בטוחה. שקודם היה לו עסק
מאוד גדול ועכשיו הוא עובד קצת בבית ועושה את הדברים לבד.

ש. הוא אמר איזה דברים עושה לבד?

ת. איזה שהם פרוייקטים שהוא עושה ומנהל לבד, גם חשבונות למס הכנסה שעושה לבד.


.....


ש. את זוכרת שהוא אמר שהוא עובד מהבית?


ת. כן, לא בגודל שהיה לו קודם
".

בעניין זה, של ההשפעה התפקודית שיש לנכויותיו של התובע, אמנם אפשר והתובע יכול, גם במומו, לנהל עבודות קבלניות, אך נראה כי ניסיונו והתמחותו הינם בתחום ביצוע עבודות כאלו, והדעת נותנת כי, בעניין זה,
נכותו תשמש לו לרועץ.
על פי התרשמותי, פציעתו של התובע, מן הבחינה האורתופדית והנפשית, הותירה בו נכות תפקודית בשיעור של 40%, ובדעתי לחשב את הפסדיו על בסיס נכות זו.

חישוב נזק

15.
באשר לפוטנציאל ההשתכרות של התובע, התובע הוא, כאמור, מהנדס, אשר עובר לתאונה התפרנס מביצוע עבודות בניין, והכנסותיו באו לו משתי חברות: האחת חברה בשם "א. נעמאן הנדסה ובנייה בע"מ", שהתובע הינו בעל השליטה בה, והשנייה – חברה בשם "א.מ.ו.י.ד השקעות ובניין בע"מ", שהתובע הינו בעל מניות בה.
התובע טוען כי פוטנציאל ההשתכרות שלו הינו 30,000 ₪ לחודש, אך האמת ניתנת להיאמר כי בחינת השתכרותו בשנים הסמוכות לתאונה, דהיינו שנים 2002, 2003 ו- 2004, מעלה כי השתכרותו הייתה צנועה עד מאוד. על פי עדות רואה החשבון שלו, מר אגברייה, הכנסתו השנתית של התובע לכל שנת 2004 עמדה על 44,000 ₪, בשנת 2003 עמדה על 66,870 ₪ ברוטו, ובשנת 2002 עמדה על 55,821 ₪. (עמ' 39 ו- 40 לפרוטוקול).
מתוך תקצירי השומה למס הכנסה של התובע משנים קודמות יותר, אפשר להתרשם כי בשנים הללו עשה חיל רב יותר בעבודתו, והשתכרותו הייתה גבוהה יותר, בצורה די משמעותית מאשר בשנים האחרונות עובר לתאונה, ואפשר והדבר מעיד על כך כי חלה ירידה בהיקף פעילותו בשנים האחרונות, ובהכרח פרנסתו פחתה.
בשנים שלאחר התאונה דיווח
התובע למס ההכנסה כי לא הייתה לו כל פעילות עסקית.

על בסיס השכלתו, מקצועו וניסיונו, נראה לי כי ניתן לקבוע כי כושר השתכרותו של התובע, אילולא מומו, עמד על 10,000 ₪ נטו לחודש, ולפיכך את הפסדי השכר של התובע בעקבות נכותו אעמיד על סך של 4,000 ₪ לחודש.



16.
הפסדי ההשתכרות של התובע הינם, אם כן, כדלקמן

:
הפסד מוחלט בעבר במשך שנה

–
120,000 ₪.
הפסד חלקי במשך 48 חודשים, לפי 4,000 ₪ לחודש
–
192,000 ₪.
סה"כ הפסד השתכרות בעבר
-

312,000 ₪.
סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממחצית התקופה עומד על סך של
-
354,108 ₪.

הפסד שכר לעתיד במשך 25.5 שנים, לפי 4,000 ₪ לחודש ובניכוי היוון (מקדם ההיוון 213.7) –
854,800 ₪.

סה"כ סכום הפיצוי בגין הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד: 1,208,908 ₪.

17.
עזרת צד ג'
:

בתקופת אשפוזו של התובע, אשתו סעדה אותו וטיפלה בו, ובני המשפחה האחרים התגייסו לטיפול בילדיו הקטינים. גם לאחר שחרורו מבית החולים, כשידו ורגלו נתונות בגבס,
המשיכה אשתו לטפל בו, ושאר בני המשפחה השתתפו בעול הטיפול בבית ובילדים. מטבע הדברים, אין בידי התובע להוכיח כי היה לו חסרון כיס בשל עזרה זו, אך הואיל ומדובר בתמיכה משפחתית מעבר לזו המקובלת בין בני משפחה בזמנים כתיקונם, יש לפסוק לתובע פיצוי אף בגין עזרה זו, ואני מעריך אותה בסך של 1,000 ₪ לחודש במשך שנה, ובסך של 300 ₪ לחודש במשך 4 שנים נוספות, ובסך הכל 26,400 ₪. סכום זה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממחצית התקופה עומד על סך של
-29,963 ₪.

לגבי עזרת צד ג' בעתיד, אף כי אין בפני
חוות דעת של מומחה אשר תתייחס לשאלת היזדקקותו של התובע לעזרת צד ג', הדעת נותנת שבשל מגבלותיו הגופניות כתוצאה מהתאונה, יקשה עליו לבצע עבודות בביתו הקשורות באחזקת הבית, ואין להוציא מכלל ספק כי במשך השנים יידרש לאשפוזים נוספים שבעקבותיהם ישוב ויעלה הצורך להידרש לעזרת הזולת. בעניין זה אעריך את עזרת צד ג' בעתיד בסכום גלובאלי של 20,000 ₪.
סה"כ הפיצוי בגין עזרת צד ג', לעבר ולעתיד, יעמוד, אם כן, על סך של – 49,963 ₪.

18.
ניידות

:
בתקופה הסמוכה לשחרורו
מן האשפוז נזקק התובע לטיפולים ובהם טיפולים פיזיותרפיים, טיפולי הידרותרפיה, והיה נמצא במעקב בתדירות גבוהה אצל רופאים, ובבית החולים "העמק" בעפולה, ובשל כך נדרש להוצאות נסיעה מוגברות בתקופה זו. אף כי התובע לא המציא קבלות על הוצאות נסיעה שנסע בהן בתקופה זו, הדעת נותנת כי אכן הוא ומשפחתו נשאו בעלותן, ואני מעריך הוצאות אלה, נכון להיום, בסך של 15,000 ₪.
בשל אופי נכותו האורתופדית של התובע, והקושי בהליכה ובעמידה ממושכת,
יש להניח כי אף בעתיד יישא בהוצאות נסיעה מוגברות, ואני מעריך הוצאות אלו בסך כולל של 25,000 ₪, ולפיכך סך הפיצוי המגיע לתובע בפריט זה הינו 40,000 ₪.

19.
הוצאות רפואיות

:
התובע נשא בהוצאות רפואיות אחדות בתקופה הסמוכה לשחרורו מבית החולים, אשר עלה בידו לשמור קבלות עבורן, ובהן:
תשלומים לפסיכיאטר ד"ר כנאענה בסך של 2,400 ₪ (משנים 2006-2007).
טיפולי הידרותרפיה בסך של 760 ₪ (משנת 2006).
רכישת ברכיה בסך של 1,800 ₪ (נובמבר 2005).
תשלום לפסיכיאטר פרופ' סודרי בסך של 960 ₪ (ינואר 2006).
תשלומים לבית מרקחת
- 1,975 ₪ (שנים 2006-2007).
סה"כ הוצאות התובע על פי הקבלות המפורטות לעיל – 7,895 ₪. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית משנת 2006 הינו 10,342 ₪.

באשר להוצאותיו הרפואיות של התובע לעתיד
- אלו מכוסות על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, ולא מצאתי טעם לקבוע לו פיצוי בגינן.

20.
התאמת דיור

:
התובע טוען כי הוא מתגורר בבית פרטי הבנוי משני מפלסים, קומת קרקע וקומה שנייה, כאשר חדר השינה נמצא בקומה השנייה, וכי
מחמת קושי לעלות
במדרגות הוא נאלץ פעמים רבות להישאר לישון בקומת הקרקע, ועל כן הוא נדרש להתאים את בית מגוריו למגבלותיו בדרך של בניית יחידת מגורים נפרדת כהרחבה לקומת הקרקע, או לחלופין לבנות מעלית בביתו בעלות של 180,000 ₪.
אין בידי לקבל טענה זו, אין לה בסיס לא בחוות הדעת הרפואית שהוגשה, וגם על פי התרשמותי מן העדויות שנשמעו בפני
, הן של התובע והן של אשתו, אינני סבור כי
נכותו של התובע מצדיקה התאמת דיור כלשהי, או התקנת מעלית.
משכך, אני דוחה את טענת התובע לפיצוי בגין ראש נזק זה.




21.
נזק לא ממוני – כאב וסבל
הפיצוי בגין כאב וסבל, על פי החוק, לפי 47% נכות ו- 23 ימי אשפוז הינו בסך של 93,181 ₪.

22.
סיכומו של דבר, מנורה תפצה את התובע בגין נזקיו האמורים, לפי הפירוט הבא:
הפסדי שכר בעבר ובעתיד :
1,208,908 ₪
עזרת צד ג' לעבר ולעתיד:
49,963 ₪
ניידות:
40,000 ₪
הוצאות רפואיות:
10,342 ₪
כאב וסבל:
93,181 ₪.

ובסה"כ: 1,402,394 ₪.
כמו כן ישלמו הנתבעים לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ.











ניתן היום,
ט' חשון תשע"א, 17 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.














א בית משפט מחוזי 400/08 נעמאן אגבריה נ' באסם אגבאריה, מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א (פורסם ב-ֽ 17/10/2010)