פסקי דין על מ.ש.ל. בית השקעות | פסקי דין על אברהם גואטה | פסקי דין על עידו נויברגר | פסקי דין על ויקטור שמריך | פסקי דין על מרקו טויל ואח' |

2658/07 א     27/10/2010




א 2658/07 מ.ש.ל. בית השקעות בע"מ, אברהם גואטה נ' עידו נויברגר, ויקטור שמריך, מרקו טויל ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 2658-07 מ.ש.ל. בית השקעות בע"מ
ואח'
נ' נויברגר ואח'



לפני
כב' השופט איתן אורנשטיין





התובעים
1
.
מ.ש.ל. בית השקעות בע"מ

2
.
אברהם גואטה
ע"י ב"כ עוה"ד נשיץ
, ברנדיס ושות'


נגד

הנתבעים
1.עידו נויברגר
2.ויקטור שמריך
3.מרקו טויל
4.מיכאל צולר
5.איפקס אחזקות בע"מ
הנתבעים 1-3 , 5 ע"י ב"כ עוה"ד גיא
, בכר ושות'
הנתבע 4 ע"י ב"כ עוה"ד ג. קורן



החלטה

1.
לפניי בקשות הדדיות שהגישו הצדדים לגילוי מסמכים ומענה לשאלונים.

2.
עיקרה של התביעה נשוא הבקשות הינו חיוב הנתבעים לשלם לתובעים 12,210,000 ₪ בגין הטעיה ומצגי שווא שעל פי הנטען הציגו הנתבעים כלפי התובעת 1 ובעל השליטה בה, התובע 2, בנוגע למצבה של חברת איפקס השקעות (להלן: "איפקס השקעות" או "החברה"), עובר לביצוע עסקה שבה מכרו התובעים את אחזקותיה של התובעת 1 באיפקס השקעות לאיפקס אחזקות, היא הנתבעת 5 (להלן: "עסקת ההיפרדות").

3.
התובע 2 (להלן: "התובע") ביחד עם הנתבע 3 (להלן: "טויל") ובעלי מניות נוספים החזיקו ב50% ממניותיה של איפקס השקעות, באמצעות התובעת 1 (להלן: "התובעת"). ב50% הנותרים החזיקה איפקס אחזקות, בבעלותם של הנתבעים 1 ו- 2 (להלן: "נויברגר"; "שמריך"). לחברה מונתה הנהלה משותפת של התובע וטויל מטעם התובעת ונויברגר ושמריך מטעם איפקס אחזקות.

4.
נטען כי במהלך שנת 2003, החלו נויברגר, שמריך וטויל להציג בפני
התובע מכלול של מצגים לפיהם החברה מצויה על סף התמוטטות כלכלית, בין היתר על רקע משבר קשה ביחסים העסקיים עם לקוח גדול של החברה - יובלים ניהול קופות גמל וקרן השתלמות (1996) בע"מ (להלן: "יובלים") ועם הנתבע 4 אשר הוביל את פעילותה בשנים הרלוונטיות (להלן גם: "צולר"), בשל חוסר שביעות רצון של צולר מניהול כספי יובלים על ידי החברה.
בדיעבד התברר, כך נטען, כי מדובר היה בחלק ממהלך כולל שהובילו הנתבעים 1-3 במטרה להטעות התובעים ולהביאם לפעול למכירת אחזקות התובעת בחברה ב"מחירי חיסול" שאינם משקפים את שוויה האמיתי במועד עסקת ההיפרדות, 30.12.03. בהסתמך על מידע כוזב, נקבע כי שווי החברה לצורך היפרדות יועמד על 1.096 מיליון דולר, והתמורה לתובעת בהתאם לאחזקותיה הועמדה על 0.548 מיליון דולר.
ביום 25.2.04, פחות מחודשיים לאחר עסקת ההיפרדות, פרסמה חברת ברגר הולדינגס 1 (1992) בע"מ (להלן: "ברגר הולדינגס"), אשר נטען כי נשלטה באותה עת ע"י צולר, דו"ח מיידי לפיו אושרה התקשרות עם איפקס השקעות ועם הנתבעים בהסכם אופציה לרכישת מניות איפקס השקעות, כנגד תשלום מחיר מימוש כולל בסך 7.7 מיליון דולר.
המהלך "הושלם" בתחילת שנת 2005, כאשר ברגר הולדינגס מימשה את האופציה ורכשה מהנתבעים את אחזקותיהם באיפקס השקעות, לרבות אחזקות התובעת שנרכשו על ידם, כאמור. זאת, בעסקה המשקפת שווי הקרוב לפי עשרה מהשווי שהוצג לתובעים כחודשיים בלבד קודם לכן. לטענת התובעים, צולר הוא שעמד מאחורי פעילותה של ברגר הולדינגס והוא אשר שיתף פעולה בתרמית שרקחו הנתבעים, וכי המהלך כולו התאפשר, בין היתר, בשל מידורו של התובע ממידע שוטף הנוגע לפעילות החברה. התובעים טוענים כי התמורה האמיתית המגיעה לתובעת בגין אחזקותיה בחברה צריכה היתה לעמוד על כחמישה מיליון דולר, ובניכוי התמורה שהתקבלה בפועל, זכאית התובעת לסך של כארבעה וחצי מיליון דולר, הוא הסכום הנתבע בתביעה זו.

5.
בכתב ההגנה המתוקן שהוגש מטעם הנתבעים 1-3 ו-5 (להלן ביחד: "הנתבעים") ביום 3.8.10, נטען כי מדובר בתיאוריה מופרכת. עסקת ההיפרדות התבצעה לאחר משא ומתן שנמשך חודשים רבים, כאשר התובעים בחנו את כל היבטיה וכל המידע הנחוץ לשם כך היה בידיהם; לתובע כמנכ"ל משותף בחברה היתה גישה לכל המידע הרלוונטי; העסקה התבצעה בין שותפים לחברה ומנהליה בפועל, אשר הכירו היטב את מצבה הפיננסי ולפיכך נעשתה ללא מצגים, כעסקת
as is
; לא הוצג כל מצג שווא לתובעים בקשר לחברה.


באשר לעסקת ברגר הולדינגס, נטען כי האופציה מומשה רק לאחר שחל שיפור משמעותי בעסקיה של החברה, וזאת כפועל יוצא מנסיבות שונות כמפורט בכתב ההגנה. לטענת הנתבעים, לא היתה להם כל יכולת לדעת, במהלך המשא ומתן ועובר ליום חתימת העסקה עם התובעים, על הנסיבות שהתחדשו לאחר מכן ואיפשרו את ההתקשרות בעסקת האופציה הנ"ל, ובכלל זה מכירת מניותיו של עמית ברגר להוד יובלים אחזקות ביום 12.1.04.

עוד טענו הנתבעים, כי התובעים הסתירו מבית המשפט עובדות מהותיות בכל הנוגע למשא ומתן שהתנהל בין הצדדים, לעסקה עצמה, ולאירועים שהתרחשו לאחר מכן. כמו כן, הוסתר מידע מהותי בנוגע לתמורה הכוללת והאמיתית אותה קיבלו התובעים במסגרת עיסקת ההיפרדות, שהינה גבוהה משמעותית מהתמורה המוצגת על ידי התובעים בכתב התביעה. בהקשר זה צויינו החזר הלוואת בעלים לתובעת בסך 1,684,800 ₪; תשלומים שקיבלה התובעת בגין תקבולים שהתקבלו מלקוחות שעברו אליה מאיפקס השקעות בסך 600,000 ש"ח; שווי לקוחות איפקס השקעות שעברו לתובעים בסך 4,000,000 ₪ ועוד כהנה וכהנה תשלומים שנטען כי מהווים חלק מן התמורה הכוללת בעסקת ההיפרדות, המסתכמים בכ- 8.5 מיליון ₪.

6.
לטענת צולר בכתב הגנתו, לא עמד בקשר כלשהו עם התובעים בין בקשר לעסקה נשוא התביעה ובין בכל עניין אחר וממילא לא הציג בפני
הם מצג כלשהו עובר לחתימת ההסכם בינם לבין יתר הנתבעים. עוד טען, כי לא צמחה לו כל טובת הנאה כלכלית מביצוע העסקה נשוא התביעה או מעסקת ברגר הולדניגס, וכי במועדים הרלוונטיים לתביעה זו, לא שימש עוד כיו"ר יובלים ולא היה בעל תפקיד כלשהו בברגר הולדינגס.

בקשה מס' 20
7.
בקשה זו הינה עדכון של בקשה מספר 15 שהגישו התובעים, לחייב את הנתבעים בגילוי מסמכים ומתן מענה על שאלון, וזאת בעקבות תיקון כתב ההגנה. ככל שמדובר במסמכים שהתבקשו גם בעבר, הפנו התובעים לנימוקים המפורטים בבקשה מס' 15.

באשר לגילוי המסמכים
8.
לטענת התובעים, המסמכים המבוקשים בסעיפים 1-6 לבקשה הינם רלוונטיים ומהותיים לבירור המחלוקת נשוא התובענה, ואשר בכוחם לשפוך אור על מערכת היחסים בין יובלים וצולר לבין איפקס או מי מן הנתבעים עובר לעסקת ההיפרדות נשוא התובענה, במהלכה ולאחריה. המסמכים רלוונטיים בפרט על רקע המצגים שנטען כי הנתבעים הציגו כלפי התובעים ונוכח הקשרים הנסתרים והגלויים בין יובלים וצולר לבין איפקס או מי מן הנתבעים, המלמדים לטענת התובעים על שיתוף פעולה בין הצדדים.
בכלל זה נדרשו אסמכתאות על היקפי השקעות של כספי יובלים שנוהלו על ידי איפקס השקעות בשנים 2003-2004; פירוט חודשי מצטבר, לפי בנקים, של נכסי יובלים שנוהלו בכל החשבונות ב"גמול סהר" בשנת 2003; אסמכתאות המעידות על כל אחזקות יובלים בקרנות נאמנות בשנים 2003-2004 אשר נוהלו על ידי איפקס, שכן קיימות כ-10 קרנות בהן החזיקה יובלים בזמנים הרלוונטיים וגולה מידע ביחס לחלקן בלבד; אסמכתאות בדבר דמי הניהול ששילמה יובלים בשנים 2002-2003 בכל החשבונות שנוהלו עבורה בשנים אלו על ידי איפקס; דו"חות ואסמכתאות בדבר היקפי השקעות הנתבע 4 באיפקס לשנים 2002-2004; כרטסת הנהלת חשבונות המציגה את הכנסות איפקס חיתום מעמלות חיתום בשנת 2003 וכרטסת המציגה את עמלות הניהול באיפקס חיתום בשנה זו. בהקשר זה יש לציין הערת התובעים בבקשה מס' 15 לפיה בכל מקום שנעשה שימוש במונחים "איפקס השקעות" או "איפקס", הכוונה הינה לגוף באמצעותו פעלו הנתבעים
1-3 או מי מהם, בין באמצעות איפקס השקעות ובין באמצעות "מוטבים יועצי השקעות בע"מ" או באמצעות כל חברת בת של מי מהן.

בסעיף 7 לבקשה מבוקשות אסמכתאות שונות ביחס לטענת הנתבעים לפיה התובעים קיבלו סך של 600,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין תקבולים שהתקבלו אצל הנתבעים מלקוחות אייפקס השקעות שעברו לתובעת.

9.
הנתבעים בפתח תגובתם ציינו כי אין כל התנגדות מטעמם להעברת המסמכים המבוקשים. זאת, למעט אלו שביחס אליהם נטען כי לא ניתן להעבירם, קרי, אלו שהינם לעמדתם מסמכים חסויים ע"פ הדין של צולר (סעיף 5 לבקשה).
עוד טענו הנתבעים כי יתר המסמכים המבוקשים בבקשה זו (סעיפים 1-4, 6 ו-7), כבר הועברו לתובעים במסגרת גילוי מסמכים קודם שנערך בין הצדדים ביום 24.2.10, ולא ברורה דרישתם המחודשת של התובעים בהקשר זה. מכל מקום, הודגש, כי ככל שהתובעים טוענים כי לא קיבלו מסמך ספציפי כלשהו, עליהם לפרטו, והוא יועבר לעיונם סמוך לאחר מכן, באם אכן מצוי ברשות הנתבעים.

לאחר עיון בטענות הצדדים, סבורני כי דין הבקשה להתקבל.

10.
בחינת כללי הליכי גילוי המסמכים מגלה כי נקודת המוצא היא שלכל צד קמה זכות לעיין בכל המסמכים המצויים בחזקתו של הצד השני, זאת לשם פישוט ההליכים, ייעולו של הדיון המשפטי וחיסכון בזמן שיפוטי. עוד מורה ההלכה כי יש להבטיח גילוי רחב ככל הניתן של מידע הרלבנטי למחלוקת שנתגלעה בין הצדדים.
"על צד לגלות כל אותם מסמכים, אשר סביר להניח כי הם כוללים מידע אשר יאפשר לצד, במישרין או בעקיפין, לקדם את העניין נשוא התובענה... הרלבנטיות של מסמך לעניין גילויו, רחבה יותר משאלת קבילותו במשפט, הרלבנטיות לצורכי גילוי היא, במידת האור שהמסמך עשוי לשפוך על המחלוקת שבין הצדדים (רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הנרי אזולאי ואח'
, פ"ד מט (4) 54, בעמ' 60).
כידוע שניים הם המבחנים לצורך חיוב צד בגילוי מסמכים ספציפיים; האחד, שהמסמכים המבוקשים רלוונטיים למחלוקת. השני, שאין בבקשה משום הכבדת יתר על המשיב. זאת, כאשר בין פרמטרים אלו יש יחס גומלין - ככל שמידת ההכבדה גדולה יותר כן נקפיד בבחינת רלוונטיות הגילוי ולהיפך (רע"א 9322/07

gerber products company
נ' חברת רנדי בע"מ
(2007); א' גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית, 2009, עמ' 201-200).
זאת ועוד, הפסיקה פירשה את דרישת הרלוונטיות בהקשר של גילוי מסמכים מתוך מגמה מרחיבה: "כך, נפסק כי ניתן לבקש צו גילוי מסמכים ספציפי בנוגע לסוגי מסמכים ובמקרה כזה נדרש המבקש להראות רלוונטיות של סוג המסמכים שגילויו מבוקש.
כמו כן נקבע כי חובת הגילוי מתפרסת גם על מסמכים, אשר תועלתם להליך המשפטי הינה עקיפה והיא קיימת אף אם מסמכים אלו לא יהיו קבילים בהליך עצמו
" (רע"א 9322/07 הנ"ל).

11.
מן הכלל אל הפרט
סבורני כי המסמכים המבוקשים עונים על דרישת הרלוונטיות ולא ראיתי כי יהיה בהמצאתם משום הכבדה יתירה על הנתבעים. מקובלת עליי עמדת התובעים בתשובתם, לפיה נוכח העובדה שמדובר במסמכים הנדרשים לניהול שוטף של פעילויות הנתבעים, הן על ידי רו"ח של הנתבעים לצורך עריכת דוחות כספיים והן על ידי יובלים עצמה, אשר מקבלת דיווחים שוטפים על כספיה וחיוביה בדמי ניהול וכיו"ב, הרי שהתיעוד המבוקש מצוי בידי הנתבעים ומרביתו אף ניתן להפקה בנקל.
זאת ועוד, אף הנתבעים בתגובתם אינם מציגים עמדה החולקת על רלוונטיות המסמכים וכן לא טענו להכבדה הכרוכה בהמצאתם. עיקר טיעונם מתמצה בכך שלעמדתם המסמכים כבר הומצאו, וכן שעל התובעים לדייק יותר בפרטים הנדרשים על ידם, על מנת שהנתבעים יוכלו להמציאם, ככל שמצויים בידיהם.

12.
התובעים בתשובתם עמדו על כך שהנתבעים העבירו מסמכים חלקיים ביותר ביחס לאלה שהתבקשו במסגרת הדרישה. כך למשל, נספח א' לתגובת הנתבעים לבקשה 15 הינו אישור היקף הנכסים המנוהלים ע"י מוטבים לשנת 2003 בכל אחד מ- 12 החשבונות של יובלים ב"פועלים סהר". ואולם, לגבי כל אחד מ-12 החשבונות של יובלים בפועלים סהר, נדרשים המשיבים להמציא מסמכים או אסמכתאות שילמדו על: היקף הכספים שנוהלו בשנת 2003 על בסיס חודשי בכל אחד מהחשבונות; היקף ההכנסות החודשיות בשנת 2003 מדמי ניהול בגין כל אחד מהחשבונות.
עד היום הועברו מסמכים כנ"ל רק לגבי חלק מהחשבונות שנוהלו ב"גמול סהר", כאשר בפועל נוהלו חשבונות נוספים שהיו קיימים בבנקים אחרים.

13.
אינני מקבל טענת הנתבעים בתגובתם לפיה די לצורך כך באישור "פועלים סהר" שהינו לפי חלוקה רבעונית, וכי הפירוט החודשי המבוקש הינו טרדני וקנטרני. בהתחשב בנטען בכתב התביעה ביחס למצגים שהציגו הנתבעים בנוגע להתערערות יחסים כביכול עם יובלים, ובטענה כי מצגים אלו השפיעו על מחיר עסקת ההיפרדות, סבורני כי הפירוט הנ"ל על בסיס חודשי הינו רלוונטי ומהותי ועשוי לסייע לבירור הנקודות השנויות במחלוקת באופן מדויק וממוקד, בעוד שלא מן הנמנע כי חלוקה רבעונית, בשל כלליותה היחסית, לא תאפשר זאת.

אשר על כן, על הנתבעים להמציא המסמכים המבוקשים, בהתאם למפורט בהבהרות התובעים בסעיפים 1.1 - 1.4 לתשובתם
.

14.
באשר למבוקש בסעיף 5, הנתבעים טענו, כאמור, כי מדובר במידע חסוי ע"פ הדין, וכי על התובעים לפנות לצולר ישירות לקבלת המידע המבוקש. לטענת האחרון בתגובתו, מדובר במסמכים שאינם רלוונטיים להליך המשפטי דנן בהיותם קשורים להשקעות אישיות ולכספים פרטיים שלו, וכי חשיפתם תפגע בפרטיותו.
עם זאת הסכים צולר "לפנים משורת הדין", לכך שהנתבעת 5 תגלה האם, מתי וכמה כסף משך מחשבונו אצלה בשנים 2002-2004. זאת, לטענתו, לצורך הוכחת מופרכות טענות התובעים כאילו משך סכומי כסף גדולים כחלק מתמיכה במצגי שווא לכאוריים של יתר הנתבעים, ובכפוף לקבלת התחייבות לסודיות מאת התובעים. מעבר לאמור, התנגד צולר לגילויים של יתר המסמכים.

15.
אין בידי לקבל טענות הנתבעים לרבות של הנתבע 4 בהקשר זה, ואבהיר.
כפי שטענו בצדק התובעים בתשובתם, טענת החיסיון בנוגע למידע האמור נטענה בעלמא, שעה שהיה על הנתבעים להצביע על קיומו של החיסיון בדין – מכוח חוק או פסיקה. לא זו אף זו, על הנתבעים מוטל הנטל לשכנע כי בנסיבות המקרה נסוגה הזכות לגילוי מסמכים הדדי על אינטרס עשיית הצדק הגלום בה, מפני החיסיון הנטען. דא עקא, שהנתבעים לא השכילו להצביע על קיומו של חיסיון ולא על אינטרס לגיטימי שיצדיק סטייה מעקרון הגילוי והעיון ההדדי, והמשחק "בקלפים גלויים" עליו מורה הפסיקה.
יפים לענייננו דבריו של בית המשפט ברע"א 8019/06 ידיעות אחרונות בע"מ נ' לוין, פורסם בנבו (2009):
"... כיצד אם כן ראוי כי תשפיע הזכות לפרטיות על מערך שיקוליו של בית המשפט בבוחנו בקשה למתן צו לגילוי מסמכים?
... כעקרון, נקבע כי אין בחוק הגנת הפרטיות
כדי למנוע בהכרח גילוי מסמכים וזאת בהתבסס על סעיף 32 לחוק המקנה לבית המשפט סמכות להתיר שימוש כראיה אף בחומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות ובהתבסס על סעיף 35 הקובע כי הוראות החוק לא יגרעו מהוראות דין אחר, ובכלל כך אף
תקנות סדר הדין האזרחי
המסדירות את ענין הגילוי ... הבחנה נוספת שנערכה בפסיקה הינה בין מי שהינו צד להליך, ובפרט התובע, ובין מי שהינו זר להליך.
...
בענין צדדים זרים ניתן לראות בפסיקה גישה מצמצת יותר... (ראו, דעת הרוב בענין סקולר הנ"ל ובעיקר בעמודים 774-773). ראוי לחדד עם זאת כי הענין שנידון שם היה כאמור של גילוי על ידי צד שלישי (הבנק) כאשר לא היתה מחלוקת על קיום חובת סודיות החלה על צד זה. בחוות דעתו של השופט צ' א' טל אשר הצטרף לדעת הרוב של השופט א' גולדברג, מסייג הוא את אמירתו ומציין שכאשר מדובר בצדדים לדיון חלים כללי הגילוי והעיון הרגילים בין בעלי הדין ולא היה מקום לדון בחסיון (ראו בעמוד 781 לפסק הדין, וראו גם דעת המיעוט של השופט מ' חשין)
.



(ההדגשה אינה במקור- א.א.)

16.
בהינתן שהנתבע 4 הינו בעל דין בהליך זה; בשים לב לנטען כלפיו בין היתר בסעיפים 3, 6, 20 ו-26 לכתב התביעה; חשיבותו של חשיפת מידע עובדתי חד משמעי המצוי במסמכים המבוקשים לבירור המחלוקת הנוגעת ליחסים שבין הנתבע 4 ויובלים לבין איפקס השקעות, ולקיומם או היעדרם של מצגי שווא עובר להיפרדות הצדדים – אין מנוס מחיוב הנתבעים בהמצאת מלוא המסמכים המבוקשים בסעיף 5 לבקשה דנן, וכך אני מורה.
יודגש, כי התובעים חתמו זה מכבר על כתב התחייבות לשמירה על סודיות בנוסח שהוסכם בין באי כוח הצדדים, החל על כל מידע שלעמדת הנתבעים הינו בגדר חסוי או פרטי, וכתב התחייבות חתום כאמור הועבר לב"כ הנתבעים (סעיף 2 לתשובת התובעים). כתב התחייבות לשמירת הסודיות גם על מידע של צולר, יסיר החשש עליו הצביע האחרון.

17.
בנוסף, על הנתבעים להמציא לתובעים את המסמכים המפורטים בסעיף 7 לבקשה, ובכלל זה אסמכתאות בדבר פעילויות בגינן הועברו הכספים הנטענים בסך 600,000 ₪; פרטים ואסמכתאות בדבר פרטי הלקוחות בגינם הועבר הסך הנ"ל, וכן העתק מהסיכום מיום 31.12.03 שמכוחו שולם הסכום האמור. בתגובתם התייחסו הנתבעים אך ורק לעצם העברת הכספים, בציינם כי קבלות על הסכום האמור כבר נמסרו לתובעים בעבר ומצורפות שוב, כנספח ב' לתגובה. אולם, תגובתם מתעלמת לחלוטין מעיקר המסמכים המבוקשים כמפורט לעיל, ואשר הינם רלוונטיים לבירור המחלוקת.

באשר למענה לתשובות לשאלון
18.
מטרתו של הליך מסירת שאלונים בהליכים המקדמיים הינה "... לחדד את השאלות השנויות במחלוקת ולהשיג הודיות, בהנחה שאם בעל דין ייאלץ לומר דבריו בתצהיר הוא יקפיד יותר בגרסתו. גילוי ידיעות בדרך של תשובות לשאלון נועד למטרה משולשת:

א. לקבל מידע שיסייע למבקש בהוכחת טענותיו, או בסתירת עמדת יריבו;

ב. להשיג הודאות מהיריב;

ג. לחסוך בדרך זו את הטרחה וההוצאות הכרוכות בהבאת עדים
" (א.גורן, שם, עמ' 184).
אינני מוצא לנכון לחייב במתן מענה על שאלות 7.1-7.4, שכן מעבר למענה התמציתי שכבר נמסר לתובעים בתצהיר התשובות מטעם הנתבעים (נספח ג' לתגובתם), הרי שהמענה עליהן יימצא גם בתוכן המסמכים המבוקשים בסעיף 7, אותם מחוייבים הנתבעים להמציא לתובעים, בהתאם להחלטתי זו.
כן ישיבו הנתבעים על שאלות מס'
9.2
ו-10 לבקשה זו, מאחר שמדובר בשאלות רלוונטיות כמפורט בנימוקי התובעים בתשובתם.

בקשה מס' 16
19.
בקשת הנתבעים לחייב את התובעים בגילוי ועיון ספציפי במסמכים ובמענה לשאלון.
במסגרת הבקשה נדרש גילוי מסמכים לצורך אומדן היקף ההטבות והכספים שקיבלו התובעים כתמורה כוללת בעסקת ההיפרדות, לרבות אלו הנוגעים למעבר לקוחות של איפקס השקעות לתובעים או לחברות בנות שלהם, כאשר הודגש כי טענות בהקשר זה מצויות אף בכתב ההגנה המקורי מטעמן (סעיפים 2,4,6). הנתבעים צירפו רשימת לקוחות שערך התובע ובה שמות של לקוחות אותם ביקש להעביר עימו (נספח א' לתשובת הנתבעים).
לתמיכה בטענותיהם בהקשר זה, לפיה התמורה, עקב מעבר הלקוחות, היתה חלק מהתמורה הכוללת אף לגישת התובעים באותה עת, צירפו הנתבעים מכתבים של התובע מיום 26.10.03, בהם
מצויינת הערכתו כי היקף ההכנסות השנתיות מתיקי הלקוחות שמיועדים לעבור אליו עומד על 1,860,000 ₪ (נספחים ב',ג' לתשובת הנתבעים). הנתבעים הדגישו, כי אין בידם כל מידע על היקף ההכנסות שהתקבלו אצל התובעים בפועל ממעבר הלקוחות. עוד צויין, כי התובעים אף לא השיבו ולו על שאלה אחת מן השאלות שנשאלו בהקשר זה. לפיכך נטען כי יש להורות על גילוי מסמכים ומתן תשובות כאמור,
שכן מידע זה מצוי אך ורק בידי התובעים, והינו דרוש לנתבעים לצורך התגוננות כראוי בתובענה זו.

20.
התובעים מתנגדים לבקשה. לטענתם, הדרישות בסעיף 15.1 לבקשה, בדבר הרווח שהפיקו התובעים כתוצאה מהעברת תיקי לקוחות, מתייחסות לשנים שלאחר היפרדות הצדדים, תקופה שאינה רלוונטית להליך זה. כל מידע המתייחס להכנסות התובעים מלקחותיהם לאחר עסקת ההיפרדות, אינו רלוונטי לשווי שבו בוצעה העסקה ולפיכך אינו מעניינם של הנתבעים.
זאת ועוד, כל מידע הנוגע ללקוחות התובעים כגון אישורי יתרות, מבנה תיקי לקוחות ואחזקותיהם, ביצוע פעולות בתיקיהם וכדומה, הינו מידע פרטי וחסוי של צדדי ג' להליכים בתיק זה, אשר לא ניתן לגלותו.

21.
עוד טענו התובעים כי מדובר בניסיון לבצע "דייג" פסול של נתונים, כעולה מנוסחם הכללי של המסמכים המבוקשים בסעיפים 15.16- 15.1.11. כך למשל הדרישה להמציא דו"ח המפרט "את כל פעולות המכירה של קרנות הנאמנות של איפקס השקעות ניהול קרנות נאמנות, בשנתיים שמיום הקמת רקיע קרנות נאמנות, תיקי לקוחות איפקס השקעות ולקוחות אחרים של חברת ניהול התיקים של המשיבה" (סעיף 15.1.10); וכן "כל פעולות הרכישה של קרנות רקיע בשנתיים שמיום הקמת רקיע קרנות נאמנות, ללקוחות איפקס השקעות שהועברו למשיבה" (סעיף 15.1.11). נטען כי חלק מן הדרישות אף מתייחסות למסמכים שספק אם קיימים, בעוד שחובת גילוי חלה רק על מסמכים קיימים ואין להטיל על התובעים לייצר מסמכים במיוחד לצורך הליך זה.

22.
לאחר עיון בטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
סבורני כי הנתבעים הצביעו על רלוונטיות המסמכים המבוקשים בעניין מעבר הלקוחות, בשים לב לטענותיהם בכתב ההגנה, הן המקורי והן המתוקן. יוזכר שוב, כי מגמת הפסיקה בפרשנות דרישת הרלוונטיות בהקשר של גילוי מסמכים הינה
מרחיבה (רע"א 9322/07 הנ"ל).
יפים לענייננו הדברים הבאים, הגם שנאמרו בהקשר של טענת הגנה על פרטיות נוכח דרישת גילוי מסמכים:
"... חשוב להבהיר כי לא נדרש שרלוונטיות המסמכים או המידע תהא ודאית (ראו למשל, ענין
גרבר
הנ"ל). אף בהתחשב באמור לעיל עדיין בדיקתו של בית המשפט הינה רק של הפוטנציאל הגלום במסמכים ובמידע זה לסייע להגנתם של המשיבים. ... כאמור, בית המשפט אינו מנהל את הגנתו של הנתבע במקומו ואף אינו נדרש לבחון האם יש בידיו ראיות אחרות להוכיח טענותיו. אומנם, מבחן זה אומץ כאשר עסקנו במי שהוא זר לתביעה, אך לא יהיה זה נכון לטעמי לאמצו כאשר המדובר בצד לתביעה ובמיוחד כאשר מדובר בתובע אשר מסורה לו כאמור האפשרות לסגת מהתביעה ולהגן כך על פרטיותו. לא שוכנעתי אף מטענותיה של המבקשת כי המדובר בתוצאה של העברת הנטל מכתפי המשיבים לכתפיה. כללי הגילוי כולם חובקים בתוכם באופן זה או אחר את הרציונאל כי הבאת הראיות אינה אך תפקידו של הצד המבקש להסתמך עליהן, וכי צד שבשליטתו הבלעדית ראיות הנחוצות לצד שכנגד יתכן ויחויב בהבאתן"
(רע"א 8019/06 הנ"ל).

23.
זאת ועוד, אין בידי לקבל טענת התובעים לפיה יש לדחות את כל דרישת המסמכים והשאלות המתייחסות לשנים שלאחר ההיפרדות, בהיותה תקופה שאינה רלוונטית להליך זה ולשווי שבו בוצעה עסקת ההיפרדות (סעיף 14.2, 14.4 לתגובת התובעים).
אין ספק כי התמורה הכוללת אותה קיבלו התובעים היא רלוונטית לתובענה. אחד הקריטריונים למדוד את התמורה האמורה, ביחס ללקוחות שעברו לתובעים, הוא באמצעות בחינת ההכנסות שהניבו השקעות של הלקוחות האמורים לתובעים, בתקופה שלאחר ההיפרדות.

24.
אוסיף כי הנתבעים טענו להגנתם כי אירועים שהתרחשו לאחר עסקת ההיפרדות, לרבות הגורמים להצלחתה של איפקס השקעות לאחר העסקה - אין בהם כדי ללמד דבר ביחס לשווי החברה בעת ההיפרדות. ובכל זאת, בקשת התובעים לגילוי מסמכים כללה לא מעט דרישות הנוגעות לתקופה שלאחר ההיפרדות, ונענתה, מן הטעם שמדובר במידע רלוונטי לבירור התביעה. לאור האמור, ברי כי התובעים אינם יכולים להישמע בטענתם הנ"ל, הואיל ואף להם גולו מסמכים מתקופות מאוחרות לעסקה.

25.
בהחלטתי מיום 21.9.10 ציינתי כי לאור תיקון כתב ההגנה נראה כי על התובעים להמציא מסמכים שקודם לכן לא היו רלוונטיים, ככל שאלה מצויים ברשותם. עוד הוצע לתובעים לשקול המצאת המסמכים גם לתקופה שלאחר ההיפרדות, אף אם לדעתם הם אינם רלוונטיים, ומבלי להודות ברלוונטיות שלהם. אולם, כעולה מהודעת ב"כ הנתבעים מיום 14.10.10, חרף האמור בהחלטתי הנ"ל, טרם המציאו התובעים ולו מסמך אחד מהמסמכים שביקשו הנתבעים במסגרת הבקשה דנן.

26.
לא הוגשה כל הודעה בעניין זה מטעם התובעים, ולפיכך, נקבע בזאת כי עליהם להמציא לנתבעים את המסמכים הנדרשים בבקשה זו.
ככל שישנם מסמכים שהומצאו זה מכבר לנתבעים, כפי שטוענים התובעים בתגובתם לבקשה זו ביחס למבוקש בסעיף 15.2, יגישו התובעים תצהיר לתמיכת טענתם, שכן דבריהם בתגובתם אינם נתמכים בתצהיר. בנוסף, על התובעים להשיב על השאלות הכלולות בסעיף 15.2 על סעיפיו הקטנים, באשר אף הן רלוונטיות לבירור המחלוקת.

27.
באשר למבוקש בסעיף 15.1.3 - נתונים בדבר הכנסות התובעים במשך השנתיים שלאחר ההיפרדות -
בדיון מיום 28.2.10 הצהיר ב"כ התובעים כי הוא מקבל את הצעת בית המשפט לפיה מבלי לגרוע מטענותיו בדבר הרחבת חזית והיעדר רלוונטיות, יימסרו לב"כ הנתבעים הנתונים בדבר הכנסות התובעים במשך שנתיים לאחר ההיפרדות, ובכפוף לשמירה על סודיות (עמ' 3 לפרוטו').
לטענת ב"כ התובעים בתגובתו, התחייבות התובעים עומדת בתוקפה, אלא שהמסמכים לא נמסרו מחמת סירובם של הנתבעים לחתום על התחייבות לשמירת סודיות, בניגוד להחלטת בית המשפט.
מנגד, התובעים בתשובתם (ס' 16) ציינו כי חתמו על התחייבות לסודיות ובכל זאת לא קיבלו את המסמכים המבוקשים.
ככל שהתחייבות חתומה אכן הומצאה לתובעים, מחויבים האחרונים למסור מסמכים אלו כפי שהוסכם על ידם, ובהתאם להחלטתי זו.

28.
הוא הדין בנוגע לנתונים על הפסדים שהיו לתובעת, אשר לטענת הנתבעים היוו טובת הנאה עבור התובעים במסגרת העסקה הכוללת. בניגוד לנטען ע"י הנתבעים בסעיף 15.1.4 לבקשתם, לפיה ניתנה בדיון הסכמת ב"כ התובעים להמצאת אישור רו"ח בדבר ההפסדים ההוניים והעסקיים של התובעים לכל אחד מהמועדים 31.12.03, 31.12.04, 31.12.05; הסכמת ב"כ התובעים בדיון התייחסה למסירת דוחות כספיים של התובעת לשנת 2004, כפוף לשמירה על סודיות (עמ' 4 לפרוטו').

לפיכך, ככל שקיים אישור רו"ח כאמור, ימציאו התובעים את המבוקש. ככל שלא קיים אישור כנ"ל ומדובר במסמכים שעליהם "לייצר", כטענתם בתגובה, יינתן תצהיר על היעדרם של אלה. התובעים ימציאו לנתבעים דוחות כספיים הן של התובעת והן של חברת "רקיע" לשנים 2004-2005, ובכפוף להתחייבות לשמירה על סודיות כאמור.

29.
באשר לטענה בדבר שמירה על מידע פרטי וחסוי של לקוחות התובעים, וכפי שציינתי בהחלטתי מיום 21.9.10, ניתן להסתיר את פרטי הלקוחות באופן שימנע חשש לחשיפתם ופגיעה בהם, ואיני רואה בכך טעם לדחות בקשת הנתבעים.

סיכומו של דבר, על התובעים לגלות מסמכים ולהשיב על השאלות כמפורט בבקשה דנן. מסמכים שמסירתם כפופה לשמירה על סודיות, יימסרו כפוף ולאחר קבלת התחייבות לסודיות עליה יש לחתום ולהמציא תוך 10 ימים מקבלת ההחלטה.

30.
חיוב הצדדים, כל אחד בביצוע האמור, שלא נקבע להם מועד בהחלטה לעיל, ייעשה תוך 21 ימים מיום קבלת ההחלטה. צד שיהיה סבור, כי משנהו לא קיים אחר ההחלטה, יגיש בקשה לבית המשפט, לא יאוחר מ- 14 יום מתום תקופת 21 הימים דנן.

הוצאות הבקשות ידונו בק"מ.

31.
החלטה זו מייתרת את הצורך בדיון שנקבע.
יקבע לדיון קדם משפט ליום 28.12.10 בשעה 09:30.


ניתנה היום,
י"ט חשון תשע"א, 27 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשגר את ההחלטה בפקס לב"כ הצדדים.














א בית משפט מחוזי 2658/07 מ.ש.ל. בית השקעות בע"מ, אברהם גואטה נ' עידו נויברגר, ויקטור שמריך, מרקו טויל ואח' (פורסם ב-ֽ 27/10/2010)