פסקי דין על זוהר הירשנזון | פסקי דין על מאיר זילברשטיין | פסקי דין על פרדס הסכר שיתופית חקלאית |

14574-04/10 עא     24/10/2010




עא 14574-04/10 זוהר הירשנזון נ' מאיר זילברשטיין, פרדס הסכר שיתופית חקלאית








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



ע"א 14574-04-10 הירשנזון נ' זילברשטיין ואח'






בפני

כב' השופטת
חני הורוביץ

המערער:
זוהר הירשנזון


נגד

המשיבים:
1.מאיר זילברשטיין

2.פרדס הסכר שיתופית חקלאית




פסק דין


1.
ערעור על פס"ד מיום 18.2.10 (כב' השופט א. קפלן) בתביעה שהוגשה בסדר דין מהיר,
בבימ"ש השלום בחדרה.

2.
המערער טען בתביעתו כי מכסות המים שהיו מוקצות לו בשנים 2005-2006, במסגרת הקצבת המים של "פרדס הסכר אגודה שיתופית חקלאית בע"מ", הצד השלישי [האגודה] הועברו ע"י משיב מס' 1 [המשיב] לאחרים. עוד נטען כי המשיב דיווח לנציבות המים כאילו המערער עשה בהן שימוש והעבירן לאחרים תמורת פרמיה. לפיכך המערער תבע ממנו סך 15,020 ₪.


המערער צירף לכתב התביעה שלו את פנייתו מחודש יולי 2006 להעברת הקצבת המים
של שנת 2005. עוד צירף הצהרה, לפיה לא עשה שימוש במכסת המים בשנת 2005 וכן
דיווח משנת 2005, לפיו בגין החלקה, שיש לו זכויות בה, דווח לנציבות המים על צריכה
בהיקף של 9,100 קוב. עוד צירף חשבון ותשלום עבור מים שסופקו לחלקות אחרות שלו
(שאינן נכללות במסגרת המכסה מהאגודה), בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2005.

3.
בכתב ההגנה טען המשיב כי הוא היה רק מנהל חשבונות ודיווח בהתאם להוראות

האגודה, נגדה אף הגיש הודעה לצד שלישי.


האגודה טענה בכתב ההגנה כי לתובע לא נגרם שום נזק.
היה מקובל כי כדי לשמור על מכסת המים של האגודה, אם חבר מסוים לא עיבד את חלקתו בשנה מסוימת, המכסה שלו היתה מועברת לחבר אחר, שאם לא כן הייתה מתבטלת מכסת המים בגין החלקה הבלתי מעובדת.

המערער היה מודע להסדר זה. הוא לא פנה במשך שנים בבקשה להעביר את מכסת המים
שלו.

בביהמ"ש הוסיפה וטענה האגודה כי לא ניתן לנצל לנצל מכסות מים משנים עברו וגם לפיכך
לא נגרם למערער כל נזק.

פס"ד בימ"ש קמא
4.
ביהמ"ש קבע כי המערער בעלים של חלקת אדמה חקלאית ובבעלותו מספר חלקות נוספות. החלקה מקבלת מים במסגרת האגודה. המכסה השנתית שהוקצבה למערער
הייתה 9,100 קוב.

5.
המערער הוכיח שיש אפשרות לנייד מכסות מים מחלקה לחלקה, אך לא הוכיח שניתן
לעשות זאת ללא הגבלת זמן, קרי משנה אחת לשנה מאוחרת יותר, באופן רטרואקטיבי.
בנקודה זו עומדת עדותו מול זו של סטרשנוב מטעם המשיב, שלא נחקר ואין מקום להעדיפה.

יתר על כן, גם אם ביהמ"ש היה מניח לטובת המערער את גרסתו בעניין הנ"ל, הרי ש"הנוהג של שימוש במכסת המים של חבר אחד באגודה שאינו משתמש במכסתו על ידי חברים אחרים, הוא נוהג מקובל והוא פועל למעשה לטובת הבעלים המקורי של הזכות במים (כמו התובע כאן) שאלמלא הליכה בדרך זו, הייתה המכסה נשללת ממנו אחת ולתמיד על ידי נציג המים".

עוד קבע ביהמ"ש: "אינני מאמין שהתובע לא ידע שבמשך שנים אחרים עושים שימוש
במכסת המים שלו". התובע כחקלאי ידע שיש לו מכסת מים וגם אם לא הסכים במפורש,
עצם את עיניו נוכח השימוש שעשו אחרים במכסת המים שלו. עצימת עינים זו שקולה
להסכמה מכללא.

לא רק שלא נגרם למערער נזק, אלא שהיה בכך כדי להועיל לו, כך שהמכסה על שמו לא
תמחק.

6.
עוד קבע ביהמ"ש כי המשיב היה רק מנהל חשבונות שקיבל נתונים ממנהל האגודה ופעל לפי הנחיותיו. לפיכך המשיב לא היה אחראי כלפי המערער. כמו כן הוא אישית לא עשה עושר ולא במשפט אלא כל חברי האגודה.

7.
ביהמ"ש לא מצא שהמשיב התרשל וגרם למערער נזק, אלא כדבריו "מצאתי כי שיטת פעולה זו תרמה לטובת התובע" ולכן דחה את התביעה וחייבו בתשלום הוצאות בסך 3,000 ₪ למשיב ולצד השלישי.



טענות הצדדים בערעור
8.
המערער טוען כי המשיב אחראי לדיווח באשר לניצול המכסה השנתית לנציבות המים ולחברת מקורות, של כל בעלי החלקות שקיבלו מים באמצעות האגודה.

המערער הופתע לגלות שהמשיב דיווח לנציבות המים כאילו עשה שימוש במכסות המים
שהוקצבו לו בשנים 2005-2006, בעוד שלא עשה כלל שימוש במכסת המים.

9.
בימ"ש קמא טעה בפסה"ד בקביעתו כי יש הגבלה "בנוגע לתזמון הבקשה לניוד מכסות
המים", שכן טענה זו לא נכללה בכתבי בי- דין של המשיבים והוא התנגד להרחבת חזית.

טעה ביהמ"ש בהתייחסו לתצהיר סטרשנוב שלא נשא תפקיד באגודה במועדים
הרלבנטיים ועדותו הינה בבחינת הרחבת חזית.

10.
טעה ביהמ"ש בקביעתו בדבר עצימת עיניים מצדו של המערער, טענה שאין לה בסיס.

11.
המשיב טוען כי רק מילא אחר הוראות מנהל האגודה ולא הוכח כי הפיק תועלת באופן אישי. המשיב תומך בקביעות בימ"ש קמא. לטענתו עפ"י כללי המים (שימוש במים באזור קיצוב) התשל"ו – 1976 , כלל 4 – "מי שלא צרך את מלוא כמות המים שהוקצתה לו בשנים שקדמו לשנת ההקצאה, רשאי מנהל הרשות לבטל או לצמצם את ההקצאה לשנת ההקצאה בלבד". לפיכך, כדברי העד סטרשנוב, היה "מקובל בדיווח זה לדווח גם על צרכנים שלא צרכו את הכמות שהוקצתה להם, זאת כדי לשמור על הקצאת המים וזהו גם אינטרס של בעל ההקצאה".

12.
הצד השלישי טוען כי זכותו של המערער להקצאת מים בטלה עוד מיום 16.3.05 עת מכר חלק מהחלקה, כפי שהודה בחקירתו בביהמ"ש. אם נהנה מהקצאה כזו מיום מכירת המקרקעין ואילך, היה זה עקב אי ידיעת הצד השלישי אודות המכירה.

הוכח נוהג לפיו על מנת לשמור על הקצאת המים לה זכאית האגודה חולקה המכסה של חבר שלא עיבד את חלקתו לחברים אחרים.

ביהמ"ש קבע כעובדה שלא ניתן לנייד מים רטרואקטיבית. עוד קבע שהמערער ידע שבמשך שנים אחרים עושים שימוש במכסת המים שלו והסכים לכך במפורש או מכללא, בעצימת עיניים.

ביהמ"ש קבע שלא הוכח נזק וגם לא הוכח שהדיווח לרשויות היה לא חוקי או שהמשיב התרשל בתפקידו כלפי המערער וגרם לו בכך נזק. בקביעות עובדתיות אלו אין להתערב.

לעניין המשיב טען הצד השלישי, כי הדיווחים בוצעו על ידי המשיב ובאחריותו. האגודה הנחתה את המשיב לעבוד בהתאם לדין הקיים ולהנחיות נציבות המים וביהמ"ש קבע שהמשיב לא חרג מהוראות הדין.

דיון
13.
צודק המערער בטענתו כי לא היה מקום לקביעת ביהמ"ש, לפיה לא ניתן היה להעביר
מכסת מים באופן רטרואקטבי, שכן ביהמ"ש קבע בהחלטתו, נוכח התנגדות המערער
לשינוי חזית, כי "אינני מתיר שינוי חזית – כלומר הפרכת הטענה שניתן לנייד מים באופן
המתואר על ידי העד" – הכוונה לעדותו של המערער.


כמו כן צודק המערער בטענתו כי יש לו עילת תביעה נגד המשיב. המשיב העיד בביהמ"ש כי "אמרו לי לחלק את מה שלא משתמשים בין כולם, כדי שאנשים לא יחרגו". דהיינו, המשיב ידע שהוא מדווח לנציבות דיווח שאיננו משקף את המציאות וזאת על מנת להיטיב עם שאר חברי האגודה. גם אם טובת ההנאה הושגה עבור אחר ולא הוכח כי הוא נשכר מהפעולה, קיבל פרמיה כלשהי או ספסר באופן כלשהו, כנטען בכתב התביעה, הוא איננו יכול להתנער ממעשיו הוא ולהטילם על הצד השלישי בלבד.

לכן לכאורה, יש מקום לקבל את הערעור ולחייב אותו ואת הצד השלישי, כמי שנתן לו את ההנחיות לפעול כך. (הצד השלישי אישר כי היה זה נוהג מושרש לחלק את המכסה הבלתי מנוצלת בין שאר חברי האגודה וכי הדיווח נעשה בהתאם להוראותיה).

14.
עם זאת, דין הערעור להידחות.


בתביעה בעילה נזיקית, רכיב מהותי שאותו יש להוכיח הוא שהמזיק גרם נזק וכן שיעורו
של הנזק. ללא הוכחה כזו, גם אם יוכח שהנתבע חטא בעוולה מוכרת בדין, דין התובענה
להידחות.

כמו כן, כלל הוא כי בימ"ש לערעורים לא יתערב בקביעות עובדתיות שקבע ביהמ"ש קמא, אלא במקרים חריגים.

בע"א 359/84 חממי נ' עוקשי, פ"ד מא(4), 19, 22-23 נאמר:
"הלכה היא מלפנינו, כי אל לנו, כדרגת ערעור, להתערב בממצאים עובדתיים, אשר נקבעו על-ידי הדרגה הראשונה, אלא אם כן מוצאים אנו, כי נפלה בהם טעות עקרונית או בולטת או שאין הממצאים העובדתיים מתיישבים עם חומר הראיות. זאת במיוחד, כאשר מסקנתה של הערכאה הראשונה מבוססת לא רק על שיקולים שבהגיון, אותם מסוגלת ערכאת הערעור להעביר תחת שבט ביקורתה, אלא על התרשמות בלתי אמצעית ממהימנות העדים, תוך שקילת חומר הראיות בכללותו".

16.
לא ראיתי מקום להתערב בקביעת ביהמ"ש כי המערער ידע והסכים או שחייב היה לדעת בבחינת"עצם עיניים" ולכן יש לראותו כמי שהסכים, לכך שייעשה שימוש על ידי שאר חברי האגודה במכסת המים בה לא השתמש. המערער הודה כי לא עשה שימוש במכסת המים שלו משנת 1998 והוכח כי פנה להעביר את מכסת המים שהוקצבה לו באגודה רק בשנת 2006. צדק ביהמ"ש בקביעתו כי כחקלאי חבר האגודה, שיודע כי הוקצבה לו מכסת מים, ידע על הנוהל לחלק את מכסת המים שלא נעשה בה שימוש, בין האחרים.

נוהל שהיה בו תועלת גם למערער, שכן אלמלא כן, הייתה מכסת המים שהוקצבה לו באמצעות האגודה, שלא נעשה בה שימוש, מבוטלת.

אכן סטרשנוב לא עבד באגודה במועד הרלבנטי, אך לא הייתה מניעה להסתמך על עדותו כתומכת בגרסת המשיב, אשר העיד על הנוהג ואף מסר כי דיווח על כך כל שנה באסיפה הכללית של האגודה.

17.
יתר על כן, למעלה מן הנדרש אציין כי גם מהטעם שהמערער לא הוכיח את שיעור הנזק, דין תביעתו להידחות.

בכתב התביעה טען המערער כי הינו הבעלים או בעל הזכויות להירשם כבעלים בחלקות 11, 12 ו-54.

בחקירתו של המערער בביהמ"ש הוא הודה כי עוד ב- 16.3.05 מכר את זכויותיו בחלקה 11.

ב"כ המערער התנגד אומנם להרחבת חזית, אלא שהטענה שהמערער בעלים של החלקות
עומדת בבסיס תביעתו ומשהוכח פוזיטיבית בהודאתו ובמסמך (נ/1), שהוא מכר חלק מהחלקה, רשאים היו המשיבים לטעון בעניין זה.
טענת ב"כ המערער כי הוא מכר את חלקה 11 לבניו וכי יכול היה לצרפם כתובעים, לאו טענה היא, משבחר להגיש את התביעה בסדר דין מהיר וזו הייתה אמורה להתברר בהתאם לתקנות דיון זה, עפ"י כתב התביעה כפי שהוגש.


משהתברר שלמערער כלל לא היו זכויות באחת החלקות הרלבנטיות, לא הוכח כמה ואם בכלל היה אכן זכאי להקצבת מים, אותה נמנע ממנו מלנייד. בהתאמה, המערער לא הוכיח את שיעור הנזק שנגרם לו, אם בכלל.

18.
מעבר לכך, המערער גם לא הוכיח שום נזק שנגרם לו כביכול בשנת 2006. פנייתו לנציבות נעשתה במהלך שנת 2006. הוא לא הציג שום דיווח לגבי שנת 2006 ולא הוכיח שום נזק שנגרם לו, שכן לא הציג חשבונות תשלומי מים לשנת 2006, המלמדים כי שילם לפי התעריף הגבוה, כמה ואם בכלל. בימ"ש קמא לא סמך על עדותו היחידה. בפרט לא היה מקום לכך, מקום שתובע נמנע מלהציג ראיות, שהיה באפשרותו להציגן ולכן הדבר נזקף לחובתו.


נקבע כי "באותם מקרים, בהם – לאור טבעו ואופיו של הנזק- ניתן להביא נתונים מדויקים על הנפגע- התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי." (ע"א 355/80 נתן אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה, (2) 800 , 811).


אשר על כן, הערעור נדחה. בשים לב לכך שהמשיבים חטאו בדיווח שאיננו נכון לנציבות המים, גם אם הדבר נעשה לטובת חברי האגודה ובהם המערער, איני רואה מקום לעשות צו להוצאות לטובתם בערעור.

הפיקדון ככל שהופקד, יוחזר למערער.


ניתן היום,
ט"ז חשון תשע"א, 24 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.














עא בית משפט מחוזי 14574-04/10 זוהר הירשנזון נ' מאיר זילברשטיין, פרדס הסכר שיתופית חקלאית (פורסם ב-ֽ 24/10/2010)