פסקי דין על נתן מזרחי | פסקי דין על בית הדין הארצי לעבודה | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי |

5789/10 בג"צ     26/10/2010




בג"צ 5789/10 נתן מזרחי נ' בית הדין הארצי לעבודה, המוסד לביטוח לאומי




פסק-דין בתיק בג"ץ 5789/10



בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק


בג"ץ 5789/10



בפני
:

כבוד השופטת א' פרוקצ'יה


כבוד השופט א' רובינשטיין


כבוד השופט ס' ג'ובראן


העותר:
נתן מזרחי



נ


ג


ד



המשיבים:

1. בית הדין הארצי לעבודה



2. המוסד לביטוח לאומי


עתירה למתן צו על תנאי

בשם העותר:
עו"ד טל נוי

בשם המשיבים:
עו"ד אורנה רוזן אמיר


פסק-דין

השופט א' רובינשטיין
:

א.
עניינה של העתירה בבקשת העותר, כי בית המשפט יורה על ביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה
(השופטים פליטמן, צור ואיטח, ונציגי הציבור רבינוביץ ובן יהודה) בעב"ל 419/09 מיום 2.5.10, בגדרו נדחה ערעור העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת בן יוסף) בב"ל 5998/07 מיום 17.6.09. בית הדין האזורי דחה את תביעת העותר לחייב את המשיב 2 (להלן המוסד לביטוח לאומי
) לשלם לו גמלת ניידות בעבור החודשים אוגוסט-אוקטובר 2007.

ב.
אלה העובדות הצריכות לענייננו, כעולה מפסק דינו של בית המשפט קמא: לעותר נכות של 100% לצמיתות. לפי ההסכם בדבר גמלת ניידות שנחתם בין ממשלת ישראל לבין המוסד לביטוח לאומי
בשנת 1977, מכוח סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה- 1995 (להלן הסכם הניידות), קיבל העותר הלוואת סיוע לרכישת רכב. ביום 29.4.04 רכש העותר רכב. הרכב נשרף ביום 24.4.07, והעותר שופה באופן מלא על ידי חברת הביטוח. צוין, כי בתקופה הרלבנטית היה לעותר גם רכב פרטי שנרכש מכספו.

ג.
על פי סעיף 12 (א) (1) להסכם הניידות, עם אבדן הרכב קמה חובה להשיב למוסד לביטוח לאומי את ההלוואה שנתקבלה. ואולם, העותר לא השיב את ההלוואה; זאת ככל הנראה נוכח מידע שנתגלה לו בתוקף תפקידו כעובד המוסד לביטוח לאומי
, כי בכוונת המוסד לביטוח לאומי
לבקש את שינוי שיעורו של החזר ההלוואות במקרים של החלפת רכב הניידות בטרם עת. על פי השינוי המתוכנן, הסכום שאותו עמד העותר להשיב לאחר החלת השינוי בשיטת חישוב ההחזר, היה "0" ש"ח. המוסד לביטוח לאומי
המשיך לשלם לעותר את גמלת הניידות עד לחודש יולי 2007, ובהסתמך על סעיף 20 להסכם הניידות, הקובע כי תשלום גמלת הניידות יופסק לאחר שלושה חודשים מהיום שבו נהרס הרכב. משלא הוחזרה ההלוואה, הפסיק המוסד לביטוח לאומי
, בתום שלושה חודשים, לשלם לעותר את גמלת הניידות. לאחר שנערכו השינויים בהסכם הניידות כמצוין, והעותר נמצא חייב להחזיר סכום "0" ₪, חידש המוסד לביטוח לאומי
את תשלומי גמלת הניידות לעותר בחודש נובמבר 2007. החודשים אוגוסט- אוקטובר 2007 הם השנויים במחלוקת.

ד.
בית הדין האזורי קבע כי אין לראות את העותר כמי שאינו חב בהחזר ההלוואה לגבי החודשים אוגוסט-אוקטובר, מן הטעם שהשינוי בשיעורי ההחזר נכנס לתוקף בחודש נובמבר 2007. הוטעם, כי כוונת המוסד לביטוח לאומי
לבקש את שינוי שיעורי ההחזר הלוואות לא חויבה, כל עוד לא נכנס השינוי לתוקפו כדין.

ה.
בית הדין הארצי דחה את ערעור העותר, וקבע, כבית הדין האזורי, כי העותר חב בהחזר ההלוואה. עם זאת צוין, כי מסקנה זו אין צורך שתשליך על שאלת הזכאות לגמלת ניידות, שכן ככלל אין בחוב בגין גמלה מסוימת כדי להביא להיעדר זכאות בגין גמלה אחרת. אולם, השאלה נותרה בצריך עיון, מן הטעם המעשי שחובו של העותר "התאפס" לאחר השינוי בשיעורי ההחזר.

ו.
בעתירה נטען, בין היתר, כי שיטת החיוב שנהגה עד לחודש נובמבר 2007 הביאה לאפליה לרעה של העותר, למול נכים מוגבלים בניידות על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט- 1959. עוד נטען, כי בית המשפט סטה מן ההלכה שלפיה יש לפרש את הסכם הניידות לטובת הצד השלישי בהסכם. לבסוף נטען, כי החלטת המוסד לביטוח לאומי
לבטל את החוב, גררה עמה גם החלטה לביטול ההחלטה בדבר שלילת גמלת הניידות.

ז.
המוסד לביטוח לאומי
טען בתשובתו לשיהוי בהגשת העתירה ולחוסר נקיון כפיים, משהעותר לא ציין כי במועד הרלבנטי לעתירה היה ועודנו עובד המוסד לביטוח לאומי
. הודגש, כי לחובת העותר עמד חוב בגובה 26,268 ש"ח, העותר לא שילם את החוב ולא קיבל במשך 3 חודשים גמלת ניידות, המסתכמת ב- 8,091 ₪. יוצא, כי נותר בידו סכום של 18,177 ₪. צוין, כי זכאותו של העותר לגמלת ניידות נשללה כדין טרם החלת השינוי בשיעורי החזר ההלוואות, וכי במועד הרלבנטי היה חייב בהחזר ההלוואה בשיעורים שהיו קבועים באותה תקופה. לטענת המוסד לביטוח לאומי
, כל פרשנות אחרת להסכם תרוקן מתוכן את ההוראה בדבר הפסקת התשלום בעבור גמלת ניידות, במקרים שבהם קיים מועד קובע להחזר ההלוואה. הודגש, כי תכלית הוראת סעיף 20 להסכם היא מניעת מתן הטבות לאלה אשר אינם עומדים בתנאי ההסכם, וכל שינוי בתנאים מחייב את מקבל ההטבות למלא אחר ההוראות הנובעות משינויים אלה, בטרם יהיה זכאי שוב להטבות. המוסד לביטוח לאומי
ביקש להבהיר, כי מטרת הסכם הניידות היא לאפשר למוגבל בניידות להחליף את רכבו הישן בחדש מבלי שייאלץ להוסיף כסף מכיסו, וכי שינוי בשיעורי החזר ההלוואות נערך לאחר שנסתבר שהזכאים נאלצים להחזיר סכום גבוה יותר. בנדון דידן, העותר רכש רכב היקר מן הרכב המייצג לגביו, ואף ביקש להחליפו ברכב היקר מהרכב המייצג באותה עת. נטען, כי אילו היה רוכש מלכתחילה רכב מדגם מייצג, היה מצוי בחסר של 11,560 ₪ בלבד, ולא 30,000 ש"ח, כפי שלטענתו אירע. הודגש, כי המוסד לביטוח לאומי
אינו אחראי לירידת ערך הרכב שאותו בחר המוגבל בניידות, וודאי שאינו בא לממן רכישת רכב יקר מהרכב המייצג. הודגש לבסוף, כי בניגוד לטענות העותר, הובהר לו כי כל עוד לא ישיב את ההלוואה לא יהיה זכאי לגמלת ניידות.

ח.
כידוע, בית משפט זה אינו משמש ערכאת ערעור על החלטות בית הדין הארצי לעבודה
. התערבות בהחלטותיו של בית הדין הארצי באה אך במקום שבו מתגלית טעות משפטית מהותית אשר הצדק דורש תיקונה (ראו בג"ץ 525/84
חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה

, פ"ד מ (1) 673; בג"ץ 840/03
ארגון הכבאים המקצועיים בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה

, פ"ד נז(6) 810). במקרה שלפנינו לא נמצא כי נפלה בהחלטותיהם של בית הדין האזורי ובית הדין הארצי לעבודה
טעות משפטית מהותית או ציבורית המצדיקה התערבותנו. נראה כי בתשובת המשיב יש מענה לטענות השונות שהעלה העותר. בהתאם למנגנון המפורט בסעיף 12א להסכם הניידות, שינוי בשיעורי ההלוואות יחול רק על הלוואה שהוחזרה בתום 7 ימים ממועד פרסום השינוי בעיתונות. על כן לפי הוראותיו של ההסכם, היה על העותר להחזיר את ההלוואה, בשיעורים שהיו קבועים בהסכם באותו מועד. אף לדידי איננו צריכים להידרש לסוגיה של שלילת הזכאות הגמלה בגין חוב, ואבקש להשאיר את השאלה לשעתה. עם זאת אציין, מבלי לטעת מסמרות, שיש לכאורה טעם בטענת המוסד לביטוח לאומי
, כי סעיף 20 מבקש למנוע מתן הטבות למי שאינם עומדים בתנאי ההסכם, שכן, כי כל קביעה אחרת תיצור מצב, לפיו יוכל זכאי להתעכב בהחזר ההלוואה, וכשיחזיר אותה לאחר שנים יקבל הפרשי הצמדה וריבית. לבסוף, צר היה להיווכח כי אדם העובד כמשרת ציבור עשה שימוש במידע שהתקבל עקב תפקידו לטובתו האישית; חובת גילוי נאות היתה בחינת פשיטא. ולא אאריך עוד נוכח מצבו הבסיסי.

ט.
בשולי הדברים – המבקש מיוצג על-ידי הסיוע המשפטי. שאלתי עצמי בנסיבות, גם בהיותו למרבה הצער נכה, מדוע כך. אך הנושא לא עלה ואין מקום להידרש אליו.

י.
אין בידינו להיעתר למבוקש.


ניתנה היום, י"ח בחשון תשע"א (26.10.10).

ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

10057890_t03.doc

רח

מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








בג"צ בית המשפט העליון 5789/10 נתן מזרחי נ' בית הדין הארצי לעבודה, המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 26/10/2010)