פסקי דין על פקיה יוסף | פסקי דין על זיאד נאסר עבדל רחמן | פסקי דין על המגן חברה לביטוח |

14241/01 א     31/03/2004




א 14241/01 פקיה יוסף נ' זיאד נאסר עבדל רחמן, המגן חברה לביטוח בע"מ






בתי המשפט
1

א 014241/01
בית משפט השלום ירושלים
31/03/2004

כבוד השופט אהרן פרקש

לפני:
פקיה יוסף
בעניין:
התובע
עו"ד כץ אלי
ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . זיאד נאסר עבדל רחמן

2 . המגן חברה לביטוח בע"מ
הנתבעים
עו"ד כרמלי אריה

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין

הקדמה
1. תובענה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").
2. התובע, יליד 12.11.1969, נפגע בתאונת דרכים ביום 11.09.00, במהלך עבודתו בתיקון צנרת ביוב, כאשר כף של טרקטור פגע באפו ונגרם לו שבר, שגרם לסטיה של מחיצת האף מצד ימין.
3. תובענתו הוגשה כנגד מפעיל הטרקטור - הנתבע - ומבטחת השימוש בו - הנתבעת.
4. א. הנתבעת כפרה בחבותה לפצות את התובע בגין נזקיו בטוענה, כי האירוע
לא התרחש כגירסת התובע וכי הוא לא נפגע ב"תאונת דרכים" כמשמע בחוק.
ב. הדיון בתובענה פוצל כך שבתחילה נדונה שאלת החבות.
ג. ביום 02.01.02 נפסק, כי גירסתו של התובע מתקבלת וכי המדובר ב"תאונת
דרכים" והנתבעת חבה לפצותו בגין נזקיו.
5. לבקשת התובע, על פי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986, מינה בית המשפט מומחה בתחום א.א.ג - ד"ר יורם גורביץ (להלן: "המומחה").
6. לאחר שנתקבלה חוות דעתו של המומחה הגיש התובע תצהיר עדות ראשית ותחשיבי נזק מטעמו והנתבעת הגישה תחשיב נזק מטעמה. הצעה לפשרה שהוגשה על ידי בית המשפט לא נתקבלה. התובע נחקר על תצהירו ומטעם הנתבעת לא העידו עדים וב"כ הצדדים הגישו סיכום טענותיהם בכתב.

הנכות הרפואית
7. א. מחוות דעתו של המומחה עולה, כי בעקבות אירוע התאונה מיום 11.09.00,
הועבר התובע לבית החולים "הדסה" עין כרם, שם אובחן אצלו שבר באף. שבוע לאחר מכן עבר התובע בבית החולים "הדסה" ניתוח להחזרת השבר למקומו. כעבור שבוע נוסף נבדק בבית החולים "ביקור חולים" ואובחן כי המחיצה מעוקמת לצד ימין, כונכות מוגדלות וגשר האף מוטה לימין.
ביום 30.11.00 עבר ניתוח נוסף בבית החולים "ביקור חולים" ליישור מחיצת האף וכריתת הכונכות התחתונות המוגדלות. לאחר הניתוח נמצא כי עדיין קיימת סטיה של המחיצה לימין וכן דפורמציה חיצונית של גשר האף לימין.
ב. בבדיקתו את התובע מצא המומחה כי המחיצה הפנימית מעוקמת מאוד
לצד ימין עד כדי נגיעה בדופן האף הימנית. מעבר האוויר שם מופחת מאוד כמעט חסום לגמרי. הכונכות בשני הצדדים בצבע וגודל תקין. מעבר האוויר, בנחיר השמאלי תקין. מבחינה חיצונית קיימת דפורמציה.
ג. המומחה קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין הפרעה ניכרת
בנשימה לפי סעיף 69(2)ב' לתקנות הבטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן: "תקנות המל"ל"). וכן נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין ליקוי חיצוני לפי סעיף 75(2)א'-ב' מותאם לתקנות המל"ל.
עוד הוסיף המומחה כי "עקב קושי הנשימה מהאף קיימת הגבלה בעבודה או פעילות גופנית הדורשת נשימה מוגברת מהרגיל".
ד. ב"כ התובע היפנה למומחה שאלות הבהרה. המומחה נשאל אם להערכתו יוכל התובע להמשיך ולעבוד בעבודות הדורשות מאמץ גופני ניכר, והאם תוגבל אפשרותו לעבוד בעבודות הדורשות מאמץ גופני ניכר. עוד נשאל, האם יוכל התובע להמשיך לעבוד בסביבה בה קיים אבק רב והאם תוגבל אפשרותו לעבודה בסביבה שכזו.
המומחה השיב כי קיימת מגבלה בעבודה ובפעילות גופנית הדורשת נשימה מוגברת מהרגיל, ועל בית המשפט לקבוע את אופי עבודתו של התובע והאם נדרש מאמץ גופני ניכר או קל.
לשתי השאלות האחרונות השיב המומחה כדברים האלו:
"השפעת אבק על מערכת הנשימה אינה טובה בכל מקרה. מי שאפו חסום חלקית ישלים את חוסר האוויר הננשם מהאף -דרך הפה בעיקר בעת מאמץ גופני. במצב כזה סינון האוויר הינו חלקי (רק בנחיר אחד) - ואינו מתקיים כמובן בנשימה מהפה. בעת מאמץ גופני יחדור יותר אבק אל מערכת הנשימה. ברם יש משמעות לאורך זמן החשיפה: ביום עבודה מלא (ולא לשעה קלה בלבד)- מידת החדירה של האבק לריאות אינה שונה מאדם בעל נשימת אף תקינה ולא תקינה, שהרי גם בעל הנשימה התקינה נאלץ לנשום מהפה בעת מאמץ נשימה מוגבר.
לסיכום: אם מדובר בשעה קלה של עבודה לא כל כך מאומצת בתנאי אבק - יש יתרון למי שאפו מתפקד במלואו, כי הוא נושם רק מהאף ומסנן את האבק.
באשר לעבודה ארוכה, מתמשכת או במאמץ: גם האדם הבריא יסבול מאבק בריאותיו באותה מידה כמו החסום חלקית באפו" (ההדגשה שלי - א.פ.).

ה. המומחה לא זומן להיחקר על חוות דעת ותשובותיו לשאלות ההבהרה.

משנתונים אלו לפנינו נעבור לבחון את נזקיו של התובע.

נזק לא ממוני
8. התובע היה בן 31 במועד התאונה. נכותו המשוקללת של התובע היא בשיעור של 14.5%, והיה מאושפז במשך ארבעה ימים. על פי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו - 1976, זכאי התובע לפיצוי בסך של 24,260 ₪ (מעוגל).
הפסדי שכר לעבר
9. בסיכומיו ביקש ב"כ התובע לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסדי שכר כדלקמן:
ממועד התאונה ועד לחודש ספטמבר 2001, למשך שנה אחת בה לא עבד התובע כלל, לפי הכנסה חודשית של 3,985 ₪. ומחודש ספטמבר 2001 ועד למועד מתן פסק הדין לפי הפסד חודשי של 2,635 ₪, שכן בתקופה זו , כך נטען, עבד התובע כסבל בשוק "מחנה יהודה" בירושלים והכנסתו נעה מ- 1,200 ₪ ועד ל- 1,500 ₪ בחודש.
ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו, כי בסיס השכר החודשי לו טוען התובע מופרך וחסר כל בסיס ראייתי, כי התובע הועסק על ידי קרוב משפחה, דבר המעלה חשד לאמינות הרישומים בתלושי השכר שהונפקו לו בדיעבד, לרבות אמינות הדיווח למל"ל, והוצע כי בסיס השכר יועמד על שכר המינימום כיום - 3,300 ₪ לחודש.
עוד נטען כי אין כל בסיס ותיעוד רפואי לאי כושר לעבוד למשך שנה שלמה, ואף המומחה לא אישר תקופת אי כושר, כיוון שהתובע קיבל דמי פגיעה מהמל"ל, אין מקום לפצותו כלל.
10. על פי עדותו של התובע, הוא היה בעבר תושב הרשות הפלשתינאית ובשנת 1995 אושר לו איחוד משפחות וזכה לתעודת זהות ישראלית. משנת 1988 ועד לתאונה עבד כפועל אצל קבלן בניין ופיתוח, פאיז איברהים חוסאן, אשר מעת לעת שינה את שם החברה אשר העסיקה אותו.
לתצהירו צירף חמישה תלושי שכר - מחודש ינואר 2000 ועד לחודש מאי 2000, מהם עולה ששכרו החודשי הממוצע נטו (בהפחתת מס הכנסה בלבד) עמד על 3,915 ₪, וכן טופס 106 לשנת המס 1999, וממנו עולה, כי הכנסתו החודשית הממוצעת נטו באותה שנה היתה בסך של - 3,772 ₪. ואילו על פי אישור של המל"ל לתשלום דמי פגיעה (נספח יא' לתצהיר התובע) הוכרה הכנסה חודשית ברוטו בסך של 3,800 ₪ ולתובע שולמו דמי פגיעה למשך 181 ימים. סכום הנטו יועמד על 3,730 ₪ (כפי ניכוי מס הכנסה בתלושים שהוצגו).
ב"כ הנתבעת הכביר בטיעוניו לענין בסיס השכר, ובין השאר טען כי תלושי השכר הוצאו בדיעבד ואף התעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה שניתנה לתובע אינה מסמוך לאחר התאונה אלא מיום 08.07.01 היינו כ- 10 חודשים לאחר התאונה ( נספח ט' לתצהיר התובע).
אכן צודק ב"כ הנתבעת בטענותיו אלו, אולם, כאמור, המל"ל הכיר לתובע ב- 181 ימים של אי כושר, וסבורני, כי למען הצדק וההגינות, כיוון שהמומחה מטעם בית המשפט לא נשאל לגבי נכויות זמניות לתובע, והאם הינו מאשר פרק זמן זה כאי כושר, אף לא על ידי הנתבעת, רשאי בית המשפט לסמוך על הכרה זו של המל"ל שנעשתה על בסיס תעודה רפואית. יצויין, כי לתצהירו צירף התובע מסמכים רפואיים לפרק זמן של מספר חודשים שלאחר התאונה של ביקורות אצל רופאים שונים.
גם בסיס השכר שייקבע לתובע ייסמך על בסיס השכר שבו הכיר המל"ל , משלא הופרכו הנתונים הללו על ידי הנתבעת. ולא ברור על יסוד מה מבקש ב"כ הנתבעת לקבוע בסיס שכרו של התובע על שכר המנימום.
על יסוד האמור לעיל, יש מקום לקבוע כי התובע זכאי לפיצוי בגין הפסד שכר מלא למשך 6 חודשים כפי שהכיר המל"ל.
הפסדו למשך ששה חודשים אלו הינו - 22,380 ₪ = 6x 3,730, ומשוערך להיום מאמצע התקופה סך של - 26,880 ₪.
11. ליתרת התקופה מ- 01.04.01 ועד להיום. איני רואה כל הצדקה לכך שהתובע לא עבד כלל במשך חצי שנה נוספת מעבר לתקופת אי הכושר שהוכרה על ידי המל"ל, וכן אין כל הצדקה לפסוק לו פיצוי בגין ההפרש מהכנסתו מעבודתו כעת לבין כושר השתכרותו קודם לתאונה וזאת בהתבסס על האמור בתשובות ההבהרה של המומחה, כי אין כל מניעה שהתובע ימשיך לעבוד בעבודתו הקודמת או דומה לה, אף כי קיימת לתובע מגבלה בעבודה הדורשת נשימה מוגברת מהרגיל. התובע גם לא עשה מאמץ כלשהו להקטנת הנזק על ידי חיפוש עבודה או ניסיון לחזור לעבודתו הקודמת (פר' עמ' 5, ש' 2-28).
אף כי המדובר ב"נזק מיוחד" יש מקום לפסוק פיצוי גלובאלי (ראה: ע"א 3793/90 זליג נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, תק-על 94 (1) 819; ד. קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה רביעית, 1997, עמ' 293 והאסמכתאות שם).
והנני פוסק לתובע בגין שלוש שנים נוספות מתום תקופת אי הכושר שהוכרה על ידי המל"ל- סך של 10,000 ₪ , נכון להיום.
אשר על כן הנני פוסק לתובע בגין הפסד שכר לעבר סך כולל של 36,880 ₪.
אובדן כושר השתכרות
12. ב"כ התובע ביקש לפסוק לתובע פיצוי לפי נכות תפקודית בשיעור של 20% סך של כ- 190,000 ₪, ואילו ב"כ הנתבעת הציע לפסוק סכום גלובאלי של 20,000 ₪ בלבד, השקול לחישוב של פיצוי לפי שליש מחישוב אקטוארי משכר המינימום.
13. על פי האמור בתצהירו, התובע הינו בעל השכלה של 7 שנות לימוד, ללא השכלה מקצועית פורמלית, ונהג לעבוד כפועל בתחום הבנייה ועבודות כבישים. במשך כ- 10 שנים שקדמו לתאונה עבד בעבודה פיזית כפועל אצל קבלן בנין ופיתוח.
על פי חוות דעתו של המומחה התובע מוגבל בעבודה ובפעילות גופנית הדורשת נשימה מוגברת מהרגיל, ודומה, כי בעבודה פיזית כפי שעבד התובע קודם לתאונה נדרש מאמץ גופני לא קל, אם כי אין מקום לקבוע, שהתובע אינו מסוגל לשוב לעבודה כפועל בנין ופיתוח.
בהתחשב בכושר ההשתכרות שמלפני התאונה, בהשכלתו המוגבלת של התובע המביאה למגבלה לביצוע עבודות פיזיות בלבד הדורשות מאמץ גופני, בנכותו של התובע כפי שקבע המומחה לגבי המגבלה בנשימה, בגילו ובתוחלת חיי העבודה שלפניו, הנני פוסק לתובע בגין פגיעה בכושר ההשתכרות סך של 70,000 ₪, נכון להיום, השקול לכ- 70% מנכותו בגין ההגבלה בנשימה ובחישוב אקטוארי של שכרו המשוערך המוכר על ידי המל"ל עד לגיל 67.

הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד
14. התאונה הוכרה על ידי המל"ל כ"תאונת עבודה". על פי תקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה) התשכ"ח - 1968, זכאי התובע להחזר הוצאות רפואיות ולהחזר הוצאותיו לנסיעות לצורך קבלת טיפולים רפואיים מאת המל"ל ועליו לפנות ולפעול לקבלת החזרת הוצאותיו. כך גם לגבי הוצאות לעתיד.
אגב, המומחה גם קבע בסיפא לחוות דעתו, כי התובע אינו נזקק לטיפול תרופתי קבוע.
סיכום
15. על יסוד האמור לעיל, זכאי התובע לפיצוי בגין נזקיו עקב תאונת הדרכים מיום 11.09.00 כדלקמן:
א. נזק לא ממוני (סעיף 8) - 24,260 ₪.
ב. הפסדי שכר לעבר (סעיף 11) - 36,880 ₪.
ג. אובדן כושר השתכרות (סעיף 13) - 70,000 ₪.
סך הכל - 131,140 ₪.

16. התובע קיבל דמי פגיעה מהמל"ל סך של 18,071 (נספח יא' לתצהירו) וכן תשלום תכוף בסך של 8,000 ₪ (בש"א 7048/01). סכומים אלו כשהינם משוערכים להיום, יש לנכות מהסכום הכולל שננקב בסעיף 15 לעיל.
כמו כן יש להקפיא סכום של 33,000 ₪ (כמפורט בסיכומיו של ב"כ הנתבעת) עד לקביעת נכותו הצמיתה של התובע על ידי המל"ל, כאשר על התובע לפנות למל"ל עם חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט.
יתרת הסכום נושאת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
לאחר שהתובע יקבל מענק מהמל"ל על פי חישוב הנכות הצמיתה שתיקבע לו, יערכו ב"כ הצדדים החישוב המדויק, ואם יהא זכאי התובע בתשלום נוסף מאת הנתבעת, כי אז גם סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.
לסכום הכולל שישולם בפועל על ידי הנתבעת לתובע ייוסף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בצירוף מע"מ כחוק.
כן תישא הנתבעת בהוצאות התובע לאגרת בית משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה ועד לתשלום המלא בפועל.
17. המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום ט' בניסן, תשס"ד (31 במרץ 2004) בהעדר הצדדים וב"כ.
אהרן פרקש
, שופט

קלדנית : פרג אורית








א בית משפט שלום 14241/01 פקיה יוסף נ' זיאד נאסר עבדל רחמן, המגן חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 31/03/2004)