פסקי דין על שאול בר- נוי | פסקי דין על קופת בית המשפט המחוזי

185/99 רעא     09/05/1999




רעא 185/99 שאול בר- נוי נ' קופת בית המשפט המחוזי




עתמ 2004/99
בבית המשפט המחוזי
בתל - אביב - יפו
בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים

בעניין: 1. בכור איתן
2. הלל זכריה
3. הלל רחל
4. לוי שבתאי
5. לוי שלמה
6. משה רוני
7. גרוניך אסתר
8. נתן דנה
9. כספי זהר
10.ירקוני שמעון
11. ירקוני חיה
112 ביון עוזי
13. קריבי יהושיע
114 ריצ'רד ויקלר
15. מייקל וינקלר
16. מרק וינקלר
17. משה פאר
18. בצלי שרה
: 19. בצלי ניסן
20. תמיר שמעון
21. תמיר אודט
22. אדיזם אירנה
23. אדיזם יצחק
24. קצב סמי
25. קצב רחל
26. סדי פני
27. לוובר מרים
28. לוובר משה
29. דובר אביבה הילדה
30. דובר נתן
31. שטראוך סופי
32. שטראוך שרה נאווה
33. בביש יורם
34. רז יוסף
35. פורת יאיר אברהם
36. גנות ברוך
37. גנות בלה
38. אלדר יואל
39. מטלון אהרון
%0 בוחניק דוד
41. קופרמן יפה שני
42. קופרמן סמי
43. נירה גבריאל
44. יחזקאל גבריאל

כולם ע"י ב"כ עודך ישראלי ושות' - משרד עורכי דין (העותר 17 גם ע"י עו"ד שאול כוחן, העותרים 18 - 44 גם ע"י עוה"ד סיני גלבוע וברוריה נדל)

מ"מגדל המאה" רח' אבן גבירול 124, תל - אביב 62038,
טלפון: 03-5243123 פקסימיליה: 3-52431010 העותרים
- נגד -

1. מועצה הארצית לתכנון ובניה " ועדת משנה לעררים

משרד הפנים, קרית הממשלה, ירושלים

2. ועדת משנה ג' לעררים והתנגדויות
של הועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז תל - אביב

ע"י פרקליטות מחוז ת"א, רח' הנרייטה סולד 1, תל אביב

3. הועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה

ע"י ב"כ עו"ד אילנה בראף - שניר ואח'
מרח' ביאליק 14 , תל אביב
טל: 03-5254482, פקס: 03-5254479
המשיבים

עתירה מנהלית

זוהי עתירה למתן צו על תנאי, המכוון אל המשיבה 1 (להלן : "המועצה הארצית"), והמורה לה להתייצב בפני
בית המשפט הנכבד וליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטתה מיום 17.11.98 (להלן: "ההחלטה"), לפיה נדתה הערר שהגישו העותרים בנוגע לתוכנית מתאר הר/ 890ן (להלן : "תוכנית המתאר" ו/או "התוכנית") ולפיה יופקעו בשלמות מקרקעין שבבעלות העותרים וליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטתה הדוחה את חלופות העותרים לתוכנית המתאר ולהפקעה בשלמות של המקרקעין, באופן של שילוב תוכנית איחוד וחלוקה או חילופי מקרקעין או ביצוע התוכנית תוך שימוש במקרקעי הרשות המקומית בלבד.

העתק החלטת המועצה הארצית מיום 17.11.98 מצ"ב כנספח "א" לעתירה זו.

כן יתבקש בית המשפט הנכבד לעשות את הצו על תנאי להחלטי, לבטל את החלטת המועצה הארצית ו/או לקבוע הוראה מחייבת לפיה הועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה תציג תוכנית איחוד וחלוקה לשטח שבמחלוקת עפ"י תקות המועצה הארצית, כפי שהובעה בהחלטתה ו/או ליתן לעותרים כל סעד אחר ככל שימצא נכון וטוב מלפני בית משפט נכבד זה.

ואלה נימוקי העתירה

כללי - עובדות המירה

1. העותרים הינם הבעלים הרשומים של שטחי מקרקעין בחלקות 24, 29, 30 ו - 90 בגוש 6523 בהרצליה.

2. ביום 8.2.96 פורסמה ברשומות הודעה בדבר הפקדת תוכנית מתאר מקומית הר/1890 באזור הידוע כמתחם ה"באסה" בהרצליה בו מצויים מקרקעי העותרים (להלן: "המקרקעין"). שטח התוכנית כ- 220 דונם. בהתאם לתוכנית ישונה יעוד מקרקעי העותרים, משטח חקלאי א' לשטח ציבורי פתוח. בהתאם לתוכנית גם יופקעו המקרקעין בשלמות וירשמו על שם עיריית הרצליה. כפי שיפורט להלן, למעשה מיועדים המקרקעין לשמש כחלק מפארק ענק בשטח של כ 1,100 דונם ועליו יוקמו, בין היתר, אגם מלאכותי, מעגן לסירות, מקווה מים, מסעדות ומסלול שיט אבובים. לא למותר לציין : התוכנית לא מאזכרת אף לא ברמז את הפארק והשימושים הנ"ל.

3 . עם פרסום התוכנית, הגישו העותרים התנגדויות לתוכנית. התנגדויות העותרים נגעו, בין היתר, לשימוש מסחרי אסור ופסול שיעשה במקרקעין שיופקעו מהם, במסווה של שימוש "ציבורי" המיועד למקרקעין לפי התוכנית. זאת, על רקע תוכנית אחרת של הועדה המקומית בנוגע לשטח שבבעלותה, שטח הגובל במקרקעי העותרים, ושאת ייעודו שינתה
הועדה המקומית מייעוד חקלאי ליעוד מסחרי - לבניית קניון ענק ובית מלון - תוך שבמקרקעי העותרים לאחר ההפקעה, ייעשה שימוש מסחרי,(חניה לקניון ובית המלון.

בהקשר זה יצויין, שאין כל מחלוקת, כי במשך השנים שעד ליזום התוכניות שונות למתחם "הבאסה", הודיעה עיריית הרצליה, ואף פרסמה מודעות בעיתונות, כי מתחם "הבאסה" כולו מיועד לפארק עירוני. אולם בשלב מסויים פעלה הועדה המקומית באופן הסותר הודעה זו, וכאמור הקימה בשטח שבבעלותה בתוך מתחם "הבאסה" קניון ומתעתדת להקים בשטח שבבעלותה גם בית מלון. אין גם מחלוקת, והמועצה הארצית כתבה על כך במפורש בהחלטתה, כי בהודעותיה הנ"ל בנוגע ליעוד מתחם "הבאסה" לפארק, הורידה הועדה המקומית את צפיות הבעלים בנוגע למקרקעין ועל כן גרמה גם לירידה במחירי הרכישה והפיצויים של המקרקעין. (ראו לעניין זה החלטת המועצה הארצית בעמ' 2 פסקה תמישית).

4. התנגדות העותרים לתוכנית נגעה גם לחלופות להפקעה, הפוגעות פחות בעותרים, חלופות בדמות תוכנית לאיחוד וחלוקה של השטח או למתן קרקע חלופית או לשימוש בשטח הרשות המקומית בלבד.

5. התנגדויות העותרים נדונו ע"י הועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז תל אביב, חלקן התקבלו (בנוגע לשימוש במקרקעין כחניה לקניון) ורובן נדחו.

העתק החלטת הועדה המחוזית מיום 17.2.97 מצ"ב כנספח "ב" לעתירה זו.

6. העותרים פנו בבקשות מנומקות ליו"ר הועדה המחוזית, בכדי שיתן להם רשות לערור בפני
המועצה הארצית על החלטת הועדה המחוזית. יו"ר הועדה המחוזית החליט שלא להיענות לבקשות העותרים למתן רשות לערור.

7. העותרים פנו לביהמ"ש נכבד זה (עתירה מנהלית 44/97) בתובענה בה ביקשו לבטל את החלטת יו"ר הועדה המחוזית. ביהמ"ש נכבד זה (כבוד השופט אורי גורן) נענה לתובענת העותרים ונתן פס"ד המתיר לעותרים להגיש ערר למועצה הארצית לתכנון ובניה.

העתק פסה"ד מצ"ב כנספח "ג" לעתירה זו.

8. העותרים הגישו הערר, שנדון ביום 17.11.98 בפני
ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובניה (העותרים 43 - 44 צורפו לערר עפ"י החלטת המועצה הארצית).

העתק הערר, ותשובת המשיבים 2 - 3 לערר, מצ"ב כנספחים "ד" - "ו", בהתאמה, לעתירה זו.

9. במסגרת הערר הגישו העותרים תוכנית חלופית למקרקעין, תוכנית שהוכנה ע"י משרד אדריכלים ומתכנני ערים - ברסטוביסקי, עצמון, בשי. לפי תוכנית חלופית זו יעשה תכנון מחודש של המקרקעין בדרך של איחוד וחלוקה ותותר בניה בשטח של כ- 10% מהשטח המיועד לפארק. בדרך זו יוקם פארק הקטן במעט בלבד, ובשוליו יקבלו העותרים זכויות בניה במקרקעין.

העתק תשריט התוכנית החלופית מצ"ב כנספח "ז" לעתירה זו.

10. המועצה הארצית דנה בערר ודחתה אותו, לא לפני שמתחה ביקורת על הועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה, על שלא הגיעה להסדר עם בעלי הקרקע במסגרת התוכנית להקמת הקניון - אם הסדר בדרך של איחוד וחלוקה ואם בדרך של העברת זכויות. המועצה הארצית אף הביעה תקוה, כי בעתיד תגיע הועדה המקומית הרצליה להסדר שכזה עם בעלי המקרקעין, אולם לא קבעה בעניין זה הוראה מחייבת.

בסיכומו של דבר אישרה המועצה הארצית את התוכנית בשינוי

ים קלים וסללה למעשה את הדרך להפקעת מקרקעי העותרים.
11. כפי שיפורט להלן, אין כל צורך לפגוע בקניין העותרים בצורה כה קשה ולהפקיע את אדמתם במלואה. התוכנית החלופית המצורפת לעתירה זו, מהווה הצעה ראויה ומאוזנת, לפיה תתבצע במקרקעין תוכנית איחוד וחלוקה ויוקם על המקרקעין פארק גדול דיו, בשוליו תתאפשר גם בניה למגורים. בדרך זו, יקבלו בעלי הקרקע במתחם הפארק כולו, זכויות לבניה בקרקע והועדה המקומית לא תאלץ לשלם להם כל פיצוי כספי. הועדה המקומית (והקופה הציבורית בהרצליה) תחסוך את פיצויי ההפקעה, שאין מחלוקת שיש לשלמם אם יופקעו המקרקעין (סך של עשרות מיליוני שקלים). הקופה העירונית תקבל בעקבות תוכנית חלופית זו גם כספי היטלי השבחה ואגרות בניה, ובעתיד, לאחר שיוקמו המבנים, גם כספי ארנונה מהדיירים במקום.

וכאמור, המדובר בתוכנית לבניה בשטח של כ 10% אחוזים מהשטח המיועד לפארק כולו ובצורת בניה בה השטחים הירוקים במקרקעין נשארים דומיננטיים והמבנים נבלעים לתוכם.

תוכנית חלופית זו הינה הפתרון הצודק והנכון ביותר למקרקעין, לפיה לא תגרע זכותו של איש, והצדדים כולם יצאו נשכרים. תוכנית זו גם תיישם את תקוות המועצה הארצית לביצוע תוכנית איחוד וחלוקה בשטח ולא תשאיר תקוה זו בגדר המלצה לא מחייבת.

הפליה, שימושים מסחריים במקרקעין במסווה של הפקעה לצורכי ציבור ושיקול דעת פגום

12. אין כל מחלוקת, כי הועדה המקומית עשתה שימוש בסמכותה התיכנונית ושינתה יעוד מקרקעין סמוכים ושכנים שבבעלותה (בגוש 6525), הגובלים ממש במקרקעי העותרים, משימוש חקלאי לשימושים מסחריים (קניון ענק, שטחים מסחריים ובית מלון). לאחר שינוי

היעוד הוצעו מקרקעי העירייה ליזמים ונמכרו לחברת ה. ה. קניונים בע"מ תמורת סך של $12,860,000.- (שניים עשר מליון ושמונה מאות ושישים אלף דולר) ! ! !.

המועצה הארצית קבעה בעניין זה בהחלטתה, כי "קשה שלא להתרשם שמיקומו של הקניון הוכתב משקולי בעלות, וחבל שלא נעשה שימוש בתוכנית הקניון כדי להגיע להסדר עם בעלי הקרקע - אם בדרך של איחוד וחלוקה ואם בדרך של העברת זכויות".

כלומר, שיקול הדעת שהופעל במקרה זה על ידי הועדה המקומית היה כזה, שאת מקרקעי העותרים יעדה הועדה המקומית להפקעה בשלמות (100%) לצורכי ציבור ואת המקרקעין הסמוכים והגובלים שבבעלותה, יעדה לשימושים מסחריים. ייעוד זה לא נבע ממניעים ענייניים, אלא משיקולי בעלות העירייה במקרקעין. ולאחר כל ואת, נמכרו מקרקעי העירייה ליזמים בסכומי עתק, וזאת לאחר שנים בהן יוצאת העירייה בהכרזות שהשטח כולו מיועד לפארק. ואם בכך לא די, הרי שתוך כדי פעולות אלה יעדה הועדה המקומית את מקרקעי העותרים להפקעה לצורכי ציבור, שכן זו הדרך היחידה להפקיעם, והתכוונה לעשות בהם שימוש, בין היתר, לחניונים ולהפכם בפועל לשטחים נלווים למקרקעין המסחריים, המצויים המחוץ לתוכנית. כל זאת במסווה של הפקעה לצורכי ציבור, הפקעה שבעטיה משולם לבעלי הקרקע פיצוי נמוך יחסית לפי שווי קרקע חקלאית, בעוד ששווי מקרקעי הרשות המקומית עלה באלפי אחוזים.

העותרים סברו ועדיין סבורים שיש בפעולת הרשות המקומית בדרך זו משום הפליתם לרעה, תוך שימוש פסול בסמכויות התכנוניות של הועדה המקומית. שכן לא ניתן להפריד בין השטחים המיועדים לשימושים מסחריים לבין שטחי העותרים המיועדים לצורכי ציבור, ולא ניתן להפריד בין השימושים שיעשו בהם. כל המפריד בין השטח המסחרי הנ"ל ובין המקרקעין נשוא התוכנית, הינה דרך עפר ברוחב מטרים ספורים. בנסיבות אלה ברור לעין כל, כי הלכה ולמעשה ישמשו שטחי העותרים לצרכים מסחריים ויעשו בהם שימוש נילווה לקניון, לבית המלון ולשטחים המסחריים.

ויובהר : הועדה המחוזית קיבלה טענה זו של העותרים והורתה לתקן את התוכנית ולהוסיף בה הוראה האוסרת שימוש במקרקעין בשטח התוכנית כחניה לקניון. אולם בכל הכבוד, דומה שהוראה זו ניתנה כדי "לצאת ידי חובה" מבלי שניתן יהיה לאכוף איסור
שכזה או לפקח עליו. וכי מי יאכוף הוראה זו ויבדוק את באי המתחם, המבקשים לחנות בו, האס לקניון הם או לפארק?!
זאת ועוד זאת : הועדה המקומית עמדה ועומדת על דעתה, בניגוד להחלטת הועדה המחוזית, כי שימוש במקרקעי העותרים בפועל כחניה לקניון "הוא יעוד ציבורי ראוי וחשוב"...

(ראו סעיף 6 (ד) לתגובת הועדה המקומית לעתירה המנהלית שהוגשה בזמנו, שהעתקה מצ"ב כנספח "ח" לעתירה זו).

גישה זו, העומדת במפגיע בסתירה להחלטת הועדה המחוזית, מעוררת דאגה ומשתמע ממנה, כי הרשות המקומית איננה מתכוונת לקיים את הסייג המגביל את השימוש בחניה במקרקעי העותרים. בנסיבות אלה ידרשו צעדי אכיפה ופיקוח מוגברים בכדי לאכוף את הסייג והוראת התיקון בנוגע לאיסור השימוש במקרקעין כחניה. אלא שברור, שאין אף גורם שיפקח בפועל על השימוש שיעשה בחניה במקרקעין לאחר ההפקעה ולאחר הקמת הפארק, והוראת התיקון תהיה משולה לאות מתה.

לפיכך יטענו העותרים, שלא ניתן היה לאשר התוכנית ולהכשיר בכך שימוש מסחרי בשטח ציבורי בניגוד לדין.

העותרים יטענו, שהמועצה הארצית טעתה ופעלה בחוסר סבירות גס בדחייתה את טענתם הנוספת בנוגע לשימושים מסחריים בשטח הפארק.

הועדה המקומית הצהירה בריש גלי, כי בשטח הפארק מתוכנן להציב קיוסקים, ליצור אגם מלאכותי, להקים מעגן באגם, להקים מקווה מים, להקים מסעדות וככלל, להקים פארק על כל הנובע והמשתמע מכך, בהתאם לתוכנית שתרשימה פורסם בעיתונות.

העתק התרשים מצ"ב כנספח "ט" לעתירה זו.

מעיון בתרשים עולה בברור שבשטח מקרקעי העותרים מתוכנן להקים גם מסלול שיט
אבובים. לא למותר לציין : התקנון ופרוט התוכנית לא מאזכרים אף לא ברמז את כל השימושים הנ"ל למעט איזכור הקיוסקים.

העתק התקנון ופרטי התוכנית מצ"ב כנספחים, "י 1" ו- "י 2" לעתירה זו.

בנסיבות אלה ולאור הקפי הפעילות המסחרית, לא ניתן היה לקבוע שמדובר בשימושים נילווים לשימוש העיקרי בפארק, כפי שקבעה המועצה הארצית.

במקרה דנן אין מדובר בשימושים נילווים לשימוש העיקרי, כפי שנקבע בהחלטה, או שימושים זניחים בהיקפם, אלא בשימושים כגון אגם מלאכותי בשטח ניכר מהפארק, הקמת מעגן לסירות באגם, הקמת מקווה מים, בניית מסלול שיט אבובים לאורך כל הפארק המיועד, הקמת קיוסקים, מסעדות, ועוד, שימושים שהם לב ליבה של התוכנית. לא יכול להיות כל ספק, שמדובר בשטחים ניכרים ביותר המיועדים לשימושים בעלי אופי מסחרי מובהק. ברור אם כן, שאין מקום לקביעה, כי מדובר בשימושים נילווים בלבד.

ניתן להיווכח גם שתקנון התוכנית, נספח "י 1" לעיל, נוסח באופן לקוני וחסר, ובאופן שלא ניתן להבין ממנו מה באמת מיועד ומתוכנן למקרקעין או כי מדובר כלל בהקמת פארק. כל זאת, כשמדובר בתוכנית רחבת היקף, בנוגע למאות דונמים, הפוגעת בצורה קשה בקניינם של בעלי המקרקעין.

המועצה הארצית טעתה גם בכך, שהסתמכה בהחלטתה על פסה"ד בבג"ץ 3028/94 מהדרין בע"מ נ' שר האוצר ואח' (לא פורסם. העתק פסה"ד מצ"ב כנספח "יא" לעתירה זו) (להלן : "פס"ד מהדרין"), ובמציאת אנלוגיות מפס"ד מהדרין לעניין דנן. זאת מאחר ופס"ד מהדרין עסק בברי רשות במקרקעין ובבעלי חוזי חכירה, מרביתם לתקופות קצרות של עד 3 שנים, ובהתנגדותם להרחבת נמל תעופה בן גוריון, בעוד שבעניינו עסקינן המועצה הארצית אף התעלמה מהעובדה שהובאה בפני
ה שיי העותרים, כי בתי המשפט מותחים דרך קבע ביקורת על רשויות מקומיות המשתהות בביצוע תוכניות, חרף הצהרות פומביות שבכוונתן לעשות כן. במצב זה עומדים בעלי המקרקעין בחוסר ודאות, שכן לא רק שרכושם עומד להילקח מהם נגד רצונם, אלא שהתוכנית עליה הודע בפומבי, לא מוגשת למוסדות התכנון (בעייננו לא הוגשה תוכנית למקרקעין נשוא הת כנית במשך למעלה מעשרים ושש שנים (2 2 2) לאחר שעלה רעיון הפארק), דבר המסב לבעלי הקרקע נזק קשה. המדובר הן בירידת ערך הקרקע לנוכח "הודעת" הרשות, והן בחוסר הוודאות והיכולת לתכנן את פעולותיהם ברכושם.

17. העותרים העלו טענות קשות בנוגע לדרך הצגת התוכניות השונות ע"י הועדה המקומית בנוגע למתחם ה"באסה" בהרצליה, כשבכל פעם מוצגת תוכנית המתייחסת לשטח קטן יחסית.

באופן זה לא ניתן לבחון את שיקולי הועדה המקומית, שכן מתוך שטח של 1,100 דונם המיועדים לפארק, כוללת התוכנית דנן רק כ 220 דונם.

בנסיבות אלה אין לועדות התכנון את הכלים והנתונים לבחון את התכנון הכולל למתחם והתאמתו לסביבה, לעיר ולמחוז. בנסיבות אלה היה על המועצה הארצית לקבל את טענת העותרים כנגד שינוי

יעוד מקרקעין בשיטת ה"סלמי" - בכל פעם שטח קטן נפרד, מבלי שתהיה אפשרות להתחקות אחר התוכניות למתחם כולו.
פגיעה בזכות קניין

18. המועצה הארצית כלל לא שקלה את השלכות אישור התוכנית, על הפגיעה החמורה בזכויותיהם הקנייניות של העותרים, פגיעה העומדת בניגוד הד לחוק יסוד : כבוד האדם וחירותו .

חוק זה העלה את זכות הקניין לדרגת זכות יסוד חוקתית, כשסעיף 3 לחוק קובע במפורש, בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, ש"אין פוגעים בקניינו של אדם". כשמדובר בהפקעה בשלמות של קרקע פרטית, בה נלקחת אדמתו של האדם על כורחו, נותנים עתה בתי המשפט משקל רב להוראות חוק היסוד, ומקפידים כפל כפליים שתשמרנה זכויות הקניין של בעלי הקרקע ושהפגיעה בהם תהיה מינימלית, אם בכלל.

העותרים סבורים, כי התוכנית מנוגדת לחוק יסוד : כבוד האדם וחירותו, באשר הפגיעה שתיגרם בגינה קשה, אינה ראויה ואינה במידה סבירה.

הפגיעה בולטת וחלה ביתר שאת, מקום שהרשות המקומית הינה בעלת זכויות בשטחי מקרקעין רבים הסמוכים לחלקות העותרים ויש באפשרותה לנקוט בצעדים הפוגעים פחות בבעלי הקרקעות הפרטיים.

העותרים יטענו, כי משברור שיש חלופות טובות וסבירות להפקעה - בדמות של שינוי

יעוד מקרקעי הרשות המקומית בלבד, או החלפת קרקעות העותרים במקרקעין אחרים, או הצגת תוכנית בדרך של איחוד וחלוקה ויעוד לפחות חלק מהשטח לבניה, אין לאשר ההפקעה. בדרכים חלופיות אלה ניתן לשלב ולאזן בין האינטרס הציבורי הנטען להקמת פארק ובין האינטרס של שמירת קניינם של העותרים. בדרך של איחוד וחלוקה ניתן גם להקים פארק גדול דיו, בשטח של כ- 1000 דונם מתוך 1100 דונם המיועדים עתה לפארק, כשבשטח הנותר תתאפשר בניה פרטית, המביאה לידי ביטוי גם את האינטרס המובהק, הקנייני, של בעלי המקרקעין הפרטיים.

המועצה הארצית היתה ערה לחלופות אלה והביעה תקווה, כי הועדה המקומית תיישמן בעתיד. אולם בהעדר הוראה מחייבת, אין לתקווה זו כל נפקות. לפיכך, מבוקש לחייב הועדה המקומית ליזום תוכנית איחוד וחלוקה של השטח.

חוסר הסבירות בהחלטת המועצה הארצית בולט גם לנוכח הסתמכותה על פס"ד מהדרין מחד גיסא, ובהתעלמותה מקביעות פסה"ד התומכות בטענות העותרים מאידך גיסא. שכן
22. כפי שנקבע ע"י ביהמ"ש המחוזי בהחלטתו שהתירה לעותרים להגיש ערר למועצה הארצית, מדובר במקרה "מיוחד". מקרה שכזה דורש פתרונות שיש בהם משום איזון אינטרסים, בין אינטרס הועדה המקומית לבין אינטרס בעלי הקרקע.

התוכנית החלופית מהווה איזון טוב וצודק לפיו יוקם פארק גדול דיו, כשהדבר יעשה ללא פגיעה בקניינם של העותרים, בבחינת כולם נהנים וכיסו של איש אינו חסר.

סיכום

23. מהאמור לעיל עולה במקובץ, שהרשות המקומית, במסווה של הפקעה לצורכי ציבור, מייעדת את שטחי העותרים לשימושים נלווים לשימושים מסחריים שיעשו בשטחי מקרקעין סמוכים שבבעלותה ולשימושים מסחריים במתחם הפארק. ייעודם של שטחי הרשות המקומית בלבד שונה מחקלאי למסחרי ונמכר במיליוני דולרים ליזמים. שטחי העותרים מיועדים להפקעה ובגינם מתעתדת הועדה המקומית לשלם לעותרים פיצוי שהינו בגדר "נזיד עדשים", בגין ההפקעה לצורך "ציבורי" כביכול. כל מטרתה של הרשות המקומית בכנותה את השטח "ציבורי" הינו על מנת לאפשר להפקיע את המקרקעין בשלמות תוך תשלום פיצוי נמוך לבעלי המקרקעין, בעוד שיעוד קרקעות הרשות המקומית שונה למסחרי וערכם עלה בעשרות מונים.

משנתנה המועצה הארצית את ידה לאישור תוכנית שכזו, הרי שהפעילה שיקול דעת בלתי סביר או שחרגה ממתחם הסבירות בשיקוליה. בנסיבות אלה יש לבטל את החלטתה ולקבל את התוכנית החלופית של העותרים.

24. מכל הטעמים המובאים לעיל, מבוקש להורות כמבוקש בפתח עתירה זו. כמו כן, מבוקש לחייב המשיבים בהוצאות העתירה.
עודד ישראלי, עו"ד ב"כ העותרים









רעא בית המשפט העליון 185/99 שאול בר- נוי נ' קופת בית המשפט המחוזי (פורסם ב-ֽ 09/05/1999)